ב"ה
בית הדין האזורי ירושלים
בפני כבוד הדיינים:
הרב ח.י. רבינוביץ
הרב ציון אלגרבלי
הרב יעקב אליעזרוב
דיין
דיין
אב בית דין
תיק מספר: 1-21-9368
תאריך: ט"ז אדר תשס"ד
09.03.2004
תובע א' א'
בא כוח התובע עו"ד שירה דרורי-סאלם
נתבעת א' ב'
בא כוח הנתבעת עו"ד אורית בן דור ואידה לנדמן
הנדון: גירושין
נושא הדיון: סמכות כאשר הוגשה בקשה ליישוב סכסוך

פסק דין
1. האם בית הדין מוסמך לדון בעניינים שנכרכו על ידי הבעל בתביעת הגירושין?

2. מסכת ההתדיינות של הצדדים בפנינו החלה בתביעת הבעל לשלום בית, שהוגשה ביום י"ז אייר תשס"ג (19.5.03). ביום י"א סיון תשס"ג (11.6.03) התקיים דיון ראשון בתביעה, ובסיומו הופנו הצדדים ליועצת הנישואין, הגב' דינה שנייברג, על מנת לבדוק אפשרות לשיקום המשפחה, לרבות באמצעות הפניה לגורם מתאים, אם יתברר לה כי מדובר בצורך בטיפול ממושך. שלשה ימים קודם לדיון זה, ביום ח' סיון תשס"ג (8.6.03), הגיש הבעל כתב תביעה לחלוקת רכוש. בגוף התביעה נכתב: "מהות התביעה הסדר ממון. על סמך הנ"ל הנני מבקש את כבוד בית הדין לדון בענין". הא ותו לא! בו ביום הוסיף הבעל והגיש בקשה בכתב לבית הדין, בה נאמר: "אני מבקש לא לקבוע תאריך דיון ולא להודיע לאשה עד להודעה חדשה. תודה". אין זה צריך לפנים, כי הגשת תביעה לחלוקת רכוש בדרך זו, ומה גם שהיא לא נכרכה בתביעת גירושין, אינה מעניקה לבית הדין סמכות חוקית לדון בנושא.

ביום י"ג תמוז תשס"ג (13.7.03) התקיים דיון נוסף בתביעת הבעל לשלום בית. הבעל לא התייצב לדיון, ובמכתב שנכתב על ידו למחרת הוא טען, שלא הובא לידיעתו מועד הדיון. בדיון עצמו אמרה האשה כי הם גרים יחד, אין ביניהם שום קשר מהותי, הם היו אצל יועצת הנישואין אך האשה לא שיתפה פעולה, והבעל מושך זמן סתם. בית הדין הבהיר לאשה כי אם רצונה בכך, היא רשאית להגיש תביעה לגירושין. האשה הוסיפה כי היא לא מאמינה שבעלה יכול להשתנות. "הוא לא מסוגל לזה. השלום-בית אצלו הוא בתיאוריה. בבית מדברים רק על דברים הכרחיים בנוגע לקניות וכו' אבל לא בנושא שלום-בית". הוחלט לקבוע לדיון נוסף אשר נקבע ליום ד' חשון תשס"ד (30.10.03).

ביום א' באב תשס"ג (30.7.03) הגישה האשה תביעת גירושין. בתביעתה היא מגוללת מסכת עגומה של חיי נישואין. בין היתר היא מציינת, חיים של חוסר אמון כלפי האשה בכספים, בזוגיות, האשמות, אגרסיביות מילולית, אלימות בעבר, פערים גדלים בכל התחומים. אי קיום יחסי אישות זה כשנה. האשה מבקשת לפרק בכבוד את הקשר, תוך אמירה: "אנחנו לא חיינו אף פעם בזוגיות". הדיון בתביעה זו נקבע למועד שצויין לעיל.

ביום כ"ה תשרי תשס"ד (21.10.03) הגיש הבעל תביעה לגירושין, בה כרך את מזונות האשה והילד, החזקתו, חינוכו, הסדרי הראיה וחלוקת הרכוש. מדובר בכתב תביעה ערוך ומפורט כדבעי. הבעל מציין שם עילות גירושין מובהקות. באשר לעובדה כי בעבר תבע שלום בית, מסביר שם הבעל, כי יועצת הנישואין שהופנו אליה הצדדים על ידי בית הדין הפנתה אותם למטפלת זוגית, אך האשה סרבה להגיע למפגשים ולשתף פעולה. כמו כן האשה עצמה הגישה תביעה לגירושין, ו"בנסיבות אלו, ולאחר שנואש התובע מהנסיון לשקם את חיי הנישואין, נאלץ התובע להגיש תביעת גירושין זו וכל הכרוך". גם תביעה זו נקבעה לדיון למועד שצויין לעיל.

