התקבלה בקשה מטעם הנתבעת לעיון מחדש בהחלטה שניתנה ביום כ"ז בתמוז התשע"ה (14.7.2015), על ידי הרכב בית הדין הקודם, ולביטול ההחלטה שניתנה על ידי ההרכב החתום מטה ביום כ"ח בכסלו התשע"ו (10.12.2015), בנושא ההתמחרות על הדירה המשותפת. כמו כן, התקבלה הודעה מטעם התובע כי הוא מסכים לתנאי שהציע בית הדין, שזכות המגורים שלו בדירה תוגבל לשבע שנים. עותק מכל בקשה יועבר לצד השני.

טענות הנתבעת ודחייתן
להלן פירוט של טענות הנתבעת ומתן התייחסות לכל אחת מהטענות.

א. לדבריה, בית הדין קבע שיתקיים דיון בנושא ההתמחרות, אך למעשה לא התקיים דיון כזה ולא התאפשר לה להציג את טענותיה לשלילת הליך ההתמחרות. הנתבעת מאריכה בהסברים על אי-חוקיותו של ההליך ועל כך שלא ניתן לה להציג את טענותיה. אך טענה זאת – יסודה בטעות. אכן, ביום כ"א במרחשוון התשע"ו (3.11.2015) ניתנה החלטה לקביעת מועד לדיון שבו תערך ההתמחרות, אך התובעת ציטטה את ההחלטה בשינוי קל אך משמעותי. החלטה זו קבעה את הנושאים שיעלו בדיון שנקבע ליום כ"א בכסלו התשע"ו (3.12.2015), ושבעקבותיו ניתנה ההחלטה נשואת הבקשה שלפנינו ביום כ"ח בכסלו התשע"ו (10.12.2015). נכתב בה כי: "במועד זה תתקיים ההתמחרות על זכות המגורים בדירה המשותפת" ולא: "דיון בנושא ההתמחרות" כפי הציטוט המוטעה של הנתבעת. לא הייתה שום כוונה לקיים דיון בנושא, אלא אך ורק לערוך את ההתמחרות עצמה, בהתאם להחלטה שניתנה כבר ביום כ"ז בתמוז התשע"ה (14.7.2015). משום כך, אין כל מקום לתלונתה על כך שלא התאפשר לה להשמיע טענות בנושא.

ב. כמו כן טענה כי מכיוון שהרכב בית הדין התחלף, לפי תקנה ע"א מתקנות הדיון בבתי הדין, היה על ההרכב החדש לאפשר לצדדים להשמיע את טענותיהם בטרם יוחלט כיצד יש לחדש את הדיון. גם בנושא זה, הנתבעת נותנת פרשנות לא נכונה לתקנה. לשון התקנה היא כדלהלן:

"הועבר משפט, אחרי שהחל הדיון בו, מהרכב בית-דין אחד להרכב בית-דין אחר או שבא שינוי בהרכב בית-הדין – יחליט בית-הדין בהרכב החדש, לאחר שמיעת דברי הצדדים בעל-פה או בכתב לפי החלטת בית-הדין, אם להמשיך את הדיון מאותו השלב שבו נפסק הדיון בהרכב הקודם או להתחיל את המשפט מהתחלתו או מאחד השלבים הקודמים."

משמעות התקנה היא שיש לאפשר לצדדים לטעון אך ורק בשאלה האם להמשיך את הדיון, ולא לאפשר לטעון לגופו של עניין כפי שמפרשת באת כוח האישה. בשאלה מאיזה שלב להמשיך את הדיונים, לאחר עיון בעמדות שני הצדדים, קובע בית הדין כי אין מקום לחדש שוב דיונים שכבר נערכו, וכי הדיונים יימשכו מאותו שלב שבו עמדו בפני ההרכב הקודם. בנוסף נפנה להחלטה מיום כ"ו במרחשוון התשע"ו (8.11.2015), שקבעה כי: "מאחר והדיון הבא יתקיים בפני הרכב חדש החתום מטה, תינתן אפשרות לצדדים לחזור בקצרה על טענותיהם שכבר נטענו בעבר בתחילת הדיון." משפט זה לא התייחס לנושאים שכבר הוכרעו, אלא לאותם נושאים השנויים במחלוקת בעניין טענות הנתבעת בעניין ההשקעות בדירה וכו'. נושא הבעלות על הדירה, וההוראה על ההתמחרות כבר הוכרע בהחלטה שניתנה ביום כ"ז בתמוז התשע"ה (14.7.2015), ולא הייתה כל כוונה לאפשר להתדיין בו שוב. נפנה גם להחלטה שניתנה ביום כ"א במרחשוון התשע"ו (3.11.2015), ובה נאמר כי:

