ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב מימון נהרי
הרב יוסף יגודה
הרב אברהם מייזלס
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 4654-24-1
תאריך: ג ניסן תש"ע
18/03/2010
תובע פלוני
נתבעת פלונית
הנדון: חלוקת רכוש-כריכה
נושא הדיון: מוניטין עסקי כנכס בר איזון

פסק דין
במסגרת תיק לחלוקת רכוש הצדדים (בכריכה) בהתאם לחוק יחסי ממון, קיימת בפנינו תביעת האיש (הבעל לשעבר) וב"כ, שלא לכלול את נושא המוניטין העסקי של האיש, כחלק מהאקטואריה שתוטל על רו"ח המכריע. ומנגד דרישת האשה (הנתבעת) וב"כ להכליל את נושא המוניטין באקטואריה.

הצדדים וב"כ המציאו לביה"ד את סיכומי עמדותיהם לאור החלטת ביה"ד מיום י"א טבת תש"ע 28.12.09 "שעל התובע וב"כ להמציא לביה"ד אסמכתאות משפטיות התומכות בגרסתו לפיה "מוניטין" אינו בר איזון בהתאם לחוק יחסי ממון. ועל הנתבעת וב"כ להמציא לביה"ד תגובתם לעמדת התובע, בצירוף אסמכתאות".

פרטים עובדתיים נחוצים:
א. הצדדים נישאו ביום 15.12.82.
ב. הצדדים התגרשו ביום 11.3.07.
ג. החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה מיום 5.2.07 (במסגרת דיון מזונות) לחלוקת רכוש הצדדים עפ"י חוק יחסי ממון.
ד. המועד הקובע 22.5.05.
ה. הצדדים הסמיכו את ביה"ד להמשיך ולדון בנושא חלוקת הרכוש לאחר הגט. במסגרת הסכם גירושין שנערך באמצעות ביה"ד ביום י"ח אדר תשס"ז 8.3.07. וקיבלו על עצמם בקנין וניתן תוקף פס"ד להסכמות הצדדים בביהמ"ש.
ו. פס"ד מביה"ד הגדול מיום ז' טבת תש"ע 24.12.09 בו קבע, שעל ביה"ד האזורי להחליט מראש האם על האקטואר לחשב את נושא המוניטין.
ז. ברשות התובע משרד לאדריכלות.

תמצית טענות הצדדים:
הקדמה: יש לציין שתיק זה עבר תלאות חריגות בנושא האקטוארי, ואין כאן המקום להלאות את הצדדים בהשתלשלות העניינים המוכרת להם. נתמקד רק בטענות הצדדים האם על האקטואר לחשב את המוניטין במסגרת איזון המשאבים.

הציר שעליו סובבים טענות הצדדים היא החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה בראשות השופטת אלון, על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש כאקטואר שישום ויעריך את כלל הזכויות והחובות שצברו הצדדים מיום נישואיהם בשנת 1982 ועד ליום בו הופסקו המגורים המשותפים.

לשון החלטת ביהמ"ש היא כדלהלן:
"תוך 30 יום ממועד החלטתי זו יגיש כל אחד מהצדדים למומחה ולצד השני המסמכים שידרשו ע"י המומחה, בתצהיר מגובה באסמכתאות, באשר לזכויות שנצברו במקומות עבודה שונים בתקופה הרלוונטית, וכן זכויות פנסיוניות, קרנות השתלמות, קופות גמל, פוליסות ביטוח, חשבונות בנק, מקדמות כספיים, תוכניות חסכון, יתרות חובה, הלוואות התחייבויות".
לטענת התובע: בלשון החלטת ביהמ"ש לא הוזכר כלל נושא המוניטין ומאחר שבהסכם הגירושין שנערך בביה"ד הרבני, צויין בסעיף 5 העוסק בנושא רכוש הצדדים "הצדדים מקבלים על עצמם את מסקנות חוו"ד האקטואר שמונה ע"י ביהמ"ש". וכאמור בהחלטת ביהמ"ש לא נזכר כלל נושא המוניטין. לפיכך יש להסיק מכך שני דברים.

