לפנינו תביעת גירושין של הבעל וכנגדה תביעת כתובה של האישה.

הבעל הגיש את תביעת הגירושין בכ"ג בתשרי תשע"ז (25.10.2016) ובכ"ה באייר תשע"ז (21.5.2017) הגישה האישה תביעת כתובה.

הצדדים נישאו בתשי"ב (1952). מנישואין אלו נולדו לבני הזוג שלושה ילדים: [א'] ז"ל שנהרג במלחמת יום הכיפורים; [ב'] ז"ל שנהרג בתאונה והבת [ג']. כיום הבעל כבן שמונים וחמש והאישה גם היא בגיל זה בקירוב.

בתביעתה מגוללת האישה את קורותיה: הבעל עזב את הבית בשנת 1992 ועבר להתגורר עם אישה אחרת [אלמונית]. לטענתה חשבה כי מדובר בדבר חולף והבעל יתעשת ויחזור להתגורר עימה, אולם תביעת הגירושין מוכיחה כי הבעל מבקש להתגרש ללא עילת גירושין כנגדה. לדבריה היא רצתה שלום בית בכל התקופה הזו. תביעתה כי הבעל ישלם לה את כתובתה. היא טוענת כי סיבת תביעת הגירושין של הבעל נובעת מחפצה של [אלמונית] לזכות בפנסיה מחברת [...] שלה זכאית האישה החוקית. לפיכך, טוענת האישה, המתין הבעל כל כך הרבה שנים ולא ביקש להתגרש מאשתו ורק כיום, משהזקין ויש 'חשש' שלאחר פטירתו תעבור הפנסיה לאשתו ולא ל[אלמונית], התעוררה [אלמונית] להביאו לפתיחת התיק לגירושין. עוד מוסיפה האישה כי המשק המשותף שהיה בבעלותם של הצדדים הועבר בהסכמת הצדדים לבעלות הנכד שלהם תוך שניתנה לאישה זכות מגורים במשק לכל ימי חייה.

האישה תובעת את כתובתה שבה נקוב סך חצי מיליון לירות. לטענתה, לאחר הצמדת הכתובה ערך הכתובה עומד על כשישה מיליון ש"ח. לדבריה אפוא הבעל בגד באשתו, עזב את האישה לביתה של [אלמונית] ולא הוכיח את עילות הגירושין, ובשל כך חייב הבעל בכתובת האישה.

התקיים דיון ראשון בתאריך ז' במרחשוון תשע"ז (8.11.2016) ובדיון זה נאמר:

ביה"ד: איפה היית שלושים שנה? למה לא ביקשת להתגרש אם הוא הלך לאישה אחרת?

האישה: עשרים וחמש שנה, חמש שנים התעסק איתה. קוראים לה [אלמונית], ציפיתי שהוא יחזור [...]

אני לא רוצה מישהו אחר. לא חיפשתי.
[...]
ב"כ האישה: הצענו [פשרה] שהאישה תקבל 100,000 ש"ח, אבל הם לא היו מוכנים לכלום.
[...]
הבעל: עברתי ל[...] ואני עד היום גר שם.

ביה"ד: איך קוראים לאישה שאתה גר איתה?

הבעל: [אלמונית].

ביה"ד: בת כמה היא?

הבעל: שישים ושמונה, משהו כזה [...]

ביה"ד: למה אתה רוצה להתגרש? מה אכפת לך להישאר ככה?

הבעל: אני אצטרך לרוץ אחר כך עם היורשים. היום אני בן שמונים וארבע.

ביה"ד: זאת אומרת, אתה לא רוצה שאשתך תיקח מהירושה שלך לאחר מכן?

הבעל: לא. ואני לא יכול להשאיר את חברתי [אלמונית] להילחם על הירושה עם זאת ועם זאת. המפשרת באה לשאול אותנו מה העניין. הם הציעו סכום, אני החלטתי 6,000 ומשהו שקל [...] 6,800 ש"ח.
[...]
ביה"ד: מתי התחברת ל[אלמונית]?

הבעל: לפני עשרים וחמש שנה.
[...]
ביה"ד: כמה זמן אחרי שעברת ל[...] קיימת איתה יחסי אישות פעם ראשונה?

הבעל: חמש שנים, משהו כזה.

ביה"ד: למה עזבת?

הבעל: לא היה לי טוב.

ביה"ד: מה לא היה טוב?

הבעל: עבדתי כמו חמור ולא היה לי טוב. היא הייתה אימא טובה לילדים.

ביה"ד: ובשבילך איך הייתה?

הבעל: כלום. אני עבדתי ב[...] ב[...] יש מסעדות הייתי אוכל במסעדה.

ביה"ד: מה לא טוב אצלה?

הבעל: יחסי מין כמעט ולא היו קיימים.

בתאריך כ"ה באייר תשע"ז (21.5.2017) התקיים דיון הוכחות ובו נאמר:

ש': היא הייתה אימא טובה לילדים?

ת': כן.

ש': והייתה אישה טובה לך?

ת': לא.

ש': אם לא הייתה אישה טובה למה לא הגשת תביעת גירושין מייד לאחר שעזבת את הבית?

ת': לא יודע.

ש': אתה עזבת את הבית ב־1992 נכון?

ת': לא זוכר מתי בדיוק.

ש': יכול להיות שעזבת ב־1992?

ת': יכול להיות.

ש': עזבת את הבית והלכת לגור עם [אלמונית]?

ת': לא.

ש': ב־1992 עדין גרת בבית.

ת': כן, הייתי יוצא בארבע מהבית ועובד גם במשק וגם ב[...] וחוזר בלילה לישון.

ש': ומתי עזבת סופית את הבית ולא גרת בבית?

ת': לא זוכר בדיוק. הזיכרון שלי לא כמו שלך.
[...]
ש': באיזה שנה עברת להתגורר עם [אלמונית] שנמצאת כרגע בחוץ?

ת': אני לא זוכר.

ש': אתה גר איתה ומשלם את כל הוצאות הבית?

ת': אני משלם כל מה שצריך.

ש': אתה לא זוכר מתי עזבת את הבית אבל אתה זוכר שקיבלת פיצויים ממועצת [...] ומ[...] מה עשית בכסף?

ת': השקעתי במשק, עשיתי בריכת שחייה.

ש': חוץ מהשקעה במשק, האם עזרת ל[אלמונית] לקנות דירה? נתת לה כסף לקנות דירה?

ת': לא.

ש': עזרת לבת שלה לקנות דירה?

ת': לא.

ש': האם נתת ל[אלמונית] סכום כסף מסוים לכל מטרה?

ת': לא לכל מטרה, אם היינו צריכים כסף, הייתי משלם. אני כבר לא היה לי רישיון נהיגה והיא הייתה מסיעה אותי.

ש': לא היה לך רישיון נהיגה בגלל המצב הרפואי?

ת': כן.

ש': ממה אתה מתקיים היום?

ת': ממה ש[אלמונית] נותנת לי.
[...]
ש': מה ההכנסות שלך בחשבון כל חודש?

ת': אני מקבל שני דברים, הפנסיה שלי מ[...] וממשרד הביטחון.

ש': כמה ההכנסה שלך מ[...]?

ת': 5,300 או משהו כזה.

ש': וממשרד הביטחון?

ת': משהו כמו 5,000.

