ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב ישראל שחור
הרב מימון נהרי
הרב אברהם אטלס
דיין
דיין
אב בית דין
תיק מספר: 8239-21-1
תאריך: ז'' שבט תשס"א
31/01/2001
תובע פלוני
נתבעת פלונית
הנדון: גירושין
נושא הדיון: דחיית תביעה לשלום בית וחיוב בגרושין

פסק דין
בטרם בואנו לפסוק בתביעת הבעל לגירושין, עלינו להביא את עיקרי ההתדיינות בין הצדדים.

הצדדים מתדיינים בביה"ד זה חמש שנים.

בתחילה האשה פתחה תיק לשלום בית בתאריך 10.12.95, ושנתיים לאחר מכן בתאריך 21.1.98 פתח הבעל תיק לתביעת גירושין.

הדיון הראשון בתיק שלום בית התקיים בתאריך כ"ט טבת תשנ"ו 21.1.96, האשה בקשה שלום בית, והבעל סירב בטענה כי אינם מסתדרים והוא כבר לא בבית זה ארבעה חדשים.

ביה"ד הפנה את הצדדים לשרותי הרווחה [...], אולם זמן רב לא התקבל תסקיר.

בתאריך 4.7.97 נשלח תסקיר משרותי הרווחה [...], שעיקרו בנושא הילדים, ולא התמקד במערכת הזוגית.

ביה"ד הזמין את פ"ס גב' [...], אשר ערכה את התסקיר הנ"ל, לדיון שנקבע ליום כ"ה חשון תשנ"ח 25.11.97.

הגב' [...] מסרה לביה"ד כי האשה מתקשה לעכל את העובדה כי הבעל לא רוצה לחזור אליה, היא אמנם תובעת שלום בית אך לא מופיעה לדיונים, והיא ממליצה להביאם לגירושין כי הם לא חיים יחד כשנתיים.

הבעל פתח תיק תביעת גירושין בתאריך כ"ג טבת תשנ"ח 21.1.98

בדיון שהתקיים ביום ה' אדר תשנ"ח 3.3.98, העלה הבעל את טענותיו שהם ניסו לעשות שלום בית ולא עלה בידם, תמיד היו ויכוחים ביניהם, הבית לא מסודר, ארוחות לא סדירות, ובפועל הם נפרדו לפני שנתיים וחצי. כמו"כ העלה ב"כ הבעל טענה שהאשה הואשמה בפלילים על גניבה באמצעות זיוף כרטיס אשראי.

בדיון נוסף שהתקיים ביום ז' כסלו תשנ"ט 26.11.98, הבעל עמד על תביעתו לגירושין, והאשה טענה כי הבעל ניתק עצמו מהמשפחה בכך שעזב את הבית לפני שלש שנים והיא בקשה מביה"ד שיסייע לשיקום חיי הנישואין.

ביה"ד אמר לאשה את עמדתו שיש פעמים שאין טעם להמשיך נישואין כאשר בפועל הצדדים מנותקים זה מזה שלש שנים.

האשה בקשה להפנותם ליועץ נישואין.

ביה"ד הפנה נעתר לבקשת האשה, והפנה את הצדדים לד"ר [...], לשם ייעוץ נישואין ולבחון האם ניתן להביא את הצדדים לשלום בית.

ביה"ד קיבל את תשובתה של ד"ר [...], מיום 23.5.00, כי כל בקשתו של הבעל היא להתגרש. אין לו כל קשר רגשי, נפשי או פיזי עם אשתו, אין לו אימון בה, היא שקרנית ואינו רוצה לראותה יותר. האשה טענה כי היא אוהבת את בעלה למרות שכבר שנים הם אינם גרים יחד. גם כאשר חיו יחד חייהם המשיכו להיות "שדה קרב" ומלאי מריבות.

לסיכום נאמר שאין כל סיכוי לשכנע את הבעל לשנות את עמדתו, העזרה הטובה ביותר לאשה היא לתת לה תמיכה לסיים את לימודיה ולהתחיל לבנות את עצמה. אין אפשרות להמשך ייעוץ נישואין (ע"כ תשובת היועצת).

ביה"ד קבע מספר ישיבות נוספות, אך האשה לא לא הופיעה, אמנם האשה שלחה תעודות מחלה, אולם בתעודות נאמר שהם אינם בתוקף עבור מוסדות משפטיים.

בפעם האחרונה הגדילה לעשות ושלחה תעודת מחלה לשבעה ימים בין התאריכים 13.12.00 ועד 19.12.00, בו בזמן שמועד הדיון נקבע לתאריך 20.12.00.

