ב"ה
בית הדין האזורי תל-אביב - יפו
בפני כבוד הדיינים:
הרב ניסים בן שמעון
הרב מאיר פרימן
הרב גדעון שריון
דיין
דיין
דיין
תיק מספר: 7632-24-1
תאריך: ד'''' סיון תשס"ט
27/05/2009
תובע פלוני
נתבעת פלונית
הנדון: חלוקת רכוש-כריכה
נושא הדיון: קביעת יום הקרע וחלוקת רכוש על פי חוק יחסי ממון

פסק דין

ה ח ל ט ה

בני הזוג נישאו בשנת תשל"ה (1975) והתגרשו בתאריך כ"ד בניסן תשס"ז (12/4/07).

הליך הגירושין היה מלווה בהתדיינות ארוכה בין הצדדים הן בבית הדין האזורי בפתח תקוה והן בבית הדין הגדול. האשה פתחה תיק לתביעת גירושין בתאריך י"ט אלול תשס"ד (5/9/04)

ביה"ד קיים מספר דיונים ולאחר מכן פסק ברוב דעות בתאריך כ"ב אדר תשס"ו (22/3/06) :
"... מאחר והאשה לא הוכיחה שום טענה מטענותיה לכן אנו פוסקים: דוחים את תביעת האשה לחיוב בעלה בגט."
ביום כ"ו אלול תשס"ו (19/9/06) ניתן פסק דין בבית הדין הגדול ובו נאמר:
"עשינו מאמץ בכדי להביא את הצדדים להסדר כולל ולסידור גט. קבלנו את הסכמתם, לאור זאת אנו פוסקים:
א. הצדדים יתגרשו זמ"ז בגט פיטורין...
ב. לאחר סידור הגט ידון בית הדין האזורי בתביעותיהם ההדדיות של שני הצדדים בנושאי הרכוש והכספים. כל צד יוכל להעלות את כל טענותיו בנידון, כולל טענות שהעלה הבעל ביחס לתשלומים עיתיים.
ג. הצדדים הסכימו כי בית הדין האזורי ידון ויפסוק בענין הרכוש והכספים, בהתאם למקובל בחוק האזרחי.

לאחר שסודר הגט בביה"ד האזורי בפתח תקוה החליט ביה"ד להחזיר את התיק לביה"ד הגדול וכך נכתב בהחלטת ביה"ד מיום ז' שבט תשס"ח:
"... לאחר מו"מ מיגע בביה"ד כאן בנושא הדיון ברכוש הצדדים אנו מחליטים: מחזירים התיק לכב' ביה"ד הגדול שיחליט כיצד להמשיך לדון בנושא הרכוש בין הצדדים".
ביה"ד הגדול החליט ביום ב' באייר תשס"ח (7/5/08):
"...אין כל בעיה הלכתית בחלוקת רכוש לפי החוק האזרחי, כאשר הצדדים מסכימים לכך. ההלכה היא שכל תנאי שבממון קיים, ואפשר לחלק את הרכוש בהסכמה בכל דרך שתעלה על הדעת...
יש להעביר את התיק לראב"ד תל אביב הגר"נ בן שמעון שליט"א שיקבע הרכב שידון בתיק, בכדי שיבצע את הסכמת הצדדים, ואת פסיקת ביה"ד הגדול מיום כ"ו באלול תשס"ו"...
לפי החלטת ביה"ד הגדול הדיון הועבר להרכב ראב"ד תל אביב. התקיים דיון במעמד הראב"ד ולאחר מכן דיון בהרכב ביה"ד שבראשות הראב"ד, נשמעו טענות הצדדים וב"כ, הצדדים נחקרו והוגשו טיעונים בכתב וסיכומים.
בענין חלוקת הרכוש לצדדים חילוקי דעות, להלן טיעוני הצדדים בנושאים שבמחלוקת:

החוק הקובע והיחס לזכויות שנצברו
לטענת הבעל המסגרת החוקית להכרעת הסיכסוך הינה חוק יחסי ממון הן מכח החוק והן מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בבית הדין הגדול, ולכן מבקש לאזן את הזכויות ביניהם בחלקים שווים וכך לזכות במחצית הזכויות שהאישה צברה ממקום עבודתה. מבקש שתערך בדיקת אקטואר לכלל הזכויות והחובות ולאחר מכן לאזנם, האקטואר יבדוק את כל המסמכים לאחר גילויים. כמו כן מבקש את מחצית ההפרש שבין ההשתכרות החודשית של האישה לבין ההשתכרות שלו.

