ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב מימון נהרי
הרב יוסף יגודה
הרב אברהם מייזלס
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 577794/1
תאריך: ל'' במרחשון תשע"א
07/11/2010
צד א פלונית
צד ב פלוני
הנדון: גירושין
נושא הדיון: דחיית תביעות נגדיות לגירושין ולשלום בית

פסק דין
לפנינו תביעת גירושין של האשה מבעלה, מיום כ"ה אדר א' תשס"ח 2/03/08, ותביעה נגדית של הבעל לשלום בית, מיום כ"ד אדר ב' תשס"ח 31/03/08.

האשה מיוצגת כיום ע"י עוה"ד ש. גדרון. הבעל מיוצג כיום ע"י עוה"ד ט. איטקין, וטו"ר, א. גולובנציץ.

נפתח בתביעת האשה לגירושין ולו מן הסיבה שתביעתה קדמה לתביעת הבעל ואם תתקבל תביעתה יתייתר הצורך לדון בתביעת הבעל.

בתיק מורכב זה, מן הראוי שנציין בפתח דברינו את העובדות הרלוונטיות למתן פסק הדין כפי שמשתקף מהחומר הרב שהצטבר בתיקים, הכולל את סיכומי הצדדים וב"כ ותשובותיהם לשאלות בית הדין בהחלטתו מיום כ"ד ניסן תש"ע 08/04/010.

א. הצדדים נישאו זל"ז כדת משה וישראל לפני כעשר שנים ולהם תאומים ילידי 2003.
ב. הצדדים נישאו לאחר תקופת היכרות קצרה כבת חמשה שבועות בפגישות רצופות באמצעות שידוך.
ג. הילדים נולדו לאחר טיפולי הפריה עקב בעיית פוריות של הבעל (ספירת זרע נמוכה).
ד. טיפולי ההפריה נעשו מתוך הסכמה הדדית.
ה. כחדשיים קודם התביעה הסכימה האשה לטיפולי הפריה וחתמה על טופס הסכמה לטיפול זה.
ו. כחדשיים קודם התביעה שהו הצדדים בבית מלון בירושלים לרגל יום נישואיהם.
ז. כחדשיים קודם התביעה תכננו הצדדים יציאה משותפת לבילוי בחוץ לארץ.
ח. האשה עברה טיפולי הפריה נוספים קודם לידת התאומים אולם הטיפול הראשון לא החזיק מעמד והעוברים שנולדו נפטרו בעת הלידה המוקדמת.
ט. הצדדים היו בייעוץ זוגי אצל הגב' מ.י. שליוותה אותם שנים רבות עד פרוץ המשבר.
י. בתאריך 16/03/08, ביום שבת, פרץ סכסוך אלים בין הצדדים. ממועד זה הם פרודים בהתאם להסכמתם בבית המשפט.
יא. הצדדים מטיחים האשמות זה בזה, מי גרם לאלימות ומי נהג באלימות.
יב. האשה עברה להתגורר ב[...] והבעל מתגורר בדירה המשותפת לאחר שרכש את חלקה של האשה בדירה.
יג. רכישה זו בוצעה בהתאם לפסק דין של ביהמ"ש שניתן בעתירת האשה לפירוק שיתוף וחלוקת זכויותיהם.
יד. נושאי המשמורת הסדרי ראייה ומזונות הילדים בסך אלפיים ₪ לחודש לכל ילד, נדונו והוכרעו בבית המשפט לענייני משפחה בעתירות האשה.
טו. הצדדים סבלו מהשמנת יתר ומתנודות במשקלם.
טז. במשך כשנתיים התקיימו דיונים בבית הדין בתביעות הצדדים במהלכן נחקר הבעל ע"י האשה ובא כחה.
יז. בית הדין בקש להזמין את יועצת הנישואין שטיפלה בצדדים שנים רבות שתשפוך אור על מערכת היחסים בין בני הזוג על מנת להבין את הרקע לפרוץ המשבר -
1. אולם האשה התנגדה בכל תוקף מן הנימוקים הבאים: היועצת עבריינית בזה שמסרה לבעל כל מה שדברה עם האשה (ראה פרוטוקול מיום כ"ז אייר תשס"ח 01/06/08).
2. הזמנת היועצת נעשתה ביוזמת בית הדין ולא ביוזמת מי מהצדדים (בניגוד לאמור בפרוטוקול הדיון הראשון עמוד 2, בו בקש הבעל וב"כ להזמין את היועצת).
3. היועצת ליוותה את הצדדים שנים רבות במהלכן נחשפו פרטים אינטימיים שלא היתה מסכימה לחושפן באם היתה יודעת שהם לא יישארו חסויים.
4. המידע שנמסר ליועצת כפוף ע"פ החוק לחסיון מקצועי ולחובת סודיות; מצטטת מסעיף 9 בתקנה 9 של כללי אתיקה לעו"ס תשנ"ט – 1999.
5. הגב' ו', אליה הופנו הצדדים מוכרת ואמינה על כבוד בית הדין וחזקה כי התרשמותה מהצדדים די בה בכדי לפרוש בפני כב' בית הדין התשתית הנחוצה לקבלת התרשמות מקצועית הן ביחס לשנים עברו והן ביחס לעמדת הצדדים והפער ביניהם.
יח. בית הדין התחשב בהתנגדותה' מפאת שמירה על כבודה ומעמדה כעורכת דין. למרות שהיה באפשרותו להשתמש בזכותו להפעלת שיקול דעת בנסיבות מקרה זה, כאמור בפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971 פרק ג' ראיות חסויות סעיף 50 א. שאם "...בית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על הענין שיש שלא לגלותה, בית המשפט, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות".
יט. הצדדים הופנו ע"י בית הדין ליועצת הנישואין עו"ס גב' נ. ו', עלות הייעוץ הושתה על הבעל.
כ. בחוות הדעת של הגב' ו' מיום 11/04/08 שנערכה לאחר מספר מפגשים עם הצדדים כל אחד בנפרד, המליצה על הפניית הצדדים לאבחון אישיות אצל פסיכולוג קליני.
כא. בחוות דעתה ציינה בין היתר, שהדחף של האשה להתגרש התעורר בעקבות צפייה בסרט המתאר חיי מין סוערים. כמו כן ציינה, ששכנה המכירה את בני הזוג סיפרה לה שהיו זוג למופת וכי היועצת י.מ. שליוותה את הצדדים שנים רבות יכולה לשפוך אור והערכתה היתה יותר קרובה לאמת, אולם האשה התנגדה לקבל מידע ממנה.
כב. בית הדין בהחלטתו אימץ את המלצת היועצת.
כג. האשה התנגדה בכל תוקף לחוות דעת זו ולמסקנותיה, בטענה שחוות הדעת עושה לה עוול בהיותה מתעלמת מדבריה. האשה הבהירה, כי לא תשתף פעולה עם פסיכולוג במסגרת הליך כל שהוא בבית הדין (ראה הודעתה מיום 14/07/08).
כד. בתאריך ח' שבט תשס"ט 04/01/09 הומצאה לבית הדין חוות דעת נוספת של הגב' ו', המסתמכת על שיחות עם האשה בלבד והסתכלות האשה בתקופה האחרונה. בשיחות אלו, שמעה ממנה ביטויים לתסכול בחיי הזוגיות, שיגרת חיים משעממת שלא התאימה לאופייה החם שחיפש ספונטאניות יצירה וריגושים, מציירת מאבקים קשים עם הבעל על כל דבר המגבירים את התנגדותה לשלום בית ומצבם של הילדים מחמיר. לסיום כותבת היא "אינני רואה אצל האשה שום נקודת חיבור לשלום בית, עמדתה חד משמעית ונחרצת, להערכתי המלחמה ביניהם המתמשכת שרפה כל חלקה אפשרית, עם כל הצער והכאב אינני רואה, לצערי, סיכוי לשלום בית".
כה. האשה בקשה את בית הדין שיוציא פסק דיון לחיוב גט בהתאם לחוות דעת זו.
כו. הבעל התנגד, לדבריו, הגיש ערעור על החלטת בית הדין וכן לאור סירובה של האשה לכבד החלטת בית הדין שאימצה את חוות הדעת הקודמת של הגב' ו'.
כז. בית הדין חייב את הצדדים לשתף פעולה עם הגב' ו' למרות עמדת הבעל (ראה החלטת בית הדין מיום כ"ז חשון תשס"ט 20/11/08 והחלטה נוספת מיום י"א כסלו תשס"ט 8/12/08).
כח. בתאריך ו' אדר תשס"ט 2/03/04 מבקשת הגב' ו' מבית הדין לשחרר אותה מהמשך הטיפול בתיק.
כט. בתאריך י"א חשון תשס"ט 9/11/08 כשמונה חדשים לאחר פתיחת תיק התביעה לגירושין הציגה האשה בפני בית הדין מסמך הסכם גירושין מיום 14/02/08 וטענה כי הבעל חתום עליו. הבעל הכחיש בכל תוקף וטען שזהו זיוף. האשה הסכימה להצעת בית הדין שהמסמך ייבדק ע"י גרפולוגית ולתוצאות הבדיקה תהיה השלכה משמעותית לפסק הדין שיוציא בית הדין בתביעה זו. עוד הסכימה האשה לשלם קנס של אלף ₪ במדה ויתברר כי המסמך זוייף.
ל. בית הדין המליץ על שני גרפולוגים מומחים האחד מירושלים והאחר מקיסריה ובקש את עמדת הצדדים.
לא. הבעל בקש את הגרפולוג מירושלים מן הנימוק שחשש לקשר של הגרפולוגית מקיסריה עם האשה במסגרת עבודתה כעורכת דין באזור הצפון.
לב. האשה בקשה את הגרפולוגית מקיסריה בטענה של מרחק גדול במדה ותידרש להופיע אצלה.
לג. בית הדין קיבל את עמדת האשה.
לד. בחוות הדעת של הגרפולוגית פ.א. נאמר, כי לאחר בדיקה מקיפה של חתימות רבות מהשנים 1988-2008, הן מהתקופה שלפני המסמך והן מהתקופה שלאחריו, הגיעה למסקנה ברמת סבירות גבוהה, שהבעל לא חתם בעצמו על מסמך הסכם הגירושין מיום 14/02/08.
מדובר בגרפולוגית העוסקת במקצוע זה כעשרים שנה המתמחה בתחום זה ומופיעה כעדה בבתי המשפט ברחבי הארץ.
מצהירה כי ידוע לה היטב הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בשבועה בביהמ"ש ודין חוות דעת זו כדין עדות בשבועה בביהמ"ש.
לה. האשה דחתה את חוות הדעת הגרפולוגית בטענה שנעשה לה עוול, שקרית, ומוזמנת, אם הבעל נפגשה עם הגרפולוגית עם מינוייה וכן השיגה על הדרך בה הגיעה למסקנה זו.
בקשה את בית הדין לאפשר לה למנות גרפולוגית מטעמה ראה תגובתה מיום 22/02/09.
לו. בית הדין דחה בקשתה.
לז. בדיון שהתקיים בתאריך ט' חשון תש"ע 27/01/09 קבע בית הדין מועד להוכחות לביסוס גירסת האשה, והאשה נתבקשה להמציא רשימת עדים וכתובתם לצורך זימונם.
לח. האשה בקשה להזמין לעדות את אבי הבעל. הבעל התנגד מנימוקים רפואיים ואחרים ובית הדין קיבל עמדתו.
לט. בתאריך י"ב שבט תש"ע 27/01/010 התקיים דיון נוסף ובו נחקר הבעל ארוכות ע"י האשה ובא כחה.
בית הדין החליט כי על הצדדים וב"כ להמציא סיכומים לתיק ובו התייחסותם לבדיקת הפוליגרף שנעשתה לבקשת האשה.
מ. הצדדים המציאו את סיכומיהם בחודש מרץ 2010.
מא. בתאריך כ"ד ניסן תש"ע 08/04/010 הוציא בית הדין החלטה מפורטת ובה נתבקשו הצדדים וב"כ להמציא תשובות לבית הדין למספר שאלות. התובעת וב"כ נתבקשו להמציא את התשובות בתוך 14 יום.
מב. לאחר שחלפו למעלה ממאה חמישים יום, המציאה האשה את תשובותיה לבית הדין.
מג. האשה מציינת כי העיכוב במתן התשובה נבע בעיקר מחמת חוסר האפשרות למצוא זמן להתעמק בבעיות שבית הדין ביקש הבהרה לגביהם.
מד. הבעל וב"כ בקשו מבית הדין מספר פעמים במהלך תקופה זו למחוק את תביעת האשה לאור התעלמותה מהחלטות בית הדין שנתנו לה ארכה למתן התשובות ולא הגיבה.
מה. בית הדין בהחלטתו מיום כ"ד אב תש"ע 04/08/10 נתן הזדמנות נוספת לאשה להמציא תשובותיה וציין שבהיעדר תגובה בתוך 14 יום ישקול בית הדין להוציא החלטה לדחיית תביעתה, בגין הזנחת התביעה.
מו. בתאריך 03/10/10 התקבלו תשובות הבעל וב"כ לבית הדין ותגובתם לתשובות האשה.
ע"כ תקציר עובדתי.

