העותרת פנתה עוד בשנת תשל"ב (1971) בבקשה להכיר בגיורה , מצרפת לבקשתה את תעודת הגיור של הרב שניאור זלמן שניאורסהן מתאריך כ"ט טבת תש"ט בה נאמר:

"הילדה פלונית נולדה 9.12.48 (למספרם) והוא ז' כסלו תש"ט, הביאה אבי' היהודי מר אלמוני - הדר בפריז להתגייר, ואם אין לה.
ועל פי בית דין דלמטה טבלה כדת וכדין ביום ג', כו טבת תשי"ט ונכנסה לדת ישראל.
נאם: שניאר זלמן שניאורסאהן, משה אדרי, אברהם ליב לעויסאהן ועם חותמת גרנד - רבין.

בתאריך כח' חשון תשל"ב נשלח מכתב מהמזכיר הראשי של הרבנות הראשית לישראל, הרב עקיבא גוטליב שכתב, שלאחר בירור נראה כי אפשר לסמוך בהחלט על הגיור שסודר ע"י הרב שניאור זלמן שניאורסאן.

על סמך כל זאת ניתנה החלטה ע"י בית הדין בחיפה בראשות אב"ד, הרב יעקב ניסן רוזנטל, אישור גיור בתאריך ג' כסלו תשל"ב.

כשלושים שנה מאוחר יותר, בתאריך ו' שבט תש"ס 13.1.00 פתחה העותרת בבקשה לביטול רישומה כיהודיה, בבקשה מפורטת בארבעה דפים, וכן צירפה צילומי מסמכים, ביניהם תעודה מבית הדין של פריז מתאריך ז' תמוז תש"ס, שמאשר כי על סמך עדויות נתברר כי הגיור הוא "כדין וכהלכה".
אב"ד הרב אטלס (זצ"ל) כתב החלטה קצרה בזה הלשון:

"על המבקשת לפנות לבית הדין בפריס אשר שם בוצע הגיור".

העותרת פנתה שוב לבית הדין בתאריך 6.2.00 בבקשה לעיין מחדש בהחלטה.

בית הדין העביר את התיק לעיונו של עו"ד אשר רוט היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, וקיבל את חוות דעתו מתאריך ז' אדר א' תש"ס, 13 בפברואר 2000 בה נאמר שיש לדחות את בקשתה מחוסר סמכות, ועליה להגיש בקשתה לבית המשפט לעניני משפחה בצטטו מפסקי דין של בית המשפט העליון.

בהתאם לכך בית הדין הוציא החלטה בתאריך י"ד אדר תש"ס 20.2.00 שאין בית הדין מוסמך לדון בבקשתה.

עתה שוב פנתה העותרת לבית הדין בתאריך כ' אב תשס"ו 20.8.06 בבקשה לביטול / לשינוי פסק הדין שניתן בשנת תשל"ב בשגגה.

הבקשה ערוכה באחד עשר דפים עם חמישה עשר נספחים.

בנספח 6 צורף פסק דין ארוך ומנומק של השופט לבנוני שלמה מבית המשפט לעניני משפחה מתאריך 30.8.05 (18 עמודים).

העותרת פתחה תביעה נגד בית הדין הרבני ומשרד הפנים בבית המשפט לעניני משפחה.
מתוך פסק הדין ניתן ללמוד שהיא סבורה שהגיור שעברה אינו תקף ולכן דרשה לרושמה כלא יהודיה.

השופט דחה את תביעתה.

העותרת פנתה שוב לבית הדין הרבני, והפעם היא לא מבקשת לבטל את גיורה, אלא לבטל את פסק הדין המאשר את גיורה שניתן בבית הדין בחיפה בשנת תשל"ב, לאור הראיות החדשות.

בקשתה הועברה לעיונו של היועץ המשפטי לבתי הדין הרבניים.

בפני בית הדין מכתב של היועץ המשפטי הנוכחי של בתי הדין, עו"ד שמעון יעקבי, לעותרת מתאריך כ"ב אדר תשס"ו, 22 מרץ 2006.

במכתבו מעורר עו"ד יעקבי את הפליאה, מדוע מוגשת בקשה זו לבית הדין הרבני לאחר שבית המשפט דחה את בקשתה. וכך הוא כותב: "על פני הדברים נראה לכאורה, שפנייתך עתה לבית הדין נועדה כדי להביא, בדרך לא דרך, לביטול קביעות עובדתיות ומשפטית שניתנו על ידי בית המשפט. אם נכון הדבר, הרי שיש בהליך המשפטי שהנך מבקשת לנקוט בבית הדין הרבני משום שימוש לרעה בהליכי משפט". עם כל זאת היועץ המשפטי איפשר למבקשת לפנות לבית הדין, אך הסב את תשומת לבה כי על פי תקנה קל (1) בית הדין ידון בבקשה מבלי לשמוע שום צד, ויחליט אם יש לדחות את הבקשה או להזמין את הצדדים לדון בבקשה".

