ב"ה
בית הדין האזורי ירושלים
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב מרדכי רלב"ג הרב חיים ו' וידאל הרב דוד שני |
ראב"ד דיין דיין |
תיק מספר: | 1226188/3 | |
תאריך: |
ט בתמוז התש"פ
01/07/2020 | |||
תובע |
פלוני
בא כוח התובע עו"ד טו"ר נסים דהן ועו"ד יוסף רוזנברג | |||
נתבעת |
פלונית
| |||
הנדון: | פטור האישה מהחזרת תכשיטים, הוצאות שהוציא האיש על דירתה, והלוואה שלקחה מהבעל לצורך שיפוץ דירתה | |||
נושא הדיון: | פטור האישה מהחזרת תכשיטים הוצאות שהוציא האיש על דירתה והלוואה שלקחה מהבעל לצורך שיפוץ דירתה |
בתשובת חבלים בנעימים לא הורה לדחות מהלכה את פסק הרמ"א, אך כתב שמאחר שהכל מיוסד על אומדנא של הבעל שלא נתן למתנה גמורה, על כן אין לדון כן בכה"ג שכבר אין אומדנא, כגון כשכתבו בכתובה "חוץ מתכשיטים השייכים לגופה", וזאת על יסוד דברי הנודע ביהודה תניינא אבן העזר סימן ק' שכתב [...]לאור הנ"ל מאחר שהאישה מוחזקת בטבעת זו נראה שיש לדחות את תביעת האיש כנגד האישה להשבת טבעת האירוסין שקיבלה ממנו.
וכן בספר ערוך השלחן חו"מ סימן צז סעיף ל כתב:
ובגדי שבת ויו"ט יש מחלוקת אם הם דומין לבגדי חול או לכלי כסף וזהב, ויראה לי לפי מנהג מדינתינו שדומים לבגדי חול, שרוב בני אדם מקנין הבגדים אף היותר יקרים לנשיהם ובניהם ובנותיהם לחלוטין. וכן התכשיטין שנושאת על גופה כמו נזמים וטבעות ונזמי האוזן ומרגליות שעל צוארה מקנה לאשתו במתנה גמורה, וכשקנה אותן בעדה הוה כהקנה לה במתנה גמורה ואין בע"ח גובה מהן אף לאחר מיתת הבעל, כיון שהן שלה ושל בניה [כנלע"ד דלא כשע"מ].
העולה מדברינו שביחס לתכשיטים שהבעל קנה לאשתו כתב הבית מאיר שבסתמא על דעת המנהג הוא נותנן לה. אך אם ידוע שנתן לה במתנה חלוטה, היא שלה.
דברי הבית מאיר שכתב: "אמנם במדינות אלו ובזמננו זה שכבר הוקבע המנהג על פי עדות הריב"ש ופסק הרמ"א ז"ל, ודאי כל השולח ונותן על המנהג הוא נותן, ויש לדון ולהורות כמותם בלי פקפוק", דבריו יכולים להתייחס לזמנו שאכן למעשה הוקבע המנהג כדברי הריב"ש והרמ"א, על כן קיימת אומדנא ברורה שעל דעת כן ניתנו לאישה תכשיטיה. אך כשאין אומדנא כזו, ההלכה נקבעת על פי האומדנא בכל דור ובכל מקום לפי המציאות, כגון אם נכתב בכתובה "חוץ מתכשיטים השייכים לגופה", שבנסיבות אלו כתב הנודע ביהודה שכבר אין אומדנא למרות שאין בכתיבה כזו להקנות לאישה דבר שלא בא לעולם, וכן כתב הערוך השלחן ביחס "למדינות אלו ובזמננו זה" שהתכשיטין ניתנים במתנה גמורה, וכן בתשובת חבלים בנעימים פסק על יסוד המנהג הרווח על פי החוק.