להלן טיעוני האשה וב"כ לחיוב הבעל בגט:
א. ביטול הקידושין בגין מקח טעות, פרק זה מחולק למספר נימוקים מרכזיים.
1. עקרות הבעל, לדבריה, נישאה לבעל בתום חמשה שבועות של היכרות קצרה, לא ידעה כלל על עקרותו, הבעל לא גילה את עובדת אשפוזו בעבר בבית חולים בעקבות דלקת אשכים והניתוח שעבר בתקופת אשפוזו.
כתוצאה ישירה מכך נפגעה יכולתו להביא ילדים לעולם באופן טבעי, מציינת כי אילו היתה יודעת מהניתוח שעבר, היתה דורשת ממנו לעבור בדיקת פוריות טרם הנישואין.
2. עצם עקרות הבעל יש בה עילה הלכתית לחיובו בגט מאחר והיא מעוניינת בעוד ילדים ובבת.
3. הפריה מלאכותית שנאלצה לעשות עד כה חשפה אותה לסיכון חיים ממחלת הסרטן והיא אינה מוכנה להביא ילדים לעולם באמצעות טיפולי הפריה נוספים (מצרפת מחקרים רפואיים לביסוס חששותיה).
4. בשל עקרותו אינו מסוגל לספק את זכותה הבסיסית והמהותית לעונה. לדבריה, מסתפק הוא בפעם פעמיים בחודש.
5. הבעל ידע כי הוא נשא של מחלת כבד קטלנית וחשוכת מרפא ולא גילה לה זאת. רק לאחר הנישואין התברר כי אינו נשא זה.
ב. הבעל סובל מתנודות חריפות במשקלו, אינו מסוגל לאכול מזון רגיל רק מזון נוזלי אותו הוא אוכל במיטה, והתייחסותו לילדיו בנושא זה הועברה לילדיו ופוגעת בהם.
ג. אלימות הבעל. לדבריה, הבעל תקף אותה פיזית כשבועיים לפני הגשת התביעה (ביום שבת 16/02/08) בעט בה, חנק אותה וגרם לה חבלות קשות. המציאה לבית הדין תמונות ובהן היא מראה את החבלות שנעשו בגופה. הגישה תלונה על כך במשטרה והבעל הורחק מכח צו הגנה שניתן ע"י ביהמ"ש.
בעקבות כך טוענת כי אינה מסוגלת לחיות עמו בכפיפה אחת.
ד. הסכמתו להתגרש.
נקדים ונאמר כי לעילה זו יש שלוש מהדורות שנטענו ע"י האשה וב"כ.

מהדורה א. כפי שמופיע בכתב התביעה מיום 02/03/08 (ובשינויים קלים בהודעתה על המצאת הוכחות מיום 27/05/08) נאמר בסעיף 43 כהאי לישנא "לאחר אלימות הבעל, (קרי 16/02/08 בית הדין ) ניהלו הצדדים מו"מ לגירושין, במהלכו נפגשו הורי הצדדים יחד עם התובעת, הנתבע סירב להופיע לפגישה זו, בישיבה זו היתה הבנה כי הנישואין הגיעו לקיצן וכי אין מנוס מגירושין.

לאחר הישיבה עם ההורים הועברה טיוטת הסכם גירושין. במקום ליתן התייחסות לטיוטה או טיוטה נגדית, תגובת הבעל היתה פעולה אלימה חד צדדית וכוחנית בדמות של גזילת כספים וחסימת חשבונות הבנק כמפורט להלן.

כאמור בהודעה הנ"ל של האשה, חזרה על גרסה זו בתוספת מסוימת, ובה נאמר, שהמסמך שהורי הנתבע הביאו לפגישה נשא את הכותרת "הצעה להמשך החיים" ובסעיף א' למסמך נאמר "ייחתם הסכם גירושין מיידי בהתאם לסיכומינו היום".

