ב"ה
בית הדין האזורי תל-אביב - יפו
בפני כבוד הדיינים:
הרב זבדיה כהן
דיין
תיק מספר: 996183/14
תאריך: כ"ה באדר ב'' התשע"ו
4.4.2016
תובע פלוני
בא כוח התובע טו"ר אריה לייב גרליץ
נתבעת פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד שחר ולנר ועו"ד חיים יעקב הלפרין
הנדון: סמכות בית הדין לדון בתביעת הרכוש לאחר גירושי הצדדים
נושא הדיון: סמכות בית הדין לדון בתביעת הרכוש לאחר גירושי הצדדים

החלטה
הדיון ביום י"ט באדר ב' תשע"ו (29.3.16) נקבע לתביעת הרכוש של האיש.

הצדדים התגרשו בתאריך ט"ו בשבט תשע"ו (25.1.16) על פי הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין באותו יום.

בתאריך ט' באדר א' תשע"ו (18.2.16) פתח האיש תיק תביעת רכוש בבית הדין הרבני, ונקבע דיון ליום י"ט באדר ב' תשע"ו (29.3.16).

בפתח הדיון טען בא כוח הנתבעת כי אין סמכות לבית הדין לדון בתביעה זו בהסתמך על בג"ץ 8638/03 לפיו לאחר שניתן פסק דין לגירושין על פי הסכם גירושין בין בני זוג והצדדים התגרשו בפועל, שוב אין סמכות לבית הדין לדון בתביעות בין בני הזוג, אלא אם כן בית הדין דן ופסק בתביעות אלו.

במקרה זה – טוען בא כוח הנתבעת – פתח התובע תיק תביעת רכוש בבית הדין הרבני בתאריך ט' באדר א' תשע"ו (18.2.16) – בחלוף שלושה שבועות מביצוע הגט. זוהי תביעה חדשה שבית הדין לא דן בה ולא פסק טרם הגט ולפיכך אין סמכות לבית הדין לדון בתביעה זו.

מנגד טען בא כוח התובע כי בעבר הייתה תביעת גירושין כרוכה שנסגרה עקב אי התייצבות הצדדים, אך התביעה לא נמחקה. כמו כן במהלך הדיון האחרון בית הדין הביא את הצדדים להסכם לאחר שעות של משא ומתן ללא פרוטוקול כך שבית הדין דן ופסק. כן ישנה הסכמה חוזית של הצדדים לדון בפני בית הדין בלבד כפי המופיע בהסכם הגירושין, ולפיכך הסמכות לדון בתביעה זו היא של בית הדין הרבני.

דיון והכרעה
אכן, מפסק הדין של בג"ץ 8638/03 עולה כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעות חדשות לאחר ביצוע הגט גם אם ניתנה לכך הסכמת הצדדים במפורש.

אך ישנה אבחנה ברורה בין הנידון שעליו דן בג"ץ הנ"ל לנידון זה:

בנידון בבג"ץ הנ"ל כתבו הצדדים בהסכם הגירושין "אם לאחר הגירושין יתגלעו חילוקי דעות בין בני הזוג – בני הזוג מתחייבים להגיש את התביעה לבתי הדין הרבניים".

לאחר חמש שנים מביצוע הגט התגלעה מחלוקת בין הצדדים והוגשו תביעות כשלטענת העותרת אין לבית הדין סמכות מקורית ולא סמכות נמשכת, עקב תביעה שהוגשה לאחר גירושי הצדדים. תביעה כזו איננה ניתנת לכריכה – בדיעבד – לפסק הגירושין שניתן בעבר.

בג"ץ קיבל עמדה זו של העותרת וקבע כי תביעות שהוגשו בעקבות מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים לאחר גירושי הצדדים אינן בסמכות בית הדין הרבני ולא תועיל בזה גם הסכמת הצדדים להקנות סמכות לבית הדין הרבני.

בנידון שלפנינו חתמו הצדדים על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בתאריך ט"ו בשבט תשע"ו (25.1.16). בסעיף 7 להסכם נאמר כדלהלן:
הצדדים מקבלים על עצמם את סמכות בית הדין בכל התביעות העתידיות ככל שיהיו.

כל תיקי התביעה המתנהלים בבית המשפט ייסגרו ויעברו לבית הדין הרבני.

הצדדים מקבלים על עצמם את סמכות בית הדין גם לאחר ביצוע הגט.

אני מסכים כי הרישא של הסכמה זו איננה תקפה על פי הבג"ץ הנ"ל בעניין תביעות עתידיות, אך הסכמת הצדדים בהמשך הסעיף לפיה "כל תיקי התביעה המתנהלים בבית המשפט ייסגרו ויעברו לבית הדין הרבני" תקפה גם תקפה. משמעות הסכמה זו היא כי בהסכמת הצדדים תביעת הרכוש שנידונה בבית המשפט בעת ההיא עוד טרם ניתן פסק דין לגירושין ובטרם בוצע הגט תועבר לבית הדין הרבני.

פירושו של דבר כי בהסכמת הצדדים – תביעת רכוש זו של הבעל, שהוגשה בטרם התגרשו הצדדים הועברה לבית הדין הרבני עוד בטרם הגט. חוסר המעשה הטכני והמנהלי של סגירת תיק בפועל במזכירות בית המשפט למשפחה ופתיחת התיק במזכירות בית הדין הרבני, אין בו כדי לגרוע מתוקפו של פסק הדין המורה על העברת התביעה מבית המשפט למשפחה לבית הדין הרבני עם מתן פסק הדין לגירושין ובטרם בוצע הגט.

לפיכך בפועל הסכמת הצדדים על פי האמור באמצעו של סעיף 7 להסכם, כמוה כפתיחת תיק תביעת רכוש בבית הדין הרבני עוד בטרם ניתן פסק דין לגירושין ובטרם התגרשו הצדדים. תביעה זו הפכה להיות כרוכה לתביעת הגירושין של הבעל. ברור לכול כי סמכות בית הדין לדון בתביעה הזו היא סמכות ראשונית מקורית, בפרט לאור העובדה כי האיש פתח בבית הדין תיק תביעת גירושין לכל דבר ובית הדין הוא שהביא את הצדדים להסכם כולל לאחר משא ומתן ארוך בין הצדדים ובאי כוחם – אין מדובר בתיק "אישור הסכם" כשהצדדים באים בפני בית הדין לאישור הסכם בלבד.

סוף פסוק:
בנידון זה: תביעת הרכוש של התובע שנפתחה בבית המשפט עוד בטרם התגרשו הצדדים, הועברה לבית הדין בהסכמת הצדדים עוד בטרם התגרשו הצדדים. אין מדובר בתביעה חדשה של התובע ולבית הדין סמכות מקורית לדון בתביעה זו.

ניתן ביום כ"ה באדר ב' התשע"ו (4.4.2016).

הרב זבדיה כהן – אב"ד