החלטה

א. הצדדים נישאו בשנת 97, מנישואים אלו נולדו שני ילדים ג' בן 10 תלמיד כיתה ד' וא' בת 8, תלמידת כיתה ב'.

בשנת 2003 עזב הבעל את הבית, ובעקבות עזיבתו הגיש תביעת גירושין שבה נכרכו עניני המשמורת וראיית הילדים.

ב 23/2/05 חזרו הצדדים להתגורר בדירה משותפת במסגרת "שלום בית", הדיור תחת קורת גג אחת גרם לחיכוכים גוברים והולכים בין הצדדים, וגרם לעירוב ילדי הצדדים במריבות שבין ההורים.

שני הצדדים מבקשים משמורת על הילדים, הצדדים מעלים טענות קשות אחד כנגד משנהו, האם טוענת כי האב מסית את הילדים כנגדה, האב טוען שהאם נוהגת באלימות כלפי הילדים. כל אחד מהצדדים מפקפק במסוגלתו ההורית של משנהו.

הצדדים הופנו על פי בקשתם לבדיקה למסוגלות הורית.

ב 5/4/07 עזבה האם את בית הצדדים ועברה לגור בדירה נפרדת.

ב. האב הוביל את בנו למשטרה כדי להתלונן על אלימות האם כנגדו, בפני ביה"ד הוצגו חלק מדוחות החקירה במשטרה, מדברי הצדדים שנשמעו בפנינו מדו"ח מכון שלם על הבדיקה למסוגלות הורית ומתסקיר לשכת הרווחה, עולה שהבן ג' נוקט באלימות פיזית ומילולית כלפי האם, באופן לא מקובל.

מערכת היחסים כיום היא שהבן ג' מצדד בעמדותיו של האב, ולדברי המומחים משמש שופר לטענותיו. עקב העובדה שעם עזיבת האם שני הילדים נמצאים עם האב, התקבלו בביה"ד דיווחים שהבן מנסה להשפיע על הבת לצדד בעמדותיו של האב ולשלול את האם.

ביה"ד עיין עיון רב בדו"ח שהוגש לביה"ד על ידי מכון שלם בתסקיר לשכת הרווחה, בדו"ח החקירה המשטרתית, ותמונת המצב ברורה דיה לביה"ד.

בנסיבות הענין לא תהיה תועלת בהזמנת הילדים לביה"ד ושמיעת עמדותיהם

מאחר שברור לביה"ד שאמירת הילדים לכשעצמה אין בה בכדי להכריע בענין המשמורת, ביה"ד סומך ובטוח שהבדיקה שנערכה על ידי מכון שלם יש בה בכדי לקלף את הקליפה החיצונית מעל יחסי הנבדקים הקשרים ביניהם והסיבות או ההשערה להתנהגותם.


ג. חובתו של דיין ושופט לעשות כפי ראות עיניו, כפי שחוש הצדק מורה לו לעשות, כמו כן אין ספק שבנושא זה של משמורת והסדרי ראייה של קטינים אין ביכולתם של בית הדין או בית המשפט לברר המצב לאשורו בעצמם ולכן ממנה ביה"ד את עובדי לשכת הרווחה ו/או לפעמים מפנה לבדיקה למסוגלות הורית שיחקרו בעצמם מהו המצב האמיתי. ואכן בתסקירי לשכת הרווחה ובדו"ח על הבדיקה למסוגלות הורית מובאים דברי וטענות הצדדים ומדווחים גם התרשמויות העו"ס ופקה"ס אחרי שבחנו הדברים עם הצדדים, ילדיהם ושאר הגורמים בקהילה ומחווים את התרשמותם לגבי המצב העובדתי. בעקבות כך ממליצים העו"ס לרשויות המשפטיות את המלצותיהם והרשות המשפטית נותנת החלטה אחרי בחינה מחודשת ומדוקדקת של העובדות וההמלצות.

