ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
בפני כבוד הדיינים:
הרב מיכאל עמוס
הרב שניאור פרדס
הרב אריאל ינאי
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 1902-21-2
תאריך: כ"ד חשון תש"ע
11/11/2009
תובע פלוני
נתבעת פלונית
הנדון: גירושין
נושא הדיון: גירושין וכתובה

פסק דין
הצדדים נישאו בשנת תשל"ג, 1973, ולהם ארבעה ילדים משותפים, כולם בגירים.

הליכי הגירושין/שלום הבית שביניהם משתרעים לאורך זמן של כתשע שנים.

הבעל הגיש את תביעת הגירושין, והאשה את תביעת שלום הבית.

בית הדין בהרכבו הקודם קיים מספר דיונים ארוכים, הוגשו לפניו סיכומים, וניתנה על ידו - בתאריך ט"ו באדר א' התשס"ח, (21/02/08) - פסיקה ובה נקבע שעילת הגירושין של הבעל לא הוכחה חד משמעית. באשר לתביעת שלום הבית שהגישה האשה כתב ביה"ד שקשה להכריע בה –
"לבית הדין לא ברור האם מטרת האשה בשלום בית או במזונות שלמים. קשה להכריע בתיק זה".
עם זאת בהתחשב בעובדות הבאות - בין בני הזוג מתקיימות מריבות מרובות, הם גרים באותו בית, אך בקומות ובחדרים נפרדים, חשבונות הבנק המשותפים הופרדו כבר בשנת 2000, ונסיון הגישור שנערך ביניהם כשל - קבע בית הדין בפסק דינו שנראה שיש להמליץ לצדדים להתגרש, ויפה שעה אחת קודם.

האשה סירבה להתגרש. הבעל הגיש בשנית תביעת גירושין. תביעה זו נידונה בפנינו, בהרכב בית הדין הנוכחי. נתקיימו מספר דיונים בנושא זה ובנושא הרכוש, והוגשו על ידי הצדדים סיכומים.

את הבעל - התובע - מיצגת עורכת הדין רונית פינקלשטיין. את האשה - הנתבעת - מיצגת עורכת הדין אורלי מנע שני.

דיון והכרעה
נחרוג הפעם ממנהגנו. נקצר ונדלג כעת על הצגת טיעוני הצדדים אשר פורטו באריכות בכתבי סיכומיהם. לדעתנו בדיון האחרון שהתקיים לפנינו בתאריך כ"ד בשבט התשס"ט (18/02/09), נפלה ההכרעה.

בית הדין פנה ושאל את הנתבעת האם היא מעוניינת להתגרש. היא השיבה בחצי פה –
"בשלב זה לא" (פרוטוקול עמ' 1 שורה 11).
מיד לאחר מכן לאחר שבית הדין פנה והציע לה שהיא תקבל את כל מה שהיא רוצה בנושא הרכוש, השיבה הנתבעת –
"שיתן לי מה שאני רוצה ואחר כך גט".
לדרישת באת כוח התובע שדרש גט, השיבה הנתבעת –
"כרגע לא. אין הסכמה לגירושין".
לאחר ההצהרות הללו פנתה הנתבעת ובאת כוחה והשתתפו בערנות רבה בדיון ארוך וממצה בנושא חלוקת הרכוש. בדיון זה פירטו בהרחבה באות כוחם של הצדדים את זכויותיהם, רכושם, שלושת הדירות וערכן. הבעל הציע לאשה הצעות נדיבות, שאותן היא דחתה. בית הדין שוחח עימה בנפרד וניסה לגשר על הפערים. לאחר מכן המשיך הדיון ובו הצהירה הנתבעת שהיא דורשת כינוס נכסים:
"יש לו עסק ומגיע לי 50%, לא מעניין אותי הכסף. . . ".
כלומר עקרון השוויון וקבלת מחצית מזכויות התובע מהשתכרותו כיועץ מס בכיר חשובות לה יותר מהכסף עצמו...

בסופו של הדיון, ולאחר הסכמת הצדדים, מינה בית הדין את באות כוחם של הצדדים ככונסות נכסים לכל שלוש הדירות,ובכללם גם אותו בית משותף בנתניה שבו מתגוררים הצדדים. מועד הקרע נקבע לנובמבר 2000 (!).

