החלטה

לפנינו מתדיינים הצדדים בתביעת הגרושין שהוגשה ע"י האשה ביום 30.3.2007.

בתאריך 5.4.2007 הוגש ע"י הבעל כתב הגנה מפורט כנגד תביעת הגרושין. ובכתב ההגנה כרך הבעל את כל המחלוקות בין הצדדים, לרבות משמורת הקטינה וסדרי הראיה מזונות אשה מזונות קטינה חלוקת הרכוש וכן צירף לביה"ד את הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג מספר שבועות טרם הנשואין. יצויין, כי כתב ההגנה פרוס על פני תשעה עמודים [מלבד הנספחים] הבעל מתייחס באריכות ובפרוט רב לכל אחד מן העניינים הנדונים. בסיום כתב ההגנה מבקש הבעל – ע"י בא כוחו עו"ד צבי קופר – סעדים בכל ענייני הצדדים.

בתאריך 18.4.2007 הגישה האשה את תביעותיה לביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ.

יצויין, כי הצדדים זומנו לדיון בפני ביה"ד בתביעת הגירושין הדיון נקבע ליום 16.5.2007. יום קודם לדיון, ביום 15.5.2007, הוגשה בקשה לדחיית הדיון ע"י ב"כ האשה עו"ד ניסים הראל. ביה"ד נענה לבקשת הדחייה חרף התנגדות הבעל לדחיית הדיון בטוענו לחוסר תום לב מצד האשה בבקשת הדחייה ומחשש שכל כוונת האשה בבקשת הדחייה היא לדחות את הדיונים כדי לשפר את מעמדה ומצבה החוקי בענייני הסמכות.

נקבע מועד לדיון בפני ביה"ד ליום 6.6.2007. הדיון נקבע בעניין הגירושין ובעניין משמורת הבת וסדרי ראייתה.

ביום 4.6.2007 הוגשה "הודעה דחופה ובקשה" ע"י ב"כ האשה, "להשעיית ועיכוב ההליכים בתביעת משמורת והסדרי הראיה" הנימוק לבקשה הוא כי מכיון שהאשה הגישה תביעותיה בפני ביהמ"ש קנה ביהמ"ש את הסמכות לדון בדברים ומשום כך אל לו לביה"ד להזדקק לתביעה זו לאחר שביהמ"ש קנה סמכות לדון בעניין. ביה"ד בהחלטתו קבע כי הדיון יתקיים כפי שנקבע. ביה"ד דחה את בקשת הדחייה מחמת סמיכות הבקשה לדיון ומחמת העדר תגובת הצד שכנגד ומחמת אופי הנימוקים לבקשה.

בדיון האמור נחלקו הצדדים בדבר הסמכות לדון. לטענת ב"כ האשה הסמכות לדון בכל הדברים שנכרכו ע"י הבעל נתונה לביהמ"ש למשפחה גם הסמכות לדון בשאלת הסמכות נתונה לביהמ"ש למשפחה. מאידך, לטענת ב"כ הבעל הסמכות נתונה לביה"ד לדון בכל עניני הצדדים. הצדדים טענו את טענותיהם בענין כמופיע בפרוטוקול. ביה"ד הורה לצדדים לסכם בענין. הצדדים הגישו את סיכומיהם במועדם.


לאחר העיון בכל טענות הצדדים ובכתבי הסיכומים ברור כי אין מחלוקת מה הם העובדות. הבעל כרך בכתב ההגנה את כל תביעותיו לתביעת הגרושין של האשה קודם להגשת התביעות לביהמ"ש ע"י האשה. אלא השאלה העומדת לפנינו הינה שאלה משפטית. והיא, האם ניתן לכרוך גם בכתב הגנה של הבעל כאשר תביעת הגירושין היסודית הוגשה ע"י האשה.