מהדורה ב. לעילה זו, היא המצאת מסמך הנושא את הכותרת "הסכם גירושין" הנחזה כחתום לכאורה ע"י הבעל מיום 14/02/08. המסמך הומצא לבית הדין במהלך דיון שהתקיים כשמונה חודשים לאחר שהגישה את כתב התביעה ולאחר שהתקיימו שני דיונים ובהן לא נשמעה גרסה זו. לדבריה, את המסמך קיבלה מאמו של הנתבע. הבעל הכחיש בכל תוקף את חתימתו על המסמך וטען כי חתימתו זויפה ע"י האשה, ראה פרוטוקול דיון מיום י"א חשוון תשס"ט 09/11/08.

מהדורה ג. נמצאת בסיכומיה מיום 09/03/10 ובה נאמר, המסמך נחתם ע"י הבעל ביום 14/02/08 בסביבת חצות לאחר שעות רבות במהלכן התיש הבעל את האשה ודרש ממנה לחתום על המסמך, מצבו הנפשי היה מעורער והאשה חששה לגורלה, אילו לא היתה חותמת היה הבעל מפליא את מכותיו בה כפי שאכן עשה יומיים לאחר מכן ב 16/02/08 התוכן הוכתב ע"י הבעל שאילץ את האשה לחתום וחתם בעצמו.

מהדורה זו בשינויים קלים נמצאת גם בתגובתה לחוות הדעת של הגרפולוגית מיום 22/02/09.

ה. עילה נוספת הועלתה ע"י האשה מאוחר יותר, בדיון הראשון שהתקיים בתאריך י"ח אדר ב' תשס"ח 1/04/08 ובהרחבה בהודעתה מיום 27/05/08. לטענתה, הבעל סובל מריח הפה חוסר היגיינה הפוגע בה בכך שהיא נגעלת ממנו ואינה יכולה אף להתנשק עמו.

לעילה זו צירפה אסמכתאות הלכתיות שבגינן מחייבים בגט.

להלן תגובות הבעל:
א. בעניין טענתה למקח טעות בגין עקרותו, מגיב כדלהלן:
1. לצדדים תאומים ובמקרה זה אין חולק שאין טענת עקרות על פי ההלכה.
2. הבעל לא ידע כלל על בעיית ספירת הזרע הנמוכה שלו ולא העלה בדעתו שיש קשר בין אשפוזו כעשר שנים קודם הנישואין לבעיה זו.
יתירה מכך אף רופא או איש מקצוע לא אמר לו כי קיים איזשהו סיכון לעניין פוריותו.
מצרף מכתב מרופא אורולוג לרופא המשפחה שלו ובו הוא כותב שלדעתו לא הוכח כל קשר בין הדלקת ממנה סבל לבעיית הפוריות.
3. הציע לאשה גירושין עם היוודע להם בעיית הפוריות. האשה לא הסכימה להצעתו והסכימה לעבור טיפולי הפריה, דבר שמאוד קישר ביניהם וגרם לו לאהוב אותה יותר.
יצויין, כי גרסה זו של הבעל, שהאשה לא הסכימה להצעת הגירושין שלו, אושרה ע"י האשה בהודעתה מיום 23/05/08 וכן נמצאת בחוות הדעת של הגב' ו'.
4. בנוגע לטענתה שבגין עקרותו אינו יכול לקיים מצוות עונה, מכחיש מכל וכל. לדבריו יש לו כח גברא, הם קיימו יחסי אישות סבירים ואף מעבר לכך. כהוכחה לדבריו מצרף שני מכתבים שכתבה האשה כמסיחה לפי תומה ובהן התבטאויות על גבריותו, העונג שהוא מסב לה בחיי האישות עמו.

עוד טוען, כי מהמכתב שכתבה האשה במסגרת הייעוץ עם הגב' מ.י. כחודשיים קודם הגירושין, אותו חשף בפני בית הדין ובו דרשה ממנו לקיים עמה יחסי אישות שלא כדרך הטבע כדי לספק את יצרה המיני. דרישתה זו באה לאחר צפייה בסדרת סרטים כפי שהיא עצמה כתבה.

לדבריו, התנגד לכך ומכאן לדעתו העילה שלה לגירושין וכפי שציינה זאת במכתבה השני שצירף.

ממכתבים אלה מבקש הוא את בית הדין שיזים את כל העילות השקריות כדבריו שהעלתה האשה.
ב. בעניין טענתה אודות התנודות החריפות במשקלו, והתייחסותו לילדיו טוען, כי האשה עצמה סבלה מעודף משקל עוד קודם הנישואין (מצרף תמונות) וכן מתנודות במשקלה עד כדי השלת שלושים קילו ממשקלה בשנה האחרונה, דבר שצוין במכתבה אליו.
מכחיש את טענותיה בדבר התייחסותו לילדים בעקבות כך.
ג. בעניין טענתה למקח טעות בגין כך שהיה נשא למחלת כבד קטלנית, איננו מבין מה מקח טעות יש כאן מאחר והתברר כי אינו נשא של המחלה.
ד. בעניין טענתה לאלימות שהתרחשה בשבת בתאריך 16/02/08 מכחיש בכל תוקף את גרסתה שנהג כלפיה באלימות.
לדבריו, בקש ממנה הסבר למסמכים שלה שמצא במגירה שלו ובהן כתבה שכוונתה להתגרש, בתגובה לכך הכתה אותו באגרופים, בעטה בו, נשכה אותו (מצרף תמונות בהן נראה חבלות בגופו).
טוען, כי כל האירוע היה יזום על ידה שהזמינה אותו לבית לאחר שהתכוננה לגירושין בעקבות סירובו לקיים עמה יחסי אישות סוערים כדרישתה וזאת על מנת להמציא עילות לגירושין.
ה. עוד טוען, כי הורחק מהבית בהסכמה על מנת שלא להסלים את המצב ביניהם, ופקידת הסעד ציינה בתסקיר, שלא נקבע כי קיימת מסוכנות כל שהיא של הבעל כלפי האשה.
מבקש הוא לראות בתביעותיה לביהמ"ש, יום לאחר האירוע, הוכחה לכך שכל האירוע היה יזום על ידה.
ו. בעניין טענתה להסכמתו להתגרש, כופר בכל וטוען, שמעולם לא הסכים להתגרש למעט אותה פעם שהציע לה להתגרש עם היוודע להם בעיית הפוריות.
עוד טוען, כי מעולם לא חתם על הסכם גירושין וכי האשה זייפה את חתימתו.
מבקש מבית הדין להוכיח את גרסתו ע"י בדיקת הגרפולוגית וכן בדיקת הצדדים במכון הפוליגרף.
ז. בעניין טענתה לריח הפה וההיגיינה, מכחיש הבעל את טענות האשה. לדבריו, האשה נהגה להתנשק ולהתגפף עמו מיוזמתה אף במקומות ציבוריים כמו גרם המדרגות ויעידו על כך בני משפחה. שוב מבקש לראות בשני המכתבים שצירף את הסתירה לעילה זו, שכן איך היא מבקשת לממש פנטזיות מיניות עמו כחדשיים קודם הגירושין, אם יש אמת בטיעוניה.
ע"כ טיעוני הצדדים וב"כ.