בתאריך 23/02/09 פנו הצדדים, ביוזמתם, וביקשו מבית הדין לעכב את הליך הכינוס מאחר והם הגיעו להסכמה בדבר מכירה עצמאית, בכוחות עצמם, שלא בדרך של כינוס. ביה"ד אישר בקשה זו ועיכב את הליך הכינוס לששה חדשים כפי שנתבקש. שוב בתאריך י"ט באלול התשס"ט 08/09/09, הוגשה בקשה נוספת ומוסכמת על ידי הצדדים לעכב שוב את הליך הכינוס, והפעם לתשעה חדשים נוספים. בקשתם אושרה.

הדברים מדברים בעד עצמם. שם המשחק כיום הוא כסף, רכוש, וכינוס נכסים. טענת שלום הבית, כיום, איננה שווה אפילו את הנייר שעליו היא כתובה.

כותבת באת כוחה של הנתבעת בסיכומיה כי לא אפסו הסיכויים לשלום בית, ולצורך העניין היא מצטטת מדבריה של הגב' יפה חזן - עו"ס - שמונתה על ידי ביה"ד לצורך גישור בין הצדדים - ממכתבה לביה"ד. במכתב זה, הנושא תאריך 25/03/07, כותבת העו"ס:
שהנתבעת "עדיין מעוניינת בשלום בית אמיתי ובטיפול זוגי למענם ולמען משפחתם".
בנוסף, מציינת באת כוחה של הנתבעת שגם בית הדין בהרכבו הקודם הוסיף וכתב בפסק דינו (שהוזכר לעיל) כי - "אין ספק שבני הזוג רבים הרבה זמן ביניהם. אין ספק שהאשה מאמינה שיש סיכוי לשלום".

אמנם בית הדין דחה את תביעת שלום הבית והמליץ על גירושין, אולם אין זו דחיה גמורה, אלא כדחיה על דרך הספק, וכפי שנכתב בפסק הדין שקשה להכריע בדבר. משכך, אל לו לבית הדין, בהרכבו הנוכחי, לחרוץ דין ולבטל לחלוטין את הסיכוי האחרון לשלום הבית שעדיין קיים כאן.

בטרם שנתייחס לטיעונים הללו, נסקור מעט את יחסי הגומלין של בני הזוג בעבר. כאמור, מועד הקרע נקבע לחודש נובמבר 2000, ולא בכדי. הסמוך למועד זה חשדה האשה בבעלה שהוא מנהל קשר רומנטי עם אשה זרה:
"חברה אמרה לי שראתה אותו עם מי-שהיא ב'פארק הקופים' . . . ובאותו זמן מצאתי אצלו בכיס כרטיס זוגי לאותו פארק". . .
לשאלת בית הדין האם יש לה הוכחות מוצקות יותר, היא השיבה שזוהי ההרגשה שלה וכך אומרת לה האינטואיציה שלה.

כפי הנראה שההרגשה האינטואיטיבית הזו השיאה אותה לחשוב שאכן כך הם פני הדברים - בעלה בגד בה בעבר, ובוגד בה בהווה. אוטוסוגסטיה בהתגלמותה - שכנוע עצמי עמוק שמקבע אצלה את הדמיון לעובדה מוגמרת. האינטואיציה הזו קרמה עור וגידים והפכה אצלה לעובדה. היא מיהרה להפריד את חשבון העו"ש המשותף ופתחה לעצמה חשבון עו"ש משלה. חוסר אמון - גם במישור הכלכלי, שהרי לשיטתה בעלה בוגד בה. ומאז, במשך שנים רבות שוררת בין בני הזוג אוירה של עוינות, חשדנות, וניכור הדדי.

יוער, כי גם בדיוני בית הדין שבהם הצהירה האשה על רצונה בשלום הבית היא הטיחה בבעלה - כמשקל נגד רצונו להתגרש - את אותה פרשיה מ'פארק הקופים' המוכיחה בעליל את חייו הכפולים ועל בגידותיו בה. היא מאמינה בכך, ומשכך היא ממאנת לסלוח לו ולתת בו אמון. האינטואיציה שלה מנחה אותה גם כיום. חשבונות הבנק של הצדדים מתנהלים בהפרדה, וכשיש חוסר אמון, קשה מאוד לבנות שלום בית.