ש': זאת אומרת שיש לך הכנסה שאתה מקבל כל חודש 10,000 ש"ח?

ת': משהו כזה.

ש': נכון שאתה ו[פלונית] הייתם בעלים במשק 'חצי חצי'?

ת': אני עבדתי והיא הייתה עם הילדים.

ביה"ד: האם המשק היה רשום בניירות 'חצי חצי'?

ת': לא היה כתוב 50%, אלא היה כתוב [פלוני] ו[פלונית].

ש': בבית המשפט כל אחד מכם העביר חצי מהמשק לנכד, אתה ו[פלונית]?

ת': לא בבית משפט ולא [פלונית] ולא סיפורים. אני בבית המשפט – עשינו את הגירושין [?] – אז אני הייתי שהצעתי לבית המשפט שהנכדים יחליטו ביניהם איך הם רוצים ושלא יזרקו את אימא שלהם.

ש': אבל אני אומרת לך שאתה לא יכול להחליט לגבי החצי שלה, רק היא מחליטה לגבי החצי שלה. ו[פלונית] אומרת שלגבי החצי שלה אמרה לנכד שהיא מסכימה להעביר את החצי שלה בתנאי שהיא תגור בבית זה עד סוף חייה.
[...]
ש': אתה כבר גר עם [אלמונית] הרבה שנים, עשרים שנה בערך?

ת': כן.

ש': ורק עכשיו הגשת את התביעה לבית הדין להתגרש. למה בן אדם מגיש תביעה בגיל שמונים וארבע להתגרש?

ת': כי אני כל הזמן ביקשתי להתגרש.

ביה"ד: ולמה לא הגשת תביעה לפה?

ת': לא הגשתי.
[...]
ת': לא יודע. אני לא ניהלתי יומן כמה פעמים אני שכבתי עם [אלמונית] או כמה פעמים הייתי בבית. אבל לא שאלת אותי כמה שעות ביום עבדתי, עבדתי שתים־עשרה, שלוש־עשרה שעות ביום. בבוקר הייתי עובד במשק.

ש': אני מפנה אותך לתביעת הגירושין שעורכת הדין שלך הגישה, וכתוב שם שאתה מודה שאתה חי עם [אלמונית] חיים משותפים ביחד שלושים שנה. זה נכון או לא?

ת': לא ראיתי דבר כזה.
[...]
ש': הסכמנו בפשרה שתשלם מאה אלף ש"ח כתובה, ואתה לא הסכמת. אתה יודע כמה שווה הכתובה היום? שישה מיליון.
[...]
ב"כ האיש: למה החלטת לפרק את קשר הנישואין עם [פלונית]?

ת': מפני שלא היה לי חיי אישות. עשתה לי טובה שהייתה נותנת לי מין, זה הכול.

ש': היה לך איתה קשר חברי?

ת': חברי כן.

ש': אבל לא תפקדתם כבעל ואישה?

ת': לא.

ביה"ד: למה לא הסכמת לו ליחסי אישות?

האישה: הוא ממציא סיפורים. אף פעם לא סירבתי ואני מוכרחת לספר משהו. כשהוא התחיל עם הפילגש שלו – [היא] הייתה חמש שנים פילגש שלו – היה הולך אליה, והיה חוזר אליי ומבקש ממני כל מיני דברים, היה מגעיל אותי ולא הייתי מוכנה, הייתה [...] לו, ולזה לא הייתי מסכימה, זה היה מגעיל אותי.

ביה"ד: יחסי אישות רגילים לא היית מסרבת לו?

האישה: לא.
[...]
ש': היו לך בני זוג או ידידים?

ת': לא.

ש': ואף פעם לא היה לך קשר אינטימי עם גבר?

ת': לא.

ש': וכשהיית נשואה לא היה לך קשר אינטימי עם בעלך?

ת': לא.

ש': את זוכרת שאמרת פעם ל[אלמונית] שאת לא מעוניינת ביחסי אישות עם בעלך?

ת': אף פעם לא דיברתי איתה [...]

ש': למה את שלושים שנה לא הגשת תביעת גירושין?

ת': למה שאגיש? מה רע לי?

ש': ולמה לא הגשת תביעה לשלום בית?

ת': למה שאגיש? אחרי שהלך לפילגש שלו!

ש': את רוצה אותו בחזרה?

ת': בסדר אם הוא רוצה לחזור, אבל לא אצלי בבית.

ביה"ד: אז איפה?

ת': יש לי מקום שנקרא [...] גיסי היה שם.

ביה"ד: את מוכנה שהוא יחזור אלייך?

ת': אחרי עשרים וחמש שנה – לא.

ש': את בעצמך מתנגדת לגירושין, אבל לא הגשת תביעה לפני עשר שנים – למה לא הגשת תביעה לשלום בית אז?

ת': בשביל מה?

ש': הרי את לא רצית להתגרש, למה לא באת לבית הדין ולא הגשת תביעה לשלום בית?

ת': לא ידעתי שיש דבר כזה. לא רציתי לקלקל.

ש': אבל זה בעלך.

ת': רק על הרשום.

ש': אתם הגשתם תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה, נכון?

ת': נאמר.

ש': למה הגשתם תביעה לבית המשפט?

ת': הוא יצא לפנסיה מ[...] כשהוא היה חמש שנים איתי.

ביה"ד: מתי הגישו תביעה זו?

ב"כ האיש: בשנות השמונים.

ש': למה באתם לבית המשפט?

ת': הוא קיבל את המניה של [...]

כשנכנסים ל[...] משלמים סכום כסף גדול וכשיוצאים מקבלים את המניה בחזרה. הוא קיבל שלושים אלף שקל והחביא את זה בבנק [...] הוא עבד עשרים וחמש שנה ב[...] ויצא לפנסיה מוקדמת, לקח את הפנסיה והחביא אותה בבנק [...] היה עם הפילגש שלו, עזר לה לקנות בית, היה אצלה והיה חוזר בלילה הביתה. אמרתי לו: "מה זה?" אמר לי: "מה את דואגת? אני לא אתגרש ממך." כשהוא עזב לגור עם [אלמונית] שלו, לא היה לי שום דבר ממה לחיות. ממשרד הביטחון נתנו אז שבע מאות שקל להורים שכולים, עד שהתחילו לתת משכורת מינימום להורים שכולים, אבל זה היה אחרי שהוא עזב, הגשתי בקשה לקבל משהו מהפנסיה של [...] שלו.

ש': וביקשת לפרק?

ת': לא ביקשתי לפרק, רק מזונות.

ש': בסוף ההליכים מונה כונס נכסים, ביקשתם לפרק את השיתוף במשק?

ב"כ האישה: אני מתנגדת. היא מטעה את העדה, לא מונה כונס נכסים. היא מציגה נתונים של בית משפט, וצריכה להציג מסמכים.

ת': ביקשתי מזונות, והיה עורך דין אחד שאמר שאני אישה קנטרנית ושגירשתי אותו מהבית, אני לא גירשתי אותו, הוא קם והלך לבד. בזמנו הבן שלי ז"ל עוד היה חי.
[...]
ש': אם את אומרת שלא רצית אף פעם להתגרש, אז למה הסכמת לנקוט בהליך לפרק את כל הרכוש שהיה לכם ביחד?

