לפנינו דיון בהחזקת ילדים והסדרי ראייה, ודיון מקדמי בדבר סמכות בית הדין לדון בנושא החזקת הילדים והסדרי ראייה כשיש לאב ולילדים זיקה למדינת חוץ.

רקע וטענות הצדדים
האיש הוא אזרח הממלכה הבריטית ונושא דרכון אנגלי, ואילו האשה היא אזרחית ישראל בעלת תעודת זהות ישראלית.

הצדדים נישאו בארץ ישראל כדמו"י בתאריך ה' טבת התשס"ד (30.12.2003).

טרם ירידת הצדדים להתגורר בחו"ל התגוררו הצדדים בחיפה.

מנישואין אלו נולדו לצדדים ארבעה ילדים משותפים, נכון להיום הילדים נמצאים באנגליה, האיש מטפל בהם, האשה נמצאת בישראל.

לדברי האיש, מחמת הידרדרות במצבה הנפשי של האשה, לפני למעלה משנה היא עזבה לבדה את דירת הצדדים בלונדון ועברה לישראל לשהות אצל בני משפחתה בחיפה, ומאז הוא נאלץ לשאת לבדו בעול גידולם של ארבעת הילדים הקטינים.

לדברי האשה, בעצת מומחים רפואיים, ולאחר שהבעל הביע את הסכמתו ואף דרבן את האשה לעשות צעד זה, הגיעה האשה לארץ לבית הוריה, כדי להתרפא בנחת בסביבתה הטבעית, ואכן מהלך זה הניב תוצאות ברוכות, והאשה ברוך השם מתרפאת והולכת. האשה נדהמה לקבל את תביעת הגירושין אשר הוגשה לבית הדין תוך כדי ריפויה.

ביום ט"ו סיון תשע"ה (2.6.2015) הגיש האיש תביעת גירושין לבית הדין.

ביום ג' כסלו תשע"ו (15.11.2015) פתחה האשה תביעה לשלום בית, משמורת, החזקת ילדים ומזונות.

בפנינו בקשת האשה וב"כ להורות לבעל להביא את הילדים לארץ לידי האם לחג הפסח הקרוב (תשע"ו), לדברי האשה, האב יכול גם הוא לבוא לחג הפסח, ולחגוג את החג יחד בחוג משפחתה.

בתגובה, האב וב"כ טוענים שאין לבית הדין סמכות לדון בעניין החזקת הילדים והסדרי ראייה, עניין שלטענתם נתון לסמכות הערכאה המתאימה בלונדון, שם מתגוררים הילדים.

טענות ונימוקי הבעל
לאב וב"כ מספר נימוקים לטענתם כי אין סמכות לבית הדין לדון בתביעה:

א. עניין החזקת הילדים לא נכרך כדין בתביעת הגירושין. תביעת הגירושין הוגשה על ידי האב. האם הגישה תביעה לשלום בית, ואין האם יכולה לכרוך את עניין החזקת הילדים בתביעה שלה (שהיא לא לגירושין) ואף לא לכרוך אותה בתביעת האב, כשהוא מצדו לא כרך עניין זה בתביעתו. שהרי הלכה פסוקה היא כי לא ניתן לבקש סעדים כל שהם בבית דין רבני (מלבד תביעה למזונות על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים), בלתי אם יהיו בקשות אלו כרוכות לתביעת גירושין. משכך, תביעת האשה למשמורת ולהסדרי ראייה, ככל שהיא עומדת על תביעתה זו, צריכה להתברר בפני הערכאה המתאימה, במקום מושבם של הקטינים, אשר בפניה כבר החל האב בהליכים בנדון.