הערה נוספת. בית הדין בהרכבו הקודם פקפק בטענות שלום הבית של האשה וקבע שקשה לעמוד על האמת וכלשונו –
"האם מטרת האשה בשלום או במזונות שלמים".
ועם זאת, בהמשך פסק הדין נכתב –
"אין ספק שהאשה מאמינה שיש סיכוי לשלום בית".
והתמיהה בוקעת - לכאורה זהו דבר והיפוכו !

אולם אין בכך כל סתירה, לדידה של האשה. אמנם לא נוכל במסגרת זו לרדת לנבכי נפשה של האשה, אולם ברור הדבר שיחס חיובי ורצון אמיתי לשלום לא היה לה כלפי בעלה. הוא איבד אצלה כל אמון. מצידה הוא הרי בעל בוגד. ברם מאידך, הפחד מפני פירוקו של התא המשפחתי דבר שיש בו להשליך לרעה על ילדיהם החולים ועל הטיפול בהם, והעתיד הכלכלי הקשה שמצפה לה בעטיים של הגירושין, הביאו אותה לדבוק בטענת שלום הבית. הרצון הכן והאמיתי שלה לתקוה מקורו במסירותה לילדיה והם אשר גברו על חוסר האמון שלה בבעלה, ואולי אף בצדק.
אשר על כן קבע בית הדין קמא:
ש"היא מאמינה שיש סיכוי לשלום" –
מאחר ובאותו הזמן פירוק המשפחה והתא המשפחתי לא באו אצלה בחשבון. וזאת, ולמרות שגם אז היחס שלה כלפי בעלה היה יחס של חוסר אמון ניכור וחשדנות, ולפיכך כתב בית הדין בפסיקתו הנ"ל –
"יתכן ומטרת האשה במזונות שלמים ולא בשלום".
שלום הבית וניכור בכפיפה אחת: ניכור וחשדנות בבעל מחד, ושלום בית עבור הילדים ו/או המזונות, מאידך. מלחמה ושלום.

מאז שניתן פסק הדין האמור, חלף זמן רב. הילדים בגרו, ובין הצדדים נפל דבר. ללא ספק גם כיום פניה של האשה לגירושין, ומשום כך גם היא מעוניינת למכור את בית המגורים המשותף שבנתניה.

באם הפירוד עד כה היה בחשבונות הבנק, ובחדרים ובקומות הנפרדות בהם הם חיו, כעת האשה חפצה שהפירוד יהיה מוחלט, ובית המגורים עצמו ימכר, בהסכמה.

נציין שבדיון שהתקיים לפנינו בתאריך כ"א באלול התשס"ח (21/09/08), דיון שבו גוללה האשה את מסכת חייה הקשים, את מסירותה לבעלה, ולטיפול בילדים החולים, ובו ציינה שלפעמים ("לפני שלשה חדשים") הם קיימו יחסי אישות (הבעל הכחיש זאת), למרות זאת היא סירבה אז למכור את הבית המשותף. (פרוטוקול עמ' 8 שורה 9).

כיום המצב השתנה לחלוטין. גם האשה חפצה בפירוק שיתוף מוחלט, בכל שלושת הדירות - וגם בבית המגורים המשותף, בו הם גרים כיום.

העובדה כאן ברורה, וחדה. כיום האשה איננה חפצה כלל בבעלה. היא מעוניינת להתגרש ולקבל את חלקה וזכויותיה ברכוש המשותף.

כפי הנראה תשע שנים של מריבות בלתי פוסקות, הטחת האשמות ועלבונות הדדיות, הפרדת חשבונות העו"ש, לינה בחדרים ובקומות נפרדות, הילדים שבגרו והמצב הבריאותי הנוכחי של בני הזוג - נתנו את אותותיהן. "כשל כח הסבל" (נחמיה ד, ד). מציאות עגומה שכזו הביאה את האשה ואולי קצת באיחור, לידי הכרה מפוכחת וריאלית: הנישואין הללו קיימים רק על הנייר. הם ריקים מכל תוכן חיובי, אך, מלאים בתוכן שלילי של מרירות, תסכול וסבל. יש לשים להם קץ. ואם כך פני הדברים - גם לדידה של האשה - הרי שאין לה מנוס אלא לעמוד, ולהתמקח על המחיר של פירוק הנישואין הללו, על אופן וביצוע החלוקה ושאר המפרטים הטכניים אשר נוגעים לפירוק השיתוף. כאמור, מועד הקרע נקבע מכבר לחדש נובמבר 2000.