א. ויתור מצד האשה להכללת המוניטין כנכס בר איזון.
ב. מאחר ולא סוכם ע"י הצדדים ענין המוניטין בפני ביהמ"ש בשעה שקבע את מסגרת איזון משאבי הצדדים ועליו מתבסס הסכם הגירושין דרישת האשה וב"כ להוספת המוניטין לאיזון, היא חסרת כל תוקף משפטי.
לדבריהם, השופטת בעצמה לאחר זמן בשיחה מזדמנת שלא במסגרת הדיון, התבטאה בפניהם שנושא המוניטין אינו בכלל החישוב האקטוארי.

תגובת הנתבעת וב"כ מסתכמים בנקודות הבאות:
א. חוסר תום לב מצד התובע. שהרי המומחה הראשון שמונה ע"י ביהמ"ש חישב באקטואריה את המוניטין העסקי של הבעל (משרד אדריכלות) והתובע לא רק שלא הביע התנגדות אלא שיתף פעולה עמו.
ב. החלטת ביהמ"ש הקובעת שבמסגרת האקטואריה יבדקו הזכויות שנצברו במקומות עבודה שונים, והרי ברור שנושא המוניטין הוא חלק בלתי נפרד ממקום עבודתו של התובע היינו המוניטין העסקי.
ג. אף מלשון הסכם הגירושין שנערך בפני ביה"ד משתמע שהאקטואריה כוללת את נושא המוניטין. שהרי בסעיף 5 להסכם נאמר "האקטואר יבדוק את כל צדדי הזכויות והחובות של הצדדים ויאזן ביניהם". כל צדדי הזכויות המשמעות היא כל זכויות מכל מין וסוג.
ד. לצורך אי הכללת המוניטין באיזון המשאבים דרוש ויתור מפורש מצד האשה, דבר שאינו קיים נהפוך הוא היא טענה לאורך כל ההליך כי יש לחשב את המוניטין.

הבחינה החוקית לצורך הכרעה:
ראשית דבר ברור לצדדים שחלוקת רכושם חייבת להתבצע עפ"י חוק יחסיֿֿממון בין בניֿֿזוג, התשל"גֿֿ1973 (להלן: "החוק"). כפי שכאמור קבע ביהמ"ש. והצדדים הסכימו לכך במסגרת הסכם גירושין. שניתן לו תוקף פס"ד.

לגופו של חוק יחסי ממון עלינו לבחון, האם במסגרת איזון המשאבים נכלל או נגרע נושא המוניטין.

הסעיף בחוק העוסק בזכויות העומדות לאיזון עם התרת הנישואין הוא: סעיף 5(א) "עם התרת הנישואין...זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי הזוג למעט..."

ובסעיף 5(ג): "בסעיף זה "כלל נכסי בני הזוג" - לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות".

בחלקו הראשון של סעיף 5(א) שעוסק בפירוט אותם נכסים שאינם בני איזון, לא נזכר שזכויות המוניטין אינם בני איזון. המשמעות היא שזכויות מוניטין נכללים "בכלל נכסי בני הזוג" שכל אחד מבני הזוג זכאי למחצית ערכם.

ניתן לכאורה להגדיר את מהותם של זכויות המוניטין, כזכויות עתידיות דהיינו נכס פאסיבי שעתיד להניב פירות מחמת ההשקעה של בעליו.

אם כך המקום המתאים לאיזכור זכויות המוניטין הוא בסעיף 5(ג) העוסק בזכויות כספיות וסוציאליות שאינם קיימים כיום, אלא עתידים לבוא, מכוח פרי עמלם של בני הזוג בתקופת הנישואין, אלא שבפירוט הזכויות העתידיות לא מופיע "מוניטין" המשתמע מכך שזכויות מוניטין או שאינם נכסים בני איזון. או שאינם מוגדרים כזכויות עתידיות ולכן נפקד מקומם בסעיף העוסק בזכויות עתידיות.

