ב"ה
בית הדין האזורי ירושלים
בפני כבוד הדיינים:
הרב יוסף גולדברג
הרב דוד בירדוגו
הרב מרדכי רלב"ג
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 634541/2
תאריך: י"ג בתמוז התשע"ו
19/07/2016
מבקש אלמוני
בא כוח המבקש עו"ד יואל כהן-סולאל
צד ב המנוח: פלוני ז"ל
הנדון: עיזבונות
נושא הדיון: השלמת צו ירושה

פסק דין
בפני בית הדין עומדת בקשת להשלמת צו ירושה.

בתאריך 1.6.95 נפתח תיק לצו ירושה ובנוסף לכך תיק שונות-עזבונות על עיזבון המנוח [פלוני] ז"ל. יום קודם לכן, בתאריך 31.5.95, הגישה האלמנה הגב' [פלונית] בקשה לבית הדין שכותרתה "בקשה לצו ירושה" (סעיף 155 לחוק הירושה התשכ"ה–1965). בתאריך 18.6.95 התקבלה בבית הדין תגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה שכותרתה: "מהות הבקשה – בקשה לצו ירושה". ב"כ היועץ המשפטי כותב בהודעתו לבית הדין כי לאחר העיון בבקשה האמורה, אין בדעתו להתערב בהליכים הנוגעים בה.

בתאריך ג' סיון תשנ"ה הופיעה האלמנה הגב' [פלונית] בבית הדין, ובמהלך הדיון הודיעה לבית הדין שבעלה המנוח השאיר בן אחד ושתי בנות קטינות. המבקשת הנ"ל הצהירה במהלך הדיון שמקבלת את סמכות בית הדין ומבקשת להתמנות כמנהל עיזבון. בית הדין בהחלטתו מהתאריך הנ"ל דחה את החלטתו עד להופעת הבן בבית הדין. בדיון הנוסף שהתקיים לאחר מכן, מופיע בפרוטוקול בית הדין שהופיע הבן [אלמוני] והקנה לאמו את כל העיזבון שירש מאביו, וכמו"כ מקבל את סמכות בית הדין ואף חתם בפרוטוקול על כל האמור שם. ביום הדיון הנ"ל (ח' סיון תשנ"ה) ניתנה החלטה ע"י בית הדין שלאחר קבלת הסמכות והוויתורים שנעשו ע"פ דין, ממנים את האלמנה הגב' [פלונית] למנהלת עיזבון של בעלה המנוח [פלוני] ז"ל.

במהלך השנים מאז פתיחת התיק הנ"ל, לא התקיימו הליכים להשלמת צו הירושה, ובית הדין בהחלטתו מיום ל' בשבט תשע"ו (9.2.2016) הבהיר לבקשת היורשים כי "ניתן ביום ח' סיון תשנ"ה (6.6.95) פס"ד למינוי אלמנתו [פלונית] כמנהלת עיזבון, אך ההליך בבקשה למתן צו ירושה, לא הושלם, ולא ניתן צו ירושה".

מובהר בזאת, כי אין בהחלטה זו נפקות אופרטיבית, אלא הבהרת מצב משפטי בלבד, לפיו עדיין לא ניתן צו ירושה. ברור הדבר שמכיוון שבית הדין קנה סמכות בעניין צו הירושה לפני 21 שנה, תקופת זמן ארוכה זו אין בה כדי להפקיע את סמכות בית הדין מלדון ולהחליט בנדון.

בדיון שהתקיים ביום ז' בתמוז תשע"ו (13.7.2016) לבקשת האלמנה מיום י"ז באייר תשע"ו (25.5.2016), הופיעו האלמנה ושלשת ילדיה וכן ב"כ האלמנה וב"כ הבת [ס' מ']. במהלך הדיון בקשה האלמנה ושתי בנותיה להוציא צו ירושה. הבת [כ' ח'] ויתרה לאמה על כל חלקה החוקי בעיזבון אביה, אך הבת [ס' מ'] ביקשה להשאיר לה את חלקה החוקי בעיזבון אביה (1/6 מהעיזבון) והסכימה שתירשם הערת אזהרה בטאבו לטובת אמה שיש לה זכות מגורים בדירת המנוח לכל ימי חייה, ובית הדין קיבל בקנין על כך מהאלמנה.