לשאלה זו ממש כבר נזקק ביה"ד הגדול בפסק הדין שנכתב ע"י כב' הדיין הרב שלמה דיכובסקי מיום ט שבט תשס"ז 28.1.07 בתיק מס' 6350-22-1. מחמת חשיבותו של פס"ד זה ושייכותו לנידוננו נצטט את החלק השייך לענייננו:

עתה אדון בשאלה המשפטית, האם מבחינה חוקית רשאי נתבע בתביעת גירושין לכרוך ענינים שלא נכרכו על ידי התובע, ובפרט כאשר הנתבע אינו מעונין כלל בגירושין.

לשונו של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, כך היא:

"הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג."

תכלית החקיקה של סעיף זה היא, שבית הדין יוכל להכריע באופן יעיל ומהיר בכל הענינים הכרוכים בגירושין. תכלית זו מושגת בין אם הכריכה נעשית על ידי תובע הגירושין או תובעת הגירושין, ובין אם הכריכה נעשית על ידי הנתבע או הנתבעת. כאשר הבעל כורך את ענין מזונות האשה או ענין הרכוש או ענין החזקת הילדים בתביעת האשה לגירושין, יש בכך כדי להגשים את מטרת החקיקה.

כלומר, הסמכות לדון בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, אינה קשורה לשאלה מי הגיש את התביעה לגירושין. כל עוד הענין כרוך בגירושין, בין אם נכרך ע"י תובע הגירושין ובין אם נכרך על ידי הצד שכנגד, יהא לבית הדין סמכות שיפוט יחודית בעניינים אלו.

כך גם נפסק ב-בג"ץ 155/65, גורוביץ נגד ביה"ד הרבני ואח', פ"ד יט (4) 16. שם דובר בכריכת זכות מדור ע"י האשה לתביעת גירושין שהגיש הבעל:

"על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, משהוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, בית-הדין מוסמך לדון גם 'בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין'. כאמור, מטרת העיקול היתה להבטיח את זכות המדור של האשה ומשהגישה האשה בקשתה לבית-הדין הרבני להבטחת זכויותיה, הרי כרכה את הענין בתביעת הגירושין התלויה ועומדת לפני בית-הדין. ואין צריך לומר שענין המדור, היינו זכות המגורים של האשה, הוא ענין ששעת בירורו בשעת בירור התביעת הגירושין, ומקומו בבית דין הדן בתביעת הגירושין".

וראו גם את דברי הנשיא ברק ב- בג"ץ 5679/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"סעיף 3 לחוק השיפוט מרחיב, איפוא, את סמכות בית הדין הרבני לכל עניין הכרוך בתביעת גירושין, אפילו אם עניין זה כלל אינו מענייני המעמד האישי, ובלבד שהעניין נכרך בפועל על ידי אחד המתדיינים ושההכרעה בו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה. ...לטעמי, אין חשיבות של ממש לשאלה כיצד ובאיזו דרך באו לעולם הליכי הכריכה, אם על-ידי ציון הדבר בכתב התביעה ואם במהלך ההתדיינות בפני בית הדין הרבני. כריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמלית מוגדרת (השוו בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם))".
(הדגשה שלי – ש' ד')

אמנם בפרשה הנ"ל, הכריכה נעשתה על ידי האשה שתבעה גירושין, אך מאוחר יותר להגשת התביעה לגירושין. עם כל זאת, מכוח תכליתה של הוראת הכריכה – חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים – אין להבחין בין מקרה שהכריכה נעשתה על ידי התובע לבין מקרה שהכריכה נעשתה על ידי הנתבע. כפי שאמר הנשיא ברק, די בכך "שהעניין נכרך בפועל על ידי אחד המתדיינים".

וראו גם בספרם של אלישע שינבוים ובני דון יחיא, דיני מזונות, כרך ב' עמ' 450.