3. לדיון התייצבו הבעל ובא-כוחו. האשה לא התייצבה. לאחר הדיון התברר שהיא שלחה פקס' בו היא מבקשת לדחות את הדיון עקב מחלה (ועוד נשוב לענין זה בהמשך). בדיון עצמו, ביקש ב"כ הבעל שייקבע כי הסמכות הבלעדית לדון בגירושין ובכל שנכרך בתביעה, נתונה לבית הדין. כן ביקש הוא לקבוע תאריך נוסף בהקדם, ולחייב את האשה בהוצאות הישיבה. בית הדין, בהרכב של דיין אחד, החליט כי יש סמכות לבית הדין לדון במזונות האשה וחלוקת רכוש והחזקת הילד וחינוכו והסדרי הראיה, לאור העובדה שהבעל כרך כדין נושאים אלו בתביעתו לגירושין.

ביום 25.11.03 הוגשה על ידי באות-כוח האשה "בקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד". ארבעה טעמים הונחו ביסוד הבקשה: פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, פסק הדין ניתן בהרכב חסר ומכאן שניתן בהעדר סמכות, בית הדין הנכבד משולל סמכות עניינית לדון וליתן פסק דין בעניינים שפורטו לעיל, וכן שפסק הדין ניתן מבלי שנבחנו שאלות בדבר כנות הכריכה.

לאחר העיון בבקשה זו, הוחלט: "מאחר ויש טענה של חוסר הרכב, בית הדין מוצא לנכון שיש להזמין הצדדים וב"כ בהקדם". להסרת ספק, ומאחר וראינו בכתבי הטענות כי באת-כח הבעל סבורה שההחלטה הראשונה בדבר הסמכות עדיין תקפה, הננו מבהירים כי החלטנו, מטעמי יעילות, לבטל את ההחלטה ההיא, ולדון מחדש בשאלת הסמכות לאור טענות ומענות הצדדים שנטענו בפנינו לאחר מועד אותה החלטה. להסרת ספק, לא הכרענו בשאלה, האם יש פסול בהחלטה בדבר קיום סמכות שניתנה על ידי דיין אחד בלבד. לאור האמור בסעיף 8(ה1) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, מוסמך ראש הרכב או דיין שהוסמך על ידו לתת בעצמו החלטות ביניים, והחלטה בדבר קיום סמכות הינה, לכאורה, בגדר החלטת ביניים, שהרי בכך טרם הוכרע גורל התביעה לגופה. עם זאת, כאמור, טעמנו לביטול אותה החלטה נעוץ בצורך לייעל את הדיון, מה גם שבין כה וכה שמענו מחדש את כל טענות הצדדים בענין הסמכות, בהתבסס על כתב ההגנה שהוגש מטעם האשה ביום 25.11.03. בכתב הגנה זה נטען ארוכות כי אין לבית הדין סמכות לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין, ראשית, עקב בקשה לישוב סכסוך שהוגשה קודם לכן לבית המשפט לעניני משפחה, ושנית, כיון שהתובע לא כרך עניינים אלה כדין ובכנות.

הדיון הבא נקבע ליום ז' טבת תשס"ד (1.1.04). למרבה הצער, שוב התקיים הרכב חסר, וראש אבות בתי הדין בירושלים, הגר"א עצור שליט"א התבקש להשלים את ההרכב. לאחר דיון לא ארוך הוחלט להטיל על הצדדים להמשיך בניהול מו"מ על מנת להגיע להסכם גירושין סופי, ולהתייעץ עם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני בנוגע לסמכות בית הדין.

טרם סיים בית הדין את ההתייעצות, קיבל בית הדין כתבי טענות חדשים מב"כ הבעל. הועלו שם טיעונים חדשים, והיה צורך לקבל את תגובת ב"כ האשה. בסיכומה של אותה התייעצות הוחלט לקיים שמיעה מחודשת ולדון מחדש בהרכב הקבוע הרגיל בו נידון עניינם של הצדדים מלכתחילה. זאת, כדי למנוע כל סרך של טענה כאילו ההחלטה בענין הצדדים נשענת על בסיס טענות שהושמעו בהרכב מתחלף. הדיון נקבע, איפוא, ליום כ' שבט תשס"ד (12.2.04).