ת': החלטנו שנינו שניתן את המשק לנכד. הייתה החלטה משותפת וכל זמן שאני חיה אני גרה בבית שלי.

ש': למה בכלל הסכמת לדבר כזה אם לא רצית להתגרש?

ת': לא דיברנו על גירושין.

ביה"ד: למה לא ביקשת להתגרש אז?

ת': היה נמאס לי ממנו מהסיפורים והשקרים שלו, אז אמרתי: "עוד בעל?! תודה רבה..."

ש': אז לא רצית אותו?

ת': לא.

ש': ולמה לא רצית להתגרש אז?

ת': את יודעת למה הוא רוצה להתגרש עכשיו? כי הבת שלה רוצה את הפנסיות שלו.

ש': את היום בעצם גרה במשק?

ת': בבית.
[...]
ש': ובעצם את לא משלמת לא דמי שימוש ולא דמי שכירות?

ת': אני משלמת ארנונה, מים, חשמל, ביוב וכל מה שאת רוצה.

ש': ארנונה בנחלות משולמת לפי יחידות?

ת': לפי גודל הבית.

ש': את גרה ביחידת דיור או בבית נפרד?

ת': בבית שלי.

ש': מה גודל הבית?

ת': מאה ומשהו [מטר רבוע].

ש': וליד הבית שלך יש עוד בית?

ת': הנכד שלי בונה עכשיו.

ש': כמה את משלמת ארנונה?

ת': חמש מאות שקל.

ש': לשנה?

ת': לחודשיים.

ש': את בעצם ירשת מאימך דירות ב[...]?

ת': בזמנו.

ש': כשאמך נפטרה. כמה דירות יש לך?

ת': אין לי כי נתתי לבת שלי.

ש': כמה היו לך?

ת': שתיים.

ש': שתי דירות?

ת': כן. אחת היה צריך לשלם מס, ונשארה דירת פנטהאוז ונתתי לבת שלי.
[...]
ת': כשביקשתי מזונות ממנו לא היו דירות, רק היה קרקע. ולאחר מכן, שני האחים של הבת שלי נהרגו, גם לבת שלי מגיע משהו אז נתתי לה.

ש': העברת לה את הבית?

ת': כן.

ש': האם היו כספים בירושה?

ת': לא.
[...]
ש': בבית המשפט לענייני משפחה רציתם לסגור את כל העניינים הכספיים ביניכם?

ת': מה שאפשר היה.

ש': כשאתם סיימתם את ההליך המשפטי בבית המשפט חילקתם את כל הרכוש והכספים, היה ברור לשניכם שביניכם אין עוד עניינים כספיים ביניכם. נכון?

ת': לא ברורה לי השאלה. החלטנו שנותנים את המשק לנכד ובזה זה נגמר.

ש': וידעת של[פלוני] אין עוד כספים?

ת': יש לו פנסיה מ[...] וממועצת [...] וממשרד הביטחון ומביטוח לאומי. עשרים אלף ש"ח יש לו.

ביה"ד: ממועצת [...] כמה אתה מקבל?

הבעל: לא מקבל כי לקחתי את הכסף בזמנו.

ביה"ד: אז יש לך איזה חמישה־עשרה אלף ש"ח בחודש?

הבעל: תביא חמש־עשרה אני נותן לך את הכול. יש לי חמשת אלפים ושש מאות מ[...] וחמשת אלפים ממשרד הביטחון.

האישה: ששת אלפים.

הבעל: אולי חמשת אלפים וחמש מאות.

ביה"ד: אלפיים וחמש מאות מביטוח לאומי?

הבעל: כן.

ביה"ד: הגענו כבר לארבעה־עשר אלף ושש מאות לפי הודאתך.

האישה: אחרי עשרים וחמש שנה שהוא עבד ב[...] כמה פיצויים הוא קיבל?
[...]
הבעל: את מה שקיבלתי השקעתי במשק. נקודה.
[...]
הבעל: בסביבות שנת 90 הכנסתי הכול למשק, עשיתי בריכה בחצר [...] פרדסים בשותפות.
[...]
ש': את פה בעצם תובעת ממנו כספים?

ת': הוא רוצה גט.

ש': את תובעת ממנו כסף?

ת': מה שמגיע לי.

ש': ואת באה היום שלושים שנה אחרי?

ביה"ד: הוא הגיש את התביעה ולא היא.

ש': היא הגישה תביעה נגדית.

את טוענת שהוא החביא כספים, אבל לא מביאה לבית הדין שום מסמך להראות שהכספים שהוא קיבל לא נכנסו למשק הבית המשותף, כאשר אנחנו הראינו פה שכספים אלו התקבלו כאשר הייתם ביחד.

ת': אין לי מסמכים, הוא החביא. אני באתי לפקידה בבנק [...] והיא אמרה שהוא החביא את זה בבנק [...]

ש': את טוענת בעצם שנפגעת מבעלך לפני שלושים שנה ואת בעצם היום אחרי שלושים שנה שלא ביקשת שלום בית ולא ביקשת גט את בעצם רוצה לנקום.

ת': הוא ביקש גט.

בדיון ההוכחות השני בתאריך י' באדר תשע"ח (25.2.2018) נאמר:

[...]
ב"כ הבעל: יש לי את הסכם הגירושין משנת 99, השגתי אותו, למעשה הוא מסיים לנו את התיק היום של שני הצדדים. ייתכן שהוא גם ייתר את הדיון כי נרשם שם בפירוש ששני הצדדים מתחייבים שאין יותר תביעות הדדיות.

(מגישה לבית הדין את ההסכם.)

אני רוצה להפנות לסעיף 8 א' ו־8ג' שאומר מפורשות שההסכם כולל את כל ההסכמות בין הצדדים ואין עוד תביעות למי מהצדדים אחד כנגד משנהו. הוא כולל את כל החיובים הכספיים וחובות הכספיות, ולכן כל תביעה כספית של האישה דינה להידחות על הסף עקב הסעיף הזה.

ב"כ האישה: קראתי את ההסכם במהירות, אני לא מקבלת את פרשנות בא כוח הבעל, מעיון בהסכם, זה מחזק את טענת האישה: אין כאן מילה וחצי שהצדדים ייגשו להסדיר את נושא הגירושין בבית הדין והאישה מוותרת על כתובתה, מדובר כאן רק על תביעה רכושית לגבי המשק והכספים, ואין כאן התייחסות לדברים נוספים.

ביה"ד: מה הם הדברים הנוספים?

ב"כ האישה: יש בסעיף 2 את העובדה שהייתה בבית הדין בפתח תקווה. הכספים המשותפים שלהם זה אומר רק המשק. לא כתובה.
[...]
ב"כ האישה: מדובר על המשק וזו הייתה התביעה לבית המשפט למשפחה, וההסכם הזה לא מדבר במילה אחת – ההסכם שותק, וזה רק מחזק את טענת האישה שלא הוסכם לוותר על טענת הכתובה, ולכן אנחנו עומדים על כך שאם הבעל מעוניין לגרש את אשתו הוא חייב לשלם לה את כתובתה.
[...]
ביה"ד: כל הרכוש נגמר, נשאר רק נושא הכתובה.
[...]
ב"כ הבעל: כמו שחברתי מנסה להכניס להסכם דברים שלא קיימים, ומנסה לעשות פרשנות שבעיניי מטעה ומוטעית, וחבל. לו היו הצדדים מעוניינים שהאישה תקבל את כתובתה, הרי הדבר היה נכנס בפירוש להסכם הגירושין, ובהסכם אנחנו רואים שהוא כולל את כל העניינים הרכושיים בין הצדדים, הכוונה למשק ולזכויות הפנסיוניות ולכספים בחשבונות הבנק, חסכונות, פיצויים, נכסי קריירה, כל נכס שקיים לצדדים מכל מין וסוג שהוא.

