ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב ישראל שחור
הרב יצחק אושינסקי
הרב דניאל אדרי
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 562644/1
תאריך: ה בניסן התשס"ח
10.4.08
צד א פלונית
צד ב פלוני
הנדון: גירושין
נושא הדיון: כפיית גט וחיוב בכתובה קודם הגט

פסק דין
הצדדים נישאו בשנת 1995 ולהם ילד א' יליד 1998.

האשה פתחה תביעה לגירושין בט"ו סיון תשס"ה 22.6.05.

בכתב התביעה מציינת האשה שנישאו בישראל והתגוררו דרך קבע בישראל, כאשר לתקופות חיו בארה"ב במסגרת עבודתו של הבעל כמרצה באוניברסיטה.

ביוני 2003 האשה חזרה ארצה עם בנה בהסכמת הבעל, ולדבריה הבטיח הבעל להצטרף אליה, אך עד עצם היום הזה הבעל לא שב ארצה.

עוד טענה האשה בכתב התביעה, שהיחסים ביניהם היו קשים והיתה אלימות מילולית ופיזית כנגדה.

הצדדים חיים בנפרד משנת 2003, האשה בארץ ישראל והבעל בארה"ב, הבעל הצהיר שאין בכוונתו לחזור לישראל, ועוד טען הבעל שהתגרש בבית משפט האמריקאי בגירושין אזרחיים מאשתו. עוד טענה האשה שהבעל הוציא פסק דין בחו"ל שלא בנוכחותה, בענין הדירה המשותפת בארץ שכולה שייכת לבעל.

התקיימו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, מחוזי (ערעורים) ובעליון, בשל טענת האב שהילד נחטף ע"י אמו, וכל בתי המשפט קבעו שאין בסיס לטענות הבעל וכל תביעותיו על פי האמנת האג נדחו.

כיום יש הליכים בבית המשפט לענייני משפחה מזונות, משמורת ופירוק שיתוף ברכוש וחלוקתו.

דיון ראשון התקיים בתאריך כ"ד תמוז תשס"ה 31.7.05 בנוכחות האשה וב"כ בלבד.

לשאלת בית הדין, היכן הבעל, אמרה האשה שהוא בארה"ב והיא הגיעה ארצה על מנת להשתקע בארץ בהסכמת הבעל, הבעל אמר שיבוא לארץ אך בפועל לא בא משנת 2003, ואין לה קשר איתו. וכן אינה יודעת את כתובתו.

ביה"ד ביקש מהאשה וב"כ להעביר את כתובת הבעל.

ב"כ האשה הגיש לבית הדין הודעה בדבר כתובת הבעל, אך אין קול ואין עונה מצד הבעל עד יום זה, הזמנות שנשלחו לבעל לחו"ל אין להם מענה וגם ההודעת האלקטרוניות שנשלחו לא זכו למענה, לכן לא ניתן להשיג או ליצור קשר עם הבעל בכדי להביאו ארצה.

בתאריך י"א חשון תשס"ו 13.11.05 ניתנה החלטה ע"י בית הדין להפסקת שרותים קונסולריים.

בתאריך י"ט טבת תשס"ו 19.1.06 הודיע ב"כ האשה, שהצדדים מנהלים משא ומתן, ואת הבעל מייצג עו"ד לוין. אך משא ומתן זה לא העלה פרי והופסק ללא תוצאות.

בתאריך כ"ג חשון תשס"ז 24.11.06, ניתנה עוד החלטה בהמשך להחלטה מיום י"ט חשון תשס"ו על הפסקת שרותים קונסולרים, וכן הוצאה פקודת מעצר ללא שחרור כנגד הבעל.

בכדי לנסות לאתר את כתובת הבעל הוזמן אבי הבעל לבית הדין אך לא הגיע, והוזמן שוב בצו הבאה ע"י משטרת ישראל. לשאלת בית הדין מה כתובתו של הבעל, השיב האב שאינו יודע וכן אינו יודע את מס' הטלפון, ניתנה החלטה שעל האב להמציא לבית הדין כתובת או פקס או מס' טלפון או דואר אלקטרוני, או כל אמצעי קשר בכדי להשיג את הבעל.

