ב"ה
בית הדין האזורי באר שבע
בפני כבוד הדיינים:
הרב אליעזר איגרא
הרב אהרן דרשביץ
הרב משה בצרי
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 8508-21-1
תאריך: א'''' אייר תשס"ח
06/05/2008
תובע פלוני
בא כוח התובע עו"ד טל קולסקי
נתבעת פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד יפית מאיר
הנדון: גירושין
נושא הדיון: סמכות בעניינים כרוכים

פסק דין

החלטה

מחלוקת בדבר סמכות בית הדין לדון בענינים שנכרכו בגירושין, ובפרט במחלוקות הרכושיות שבין הצדדים.

הצדדים נשואים כשש שנים ולהם בת ובן שהינם קטני קטנים. השלום אינו שורר במעונם של הצדדים. הבעל הגיש ביום י' טבת תשס"ח (19.12.07) תביעת גירושין בה כרך עניינים רכושיים, וכן את מזונות האשה והילדים, החזקת הילדים, ביקוריהם וחינוכם. קודם להגשת תביעת הגירושין הורחק הבעל מבית המגורים על ידי בית המשפט לעניני משפחה. כשבועיים לאחר הגשת תביעת הגירושין, ביום 3.1.2008, הגישה האשה לבית המשפט לעניני משפחה תביעה למזונות אשה ומזונות ילדים וכן תביעה רכושית.

בכתב הגנה שהגישה באת-כח האשה לבית הדין ביום 9.1.08 נטען, כי לא ניתן לכרוך את תביעתם העצמאית של הילדים למזונות בתביעת הגירושין, וכן כי תביעת הגירושין אינה כנה וכריכת עניני הרכוש אינה כנה ונעשתה שלא כדין. לדברי ב"כ האשה, הבעל אינו מעונין בגירושין, מאחר והוא פנה אל האשה באמצעות אנשי קשר על מנת שיגשרו ביניהם במטרה להמשיך ולחיות יחדיו. כמו כן, לטענת ב"כ האשה, לא פרט התובע בכתב תביעתו את מלוא הנכסים והרכוש של הצדדים. בקשר לעניני הרכוש הגישה האשה לבית המשפט תביעה נגד הבעל ונגד הוריו, וממילא הסמכות לדון בעניני הרכוש מסורה לבית המשפט.

ביום כ"ב אדר א' תשס"ח (28.2.08) קיימנו דיון מפורט במחלוקות שבין הצדדים. בסיומו של הדיון הורינו על הגשת סיכומים בשאלת הסמכות, קבענו הסדר ביקורים זמני והוצאנו צו למתן תסקיר פקיד סעד בעניני הקטינים.

בהתאם להחלטתנו הגישו הצדדים סיכומים בנושא הסמכות, ועתה ניתן את הכרעתנו.

לטענה כי תביעת הגירושין אינה כנה אין בסיס. מהחומר שהגישו הצדדים, ובמיוחד מן החומר שהוגש מטעם האשה עולה כי הצדדים מצויים במשבר קשה. באת-כח האשה עצמה ציינה בסעיף 1 לכתב ההגנה כי "הנתבעת תטען, כי תביעה זו הינה רק המשך ישיר להתנהגותו המחפירה של התובע, מאז גמלה בליבו ההחלטה להתגרש מהנתבעת". משכך, אין מקום לטענה כי הגשת תביעת הגירושין אינה כנה וכי היא נועדה רק כדי למנוע מן האשה לפנות לבית המשפט. בדיון שהתקיים בפנינו עמד הבעל על תביעתו לגירושין ואף האשה אמרה "אני מצטרפת לעמדתו וחושבת שצריך להתגרש". לאור זאת, יש לקבוע כי תביעת הגירושין כנה.

אכן, ניתן לומר כי אין בכריכת מזונות הילדים בתביעת הגירושין כדי למנוע מן הילדים עצמם להגיש תביעה עצמאית למזונותיהם בבית המשפט. אך לא נטענה טענה של ממש נגד כנות כריכת מזונות האשה ונגד כריכת עניני החזקת הילדים וביקוריהם בתביעת הגירושין, או כי כריכת ענינים אלו לא נעשתה כדין. ענין מזונות האשה נכרך במפורש. עניני החזקת הילדים וביקוריהם כרוכים מעצם טיבם וטבעם בגירושין ואף נכרכו במפורש. הבעל כרך במפורש גם את נושא חינוך הילדים. הלכה למעשה, הזניחה באת כח האשה את טענותיה לגבי אלו. לפיכך, ניתן לקבוע כי ענין מזונות האשה, החזקת הילדים, ביקוריהם וחינוכם נכרכו כדין ובכנות בתביעת הגירושין והריהם בסמכותו הייחודית של בית הדין.

המחלוקת האמיתית נסובה, איפוא, כלפי סמכות הדיון בעניני הרכוש של הצדדים, ובמיוחד ביחס לבית המגורים של הצדדים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המגרש עליו בנוי בית המגורים נרכש שנתיים לפני הנישואין והוא רשום על שם הורי הבעל. לטענת הבעל, המגרש הינו בבעלות הוריו וכך גם הבית שנבנה עליו, נבנה מכספים של הוריו, ובני הזוג מתגוררים בו ברשותם של הוריו וחבים להם דמי שכירות. לטענת האשה, כשנתיים קודם לנישואין השתתף הבעל בהגרלה לרכישת המגרש, כאשר על מנת להגדיל את סיכוייו לזכות בהגרלה, השתתפו גם הוריו בהגרלה ומשזכו בה, נרשם המגרש באופן פורמלי בלבד על שם ההורים. לטענת האשה, היא ובעלה הינם בעלי הזכויות בנכס ועקב כך הגישה נגד הורי הבעל והבעל תביעה לבית המשפט לעניני משפחה בה ביקשה בין היתר כי יינתן על כך פסק דין הצהרתי.