העובדה שהצדדים לא הכניסו את נושא הגירושין – לא ניתן ללמוד ממנה ולטעון שבכך שלא הכניסו את זה התכוונו שהבעל ישלם כתובה, זו פרשנות מאוד דחוקה כי לו הייתה האישה חושבת שמגיע לה כתובה הייתה מתכבדת ומכניסה זאת לנושא הגירושין. סעיף 8 שהינו סעיף סל שמכסה מכל תביעה ומתייחס במילים ברורות ופשוטות "כל תביעה טענה או דרישה" – אין הוצאה, ולא ניתן להכניס פרשנות דחוקה כמו שחברתי מנסה לעשות לגבי הכתובה, ולכן אני טוענת שנושא הכתובה דינו להידחות על הסף.

ביה"ד: יש לכם את שטר הכתובה ביד?

ב"כ האישה: אני הגשתי לבית הדין את מסמך הכתובה. רק אבקש להפנות את בית הדין ל"והואיל" מספר 4.

(מקריאה.)

אם חברתי הייתה צודקת היה צריך להיות כתוב כאן "הואיל והצדדים" – כך נהוג וכך מקובל, וזה נעשה בפני שופט, שיודע שנושא הכתובה הוא בסמכות בית הדין הרבני ונושא הרכוש בסמכות בית המשפט. זה רק מחזק את טענות האישה של אדם שחי עם פילגש במשך שנים רבות. הגשתי לבית הדין את מסמך הכתובה שאני הוצאתי בעצמי.

ביה"ד לב"כ האישה: זה לא הכתובה.

ב"כ האישה: הם אמרו "אני הייתי ב[...] והרב [...]" זה המסמך עם חמש מאות אלף הלירות. הם אמרו שזה המסמך שהיה בשנים ההם של כתובה.

ביה"ד: זה לא כתובה.
[...]
ב"כ הבעל: חברתי יודעת שבית המשפט אינו מוסמך לדון בנושאים שקשורים לגט, ולכן גם אם היה נרשם בהסכם בית המשפט היה מוציא את זה מאישור ההסכם, ולכן כשבאי כוח הצדדים רושמים הסכם גירושין, לא מכניסים את נושא הגט, הדבר אינו נכנס להסכם, ולכן הם רושמים סעיף סל שמדבר על ויתור כללי [...]

בדיון נוסף ביום ט"ו במרחשוון תשע"ט (24.10.2018) נאמר בין השאר:

ב"כ הבעל: עשרים אלף ש"ח. אבל בגידה הם לא הוכיחו. הוא חי עם אחרת לפני שלושים שנה שנסיבות הפרידה לא ברורות. הוא תובע גירושין והיא תובעת כסף, שתוכיח.
[...]
האישה: אני עד עכשיו בכלל לא דיברתי. אני רוצה לספר משהו. לפני ארבעים ומשהו שנה הבן הגדול נהרג, לפני עשרים שנה הבן השני נהרג בתאונת דרכים.

היינו בדיון בבית המשפט למשפחה ברמת גן, הוא אמר להם: "נהרג לי הבן ונשארו שלושה נכדים קטנים ואני מתחייב לטפל בהם." הוא אגורה לא נתן להם. הוא עבד במועצת [...] לקח את כל הכסף קיבל מיליון וחצי או שני מיליון, קנה לבת של [אלמונית] בית, יש לנו גם פרדס שהוא 'התלבש עליו' – את כל הפרי הוא לקח לעצמו בשביל הגברת שלו, הוא קנה טנדר והיה ממלא את הטנדר ומוכר את הפרי. כל השנים שתקתי כי חשבתי שהוא עוזר לנכדים, הנכד הגדול ביקש ממנו, והוא אמר: "אין לי כסף." למה שאני אוותר לו.

ביה"ד: לפי מה שאת מתארת איזה אדם הוא?

האישה: הוא היה אדם טוב עד שהכיר את זאת ומאז הוא רע. יש לו בת – יש לנו בת נהדרת, יש לה שלושה ילדים. היה ברית של הבן [שלה] הוא לא בא לברית.

ביה"ד: אז מאז שהוא פגש אותה הוא אדם הכי רע בעולם...

האישה: את זה אכלתי ממנו.

ביה"ד: לפי מה שאת מספרת הוא האיש הרע ביותר שקיים...

האישה: אני רוצה פיצוי מאה אלף [ש"ח] זה הכי מעט. ועוד שלושים אלף שעורכת הדין עולה לי. הוא רוצה גט אני רוצה את ההליך של עורכת הדין בחזרה – על זה אני מוכנה להתפשר. יש לו מלא כסף, הוא מקבל פנסיה מ[...] וממשרד הביטחון, וממועצת [...] הוא לקח כמעט שני מיליון ש"ח.
[...]
ביה"ד: [...] תיאורטית אם הוא יעזוב את [אלמונית] את חוזרת אליו?

האישה: אני יכניס אותו ל[...] לסיעודיים [...] זה לתשושים. אם הוא רוצה לבוא אליי – אין לי מקום להכניס אותו.

ביה"ד: למה זה לא הדירה שגרתם בה?

האישה: את הבית שלי העברתי לנכד.

ביה"ד: את היום מסוגלת להיות איתו באותו בית?
[...]
ביה"ד: אני שואל שאלה תיאורטית: [אלמונית] עוזבת את הארץ הוא מצלצל אלייך [...] אם הוא ירצה לחזור, את תסכימי?

האישה: למה לא? אני אקח את כל הפנסיות שלו, אני חיה ממשרד הביטחון וביטוח לאומי.
[...]
ביה"ד: מה את מרוויחה מזה שאתם ממשיכים להיות נשואים?

האישה: אני לא ביקשתי גירושין, טוב לי ככה. אני עם הבת ביחסים מאוד טובים וגם עם הנכדים, פתאום הוא רוצה להתגרש אחרי שלושים שנה – מה נפל עליו? ההשערה שלי כי הגברת [אלמונית] הזאת חומדת את הפנסיה של [...] אם הוא מתגרש אין את הפנסיה של [...] בגלל זה כל ה'בלאגן'.

ביה"ד: זאת אומרת את מבחינתך אם [אלמונית] עוזבת אותו את תסכימי לקבל אותו [...] אם [אלמונית] עוזבת אותו והוא רוצה לחזור לשלום בית את מקבלת אותו?

האישה: כן, למה לא? איתה הוא חי שלושים שנה ואיתי שלושים וחמש שנה, יש עוד פער לטובתי כי היינו חברים מגיל חמש־עשרה.
[...]
ביה"ד: אבל את אומרת שאם הוא יבוא את תקבלי אותו.

האישה: הוא היה אבא נורא טוב ודואג, עד שהוא הכיר אותה וזה התהפך.

ביה"ד: לדעתך, אם למשל היא תיעלם אז הוא פתאום יהיה עוד פעם טוב?