עמדת בית הדין כדלהלן:
א. טענת האשה למקח טעות בגין עקרותו של הבעל אין בה ממש מן הנימוקים כדלהלן:
1. לצדדים שני בנים משותפים, כך שלא קיימת לאשה טענת "בעינא חוטרא לידי" כמבואר בפוסקים (ראה טושו"ע אה"ע סימן קנ"ד ובנו"כ שם).
רצונה בבת נוספת אינו מופקע ממנה, אם רק תרצה בכך, מה גם שאין ברצונה זה עילה הלכתית לחיוב הבעל בגט.
2. לאחר שנודע לאשה דבר אי פוריותו של הבעל והצורך בטיפולי פוריות על מנת להביא ילדים, סירבה להצעת הבעל להתגרש והסכימה לטיפולים הללו עם כל הקושי הכרוך בכך.
יתירה מכך, האשה חתמה על טופס טיפול הפריה נוסף כחדשיים בלבד קודם שתבעה להתגרש.
שום הסבר המניח דעתו של בית הדין לא ניתן ע"י האשה, למרות בקשה מפורשת של בית הדין להתייחסות מפורטת לכך. האשה וב"כ הפנו בתשובתם לבית הדין, מיום 16/09/010 סעיף ד', להודעתה מיום 27/05/08 בפרק הסכמה להתגרש עמוד 25, שם כתבה בסעיף 171 "באותה עת לא בקשתי להתגרש, ברם ככל שהשנים נקפו עברתי את אשר עברתי בקשר לטיפולים ולהפלה, חלחלה בי ההבנה כי רומיתי בכל המובנים והתחומים שפירטתי לעיל ובנוסף הבנתי את המשמעות של רמייה זו כלפי וכלפי בריאותי. הבנתי כי נעשה לי עוול".
תשובה זו של האשה, אינה משכנעת, שכן כאשה אינטליגנטית ומשכילה ידעה את הקשיים (והסיכונים, כדבריה) היתה לה הזדמנות לקבל את הצעת הבעל להתגרש ולחסוך מעצמה את הקשיים הללו. למרות זאת, בחרה להתמודד עם הקשיים. בכל מקרה, אין מענה מדוע בחרה להתחיל בטיפול הפריה נוסף כחדשיים קודם תביעתה להתגרש.
גם בתשובתה, סעיף 4, לבקשת בית הדין, להתייחסות מפורטת להסכמתה לטיפול נוסף בטענה כי "היא ניסתה להשלים עם זה כבחורה דתיה והיתה חסרת ביטחון", אינה נראית לבית הדין. אין מדובר "בנסיון להשלים עם זה", אלא בהשלמה גמורה עם המצב, שכן איזו אשה תסכים להכנס לטיפול פוריות נוסף חרף הסיכונים והקשיים, אם לא שהיא מעוניינת בהמשך החיים המשותפים עם בעלה, ק"ו כאשר המדובר באשה משכילה שבתפקידה כעורכת דין לא מתרשם בית הדין שהיא חסרת בטחון.
לדעת בית הדין, סירובה של האשה להתגרש כהצעת הבעל עם היוודע להם בעיית הפוריות והסכמתה לעבור טיפול פוריות נוסף, תקופה כה קצרה טרם פתחה תיק תביעתה להתגרש, שומטת את הבסיס העובדתי לטענת מקח טעות בגין עקרותו של הבעל, מה גם שאין בסיס הלכתי לטענת עילת עקרות כאשר לצדדים שני בנים משותפים.
ב. טענתה שהבעל אינו מספק את עונתה, נסתרת בפירוש משני המכתבים שצורפו ע"י הבעל.
לדעת בית הדין, המכתבים הללו שופכים אור נגוהות לעילה האמיתית של האשה בתביעתה להתגרש מבעלה, אולם מפאת כבודה ומעמדה של האשה לא נצטט קטעים ממכתבים אלו ונסתפק בכך, שבמכתבים הללו הסיחה לפי תומה שהיתה בעבר "קרירה" ביחסי האישות שלה עם בעלה. רק עתה לאחר שצפתה בסדרת סרטים המתארים יחסי אישות סוערים ושלא כדרך הטבע, החליטה לשנות את דפוס חשיבתה בנושא זה, ודרשה מבעלה שישתף עמה פעולה בעניין, הבעל סירב לכך, ועם סירובו "הקיץ הקץ" לרצונה לחיים משותפים עמו.
לסיכום פרק זה:
ג. אין בסיס עובדתי לטענת מקח טעות שטוענת האשה, בהיותה סותרת את סירובה לקבל הצעת הבעל להתגרש עם היוודע לה בעיית הפוריות וכן נסתרת משני מכתבים שכתבה רק בתקופה האחרונה. באשר לטענתה לביטול מקח, בגין כך שידע שהוא נשא מחלת כבד קטלנית ולא גילה לה, טענה זו נפרכת מעצם העובדה שהתבררה כחשש שווא.
ד. באשר לטענת האלימות של הבעל, הבעל מכחיש זאת בכל תוקף, האשה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה לכך שהבעל אכן הכה אותה. התמונות שצירפה ובהן נראית עם חבלות בחלקי גופה אין בהן כדי לאשש את גירסתה, שכן לא נתקיימו התנאים המבוארים בגמ' מסכת שבועות דף מ"ו ע"ב בדבור המתחיל "נחבל כיצד" ברש"י שם ובפוסקים, ראה רמב"ם בפ"ה מהלכ' חובל ומזיק ה"ה ובטושו"ע חו"מ סוף סימן צ' ובנו"כ שם ואכמ"ל.
העובדה שבתסקיר שירותי הרווחה לא הומלץ על הרחקתו, וצו המניעה שניתן נעשה בהסכמה, כמו גם התנהלותה בתיק זה כפי שפירטנו וכפי שנראה לפנינו, מותירים סימן שאלה לאמינות גירסתה.
זאת ועוד, גם אם נניח כדבריה, הרי שגם לדבריה המדובר באירוע חד פעמי וחריג במערכת הנישואין שלה כפי שמצטייר ממכתביה, ולמבואר ברמ"א אה"ע סימן קנ"ד אין באירוע חד פעמי עילה לחיוב הבעל בגט.
ה. באשר לטענתה שבגלל ריח הפה וחוסר ההיגיינה שלו היא נגעלת ממנו ויש לראות בכך טענת מאיס עלי.
טענה זו נדחית מארבעה נימוקים:
1. הבעל מכחיש בכל תוקף.
2. מהמכתבים המצורפים, עולה תמונה הפוכה, שהאשה לא נרתעה מבעלה ואדרבה בקשה ממנו לממש פנטזיות בחיי האישות כדרישתה.
3. טענה זו לא העלתה כלל בכתב התביעה וחזקה על האשה שבמקצועה עוסקת כעורכת דין שהיא בקיאה דיה כדי לעורר עילה זו כבר בכתב התביעה ולא היתה ממתינה עם עילה זו עד לדיון.
4. יש תרופה לבעיה זו ואין זה דומה למוכה שחין והמקרים שהובאו בפוסקים שהם בעיות חשוכות מרפא.
ו. באשר לטענתה לחייבו בגט מהעילה שהסכים להתגרש, בית הדין נבוך לאיזו מהדורה בגרסתה להתייחס, שכן כאמור נאמרו שלוש מהדורות לטענה / עילה זו, ובית הדין היה יכול לפטור עצמו בכך שהאשה סתרה עצמה בגרסאותיה לעילה זו דבר המצביע על חוסר כנות, חוסר אמינות ונסיון להטעות את בית הדין. מטעמי זהירות בלבד יתייחס בית הדין אחת לאחת למהדורות השונות.
מהדורה א' – האשה כתבה, הבעל הסכים בעבר להתגרש נקבעה פגישה עם הורי הצדדים לאחר אירוע התקיפה שלו "הבעל לא נכח שם" ובמהלך הפגישה הועברו טיוטות של הסכם גירושין בין ההורים ובינה. ע"כ תקציר דבריה.
הרי גם לדבריה הבעל לא נכח בפגישה זו ומהיכן הסיקה שהבעל הסכים להתגרש.
גם אם נניח כדבריה שהבעל הסכים להתגרש כאשר ראה את טיוטות ההסכם, לא נמצא פוסק אחד המחייב בגט מי שחזר בו מהסכמתו להתגרש.
מהדורה ב' ו-ג' - האשה טענה שהבעל חתם על הסכם גירושין מיום 14/02/10, גם אם לא נתייחס לסתירה באיזו סיטואציה נחתם, באיזה יום, וכיצד הגיע ההסכם לידה, אין למהדורות הללו בסיס עובדתי ודינם להידחות בשתי ידים כפי שנפרט:
1. הבעל מכחיש בכל תוקף שחתם אי פעם על הסכם גירושין וטוען שהאשה זייפה את חתימתו.
2. בבדיקה שנערכה ע"י גרפולוגית מומחית בתחום זה שנים רבות, שנבחרה ע"י האשה, העלתה, כי אין זו חתימת הבעל על המסמך שהומצא ע"י האשה.
3. טיעוני האשה כנגד חוות הדעת שניתנה אין בהם ממש.
הטענה שאם הבעל נפגשה עם הגרפולוגית, גם אם היא נכונה אין בה דבר כדי להשפיע על חוות הדעת. יצוין כי גם הבעל נפגש עם הגרפולוגית על מנת למסור חתימות ומסמכים שונים להשוואת חתימותיו.
הטענה, שחוות הדעת שקרית ומוזמנת, לא הוכחה.
הטענה כי כל אדם בר דעת המעיין בדוגמאות החתימה המצורפות לחוות הדעת נוכח במו עיניו כי אכן אותו אדם ביצע את כל החתימות, יש בה משום הטלת דופי במומחית שמונתה מטעם בית הדין על פי בחירתה של האשה ועשתה מלאכתה נאמנה, אינה מצדיקה התייחסות נוספת. הטענה כי הגרפולוגית היתה מודעת כי אין קיים דימיון צורני רב בין כל החתימות אולם נמנעה מלנתח את מהות הדמיון. טענה זו צורמת בהישמעה מפי האשה, אשר מתיימרת לשמש כמומחית בתחום שאינו שייך למקצועה. הרואה יראה כי חוות הדעת נערכה בצורה מקיפה ביותר, עמוקה, והיא מתייחסת לכל פריט ומרכיב בסוגי החתימות הרבות שהיו מונחות לפניה.
כמו כן, יתר הטענות על ההליך בו ערכה הגרפולוגית את חוות דעתה אין בהם ממש. יש בהן משום הטלת דופי ללא כל בסיס. דפוס התנהגות זה אופייני לאשה והינו המשך ישיר של הטלת דופי בלתי מוצדק באנשי מקצוע מחשש שחוות דעתם או עדותם יפגעו בגרסאותיה.
ראה לדוגמה, התייחסותה ליועצת הנישואין שסייעה בידם במשך שנים רבות, מ.י. שכונתה על ידי האשה בשם עבריינית.
טענתה כלפי יועצת הנישואין גב' ו', אשר מונתה ע"י בית הדין שהיא עושה לה עוול בהיותה מתעלמת מדבריה, זאת למרות שקודם לחוות דעת זו שיבחה את אמינותה, ראה בדברינו לעיל סיכום עובדתי סעיף י"ז ציטוט מדבריה.
הטלת דופי זו בה, לא מנעה ממנה לבקש את בית הדין שיאמץ את חוות דעתה הנוספת של הגב' ו', להתגרש על סמך שיחתה עם האשה בלבד.
התנהגות זו כלפי אנשי מקצוע, מטילה דופי באמינות האשה, שכן קבעו חז"ל "כל הפוסל במומו פוסל". לגבי הגרפולוגית קיים הכלל שקבעו חז"ל "חזקה על אומן שלא מרע אומנתיה".
4. גם אם נניח שיש שמץ של אמת בטיעוניה כלפי הגרפולוגית, מדוע לא בקשה להזמינה לעדות ולחקור אותה על כך, עם קבלת חוות הדעת, בזמן אמת כשבית הדין קבע ישיבה נוספת להוכחות ובקש ממנה רשימת עדים. מדוע "נזכרה" בזה עתה רק לאחר שנתבקשה ע"י בית הדין בהחלטתו האחרונה, בתשובה לשאלה, האם היא מעוניינת להזמין אותה???
5. האשה סירבה להצעת בית הדין להבדק במכון לפוליגרף לאמינות גרסתה ואילו הבעל הסכים.
שיקול זה אינו מהווה בסיס בפני עצמו לדחיית גרסת האשה, אך הוא מצטרף בבחינת למעלה מן הצורך, לרושם שבית הדין מקבל על אמינות גרסתה. ראה על כך פד"ר כרך י"ב עמוד 93, וראה עוד מאמרו של ידידי הגרצ"י בן יעקב שליט"א ובהערתו של הגר"א שינפלד שליט"א אב"ד ירושלים שורת הדין כרך י' עמוד ר"ס.
6. גרפולוגית נוספת בדקה את צילום המסמך והגיעה לאותה מסקנה. נכון אמנם, שבית הדין לא התחשב בחוות דעתה מסיבות אליהן התנגדה האשה והדרך בה בחר הבעל להמציא לה את המסמך בניגוד גמור להחלטת בית הדין. מכל מקום ראויה חוות דעת זו להצטרף לרושם שמקבל בית הדין.
7. ועל כולנה עצם הסתירה בגרסאותיה בעניין זה (שלוש מהדורות לגרסתה) מהווה הוכחה ברורה לבית הדין שאין בסיס עובדתי אמיתי בטענה / עילה זו.
8. אם נתייחס לגרסתה במהדורה ג', בה היא כותבת לבית הדין בסיכומיה "המסמך נחתם ע"י הבעל ביום 14/02/08 בסביבת חצות לאחר שעות רבות במהלך התיש הבעל את האשה" ודרש ממנה לחתום על המסמך "וחתם בעצמו", אם אכן גרסה זו נכונה, מדוע לא ציינה זאת בכתב התביעה שנכתב כשבועיים לאחר מכן? מדוע לא טענה זאת בשני הדיונים הראשונים והמתינה עד לדיון השלישי שהתקיים כשמונה חדשים לאחר מכן וגם אז טענה שקיבלה את המסמך מאם הבעל? אתמהה!!!
כאמור בית הדין נוכח בסתירות הקיימות בגרסאות האשה ולא בכדי בחר לתת משקל רב להתייחסות הצדדים ובעיקר לעמדת האשה בסיכומיהם לחוות הדעת הגרפולוגית.

