בפנינו בקשות ב"כ הצדדים בעניין מועד הקרע.

תיאור העובדות
הצדדים נישאו ביום י"ג אב תשנ"ה (9.8.1995).

לטענת ב"כ המבקש בבקשה מיום ג' אדר ב' תשע"ו (13.3.16) יש לקבוע כי מועד הקרע הוא מחודש אוקטובר 2014, מאחר ומאז ניהלה המשיבה קשר פסול עם הנטען.

מנגד ב"כ המשיבה מבקש לדחות את מועד הקרע עד יום כ"ד בכסלו תשע"ו (6.12.2015) שהוא יום הגשת התביעה.

הצדדים קבלו בקניין כי בית הדין ידון על פי חוק יחסי ממון ובהתאם לשיקול דעת בית הדין. (שורה 44 לפרוטוקול).

דיון והכרעה
הנה ברור, כי חוק יחסי ממון דינו כחוזה מחייב המתייחס לנכסים שצברו בני הזוג בחייהם המשותפים. כך נראה גם מסעיף 3(א) לחוק הקובע 'לא עשו בני הזוג הסדר ממון... יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה'. בהסדר כלכלי זה הנישואין בפועל הם סימן לתחילת ההסדר והאיזון שבא בעקבותיו, עד סיום השיתוף שבין הצדדים.

אמנם, סיום השיתוף אינו בהכרח במועד הגירושין בפועל או במועד הגשת התביעה. פעמים שהקרע בין הצדדים כבר קיים ומועד הגשת התביעה ו/או הגירושין אינם מהווים סיבה בפני עצמה להאריך את תקופת השיתוף.

כך נראה גם מדברי מרן השולחן ערוך (אבן העזר סימן קי"ט סעיף ב') שפסק: 'לא תהיה האשה יושבת תחתיו ומשמשתו, ודעתו לגרשה'. מקור ההלכה על פי הפסוק במשלי 'אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ'.

כלומר, הבעל מוזהר שלא לנצל את חוסר ידיעתה של האשה ברעה אשר הוא זומם, כדי לנצל את טובתה או למלא את רצונותיו. וכמובן שהוא הדין להיפך, כאשר האשה החליטה על סיום הנישואין, אין לה לנצל את חסרון ידיעתו של בעלה בדבר, כדי לקבל ממנו טובת הנאה שלא כדין.

ולפי דרכנו למדנו, כי כאשר אחד הצדדים החליט לפרק את השיתוף המשפחתי, גם אם הגירושין בפועל יתקיימו מאוחר יותר, יש לבית הדין לאמוד כי אילו הצד שכנגד היה מודע לכך ודאי היה ממאן בקיומו של שיתוף משפחתי על כל היבטיו. מלאכתו של בית הדין היא לזהות האם אכן קדם קרע שגרם לפירוד הלבבות לפני תביעת הגירושין.

אף אם לאחר הקרע בני הזוג המשיכו להחזיק חשבון בנק משותף ולהפקיד בו כספים לצורך כלכלת הבית וגידול הילדים, אין בכך כדי להצביע על המשך השיתוף לפי חוק יחסי ממון. התנהלות זו דומה לאנשים זרים הגרים בבית אחד, הדואגים יחד לאינטרסים המשותפים להם או לילדיהם. שיתוף פעולה זה הוא טכני בלבד ואינו מהותי.

האומדנא הפשוטה כי כל זמן שקיים קשר ורצון לחיים משותפים, הדבר כולל גם שיתוף כלכלי, אך במקום בו אחד מבני הזוג בחר לסיים את הנישואין או חלילה הפר את נאמנותו בצורה מהותית, נמצא שנעקרה והתבטלה מציאות השיתוף של בני הזוג. לא יתכן כי אחד הצדדים יצבור רכוש בזיעת אפו על מנת שיעזוב לאחרים חילו.

כיוצא בזה קבע גם בית הדין הרבני בתל אביב (תיק 322313/4):

באופן כללי ברירת המחדל היא שמועד הקרע הוא במועד סידור הגט. אלא שיש חריגים היוצאים מן הכלל. טיבו של קרע, שקודם לו החלשת וניוון המיתרים היוצרים את הקשר עד ליצירת הקרע.

לעתים עולה ארוכה ומרפא לניוון זה ואינו מגיע לכלל קרע, ואף אם החל להיקרע יכול שמתאחה. לעתים, הניוון הוא סופני ולא ניתן לריפוי והקרע אינו ניתן לאיחוי.