האישה: למה לא? חיינו מאוד יפה. הייתי מטיילת ועושה מה שאני רוצה. אני ניהלתי את העניינים והחשבונות, הוא הלך פעם לבנק – רצה להוציא כסף –אמרו לו "תביא תעודת זהות", היו לנו להקות אווזים, רחצתי ביצים של אווזים. כל קמט שאתה רואה בפנים שלי הרווחתי. אני ילידת 33. אנחנו בני אותו גיל. היינו חברים מגיל חמש־עשרה. ואני הייתי עם אימא שלו ככה חברה טובה. היא הייתה אומרת שאני יותר טובה מהילדים שלה.

ב"כ האישה: כפי הנראה לא יושג הסכם, צריך לתת ביטוי – האישה, לבקשת הבעל צריך לדייק, ויתרו על המשק לטובת הנכדים זאת אומרת שהאישה יצאה ללא רכוש. אין לה רכוש היא גרה כברת רשות – לא מעבר – אצל הנכד. אין לה רכוש ולא חסכונות [...]

הוגשו סיכומי הצדדים ומסמכים הנצרכים להוכחת הטענות.

בעניין מסמך הכתובה, התובעת לא הגישה את שטר הכתובה אלא רק מסמך העוסק בבקשתם להינשא ובו נכתב שסכום הכתובה הוא חמש מאות אלף לירות. בשלהי המסמך נכתב: "קבענו את תאריך הנישואין אי"ה ביום ח' בחודש תמוז שנת תשי"ב [...]"

על המסמך חתומים החתן והכלה [פלוני] ו[פלונית]. בתחתית המסמך נכתב: "1.7.1952" – תאריך זה הוא מועד החתונה.

המסמך המצורף אינו שטר הכתובה שבין הצדדים אלא כיתוב במסמכי הרבנות כאשר נרשמים לנישואין, וכפי המצוטט שהצדדים מציינים שתאריך החתונה נקבע למועד מסוים, ומשמע כי הנכתב נכתב טרם הנישואין. מנגד התאריך הכתוב בתחתית המסמך הוא מועד הנישואין עצמו. עוד יצוין שהאישה חתמה [...] שהוא שם הנעורים שלה. ובכלל, כלה אינה חותמת על כתובה, רק החתן – לפי חלק מהמנהגים – חותם על הכתובה. כך ברור מעל כל ספק שהכיתוב המצורף אינו כתובה אלא טופס בקשת הצדדים להינשא ברבנות. בנוסף, הכיתוב "500,000 ל"י" טעון בדיקה שכן שלושת האפסים האחרונים כתובים כשלוש נקודות ואילו שני האפסים הראשונים כתובים כאפסים עם נקב באמצע.

טענות הבעל הן מכוח הסכם הרכוש אשר נערך בבית המשפט לענייני משפחה בתאריך ל' בכסלו תש"ס (9.12.1999). ההסכם אושר בבית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין.

בית המשפט כתב כי לבקשתם של בני הזוג בית המשפט מאשר את ההסכם בתור הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973.

בהסכם גופו נכתב כדלהלן:

הואיל והבעל והאישה [...] נישאו זל"ז כדמו"י [...]

והואיל ונישואי הצדדים לא עלו יפה וביניהם מתנהלים הליכים משפטיים [...] בבית המשפט לענייני משפחה [...] ובתיק [...] בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה,

והואיל וביום [...] ניתנה החלטה בתמ"ש [...] לפיה נתקבלה תביעת הבעל ובית המשפט הורה על פירוק השיתוף בין הצדדים במשק החקלאי השייך להם במושב [...]

והואיל והצדדים מעוניינים להסדיר ביניהם במסגרת של הסדר פשרה את כל הקשור בחלוקת הרכוש והכספים המשותפים להם [...]

הצדדים מתחייבים להעביר את מלוא זכויותיהם [...] לנכדם [...]

האישה תהיה רשאית להמשיך ולהתגורר לכל משך ימי חייה בבית המגורים שבמשק [...]

החוב שהצדדים חייבים לאגודה [...] הכספים שבחשבונות הבנק, החסכונות [...] הרשומים על שמו [...] שייכים לו בלבד [...] הזכויות בכל נכסי המקרקעין הרשומים [...] המכונית [...] תכולת בית המגורים [...] החובות של כל אחד [...]

(סעיף 8) [...] הסכם זה כולל את כל המוסכם בין הצדדים במלואו, עם כל ההסכמות, החיובים והתנאים שבין הצדדים [...] מלבד האמור בהסכם זה אין למי מבני הזוג כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה האחד כנגד משנהו [...]

לטענת הבעל עולה מההסכם כי הוא כולל את כל הרכוש והכספים שהיו לצדדים ולרבות המשק, זכות השימוש של האישה בבית במשק משך כל ימי חייה, החובות שהיו באותה עת על המשק, כספים וזכויות כספיות לרבות זכויות מעבודה, חשבונות בנק, מיטלטלין, רכבים, זכויות בנכסים הרשומים על מי מהצדדים. עולה אפוא לדבריו כי מדובר בהסכם גירושין לכל דבר ועניין.

מהסעיף המצוטט (סעיף 8) עולה כי הסכם הגירושין ממצה את כל ההתחייבויות הכספיות בין הצדדים וכי אין הצדדים רשאים להגיש תביעות כספיות האחד כנגד משנהו. הסכם הגירושין ממצה את מלוא הזכויות והתביעות הכספיות שבין הצדדים.

לדבריו, שימושה של האישה בדירה לכל ימיה יש בו כדי לקזז את תביעת הכתובה, שכן ערך דמי השימוש למחצה עומדים על כ־4,000 ש"ח לחודש ובכפילתו בשלושים שנה ובחודשי השנה התוצאה היא מיליון וחצי שקל בקירוב.

בסיכומיו כתב הבעל כי למעלה משלושים שנה שאין קשר בין הצדדים. הבעל מתגורר עם בת זוגו [אלמונית] מאז שנת 1994 – שבע שנים לאחר פרידתו מאשתו – והוא ו[אלמונית] מנהלים משק בית משותף ו"מתנהלים כבעל ואישה לכל דבר ועניין", כלשונו.

לדבריו האישה הגישה לפני למעלה מעשרים שנה תביעת שלום בית [...] אולם "זנחה אותו" כלשונו.

תביעתו מתבססת על הטענה שהאישה 'מורדת'. הוא מצטט מדברי הבעל בדיון שהאישה לא הסכימה לחיי אישות "'עשתה לי טובה' שהייתה נותנת לי [...] זה הכול". הוא מודה שהיה לו עימה קשר חברי. הוא מוסיף ומצטט מדברי האישה אשר נשאלה "וכשהיית נשואה לא היה לך קשר אינטימי עם בעלך?" ותשובתה הייתה "לא".

לדבריו, האישה מעוניינת בגירושין ואינה רוצה בשלום בית. לשם הוכחת טענה זו מצטט הבעל מפרוטוקול הדיון:

ש': את רוצה אותו בחזרה?

ת': בסדר אם הוא רוצה לחזור, אבל לא אצלי בבית.

ביה"ד: אז איפה?

ת': יש לי מקום שנקרא [...] גיסי היה שם.

ביה"ד: את מוכנה שהוא יחזור אלייך?

