לפני ביה"ד הוגשה תביעה למזונות הילדים כנגד הסבא והסבתא, הורי האב.

המציאות בנידון זה עגומה מאוד, בני הזוג הורי הילדים נשואים וחיים בפירוד.

בעבר כאשר חיו תחת קורת גג אחת הם התגוררו בדירה הרשומה על שם הורי האב ולא שילמו על שימושם בדירה תשלום שכירות.

לדברי הבעל-האב, טובת הנאה זו היתה חלק משכרו עבור עבודתו במוסך של אביו.

הבעל עזב את הבית, והגיש כנגד אשתו תביעת גירושין ולאחר זמן משך את תביעתו, אולם החיים לא חזרו למסלולם הרגיל והם עדיין פרודים, והאשה שוכרת כעת בית במקום אחר.

האם תבעה את האב תביעת מזונות עבורה ועבור שני הילדים שבחזקתה, וביה"ד פסק פסק דין זמני המעמיד את סכום המזונות על תשלום שכירות דירה, בשווי של כ-3,000 ₪ ובנוסף 3,240 ₪ עבור מזונות האשה והילדים.

דא עקא, שסכום המזונות לא שולם במלואו, וגם חלק מההמחאות עבור שכירות הדירה לא כובדו ועתה האם עומדת בפני שוקת שבורה וחוששת שהיא וילדיה יוותרו ללא קורת גג.

ביה"ד ניסה להביא את הצדדים להסכם גירושין כולל, אולם ניסיון זה לא עלה יפה והמחלוקות בין הצדדים נותרו כבעבר.

גם באמצעות ההוצאה לפועל לא הצליחה האם לגבות את חוב המזונות בשל פשיטת רגל שהכריז האב ובשל עזיבת מקום העבודה (לדבריו).

עתה האב מקבל סך של 4,200 ₪ לחודש כדמי אבטלה ולא ניתן לגבות את חוב המזונות שנפסק כנגדו במלואו.

במצב הנוכחי לא נותר לאם אלא לתבוע את הורי בעלה הסבא והסבתא.

בישיבה הנוכחית הסבא הופיע והסבתא לא הופיעה, לא ניתן כל הסבר לאי הופעתה.

טענה מקדמית לחוסר סמכות שיפוטית
בפתח הישיבה טען ב"כ הנתבעים כי ביה"ד נעדר סמכות שיפוטית משום שתי סיבות:
א. יש לצרף לתביעה גם את הורי האשה כנתבעים.

ב. התביעה כנגד הסבא אפשר שתהא נידונית רק כאשר האב אינו בנמצא או שאינו מסוגל לשלם את חובו. במקרה דנן, כיוון שהאב קיים ולדברי ביה"ד הוא יכול לשלם את חובו הרי שעתה אין מקום לתביעת הורי האב.

עמדת התובעת בעניין הסמכות השיפוטית
התובעת באמצעות ב"כ טענה שהסמכות השיפוטית נתונה לביה"ד.

בעניין צירוף הורי האשה טענה כי מצער שהנתבע לא קרא את כתב התביעה שם הוסבר בפירוט מדוע הורי האשה אינם בעלי מסוגלות כלכלית כהורי האב, ובפועל הם מסייעים מאוד בגידול הילדים ואין ספק שבזה הם מממשים את מסוגלותם הכלכלית.

עוד טענה ב"כ התובעת שהאב רשאי לפתוח תיק כנגד הורי האשה והם כמובן יצטרכו לנמק את אי חיובם.

בעניין הטענה השנייה בנושא הסמכות טענה ב"כ התובעת שמקרה דנן הוא המקרה הקלאסי שיש לתבוע את הורי האב, משום שהם משמשים כ"עלי תאנה" לכסות את כספי בנם בעצם העסקתו במוסך הרשום על שם אבי בעלה, ובעצם קביעת רמת השכר ודרגתו כפי המתאים לצרכים שאותם הם בוחרים.

דיון והכרעה
ביה"ד סבור שהסמכות לדון נתונה לו והיא קבועה בחוק בצורה מפורשת, עיין בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי''ט–1959

"4. אדם חייב במזונות שאר בני-משפחתו, והם –
    (1) הוריו והורי בן-זוגו;
    (2) ילדיו הבגירים ובני-זוגם;
    (3) נכדיו;
    (4) הורי הוריו שלו ושל בן-זוגו;
    (5) אחיו ואחיותיו שלו ושל בן-זוגו.
5. אין אדם חייב לספק מזונות לבן-משפחה לפי סעיף 4 אלא במידה שנתקיימו שלוש אלה:
    (1) יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן-זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו;
    (2) אותו בן-משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר;
    (3) אותו בן-משפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או לפי סעיף 3 או מעזבון, ואינו יכול לקבלם מבן-משפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בסעיף 4."

אמנם נקבע שיש לחייב את הסבים רק כאשר אין האב יכול לשלם את חובו, אך בנידון דידן אין ספק שלדברי החייב הוא נמצא בקטגוריה הזו והוא אינו מסוגל לשלם את חוב המזונות.

אמנם נקבע בחוק שיש לחייב את הסב רק כאשר אין האב יכול לשלם את חובו, אך ברור שאין הכוונה שהוכח בעליל שאין לו היכול הכלכלית, אלא הכוונה שאם במבחן התוצאה לאחר מאמצים מרובים על ידי כל הרשויות, כולל רשויות האכיפה, לא ניתן לגבות את מזונות הילדים מן האב אזי יש לפעול לחיוב הסבים.

יתר על כן, מבחינה רשמית האב הוכרז כפושט רגל והשכר העומד לרשותו הוא כאמור בסך הכול 4,200 ₪ לחודש. כאשר בחלק מזה הוא עצמו צריך להתפרנס. אם כן יש כאן הודאת בעל הדין שהוא נמצא בקטגוריה הנ"ל, שאין הוא מסוגל לזון את ילדיו. הרי לא יעלה על הדעת שיצא חוטא נשכר ואדם שלדעת בית הדין יש לו היכולת הכלכלית ואין הוא מוכן לפרנס את ילדיו, ומצליח בדרך לא דרך להערים על רשויות האכיפה כך שלא יוכלו לגבות ממנו את חיובו – יגרום שגם הסבים לא יחויבו.

בנוסף לזה כאמור בפסק הדין למזונות, ביה"ד סבור שטענת האם צודקת ואכן הורי האב משתפים פעולה עם האב ומונעים פת לחם מנכדיהם מציג מצג שווא של משכורת לא ריאלית ובפיטורין המוטלים בספק, כפי שיבואר להלן.

היו סתירות בין האב לבין הסב בקשר למגורים בדירה הרשומה על שם הוריו.

לדברי האב המגורים ללא תשלום בדירה היו חלק משכרו ובעצם משכורתו הסתכמה בסך של 8,000 ₪ לחודש נטו, 3,000 ₪ קיבל באמצעות ההטבה בהשתמשות בדירה ו-5,000 ₪ כמשכורת לכל דבר.

הסב טען שהמשכורת של בנו היתה המשכורת בפועל שקיבל והמגורים בדירה הרשומה על שמו ועל שם אשתו ניתנו לבני הזוג כהטבה מאב לבן וגם אם הבן לא היה מועסק על ידו היה מקבל הטבה זו.

ברור לחלוטין שיש כאן הסתרת מידע וסתירה המוכיחה כי הורי האב שותפים להסתרת נכסי הבן ומשכורתו האמיתית על מנת להציג מצג שכביכול יכולתו הכלכלית של הבן קטנה מאוד.

סוף דבר, מקרה דנן הוא המקרה היותר ברור שניתן לתבוע את הורי האב הן מפאת הצגת מצג רשמי שכביכול האב אינו מסוגל לזון כפי שנפסק על ידי ביה"ד והן בשל הסיוע שהוא מקבל מהוריו בהסתרת כספיו.

יוער עוד, שאמנם דיברנו עד כה על האפשרות לחייב את הסבא מחמת החוק, אך גם לפי ההלכה ניתן לחייבו מדין צדקה, עיין בשו"ת "חוט השני" לרבי יאיר בכרך סימן ח (הובא בפת"ש אבהע"ז סי' ע"א סק"א) שכתב:

"על מי מבני המומר הם מוטלים לפרנסם אם על אבי אמם או על אחי אביהם והעלה שהחיוב הוא על אחי אביהם וכל דבריו האמת והצדק. ואני מוסיף על דבריו שענין המזונות תולים יותר בירושה (עיין יו"ד סי' רנ"א) ויש לו ראיה ברורה על זה מדאמרינן בפרק החולץ (מב, ב) דקאמר דידה נמי ממסמסא בבצים וחלב, לא יהיב לה בעל ולתבעיניה ליורשים. אמר אביי אשה בושה לבוא לב"ד והורגת את בנה. ומדפריך ולתבעיניה ליורשים ולא קאמר לקרובים, ש"מ היורשים הם מחויבים לזונו והיינו יורשי אבי התינוק שהם יורשים גם את התינוק וכו'..

ועוד יש בידי תשובה כתובה בנייר שהשיב מהרא"י דניישטט וכו'. הרי שכתב להדיא שאין החיוב על אבי הבן ולא אמרינן בני בנים הרי הן כבנים. ומכל מקום גם אבי האשה לא ינקה לגמרי, שאע"פ שהחיוב מוטל יותר על היורשים, מכל מקום אינו חיוב גמור כמו חיוב האב לזון את בניו כשהם קטנים, שהוא מחויב לזונם בכל מאמצי כוחו, והקרובים האחרים כולם פטורים. ואפילו בחיוב מזונות בנים הקטנים אינו, דהתם גוערין בו ומכלימין אותו אפילו אם אינו אמוד, וכדאיתא בגמרא, אבל אחד שאינו רוצה לזון קרוביו אע"פ שהוא קרוב יותר מזולתו, וגם הוא יורש ודאי, אין מכלימין אותו אם אינו אמוד. ולכן אין החיוב מוטל אלא מדין שהוא נחשב קרוב יותר, וראוי להוציא ממנו צדקה יותר מזולתו, והדבר תלוי ברשות הדיין להעריך עושר שניהם, גם טיפול שניהם ובפרט טיפול האשה המוטלת על אביה גם כן מדין צדקה, גם מה שכבר נטפל בהם אבי אמם, גם ראוי להעריך קורבת הדוד יותר מקרובת אבי האם מאחר שהוא יורש וכו'".

גוף התביעה
האם טענה שהיא משתכרת לפרנסתה לא יותר מאשר 2,500 ₪ לחודש, היא מקווה שבעתיד היא תוכל להשתכר יותר, אך עתה זהו השכר העומד לרשותה.

בעניין היכולת הכספית של הורי בעלה, טענה האם שיכולותיהם גדולות מאוד, ומנכסיו המרובים יש הוכחה לכך.

הבית העומד לרשותם מוכיח בעליל כי מדובר באדם אמיד מאוד, גם נסיעותיו התכופות לחו"ל מוכיחות זאת ואין ספק שהמוסך הרשום על שמו הוא אחד מהנכסים המניבים רווחים נאים.

בנוסף טענה האם כי משכורת הסבתא (אם בעלה) עמדה על כ – 12,000 ₪ בעבר ומסתבר שזו גימלתה החודשית כעת.

על כן לדעתה אין ספק שניתן לחייב את הורי בעלה במלוא סכום מזונות הילדים.

לטענת הנתבע, משכורתו הממוצעת לחודש עמדה על סך של 5,000 ₪ לחודש בעבר, ועתה העסק הרשום על שמו צובר הפסדים והמצג שהוצג בפני ביה"ד שכביכול הוא אמיד מאוד שקרי ואינו תואם את המציאות.

אין ברשותו כל נכס פרט לבית שבו מתגוררים הוא והבן הפרוד, ועל כן אין מקום לחייבו במזונות נכדיו, ובוודאי שלא ניתן לחייבו בכל הפרמטרים שמחייבים אב.

לצורך קביעת מזונות קבועים, מורה ביה"ד לצדדים להגיש:
   א. תלושי שכר של שלוש שנים אחרונות.
   ב. דוחות כספיים של רואה חשבון באשר לעסק פרטי.
   ג. תדפיסי כל החשבונות הן הפרטיים והן העסקיים העומדים לרשות כל אחד מן הצדדים בשלוש שנים האחרונות.
   ד. פירוט של כל הנכסים הרשומים על שם מי מן הצדדים הן בארץ והן בחו"ל.
   ה. דו"ח יציאות לחו"ל של כל הצדדים בשלוש שנים האחרונות.
   ו. פסקי דין תקדימים בעניין חיוב הסבים והסבתות שאותן הזכיר ב"כ הנתבעים.

בעניין מזונות זמניים, ביה"ד קובע שלעת עתה די בחומר המונח לפניו על מנת לחייב את הסב במזונות מינימליים כדלקמן:

עבור מזונות כל ילד סך של 1,400 ₪ לחודש ועבור מדורם סך של 1,400 ₪ נוספים, בסך הכל סכום המזונות הזמני עומד על סך של 4,200 ₪ לחודש.

ביה"ד מבהיר בזה שאין פסק דין זה בא במקום פסק הדין למזונות כנגד הבעל-האב, אולם אם יגבה מהאב סכום כספי שלאחר חישוב יקטין את חובו לפחות מ-4,200 ₪ לחודש הרי שהסכום שיחויבו הוריו יקטן בהתאם.

על דרך משל – האב חייב לשלם סך של 6,200 ₪ עבור מזונות, אם ישלם יותר מאלפיים ₪, אזי, התשלום היתר יקזז מהסכום שחויבו הנתבעים – הוריו.

חיוב תשלום זה יחול רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה בתאריך 1/7/2015.

על הנתבעים לשלם זאת ב-10 לחודש הלועזי בכל חודש.

בית הדין מבהיר בזה שכיון שהסבתא לא נכחה בדיון הרי שפסק דין זה נכון לגבי הסב בלבד.

בית הדין יקבע את חלקה של הסבתא בדיון אחר לפי הצורך ולפי בקשה.

יש לקבוע מועד בעוד כחצי שנה לקביעת מזונות קבועים.

ניתן ביום כ"ד באלול התשע"ה (08/09/2015).