בית הדין נקט משנה זהירות ולא פסח על אף מרכיב רלוונטי שיכול לתת תמונת מצב אמיתית בתביעות ההדדיות המורכבות למקרה קשה זה, וכל זאת על מנת להגיע לחקר האמת וכפי שציין זאת בהחלטותיו מיום י"א כסלו תשס"ט 8/12/00 ומיום כ"ב ניסן תש"ע 08/04/10.

העיכוב במתן תשובות האשה וב"כ (בהתאם להחלטת בית הדין האחרונה) במשך כמאה וחמישים יום וההסבר שנתנה, שהעיכוב נבע בעיקר מחמת חוסר האפשרות שלה ושל בא כחה להתעמק בבעיות שבית הדין ביקש הבהרה לגביהם, מעיד על המצוקה הקשה אליה נקלעה עקב החלטת בית הדין.

בית הדין רואה במכתב שכתבה האשה לבעל בבקשתה ליחסי אישות סוערים שלא כדרך הטבע, סטייה מנורמה חברתית לכל הפחות ביחס לחברה אליה משתייכים בני הזוג. האשה הושפעה מצפייה בסרטים מיניים קשים ששינו את השקפת עולמה וכפי שציינה זאת בלשונה היא במכתב לבעלה "השינוי שעברתי בחדשים האחרונים מלווה בסערה גדולה בתחום המיני, כאשר התבררו לי האפשרויות פניתי אליך לשתף אותך ולחוות יחד, ולאחר מכן התברר לי עד כמה אנו שונים". עוד כתבה במכתב אחר (מיום 03/01/08) "בחודשים האחרונים עולה בראשי עולם שלם של פנטזיות הן סוערות, הן מלאות יצרים, ואפילו במכתב הזה גלוי לב ככל שיהיה אינני יכולה לפרט אותן". הבאנו על קצה המזלג חלק קטן ורלוונטי לרושם שקיבלנו מהמכתבים הללו, פסחנו בכוונה על המשפטים החמורים שנכתבו שם על מנת שלא לפגוע במעמדה.

די במשפטים הללו כדי לבטא את הלך הרוח והמניע האמיתי לעילת הגירושין שלה.

אין מנוס מקביעה ברורה על סמך המכתבים הללו והתרשמות בית הדין מהתנהגות האשה הכוללים:
א. הסכמתה לטיפול פוריות.
ב. תכנון יציאה לבילוי משותף בחו"ל.
ג. בילוי משותף במלון ביום נישואיהם השמיני, כל זה בפרק זמן קצר בלבד סמוך לתביעתה להתגרש.

המניע האמיתי לעילת הגירושין הוא סירובו של הבעל בתקופה זו, להיעתר לדרישתה לחיי אישות סוערים שלא כדרך הטבע החורגת מהנורמה החברתית אליה היו רגילים, כאשר כל שאר העילות שאוזכרו שימשו ככסות להסתרת האמת.

טענת האשה שהבעל מאוס עליה, בנסיבות הללו, אין לה מקום בהלכה, לכל הדיעות, שכן כידוע נחלקו הפוסקים באשה הטוענת מאיס עלי ודורשת להתגרש האם מקבלים טענתה וכופין או לכל הפחות מחייבים את הבעל במתן גט.

להלכה נפסק בטושו"ע אה"ע סימן ע"ז סעיף ב' שאין כופין ואף אין מחייבים, ורק כאשר בית הדין שוכנע שבטענת האשה למאיסות יש בה אמתלאה המבוררת לבית הדין מחייבים בגט.