לטענת האישה בית הדין צריך לפרש את חוק יחסי ממון, כפי שהחוק מאפשר, לפי ההלכה העברית ולקבוע שבנסיבות הענין אין להורות על איזון המשאבים, ולקבוע שכל הזכויות שנצברו ממקום עבודתה יהיו שייכים רק לה. לביסוס טענתה מוסיפה האישה לטעון שהבעל לא תרם להשגת כושר ההשתכרות של האישה שכן היא היתה מורה עוד לפני הנישואין. הבעל היה אלים ומאיים ואף חבל בעבודת האישה, הבעל לא עבד ולא פרנס והשאיר חובות, בעוד האישה עבדה שעות רבות ביממה לצורך פרנסת הבית. בנסיבות אלו יש לקבוע שחלו נסיבות מיוחדות המורות שאין לאזן ביניהם.

היום הקובע לענין איזון המשאבים
לטענת הבעל יום הגירושין צריך להיות מועד הקרע ועד למועד הגירושין יש לאזן את כל הזכויות והחובות של הצדדים.
לטענת האישה יש לקבוע את יום הקרע למועד מוקדם יותר, לשנת 1995 בו החל המשבר שבין הצדדים או לשנת 2001 ליום בו הורחק הבעל מהבית על ידי צו הרחקה.

דירת הצדדים
לבני הזוג דירה בבעלות משותפת, שני הצדדים מבקשים למכור את הדירה.
לטענת הבעל האישה צריכה לשלם לו שכר דירה חודשי עבור שימושה בחלקו החל מיום עזיבתו את הבית בעקבות צווים ועד היום.
האישה טוענת ששילמה לבדה את כל תשלומי המשכנתא החל משנת 1994 ומבקשת לקזז מחלק הבעל בדירה מחצית מתשלומים אלו. על הדירה רובץ חוב לעירית פתח תקוה, האישה מבקשת לפרוע את החוב לעיריה מהתמורה שתתקבל ממכירת הדירה.

טענות נוספות
האישה דורשת מחצית משווי רכב מיצובושי, החזר 6,000 ₪ בגין מחצית חוב לבנק הפועלים, החזר 26,000 ₪ מחצית מלקיחת חיסכון שעל שם הבן. טוענת שכספים שהתקבלו מקרן השתלמות בשנת 1999 הועברו לצורך כיסוי חובות. הבעל טוען שהאישה הבריחה סכומים ניכרים.

לאחר שמיעת הצדדים וב"כ, עיון בסיכומים ובחומר שבתיק ושקילת טענות הצדדים, בית הדין קובע שהעיקרון לפיו יש לנהוג בחלוקת הרכוש הוא איזון המשאבים.

כאמור, בני הזוג הסכימו, בבית הדין הגדול, על כך שבית הדין יפסוק לפי הנהוג בחוק האזרחי. בחוק האזרחי מקובל עיקרון איזון המשאבים. טענת האישה שיש לקבוע שחלו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מעיקרון איזון המשאבים דינה להדחות, טענותיה לא הוכחו בבית הדין, כמו כן תביעת הגירושין של האישה נדחתה בבית הדין בפתח תקוה דבר המלמד גם הוא על חוסר קיום נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל. ולכן הכלל הקובע לחלוקת הרכוש יהיה איזון הזכויות והחובות בין הצדדים בחלקים שווים.