וכן בספר שו"ת מנחת אשר (להגאון רבי אשר וייס שליט"א) חלק שני סימן קד כתב:
בעניין המתנות והתכשיטים שנתנו זה לזו וזו לזה, הרמ"א בסוף סימן צ"ט כתב דתכשיטי האישה חוזרים לבעל... באמת הכל תלוי באמדן דעתו... אך מכל מקום נראה שהלכה זו נאמרה בזמן שמנהג העולם שכל הכסף היה ברשות הבעל ועיני האישה היו תלויות בבעלה כעיני שפחה על יד גבירתה והוא היה נותן לה כסות ושלמה, ובכה"ג מיירי שנתן לה מלבוש וכסות בלי כל סיבה מיוחדת, ובזה אמרו שלא נתן לה על מנת שתטלם כשתתגרש, מה שנתן לה לרגל ימים מיוחדים או אירועים מיוחדים ודאי דעתו ליתנם מתנה גמורה שאינה חוזרת לבעלים
עוד יצוין: בזמנינו רובם ככולם של הזוגות המתגרשים, מתגרשים לאחר שמוסדר הסכם גירושין לחלוקת הרכוש, שבו בדרך כלל האישה נשארת עם בגדיה ותכשיטיה, ואין הבעל עומד על קוצו של יוד לקבל את המגיע לו על פי ההלכה הפסוקה ברמ"א סימן צט הנזכר, ויש שמסכימים לחלוקת הרכוש על פי חוק יחסי ממון, וההסכמה מקבלת תוקף בהסכם בר תוקף או בקבלת קנין. בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע שקיים המנהג המבואר בריב"ש וברמ"א ושעל דעת מנהג זה נקנו התכשיטים וניתנו לאישה, שהרי ברור שהמציאות המוכרת לנו אינה כפי שהייתה בזמן הבית מאיר. והרי ידוע מדברי הפוסקים שאין שייך מנהג במילתא דלא שכיחא (עיין רמב"ם שחיטה פי"א הי"ג, רמ"א חו"מ סימן שלא ס"א, ריב"ש סוף סימן תסג), ונראה שלא ניתן להכחיש את המציאות שהחזר תכשיטים בעת הגירושין הוא בלתי מצוי כלל וכלל, ומאחר שכיום אין מנהג אי אפשר לטעון שהתכשיטים ניתנו על דעת המנהג. כיוון שמדינא המתנה שהבעל קונה לאשתו היא שלה, אלא שמכח אומדנא המיוסדת על המנהג הידוע נפסקה ההלכה ברמ"א, על כן אין לדון כן כשכבר אין מנהג כזה, וממילא אין את אותה אומדנא.
מכיוון שמדובר במתנה אין דינה להתאזן כאמור בחוק יחסי ממון, ולכן התכשיטים לא יבואו בחשבון חלוקת הרכוש. עכ"ל.
נתאלמנה או נתגרשה מן הנישואין דוקא שלא מתוך מרדה אבל נתאלמנה או נתגרשה מתוך מרדה לאחר שכתבו עליה אגרת מרד שהפסידה כל כתובתה הפסידה כל מה שנתן לה.וא"כ להדיא שחלוק נידון של "מה שהוציא הוציא" דסימן פ"ח, שכאשר היא מורדת, נפסק שהאיש זכאי להחזר הוצאות אפילו בלא הכרזות. וא"כ בנדון דידן בכתב התביעה תבע הבעל גירושין בגלל שאשתו מורדת, ומחמת זה מגרשה ולפי המתבאר מגיע לאיש החזר הוצאותיו. ולא אמרינן שמכיוון שאכל פטורה מלהחזיר הוצאותיו.
"אולם מנגד האישה דוחה מכל וכל את דבריו היא מודה בעובדה שלפני הגירושין נטשה את הבית אבל טוענת שעשתה זאת מחוסר ברירה התנהגותו ויחסו כלפיה היו בלתי נסבלים כל השנים התעלל בה על לא עוול בכפה והוא שאילץ אותה בהתנהגותו לעזוב את הבית.עובדה נוספת בנידון דידן הפוטרת את האשה מתשלום השיפוץ בנידון ללא צורך לכל הנ"ל, מאחר ולטענת האישה כל השיפוץ נעשה לצורך ולשימוש האיש בלבד, והדבר אף גרם לה לנזק, שהרי הבניה אינה חוקית ועכשיו יש לה צורך בהוצאה כספית לסלק את התוספת הזאת. וא"כ גם בהיבט של יורד לשדה חברו, האישה פטורה מכל תשלום בגין זה.
