ה ח ל ט ה

מדובר בבני זוג הנשואים מזה כשבע עשרה שנה, להם שלשה ילדים קטינים. היחסים בין בני הזוג התערערו ועתה האשה תובעת להתגרש מבעלה. הבעל מצדו בתגובה פנה באמצעות ב"כ לביה"ד ומבקש לדחות את תביעת האשה לגירושין, לדבריו הוא מעוניין בשיקום חיי הנישואין ומאשים את האשה במשבר שחל בחייהם משום כך הוא דורש ממנה לתקן את אשר עוותה.

הצדדים פנו לביה"ד אף בענין קביעת משמורת הילדים.

ביה"ד שמע בקשב רב ובאורך רוח את הצדדים, הבעל מבקש לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגדו וכנגד שני הילדים המשותפים לבני הזוג שהינם קטינים, בן בגיל 13 ובת בגיל 11, זאת בשל כך שלדבריו לא הוכח שיש ממש בחששות האשה.

מאידך האשה מעלה חששות כבדים באשר להברחת הילדים והשארותה עגונה, אם יצאו הבעל והילדים את הארץ. משום כך תובעת בכל תוקף להשאיר את צו עיכוב היציאה בתוקפו.

ביה"ד סבור שיש לחלק בין עיכוב היציאה מן הארץ של הילדים הקטינים לבין עיכוב יציאה מן הארץ של הבעל.

בעניין הילדים הקטינים סבור ביה"ד שכל עוד לא הוכרעה השאלה המשפטית בדבר משמורתם של הילדים אין מקום שאחד מן ההורים, שעתה הינם משמורנים טבעיים משותפים, יעשה צעד מסוים שלא בהסכמת ההורה האחר. זאת במיוחד שאין בהוצאת הילדים לחו"ל משום הכרח רפואי שלא ניתן להעשות בארץ,
כמו כן אין צורך בכך משום כיבוד אחד מן הסבים או הסבתות השוהה שם, אלא לשם טיול הרחבת אופקים.
הטיול בחו"ל על אף היותו כלי להרחבת אופקים, אין במניעתו מס' שנים כדי לפגוע בהתפתחות הנפשית או הרגשית של הילדים, ואין במניעת הטיול כדי ליצור נזקים חמורים בהרחבת הדעת של הילדים.

זאת ועוד, ביה"ד אינו מתעלם מן העובדה שהיחסים בין הצדדים מתוחים עד למאוד. ב"כ האשה טענה בפני ביה"ד שהבעל "מעלים" את הילדים המשותפים בבית אמו או בבית אחותו.

הסבריו של הבעל שהבת נמצאת אצל אחותו משום צרכים חברתיים אינם נשמעים משכנעים דיים, וביה"ד מתרשם שאכן יד הבעל היתה בדבר או לכל הפחות הוא אינו מונע זאת על אף שבכוחו לעשות כן. הבעל טען אמנם בכתב תביעתו שהילדים אינם מעוניינים בקשר עם אמם והוא שעושה מאמצים לקיום קשר כלשהו. יש להדגיש שאף אם כך הם פני הדברים, ישנה התרשמות ברורה שהבעל לא עשה כל שיכול ע"מ שהילדים ישהו אצל אמם וביה"ד התרשם שההיפך מכך היא האמת.

בשעה זו שיש מתח רב בין ההורים ויש לכך השלכה אף ליחסי הילדים עם אמם נכון שלא לאפשר את יציאת הילדים מן הארץ משום שתי הסיבות דלעיל, הראשונה שענין המשמורת טרם הוכרע ולעת עתה זכותו של כל הורה שלא לאפשר את יציאת ילדיו הקטינים לחו"ל. והשניה - חשש ההברחה לא הוסר לאור התנהלות הצדדים בתקופה האחרונה.

ע"כ ביה"ד מחליט שאין לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הילדים – הבן והבת ויש להשאירו בתוקפו.
בענין צו עיכוב היציאה מן הארץ כלפי הבעל שונים הם פני הדברים, ויש צורך באיזון הזכויות.

הואיל ונסיעת הבעל הינה לצורך עסקים כפי שהצהיר בביה"ד, והואיל וזהו חלק מעיסוקו שהוא יוצא מן הארץ מדי חודשיים או שלשה חודשים, הצורך בביטול הצו הינו צורך חיוני ביותר.

גם אם מטרת היציאה מן הארץ אינה לשם עסקים יש לבעל זכות לממש את זכות חופש התנועה שלו, שעיכוב יציאה מן הארץ מגבילה.

מאידך החשש שהאשה תשאר בעגינותה הינו חשש כבד מאד ועל ביה"ד לדאוג שחשש זה לא ימומש. משום איזון צרכים זה, אם הבעל יבטיח את חזרתו ארצה ע"י הפקדת בטוחות שיפורטו להלן יש לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ לזמן מוגבל לפי הצרכים.

התנאים לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ הינם :
א. השלשת גט פיטורין בביה"ד עבור האשה, כך שאם לא ישוב ארצה במועד שנקבע תהא אפשרות לשחרר את האשה מכבלי עגינותה.
ב. ערבות כספית שתבטיח את תשלום כל החובות המשותפים הרובצים על בני הזוג.
ג. יפוי כח בלתי חוזר עבור ב"כ האשה שיופקד בביה"ד על הבית המשותף לצדדים, בו יכתב שאם הבעל לא ישוב ארצה למועד שנקבע מראש, רשאי ביה"ד להחליט על העברת הבית על שם האשה בלבד.
אם יבצע הבעל את שלושת התנאים הללו ביה"ד יבטל לזמן מוגבל כאמור לעיל את צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגדו.
ניתן ביום כ"ט תמוז תשס"ט (21/07/2009)
(-) הרב ישי בוכריס, דיין