מוצא דבר. טענת שלום הבית של האשה מופרכת לחלוטין, אף היא מעוניינת כיום בגירושין, ומשכך היא מחויבת בקבלת גיטה. יש לראות בבני הזוג כיום כמורדים זה על זה, חובה עליהם להתגרש והאשה הפסידה את תוספת כתובתה ומזונותיה.
(-) הרב אריאל ינאי, דיין

בפנינו תביעת גירושין מחודשת של הבעל.
הצדדים נישאו בשנת 1973 ולהם ארבעה ילדים בגירים.

הצדדים הגישו תביעות זה כנגד זה. הבעל הגיש תביעת גירושין והאשה הגישה תביעת שלום בית.

בתאריך ט"ו באדר א' התשס"ח (21/02/08), ניתן פסק דין הדוחה את תביעת שלום הבית שהגישה האשה, ומנגד המליץ לצדדים להתגרש. וז"ל פסק הדין מתאריך 21/02/08 :
"לפנינו תביעה לשלום בית שהגישה האשה בתאריך יג' בכסלו התשס"ז ותביעת גירושין שהגיש הבעל מספר שבועות לאחר מכן בתאריך בד' בטבת התשס"ז.

ביה"ד קיים דיונים ארוכים, ניתנו סיכומים ע"י הצדדים.

בני הזוג נשואים מתאריך 19 בדצמ' 1973 ולהם 4 ילדים בגירים.

בני הזוג סבלו רבות בגלל המחלה של אחד הילדים בלוקמיה ומחלת נפש שבה חולה אחת הבנות.

ביה"ד כבר בהחלטה מתאריך כג' בניסן התשס"ז כתב: "לא הוכחה עילה שיש בה כדי לחייב את האשה בגט, אולם מאידך המצב כפי שהוא כיום, אינו מאפשר את המשך חיי הנישואין, ולבית הדין לא ברור האם מטרת האשה בשלום בית או במזונות שלמים".

קשה להכריע בתיק זה.

ביה"ד הפנה את הצדדים לעו"ס של ביה"ד והיא לא הצליחה, זה כשש או שבע שנים כי הצדדים מנותקים, חיים בחדרים נפרדים ובשנה האחרונה גם גרים בקומות נפרדות, אם כי האשה טוענת שאעפ"כ קיימו מדי פעם יחסים, ואילו הבעל הכחיש זאת. לדברי הבעל כבר בשנת 2000 יש לצדדים חשבונות בנק נפרדים.

הבעל עבר צנתור והאשה אף לא ידעה מזה, האשה מקבלת כדורי הרגעה באופן קבוע, האשה חושדת בבעל וכנראה בטוחה בכך שהוא בוגד בה, אם כי הראיות שהיו בידה, הינן ראיות חלשות בלשון המעטה.

אין ספק שבני הזוג רבים הרבה זמן ביניהם.
אין ספק שהאשה מאמינה שיש סיכוי לשלום.

אין לפנינו עילת גירושין חד משמעית, אבל מאידך, ברור שאין להשאיר מצב זה להמשיך ללא סוף וכיון שברור שבני זוג אלו לא יחזרו לשלום יש להפריד בין בני הזוג ע"י גירושין.

על כן פוסק בית הדין, דוחים את תביעת האשה לשלום בית, ממליצים לצדדים להתגרש, ויפה שעה אחת קודם. "
לאמיתו של דבר כבר בתאריך כ"ג בניסן התשס"ז, כתב בית הדין:
"לא הוכחה עילה שיש בה כדי לחייב את האשה בגט".
כך שבפנינו זו עתירה שלישית שבה מבקש הבעל לחייב את האשה בקבלת גיטה.

בית הדין קיים שוב דיונים ודיוני הוכחות.