בהמשך לבחינת הנושא נפנה לסעיף 8 לחוק העוסק בסמכויות מיוחדות שהחוק מקנה לבתי הדין ובתי המשפט במסגרת חוק יחסי ממון:
"ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא לבקשת אחד מבני הזוג לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים".
ובסעיף קטן (2): "לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולל או מקצתם, לא יהיהמחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע, בהתחשב בין היתר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג".

פירושו של סעיף 8(2) לחוק הוא שיש לביה"ד שיקול דעת רחב לקבוע האם קיימים נסיבות מיוחדות המצדיקות שכלל נכסי בני הזוג לא יחולק בשווה, אלא שאחד מבני הזוג יקבל יותר בכלל נכסי בני הזוג. משום שלבן זוג השני עתידים להגיע נכסים לאחר התרת הנישואין מכח כושר השתכרותו.

"כושר השתכרות" פירושו, הפוטנציאל האישי של בן הזוג, שמורכב ממספר משתנים והם: כשרונותיו המולדים, כשרונות נרכשים, המאמץ שהשקיע בלימודי ההשכלה וכן ברכישת המקצוע שבו הוא בחר ועוד מרכיבים.

בהצטרף כל המרכיבים הללו ביחד הם מייצרים את "ההון האנושי" שנצבר בו, שהוא המוניטין האישי שבסופו מניב את נכסי הקריירה.

החוק נותן לביה"ד יכולת שיפוט [שיקול דעת] להחליט האם להשאיר את נכסי הקריירה מה שמכונה במונחים המשפטיים מוניטין אישי כנכס אינדבידואלי, או להפכו לנכס [קולקטיבי] משותף לשני בני הזוג.

אולם, עסק שקיבל מוניטין מהותו שונה בזיקה לחוק. ולכן הוא אינו נכלל בסעיף 8(2) ואינו נתון לשיקול דעתו של ביה"ד האם להשאירו באיזון נכסי בני הזוג או להוציאו.

מאידך כאמור המחוקק לא ראה צורך לפרט את המוניטין העסקי בסעיף הזכויות העתידיות.

צריך לומר שההגדרה המשפטית למהותו של מוניטין עסקי היא שזו השבחת הנכס. כמובן שהשבחת הנכס היא תולדה ממאמץ של בעל הנכס, שהוא בן הזוג, או מהשקעה משותפת של שני בני הזוג בתקופת הנישואין. אמנם השבחת הנכס שנוצרה במהלך תקופת הנישואין היא מהווה תוספת לנכס, אולם ניתן להתייחס אליה כעומדת בפני עצמה לצורך האיזון. ולכן השבחה שהיא תוצאה של השקעה של מי מבני הזוג בתקופת הנישואין, דינה להיות ברת איזון ככלל נכסי בני הזוג.

וכך נפסק בפס"ד של השופטת מימון בתמ"ש (ירושלים) 21342/04 א.ש. נגד ד.ש. (לא פורסם) [בעמ' 556 לפסה"ד כותבת השופטת]:
"השבחה הנובעת מעבודת בעל הנכס, בן זוגו או שני בני הזוג, או מהשקעת משאבים משותפים של בני הזוג, בתקופת הנישואין שונה כליל באופיה. תוצאת השקעת בני הזוג או אחד מהם אשר בגינה הושבח הנכס... ניתן להתייחס אליה לנכס בר איזון". וממשיכה שם השופטת "אכן אף אני סבורה כי הנסיבות האמורות מן הצדק לחלק את ההשבחה שווה בשווה בין בני הזוג, היות והיא הישג משותף שלהם...".
ובעמ' 568 לפסה"ד היא מסכמת סוגיה זו:
"נראה לסיכום שגם בנסיבות בהן הושקעה עבודה ממשית ע"י בעל הנכס, ורק על ידו, ובעקבות השקעה זו השביח הנכס, תיכלל ההשבחה באיזון הנכסים אף שהנכס עצמו יוותר מחוצה לו".
לחידוד הנושא ניתן להמחיש זאת, באופן שאף אם הנכס שהושבח היה שייך לאחד מבני הזוג ערב הנישואין, שכאמור בסעיף 5(א)(1) "נכסים שהיו להם ערב הנישואין אינם בני איזון". אם כן גוף הנכס לא יכלל במסגרת האיזון והשבחתו שנוצרה לאחר הנישואין עקב עבודת בן הזוג לאחר הנישואין כן תיכלל באיזון המשאבים.
זוהי מהותו של מוניטין עסקי בהתייחס לחוק יחסי ממון, השבחת הנכס.