ב. אין מקום לטענה שהאב וב"כ לא העלו את עניין הסמכות בעבר, וזאת מכיוון שמעולם לא התקיים דיון לגופו של עניין בנושא משמורת הילדים, לא באופן ישיר ולא במרומז. הדיון התקיים רק בעניין הגירושין, דיון אותו יזם האב, ולשמו הגיע לבית הדין. עניין הקטינים, ככל שעלה בדיון, היה אך ורק בהקשר לעניין הגירושין ולא נטען דבר בעניין המשמורת או הסדרי הראייה. הטענות שהועלו היו יכולות להטען גם אם הילדים היו בגירים. אם היה עולה העניין, היו הבעל וב"כ מתנגדים לסמכות בית הדין בנושא. טענה זו נסמכת על תקנה יד' לתקנות הדיון שבה נאמר:

הוזמן צד לדין בבית הדין ונכנס לטענות לגופו של העניין בלי שיעורר תחילה את שאלת מקום המשפט, רואים אותו כאילו הסכים במפורש להתדיין במקום שהוזמן, ושוב אין שומעים טענה כנגד סמכות בית דין זה.

מדברי התקנה מוכח שרק אם נטענו טענות לגופו של עניין, אין שומעים טענה בדבר סמכות בית הדין, אבל אם לא נטענו טענות לגופו של עניין, כבנידון דידן, לא קנה בית הדין סמכות לדון בעניין ללא הסכמה מפורשת של הצדדים.

ג. הקטינים תושבי חוץ ואין לבית הדין את הכלים החוקיים והמעשיים לדון בעניינם.

ד. מעבר לכל האמור, לטענת האב וב"כ עקב מצבה הנפשי של האשה, קיים חשש ממשי ששהות הילדים עם אמם למשך תקופה ארוכה תגרום הדרדרות במצבם.

טענות האשה
על טענות הבעל וב"כ משיבים האם וב"כ:

א. לגבי הטענה שהילדים תושבי חו"ל ומשכך אין לבית הדין סמכות לדון בעניינם משיבים האם וב"כ שהילדים כולם הם אזרחי ישראל וחלקם אף נולדו בארץ.

ב. לגבי הכריכה שלטענת האב וב"כ נעשתה שלא כדין, משיבים האם וב"כ שהבעל הוא זה שהגיש את התביעה לגירושין לבית הדין בארץ, ומעבר לכך שעניין הילדים הוא עניין הכרוך מטיבו וטבעו בתביעת הגירושין, בנידון דידן אף אין צורך להזדקק לנימוק זה, הואיל וההלכה הפסוקה היא שכל צד יכול להוסיף ולכרוך עניינים הקשורים לגירושין על בסיס תביעת גירושין שהגיש הצד שכנגדו, כך שתביעות האשה יכולות להיכרך לתביעת הגירושין של הבעל. לפיכך הגשת תביעת האשה בתאריך 15.11.15 למשמורת והסדרי ראייה נתנה סמכות לבית הדין לדון בנושאים אלה. על כך יש להוסיף שב"כ הבעל הוצג כבא כוחו גם בתביעות אלו.

ג. מעבר לכך שכריכה בעניין משמורת ילדים לא נצרכת, וגם אם היה צריך לכרוך עניין זה הרי הכריכה נעשתה כדין, מעבר לכל זה, מטעם נוסף קנה בית הדין סמכות לדון בעניינים אלה, הואיל ובמהלך הדיונים נושאים אלו עלו על שולחן הדיונים.

בתאריך 18.11.15 התקיים דיון בבית הדין ובו הועלה נושא הילדים.

ב"כ האב העלה את הדברים (שורות 14, 15 בפרוטוקול):

מדובר באברך צעיר, בן 32 שסוחב מטען כבד מאד במשך כעשר שנים וצריך לסיים את הסיפור. לפני כמה שנים הכניס עובדת הביתה שתעשה את כל העבודות, אך כל עוד הם חיו יחד זה לא כל כך עזר. הילדים היו מגיעים מאוחר לבית הספר, ללא אוכל וכו'. מאז שהאשה עזבה המצב השתפר פלאים, בני הזוג פרודים ואין להם קשר.

עניין הילדים הועלה גם על ידי האשה וב"כ (שורות 26, 27 בפרוטוקול)

האשה: אני רוצה שיהיה לילדים קשר עם ההורים. שלחתי לבת לוח מחיק, והיא לא קיבלה את זה. כל מה שאני שולחת להם הם לא רוצים לקבל. הבעל מסית אותם לא לקבל ממני כלום. בעבר שהיינו בחתונה יחד ורציתי שנחזור יחד הביתה, והוא אמר כל אחד יחזור בנפרד.