בענין קביעת היום הקובע לענין האיזון
, יש לקבוע שהיום בו הורחק הבעל בפעם הראשונה מהבית בשנת 2001 על ידי צו הרחקה, יחשב ליום הפירוד. מועד מוקדם יותר אותו מבקשת האישה לקבוע משנת 1995 לא נראה כמועד הקרע שכן הצדדים עדיין גרו באותו בית ונראה שהמשיכו לנהל משק בית משותף ולכן אי אפשר לראותו כמועד של פירוד. מאידך, מועד סידור הגט אותו מבקש הבעל לראותו כזמן הקרע נראה כמאוחר מדי שכן הצדדים היו בפירוד והרחקות עוד קודם לכן. מסתבר שעזיבת הבעל בפועל את הבית בעקבות צו הרחקה הראשון שניתן בשנת 2001 הוא היום המשקף את מועד התחלת הקרע בפועל שהחל בין הצדדים, צו זה הוארך מספר פעמים ומצביע על תחילתו של קרע מתמשך. צו ההרחקה ניתן ביום 5/4/2001 והוא היום הקובע.

בענין דירת המגורים
, יש למכור את הדירה לאלתר ובית הדין ממנה את ב"כ הצדדים, שניהם ביחד או כל אחד מהם בנפרד, ככונסי נכסים למכירת הדירה באופן מיידי לכל המרבה במחיר. לכל אחד מהצדדים עומדת זכות קדימה ברכישת הדירה במחיר הגבוה. במכירה לאחרים התמורה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. תכולת הדירה המשותפת לצדדים תחולק ביניהם בחלקים שווים.

בענין תביעת האישה להחזרי תשלומי המשכנתא
. האישה תובעת מחצית מתשלומי המשכנתא אותם, לטענתה, שילמה לבדה החל משנת 1994. בפרוטוקול הדיון מיום י"ב בתמוז תשס"ח בעמוד 3 שורה 6 הבעל הודה שלא שילם משכנתא משנת 1995. נראה שעד מועד הקרע אין לחייב את הבעל להחזיר לאישה את תשלומי המשכנתא אותם היא שילמה, שכן יש לראות את מקורות המימון לתשלומי האישה ככספים המשותפים לשני בני הזוג היות וחל עליהם עיקרון איזון המשאבים וממילא יש לראות את תשלומי המשכנתא כתשלומים משותפים.

ביחס לתשלומי המשכנתא אותם שילמה האישה לאחר מועד הקרע, באופן עקרוני נראה שיש מקום לחייב את הבעל להחזיר לאישה את מחצית מתשלומי המשכנתא לאור הודאתו שהוא לא שילם את המשכנתא.

אלא, שכנגד תביעת האישה להחזר תשלומי המשכנתא עומדת תביעת הבעל לתשלום דמי שימוש ושכר דירה בעבור שימוש האישה בחלקו שבדירה, החל מיום עזיבתו את הבית, ועד היום.

בהכרעת הדין בשאלת זכאות הבעל לתשלומים אלו נחלקו הדעות בבית הדין.

לדעת הרוב:
היות והבעל הורחק על ידי צווים מתמשכים הרי שמעשיו גרמו לו לא להנות מחלקו שבדירה ולכן הוא לא זכאי לתשלומי שכר דירה על חלקו. יחד עם זאת מפסיקת בית המשפט מיום 19/11/2006 המצורפת לתיק בית הדין עולה שלא בכל התקופה הצווים ניתנו בשל מעשי הבעל, ומשתמע מפסקי בית המשפט שהאישה היתה "מניפולטיבית" וניצלה את הליכי בתי המשפט לצורך הוצאת צווים כנגד בעלה. היות וקביעות אלו נאמרו ביחס לתקופה של שנתיים מלפני יום סידור הגט, לכן יש לראות את ההרחקות שבתקופה האמורה כלא מוצדקות ותחייב את האישה בתשלומי שכר דירה. לאור האמור, יש מקום לחייב את האישה בדמי שימוש בחלק הבעל שבדירה החל מיום 12/4/05 שהוא שנתיים לפני יום סידור הגט ועד היום. בפועל, יש לפסוק על דרך הפשרה לקזז את החיובים ההדדיים שבתקופה זו, כך שתשלומי שכר הדירה שבהם תחויב האישה לבעל החל מיום 12/4/05 ועד היום, יקוזזו עם חוב הבעל להחזרי המשכנתא אותם שילמה האישה בתקופה זו.

ביחס לתקופה שמיום הקרע ועד לתאריך 12/4/05, הבעל חייב להחזיר לאישה את תשלומי המשכנתא שהיא שילמה על חלקו שבדירה.