עוד נאמר לאב בכ"ח אדר תשס"ז 18.3.07 שעליו להעביר לבית הדין עד לתאריך 28.3.07 את תשובת בנו על ההצעה שהבעל יגיע ארצה להסדיר גט, ולא יוצא כנגדו צו עכוב יציאה מן הארץ, תשובה לא הגיעה.

האב והאם נסעו לביקור אצל הבן בארה"ב, ובחקירתם בבית הדין ע"י ב"כ האשה טענו שאינם יודעים את הכתובת, ושהבן בא ולקח אותם וכן אינם יודעים את מס' הטלפון.

מאז ועד היום התקיימו בבית הדין כמה וכמה דיונים ללא נוכחות הבעל או ייצוג מטעמו, למרות שהבעל מיוצג על ידי עו"ד עמי אקסלרד בכל ההליכים בבית המשפט דבר לכשעצמו תמוה. והוא הדין להוריו, קשה מאוד לקבל את טענתם שאינם יודעים את כתובתו, ועוד, שהיו אצלו בביקור ואינם יודעים מס' טלפון, הרי דבר זה "אבסורד" אם לא שנאמר שגם ההורים מעוניינים במסכת ייסורים כזו לאשה ומעוניינים בשיתוף פעולה עם הבן, ולהמנע מליתן מידע אודות כתובת הבן ולהשאיר את האשה כעגונה. וזאת, כנקמה גרידא על כך שהאשה עזבה את הבעל בחו"ל עם הבן ושבה ארצה. אין סיבה הנראית לעין, שהורי הבעל מעלימים מידע אם לא שנאמר שעושים זאת רק מתוך נקמה, וטוב היו עושים הורי הבעל אם ישתפו פעולה עם הבית דין בכדי לסיים פרשה זו. עד כאן העובדות.

מאחר וכל המאמצים שהשקיע בית הדין לא נשאו פרי, יש להוציא פסק דין בתביעות האשה.

המורד באשתו
ברור שלא צריך עדים על כך שהבעל מורד באשתו, שהרי הבעל נמצא בחוץ לארץ והאשה בארץ משנת 2003. כאשר כל הנסיונות שנעשו לאתר את הבעל בכדי להביאו ארצה להתדיין, עלו בתוהו ולא הצליחו. אף הופעלו גורמים שונים ומשרד חקירות בכדי לאתרו או לנסות לדלות מידע על כתובת מגוריו. אמנם ידוע לנו מקום עבודתו בארצות הברית שמשמש שם כמרצה בכיר באוניברסיטה וכל הדואר שנשלח אליו מסרב לקבלו.

מרן בסימן ע"ז סעיף א' כתב: "המורד על אשתו ואמר הריני זן ומפרנס אבל איני בא עליה מפני ששנאתיה מוסיפין לה על כתובתה משקל ל"ו שעורים של כסף בכל שבוע וישב ולא ישמש כל זמן שתרצה היא לישב ואע"פ שכתובתה הולכת ונוספת הרי הוא עובר בלא תעשה שנאמר לא יגרע, ואם היא רוצה כופין אותו מיד להוציא וליתן כתובתה". מקור דברי מרן הם במשנה ובגמרא כתובות דף ס"ג ע"ב, ולדידן דקייימא לן מורדת מתשמיש אף מורד, הוא מתשמיש.

ברור הדבר שהבעל שונא את אשתו שהרי לטענת האשה הבעל התגרש ממנה בגירושין אזרחיים, בבית המשפט בארצות הברית, ואין ספק שאדם שמגרש את אשתו אף בגירושין אזרחיים ועושה זאת על דעת עצמו ללא קשר או התייעצות עם הצד השני, מראה שנאה, ושאינו רוצה אותה כלל. עוד טענה האשה, שהבעל הוציא פסק דין בבית המשפט בארצות הברית שכל הדירה שבארץ ישראל שייכת לו, ואין לאשה חלק בה, אף שהדירה רשומה על שם שניהם, וזה גם רגליים לדבר על הקשר ו"האהבה" של הבעל כלפי האשה.