לדעת בית הדין, במקרה דנן גם הפוסקים הסוברים שכופין או מחייבים בגט גם ללא אמתלאה המבוררת יודו שאין לחייב במקרה דנן את הבעל במתן גט.

נבאר דברינו.

מגדולי הפוסקים הסוברים שיש לקבל טענת מאיס עלי של האשה ולכפות את הבעל במתן גט ה"ה הנשר הגדול, הרמב"ם בספרו היד החזקה, פי"ד מהלכ' אישות ה"ח, נצטט דבריו: "האשה שמנעה בעלה מתשמיש המטה, היא הנקראת מורדת ושואלין אותה מפני מה מרדה, אם אמרה מאיסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי, כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה" עכ"ל.

נחלקו הפוסקים בדעתו, האם די בכך שתטען האשה מאיס עלי ללא טענה מבוררת או שיש צורך שתברר טענתה בפני בית הדין?

עוד נחלקו הפוסקים בדעתו, האם דווקא בטענה זו שייך מאיסות או גם בטענות אחרות?

ראה על כך באוצר הפוסקים סימן ע"ז סעיף ב' בנו"כ, ובקונטרס הבירורים שחיבר הגר"א הורביץ זצ"ל ובו אסף כעמיר גרנה את כל הפוסקים המדברים בנושא זה.

והנה, לא מבעיא לפוסקים הסוברים בדעת הרמב"ם שעל האשה להוכיח טענת מאיסותה כדי לכפות בגט, שבמקרה דנן האשה לא הוכיחה טענת מאיסות. אלא אף לפוסקים הסוברים בדעת הרמב"ם שאין צורך בטענה מבוררת כדי לכפות גט, ברי לנו שבמקרה דנן יודו שאין מקום אף לחיוב גט.

אם נדייק בלשון הרמב"ם בביאור טעם הדין שכתב "לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה".

נראה מדבריו, שגם אם הבעל אינו אשם במצב שנגרם לשנאת האשה כלפיו, מכיון שהאשה פיתחה כלפיו רגשי שנאה שיש לה בחילה נפשית וגועל מהתנהגותו הרי שלא ניתן לחייבה להיות כשבוייה אצלו וכפועל היוצא מכך שאינה יכולה להזקק לו, כופין את הבעל במתן גט.

טעמו של הרמב"ם, מאחר ובטלה אצל בני זוג אלו, מרכיב יסודי ומהותי עליו מושתת הבית היהודי והוא חיוב עונה שהוא מן התורה פסקו הנישואין ויש לכפות את המסרב במתן גט. לא בכדי בחר הרמב"ם להביא דין זה בפרק בו הוא מתייחס לחיוב העונה.

כל זה כאמור במקרה והאשה פיתחה רגשי שנאה וגועל כלפי בעלה בגלל התנהגותו.


ברם, כאשר האשה פיתחה רגשי שנאה אלו בעקבות סטייה שלה וחריגה מכללי הנורמה החברתית המקובלת לכל הפחות בחברה בה הם נמצאים, או ההתנהגות המקובלת שהיתה ביניהם עד כה, דרישתה לגירושין נובעת מסירובו של הבעל להתאים את דרכו לדרך החדשה בה בחרה, בודאי שלא תתקבל טענה למאיסות של הבעל בגין סירובו לקבל דרישתה.

בנסיבות מקרה זה לא תישמע טענת מאיס עלי ואין לה לאשה אלא להלין על עצמה לכל הדעות.

הגדרה קולעת לכך מצויה בדברי חז"ל במשפט "היא נתנה אצבע בין שיניה" ראה דברי הרה"ר לישראל מרן הגראי"ה הרצוג זצ"ל בספרו היכל יצחק אה"ע ח"א סימן ב' אות ה', לאחר שניתח את מחלוקת הפוסקים בדין מאיס עלי ואת שיטת הרמב"ם קבע, כי כאשר האשה נתנה אצבע בין שיניה לא תשמע טענת מאיס עלי לכל הדעות. ראה שם היטב בדבריו המאלפים בכל הסימן.

ראה עוד דברי אב"ד בית הדין הגדול הגר"א וולדנברג זצ"ל בספרו ציץ אליעזר חט"ו סימן מ"ו שגם הוא ביאר כך בשיטת הרמב"ם והגיע למסקנה זו לאחר בירור וליבון שיטת הרמב"ם. זה לשונו:
"ונראה לי להעיר בכאן, דניתן לומר דאפילו לדעת הרמב"ם בפי"ד מה' אישות ה"ח שפוסק דאם אמרה מאסתיהו כופין אותו לגרשה (שע"ז מבוססים דברי ב"כ האשה להסתמך באם נקבל הנחתו וטיעונו שהקדושין תפסו רק מדרבנן, עיין להלן). אין זה כי אם דוקא היכא שטענת המאיס שלה הוא, בדרך של אנוסה היא לכך, מבחינה אינסטיקטיבי (לא מלאכותי). וכפי שמצינו בתוספת רי"ד בכתובות ד' ס"ד שמסביר בטו"ט ענין המורדת וכותב דכיון דבעלה מאיס בעיניה אנוסה היא בדבר ולא מדעתה עושה כן, ואפילו אשה כשרה אי אפשר להבעל לשנאוי לה, ואע"פ שאין שום מום ניכר בו,,, וזה דומה לאדם שאין יכול לאכול מאכל השנאוי לו ונתעב עליו,,, ושמא גם היא עציבה בדבר שבעלה מאיס בעיניה יעו"ש, ולמורדת מסוג כזה הוא שנתכוון גם הרמב"ם בפסקו לכוף אותו לגרשה, והוא המכוון במה שמדגיש הרמב"ם בדבריו להסביר את פסקו וכותב לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוא לה, והיינו כנז' בתוס' רי"ד, בהיות כי גם היא אנוסה היא בדבר ולא מדעתה עושה כן, וזוהי היא טענתה שמדגיש הרמב"ם לפני כן לכתוב: ואיני יכולה להבעל לו מדעתי, ור"ל, שזה אצלה בגדר של כמו שאין אדם יכול לאכול מאכל השנאוי לו, ומה תעשה איפוא, וגם היא עציבה בדבר שבעלה מאוס בעיניה, כנז'. אבל באשה שמביאה על עצמה ברצון, או מסיבה צדדית מלאכותית למאוס בבעלה ולבוא בטענת מאיס עלי, וברצון טוב יכולה להסיר ממנה מאיסותה ולחזור ולרצות בו ולקבל פיוסיו ולעבור על מדותיה, על כגון סוג מורדת כזאת מסתבר שגם הרמב"ם יודה שאין כופין אותו לגרשה, ובנידוננו, לדעתי, סוג המאיס עלי שטוענת האשה הוא מסוג אחרון זה, וגם הרמב"ם יודה שאין כופין אותו לגרשה עבור כן".

יצויין כי לדעתו יש משקל רב, מאחר והוא נטה קו להקל כדעת הרמב"ם במקרה ויש צירופים נוספים.

ראה עוד בספרו של מרן הרה"ר לישראל הגר"ע יוסף שליט"א יביע אומר ח"ג אה"ע סימנים י"ח י"ט כ' שבצירוף נסיבות מיוחדות יש להקל כדעת הרמב"ם, לא כן במקרה דנן שהאשה נתנה אצבע בן שיניה.

גם עילת הפירוד הממושך (קרוב לשלוש שנים) נשקלה על ידינו, אולם לדעת רוב ככל הפוסקים אין בה לכשעצמה לחייב בגט וראויה היא לצירוף כסניף בלבד, מה גם שבנסיבות המורכבות לתיק זה, שהאשה היא זו שנתנה אצבע בין שיניה אין חולק שאין בה אף כדי ליתן המלצה לגירושין.

זעקת האשה לבית הדין שיגאל אותה מעגינותה מהדהדת היטב באזננו. מבינים אנו לליבה ולמצוקה בו היא נמצאת, אולם קצרה ידינו מלהושיעה. שכן לא נתן בורא עולם כלי עזר לבית הדין לגאול אדם ממצוקתו, אשר הוא גרם לה, על חשבון זכויותיו של האחר וגרימת מצוקה לו, כאשר אין עילה מבוססת לפגוע בו.

הצדדים בחרו בנישואין המשותפים מתוך אמונה בדרך של שותפות, ומתוך שיקול דעת, הבעל היה כבן 29 והאשה כבת 24. שניהם אנשים אינטליגנטיים ומשכילים שהשכילו להביא שני ילדים משותפים לעולם למרות הקשיים העצומים הכרוכים בכך, הצדדים גילו תעצומות נפש בראשית נישואיהם בקבלת החלטה קשה על המשך דרכם.