לאור זאת ביה"ד מתרשם שהאשה מתחמקת מלהופיע בביה"ד, כחלק מניסיונותיה למנוע את הגירושין.

ביה"ד קיים דיון אחרון ביום ו' שבט תשס"א 30.1.01 וכל צד חזר על עמדתו וביה"ד נוכח לדעת שאין כל סיכוי לשכנע את האשה לגירושין, ולא נותר לביה"ד אלא להוציא פסק דין בתביעת הגירושין של הבעל.

באשר לתביעת הבעל לגירושין יש לראות אותה כדין בעל שרוצה להתגרש בגין טענה "אשתי מאוסה עלי" שבכהאי גוונא ישנם פוסקים הסוברים שאפשר אף לכוף את האשה לקבל גט. (עיין באוצר הפוסקים חלק א' כרך א' עמוד 60 בשם שו"ת מהרש"ם חלק ג' סימן צ"ג ועוד אחרונים).

כמו"כ יש לציין את העובדה שאכן מחיצה של ברזל מפרידה בין הצדדים עד כדי אובדן רגש נפשי של הבעל כלפי האשה.

ביה"ד מציין בזאת שבתאריך 1.9.98 הועברו הילדים לחזקת האב, בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה ובהתאם לחוות דעת של שרותי הרווחה.

ביה"ד התרשם שתביעת האשה ל"שלום בית" באה לשרת את רצונה לקבל חזרה את הילדים לרשותה כפי שבא לידי ביטוי בפרוטוקול ביה"ד מיום ז' כסלו תשנ"ט 26.16.98

ביה"ד השתכנע אכן שתביעת האשה לשלום בית, היא תביעה לא כנה.

בנוסף לאמור יש לצרף את דעתו ופסקו הידועים של הגאון ר' חיים פאלאג'י שכתב בספרו חיים ושלום ח"ב סימן קי"ב:
"בדרך כלל אני אומר, כל שנראה לבית דין שזמן רב נפרדים ואין להם תקנה, אדרבה צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט, כדי שלא יהיו חוטאים חטאים רבים וכו', וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב מלתת גט בענין זה כדי להנקם זה מזה מחמת קנאה שנאה ותחרות, פעמים שהאיש רוצה לגרש והאשה אינה רוצה, וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לשם שמים עתידין ליתן את הדין, וכמו כן להיפך כשהאשה רוצה וכו' וכדי להנקם מהאשה מעכבים מלתת גט שלא לשם שמים, גם בזה לא בחר ד' ויש עונש מהשמים וכו'" עכ"ל.
ועל כן גם במקרה דנן כשביה"ד השתכנע שאין כל סיכוי לשלום בית, והצדדים חיים בנפרד למעלה מחמש שנים מוטלת החובה על ביה"ד להפרידם זה מזה. ועיין פד"ר כרך ז' עמוד 120 וכן פד"ר כרך יא עמוד 364 בו נאמר ע"י ביה"ד הגדול לערעורים:
"נראה אמנם שאין האשה אשמה במצב האומלל שנוצר ... רובה של האשמה רובצת על שכם הבעל אך "הלעולם תאכל חרב". ברור שאין להניח מצב זה להמשך ללא סוף, וכיון שברור שאין עוד תקנה שזוג זה לא ישובו לחיות בשלום, יש לשים קץ ולהפריד בין בני הזוג, ולפיכך נראה גם לנו שהצדדים חייבים להתגרש בגט פיטורין".
על אחת כמה וכמה בנידון שלפנינו שאין להטיל את האשמה על שכמו על הבעל, וביה"ד אינו קובע מי אשם במצב, אלא מתייחס למצב הקיים שהצדדים פרודים חמש שנים וללא כל אפשרות לתקן כאמור בדו"ח של ד"ר [...] המצוטט לעיל.

לאור האמור מחליט ביה"ד כדלקמן:
1. ביה"ד דוחה את תביעת האשה לשלום בית.
2. ביה"ד מחייב את האשה לקבל גט מהבעל.
3. על הבעל לפתוח תיק לסדור גט.
4. כל צד יגיש הצעה משלו להסכם גירושין תוך 30 יום.

ניתן ביום ז' שבט תשס"א (31/01/2001)

(-) הרב אברהם אטלס, אב"ד (-) הרב ישראל שחור, דיין (-) הרב מימון נהרי, דיין