הבעל משנת 2003 ועד היום לא יצר קשר עם האשה, לא הגיע ארצה לבקר, לראות את אשתו ואף לא לראות את בנו. ודאי אם היה לבעל רגש קטן או כלשהו כלפי האשה, ודאי היה יוצר קשר שהרי עם בנו והוריו יוצר קשר ומדבר עמהם מידי פעם, הבעל ניתק קשר מוחלט, כך שלא יוכל להעלות טענה אם רוצה האשה תבוא לחו"ל, שהרי בית הדין שלח לבעל ואף עם הוריו שיאמר או יכתוב לבית הדין מה התנאים שלו ובמה הוא מעוניין, ובית הדין לא קיבל תשובה לא מהוריו ולא ממנו. לאור האמור מתקיים בבעל מה שכתב מרן דין מורד כמובא בסימן ע"ז, ועוד האשה דורשת ותובעת גט, לכן יש לכוף את הבעל שיוציא ואף יתן כתובה, עוד יש לומר שהוצאו כנגד הבעל צוי הגבלה ואף ביטול "שרותים קונסולריים" אף זה לא הועיל ועדיין הבעל במרדו.

ועוד יהודה לקרא.
לאור כל האמור לעיל ועוד שהזוג פרוד משנת 2003 ואף אין ביניהם חיי אישות, זה גר בארה"ב וזו גרה בישראל. יפים הם דברי הגר"ח פלאג'י בספרו חיים ושלום ח"ב סימן קי"ב:
"בדרך כלל אני אומר כל שנראה לבית הדין שזמן רב הם נפרדים ואין להם תקנה, אדרבה, צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט, כדי שלא יהיו חוטאים חטאים רבים וכו'. וידעו נאמנה, כי כל הבא לעכב מלתת גט בענין זה כדי להנקם זה מזה מחמת קנאה שנאה ותחרות פעמים שהאיש רוצה לגרש והאשה אינה רוצה, וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לשם שמים עתידין ליתן את הדין. וכמו כן להיפך, כשהאשה רוצה וכו'. וכדי להנקם מהאשה מעכבים מלתת גט שלא לשם שמים. גם בזה לא בחר ה' ויש עונש מהשמים וכו' והנני נותן קצבה וזמן לדבר הזה. דאם יארע איזה מחלוקת בין איש לאשתו, וכבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה, ימתינו עד זמן ח"י חודשים, ואם בינם לשמים נראה לבית הדין שלא יש תקוה לשום שלום ביניהם יפרידו הזוג ולכפותו לתת גט עד שיאמרו רוצה אני כדבר האמור." עכ"ל.

ובמקרה דידן הזוג פרוד וללא חיי אישות יותר מחמש שנים וודאי אין סיכוי לשלום ביניהם, ולכן יש להסתמך על דברי הגר"ח פלאג'י. אמנם בתי הדין לא נהגו לכפות גט אך צירפו את דבריו באשר לחיוב גט ועיין בפסקי דין רבנים ח"ט עמוד 200 ערעור בבית הדין הגדול מה שכתבו בענין זה. אך כל זה דוקא כאשר אין סיבה לכפות את הבעל לגט אבל כאשר יש סיבה לכפות את הבעל לגט כמובא בסימן ע"ז סעי א' שהבעל הוא מורד ויש לכפותו ודאי נוכל לצרף את דעת הגר"ח פלאג'י לכפות את הבעל לגט.

לאור כל האמור יש לכוף את הבעל ליתן גט לאשתו.

האשה רוצה לעלות לארץ ישראל והבעל אינו רוצה.
הזוג נישאו בישראל והתגוררו דרך קבע בישראל, כאשר, לתקופות מסויימות חיו בארצות הברית במסגרת עבודתו של הבעל כמרצה באוניברסיטה. בשנת 2003 עלתה האשה ארצה עם בנה בהסכמת הבעל, כאשר לדבריה הבטיח הבעל להצטרף ועד היום הבעל לא עלה ארצה. האשה אינה מעוניינת לגור בחו"ל ורוצה להשתקע בישראל.