החלטה משותפת זו היוותה את הגרעין המשותף של שבע שנות הנישואין עד לפרוץ המשבר וכפי שציינה זאת לשבח הגב' ו', בחוות דעתה.

שותפות זו אינה מולדת וטבעית, כקשר שיש בין ילדים להוריהם שאינה ניתנת להפרדה.

מערכת נישואין מושתתת על שני אנשים שכרתו ברית, והחליטו יחד על דרך משותפת הנראית להם.

כל סטייה מדרך זו שבחרו מחייבת את הצד המעוניין בסטייה זו לשכנע את הצד המתנגד לקבל את דרכו או לסגת ממנה, אלא אם כן יש עילת גירושין מובהקת.

אין מנוס מהכרעה קשה וגורלית, והאחריות על כך מוטלת על כתפי האשה במקרה דנן.

תפקידו של בית הדין בנסיבות הללו היא להבהיר את עמדת ההלכה של "לא מקרבין ולא מרחקין" כפי שכתב מהר"ם מרוטנבורג בשו"ת ח"ב סימן שכח' הביאו דבריו רבים מן הפוסקים הראשונים והאחרונים, וכן פסק הרמ"א באה"ע סימן ע"ז סעיף ג' "שאין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו".

לסיכום:
א. בפנינו הודאת בעל דין בשני המכתבים המצורפים בתיק לעילת התביעה האמיתית.
ב. האשה סירבה לכבד החלטת בית הדין בה אימץ את המלצת היועצת הגב' ו', ולשתף פעולה עם בית הדין בבירור תביעתה.
ג. האשה סירבה שבית הדין ישמע את עדותה של היועצת גב' מ. י. שליוותה אותם שנים רבות.
ד. האשה בהתנהלותה המפורטת הביאה את בית הדין להגיע למסקנה הבלתי נמנעת כדלהלן:
1. הורתה ולידתה של תביעה זו שלא בקדושה, נובעת היא מדחפי יצר אפלים תוך כדי חריגה מהמצב שהיה קיים בין הצדדים קודם לכן.
2. העילות שאוזכרו על ידה בכל המהדורות אין בהן ביסוס עובדתי ובודאי לא הלכתי וניתן לומר בוודאות שהן שימשו ככסות לעילה האמיתית של האשה להתגרש.
3. אין תוך התביעה כברה.

עד כאן מסקנתנו בתביעת האשה לגירושין.

עתה נפנה לדון בתביעת הבעל לשלום בית.

פטורים אנו לפרט שוב תקציר עובדתי וטיעוני הצדדים שכבר הובאו בפרוטרוט בדברינו לעיל והתייחסות בית הדין אליהן בנוגע לתביעת האשה.

נתמקד בעילות של הבעל בתביעתו לשלום בית ובהתנהלותו בתביעה זו.

בכתב תביעה מפורט מציין הבעל כטיעון מרכזי את העובדה שהאשה סירבה להצעתו להתגרש כאשר התגלתה בעיית הפוריות בראשית נישואיהם.

ובקשה (כדבריו) להביא ילדים לעולם באמצעות טיפולי הפריה ואף אימוץ ילדים.

כל תביעתה להתגרש נובעת מסירובו לדרישתה לקיים עמו יחסי מין אלימים כהגדרתו, כפי שצפתה בסדרת סרטים, מני אז החליטה להתגרש.

לדבריו, התחנן והפציר באשה לקבל טיפול מקצועי ואף פנה לרבנים וידידים שיסייעו בידו.

מציין למכתבו של ד"ר מ.ס. המצורף בתיק ובו הוא כותב לבית הדין לאחר ששוחח עם האשה (לבקשת הבעל) שיש סיכוי לשלום בית ומבקש את סיוע בית הדין לכך.

הבעל הציע לאשה להתגורר בביתו גם לאחר שהוא רכש את חלקה כאשר דמי השכירות מהשכרת דירתה יועבר אליה. בנוסף הסכים לתת לה מזונות חדשיים בסך אלפיים ₪.

לדבריו, למרות שביהמ"ש פירק את השותפות ביניהם, הדבר נעשה בניגוד לרצונו ובהתאם לחוק יחסי ממון כך שלא נותרה לו ברירה אלא לכבד החלטת ביהמ"ש, אולם השותפות בינו לבין האשה לא הסתיימה והוא מזמין אותה להתגורר בביתו, מצרף הודעות דואר אלקטרוני, בהן הוא פונה לאשה מספר פעמים לבלות יחד בחגים וכן לבוא לביתו.

בסיום דבריו פונה הוא בתחינה לבית הדין שיעזור לו להשיב את אשת נעוריו ולחייבה בקבלת ייעוץ וטיפול מתאים.

לא נחזור על תגובותיו לטיעוני האשה.

אולם נציין את דבריו בקשר לשיתוף פעולה מלא שלו עם שירותי הרווחה בקיום הסדרי ראייה עם הילדים למרות הקשיים שהאשה מערימה לדבריו.

מציין, כי הוא נבדק בפוליגרף באשר לאמינות גרסתו בנושא הבגדים הקרועים, שהאשה טענה כלפיו בבית הדין ובביהמ"ש שהוא זה שקרע את הבגדים ונתברר שהוא דובר אמת.

עוד ציין שנבדק בבדיקת פוליגרף כבקשת בית הדין לאמינות גרסתו בנושא חתימתו המזויפת למרות שלא היה מחויב בכך והתברר כי שהוא דובר אמת.

מצרף את תוצאות בדיקות הפוליגרף.

מתנגד להזמנת הגרפולוגית לחקירה. לדבריו, הגרפולוגית היא זו שביקשה מאמו וממנו להעביר אליה חומר להשוואת חתימותיו והוא זה שהודיע לאשה כי אימו שימשה שלוחה בלבד להעברת החומר שהתבקש.

מציין את בקשת הגרפולוגית במכתבה מיום 11/01/09 להורות לה מה לעשות לאור פניית האשה אליה להיות נוכחת בכל מפגש עם הבעל, כבקשה בה לא נתקלה מעולם, כהוכחה לכך, שהאשה ניסתה בכל דרך אפשרית להשפיע על הגרפולוגית ומשראתה שבית הדין לא איפשר לה זאת והורה לגרפולוגית לפעול בהתאם לנורמות המקובלות, העלילה על הגרפולוגית כי היא הושפעה מאמו דבר שאין לה שחר.

זו גם הסיבה לבקשתה מבית הדין לפסול את הגרפולוגית ולמנות גרפולוגית מטעמה.

טוען, לאחר שניתנה לאשה הזדמנות להזמינה ההוכחות שניתן לה ע"י בית הדין, לא ניצלה זאת ולא בקשה את הזמנתה, רק לאחר סיום שלב ההוכחות והגשת סיכומים על ידי הצדדים, מבקשת היא לפתוח את העניין מחדש, דבר שאינו נכון.

מה עוד שהגרפולוגית שמונתה ע"י בית הדין נקבעה לפי בחירתה היא, ובניגוד לרצונו.

בסיום דבריו, פונה הוא בתחינה ובבקשה לבית הדין שיעזור לו להשיג את אשת נעוריו ולחייבה בקבלת ייעוץ וטיפול מתאים.

ע"כ תקציר עמדת הבעל בתביעתו.

לאחר העיון בחומר שבתיקים הכולל חוות דעת של יועצת הנישואין הגב' ו', פרוטוקולים, החלטת ביהמ"ש, וכן תסקירי שירותי הרווחה, מתרשם בית הדין, כי הבעל אכן כנה בתביעתו לשלום בית, אך דא עקא, הבעל לא השכיל לנקוט בצעדים הראויים כדי להשיג מטרה זו.

המלחמה המתנהלת ביניהם הן בבית הדין והן בבית המשפט בנושאים השנויים במחלוקת על כל תג ותג, ועל כל קוצו של יד, פעלה כבומרנג והרחיקה ממנו את האשה, בכך לא השיג את המטרה אותה הוא רצה, להשיבה אל ביתו.

הנסיונות החיוביים שעשה לא השיגו תוצאות חיוביות.

הבעל פעל באימפולסיביות למען השגת המטרה להשכנת שלום, קידש מלחמה, להבנתו, מלחמת מצווה כדי לנצח את האשה אותה הוא אוהב כדבריו.