לדעת המיעוט:
יש מקום לחיוב האישה בדמי שימוש ושכר דירה בגין שימושה בחלק הבעל שבדירה, החל מיום עזיבתו את הבית, ועד היום, מהנימוקים הבאים:
בשולחן ערוך חושן משפט סימן קעא סעיף ח ברמ"א:
"לא חלקו, והשתמש בו אחד מן השותפין כמה שנים, לא יוכל אחר כך האחר לומר: אשתמש ג"כ זמן שנשתמשת, דכל זמן שלא חלקו כל אחד בשלו הוא משתמש."
מפסק הרמ"א נראה שלכאורה יש מקום לפטור את האישה מתשלומי דמי שימוש ושכר דירה שכן הצדדים מוגדרים שותפים וכל עוד לא חילקו והאחד נהנה לבדו מהשותפות אין לחייבו על כך, אלא שטעם הדין הוא בגלל שלשותף השני שלא נהנה בפועל עמדה כל הזמן האפשרות להנות והוא מיוזמתו העדיף לא להנות ועל כן אין לו זכות תביעה על שותפו, כך מוכח ממקור דברי הרמ"א מתשובת הרשב"א ושם בחלק ב סימן קמא מסיים הרשב"א:
"... דכל שלא חלקו, בשלו הוא משתמש. ואלו רצה חבירו, היה משתמש בו."
מכאן שיסוד הדין בנוי על יכולת השימוש של השותף השני. יוצא מהאמור שבמקום שלא התאפשרה לאחד השותפים יכולת השימוש בנכס המשותף שוב לא קיימת סברת הפטור, והשותף שנהנה יהיה חייב לשלם לחבירו כדין הדר בחצר חברו. כך מבואר בשאלות ותשובות בית שלמה (מסקאלא) חו"מ סי' מ"ח:
"הנה מבואר נגלה מסיום דברי השואל ומסיום דברי הרשב"א שהטעם משום דבלא"ה הי' הבית פנוי ואלו הי' רוצה חברו הי' משתמש בו ולא מיחה בו חברו אבל בנ"ד דפעם אחת רצה שמעון ליכנס ולא הניחו ראובן בכה"ג ודאי דצריך ראובן לשלם שכירות לשמעון מבור [עבור] חלקו... וגם דבר זה ברור ופשוט דכיון שראובן לא הניח לשמעון ליכנס בו לאו כ"כ להשתמש בחלקו של שמעון בחנם בע"כ."
הנדון שבתשובת בית שלמה הוא בדין שבין שני אחים שותפים שהאחד נהנה לבדו מהנכס המשותף, והוא אשר מנע מאחיו להנות מהנכס, ומבואר שדינו לשלם דמי שכירות היות ולשותף השני לא היתה יכולת להנות מהנכס.

בנדון דידן, הבעל היה מנוע מלהכנס לבית החל מיום הקרע בשל צווי הרחקה. לטענת הבעל הצווים הוצאו במרמה. בפסיקת בית המשפט מיום 19/11/2006 שדחתה את בקשת האישה לצווי הגנה, האישה הוגדרה "מניפולטיבית " שניצלה את הליכי בית המשפט לצורך הוצאת צווים כנגד בעלה, ואולי סופה העיד על תחילתה.

אמנם לטענת האישה אכן היתה אלימות, נראה שגם לטענתה שההרחקה היתה מוצדקת כצעד של הגנה מפני הבעל שהיה אשם באלימות, בכל אופן יש להבחין בין הצורך להגנה לבין השאלה הרכושית. ההרחקה של הבעל תוגדר כפרוק ההשתתפות שביניהם וכהכרזה שיש לחלק את הבית ביניהם בחלוקת זמנים. ומכיוון שיש מניעה לבעל מלהשתמש בחלקו, עומדת לו הזכות לדרוש לגור בדירה לבדו כמשך הזמן שהאישה גרה לבדה. היות והאישה נהנתה לבדה מהדירה החל מיום הקרע ועד היום, הרי שלבעל גם כן מגיע להנות מהדירה לבדו במשך זמן זהה, ממילא יש מקום לחייב את האישה בדמי שימוש על כל התקופה שמיום הקרע ועד היום.

