בפנינו תביעת גירושין/התרת נישואין של הבעל פלוני באמצעות ב"כ עו"ד אסתר סדיס כנגד אשתו גב' פלונית באמצעות עו"ד זרח רוזנבלום.

כמו כן, בפנינו תביעת שלום בית של האשה.

ביה"ד שמע את טענות ומענוות הצדדים, ועיין בחומר שבתיק, ומהם עולות העובדות הבאות:
הצדדים נישאו זל"ז בקפריסין בנישואין אזרחיים בלבד.
לבעל אלו נישואין שלישיים. בעבר היה גרוש. לאשה אלו נישואין שניים, בעבר היתה גרושה.

במהלך הדיון הציע ביה"ד להפנות את הצדדים לשירותי הרווחה בכדי לבחון את האפשרות לשלום בית (מותנה ע"פ ההלכה בעריכת נישואין כדמו"י), אולם לאחר תום הדיון ביה"ד קיבל את תיק הגירושין הקודם של הבעל, וממנו יש סימוכין ברורים לכך שהבעל הינו כהן, מה שמונע אפשרות של השכנת שלום בית מבחינה הלכתית, וע"כ מתייתר הצורך להפנות את הצדדים לשירותי הרווחה.
נותר אם כן להתייחס לגופה של תביעת הבעל.

היות והמדובר הוא בנישואין אזרחיים, עולה הספק הראשוני בדבר תקפותם של הנישואין, והאפשרות שביה"ד יתירם ללא גט.
ביתר שאת עולה ספק זה בנסיבות המקרה דנן וכפי שיפורט.

באשר לתקפות הנישואין: כבר נכתב רבות ע"י גדולי הפוסקים בדורות האחרונים אודות תקפותם של נישואין אזרחיים. הפסיקה שהתקבלה בבתי הדין בדורנו היא, לחוש לנישואין אלו כנישואי ספק, ולהצריך במידת האפשר גט לחומרא.
עם זאת, יש מקום להקל יותר בנישואין אזרחיים בני זמננו, כאשר קיימת אפשרות זמינה להינשא בחופה וקידושין, ואלה שבוחרים בכ"ז בנישואין אזרחיים, מגלים בכך חוסר ענין להיות נשואים כדמו"י, ובכך מתערערת לגביהם החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
ערעור נוסף לחזקה הנ"ל הוא עובדת היותם כהן וגרושה ,מה שהופך את ה"נישואין" לנישואי איסור, ובפרט לשיטות הראשונים (הרמב"ם בס' המצוות והחינוך מצוה רס"ו, וע"י פת"ש אהע"ז סימן קמ"ט סק"א) שהאיסור המיוחד של כהן בגרושה חל דוקא עם היותם נשואים ולא כשחיים כפנויים.
וראה בענין זה בשו"ת מהר"י הלוי סימן י"ד, שדייק מלשון הרמב"ם שבנישואי איסור אין קיימת החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
ראה עוד פס"ד עקרוני מפורט של ביה"ד הגדול (תיק 4276/ס"ג ח.ש. נגד ח.י. פורסם ב- http://www.rbc.gov.il/judgements/docs/12.doc) בענין תוקף נישואי קפריסין והדרך להתרתם ככל שיש להם תוקף במדינת ישראל.

למרות הנ"ל, בשלב זה העדפנו שלא להזדקק להתיר נישואין אלו בפס"ד.

באשר לחיוב בגט: קיימות במקרה זה שתי עילות ברורות לחיוב בגט:

א.נישואי איסור.
ב.נישואי ספק.

א.נישואי איסור - היות והבעל הוא כהן, ואסור בנישואי גרושה מן התורה, ברור שגם אם היו נשואים כדמו"י היו חייבים להתגרש. (ר' יבמות פ"ט ע"ב ושו"ע אבהע"ז סימן ו' סעיף ו', ותשובת הרמב"ם שהובאה בב"י שם).

ב.נישואי ספק - היות ונישואין אזרחיים נחשבים לכל היותר נישואי ספק, וכנ"ל, הרי זו עילה לצד המעוניין בכך לדרוש גט.
דין זה מבואר בשו"ת מהר"ח או"ז ס"י קכ"ח וס"י ק"ע בשם הרמ"ה לגבי כפיית הבעל, וק"ו לגבי כפיית האשה.

והטעם מבואר שם "דנהי דמהני ספיקא לאיסורא אבל לעיגוני איתתא כי היכי דתינסוב על כרחה למאן דלא ניחא לה בגויה לא מהני ספיקא".
פרוש הדבר: אמנם מועיל הספק לאיסור אך לעגן את האשה עד אשר תנשא בעל כרחה, למי שלא רוצה להיות עמו, לא מועיל הספק.

דבריהם הובאו להלכה בכנסת הגדולה אה"ע (סימן ע"ז הגהות הטור אות ו') וראה עוד בשו"ת רבי בצלאל אשכנזי (סימן ו') בביאור שיטת הריטב"א לענין קידושי ספק (כאשר אשה התקדשה לשני אנשים בזה אחר זה בקידושי ספק) "דכיון דלית כאן קידושין ודאין לשום חד מינייהו, מעתה מצינו למימר היכי דאין האשה מתקדשת מתחילה בעיקר הקידושין שלא כרצונה, הכא נמי אינם נגמרים קידושיה אלא לרצונה....ומדברי שניהם למדנו דהיכא דקידושי שניהם בספק תלוי ברצונה ואי ניחא לה בהאי כייפינן ליה לאידך לגרש".

ביאור נוסף ראה בספר ברכת שלמה (אה"ע סימן י"ב אותיות ל - ל"ב לגר"ש טנא אב"ד תל אביב).

הדברים הללו תקפים לכל המסרב להתגרש בנישואי ספק, ואין טעם לעגן את הצד המסרב לקידושין חדשים, וזו הפסיקה המקובלת בבתי הדין כפי שמופיע בפדרי"ם:

ראה פד"ר כרך א (עמודים 37-38 לרה"ג א.כץ, בן מנחם וכצס).
כרך ג' (עמוד 374 לרה"ג הדאיא, בן מנחם ועדס).
כרך ד' עמוד 59 (לרה"ג הדאיא הדס וז'ולטי)

1.לאור הנ"ל, ביה"ד מחליט כי על האשה לקבל את גיטה מידי בעלה.
2.על הבעל לפתוח תיק לסידור גט.

ניתן ביום י"ט טבת תשס"ו (19/01/2006)
(-) הרב ישראל שחור, אב"ד (-) הרב מימון נהרי, דיין (-) הרב יצחק מרוה, דיין

העתק נאמן ומתאים למקור
הרב מנשה מילר
המזכיר הראשי