עובדי לשכת הרווחה והמומחים העורכים את הבדיקה למסוגלות הורית שהינם עובדים מקצועיים ומומחים בתחומם, אין להם פניות אישיות, ובודאי הם מדווחים על מה שראו על מה ששמעו ועל מה שהבינו, ובזה הם מהווים עיניים לביה"ד כדי שיוכל לפסוק, והנה קיימ"ל ביו"ד ס' קיד סו' דאומן נאמן על אומנותו, משום דלא מרע נפשיה ואף בנידון דידן שזוהי עיקר אומנותם של עובדי לשכת הרווחה, לדווח לרשויות המשפטיות על המצב העובדתי, ודאי שהם נאמנים דלא מרעי נפשיהו ואין לחשוש שידווחו דברים שאינם נכונים או אינם מדויקים. ומלבד נאמנותם מצד הדין ומן הסברא אין שום אפשרוות לדעת ולברר הדברים רק על פי דיווחיהם ושנינו באהע"ז ס' ע"ד ס"י ברמ"א ובסי' קנ"ד ס"ג ברמ"א, דאף היכא שצריכים עדים כשרים היכא שאי אפשר לברר מעמידים בין בני זוג אנשים או נשים נאמנים כדי לברר מהי המציאות ואף בנידון דידן העו"ס בתסקיריהם נאמנים לברר המצב.

שני הצדדים העלו בכתב השגותיהם על המלצות מכון שלם והמלצות לשכת הרווחה ביה"ד קובע שאין בהשגות שהשיגו הצדדים על המלצות הבדיקה בכדי שלא נקבל עיקר ההמלצות ד. אין מקום להאריך בתיאור התנהגות הצדדים בבדיקות וניתוחן, אך ברור שמכלול התנהגות ההורים והילדים כפי שתוארו בבדיקה וכפי שדווח לביה"ד מהמקורות השונים מוביל בהכרח למסקנות והמלצות מכון שלם כדלהלן:

"בתוך מצב כמעט כאוטי זה עלינו לתת את המלצתנו לענין המשמורת.

להלן השיקולים העומדים כיום לענין המשמורת:

*. כל אחד מן ההורים על בסיס אישיותו ורצונו בטובת הילדים יכול להיות ראוי למשמורת.

*. נכון להיום התנהלות האב ותרומתו להתרחקות הילדים מהאם עולה על תרומת האם לענין זה.

*. מתן משמורת לאב עלול להנציח מצב של התנכרות הילדים לאם ולמעשה ליצור נתק גדל וההולך בין הילדים לאם, לרעתם של הילדים. האב אינו ער דיו לנזק העלול להיגרם לילדים.

*. מתן משמורת על שני הילדים כיום לאם יצריך התערבות כוחנית מצד רשויות הרווחה והחוק על מנת לשמור, בעיקר על הבן, בחזקתה {זאת לאור התנגדותו הנחרצת לכך}.

*. יש ליצור מצב אשר יאפשר ויחייב את ההורים לתהליך טיפולי שמטרתו לעצור את התפתחות "הניכור להורה" שאנו כבר רואים ולשקם את הקשר של שני הילדים {ובעיקר ג'} עם האם.

*. בהחלטה הסופית לעניין המשמורת אין להמליץ על הפרדה בין האחים.

לאור השיקולים הנ"ל המלצתנו היא:

*. בשלב זה אין אנו ממליצים על מתן משמורת קבועה לאב או לאם.

*. אנו ממליצים על הסדר זמני - אשר תכליתו מתן פסק זמן להורדת הלהבות של הקונפליקט.

*. אנו ממליצים על הסדר זמני לתקופה של 6 חודשים, אשר במהלכו יהיה הבן במשמורת האב והבת במשמורת האם.

*. במהלך 6 חודשים אלו יחוייבו ההורים בתהליך טיפולי, אשר תכליתו שיקום הקשר בין הילדים {ובעיקר ג'} עם האם. בתהליך טיפולי זה יתקיים טיפול לכל אחד מן הילדים וכן ההורים יהיו בטיפול והדרכת הורים. במהלך טיפול זה יתקיים תהליך מבוקר של מפגשים שתכליתם יצירת הסדרי ראייה יציבים בין הבן לאם.