4. בדיון זה שמענו ארוכות ומחדש את טענות ב"כ הצדדים. לצערינו, מנימוקים טכניים אין הפרוטוקול משקף את מלוא חילופי הטענות ואף לא את הזמן הרב שהקדשנו לכך.

יש להדגיש כי למרות שחלק נכבד מטענות ב"כ האשה בכתב ההגנה נגעו לשאלת כנות הכריכה, לא בקשו באות-כוח האשה לחקור את הבעל בשאלה זו. זאת, למרות שבסעיף 8 לכתב ההגנה נאמר: "אין צורך לומר, כי מתעוררות שאלות לרוב בסוגיא דנא, שאלות אלה תועלינה, המידת הצורך במהלך הדיון". לא זו בלבד, אלא שבטיעון שבפנינו התמקד הויכוח בשאלת תוקף תקנות סדר הדין האזרחי לענין בקשה לישוב סכסוך. באופן משני הועלה הטיעון כי לא ניתן לכרוך תביעת רכוש לתביעת שלום-בית, ומה גם שסמוך להגשת תביעת הרכוש (בעת שרק תביעת שלום בית היתה תלויה ועומדת) הבריח הבעל, לטענת ב"כ האשה, סך 350,000 ₪ מחשבון בנק משותף לחשבון ע"ש אמו ואחותו.

אכן, מסתבר שלא בכדי זנחו ב"כ האשה את טענותיהן לענין כנות הכריכה בתביעת הגירושין. נדון תחילה בשאלות הרגילות העולות בהקשר לתביעות הכרוכות בגירושין, ורק לאחר מכן נדון בשאלת ההשלכה שיש להגשת התביעה לישוב סכסוך בבית המשפט לעניני משפחה.

5. אין טענה נגד כנות תביעת הגירושין. באות-כוח האשה אף מודות במפורש כי בית הדין מוסמך לדון בשאלת החזקת הקטין (סעיף 37 לכתב ההגנה), אשר כרוך מעצם טיבו וטבעו בענין הגירושין, וכן בהסדרי הראיה. לאור זאת, אנו קובעים כי תביעת הגירושין הינה כנה, ובית הדין מוסמך לדון בהחזקת הקטין ובהסדרי הראיה. נדון איפוא ביתר העניינים שנכרכו בפועל בתביעת הגירושין.

6. מזונות הקטין. אכן מזונות הקטין נכרכו בגירושין. אולם לנוכח הפסיקה הקובעת כי האמור בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 לענין כריכת מזונות ילדים, מכוון כלפי החזר הוצאות האשה למזונות הילדים, אנו קובעים, כי אין בכריכה זו כדי למנוע את הקטין להגיש תביעה עצמאית למזונותיו בכל מקום שיחפוץ.

7. חינוך הקטין. הבעל כרך את ענין חינוך הילד הן בכותרת לכתב התביעה והן בגוף כתב התביעה, כאשר בסעיף 12 שם הוא מבקש שבית הדין יקבע את "אופי חינוכו של הילד". יש לזכור כי מדובר בילד בן 16 שנה, אשר גם לו יש מה לומר בענין חינוכו. מן האמור בסעיף 30 לכתב ההגנה עולה, כי קיים סכסוך בין הצדדים באשר לדרכי החינוך של הילד. האשה טוענת, בין היתר, כי האב קונה לו מתנות יקרות ערך וכדו' אשר נועדו "לקנות את לבו". כן מלמד הוא את הקטין להסתיר מהאם אירועים ועניינים לא חינוכיים. בשלב זה לא ברור עד כמה יחפצו בעלי הדין במעורבותו של בית הדין באמצעות הכרעה שיפוטית במחלוקות ביניהם בנושא זה. אכן, נושא חינוכו של הילד יכול להשפיע על ההכרעה בדבר החזקת הילד, ובהקשר להכרעה זו עשויה להיות לבית הדין סמכות לדון בענין החינוך לפחות על פי דוקטרינת "הטפל הולך אחר העיקר" גם ללא כריכה. עם זאת, לאור גילו של הילד, ראוי שנשקול גם את עמדתו שלו אם על ידי שמיעתו בלשכת הדיינים או בדרך אחרת, ואם על ידי מינויו של אפוטרופוס לדין עבורו. בנסיבות הענין אנו מחליטים לדחות את ההכרעה הסופית בענין זה למועד אחר.