ת': אחרי עשרים וחמש שנה – לא.

ועוד ציטוט: "ש': אז לא רצית אותו? ת': לא."

בנוסף טען הבעל כי האישה לא צירפה את שטר הכתובה ולא הוכיחה אפוא את תביעתה בכל הקשור לכתובה או לסכומה. לפיכך, באין ראיה, יש לדחות את תביעת הכתובה. לטענתו הוא עזב את הבית ורק אחר כך יצר קשר עם [אלמונית], ולעומתו הודתה האישה שלא רצתה בקיום יחסי אישות עם הבעל וברצונה להתגרש.

הבעל צירף את תביעת שלום הבית שהגישה האישה בשנת 1997 ושבה נאמר: "לפני כעשר שנים בשנת 1987 החל הבעל הנתבע מנהל רומן [...] התובעת לא ידעה על כך דבר וחצי דבר."

בסיכומי האישה, שהוגשו בתאריך כ"ג בניסן תשע"ח (2.4.2018), טענה האישה כנגד טענות הבעל כי מגיעה לה הכתובה משום שהבעל בגד בה, האישה רצתה כל התקופה בשלום בית, רק הוא היה מעוניין בגירושין ולא היא. האישה אינה מעוניינת בגירושין אלא מעוניינת בשלום בית.

האישה מכחישה שמנעה יחסי אישות ומצטטת גם מדברי הבעל עצמו שאמר בדיון שהיא 'עשתה לו טובה' שהסכימה. לטענתה מעולם לא סירבה לבקשתו לקיים יחסי אישות והוא אשר 'מצא לו פילגש' והעדיפה על פניה של אשתו. נטל ההוכחה מוטל על כתפיו כל זמן שלא הוכיח עילה לתביעתו.

לדבריה, הסכם הגירושין שנחתם אינו מונע ממנה להגיש תביעת כתובה שכן ההסכם מתייחס רק לענייני רכוש ולא הוסכם בו על גירושין וכן אין התייחסות בהסכם לעניין הכתובה. לדבריה, בית המשפט אינו מוסמך לאשר ויתור על כתובה. לדבריה, תיק שלום הבית לא נזנח על ידה אלא על ידי הבעל. הצדדים לא הגיעו להסדר בעניין הגירושין והכתובה ולפיכך אין התייחסות לכך בהסכם. בסעיף 8 הנזכר לא קבעו כי ההסכם עוסק בגירושין וכתובה ולהפך: נפתח תיק לשלום בית.

היא מצטטת את נוסח ההסכם: "והואיל והצדדים מעוניינים להסדיר ביניהם במסגרת של הסדר פשרה, את כל הקשור בחלוקת הרכוש והכספים המשותפים להם [...]"

לפי פרשנותה, הכוונה להסדר הרכוש המשותף וכספי הצדדים בלבד ושלא כטענת הבעל כי בסעיף זה נכללה גם הכתובה.

תביעתה בסיום סיכומיה עומדת על סך של למעלה מחצי מיליון ש"ח.

דיון
חיוב הכתובה
נראה כי אין יכולת בידי האישה לתבוע כתובתה:

ראשית, לא הוגש שטר הכתובה ואין אנו יודעים מה היה כתוב בכתובה. כל אשר הגישה האישה הוא מסמך שנכתב בעת הגשת בקשת רישום לנישואין ובו נכתב כי סכום הכתובה יעמוד על חמש מאות אלף לירות ישראליות, אולם אין היודע מה באמת נכתב בכתובה. זאת מעבר לעובדה הפשוטה שאין לפנינו שטר החוב – שטר הכתובה ומבלעדיו אי אפשר לגבות כל חוב, אולי אפשר היה לגבות את עיקר הכתובה בלבד.

בנוסף לכך: מהסכם הרכוש שחתמו הצדדים בפני הערכאה השיפוטית – בית המשפט – נראה כי מסיים הוא את ההליכים שבין הצדדים. נשוב ונצטט את עיקרי הסעיפים הרלוונטיים לענייננו, וכדלהלן.

בהסכם נכתב:

הואיל והבעל והאישה [...] נישאו זל"ז כדמו"י [...]

והואיל ונישואי הצדדים לא עלו יפה וביניהם מתנהלים הליכים משפטיים [...] בבית המשפט לענייני משפחה [...] ובתיק [...] בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה [...]

ההסכם פותח בהקדמה שבה מתברר לכאורה כי הסכם זה סוגר הליכים של בית המשפט ובית הדין בפתח תקווה. יצוין שבבית הדין בפתח תקווה היה הנושא של תביעת האישה שלום בית. נמצא כי הסכם זה סוגר לא רק הליכים רכושיים גרידא אלא אף הליכים של שלום בית, שמכיוון שראו הצדדים שאין מקום לשלום בית, הגיעו להסכמות שבהסכם זה.

נמשיך וננתח את ההסכם על המשך הסעיפים שבו.

בהמשך ההסכם נכתב:

והואיל וביום [...] ניתנה החלטה בתמ"ש [...] לפיה נתקבלה תביעת הבעל ובית המשפט הורה על פירוק השיתוף בין הצדדים במשק החקלאי השייך להם במושב [...]

והואיל והצדדים מעוניינים להסדיר ביניהם במסגרת של הסדר פשרה את כל הקשור בחלוקת הרכוש והכספים המשותפים להם [...]

הצדדים מתחייבים להעביר את מלוא זכויותיהם [...] לנכדם [...] האישה תהיה רשאית להמשיך ולהתגורר לכל משך ימי חייה בבית המגורים שבמשק [...] החוב שהצדדים חייבים לאגודה [...] הכספים שבחשבונות הבנק, החסכונות [...] הרשומים על שמו [...] שייכים לו בלבד [...] הזכויות בכל נכסי המקרקעין הרשומים [...] המכונית [...] תכולת בית המגורים [...] החובות של כל אחד [...]

מהדברים נשמע ונראה כי כל העניינים הממוניים שבין הצדדים נכללו בהסכם זה.

ובהמשך נכתב:

(סעיף 8) [...] הסכם זה כולל את כל המוסכם בין הצדדים במלואו, עם כל ההסכמות, החיובים והתנאים שבין הצדדים [...] מלבד האמור בהסכם זה אין למי מבני הזוג כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה האחד כנגד משנהו [...]

ההסכם קובע כי תמו התביעות הטענות והדרישות שבין הצדדים. נראה ברור כי גם תביעת כתובה לא תעלה בין הצדדים כאשר אלו חותמים כי לא תהיה כל טענה דרישה ותביעה האחד כנגד משנהו.

לא מתקבלת טענת האישה כי ההסכם עוסק רק בענייני רכוש וכספים כפי שנכתב בראש ההסכם:

ראשית: כתובה ותביעתה הם גם נושא של כספים וחובות.

שנית: הבעל, שהיה בעלים של מחצית המשק והבית, הסכים שהאישה תגור בבית עד סוף ימיה. וכאן יש מקום לשאול: לו ידע הבעל שהאישה תעלה תביעת כתובה בסך שישה מיליוני ש"ח – לאחר הצמדה – האם היה מסכים להסכם הממוני כפי שנכתב, כאשר הוא יודע – לו היה יודע – שעדיין מצפה לו תביעה ענקית שכזו?