השבחה זו כבר קיימת היום כמובן עם יכולת תפוקה מצטברת. ולכן הוא אינו בקטגוריה של פירות עתידיים שהם זכויות שכיום לא ניתן לממש אותם במלואם, אלא רק בעתיד עת הגיע זמן פרעונם.

ובשונה ממוניטין אישי שהם נכסי קריירה שיתכן שטרם ניתן לממשם, משום שבן הזוג טרם הפיק את התוצרת שהיא באופן חלקי פרי לימודיו, או טרם מיצה את כשרונותיו האישיים או קידומו האישי לכן הם מופיעים לצד נכסים עתידיים.

המסקנה האופרטיבית הנגזרת מהחוק:

ערך מוניטין עסקי כלול בכלל נכסי בני הזוג לצורך איזון המשאבים, מעצם טיבו של החוק, ככל נכס אחר שנצבר במהלך הנישואין המשותפים ואינו נתון לשיקול דעת ביה"ד האם להוציאו מכלל נכסי בני הזוג לצורך האיזון על פי חוק, כדוגמת מוניטין אישי. לכן לגבי מוניטין עסקי חל סעיף 5(3) לחוק יחסי ממון האומר "נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם" כלומר אם היתה הסכמה מפורשת בכתב בין בני הזוג לגרוע נכס מסוים, הרי שהחוק לאיזון המשאבים לא יחול לגביו. אבל כל עוד לא היתה הסכמה בכתב לאי איזון הנכס, אף אם קיימים הוכחות להצהרת כוונות לא יועיל, והנכס יאוזן.

במקרה דנן אין שום הסכמה מפורשת בכתב להוציא את המוניטין העסקי מכלל נכסי האיזון.

לפיכך המוניטין העסקי יכלל באקטואריה לצורך חישובו במסגרת איזון המשאבים.

לאור האמור ולאחר העיון בחומר המשפטי ביה"ד מחליט כדלקמן:
א. המוניטין העסקי של התובע (משרד האדריכלות), יחושב ע"י האקטואר המכריע במסגרת איזון משאבי הצדדים, ויאוזן ביניהם.
ב. לאור הנסיבות הקיימות בתיק זה ביה"ד קובע שאין לאזן את המוניטין האישי.
ג. על האקטואר המכריע לחשב את ערך המוניטין העסקי אך ורק לתקופה שממועד הנישואין 15/12/82 ועד מועד הקרע 22/5/05.
ד. על הצדדים וב"כ להעביר לאלתר עותק מהחלטה זו והחלטת ביה"ד מיום י"א טבת תש"ע 28.12.09 לרו"ח האקטואר [...].
ה. מבוקש מהאקטואר לפעול בהתאם להנחיות ביה"ד ולהעביר לביה"ד חוו"ד בתוך 60 יום.
ו. על הצדדים וב"כ לשתף פעולה ככל הנדרש עם האקטואר.

ניתן ביום ג' ניסן תש"ע (18/03/2010)
(-) הרב מימון נהרי, אב"ד (-) הרב יוסף יגודה, דיין (-) הרב אברהם מייזלס, דיין