8. מזונות האשה. הבעל טען בכתב התביעה כי האשה עובדת כמנהלת מוסד גריאטרי, ומשתכרת סך של כ-13,000 ₪ נטו לחודש, וחל על כך הכלל צאי מעשה ידייך למזונותייך. כמו כן הכחיש הבעל את חובתו לזון את האשה בהיותה מורדת. לדבריו, היא מבזה ומשפילה אותו ומסרבת לחיי אישות ללא אמתלא מוצדקת. אולם, אם בכל זאת יסבור בית הדין כי האשה זכאית למזונות כלשהם, מבקש הבעל מבית הדין לקבוע את גובהם בהתחשב בהכנסות האשה, הכנסות הבעל, החובות ומזונות הילד. מצד שני, טוענת האשה בכתב ההגנה, כי התובע העלה את נושא המזונות שלא במטרה כנה לדון ולהכריע בעניינם. הטענה שהאשה מורדת נטענת בסתמיות ובעזות מצח, הבעל מתעלם לחלוטין מרמת החיים בה חיו הצדדים ואינו נוקב בחישוב כלשהו לענין דרישתו להביא בחשבון את חובות הצדדים וצרכי הבן הקטין.

לאחר העיון, לא מצאנו כל פגם בכנות הכריכה ובדרך הכריכה של מזונות האשה. כידוע, בעת ההכרעה בענין הסמכות איננו דנים בגוף התביעות ואין לנו צורך להעריך את סיכוייהן להתקבל. אנו בודקים אם כתב התביעה מגלה עילות תביעה, שבמידה והבעל אכן יצליח להוכיחן, תתקבל עמדתו. עילות הגירושין שצויינו על ידי הבעל הן אכן עילות גירושין על פי הדין, והטענות העובדתיות שהועלו מהוות בסיס מספיק כדי לקבוע שבמידה ויצליח להוכיחן הוא יזכה הן בתביעת הגירושין והן בתביעתו לקבוע כי האשה אינה זכאית למזונות. בנסיבות אלו, אין צורך שהבעל יציין סכום שהוא מציע לביה"ד לפסוק נגדו עבור מזונות האשה. יש לציין כי הבעל אף הגיש הרצאת פרטים למזונות וצרף אליה תלושי שכר שלו. מתלושי השכר שצורפו על ידי האשה עולה כי יש בסיס רחב, לכאורה, לטענת הבעל בדבר צאי מעשה ידייך במזונותיך. בסיס זה יתכן ויתערער כשנדון בענין המזונות לגופו, אך הוא מספק לענין קביעת הסמכות. אין יסוד לטענה כי הבעל כרך את נושא המזונות שלא במטרה כנה לדון בו. מועד הדיון יגיע, לאחר שיוכרע באופן סופי ענין הסמכות. בנסיבות הענין אין מקום, לכאורה, לדון במזונות זמניים, מה גם שאין בפנינו בקשה לדון בכך מצד האשה. לכן, באנו לידי מסקנה כי תביעת המזונות נכרכה כדין ובכנות.

9. רכוש. הבעל פרט באופן נרחב את עניני הרכוש שבין הצדדים בכתב תביעתו. מדובר בדירת מגורים הנמצאת במבשרת ציון ובתכולת הדירה; חסכונות הצדדים וביטוחים (לרבות ביטוחי מנהלים); פנסיה של האשה; זכויות ממקום העבודה של הצדדים (לרבות זכויות עתידיות, קרי: גם פנסיה של הבעל); מכונית מסוג סובארו; דירה הנמצאת בירושלים (הרשומה על שם הבעל בלבד); ויחידת "קלאב הוטל". כן צויין כי לצדדים חובות: חוב משותף בבנק הפועלים, הלוואות מהבנק ומשכנתא.

טענות האשה לענין כריכת הרכוש, מכוונות נגד כנות הכריכה ורק בעקיפין ביחס לשאלה אם הכריכה היתה "כדין". לענין כנות הכריכה, טוענת האשה, כי ניתן ללמוד על חוסר כנותה מהברחת כספים בסך 350,000 ₪ אשר נעשו על ידי הבעל בסמוך להגשת התביעה לשלום בית ותביעת הרכוש שהוגשה בסמוך אליה. כמו כן היא משתקפת, לטענת האשה, מתוך בקשת הבעל לחלק את הזכויות ברכוש באופן בלתי ראוי ומנוגד לדין ולהגיון.