*. במהלך 6 חודשים הללו יתקיימו חסרי מפגש בין האח והאחות, כאשר בכל סוף שבוע {שישי שבת} ילונו לחילופין בבית האם ובבית האב. בנוסף יתקיימו במהלך השבוע בין האחים 3 מפגשים לסירוגין בבית האב ובבית האם. מפגשים אלו ישמשו גם כהסדרי הראיה בין כל הורה ובין הילדים.

*. בתום 6 חודשים ועל בסיס המלצת הגורמים המטפלים בדבר תרומת כל הורה לתהליך הטיפולי ולהסדרי הראייה, תיערך הערכה נוספת לעניין המשמורת הקבועה בילדים. *. אנו ערים לקושי הטמון בתכנית זו בשל הפרדת האחים, אך הסדרי הראייה יפגישו ביניהם 5 ימים בשבוע.

*. תקוותנו היא כי התהליך הטיפולי ייתן אותותיו וכי המרוויחים בתהליך זה יהיו הילדים, העומדים כיום במצב העלול לסכן את מצבם הרגשי ללא תקנה. זו אולי ההזדמנות האחרונה ליצור תהליך טיפולי, אשר יתקן את העוותים שהתרחשו בנפשם בתהליך הגירושים עד כה.


ה. גם תסקיר לשכת הרווחה ברעננה מיום 29/4/07, מורה ומעיד על האמור בדו"ח הבדיקה למסוגלות הורית, מתסקיר זה עולה באופן חריף התנהגותו החריגה והחמורה של ג' כלפי אמו ונסיונו להסית ולמשוך את הבת א' לצידו של האב, בתסקיר זה מועלה החשש שהאב במעשיו ובמחדליו יכול לגרום לניכור הורי בין הילדים לאמם, וז"ל התסקיר:

"בני הזוג מנהלים קונפליקט גירושין חריף זה שלוש וחצי שנים, אליו נשאבו שני הילדים. בפברואר 2005, האב חזר לדירת האם במסגרת שלום בית, ואז החל לטעון שהאם אלימה כלפי ילדיהם א' וג'. להתרשמותי, אין האם אלימה. סימוכין להתרשמותי על אי אלימותה של האם נמצאת גם בחוות הדעת ממכון "שלם". כמו כן התלונות של האב במשטרה לא גובשו לידי כתב אישום מצד הפרקליטות. כשהאב חזר הוא לקח חסות על הילדים בטענה שעליו להגן עליהם מפני אלימותה של האם. הילדים חוזרים על טענותיו של האב. התרשמתי שג' מבטא אלימות ואגרסיביות בקשר עם אמו. זה ניכר בשיחה שלו איתי. כן מצוינת תוקפנותו כלפי הוריו ובמיוחד כלפי אמו. בדו"ח המסוגלות ההורית שם כתוב כי "רמת העוינות התוקפנות שהופעלה על האם מצד ג' היתה כמעט ללא נשוא והיא עמדה בכך באופן סביר".

אני מסכימה עם הכתוב בדו"ח המסוגלות הורית שחזרת האב למגורים משותפים עם האם גרמה לתהליך ההתרחקות של ג' ובמידה מסוימת של א' מאמם, והם עלולים לפתח סרבנות קשר כלפיה.

התנהלות האב בפרק הזמן שבהם הילדים שהו עמו, לגבי הקושי במימוש הסדרי הראיה מעוררת חשש שיווצר נתק בין הילדים לאם, באם האב יהיה משמורן.


נתינת משמורת לאם על שני הילדים תתקל לדעתי בהתנגדות עזה מאוד מצד ג' והתנגדות רפה יותר מצד א', ויהיה צורך לכפות אותה בצורה כוחנית ועל כן היא לא תעמוד במבחן המציאות. לאור זאת אני מסכימה לפתרון אשר הוצע על ידי מכון שלם: הסדר זמני למשך שישה חודשים אשר במהלכן הבן יהיה במשמורת האב והבת תהיה במשמורת האם. וכל זה חייב להיות מלווה בטיפול של כל המערכת המשפחתית.

הילדים יתראו במהלך השבוע חמש פעמים: 3 מפגשים באמצע השבוע בבית האב או האם, וסופי שבוע (שישי שבת) בהם ילונו לחלופין בבית האם ובבית האב.