"מאחר ונושא משמורת הילדים דחוף יותר מיתר הנושאים, לפיכך במועד שנקבע לצדדים ביום כ"א בכסלו התשע"ו (3.12.2015), ידון בית הדין בנושא המשמורת ולדיון תוזמן העובדת הסוציאלית עורכת התסקיר. כמו כן, במועד זה תתקיים ההתמחרות על זכות המגורים בדירה המשותפת. הדיון ביתר הנושאים ייקבע בנפרד, ובכפוף לתשובת הצדדים בהתאם לסעיף א' בהחלטה זו."

ברור שהכוונה בהחלטה זו הייתה לאותם נושאים שטרם הוכרעו, ולא לנושא ההתמחרות.

ג. טענה נוספת של האישה היא בקשה לעיון מחדש בהחלטה שהורתה לערוך התמחרות, וזאת על סמך האמור בתקנות הדיון, וכדלהלן:

"קכח. חושש בית-הדין שטעה בפסק-דינו, יזמין את הצדדים לבירור נוסף, ובמקרה זה רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור.

קכט. (1) בעל-דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית-הדין שדן בעניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם.

(2) המבקש יגיש בקשה בכתב ויפרט בה את הטענות או הראיות החדשות ואת הסיבה למה לא הביא אותן בדיון הקודם.

קל. (1) בית-הדין ידון בבקשה מבלי לשמוע שום צד ויחליט אם יש לדחות את הבקשה או שיש להזמין את הצדדים לדיון בבקשה."

בהתאם למבוקש, בית הדין עיין שוב בהחלטה נשואת הבקשה שלפנינו. לאחר העיון, לא מצאנו כל יסוד לחשש לטעות שהעלתה המבקשת.

נדחית גם הטענה החדשה שהעלתה הנתבעת בדבר בעלות הקיבוץ על הדירות והאיסור על השכרתן. אמנם הצדדים אינם בעלים על הדירה, אך אין ספק שיש להם זכות מגורים בה, הקיבוץ איננו רשאי להוציאם מהדירה ללא סיבה מוצדקת ומעוגנת בתקנון ובחוק. זכות זו היא בעלת ערך כלכלי, ועל כן ניתן לבצע התמחרות עליה. אין מדובר על השכרה או דמי שימוש, אלא פיצוי בשל אבדן זכות המגורים של אותו צד הנאלץ לפנות את הדירה בעקבות הגירושין. כמו כן, נציין שוב את שנאמר בתחילת סעיף ג' לפסק הדין מיום כ"ז בתמוז התשע"ה (14.7.2015) כי:

"הגורם המוסמך בקיבוץ הודיע לבית הדין כי למרות שהדירה שייכת לקיבוץ, ולצדדים רק מעמד של ברי רשות, מוסדות הקיבוץ אינם מתערבים בסכסוך בין הצדדים, וההכרעה מי מהם יישאר לגור בדירה מסורה לבית הדין."

נפנה גם לתשובת מנהל הקהילה לבית הדין מיום י"ד באייר תשע"ה (3.5.15). בסעיף 8 לתשובתו נאמר כי "הקיבוץ לא מעוניין להתערב בהחלטה מי מבני הזוג ימשיך להתגורר בדירה [...] מובן לקיבוץ שיש לבית הדין שיקול דעת רחב בהקשר זה [...]" אם כן, בית הדין הוסמך במכתב רשמי של הקיבוץ שהוא הבעלים הרשמי של הדירה, להכריע מי יגור בה, על פי שיקול דעת רחב. הנימוקים להכרעה בדרך של התמחרות פורטו באריכות בהחלטה הנ"ל, ועל כן אין כל שחר לטענה כי בית הדין איננו מוסמך להכריע כפי שהכריע.

סיכומו של דבר, הבקשה לביטול ההחלטות שניתנו – נדחית. לפנים משורת הדין, אנו מאפשרים לנתבעת להציע סכום גבוה יותר מזה שהציע התובע. במקרה שתתקבל הצעה כזאת תוך שבעה ימים, יזומן מועד נוסף להתמחרות חוזרת. בהעדר הצעה במועד זה, ייקבע מועד לפינוי הדירה ולתשלום הפיצוי לאישה.

ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ט באייר התשע"ו (27.5.2016).