ד. בנוסף על כל האמור: האם וב"כ טוענים עוד שהאב וב"כ מעולם לא הגישו תביעה כלשהי בעניין הילדים לערכאה בחו"ל, ובפרט שמדובר בבני זוג חרדיים שומרי תו"מ שאין להניח שיפנו לערכאות בחו"ל, ונמצא שאם אין סמכות לבית הדין לדון בעניין החזקת הילדים, עלול נושא זה ליפול בין הכיסאות.

ה. לגבי הטענה שיש חשש להידרדרות במצב הילדים אם יעזבו את האב, משיבים האשה וב"כ שלמעשה הילדים נמצאים בטיפול של זרים שנשכרו לשם כך על ידי האב, ואין להניח שהם טובים מהאם.

עד כאן טענות ומענות הצדדים.

דיון והכרעה
בהמשך נבאר שתביעות האשה למשמורת והחזקת ילדים נכרכו כדין, ואם כן מתייתר הצורך להשיב על טענות האב בסעיפים ב' ג'.

כפתיחה נצטט מספר משפטים בדבריה של עו"ד איריס מרקוס בדבר מירוץ הסמכויות בין ביהמ"ש למשפחה לבין ביה"ד הרבני (אוצר המשפט).

נושא החזקתם של ילדים הוא נושא הכרוך לפי עצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין וכו' החזקת ילדים נחשבים ל"עניין הכרוך בתביעת הגירושין" לפי ס' 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, והם בשיפוט ייחודי של בתי הדין הרבניים וכו' הפסיקה חזרה וקבעה, בבחינת הלכה מושרשת, כי החזקת ילדים כרוכה מעצם טיבה וטבעה בתביעת הגירושין. לכן, למעט בחינת כנות תביעת הגירושין עצמה, איננו נדרשים למבחן הכריכה המשולש הנוהג בנושא מזונות או רכוש.

אין ספק שאם הייתה האישה מגישה רק תביעה לשלום בית ולא מוסיפה "לחילופין תביעת גירושין", והאב לא היה מגיש תביעת גירושין, ולא היה מסכים ולו אף במשתמע, לסמכות בית הדין בשלב כלשהו, על ידי שנשא ונתן בעניין עם ביה"ד, הרי שלא היה באפשרות האשה לכרוך את עניין החזקת הילדים הקטינים, לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג.

אולם, במקרה דנן האב וב"כ הגישו תביעה גירושין לא כרוכה אל ביה"ד הרבני, אם כן מתעוררת השאלה האם יכול בעל דין לכרוך נושא הטעון כריכה, בתביעת גירושין שהגיש הצד השני.

בשאלה זו דן בית המשפט העליון עוד מקדמת דנא בע"א 8/59. כבוד השופט זילברג הציג את תשובתו, לפיה, הכריכה תיעשה על ידי בעל דין בתביעת הגירושין שהוגשה "על ידו או על יד יריבו". סוגיה זו נדונה אף בבג"ץ 155/65, עיין עוד בבר"ע 545/04, שם ניתח כבוד השופט שפירא את הסוגיה, וקבע כי כריכה בתביעת גירושין שהוגשה על ידי היריב, אף עדיפה מכריכה רגילה, ובה אין צורך לבחון את כנות הכריכה.

על-פי חוק, (סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953) מוסמך בית-הדין הרבני לדון "בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין". הוגשה תביעת גירושין לבית-הדין, ומי מבין הצדדים ביקש לכרוך בה עניינים נוספים, דוגמת המשמורת על ילדיהם המשותפים, קנה לעצמו בית-הדין סמכות, ולא סתם סמכות כי אם סמכות ייחודית לדון בנושאים שנכרכו, ובלבד שהכריכה נעשתה כדין (רע"א 9357/96 הר נ' הר, פ"ד נא (2) 618, 621 (1997) ; בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, פ"ד נז (2) 118, 132 (2003) ; בג"ץ 2232/03 פלונית נ' בית-הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו, בפסקה 31 לפסק-דינו של הנשיא (בדימ') א' ברק (21.11.06) ; סעיף 25 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995).