במהלך ששת החודשים יתקיים טיפול לכל אחד מן הילדים, וכן ההורים יהיו בטיפול והדרכה הורית".

בהמשך להמלצות הבדיקה והתסקיר, ערכה לשכת הרווחה המלצה אופרטיבית לקיום הסדרי ראייה.


ו. בי"ג אייר תשס"ז נערך בביה"ד דיון בהמלצות הבדיקה למסוגלות הורית בדיון זה לא התברר דבר מעבר למה שכתבו הצדדים בבקשותיהם לביה"ד, כפי שכתבנו לעיל אין בדברים שכתבו ואמרו הצדדים בכדי לערער את תמונת המצב העולה מבדיקת מכון שלם ומתסקיר לשכת הרווחה הבודקים את הדברים באופן אובייקטיבי.


עם עזיבת האשה את הבית ב 5/4/07 הוגשה לביה"ד בקשת הצדדים לקביעת משמורת זמנית וקביעת הסדרי ראייה. ביה"ד בהחלטתו מיום 18/4/07 קבע כדלהלן:

"כפי שעולה מדיווח פקידת הסעד הגב' אלה לוסטיג מיום 17.4.07, הילדים שוהים במחיצת הבעל.

ביה"ד מאמץ את המלצות פקידת הסעד לפיהן עד למועד הדיון, האב יביא את ג' וא' בימים א' וד' לבית האם בשעה 16.00, הילדים ישנו בביתה והיא תדאג להגעתם למחרת לביה"ס.

בסוף השבוע של 20-21 באפריל הילדים ישהו עם האם מגמר הלימודים בביה"ס ביום ו' ועד ליום שבת בערב בשעה 20.00.

כמו"כ יש לאפשר שיחת טלפון מידי יום בשעות הערב בין האם לילדיה.

ביה"ד נענה לבקשת ב"כ האב ודוחה את הדיון שנקבע וקובע תאריך דיון חדש ליום שלישי יג' אייר תשס"ז 1.5.07 בשעה 12.30".


ז. במכתב לשכת הרווחה מיום 3/5/07 הודע לביה"ד שהסדרי הראיה שאושרו על ידי ביה"ד לא מקוימים על ידי האב. והאם לא רואה את בנה ובתה, עוד באותו יום הוציא ביה"ד החלטה נוספת שז"ל:

"1. הילדים ישהו אחת לשבועיים עם אמם. האם תקחם מביה"ס ביום ו' עם תום הלימודים, ותחזירם לאב במוצ"ש בשעה 20.00.
2. הסדרי ראיה אלו יחלו החל מסוף השבוע הקרוב 4.5.2007 ו-5.5.2007 .
3. במידה והסדרי הראיה של סוף השבוע הנוכחי 4.5.2007 ו5.5.2007 לא יתממשו, על הילדים לשהות עם האם בסוף השבוע הבא 11.5.07 ו-12.5.07 ולאחר מכן כל שבועיים.
4. ביה"ד מורה לאב לעמוד בקיום הסדרי ראיה אלו. באם לא יתקיימו הסדרי הראיה באשמתו של האב ישקול ביה"ד לקונסו בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט.
5. ביה"ד קובע שהאב לא יופיע בביה"ס ביום ו' בעת שהאם מגיעה לקחת את הילדים. כמו כן אסור לאב להתקרב למקום מגורי האם בעת שמתקיימים הסדרי הראיה".


ח. מבקשות שהוגשו לביה"ד על ידי הצדדים עולה שהאב ממשיך להערים קשיים על קיום הסדרי הראיה שקבע ביה"ד והסדרי הראיה לא מקוימים ככתבם וכלשונם. הסדרי הראיה בין ג' לאמו לא מקוימים כלל, והסדרי הראיה בין האם לא' מתקיימים, אך מתקיימים רק אחר מאמצים רבים. התרשמות ביה"ד מהחומר שהוצג בפניו היא שהאב ודאי לא עוזר לקיום הסדרי הראיה, ויש להניח שהחששות שהועלו על ידי המומחים לגבי התנהגות האב, בין במעשיו ובין בחוסר מאמצים, גורמים להחרפת הניתוק ההורי בין האם לג' ועלולים לגרום גם לניכור הורי בין א' לאם.