על כן במקרים כאלו יש לשקול אם להקדים את מועד הקרע טרם מועד סידור הגט אך לא ניתן לקבוע מסמרות במועד מסוים, לפי שכל עניין ועניין נדון בפני עצמו ולא הרי קרע זה כהרי קרע זה.

בערעור שהוגש על פסק הדין הנ"ל קיבל בית הדין הגדול את עמדתו העקרונית של בית הדין האזורי. גם בעתירה שהוגשה נגד פסקי הדין (בג"ץ 2642/08 פלונית נ' כב' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים) הסכים הבג"ץ כי ניתן להקדים את מועד הקרע לפני פקיעת הנישואים וכדלקמן:

קבע בית הדין האזורי כי אכן 'ברירת המחדל' היא שמועד האיזון הוא מועד הגירושין אלא שיש חריגים לכך וכו' עמדה זו עולה בקנה אחד עם הפרשנות שניתנה לסעיף 8 בבית משפט זה, לפיה, סעיף 8 מאפשר גמישות רבה אשר נותנת בידי הערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים. (בג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים, פסקה 12). השופט רובינשטיין אף קבע כי 'בכל הנוגע להסדר איזון משאבים, הותיר המחוקק שיקול-דעת נרחב לבית-המשפט. (סעיפים 8-6 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט (4) 614, 619).

הנה כי כן, בית משפט, ובענייננו – בית הדין, רשאי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת לפי שיקול דעתו, לקבוע מועד איזון מוקדם ממועד פקיעת הנישואין כאשר כל מקרה נבחן לגופו.

גם כבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול (תיק 3369-21-1) קבע את הדברים הבאים:

'סעיף 8(3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, מקנה סמכות לקביעת מועד האיזון לאו דוקא בעת פקיעת הנישואין, ובתי המשפט גם נוהגים כך למעשה, וכך ראוי לנהוג כאן.

וכן מנהג בתי הדין אשר שמענו ונדעם. ראה לדוגמא בית הדין דידן בחיפה (תיק 815202/4) ובית הדין בתל אביב (תיק 361291/1 ותיק 347562/1) ובית הדין באשדוד (תיק 1921/11) וכך נעשה מעשה בפסק דין שכתבתי בעבר בבית הדין בפתח תקוה (969862/3), ודי בזה.

עיקרון הדברים תואם כאמור גם לפסיקה אזרחית וראה עוד (בע"א 1915/91 אסתר יעקובי נ' עזרא יעקובי פ"ד מט(3) 529) בו נקבע כדלקמן:

במסגרת הפעלת שיקול הדעת, מוסמך בית המשפט לקבוע כי איזון שווי הנכסים יהיה לפי שווים במועד מוקדם יותר, דהיינו למשל, עובר לקרע שחל בין בני הזוג. החוק נתן אפוא דעתו למצבים של קרע בין בני הזוג.

וראה עוד (תמ"ש (כ"ס) 3591/02 ש. צ. נ' ח. צ):

על בית המשפט לבחון בין השאר, מתי חל שבר בלתי ניתן לאיחוי ביחסי הצדדים או מתי הגיעו הנישואין לסיומם 'דה פקטו' וכו' האם החל להתפתח קשר זוגי בין מי מבני הזוג עם צד שלישי, המלמד על ריקון חיי הנישואין מתוכן.

אמור מעתה, כי כאשר אחד מהצדדים פגע בנאמנות ההדדית ופיתח מערכת יחסים שסופה הפרדה משפחתית ורכושית, תחילת אותו הקשר היא גם תחילת המשבר, ולפיכך יש לקבוע את ראשית הקשר החריג כראשית הקרע.

סיכומם של דברים, מאחר וקשר פסול זה גרם בהמשך לפירוק הנישואין, ניתן להצביע עליו כמועד הקובע את סיום השותפות הכלכלית בין בני הזוג, היינו מועד הקרע.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלקמן:
א. המועד הקובע לאיזון המשאבים הוא חודש אוקטובר 2014.

ב. יש להעביר החלטה זו גם לידיעת המומחה שנקבע בהחלטה מיום כ"ו באדר א' תשע"ו (6.3.2016) בהתאם להסכמת הצדדים.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ז באדר ב התשע"ו (06/04/2016).