על כך משיבה באת-כח הבעל כי לא היתה כאן הברחה, כי האשה ידעה על העברת כספים זו. באת-כח הבעל אף הגישה לנו את כתב הגנה שהוגש מטעם הבעל לבית המשפט, בו מגוללת גירסה מלאה של הבעל לענין הטענות הרכושיות, כמו גם לענין טענות חוסר הכנות וחוסר תום הלב. בכתב ההגנה, אשר כמקובל הוא נתמך בתצהיר, טוען הבעל (בסעיף 50) כי השיק עליו מבוססת טענת ההברחה היה אצל הבעל רק יום אחד לפני הפקדתו ביום 8.6.03. שיק זה צולם על ידי האשה והוגש על ידה לבית המשפט (ואף לבית הדין). ההזדמנות היחידה לצלמו היתה לאשה רק באותו יום קודם ההפקדה, וממילא לא ניתן לטעון כי התובעת לא ידעה על העברת הכספים עד ליום הגשת הבקשה לישוב סכסוך. כתב ההגנה מתייחס גם לצורת חלוקת הרכוש הנדרשת על ידי הבעל, והוא מסביר שם כיצד דרישותיו מתיישבות עם הדין.

כאמור, ב"כ האשה לא בקשה לחקור את הבעל בנקודה זו, כמו גם בנקודות אחרות, וממילא פועל הדבר לחובת האשה.

יש לזכור, כפי שאמרנו קודם, כי סמכותו החוקית של בית הדין אינה יכולה להתבסס על תביעת הרכוש שהוגשה בסמוך לתביעת שלום-הבית. טענת ההברחה קודם הגשת תביעה עשויה לקרום עור וגידים כאשר היא נטענת ביחס להברחה שנעשתה בסמוך להגשת תביעת רכוש שנכרכה בגירושין. במקרה דנא, בין העברת הכספים לבין הגשת תביעת הגירושין עברו למעלה מ-4 חודשים. בעת העברת הכספים לא עמדה שאלת הגירושין על הפרק, כך שלא ניתן לטעון כי מדובר בהעברה שנועדה לקדם הגשת תביעת גירושין כרוכה. רק בהקשר שכזה עלולה העברת כספים ללמד על חוסר תום לב אשר משליך על כנות כריכת הענין בגירושין. מהחומר שבפנינו, לרבות מאי-חקירת הבעל על ידי ב"כ האשה וכן מאי-התייחסות לדרך שבה הגיע צילום השיק לידי האשה, ניתן להתרשם שהעברת הכספים היתה בידיעת האשה עוד בטרם הוגשה תביעת הגירושין הכרוכה, ועל כן אין בכך כדי לפגום בכנות הכריכה.

זאת ועוד. לנוכח טיעוני הצדדים בעניני הרכוש והמסמכים הרבים שצורפו על ידם, לרבות הטענות ההדדיות בדבר הברחת רכוש, ניתן להתרשם, כי העברת כספים שבוצעו על ידי כל אחד מהצדדים אין בהם כדי לסתום את הגולל על האפשרות להיפרע בגין רכוש זה באמצעות יתרת הרכוש שנשארה בידי הצד שהעביר כספים. גם אילו לא ניתן היה לעשות כן, היתה עומדת לזכות בן הזוג הנפגע זכות עקיבה אחר נכסים אלו כלפי צדדי ג', אם יצליח להוכיח כי ההעברה נעשתה שלא בתום לב ושלא בתמורה. על אחת כמה וכמה, כאשר כאמור נראה שיש די בידי כל אחד מבני הזוג כדי להיפרע כלפי רעהו אם יתברר כי הוא זכאי לאיזון בגין הנכסים שהועברו. בהקשר זה יש לזכור כי העובדה שמדובר בבני זוג נשואים אין בה כדי להגביל את הזכויות הקנייניות שיש לכל אחד בנכסיהם, לרבות הזכות להעביר בדרך רגילה מסיבות ענייניות את רכושם לידי צדדי ג'. בנסיבות אלו אנו דוחים את הטענה כי מדובר כאן בהברחת רכוש מצד הבעל, וכאילו יש להעברת כספים שביצע כ-4 חדשים לפני הגשת תביעת הגירושין כדי לפגום בכנות כריכת הרכוש בתביעת הגירושין.

כאמור, לא מצאנו טענות של ממש כדי לקבוע כי כריכת הרכוש לא נעשתה "כדין". הבעל פרט בראשי פרקים את נושאי הרכוש הטעונים הכרעה כענין הכרוך בגירושין, ודי בפרוט שניתן כדי להעניק סמכות לבית הדין לדון בעניינים אלו. כמובן, עם התקדמות הדיון בתביעות (בכפוף להכרעה סופית בשאלת הסמכות), ולקראת הדיון להוכחות בעניני הרכוש, יגישו שני הצדדים פירוט רחב בצרוף מסמכים לגבי הרכוש שהיה לכל צד קודם הנישואין, הרכוש שהצטבר במהלך הנישואין, כמו גם הרכוש שהתקבל בירושה או במתנה, אם התקבל, וכן התייחסות לטענות הצד שכנגד באותם עניינים. לפיכך, אנו קובעים כי עניני הרכוש נכרכו בכנות וכדין בתביעת הגירושין.