ביה"ד קיבל בענין זה עדויות סותרות מן הילדים גם בתיק יש חומר רב על המאבקים המרים ביניהם ולאור כל החומר הנמצא בידינו אפשר לקבוע שיש דררא דספק האם היא מורדת או שמא האחריות למצב מוטלת על כתפי הבעל וממילא היא אינה מורדת וא"כ עלינו לפסוק מהו דינה של ספק מורדת.
לענין התביעה להחזרת ההוצאה והנה בענין זה פשוט הוא שהיא מוחזקת מספק וא"א להוציא ממנה כספים בלא ראיה שהרי כפי האמור לעיל אין ספק שעל כל המבנה, כולל התוספת, יש דין של נכסי מלוג [...] התביעה של הבעל מצטמצמת רק לגבי ההוצאות ולא על עצם הבעלות המשותפת על הרכוש ומספק הרי הכלל הוא שהמוציא מחבירו עליו הראיה וכן נפסק בפד"ר ה' ע' הרבנים הגאונים הדאיה אלישיב זולטי".
4. בני הזוג מצהירים כי אין לאזן את הנכסים כדלקמן על פי חוק יחסי ממון:תוקף הסכם ממון בסילוק מנכסים
א. דירת מגורים וכל המיטלטלין אשר בה ברח' [...] באפרת הידועה כ[...] – בבעלות האישה בלבד.
ב. דירת המגורים אשר רכשה האישה "על הנייר" ב[צ'] [...] – בבעלות האישה בלבד.
[...]
6. מוסכם במפורש כי כל הנכסים שהיו בבעלות של מי מבני הזוג ערב נישואיהם ו/או ערב החתימה על הסכם זה ו/או הזכויות שיש למי מהם בנכסים כלשהם ו/או זכויות כלפי צדדים שלישיים כלשהם ערב נישואיהם וכן נכסים או כספים או זכויות שהם עתידים לקבל בירושה ו/או במתנה ו/או כפיצוי ו/או כתגמול ו/או פירות הנכסים במהלך חייהם המשותפים ו/או נישואיהם, יישארו בבעלותו הבלעדית של בן הזוג שאותם נכסים שייכים לו ו/או שקיבלם וייחשבו לצורכי ההסדר ע"פ חוק יחסי ממון כנכסים שאין לאזן את שוויים ולא לגרוע מהם או ממעמדם, בכפוף להסכם זה.
"וכן כתב בספר בית יעקב לר' יעקב מליסא אבע"ז סימן צ"ב סעיף ז' דדוקא הלשון דין ודברים שאמר הבעל בעצמו לא מהני קודם ארוסין אבל בתנאי גמור שלא רצתה האישה להנשא לו רק התנאי קיים אפילו קודם אירוסין דהא בריש הכותב מקשה התוספות ותירצו שני תירוצים א' דלא אמר לה דרך תנאי וכנ"ל ועוד דהבעל התנה התנאי ולא האישה הוי פטומי מילי עיין שם' ואם כן במתנה תנאי גמור שאינה רוצה להנשא לו רק על מנת כן מהני שפיר וכן משמע מדברי הראב"ד".וכך הסיקו שמהני סילוק קודם האירוסין אע"ג שנפסק להלכה שצריך להזכירם
אבל קודם אירוסין. עיין בס' ישועות יעקב שתמה על המנהג שלנו שכותבין שטרי סילוק אחר שידוכין קודם נישואין והרי אצלינו הקידושין והחופה באים כאחת א"כ קודם נישואין הוי ג"כ קודם אירוסין ולא מהני מידי הסילוק כמ"ש הרמ"א כאן. וכתב קצת ליישב המנהג ומסיים ומ"מ אם יבא שטר סילוק כזה לפני מהיום נכון לעשות פשר דבר ע"ש. ועיין בתשו' גאוני בתראי סי' ט"ז תשוב' מהגאון בעל ט"ז במעש' באלמן שנשא אלמנה וקודם חופה סילקה לו מה שהבטיח' לו אך השאיר' לנפשה סך קצוב שיהיה לה לבד ולא יהי' לו חלק בו וקנה קנין על זה ואחר הנישואין בא אבי האלמנה לב"ד שיתן לה כתוב וחתום שאין לו חלק בזה ואותו האיש הוא ע"ה אינו בקי בדינים וטען ואמר אף שהקניתי בק"ס לא אתן לך כתוב וחתום מה דינו של דבר זה. והשיב לכאור' אלמן זה שסילק נפשו קודם הנישואין ודאי לא הוי סילוק כמ"ש הר"ן והרשב"א דדוקא אחר אירוסין כו' אך מצד אחר נראה דהדין עם האשה דיש לדמות לההיא דהאש' שנפלו דף ע"ט במאי דמסיק בשטר מברחת דעשאום כנכסים שאינם ידועים לבעל ואליבא דר"ש ופי' רש"י דסבור שהמתנה גמור' ע"ש וה"נ כן הוא דהוא סבור שהסילוק הוא טוב אפילו בעת בואו לב"ד וכבר פסקו התוס' והרא"ש בשם ר"ח והטור הלכה כר"ש ע"כ הדין עם האשה ומחוייב ליתן לה כתוב וחתום כי סתם קנין לכתיב' עומד עכ"ד ע"ש.תביעת החזר ההלוואה שתובע האיש מהאישה
3. בני הזוג מצהירים ומסכימים כי הזכות לאיזון משאבים ולמימוש זכות איזון המשאבים מכוח חוק יחסי ממון כהגדרתו בהמשך, תוקנה לכל אחד מהצדדים בהתקיים אחד מן המקרים הבאים:התחייבות זו לכאורה יש לדמותה למבואר בשו"ע סימן קעו סעיף ג'.