רושם זה של בית הדין מקבל מימד רחב יותר בחומר המצוי בתיק וכפי שהתרשמו אנשי מקצוע שטיפלו בבני הזוג וכן השופט המלומד נ. סילמן, אשר בפניו התדיינו הצדדים.

נצטט קטעים נבחרים מהחומר המצוי בידינו.

נפתח בחוות דעתה השניה של יועצת הנישואין הגב' ו', שהסתמכה על דברי האשה, בה נאמר בהאי לישנא: "מציירת היא מאבקים קשים עם הבעל על כל דבר המגבירים את התנגדותה לשלום בית, מצבם של הילדים מחמיר".

לסיום, מסכמת הגב' ו' את שיחתה עם האשה, "אינני רואה אצל [פלונית] שום נקודת חיבור לשלום בית, עמדתה חד משמעית ונחרצת

להערכתי, המלחמה ביניהם המתמשכת שרפה כל חלקה אפשרית, אינני רואה לצערי סיכוי לשלום בית"

דברים כדרבנות!
בתסקיר שירותי הרווחה מיום 7/01/09 של פקידת הסעד גב' גירון שטיפלה בבני הזוג זמן ממושך, נכתב:
"מתוך היכרותי את בני הזוג ומעורבותי האינטנסיבית בנושא הסדרי הראייה התרשמתי שאין אפשרות לגשר על הפערים בין ע. לג.

להערכתי, סיום הסכסוך המתמשך יסייע לכל אחד מבני הזוג בשיקומו האישי ויאפשר לילדיהם התפתחות פיזית ורגשית תקינים".

בתסקיר נוסף מיום 23/07/09, נכתב:
"הרושם הוא ששני ההורים עסוקים בקונפליקט הזוגי מבקשים להצדיק את התנהלותם זו מול זה, ולהיפך, בשאלה מי ינצח, כאשר ילדיהם נשחקים בתוך המאבק, המשך התנהלותם הנוכחית הגורמת לילדים לפגיעות הרסניות תביא לכך שביהמ"ש יפקיע מהם את הסמכויות ההוריות ויעבירן לפקידת סעד לחוק הנוער".

עוד בתסקיר:
"מאז הפרידה מנהלים הצדדים מערכת משפטית אינטנסיבית, ההסכם אליו הגיעו ההורים לא הביא לסיום הסכסוך ואף נראה כי לא ניצלו את ההזדמנות לעצור ולבדוק את הנזקים הנגרמים לילדים תוך כדי המאבק המתמשך.

הועדה מאתרת קושי עצום במעברים של הילדים בין ההורים זאת בשל היעדר תקשורת.

הועדה מתרשמת כי מדובר בקטינים בסיכון רגשי גבוה".

מדבריו של השופט המלומד נ. סילמן בהחלטתו מיום 23/07/09:
"ככל הנראה לא בשלה הכרת הצדדים, כי ראוי להפנות את מרצם לשיקום ההרס, תחת להמשיך חורבן נפש הילדים.

ואומר, שורת הסיום בתסקיר, הינה פנייה בפעם המי יודע כמה "כי יקיצו" ההורים ממלחמתם וישכילו להירתם.

ביהמ"ש ולשכת הרווחה לא יהוו כתובת נצחית, אם לא ישכילו הצדדים להפנים, לא יהיה מנוס מהתערבות באוטונומיה ההורית בצורה משמעותית".

עוד בהחלטה אחרת מיום 21/10/09:
"שני הצדדים הינם אנשים מאמינים, על שני הצדדים להיות מודעים כי מתת אל נפלה בחלקם היא הילדים המשותפים אזכיר לצדדים כי הציווי "לא תיקום ולא תיטור בני עמך" בספר ויקרא, נאמר לבני עמך כולם, וק"ו בן בנו של ק"ו להורה ומשמורן משותף".

נסיים פרק זה, בהודאת בעל דין על המלחמה המתנהלת ביניהם, ראה תגובת הבעל וב"כ לביהמ"ש מיום 20/10/08, בתגובה זו מצטיירת תמונת מצב קודרת על המאבקים ביניהם, המשקפת את האמת, ומאששת את התרשמות בית הדין, ביהמ"ש והגורמים המקצועיים.

לא בכדי, בקש בית הדין מהבעל וב"כ בהחלטתו, להוכיח את מדת ההשקעה של הבעל למען שלום בית במעשים.

הבעל וב"כ לא הבינו זאת והתרעמו על בית הדין על כך.

ראה תשובות לשאלות ההבהרה של בית הדין מיום 03/10/010 בפתח דבריהם.

ואמנם בית הדין קיבל לידיו חומר רב, ובו הודעות דואר אלקטרוני ששלח הבעל לאשה על מנת לרצותה ולפייסה אולם כאמור לא די בכך.

המלחמה המתנהלת ביניהם מעיבה על כל המעשים הטובים הללו וכפי שציינה זאת הגב' ו', "שרפה כל חלקה אפשרית לשלום בית".

לבעל יש קושי אמיתי לתקשר עם הזולת. בית הדין נוכח בכך בעובדה שפעל בפזיזות בניגוד להחלטות בית הדין כמו בהעברת צילום הסכם הגירושין לגרפולוגית הראשונה גב' ר. על דעת עצמו.

וראה עוד תלונותיו על בית הדין בבקשתו למתן הנמקה מיום 22/01/09 ומענה בית הדין אליו בהחלטתו מיום כ"ט טבת תשס"ט 25/01/09.

ראה עוד סירובו לכבד החלטות בית הדין לשתף פעולה עם הגב' ו', למרות הערעור שהגיש לבית הדין.

בית הדין הוציא שתי החלטות בעניין האחת מיום כ"ז חשוון תשס"ט 20.11.08 והאחרת מיום י"א כסלו תשס"ט 8/12/08 המחייבות אותו לשתף פעולה מנימוקים ברורים והוא סירב.

לא ייתכן שאדם הפועל כנגד החלטות בית הדין, יבוא לבקש סעדים ממנו.

דוגמא נוספת המעידה כי הבעל לא הפיק לקח מהמקרה הקודם.

הבעל פנה מיוזמתו למכון פוליגרף לבדיקת גירסתו בנושא החתימה על מסמך הגירושין כאשר בהחלטת בית הדין נאמר במפורש שעליו להשיב לבית הדין תשובה, האם מסכים הוא לבדיקה זו שתבוצע לאחר שיקבל על עצמו בקניין.

ראה החלטת בית הדין מיום כ"ד ניסן תש"ע 08/04/010.

בית הדין רואה בהתנהלותו, התנהלות חפוזה ואינה ראויה.

במו ידיו כורה הוא בור לעצמו ואחר כך מבקש הוא מבית הדין שיחייב את האשה ללכת לטיפול ויעוץ זוגי. בכתב התביעה מציין הוא שחלף פרק זמן קצר בלבד (כשלושה חדשים) והוא מקווה שיחלוף.

עתה משחלפו קרוב לשלוש שנים ללא שום התקדמות במטרה בה בחר. אדרבה חלה נסיגה גדולה וריחוק ביניהם, עליו לעשות פסק זמן, בו יערוך חשבון נפש נוקב, עד מתי???

לסיכום תביעה זו:
א. בית הדין מתרשם שתביעת הבעל לשלום בית כנה.
ב. בית הדין מתרשם שלא ניתן לצקת תוכן מעשי לתביעה זו, וזאת, בהיעדר גישה נבונה ולאור האווירה העכורה שנוצרה ביניהם בעקבות המלחמה אותה הם מנהלים.
לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:
א. תביעת האשה לגירושין נדחית בהיעדר בסיס עובדתי והלכתי.
ב. בית הדין מחייב את האשה לשלם לבעל את הוצאות הגרפולוגית גב' פ. א'.
ג. תביעת הבעל לשלום בית נדחית בהיעדר גישה נבונה ונכונה כך שלא ניתן לצקת לתוכה תוכן מעשי.
ד. בית הדין קורא לצדדים, כאנשים מאמינים, לעשות פסק זמן במלחמה אותה הם מנהלים לעריכת חשבון נפש נוקב כל אחד עם עצמו בהתייחס למערכת הזוגית וההורית הראויה והרצויה.
ה. בית הדין מייחל כי הצדדים ישכילו להגיע להחלטה נכונה באשר לעתידם.

ניתן ביום ל' במרחשון התשע"א
(07/11/2010)
הרב מימון נהרי - אב"ד
הרב יוסף יגודה - דיין
הרב אברהם מייזלס - דיין