מאחר שלתביעות ההדדיות יש בית אב בהלכה, נראה להכריע בדרך הפשרה שהתביעות ההדדיות יקוזזו זו בזו ביחס לתקופה האמורה, כך שתשלומי המשכנתא של האישה לבנק בעבור חלק הבעל בדירה יחשבו כתשלום עבור דמי שימושה בחלק הבעל שבדירה, האישה לא תשלם כעת שכר דירה לבעל עבור התקופה שמיום הקרע ועד היום היות והיא פרעה עבורו את חובו למשכנתא. הבעל לא יצטרך להחזיר לאישה את תשלומי המשכנתא היות והאישה גרה בחלקו בדירה מיום הקרע ועד היום. הקביעה לקיזוז התביעות היא על דרך פשרה ולכן אין לשום את גובה דמי השכירות ביחס לגובה המשכנתא.

ביחס לחוב לעירית פתח תקוה בגין הדירה
.

לדעת הרוב:
כל חוב שנוצר עד מועד הקרע ישולם בחלקים שווים וכל חוב שנוצר לאחר מועד הקרע ישולם על ידי האישה שגרה לבדה בדירה, היות ותשלומים אלו, מהותם הם תשלומי צריכה, והאישה היא זו שצרכה והשתמשה בדירה בכל התקופה האמורה.

לדעת המיעוט:
יש לקבוע את אותו עיקרון, שכל חוב שנוצר עד ליום 12/4/05 ישולם בחלקים שווים וכל חוב שנוצר לאחר מכן ישולם רק על ידי האישה שגרה לבדה בדירה.

ביחס לדרישת הבעל לקבלת מחצית מהבדלי ההשתכרות
. יש לדחות את הבקשה היות ואישה ניזונה ופירנסה את עצמה וחייתה מהכנסותיה. אם אמנם כל ההכנסות היו בעין בחיסכון היה מקום לדרישת הבעל, אך היות והוצאו כספים למחיה שוטפת לכן אין לקבל את הדרישה לחישוב הפרשי השתכרות. מאידך כל כסף שנחסך ונמצא בעין עד ליום הקרע יאוזן בין הצדדים בחלקים שווים.

ביחס לרכב
, האישה הוכיחה במסמכים שהבעל מחזיק במכונית מיצובושי מ.ר. 1426120. הבעל ישלם לאישה מחצית מערך הרכב כפי שהיה ביום הקרע, החישוב יעשה לפי ערך מחיר המחירון של יום הקרע.

לאישה טענות להחזרי חובות וללקיחת חסכונות, לבעל טענות בדבר העברת כספים וזכויות, אי לכך בית הדין ימנה אקטואר שיבדוק טענות הצדדים.

לצורך כך, על הצדדים לבחור אקטואר מוסכם ובהעדר יכולת למצוא אקטואר מוסכם בית הדין ימנה אקטואר. התשלום לאקטואר יחול על שני הצדדים בחלקים שווים. על הצדדים לשתף פעולה עם האקטואר ולמסור לו כל מסמך שידרש וביה"ד מורה על חובת גילוי מסמכים בפני האקטואר. בהעדר שיתוף פעולה בית הדין יוציא צווים לפי הצורך שיבוקש. האקטואר יבדוק את טענות הצדדים בדבר חובות, חסכונות, הברחות כספים ושאר זכויות. הבדיקה תחל מיום הנישואין ועד ליום הקרע 5/4/2001. האקטואר יערוך איזון בזכויות ובחובות. על האקטואר לבדוק את מצב הזכויות והחובות הקיימים ביום הקרע ללא היוון של זכויות עתידיות וללא חישובי ריבית. האקטואר יפעל לפי עקרונות פסק הדין, ויבקש הבהרות מבית הדין, אם ידרש לכך.