בסיכומם של פרקים אלו – בהתעלם מטענת חוסר סמכות עקב הגשת בקשה לישוב סכסוך – הננו קובעים כי תביעת הגירושין הינה כנה ובית הדין מוסמך לדון בענין החזקת הקטין והסדרי הביקורים. ההכרעה בשאלת הסמכות לדון בענין חינוך הקטין נדחית לעת מצוא. תביעת מזונות האשה ועניני רכוש הצדדים נכרכו כדין ובכנות. אילו לא עמדה בפנינו שאלת הסמכות בהקשר לבקשה לישוב סכסוך, היינו מחליטים ללא הסוס כי הסמכות היחודית לדון במזונות האשה ובעניני הרכוש של הצדדים מסורה לבית הדין הרבני.

10. נותר לנו לדון בהשפעת הבקשה לישוב סכסוך על סמכותו של בית הדין לדון בענין המזונות ובענין הרכוש. האשה הגישה ביום 24.9.03 בקשה לישוב סכסוך לבית המשפט לעניני משפחה בירושלים. בתצהיר שתמך בבקשה הצהירה האשה: "יחסינו עלו על שרטון ונתגלע סכסוך בינינו בקשר לפירוד ולעניינים הכרוכים בכך, לרבות החזקת ילדים, מזונות ורכוש. באות-כוח האשה טוענות, כי הוראות תקנה 258כ (ג) ותקנה 258כא(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כי הגשת בקשה ליישוב סכסוך כמוה כהגשת תביעות נגד בן הזוג בבית המשפט לענייני משפחה בעניני הרכוש, מזונות ומדור ובענייני הקטין. לפיכך, משהגישה הנתבעת ביום 24.9.03 בקשה ליישוב סכסוך, קנה בית המשפט סמכות לדון בענין המזונות והרכוש ככל שהדבר נובע מהקשר שבין בני הזוג.

על כך משיבה באת-כח הבעל בשנים: ראשית, תקנות 258כ(ג) ו-258כא(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי אינה חוסמת אפשרות להקניית סמכות בבית הדין הרבני, ומכל מקום לא ניתן באמצעות תקנה לגרוע מדבר חקיקה מפורש האמור בסעיף 25 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, אשר מבהיר כי אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מסמכותם של בתי הדין הרבניים. שנית, הבקשה ליישוב סכסוך הוסתרה במשך של למעלה מחודש ימים מעיני הבעל, שחי עם האשה באותה קורת גג וחלק עימה אותה מיטה לילה לילה (אם כי ללא יחסי אישות). לפיכך, מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב, רק כדי לנגוס בסמכות בית הדין ולא מתוך רצון אמיתי לפתור את הסכסוך שבין הצדדים.

11. באשר לשאלת תוקפה של תקנות בקשה לישוב סכסוך, ככל שאלו גוברות על סמכותו של בית הדין הרבני לדון בתביעות מזונות ורכוש שהוגשו מאוחר יותר בכרוך לתביעת גירושין. שאלה זו עלתה בהרחבה בבג"ץ 9834/01 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול ואח' (טרם פורסם. פסק הדין ניתן ביום י"ט סיון תשס"ג (19.6.03)). גדר הספקות נוסח כך (בסוף פיסקה 10 של פסק הדין):
"שאלת תוקפן של התקנות המקנות סמכות לבית המשפט לענייני משפחה – תקנה 258ז(ג) ותקנה 258כא(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי – עוררה מחלוקת אשר מצאה ביטוי בכתיבה אקדמית. יש הטוענים כי התקנות הותקנו תוך חריגה מסמכות, בהיותן נוגדות את הוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995. על-פי דעה זו, התקנות האמורות בטלות, ואין בהגשת בקשה ליישוב סכסוך כדי לגרוע מסמכויותיו של בית-הדין הרבני (ראו: מ' שאוה "היחס בין סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה לבין סמכותו של בית-הדין הרבני" הפרקליט מד (תשנ"ח) 44: מ' שאוה "הצעת חוק בית-המשפט לענייני משפחה (תיקון מס' 4)(השוואת סמכויות שיפוט), התשנ"ח-1998 – האמנם ברכה לנשים המוסלמיות והנוצריות? (בשולי חקיקה)" הפרקליט מד (תשנ"ח) 358, 387: ל' שכטר "האם התקנות בדבר 'בקשה לישוב הסכסוך' בבית-המשפט לענייני משפחה חורגת מסמכות?" קרית המשפט א (התשס"א) 353: תמ"ש (תל-אביב) 58421/98 פלוני נ' פלוני, תק-מש 99(2) 122, מפי השופט ש' שוחט). על טענה זו ניתן למצוא תשובה, ולפיה התקנות האמורות הותקנו בסמכות וכדין (ראו: ד' ארבל וי' גייפמן "חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (בשולי חקיקה)" הפרקליט מג (תשנ"ז) 431, 441: תמ"ש (תל-אביב-יפו) 51371/98 קורקין נ' קורקין, תק-מש 99(2) 39, מפי השופט י' גייפמן). כאמור המחלוקת בנוגע לתוקף התקנות, קיבלה ביטוי גם בפרשה שלפנינו: בעוד שבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה הסתמך על התקנות אמורות בהחלטתו מיום 13.3.00, סבר בית-הדין הרבני האזורי בחיפה כי התקנות בטלות ולפיכך קבע כי הוא המוסמך לדון בענייני הרכוש שהמשיב כרך בתביעת הגירושין."
למרות כל זאת, בא בית המשפט העליון לידי מסקנה, שהענין שלפניו אינו מצריך הכרעה בשאלת תוקפן של תקנה 258ב(ג) ותקנה 258כא(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט מצא שם את הדרך להכריע באותה פרשה מנימוקים אחרים, והותיר את שאלת תוקפן של תקנות אלו בצריך עיון.