לאחר העיון נראה לנו כי אין מנוס מן הקביעה כי סמכות הדיון במחלוקת לגבי בית המגורים אינה מסורה לבית הדין, מאחר והוא לא נכרך כדין בתביעת הגירושין. נסביר את עמדתנו.

הבעל הגיש את תביעותיו לבית הדין בטופס "תביעת גירושין והכרוך בגירושין" העומד לרשות הקהל במזכירות בית הדין. לטופס צרף הבעל בדפים נפרדים פירוט של עילות הגירושין. בטופס מפורטים הענינים השונים שניתן לכורכם בגירושין, ועל התובע למלא את הפרטים הנדרשים. הבעל מתח קו מחיקה אלכסוני על כל הסעיף שכותרתו "נכסי דלא ניידי" ומעליו רשם "אין רכוש כזה". בפעולה זו הוציא הבעל במפורש את נושא בית המגורים מסמכות בית הדין. אמנם בהמשך, בפרק "מזונות האשה ומדורה", ציין הבעל כי יש התחייבות כלפי הוריו, שהינם בעלי הזכויות בדירה בה מתגוררים בני הזוג, בקשר לדמי שימוש חודשיים. אך הדברים נאמרו בסוגיית המזונות, ולא ניתן לפרש כי די היה בכך כדי לכרוך בגירושין את המחלוקת הרכושית בדבר דירת המגורים, בשונה משאלת הוצאות המדור בקשר למזונות.

אמנם ככלל, ניתן להשלים בשלב מאוחר יותר פריטי רכוש מסויימים שלא צויינו במפורש בתביעה הרכושית שנכרכה. אולם הדברים אמורים כאשר זוהי השמטה מקרית או שאינה מכוונת. לא כך הוא במקרה דנן, בו מחק הבעל מן הטופס את ההתייחסות לנכסי דלא ניידי. יתכן שאם הבעל היה מיוצג בעת הגשת התביעה, היה מקבל עצה להביא את המחלוקת לענין זה לגדרי סמכותו של בית הדין, אך משמדובר במחיקה מפורשת של סעיף הנכסי דלא ניידי, אין בעובדת חוסר הייצוג כדי ליצור סמכות, יש מאין.

בנסיבות אלו איננו רואים צורך לדון בשאלת סמכות בית הדין לדון בסוגיה רכושית שנכרכה בגירושין ואשר יש לה נפקות כלפי צדדים שלישיים, שעסקו בה ב"כ הצדדים בסיכומיהם, זה בכה וזה בכה.

שונים הדברים ביחס ליתר הענינים הרכושיים שבין הצדדים, ושאינם נכסי דלא ניידי. הבעל ציין במפורש בכתב התביעה, כי בעת הגשתו הוא מורחק מן הבית ואין בידו לבדוק ולרשום את כל הקשור לקרנות וכו' והוא יעשה זאת במועד מאוחר יותר. די במכלול האמור בכתב התביעה כדי להגיע למסקנה כי הבעל כרך כדין את כל סוגיית הנכסים הנדים, לרבות הזכויות, שבין הצדדים.

איננו מקבלים את טענת ב"כ האשה כי כריכת הרכוש אינה כנה, וכי התנהגותו של הבעל ערב הגשת תביעת הגירושין, כנלמד מהחלטת בית המשפט בה הורחק מבית המגורים, הינה בחוסר תום לב באופן המשליך על סמכות בית הדין לדון בענינים הכרוכים. אף אם נניח כי הבעל התנהג באופן בלתי נאות, ואולי אף מחפיר, ערב הגשת תביעת הגירושין, באופן שחייב הרחקתו מן הבית לכחודשיים -– כאמור בהחלטת בית המשפט, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי עצם כריכת עניני הרכוש בתביעת הגירושין נעשתה שלא בתום לב ושלא בכנות. הדברים אמורים גם כלפי הטענה כי ערב הגשת תביעת הגירושין משך הבעל מחשבון הבנק המשותף של הצדדים סך של כ-74,000 ש"ח בלא שקיבל את הסכמת האשה לכך. אין מדובר בסכום שאיננו ניתן לאיזון במסגרת מכלול יחסי הממון שבין הצדדים, וברי כי לא ניתן להעלים מידיעת האשה את המשיכה שנרשמה בספרי הבנק. לפיכך, לא ניתן לומר כי מדובר ב"הברחת כספים", היורדת לשורש כנות כריכת עניני הרכוש בגירושין.

לאור האמור אנו קובעים, כי מכלול עניני הרכוש של הצדדים, מזונות האשה, אחזקת הילדים וביקוריהם לבד מנכסי דלא ניידי של מי מהם, נכרכו כדין ובכנות בתביעת הגירושין, והינם בסמכות בית הדין.

ניתן ביום א' אייר תשס"ח (06/05/2008)
(-) הרב אליעזר איגרא, אב"ד (-) הרב אהרן דרשביץ, דיין (-) הרב משה בצרי, דיין