הבן [אלמוני] טען במהלך הדיון, כי אף שהתקיים דיון בבית הדין לפני כ-20 שנה, אולם התיק נסגר ואח"כ הוצא צו ירושה בבית המשפט, ולטענתו הסמכות נתונה לבית המשפט. במהלך הדיון התברר לבית הדין שהבן [אלמוני] הגיש בקשה לצו ירושה לבית המשפט, ואכן קבל צו ירושה בתאריך 17.4.16 שבו חולקה ירושת המנוח ע"פ חוק, מחצית לאלמנה, ו-1/6 לכל אחד מהילדים. לאחר מכן, בתאריך 25.5.16, הוגשה לבית המשפט בקשה לביטול צו ירושה ע"י ב"כ האלמנה כשלטענתו הסמכות נתונה לבית הדין ושכבר הבן ויתר על חלקו בבית הדין לטובת אמו כמפורט בפרוטוקול הנ"ל.

בית המשפט בהחלטתו מיום 1.6.16 הורה על עיכוב ביצוע של צו הירושה שניתן בבית המשפט ושלח את הבקשה לתגובות היורשים עד ליום 15.6.16. לדברי ב"כ האלמנה, עד לתאריך הנ"ל, לא הגיש הבן [אלמוני] את תגובתו לבית המשפט, ועל כן הגיש בקשה לבית המשפט להחלטה סופית לביטול צו הירושה.

במהלך הדיון הנ"ל בבית הדין, טען ב"כ האלמנה שהתיק בבית הדין לא נסגר מעולם. בית הדין מבהיר בזה שאכן לא הוגשה כל בקשה לסגירת התיק ע"י מי מהצדדים, ושמעולם לא נתן ביה''ד החלטה לסגירת התיק, ועל כן לבית הדין יש סמכות נמשכת בתיק זה. יש לציין עוד, כי במהלך הדיון האחרון בביה''ד, נחקר הבן [אלמוני] על חתימתו בפני בית הדין המעידה כי הקנה את כל חלקו בעיזבון לאמו, ועל כך השיב הבן [אלמוני] ארבע (!) גרסאות שונות, שלוש גרסאות מופיעות בפרוטוקול בית הדין, והגרסה הרביעית זכורה היטב לבית הדין, ונשמטה מהפרוטוקול: גרסה ראשונה של הבן [אלמוני] היתה: "לא זכור לי שחתמתי על ויתור לאמא". גרסה שניה: "אני משיב כי זו לא החתימה שלי", גרסה שלישית: "בעצם זו החתימה שלי אבל לא חתמתי על מה שכתוב שם". גרסה רביעית זכורה לבית הדין שהבן הנ"ל טוען שחתם על כך בכפייה.

ברור הדבר בעקבות כל הגרסאות הסותרות, שהבן [אלמוני] איננו אמין בדבריו, וללא כל ספק הקנה את כל חלקו בעיזבון אביו המנוח לאמו ואין לו כל חלק בעיזבון הן ע"פ ההלכה והן ע"פ סעיף 6 (ב) לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 שבו נאמר שיורש שהסתלק מהעיזבון, רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה.

אף ללא הגרסאות הסותרות של הבן [אלמוני], ברור הדבר לבית הדין מתוך פרוטוקול הדיון לפני כ-20 שנה שהבן [אלמוני] שהיה בגיר באותה תקופה, הקנה לאמו את כל העיזבון מרצונו מתוך דעה צלולה וללא כל כפיה.

לאור כל האמור לעיל ולאחר קבלת ההקנאות והוויתורים כדין, מחליט בית הדין להוציא צו ירושה על עיזבון המנוח [פלוני] ז"ל ע"פ המפורט להלן: [פלונית] (אלמנת המנוח) 5/6. [מ' ס'] (בת המנוח) 1/6. יש לרשום הערה בצו הירושה שלאלמנה הגב' [פלונית] הנ"ל, זכות מגורים בדירה לכל ימי חייה, ובית הדין מורה למינהל מקרקעי ישראל, ולחילופין לטאבו לרשום הערה זו בעת רישום הנכס ע"י היורשים הנ"ל.

יש להעביר העתק צו זה לרשם הירושה בבית המשפט.

ניתן ביום י"ג בתמוז התשע"ו (19/07/2016).


הרב יוסף גולדברג — אב"דהרב דוד בירדוגוהרב מרדכי רלב"ג