א. במקרים הקבועים בחוק.
ב. בתום 30 יום מהגיש אחד הצדדים תביעה לגירושין [...] נגד משנהו, לבית הדין המוסמך.
"האומנים שנשתתפו באומנות אף על פי שקנו מידם אינם שותפים כיצד שני חייטין או שני אורגים שהתנו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהם בשוה אין כאן שותפות כלל שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולםובנידוננו יש להביא מדברי הרב הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ראו פד"ר ד' עמוד 297, שבהסכם קודם הנישואין יש בזה מחייב גם אם הדבר לא נעשה בגדרי הקניינים וההתחייבות, והוכיח את זאת מדברי המוהרשד"ם, וזה לשונו:
הגה ויש אומרים דיכולין להקנות זה לזה אפילו בדבר שלא בא לעולם ויש אומרים דאפילו קנין אינם צריכים אלא כל כל מה שמתנים זה עם זה אפילו באמירה בעלמא ואינם יכולין לחזור בהן כל זמן השותפות שהתנו ויש חולקין שיכולים לחזור לעולם".
"אך במקרה והוא לא גמר בדעתו להתחתן אלא על סמך הבטחתו של השני וכדמשמע מהעובדא של מוהרשד"ם, בזה פוסק הרשד"ם דלא גרע משכירת פועל והוא חייב לשלם מדינא גם באח הפוסק ע"י אחותו וגם בשעבר זמן משהבטיחו עד לשעת הנשואין וכמבואר שם בתשובה".התחייבות נוספת בהסכם ממון הפוטרת את האישה מתשלום ההלוואה
8. תשלומי משכנתא ו/או כל תשלום אחר אשר שולם על ידי מי מהצדדים עבור נכס של הצד השני ו/או בכל עניין ודבר אחר של הצד השני, בין בעבר ובין בעתיד, לא יהיה זכאי הצד המשלם לקבל החזר תשלום החלק ששילם ולא יתבע החזר תשלומים ששילם.וא"כ על פי הסכם הממון אין לתבוע את הסכום שנתן לקבלן עבור נכס האישה והאישה פטורה לגמרי.
7. כספים שהמבקש חייב למשיבה –ולכן לאור כל האמור, האישה פטורה מתשלום בגין ההלוואה שהייתה לצורך תשלומים לסיום רכישת הדירה.
• ספר תורה שהמבקש כתב בבית המשיבה ומכר אותו בצרפת ב-120,000 ₪ במינימום.
ועוד 20.000 ₪ וא"כ יתרת החוב מתקזז מסכומים הנ"ל וכן מחוב של לקיחת תכשיטי הוריו שהאיש לקח מהאישה.
לסכום הזה יש להוריד את הסכומים בסעיף 8, תשלומים שלא שולמו בתקופת מגוריו של המבקש, שכ"ד, מזונות אישה, לקחת בחשבון את סעיף 12 עוגמת נפש של המשיבה.
הרב מרדכי רלב"ג – ראב"ד | הרב דוד שני | הרב חיים ו' וידאל |