כשהאישה תצא לפנסיה הבעל יהיה זכאי למחצית ערך הפנסיה המגיעה בגין התקופה מיום הנישואין ועד ליום הקרע בשנת 2001.
בכפוף לביצוע פסק הדין יוסרו כל העיקולים.
לאור האמור אנו פוסקים:
1. העיקרון לחלוקת הרכוש בין הצדדים הוא איזון המשאבים שנצברו, מיום הנישואין ועד ליום הקרע, בחלקים שווים.
2. מועד הקרע הוא 5/4/2001.
3. בענין הדירה, בית הדין ממנה את ב"כ הצדדים, שניהם ביחד או כל אחד מהם בנפרד, ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה לכל המרבה במחיר. התמורה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. לצדדים עומדת זכות קדימה ברכישת הדירה במחיר הגבוה.
4. התכולת המשותפת בדירה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
5. בית הדין מחייב את הבעל להחזיר לאישה את מחצית מתשלומי המשכנתא שהאישה שילמה בתקופה שמיום הקרע ועד לשנתיים לפני יום סידור הגט, היינו מיום 5/4/2001 ועד ליום 12/4/05. התשלומים לא יהיו צמודים למדד ולא ישאו חיובי ריבית. סעיף זה נפסק כדעת הרוב . לדעת המיעוט הבעל פטור מתשלומים אלו.
6. תביעת הבעל לדמי שימוש בחלקו שבדירה ביחס לתקופה שמיום הקרע ועד לשנתיים לפני סידור הגט, נדחית, כדעת הרוב.
7. תביעת הבעל לדמי שימוש בחלקו שבדירה ביחס לתקופה של שנתיים לפני יום סידור הגט ועד להיום, מקוזזת עם תביעת האישה להחזרי תשלומי המשכנתא בתקופה האמורה.
8. החוב לעירית פתח תקוה שנוצר עד למועד הקרע ישולם על ידי שני הצדדים בחלקים שווים, החוב שנוצר לאחר מועד הקרע ישולם על ידי האישה לבדה. סעיף זה נפסק כדעת הרוב. לדעת המיעוט החוב לעירית פתח תקוה שנוצר עד לתאריך 12/4/05 שהוא שנתיים לפני סידור הגט, ישולם על ידי הצדדים בחלקים שווים, חוב שנוצר לאחר מכן ישולם על ידי האישה שגרה לבדה בדירה.
9.בית הדין דוחה את תביעת הבעל לקבלת מחצית מהבדלי ההשתכרות פרט לסכומים שנחסכו שהם כן יאוזנו.
10. הבעל חייב לשלם לאישה מחצית מערך הרכב - מיצובושי מ.ר. 1426120 - כפי שהיה ביום הקרע, החישוב יעשה לפי ערך מחיר המחירון של יום הקרע.
11. בית הדין ממנה אקטואר עליו יסכימו הצדדים. האקטואר יבדוק את טענות הצדדים בדבר חובות, חסכונות, הברחות כספים ושאר זכויות. הבדיקה תחל מיום הנישואין ועד ליום הקרע 5/4/2001. האקטואר יערוך איזון בזכויות ובחובות. התשלום לאקטואר יחול על שני הצדדים בחלקים שווין. בהעדר הסכמה על זהות האקטואר בית הדין ימנה אקטואר.
12. על הצדדים לשתף פעולה עם האקטואר ולמסור לו כל מסמך שידרוש וביה"ד מורה על חובת גילוי מסמכים בפני האקטואר. בהעדר שיתוף פעולה בית הדין יוציא צווים מתאימים.
13. האקטואר לא יבצע היוון של זכויות עתידיות, ולא יחשב חישובי ריבית. האקטואר יפעל לפי עקרונות פסק הדין, ויבקש הבהרות מבית הדין, אם ידרש לכך. על האקטואר להגיש דו"ח לבית הדין תוך 45 יום.
14 .כשהאישה תצא לפנסיה הבעל יהיה זכאי למחצית מערך הפנסיה המגיעה לאישה בגין התקופה מיום הנישואין ועד ליום הקרע בתאריך 5/4/2001. ואין לבצע היוון של זכויות אלו.
15.בכפוף לביצוע פסק הדין יוסרו כל העיקולים.

ניתן ביום ד' סיון תשס"ט (27/05/2009)
(-) הרב ניסים בן שמעון, אב"ד (-) הרב גדעון שריון, דיין (-)הרב מאיר פרימן, דיין