גם בעתירה האחרונה לא הוכיח הבעל ואף לא הביא כל ראיה שיש בה ממש כדי לחייב את אשתו בקבלת גט. מלבד העובדה שמאז פסה"ד עברו עוד שנתיים ימים.

אריכות זמן כמו בנידון דידן אינו משפיע ואינו יכול לגרום לחייב האשה בקבלת גיטה.

ב"כ הבעל הביא את דברי רבינו ירוחם ודברי רבינו חיים פלאג'י, אך אין מקומם בנידון דידן שהרי לאורך כל הדיונים ביקשה האשה שלום בית. מה עוד אף שהצדדים חיו בחדרים נפרדים הרי האשה טענה שאכן המשיכו לקיים יחסי אישות מידי פעם, דבר שלא הוכחש לגמרי על ידי הבעל.

ואכן לבית הדין (בהרכבו הקודם) היה קשה להכריע בתביעת שלום הבית. מכל מקום תביעת הבעל לגירושין לא הוכחה כלל.

אולם הזמן הרב שחלף מאז ניתן פסה"ד (בתאריך 21/02/08), שינה את עמדתה של האשה וכעת היא מבינה שאין סיכוי לשלום בית. כמו כן לא נותרו בה עוד כוחות לניהול מאבקים כפי שהיו לה בתחילת תביעת הגירושין. האשה הסכימה למנות כונס נכסים למכירת הדירה, ואף ביקשה מביה"ד לתת לה ולבעלה ארכה בכדי ששניהם יחד יעשו את פירוק השיתוף והחלוקה ביניהם.

משכך בית הדין פוסק כי על הצדדים להתגרש. האשה אינה חייבת בקבלת גיטה, אך לאור הסכמתה לחלוקת הרכוש, שוב לא ניתן להמשיך את מסגרת הנישואין על הנייר בלבד.

לכן חייב הבעל בכתובתה ובתוספת כתובתה.

ביה"ד מבהיר בזה כי לא נכתב בפוסקים כי בעל החפץ בגירושין ותביעתו לא הוכחה ואף נדחתה, ומנגד האשה דבקה ורוצה בשלום בית, אולם מאחר והבעל עקבי בתביעתו ופתח תביעת גירושין בשנית (למרות שתביעתו הראשונה נדחתה), וממשיך בדרכו וגורם לו ולאשתו סבל לאורך שנים, עד אשר האשה נשברת ושוב אין בה את הכוחות לעמוד על דעתה ומסכימה לחלוקת הרכוש וחפצה בחלוקה שויונית ובקבלת זכויותיה. עדיין אין בכך עילה לחייבה בקבלת גיטה. היעלה על הדעת כי בעל החפץ בגירושין ותביעתו לא הוכחה ואף נדחתה, והאשה מסכימה לגירושין מחוסר ברירה, יקרא כי אשה זו חייבת בגט היתכן להוציאה ללא כתובה ולמנוע ממנה את זכויותיה ההלכתיות ?

לאור כל האמור לעיל בית הדין פוסק כדלהלן:
א. על הצדדים להתגרש זה מזו.
ב. הבעל חייב בכתובת אשתו ובתוספת כתובתה.
ג. ביה"ד יקבע מועד לסידור גט.
הנלע"ד כתבתי, וצור יצילנו משגיאות אמ'ן.
(-) הרב מיכאל עמוס, אב"ד

בדיון מתאריך כד' בשבט התשס"ז (12/2/07) אמרה האשה: בינואר פברואר 07 קיימנו יחסים!
האשה פתחה תיק לשלו"ב בתאריך 4/12/06.