גם סך של "למעלה מחצי מיליון שקל" כפי שהתבטאה האישה בסיום סיכומיה, הוא סכום שלא יעלה על הדעת שאליו הסכים הבעל בהסכם שבו מסתיימים העניינים שבין הצדדים.

נשוב על עיקר דברינו כי הצדדים קיבלו על עצמם שלא תהיה כל תביעה, טענה או דרישה האחד כנגד משנהו, וכי הכתובה גם היא טענה כספית.

חיוב גירושין
מורדים זה על זה – שיטת רבנו ירוחם
כידוע, לעניין צדדים שאינם חפצים זה בזה אלא שצד אחד מעגן את רעהו, כתב רבנו ירוחם בספר מישרים (חלק שמיני, נתיב עשרים ושלושה) את דבריו:

וכתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאשה שאמרה "לא בעינא ליה, יתן לי גט וכתובה", והוא אומר "אנא נמי לא בעינא לך, אבל איני רוצה ליתן גט" – מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא. אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מה דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה.

בפסקי דין רבניים (חלק יא, עמ' 95–89, פסק דינם של כבוד הדיינים הגאונים הרב ח' צימבליסט, הרב ע' אזולאי והרב ש' דיכובסקי) נכתב על פי דברי רבנו ירוחם: "כשהבעל והאשה שניהם מורדים זה בזה – כופין או על כל פנים מחייבים את הבעל לגרשה."

עוד הוסיפו שם (עמ' 95):

הואיל וכאמור אף הוא אינו חפץ בשלום בית ואף הוא מורד בה, אם כן מן הדין הוא חייב לגרשה, וכמו שהבאנו מדברי רבנו ירוחם שבכגון זה כופין אותו לגרשה. ואף אם לא נגיע לידי מדה זו של כפייה, מכל מקום יש לחייבו לגרשה, וכל כהאי גוונא כבר פסק הרמ"א (אבן העזר סימן קנד סעיף כא בהגהה) וזו לשונו: "ובכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין או לא, אף על גב דאין כופין לגרש, מכל מקום כופין אותו ליתן כתובה מיד."

הפסיקה בבתי הדין על פי שיטת רבנו ירוחם היא שהאישה או הבעל אינם זכאים לעכב את סידור הגט בנסיבות אלו, כשהעמדה הברורה של שני בני הזוג היא שאין כל אופציה לשלום בית. אין מקום לטענה שאין לחייב את האישה בגט מאחר שהמצב הנוכחי אירע בעטיו, בגרמתו ובסיבתו של הבעל. ככל שהדבר נוגע לחיוב הגירושין טענה זו אינה מתקבלת מאחר שלמעשה כעת שני בני הזוג בפירוד ממושך ואינם רוצים זה בזה, וזו עילה מספקת לפסיקת חיוב הגירושין על בן הזוג המעכב את הגירושין גם בלא להגדירו כמורד.

לדוגמה: הגאון רבי נחום פרובר שליט"א, אב"ד תל אביב, עסק במאמר שפורסם בקובץ "כנס הדיינים תשס"ח" (עמוד 114) בדינו של רבנו ירוחם ובחיוב גט לבני זוג המורדים ומעגנים זה את זה, וכתב שטענת עיגון היא עילה מספקת לחיוב בגט, אף אם הצד המעגן אינו אשם בהפרת שלום הבית. וכך כתב:

כפי שכתבנו, לעניין חיוב גט לפי דינא דרבנו ירוחם אין הבדל מי הראשון שהתחיל לטעון שרצונו להתגרש, וכמו כן אין הבדל בסיבת מי המצב שכיום אין צד רוצה את משנהו, והעיקר תלוי אם כיום יש עיגון או לא, דהיינו אם המצב שבפנינו הוא שהבעל לא מעוניין באישה כלל אף אם האישה תרצה לחזור אליו, או לחילופין שכיום המצב הוא שאין האישה מעוניינת בבעל אף אם הבעל ירצה לחזור אליה – זהו מצב שכיום שני הצדדים מעוגנים, ולכן יש לחייב בגט כל צד המעכב את הגירושין, ללא קשר מי גרם למצב הקיים, היות ואין זכות לכל צד לעגן את משנהו.

שיטתו של הגר"נ פרובר שליט"א היא גם שיטת הגר"ב בארי שליט"א אב"ד אשקלון ועוד רבים מגדולי הדיינים.

מנהג בתי הדין כשיטתם של הגר"ב בארי והגר"נ פרובר שליט"א ועוד רבים אחרים שברגע שהצדדים לא רוצים זה את זה סופית – ואף אם מי מהם חפץ היה בשלום בית, אך כיוון שהצד השני לא מוכן לכך גם הראשון אינו חפץ עוד בכך, התייאש והיום שוב אינו חפץ בשלום בית גם אם המתנגד יחזור בו – אזי כיוון שכיום המאיסות הדדית ואינה ניתנת לתיקון, או אז חלים דברי רבינו ירוחם שאין לעגן זה את זה.

נושא זה של רבנו ירוחם – שיסודו על פי הבנת רבים מהפוסקים נובע מהזכות הבסיסית של אדם שלא לעגנו תחת נישואין או זיקה לייבום בלי להתייבם או לחלוץ או בלי להינשא או להתגרש – מקורו בסוגיית הגמרא ובראשונים וכפי שהארכנו במקומות אחרים.

המבחן לדין 'רבנו ירוחם' ויישומו בנידון דנן
שמענו מרבותינו גדולי הדיינים ובהם ממורי ורבי הגאון רבי בנימין בארי אב"ד אשקלון וחבר בית הדין הגדול כי המבחן והבדיקה אם תנאי דין רבנו ירוחם מקיימים נעשים בדרך הבאה: יש לברר אצל זה שחפץ היה בתחילה בשלום בית אם לו יחזור בו הצד השני, שיזם את תביעת הגירושין, ויחפוץ בו – אם גם אז לא ירצה הוא עתה בשלום בית, או שבמקרה שכזה ישוב הוא לרצונו הראשון בשלום בית. אם כל מה שאינו רוצה היום בשלום בית הוא רק משום שהצד האחר אינו חפץ בו, אך אם יחפוץ הלה בשלום בית גם הוא יחפוץ בכך – אין זה נקרא 'מורדים זה על זה'.

בית הדין חקר היטב את האישה בשני דיונים ולא הוכח שהאישה אינה רוצה בו על אף השנים המרובות של הפירוד. תיאורטית: אם היה הבעל עוזב את האישה שעימו היום, הייתה האישה מקבלת אותו – כך לפחות היא טוענת ולא הוכח להפך. לדבריה, הוא היה טוב במידותיו ובהתנהלותו עד לרגע שפגש באישה השנייה.

מאחר שכן, אין לחייב את האישה בגירושין.

פיצויי גירושין
זהו המקרה שבו יכולה ורשאית האישה לבקש פיצוי תמורת הסכמתה לגירושין. במקרה דנן מבקשת האישה מאה ושלושים אלף ש"ח, ואילו הבעל – כך נראה לכאורה – יסכים לתת לה שלושים אלף ש"ח או אולי קצת יותר, כפי שנראה היה כשבית הדין ניסה לגשר בדיון האחרון.

נושא זה של האפשרות לדרישת פיצוי במקרה הספציפי של פסק דין זה הוא נושא שאין בו מחלוקת. הדיון על נושא הפיצויים עוסק במקרים אחרים.