שאלה זו נידונה גם בפסה"ד 5679-03 – פלונית נ' מד''י, בפסק דינו של א. ברק נשיא בית המשפט העליון (כתוארו אז) תחת הכותרת אופן הכריכה:

9. סמכותו של בית הדין הרבני לדון בענייני נישואין וגירושין מוסדרת בהוראת סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) , תשי"ג-1953, (להלן: חוק השיפוט), ולפיה:

שיפוט בענייני נישואין וגירושין

1. ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים.

ענייני הגירושין שעל פי סעיף 1 לחוק השיפוט הם בסמכותו הייחודית של בית-הדין, כוללים את פירוק קשר הנישואין עצמו (ראו בג"ץ 9611/00 נבאל נ' מרעי (טרם פורסם) ). עניינים אחרים, הנספחים לגירושין, הוכנסו לגדר הוראת הכריכה, המעניקה לבית-הדין הרבני סמכות מקבילה לסמכותו של בית המשפט האזרחי. הוראת הכריכה קבועה בסעיף 3 לחוק השיפוט, וזו לשונו:

שיפוט אגב גירושין

3. הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין.

ההלכה הפסוקה הבחינה בין שני סוגי ענייני "נכרכים". עמד על כך השופט מ' זילברג באחת הפרשות:

(1) עניין אשר לפי עצם טיבו וטבעו כרוך בתביעה של גירושין.

(2) כל ענין אחר, ואפילו לאו דוקא ענין של המעמד האישי, כגון פינוי דירה משותפת, אשר בפועל ממש 'נכרך' על ידי בן-הזוג בתביעת הגירושין הקונקרטית וכו' ואשר הכרעתו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה" (ע"א 8/59 גולדמן נ' גולדמן, פ"ד י"ג 1085, 1091. ראו גם בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם), בג"ץ 5507/95 אמיר נ' בית הדין האזורי בחיפה, פ"ד נ (5) 55).

סמכות "מקבילה" של בית הדין הרבני קבועה גם בסעיף 9 לחוק השיפוט. עיקרה הוא, שבענייני המעמד האישי בהם לא קנה בית הדין סמכות ייחודית, "יהא לבית הדין הרבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הסכימו לכך". ואולם, תביעות רכוש אינן יכולות לבוא בגדר תביעות עצמאיות מכוח סעיף 9, שכן התוצאות הממוניות של הנישואין אינם חלק מן המונח "עניני המעמד האישי" (פ' שיפמן, דיני המשפחה בישראל (כרך א', מהדורה שניה, תשנ"ה-1995) 34-36).

10. סעיף 3 לחוק השיפוט, מרחיב איפוא את סמכות בית הדין הרבני לכל עניין הכרוך בתביעת גירושין, אפילו אם עניין זה כלל אינו מענייני המעמד האישי, ובלבד שהעניין נכרך בפועל על ידי אחד המתדיינים ושההכרעה בו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה. כזה הוא למשל עניינה של דירת המגורים של בני הזוג. חלוקת הדירה היא מן השאלות, הכרוכות באופן ישיר ואמיץ בנישואי בני הזוג, המתעוררת עקב התערערות יחסי בני הזוג שהביאה להליך הגירושין, ואשר פתרונה דרוש לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים (ע"א 139/75 פלדמן נ' פלדמן, פ"ד ל (1) 263, 267). יחד עם זאת, חלוקת הרכוש בין בני זוג אינה כרוכה מעצם טיבה וטבעה בתביעת הגירושין. על מנת שבית הדין ירכוש סמכות שיפוט ייחודית בעניין, נדרשת כריכה של ענייני הרכוש בתביעת הגירושין (ראו בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, פ"ד נז (2) 118). הוראת הכריכה נועדה להקנות לבעלי דין אפשרות לכרוך את מכלול הסוגיות הנלוות לפירוק קשר הנישואין במסגרת דיונית אחת (ראו ביד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו 1457, 1466; וכן ראו א' רוזן-צבי, דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול (תש"ן) 49). כדי שהכריכה בתביעת גירושין תשמש נימוק לשלילת הסמכות של בית המשפט האזרחי בענין הכרוך, נדרש בעל דין, המסתמך על הכריכה, לעמוד בשלושה תנאים (בג"ץ 6334/96 אליהו נ' בית הדין הרבני האזורי (לא פורסם) ): עליו לתבוע בכנות גירושין, עליו לכרוך כדין את העניין הנוסף, עליו לכרוך בכנות את העניין הנוסף. שלושת מבחני העזר, שנקבעו נוכח תופעת מירוץ הסמכויות בין הערכאות, נועדו למנוע ניצול לרעה של הסדר הכריכה על-ידי מי מבני הזוג. מטרתם למנוע שימוש לרעה בסעיף הכריכות על ידי הקמת מחסום מלאכותי מפני פניה לערכאה האזרחית.