אין בעובדה שהבעל עצמו מעונין בשלום-בית, כדי לפגוע בכריכה של ענין הרכוש או המזונות בתביעת הגירושין של האשה. העיקר הוא שתביעת הגירושין כנה מבחינתה של מגישת התביעה, וכן שהבעל כרך את תביעתו שלו בכנות וכדין, מתוך מטרה שביה"ד יכריע במהירות וביעילות בתביעות. לענין זה מקובלים עלינו הדברים שהובאו על ידי ב"כ המשיב בסיכומיו לבית הדין האזורי, ואומצו על ידי בית הדין האזורי, מפסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 545/04, השופט יוסף שפירא) מיום 24.2.05 הקובע כי "יתכן מצב שבית הדין יקנה סמכות כתוצאה מכריכה של הצד שכנגד. במקרה כזה אין נפקות לכנות הכריכה, שהרי גם סעיף 3 הנ"ל לחוק שיפוט בתי דין רבניים, דן בענין הכרוך בגירושין, ולא קובע מי כורך אותו".

בסיכומו של פרק זה ניתן לומר כי התשובה לשאלה אם נתבע בתביעה לגירושין יכול לכרוך תביעות שלו בתביעת הגירושין של הצד שכנגד, היא בחיוב. על מנת שיוכל הנתבע לכרוך, אין הוא עצמו צריך להסכים לגירושין, די בכך שהוא מעונין שבית הדין יוכל להביא לחיסול יעיל של עניני הצדדים, אם אכן בית הדין יקבל את תביעת הגירושין. יחד עם זאת, הכריכה צריכה להיעשות בכנות וכדין".

ע"כ השייך לענייננו מתוך פס"ד של ביה"ד הגדול.

ונידון שלפנינו עדיף, שהרי הבעל אינו טוען לשלום בית אלא מסכים לתביעת הגירושין. לפיכך ברור הדבר שביה"ד קנה את הסמכות לדון בכל העניינים שנכרכו.

עוד יצויין, דכבר ידוע ומפורסם כי עניין החזקת הילדים ומשמורתם אינו זקוק לכריכה מפורשת של הדיון בו אלא הוא כרוך בתביעת הגרושין "בעצם טיבו וטבעו". וראויים לציון הדברים שנכתבו בפסק דין שניתן בבג"ץ (6378/04 גיליאן שרעבי נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים) ע"י כב' השופטים בייניש, ג'ובראן ועדיאל, בו הובהרה באר היטב כל סוגיית כריכת הדיון במשמורת והחזקת הילדים הרלוונטית לענייננו.

ונצטט מתוך פס"ד חשוב זה את הנוגע לענייננו:

"טענה נוספת עליה מבססת העותרת את הכפירה בסמכות ביה"ד הרבני, היא שהקטינים הם בעלי אישיות משפטית נפרדת ואין לפגוע באינטרסים שלהם ע"י התנהגותם המשפטית של אפוטרופסיהם הטבעיים, במיוחד כאשר אלה נתונים במאבק משפטי אשר יכול שיביאם להתעלם מטובת הקטינים. העדר כל דיון משפטי בענין הקטינים, מוסיפה העותרת וטוענת, מחזק את המסקנה כי הקטינים אינם כפופים לסמכותו של ביה"ד הרבני שנבחר כערכאה דיונית על ידי אחד הצדדים מתוך אינטרסים צרים וללא כל התייחסות ל"טובת הילד", העותרת מבקשת לבסס טענותיה אלה על פסק הדין בבג"ץ 2898/03 הנזכר לעיל ובג"ץ 10109/02 כץ נ' כץ , פ"ד נז (2), 875).