ביה"ד קובע שחובתם של הורים לדאוג לשלומם הגופני והנפשי של ילדיהם. אין מקום לחלק בין הורים המכים את ילדיהם פיזית להורים המכים את ילדיהם נפשית, גרימת חבלה נפשית לילדים הינה חמורה לא פחות מחבלה גופנית ובהרבה מקרים חמורה הרבה יותר. אין ספק שמניעת קשר בין בן לאמו, סופה להביא לנזק נפשי גדול לילד. נזק שלפעמים אינו ניתן לתיקון. חובת כל אחד מההורים לדאוג שלילד יהיה קשר טוב עם ההורה השני, ולפיכך הורה שגורם במעשיו או במחדליו לניתוק הקשר עם ההורה השני, ספק אם יוכל להיות הורה משמורן שהרי יש פגם חמור במסוגלותו ההורית, אף אם ההורה לא מסית ולא גורם לניתוק הקשר, חובתו לדאוג ליצירת קשר עם ההורה השני, ואי יכולתו להשפיע על ילדו לשמור על קשר תקין עם ההורה השני, דבר הדרוש לילד לצורך התפתחותו התקינה מהוה אף היא פגם במסוגלת ההורית, אין ספק שהורה שאינו מסוגל לדאוג ולפעמים להכריח ילדו לעשות את כל צרכיו היומיומיים לא יוכל לקבל משמורת על הילד, מפני שהדבר מהוה סכנה לשלומו, והוא הדין שהורה שאינו יכול לדאוג לשלומו הנפשי של הילד לא יוכל לקבל משמורת על ילדו.


ביה"ד קובע שלאור תכיפות הענין והחשש מהנזקים הנגרמים מידי יום בגין איחור במתן החלטה, לא הרחבנו בפרוט הנזקים הרבים הנגרמים לילדים כתוצאה מניתוק מאביו או מאמו ויצירת ניכור הורי. תופעה זו גורמת לנזק רב לילד במשך כל שנות חייו, ופעמים רבות פוגעת בבוחן המציאות של הילד והאפשרות להקים משפחה נורמלית.


ט. בתסקיר לשכת הרווחה מיום 29/4/07 נקבעו ההמלצות דלהלן:

1. ג' יהיה במשמורת זמנית של האב. 2. א' תהיה במשמורת זמנית של האם.

3. כל סוף שבוע ישהו הילדים לחלופין אצל האם או אצל האב.

4. הילדים ילקחו מביה"ס ביום ו', עם סיום הלימודים ויוחזרו ביום א' לביה"ס על ידי ההורה אצלו שהו.

5. בימי א' ג' כל אחד מהילדים ישהה אצל ההורה המשמורן שלו.

6. כשהילדים ישהו אצל יפית בסוף שבוע, היא תיקח את שניהם בימי ד' מביה"ס ותחזירם ביום ה' למחרת לביה"ס. בשבוע זה טל יקח את הילדים בימי שני וחמישי מביה"ס, ויחזירם בימי שלישי ושישי בבוקר, לביה"ס.

7. כשהילדים ישהו אצל טל בסוף שבוע הוא יקח את ג' וא' בימי ד' מביה"ס ויחזירם ביום ה'. באותו שבוע יפית תקחם בימי ב', ה' מביה"ס ותחזירם בימי ג' ו ו' לביה"ס.

8. בימים בהם אין בית ספר יעברו הילדים מהורה עמו הם אמורים לשהות בשעה 10:00 בבוקר.

9. ההורים יעדכנו זה את זו בסוגיות הנוגעות לילדים.

10. א' וג' חייבים להיות בטיפול פסיכולוגי והדרכת הורית.

11. ההורים חייבים להיות בטיפול פסיכולוגי והדרכה הורית.

12. את השהות בחגים יחלקו ההורים ביניהם באופן שווה ולסירוגין.