לשאלה זו ממש כבר נזקק בית הדין הגדול בפסק הדין שנכתב על ידי כב' הדיין הרב שלמה דיכובסקי מיום ט' שבט תשס"ז (28.1.07) בתיק מספר 6350-22-1. מחמת חשיבותו של פס"ד זה ושייכותו לנידוננו נצטט את החלק השייך לענייננו:

עתה אדון בשאלה המשפטית, האם מבחינה חוקית רשאי נתבע בתביעת גירושין לכרוך עניינים שלא נכרכו על ידי התובע, ובפרט כאשר הנתבע אינו מעונין כלל בגירושין.

לשונו של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, כך היא:

הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.

תכלית החקיקה של סעיף זה היא, שבית הדין יוכל להכריע באופן יעיל ומהיר בכל העניינים הכרוכים בגירושין. תכלית זו מושגת בין אם הכריכה נעשית על ידי תובע הגירושין או תובעת הגירושין, ובין אם הכריכה נעשית על ידי הנתבע או הנתבעת. כאשר הבעל כורך את ענין מזונות האשה או ענין הרכוש או ענין החזקת הילדים בתביעת האשה לגירושין, יש בכך כדי להגשים את מטרת החקיקה.

כלומר, הסמכות לדון בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, אינה קשורה לשאלה מי הגיש את התביעה לגירושין. כל עוד העניין כרוך בגירושין, בין אם נכרך על ידי תובע הגירושין ובין אם נכרך על ידי הצד שכנגד, יהא לבית הדין סמכות שיפוט ייחודית בעניינים אלו.

כך גם נפסק ב-בג"ץ 155/65, גורוביץ נגד ביה"ד הרבני ואח', פ"ד יט (4) 16. שם דובר בכריכת זכות מדור על ידי האשה לתביעת גירושין שהגיש הבעל:

על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, משהוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, בית-הדין מוסמך לדון גם 'בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין'. כאמור, מטרת העיקול הייתה להבטיח את זכות המדור של האשה ומשהגישה האשה בקשתה לבית-הדין הרבני להבטחת זכויותיה, הרי כרכה את העניין בתביעת הגירושין התלויה ועומדת לפני בית-הדין. ואין צריך לומר שעניין המדור, היינו זכות המגורים של האשה, הוא ענין ששעת בירורו בשעת בירור תביעת הגירושין, ומקומו בבית דין הדן בתביעת הגירושין.

וראו גם את דברי הנשיא ברק בבג"ץ 5679/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) סעיפים 10,13:
10

. סעיף 3 לחוק השיפוט מרחיב, איפוא, את סמכות בית הדין הרבני לכל עניין הכרוך בתביעת גירושין, אפילו אם עניין זה כלל אינו מענייני המעמד האישי, ובלבד שהעניין נכרך בפועל על ידי אחד המתדיינים ושההכרעה בו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה.

13. לטעמי, אין חשיבות של ממש לשאלה כיצד ובאיזו דרך באו לעולם הליכי הכריכה, אם על-ידי ציון הדבר בכתב התביעה ואם במהלך ההתדיינות בפני בית הדין הרבני. כריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמלית מוגדרת (השוו בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם) ). (הדגשה שלי – ש' ד')

אמנם בפרשה הנ"ל, הכריכה נעשתה על ידי האשה שתבעה גירושין, אך נעשתה בשלב מאוחר יותר להגשת התביעה לגירושין. עם כל זאת, מכוח תכליתה של הוראת הכריכה – חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים – אין להבחין בין מקרה שהכריכה נעשתה על ידי התובע לבין מקרה שהכריכה נעשתה על ידי הנתבע. כפי שאמר הנשיא ברק, די בכך "שהעניין נכרך בפועל על ידי אחד המתדיינים."