12. אכן, היו הרכבים של בתי דין רבניים שפסקו כדעת המלומדים ושופטי בתי המשפט לעניני משפחה שסברו, כי מדובר בתקנה שהותקנה בחוסר סמכות (ראו: פסק הדין של בית הדין הרבני בחיפה נשוא בג"ץ פלונית הנ"ל). היו גם שביקרו את עצם חוסר תום הלב הגלום ביישום התקנה ואולי אף בהתקנת התקנה עצמה. לא לפני זמן רב דן בית הדין הרבני האזורי בצפת (בהרכב הדיינים: הרב אוריאל לביא – אב"ד, הרב חיים בזק והרב יועזר אריאל) בשאלה זו. בהחלטה מיום כ"ח אב תשס"ג (26.8.03) בתיק 4551/סג, העיר בית הדין:
"בשולי הדברים ובמאמר מוסגר נציין כי מאוד צורם הפער, בין הדרישות המחמירות הקבועות בפסיקות משפטיות שונות ביחס לעניינים הכרוכים בתביעת גירושין שהוגשה לבית הדין, והגוררות מבחנים מדוקדקים בכל תג ותג בכתב התביעה, לעומת הנסיון הקיצוני לוותר על כל סממן של תביעה בבקשה ליישוב סכסוך, והפיכת הבקשה במועד מאוחר יותר ל"תביעה", רטרואקטיבית, בלא שהדבר עלה על דעת בעל הדין שהגיש את הבקשה, וביודענו שבמועד הגשת הבקשה, מגמת האשה בהליך זה היתה לנסות להביא לפתרון הסכסוך בלא להיזקק להליך שיפוטי הכולל הגשת תביעות וקיום הליך שיפוטי".
לאחר שבדקנו את החומר המשפטי שהועמד לעיוננו, הגענו למסקנה שיש להעדיף את העמדה המשפטית השוללת את תוקפן של התקנות הנ"ל, ככל שהן באות להצר את סמכותם של בתי הדין הרבניים, והננו מסכימים לנימוקי המלומדים והשופטים שקבעו שאין בהגשת בקשה לישוב סכסוך לבית המשפט לעניני משפחה כדי לגבור על האמור בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, לפיו יש לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בכל שנכרך בתביעת גירושין שהוגשה לבית הדין. נציין בהקשר זה, כי לאור סימן-השאלה שהוצב ביחס לתוקף התקנות הנ"ל, הרי שבקשה ליישוב סכסוך מעלה לכל היותר ספק באשר לסמכותו של בית המשפט לעניני משפחה, בעוד שסמכותו של בית הדין לדון בעניינים שנכרכו כדין ובכנות בתביעת גירושין כנה, הינה בגדר ודאי. מקובלנו, כי אין ספק מוציא מידי ודאי.