כפי שכבר נאמר, החזקת הילדים הוא נושא הכרוך בעצם טיבו בהליך הגירושין ומשנכרך נושא זה על ידי הבעל בתביעת הגירושין ואין חולק על כנות הכריכה, ביה"ד הרבני קנה סמכות, מכח סעיף 3 לחוק בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג -1953, לדון בתביעה. עם זאת, כפי שנקבע בפסקי הדין בבג"ץ 2898/03 ובבג"ץ 10109-/02 הנזכרים לעיל, עצם הקניית הסמכות לבית הדין הרבני אינה יכולה לפגוע בזכויות הקטינים, שלהם אישיות משפטית עצמאית ואינה יכולה לכפוף אותם להסכם שנעה על ידי הוריהם בענין הגירושים, בו הוסדרו אגב כך, גם ענינים הנוגים לקטינים, בכלל זה נושא ההחזקה, בלא שטובת הילדים נבחנה, כנושא אשר עומד בפני עצמו בנפרד מסוגיות הגירושין. במקרה שלפנינו אין מדובר בהסכם בין ההורים, אלא בכריכה חד צדדית של אחד הצדדים (הבעל) את נושא החזקת הילדים בתביעת הגירושין, מה שהקנה לבית הדין הרבני (בשונה מבג"ץ 2898/03 ובג"ץ 1019/02) סמכות ראשונית לדון בהחזקת הילדים. בנסיבות אלה גם אין מקום להניח מראש, ועוד בטרם קוים דיון בעניין בפני בית הדין הרבני, שעניינם של הקטינים לא יזכה בדיון בפני ביה"ד הדין לתשומת לב ראויה ויידחה מפני שיקולי ההורים בהסדרת הגירושין. להיפך, העובדה שבית הדין כבר סיים לדון בנושא הגירושין, פותחת את הפתח בפני דיון ענייני שיתמקד בטובתם של הילדים בלבד, בלא לערב בעניין זה שיקולים הנוגעים להסדרת ענייני הגירושין שבין ההורים. בכך, כמובן, אין כדי לשלול את זכותם של הקטינים להיות מיוצגים בפני בית הדין הרבני, אשר ישקול את הדרך בה יישמר האינטרס העצמאי של הילדים, לרבות האפשרות של מינוי אפוטרופוס לדין שייצג את הילדים בפני בית הדין הרבני".

בסעיף 21 לסיכומיו העלה ב"כ האשה כי ביום 6.6.07 בטרם החל הדיון בפני ביה"ד כבר נתן בית המשפט החלטה לפיה על הבעל ליתן תגובה לבקשה לקביעת סמכות. ומשום כך החלטתו של ביה"ד שניתנה ביום זה בו הטיל ביה"ד על הצדדים לסכם בעניין למי הסמכות לדון בעניין הסמכות היא מאוחרת להחלטת ביהמ"ש.

טענה זו מופרכת מתוך טענותיו של ב"כ האשה בעצמו שטען בדיון לחוסר סמכות ביה"ד לדון בעניין מחמת כך שהאשה הגישה תביעותיה לביהמ"ש ומסיבות נוספות אחרות ואם החלטה זו של ביהמ"ש הייתה כבר בבוקרו של יום מדוע לא הזכיר זאת בפני ביה"ד בדיון. ראוי עוד לציין, כי כבר בעבר ניסה ב"כ הבעל להטעות את ביה"ד בהצגת נתונים שאינם נכונים בעליל, ודי אם נציין לדוגמא שבכתב התביעה לגירושין מתאריך 30.3.07 בסעיף 4 כותב ב"כ האשה כי האשה הגישה תביעה בכל ענייני הצדדים, מדור, מזונות, סדרי ראיה, החזקת ילדים ופרוק שיתוף לביהמ"ש לענייני משפחה. דבר שאינו אמת ואינו נכון כלל, שכן רק לאחר כמה שבועות הגישה האשה את תביעותיה לביהמ"ש. דבר זה לא נועד אלא להטעות את ביה"ד ומעיד על חוסר תום לב.

לאור האמור, ביה"ד מחליט בזאת כדלהלן:

1. הסמכות לדון בכל ענייני הצדדים שנכרכו ובכללם גם הדיון בעניין המשמורת וסדרי הראיה נתונה לביה"ד.

2. ביה"ד מחייב את התובעת פלונית בהוצאות משפט בסך 1500 ₪ לאוצר המדינה. ובתשלום סך 1500 ₪ לנתבע פלוני עבור שכר טירחת עורך דין.


3. על המזכירות לשלוח עותק מהחלטה זו למחלקה לגביית קנסות בירושלים, לשם ביצועה.


ניתן ביום כ"ז סיון תשס"ז 13.6.07



(-) הרב נחום גורטלר, אב"ד (-) הרב אברהם שמן, דיין (-) הרב ציון אשכנזי,דיין

העתק מתאים למקור

חנוך גרנביץ מזכיר ראשי