עיינו בחומר הרב שהגישה המבקשת, ולא מצאנו שום ראיה היכולה לערער על תקפות הגיור. יתירה מכך, ניתווסף אישור של בית הדין בפריז המוכר על ידי בתי הדין בארץ, מתאריך ז' תמוז תש"ס, והוא מאשר כי הגיור של הרב שניאורסאהן הוא כדין וכהלכה.

לטענת המבקשת היא זוכרת שבעת הגיור בהיותה בת עשר היא טבלה בבריכה ולא במקוה, והיו שם רק שני גברים מלבד אביה.
טענה זו אין בה ממש.
וכי ילדה בגיל עשר יכולה לדעת מהו מקוה ומה היא בריכה, וכי "הידע" שלה יכול לעמוד כנגד בית דין מוסמך ומוכר, שהיא התגיירה כהלכה.

גם לדבריה היו שלושה אנשים בעת הטבילה, (שהרי אביה אינו נחשב להלכה כקרוב משפחתה) וכל בר בי רב יודע שהדיינים עצמם לא חייבים להיות נוכחים בטבילה, ואלו מעשים בכל יום, שהטבילה נעשית בפני שלושה על פי פסיקת בית הדין.
יתירה מכך, המשנה בכתובות דף כח, מפרטת מהם הדברים שיכול אדם בגדלותו להעיד מה שראה בקטנותו. נאמנות זו היא רק באיסורי דרבנן ולא באסורי תורה, ולכן ברור שאין לאשה זו נאמנות להעיד היום על מה שראתה בקטנותה.

המסקנה המתבקשת היא שאין שום דבר בחומר שהוצג לבית הדין כדי לבטל את ההחלטה משנת תשל"ב המאשרת את הגיור.

על כל פנים ברור שיש לדחות מכל וכל את נסיונה של המבקשת להטיל דופי בגיור, ובכך לפסול את ילדיה כפי שעולה מהאמור בסעיף 63 לבקשתה. שהרי אף אם היינו מקבלים את דבריה, הרי זה רק מכח זכותה להחמיר על עצמה בלבד (שוויה אנפשה חתיכה דאיסורא) ולא על ילדיה, כמבואר ביבמות מ"ז.

ובאשר למבקשת, אם המבקשת רוצה לחזור ולהתגייר כדת וכדין כדי להשקיט את עצמה, הרי שיש לאפשר לה זאת. ראיה לכך מדברי המרדכי סוף פרק רביעי ביבמות (עיין גליון הש"ס לרע"א שהיפנה אליו): המרדכי שואל כיצד נאמן אדם לפסול עצמו, והרי הוא קרוב אצל עצמו, והוא מתרץ: כיון שהוא לא רוצה לפסול את עצמו, אלא אדרבא הוא רוצה להכשיר את עצמו ולהתגייר היטב. ובפרט שמן החומר שבתיק עולה כי המבקשת מקפידה על קיום המצוות, וכן כתב השופט לבנוני בסעיף 11, "היא נוהגת כאשה יהודיה יראת שמים, חובשת שביס על ראשה, מקפידה לכתוב בס"ד בראש כל עמוד".

ואף במכתבו של הראב"ד, הרב הראשי לחיפה, הרב שאר ישוב כהן המצורף לתיק כתוב שהעידו לפניו שני רבנים שהאשה הזאת בעלת תשובה אמיתית ומקפידה על קלה כבחמורה, ואף הוא ממליץ לעשות לה גיור לחומרא או מספק כדי להניח דעתה.

היוצא מכן להלכה:

א. אישור הגיור שניתן בבית הדין בחיפה בתאריך ג' כסלו תשל"ב בתקפו.
ב. אין בחומר שהוגש כדי להזדקק לקיום דיון נוסף על תקפותו של אישור זה, ולכן בית הדין דוחה את בקשתה לזמנה לבית הדין לקיום דיון בנידון, וזאת בהתאם לתקנות הדיון תקנה ק"ל (1).
ג. המבקשת אינה יכולה לפסול את ילדיה, והם יהודים כשרים, ואסור למבקשת להמשיך ולהוציא לעז על הגיור שנעשה לה בבית הדין בפריז.
ד. המבקשת עצמה, אם נפשה לא שלמה עם הגיור, רשאית לפנות לבית הדין לפתוח תיק מתאים ולבקש לגיירה שוב כעין האמור ביורה דעה סימן רס"ח סעיף יא', ואין בגיור זה בכדי להטיל פקפוק ולעז כלשהו על הגיור שעברה בילדותה בפריז בבית דינו של הרב שניאורסאהן.


ניתן ביום ה' כסלו תשס"ז (26/11/2006)
(-) הרב ישראל שחור, אב"ד (-) הרב מימון נהרי, דיין (-) הרב יצחק מרוה, דיין