13. באשר לשאלת תום הלב, נראה לנו, מבחינה עובדתית, כי הצדק עם באת-כח הבעל. על פני הדברים נראה כי הגשת הבקשה ליישוב סכסוך נעשתה בעצה תחילה עם באות-כוחה. הראיה, כי התצהיר שתמך באותה בקשה אושר על ידי באת-כחה של האשה. למרות זאת, לא הומצאה הבקשה אל הבעל במשך זמן רב, וללא כל הסבר. לכאורה, נראים הדברים, שהבקשה האמורה לא נחתמה על ידי באות-כוח האשה כדי לא להטיל עליהן את החובה לבצע המצאה על ידן ישירות לבעל כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי ביחס לכתבי טענות המוגשות על ידי עורכי דין. לא שמענו כל הסבר מן האשה או מבאות-כוחה מדוע התעכבה מסירת הבקשה לישוב סכסוך לידי הבעל למעלה מחודש ימים. העובדה כי האשה לא התייצבה לדיון הראשון בתביעת הגירושין הכרוכה, בתואנה כי הינה חולה, ואף לא שלחה לדיון את עורכות-דינה, למרות שברור שבאותה שעה היא היתה בקשר רציף איתן ופעלה בהתאם לעצותיהן, תומכת אף היא במסקנה כי האשה פעלה בהקשר זה שלא תום לב. העובדה הפורמלית כי בעת הדיון הראשון בתביעת הגירושין טרם נחתם יפוי כח על ידי האשה לטובת באות-כוחה המסמיך אותן לייצגה אף בבית הדין, אין בה כדי להפחית מחוסר תום הלב. נראה הדבר כי מדובר בתכסיסנות משפטית שאינה עולה בקנה אחד עם דרישת תום הלב ועם היות עורכי הדין קציני בית המשפט ובית הדין. אף הטענה בדבר מחלתה של האשה לא נתמכה באישור קביל כדין. המכתב שנכתב על ידי ד"ר קופרשטיין ולנטינה, שהינה עמיתה לעבודה של האשה, ואולי אף כפופה לה – בהיות האשה מנהלת של אותו מוסד - לא נכתב בצורת ראיה קבילה על פי פקודת הראיות. על אף שבית הדין העיר בהחלטתו לענין זה מיום י"א חשון תשס"ד (6.11.03) כי יש צורך באישור המיועד לבית הדין, לא המציאה האשה אישור כאמור. זאת ועוד. האישור שצורף אינו מעיד כי האשה אינה יכולה להתייצב לדיון. היינו מצפים כי האשה תטרח לכל הפחות להמציא לנו אישור כי נעדרה מעבודתה באותם 4 ימי מנוחה אשר הרופאה המליצה עליהם, אך זאת לא נעשה.

כללו של דבר: נראה לנו, הן מנסיבות הגשת הבקשה והן מהנסיבות המאוחרות להגשת הבקשה ליישוב סכסוך, כי היא הוגשה בחוסר תום לב. אך בהנחה שיש תוקף לתקנה 258כ(ג) ו-258כא(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, האם יש בכך כדי לפגום בסמכות שהוקנתה בהגשת הבקשה לבית המשפט לעניני משפחה? התשובה לשאלה זו אינה פשוטה. מצד אחד ניתן לומר, שהסמכות של בית המשפט נקנית עם הגשת ההליך, והעובדה שבעל דין פעל שלא בתום לב בהגשתו, אינה משמיטה את הסמכות של בית המשפט. מצד שני ניתן לומר, וכך אנו מחליטים, כי חובת תום הלב אשר שולטת על כל ענפי המשפט, מחייבת את המסקנה כי אף אם תיאורטית יש סמכות פנימית של בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב, מוסמכים אנו, בית הדין הרבני, שלא ליתן נפקות לאותה סמכות, כאשר בפנינו תביעת גירושין כרוכה שהוגשה כדין ובכנות.

במלים אחרות, אף אם נאמר כי בעקרון התקנות לענין סכסוך הינן בנות-תוקף, הרי שיש ללמוד מן הנסיבות הקשורות להגשת הבקשה לישוב סכסוך, שהיא הוגשה בחוסר תום לב באופן היורד לשורש הסמכות של בית המשפט. כתוצאה מכך יש לקבוע, כי בית הדין מוסמך לדון בעניני המזונות והרכוש שנכרכו בכנות וכדין בתביעת גירושין כנה.

המזכירות תקבע מועד להמשך הדיון בתביעת הגירושין ובעניינים הכרוכים, כאמור לעיל.

ניתן לפרסם החלטה זו ללא שמות הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשס"ד (9.3.2004).

(-) יעקב אליעזרוב - אב"ד        (-) ח.י. רבינוביץ - דיין        (-) ציון אלגרבלי - דיין

העתק מתאים למקור

הרב ב.צ. נהוראי

המזכיר הראשי