בהחלטה מתאריך כג' בניסן התשס"ז כתב ביה"ד:
"לא הוכחה עילה שיש בה כדי לחייב את האשה בגט אולם מאידך המצב כפי שהוא כיום אינו מאפשר את המשך חיי הנישואין ולביה"ד לא ברור האם מטרת האשה בשלו"ב או במזונות שלמים".
בתאריך 25/3/07 בחוו"ד של עו"ס של ביה"ד הגב' יפה חזן כותבת היועצת:
"האשה עדיין מעונינת בשלו"ב אמיתי וטיפול זוגי ולמען משפחתם".
בדיון מתאריך כ"ג בניסן התשס"ז האשה אמרה שחברתה ספרה שפגשה את הבעל עם חברה באילת בפארק הקופים ומשום כך הפרידה חשבונות העו"ש (שלא יבזבז כסף על בחורות - ע"פ מכתב עו"ס יפה חזן).
הבעל: נכון הייתי עם בחורה בפארק הקופים וזה רק בעקבות בקשתה להצטרף אלי לנסיעה מטעם המלון אך בגידה לא היתה. ואם טעיתי מדוע התגובה של אשתי צריכה להיות מתקפה.
ביה"ד: האם בחודש פברואר 2007 קיימתם יחסים?
הבעל: רק לפני כמה חודשים זה בספ' או אוק' 2006.
האשה: רק לפני כמה ימים.
הבעל: לא נכון, האשה טענה שנתפס לה הגב ובקשה מסאג' ועשיתי, האם זה נקרא קיום יחסים?

בתאריך 13/5/07 ב"הודעת עמדה מטעם האשה" נכתב:
התובעת אוהבת את בעלה ומוכנה לנסות הכל על מנת לשקם את חיי נישואיהם. בין הצדדים נמשכים חיי אישות ואינה מורדת ומעונינת בשלו"ב.
בדיון בתאריך כ"ה בתמוז התשס"ז 11/7/07 אמרה האשה שמלבד שחברתה סיפרה לה על פארק הקופים, ראתה קבלה. הוצגה קבלה מתאריך 1/7/2000 על סך 96 שהם תשלום 2 כרטיסים בפארק הקופים. האשה הוסיפה בדיון מאוחר שמצאה את הקבלה בכיס מכנסיו.

בפס"ד מתאריך י"ג באדר התשס"ח 19/2/08 כותב ביה"ד אין ספק שהאשה מאמינה שיש סיכוי לשלום. ביה"ד דחה את תביעתה כי ברור שלא יחזרו לשלום ולפיכך ממליצים לצדדים להתגרש ויפה שעה אחת קודם.

בתאריך 6/7/08 פנתה האשה לביה"ד במכתב ובו כותבת:
"אני כותבת מכתב זה מכל הלב עם דמעות בעינים. . . לא קל לפרק ולכתוב החלטה גירושין איך יש לכם לב לכתוב דבר שכזה. (מודגש במקור, שז"פ) ולהרוס משפחה.

במקום לשלוח את הבעל והאשה ליעוץ, אני מבקשת מביה"ד הרבני לשקול מחדש שלו"ב אני אוהבת את בעלי ולא רוצה להרע לו".
בתאריך כ"ד בשבט התשס"ט (18/2/09) בדיון בביה"ד אמר הבעל: אני מעונין להתגרש.
האשה: בשלב זה לא.
ביה"ד: נסיים את הרכוש ואז תתגרשו.
האשה תיתן לי מה שאני רוצה ואח"כ גט.
ביה"ד: את רוצה אותו.
האשה: לא רוצה, אני משרתת אותו אני מכבסת ומנקה ומבשלת לו.
ב"כ ב: נבקש פס"ד לחיוב.
האשה: כרגע לא, אין הסכמה לגירושין.
ב"כ ב: סיכמנו את העקרונות של הרכוש.
ב"כ א: אני אפרט את הרכוש. . דירת מגורים. . . יש רכב דמי השכירות. . . הפירוד מנובמבר 2000. . . אני מגלה את הנכסים שיש לגב' חסכונות מקרן מקפת. . .

ולאחר דיון ממצה ברכוש נכתב:
ב"כ ב: אנו נבקש להתמנות ככונסי נכסים.
ביה"ד: לאחר מכן תתגרשו.
האשה: נדבר.
הבעל: אני מבקש היתר נישואין, האשה מצהירה והצהירה שרצונה להתגרש. הדבר בלתי נסבל.
ביה"ד: אתה אוכל איתה?
הבעל: לא.
האשה: רק השבוע.