בהקשר לדרישת הפיצוי בפסק הדין דנן יש לצטט את מאמרו של הגר"א שרמן שליט"א (שורת הדין חלק י עמ' קכד–קלו) בנושא "היסודות בהלכה לפיצויי גירושין לאשה".

במהלך המאמר בעניין סוג הפיצויים לביצוע גירושין נכתב כדלהלן:

פיצויים מהסוג הראשון מצינו בספר תעלומות לב לרבי אליהו חזן זצ"ל (אבן העזר חלק ב סימן א) שדן באיש שמאס באשתו ללא סיבה ובא בעלילות שכביכול היא חולה, נבדק הדבר ולא נמצאו דבריו נכוחים והאשה אינה רוצה להפרד מבעל נעוריה – כתב הרב תעלומות לב "שאין זה תקנה לאשה שנחייב אותו במזונותיה, והיא תשב עגונה בודדה וגם הוא ישב לבדו ולא ינצל מהרהורי עברה". לאחר שכל ההשתדלויות שיחזור אליה לא נשאו פרי, ועברו י"ח חודש שאין ביניהם קשר (כמו שכתב הגר"ח פאלאג'י זצ"ל בספר חיים ושלום, שלאחר י"ח חודש ראוי להשתדל שיהיה גט בין הניצים) – בנסיבות אלו יש לבית הדין לחייב את הבעל שיפייס אותה במתן הדמים וליתן לה הגט. ושם בתעלומות לב (חלק ב דף לו ע"ג) הביא הסכמה של בית הדין שבטרבולוס (לוב) על ענין זה. בהסכמה של בית הדין צדק נאמר: כשאדם מגרש את אשתו ללא סיבה מוצדקת ינסו בית הדין [...] ואם [...] אין שלום, אזי יחייבו אותם להתגרש ויוסיפו לה שתות על כתובתה.

התעלומות לב מביא בתשובתו את דברי הריב"ש (סימנים צח–צט) שמשתמש במושג 'פיצוי' שיתן הבעל לאשתו, אך לא מדובר בשמוש בפיצוי לחיוב גט אלא פיצוי לאשה שתאפשר לבעל לשאת אשה שניה על פניה בניגוד למוסכם עמה בחרם ונידוי. הריב"ש שם מעלה את ענין הפיצוי כהצעה לבעל ולא כדבר שיש בכוחו לחייב את הבעל בניגוד לרצונו.

גם הרדב"ז (חלק א סימן שכז) שהובא על ידי התעלומות לב אינו מעלה את ענין הפיצויים לאשה במסגרת הסדר הגרושין אלא במסגרת פיצוי לאשה שתסכים לאפשר לו לשאת אשה שניה, ובזה העלה הרדב"ז הצעה לבעל שכפיוס לאשה יתן לה דברים, וזאת בדומה לריב"ש [...]

פניתי לכבוד מרן הגאון הרב י' ש' אלישיב שליט"א לשמוע דעתו ביחס לפיצוי גירושין, והשיב לי שכאשר מדובר בפיצויים שמטרתם להביא את האשה להסכים להתגרש – יש מקום לחייב הבעל ליתן לאשה בנוסף לכתובתה תוספת כפיצויים [...]

אולם תביעת פיצויים המתבססת על זכויות ממוניות הקשורות לתרומתה של האשה לממון ורכוש הבעל בחיים המשותפים [...] קבע מרן שליט"א שאין לנהוג כך בבית הדין לחייב הבעל בתביעת פיצויים מסוג זה [...]

כפי שעולה מהחומר שבתיק: האשה תבעה במשך שנים רק שלום בית וכי על הבעל לעזוב את אשתו השניה שנשא בניגוד להלכה ולחוק, אולם ברבות השנים הסכימה מחוסר ברירה לשמוע על אפשרות לקבל גט פיטורין בתנאי שיסכים לתנאים הכספיים שהיא דורשת, שביניהם תביעה לפיצויים.

בפסק הדין נשוא הערעור הוכיח בית הדין וקבע באופן חד־משמעי שמעשיו החמורים של המערער שנטש את המשיבה ותשעת ילדיהם, עזב לחו"ל ונשא את מזכירתו – אשה שניה – על אשתו תוך הפרת שבועה בתקיעת כף ומרידה באשתו, בזה שאינו חוזר אליה ומתעלם מכל חיוביו כלפי אשתו וילדיו במשך שנים רבות, והוא האשם בהרס משפחתו. מכח זה חייב אותו בגט פיטורין. בית הדין דחה מכל וכל את תביעת הבעל לקבוע שהמשיבה מורדת והיא אשמה בהפרת שלום הבית. בנסיבות אלו נהגו בתי הדין להטיל חיוב פיצויים על הבעל על מנת שהאשה תסכים לקבל גיטה [...]

עד כאן מדברי הגר"א שרמן.

במקרה דנן עזב ונטש הבעל את אשת נעוריו לטובת אישה אחרת וחי עימה כשלושים שנה! הבעל תובע גירושין. הבעל לא הביא כל הוכחה או בדל של ראיה לטענותיו כנגד אשתו. לטענת האישה, מבחינתה לא אכפת לה גם היום – לו היה עוזב את האישה שעימו ושב אליה, כפי שהובא לעיל. אין במקרה דנן את התנאים לחיוב האישה מדינו של רבינו ירוחם שהרי אין נחשבים 'מורדים זה על זה' מכיוונה של האישה. במקרה דנן לא הוכח בברירות שהאישה אומנם חפצה בשלום בית על אף טענתה כנזכר אולם מנגד לא הוכח להפך.

זהו המקרה שעל הבעל להציע לאשתו פיצוי כדי שתסכים להתגרש ממנו. כאמור הסכימה האישה על סך של מאה ושלושים אלף ש"ח. אם הבעל יסכים לתת לה סכום זה – תסכים היא להתגרש ממנו.

כאמור, מהטעמים שהובאו למעלה אין במקרה דנן כדי להוציא ממנו את ערך הכתובה. אולם בפיצוי ובהסכמתה של האישה אפשר יהיה לסדר את הגט. יצוין שנראה מהחומר שבתיק שלבעל בן השמונים וארבע אין שום בעיה להמשיך במצב הקיים. לטענת אשתו, כל אשר מניע אותו לתבוע גירושין מאשתו בת גילו לאחר כל כך הרבה שנים הוא דרישתה של האישה שחייה עימו, החפצה בפנסיה שלו לאחר מותו – פנסיה השייכת, לדברי הנתבעת, לה שכן הזכאית לה היא הנשואה לתובע בעת פטירתו.

נפסק
א. אין חיוב כתובה ותוספת.
ב. אין לחייב את האישה בגירושין. לפיכך, תביעת הגירושין של הבעל נדחית.
ג. אם חפץ הבעל שהאישה תסכים להתגרש ממנו, ראויה היא לפיצוי גירושין כדי לפייסה בסך של מאה ושלושים אלף ש"ח כפי הסכמתה בדיון.

הרב שניאור פרדס – אב"ד

מצטרפים לפסק דינו המנומק של אב בית הדין שליט"א.


נפסק כאמור.

ניתן ביום כ"ב במרחשוון התשע"ט (31.10.2018).




עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה