בפני ביה"ד מונחת תביעתה של האשה כי ביה"ד יורה לאלתר על פירוק שיתוף בדירה בה גרים הצדדים, מבלי לקשור זאת בגירושין בפועל של הצדדים.

טענות הצדדים
הצדדים בעלים בחלקים שווים של הדירה הנמצאת ברח' פ' אשדוד ומתגוררים בה.

בתיק זה ניתן פסקי דין לגירושין ביום ט"ז באייר תשע"ה (5/5/15) בו נפסק כי על הבעל לגרש את אשתו.

בנימוקי פסק הדין הנ"ל נקבע כי:

"במקרה שאנו דנים בו האשה טוענת שבעלה מאוס עליה ויש אמתלא ויש רגלים לדבר בעצם הטענות שנטענו שהבעל הודה בחלק מן הטענות, ובמיוחד שהצדדים רבים ומטופלים אצל יועצים שונים מזה זמן רב והאשה משוכנעת בדבריה ואף נמנעה מללכת למקווה מזה למעלה משנתיים..."

לטענת ב"כ הבעל, על ביה"ד להימנע ממתן פסיקה בעניין פירוק השיתוף, מאחר ופסק הדין לגירושין מונח על שולחן ביה"ד הגדול למתן החלטה בערעור שהגיש הבעל על פסק הדין האמור.

עוד טוען ב"כ הבעל, כי פסק הדין האמור לא חייב את הבעל במתן גט מאחר ולא הוכח שהוא היה אשם במאיסות האישה ולכן נשאר הבעל זכאי לשימוש בנכסי אשתו.

טענה נוספת שהעלה ב"כ הבעל, שע"פ פסיקה שצירף לסיכומים אין האשה זכאית לחלק את הרכוש ולקבל את חלקה לפני הגירושין בפועל אלא במקרה שהיא דרה בנפרד מבעלה יותר משנים עשר חודש, ואילו בנדון דידן הצדדים ממשיכים להתגורר יחדיו תוך כדי הליך הגירושין שמנהלת האשה.

דיון והכרעה
מפסק הדין לגירושין שניתן בתיק זה ביום ה' תמוז תשע"ה (22/6/2015) עולה כי ביה"ד קבע שהאשה נחשבת מורדת ד"מאיס עלי". על מורדת מסוג זה כתב הרמ"א באה"ע סימן ע"ז ס"ג שדנים בה "דינא דמתיבתא" והיינו שהבעל צריך להחזיר לה כל מה שהכניסה בנדונייתה, וכל שכן את נכסי המלוג שלה. הפוסקים האחרונים העלו כי מוציאים את הנכסים מהבעל עוד לפני מתן הגט (שבות יעקב ח"א סימן קח, חוט המשולש לגר"ח מווליז'ין סימן ב, חזו"א אהע"ז סימן סט סק"ט).

אמנם הב"ש (סימן עז ס"ק כז) הביא את דברי הט"ז וז"ל:

"הא במוציאים ממנו דווקא בזמן הגט אבל אם אינו רוצה לגרשה ואנן לא כפינן ליה אין מוציאים ממנו כלום אא"כ שתפסה"

ומשמע שאף הב"ש סובר כדעה זו. אולם הפוסקים האחרונים חלוקים עליהם (ראה שבו"י וחזו"א שם).

יתר על כן, כבר כתב הבית יעקב (סימן עז סי"ג) שאף דברי הט"ז והב"ש שאין מוציאים מהבעל עד לאחר מתן הגט אינם אמורים אלא "כשבאה לזכות מכח דינא דמתיבתא מה שהוא יותר על דינא דש"ס וכו'", ולפי זה "בנכסי מלוג שזכתה לכולי עלמא (מדינא דגמרא) וכבר הפסיד הבעל פירות לשיטת הרא"ש אחר י"ב חודש ולשאר פוסקים אפילו תוך י"ב חודש, ודאי דמוציאין ממנו אפילו אינו רוצה לגרשה".

לאור האמור לעיל, כי אין קשר בין מועד מתן הגט למועד פקיעת זכויות הבעל בנכסי אשתו, אין מקום לעכב את מתן ההחלטה בבקשה לפירוק השיתוף עד לביצוע מתן גט בפועל, שכן ההחלטה לפירוק השיתוף נובעת ממציאות קיימת של מרידה, שכתוצאה ממנה פוקעים מאליהם כל תנאי הכתובה ובכללם זכויות הבעל בנכסי אשתו, וביניהן אכילת פירות נכסי המלוג של האישה.

בנדון דידן אין חולק על כך שקיימת מרידה של שנים מצד האישה בבעלה, ולפיכך אין טעם להמתין עד הכרעת ביה"ד הגדול בערעור על פסק הדין לגירושין והפיכתו לחלוט, שכן בכל מקרה כבר פקעו זכויות הבעל בנכסי אשתו, ובזכותה להשתמש בנכסיה וליהנות מפירותיהם כרצונה. מכאן גם עולה המסקנה, שאין נדון דידן מושפע מהעובדה שהצדדים חיים לעת עתה תחת אותה קורת גג.

אשר על כן מחליט ביה"ד ומורה על פרוק השיתוף של הצדדים בדירתם הנ"ל.

לצדדים ניתנים 30 יום לשתף פעולה בהליך מכירת הדירה ללא צורך במינוי כונסי נכסים, מינוי הכרוך בהוצאות גדולות. במידה ולא ישכילו הצדדים לשתף פעולה, עשוי ביה"ד למנות את ב"כ הצדדים לכונסי נכסים.

מותר לפרסם פסק דין זה בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ה' באדר א' התשע"ו (14/2/16).