בתאריך כ"א באלול התשס"ח (21/9/08) התקיים דיון נוסף בביה"ד, בו אומרת האשה:
גם היום אני אומרת לו יש לנו משפחה להציל יש לנו בת חולה נפש. . .
ביום שישי האחרון עשינו ארוחת שבת ואני מכבסת ומנקה לו אני עוזרת לו בעסק והוא אומר לי אני אוהב אותך. ולא עשיתי לו שום דבר רע, אני מוכנה להכניס אדם שלישי הביתה.
ביה"ד: האם את מוכנה ללכת ליעוץ גישור שלו"ב או גירושין ומה שהיועץ יעשה תעשי. .
האשה: אני מוכנה.
ובהמשך אמרה האשה: לא יהיה גט.
ביה"ד: כמה זמן אתה בנפרד?
האשה: על יחסי אישות איננו מדברים על זה יש הסכם בינינו.
ביה"ד: פה את צריכה לומר.
האשה: אני מוכנה ללכת למכונת אמת.
ביה"ד: כמה זמן יש יחסי אישות.
האשה: מדי פעם, ואני מוכנה להבדק.
ביה"ד: מתי לאחרונה?
האשה: 4 חודשים האחרונים לא, לפני 3 חודש היינו ביחד, ויש תדירות של פעם בחודש.
הבעל: את לא צריכה לשקר בביה"ד. היא ישנה לבד.
ביה"ד: מה עם אוכל וכביסה?
הבעל: כביסה כן, אוכל רק ביום שבת ואני אוכל במקום עבודתי.
ביה"ד: מה עם ארוחת ערב?
בעל: לא, מדי פעם.
בגלל שיש אירועים משפחתיים קרובים אני חייב ללכת מה אני לא אלך.
ש: ניסית להיכנס לחדר אשתך?
ת: לא ניסיתי, היא בקשה מים לכדורים ובגלל בקשתה.
ש: אתה כמו בן זוג דואג כשאשתו חולה אתה סועד אותה.
ת: אני אדם מאוד אנושי.
ש: היא יוצאת ובאה בטיפולים ואתה מלווה אותה.
ת: כן , ורוב הפעמים היא מסתדרת לבד.
לטענת הבעל היא מכבסת מעת לעת היא עושה הצגות.
ש: אני יכולה להעלות אתכם לפוליגרף האם היו יחסי מין במשך 7 חודשים ההפך.
ת: כן.
ביה"ד: האם הבעל יסכים להיבדק בפוליגרף בענין יחסי אישות בתקופה האחרונה בין בני הזוג.
ב"כ ב: אנו לא נסכים אני יודעת בבירור ששום דבר לא ישנה גם אם התוצאות יהיו לטובת הבעל גט לא תסכים.

נמצא כי הבעל וב"כ מתנגדים למכונת אמת בדיון מתאריך כא' באלול התשס"ח (21/9/08), אל מול הסכמת האשה המוכנה להיבדק. מלבד טענותיה של האשה על יחסי אישות, אמנם לא באופן רציף. אל מול תחנוניה של האשה במשך שנים שהבעל ישוב לשלו"ב.

גם מה שבדיונים האחרונים נראה כי האשה מוכנה לחלוקת הרכוש ומדברת על אפשרות של גט לאחר שיושלם הליך הרכוש. עדיין לא הוכח בעליל אם הבעל ישוב לאשתו אף היום, תסרב האשה. ויתכן וכך נראה לי שתחפוץ לשוב ולשקם את ביתה. ולפיכך דינו של רבינו ירוחם אינו שייך לנד"ד.

לפיכך, לענ"ד, יש להמליץ לצדדים להתגרש, ויפה שעה אחת קודם.
(-) הרב שניאור פרדס, דיין

בדעת הרוב אנו פוסקים:
א) על הצדדים להתגרש זה מזו.
ב) הבעל חייב בכתובת אשתו ובתוספת כתובתה.
ג) אנו קובעים מועד לסידור גט פיטורין ליום XXX בשעה XX:XX, על כל צד להביא עמו עד/ה קרוב/ת משפחה מדרגה ראשונה, כתובה + תעודת נישואין וכן תעודת זהות וספח. וכן לפתוח תיק לסידור גט פיטורין במזכירות ביה"ד, בצירוף ב' תמונות פספורט.
ניתן ביום כ"ד חשון תש"ע (11/11/2009)
(-) הרב מיכאל עמוס, אב"ד (-) הרב שניאור פרדס, דיין (-) הרב אריאל ינאי, דיין