וראו גם בספרם של אלישע שינבוים ובני דון יחיא, דיני מזונות, כרך ב' עמ' 450.

אין בעובדה שהבעל עצמו מעונין בשלום-בית, כדי לפגוע בכריכה של ענין הרכוש או המזונות בתביעת הגירושין של האשה. העיקר הוא שתביעת הגירושין כנה מבחינתה של מגישת התביעה, וכן שהבעל כרך את תביעתו שלו בכנות וכדין, מתוך מטרה שביה"ד יכריע במהירות וביעילות בתביעות. לענין זה מקובלים עלינו הדברים שהובאו על ידי ב"כ המשיב בסיכומיו לבית הדין האזורי, ואומצו על ידי בית הדין האזורי, מפסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 545/04, השופט יוסף שפירא) מיום 24.2.05 הקובע כי "ייתכן מצב שבית הדין יקנה סמכות כתוצאה מכריכה של הצד שכנגד. במקרה כזה אין נפקות לכנות הכריכה, שהרי גם סעיף 3 הנ"ל לחוק שיפוט בתי דין רבניים, דן בענין הכרוך בגירושין, ולא קובע מי כורך אותו."

בסיכומו של פרק זה ניתן לומר כי התשובה לשאלה אם נתבע בתביעה לגירושין יכול לכרוך תביעות שלו בתביעת הגירושין של הצד שכנגד, היא חיובית. על מנת שיוכל הנתבע לכרוך, אין הוא עצמו צריך להסכים לגירושין, די בכך שהוא מעונין שבית הדין יוכל להביא לחיסול יעיל של עניני הצדדים, אם אכן בית הדין יקבל את תביעת הגירושין. יחד עם זאת, הכריכה צריכה להיעשות בכנות וכדין.

וביה"ד בדעה שזה גם ההיגיון המשפטי בפסק דינו של השופט שפירא מביהמ"ש המחוזי בירושלים שכתב בתיק בר"ע 545/04 בפסק דין מיום 24.02.05:

ייתכן אף ייתכן מצב, שבית הדין יקנה סמכות כתוצאה מכריכה של הצד שכנגד. במקרה כזה אין נפקות לכנות הכריכה, שהרי גם סעיף 3 הנ"ל לחוק שיפוט בתי דין רבניים, דן בענין הכרוך בגירושין, ולא קובע מי כרך אותו. (פסה"ד הנ"ל צורף לסיכומי ב"כ הבעל).

העולה מכל מה שכתבנו לעיל, שהן מבחינה הלכתית מובהקת והן מבחינה משפטית הבעל יכול לכרוך את עניני הרכוש והחזקת הילדה בתביעת הגירושין של האשה. (עד כאן עיקרי פסק דינו של הגאון הרב דיכובסקי).

ובנדון דידן, לאור כנות תביעת הגירושין שהגיש הבעל, ולאור הראיות שהבאנו לעיל, לא יכולה להיות מחלוקת כי נושא הילדים נכרך כדין על ידי האשה לתביעת הגירושין של הבעל, ובפרט לאור ההלכה המושרשת כי נושא זה כרוך לפי טיבו וטבעו לגירושין, משכך, קובע בית הדין כי הסמכות לדון בעניין הילדים נתונה לבית הדין.

כמו כן נעתר בית הדין לבקשת האם, ועל האב לדאוג להבאת הילדים לחג הפסח לשהות עם האם. גם האב יכול להצטרף אל הילדים לחגוג את החג בחיק המשפחה, כדברי האם וב"כ. התשלום להבאת הילדים לארץ וחזרתם ישולם בחלקים שווים על ידי ההורים.

בית הדין מתרה, שאם מי מהצדדים, לא ימלא אחר החלטות בית הדין, יראה הדבר כבזיון בית הדין עם כל המשתמע מכך.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ד באדר ב התשע"ו (03/04/2016).