13. במקרה של התנגשות בין סוף שבוע לחג, מכריעה חופשת החג וסוף השבוע נדחה לסוף השבוע העוקב.

14. להלן חלוקת החגים, ההסדר יתנהל לסרוגין:

*. ראש השנה, 3 ימים אצל האם.
*. יום כיפורים, יומיים אצל האב.
*. א' סוכות ושלושה ימי חול המועד הראשונים, אצל האב.
*. שלושה ימי חול המועד האחרונים יחד עם שמחת תורה, אצל האם.
*. שלושה ימים ראשונים של חופשת חנוכה, אצל האב.
*. ארבעה ימים אחרונים של חופשת חנוכה, אצל האם.
*. פורים אצל האב.
*. ערב פסח א' ופסח ימי חול המועד הראשונים ישהו הילדים אצל האב, המחצית השניה של החג וחג שני ישהו הילדים אצל האם.
*. ערב יום העצמאות ויום העצמאות, אצל האב.
*. שבועות ערב חג וחג, אצל האם.

15. חופשת הילדים מסגרות הלימודים שאינן נופלות על ימי חג (כמו החופש הגדול) תנוהלנה עפ"י עקרון שגרת יום חול".

ביה"ד מאשר המלצות אלו ונותן להם תוקף של פסק דין.


י. אין ספק שבכל חברה מתוקנת חייבים רשויות המשפט לעמוד לצידו של חסר הישע ולאכוף על החזק (וכוונתנו במונח החזק הוא מי שבכוחו להשליט רצונו אף שיש בזה נזק) את קיום הסדר החברתי, ומכיוון שטובתו של הקטין היא הקשר עם אמו אל לה לרשות משפטית להמנע מלאכוף על האב לעשות טובה זו, כבר שנו חז"ל באבות "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" ובנידון דידן ביה"ד הוא המלכות וחובתו לתקן סדרו של עולם. ביה"ד הוא אביהם של יתומים וכן קטינים ובאם נראה לביה"ד שטובת הקטין מחייבת, עליו לנקוט באמצעים החמורים כדי למנוע מעושי עוולה לעשות עוולתם.


יא. עם זאת לאור ההתפתחויות ואי קיום תקין של הסדרי ראיה ביה"ד לא יכול להסתפק בהמלצות שהמליצה לשכת הרווחה ולפיכך קובע ביה"ד כדלהלן:

א. הבת א' תעבור מידית למשמורתה של האם.

ב. על האב להפעיל השפעה על הבן ג', כדי שהלה יקיים הסדרי הראיה עם האם.

ג. מבוקש דיווח חודשי על קיום הסדרי הראיה במשפחת בנין.

ד. באם הסדרי הראיה לא יכנסו לתלם ובאם יתברר לביה"ד על המשך ההתפתחות של תהליך סרבנות קשר יורה ביה"ד ללשכת הרווחה לפנות לבית המשפט לנוער ולהכריז על הקטינים כקטינים נזקקים.

ה. ביה"ד מתרה בצדדים שבאם מי מהם יפר קיום הסדרי הראיה ישקול ביה"ד לקונסו באם יתבקש, בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט.

ו. מבוקש המלצות לשכת הרווחה ו/או ב"כ הצדדים לגבי זהות הגורם המטפל לקיום סעיפים 10 ו 11 בהמלצות לשכת הרווחה.

ז. מבוקש תסקיר משלים לגבי קיום מכלול המלצות לשכת הרווחה. התסקיר יוגש לביה"ד בעוד חודשיים.

ח. ביה"ד קורא לצדדים לא להסית את הילדים כלפי הצד שכנגד ולא להשתמש באמצעים אלימים כאלימות נפשית ופיזית על מנת לחנכם .


הערה : סעיף ד. לעיל, ניתן בדעת מיעוט.

ניתן ביום ג' סיון תשס"ז (20/05/2007)
(-) הרב יעקב זמיר, אב"ד (-) הרב שלמה שפירא, דיין (-) הרב אברהם שינדלר, דיין

העתק נאמן ומתאים למקור
הרב יהושע ישראל כ"ץ
המזכיר הראשי

---

---