במשנה כתובות דף ק"י עמוד ב' "הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין אחד האנשים ואחד הנשים וכו'".

בגמרא שם מובאת ברייתא "ת"ר הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות ואם לאו תצא בלא כתובה, היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובה וכו".

יש לדון אם בזמן הזה יש מצוה לעלות לארץ ישראל, כתב בפתחי תשובה סימן ע"ה אות ו' בשם המעיל צדקה סימן כ"ו
הנה הרמב"ן, מנה מצוה זו בכלל מצות מקרא דוירשתם אותה וישבתם בה, וכי היא שקולה נגד כל המצוות (כמובא בספרי). וגם תה"ד בפסקיו סימן פ"ח הפליג בה, איברא התוספות בכתובות דף ק"י עמוד ב' ד"ה הוא אומר כתבו "אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים והיה אומר רבינו חיים, דעכשיו אינו מצוה לדור בארץ ישראל, כי יש כמה מצוות התלויות בארץ, וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם, ולעמוד עליהם". אמנם, מהרי"ט ח"ב יו"ד בתשובה סימן כ"ח ובחידושיו לכתובות, הוכיח דאיזה תלמיד טועה כתבו על שם התוס', ולאו דסמכא היא כלל והדין עמו וכ"כ בעל נתיבת המשפט. ואם כן כל הזמנים שוים לקיום מצוה זו וכן מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים וכו'. ע.כ.

וכתב בפני יהושע שם:
תנו רבנן לעולם ידור אדם בארץ ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכו', טעמו מבואר לפי שבחו"ל אפשר שיטנו ליבו שהעולם מתנהג ע"פ המזלות ח"ו, מה שאין כן, מי שדר בארץ ישראל שהוא בלתי לה' לבדו, כדכתיב ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וא"כ, ודאי אין בליבו אלא אחד, שאין לו להשען כי אם על אבינו שבשמים, ותיקון כל העובדות לשם המיוחד כן נ"ל ועיין בתשובה להרשב"א סימן קל"ד. ע.כ.

ועיין עוד בענין זה אם יש מצוה בזמן הזה לעלות לארץ ישראל באריכות בשורת הדין ח"ו עמוד רנ"ט והלאה במאמרו של הרה"ג דוד לבנון שליט"א.

מרן פסק בשו"ע סימן ע"ה סעיף ד' "אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה, יוציא ויתן כתובה", אם כן כשהאשה רוצה לעלות והבעל אינו רוצה נפסק להלכה וכן דעת כל הראשונים שהבעל יוציא יתן גט לאשה וכן יתן את הכתובה.

יש לדון כאשר אמרו רבנן "יוציא", האם כופין את הבעל לגרש בעל כרחו כאשר הבעל אינו רוצה לעלות לארץ ישראל, עיין בזה בטור ובבית יוסף סימן קנ"ד סעיף כא שהביאו בזה מחלוקת ראשונים. ומרן פסק בשו"ע סימן קנ"ד סעיף כ"א וז"ל "כל אלו שאמרו להוציא כופין אפילו בשוטין וי"א שכל מי שלא נאמר בו בתלמוד בפירוש, כופין להוציא אלא יוציא בלבד אין כופין בשוטים אלא אומרים לו, חכמים חייבוך להוציא, ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין. וכתב הרמ"א וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים שלא יהא הגט מעושה". ולפי הכלל שבידינו כאשר מרן כותב סתם ואח"כ י"א הלכה כסתם. וכמ"ש בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן צ"ז, וכן כתבו האחרונים. וא"כ לדעת מרן כשאמרו להוציא, הכוונה אפילו בשוטין, ובמקרה דידן יש לומר שאף לדעת הרמ"א כופין ואין לחשוש לגט מעושה היות ובעל זה כפי שהבאנו לעיל יש לו דין מורד ובמורד לכו"ע כופין כמובא בשו"ע סימן ע"ז סעיף א'.

דין הכתובה
עוד כתב מרן "יוציא ויתן כתובה". האם כשנותן הכתובה חייב ליתן גם את תוספת הכתובה? כתב מרן בב"י סימן קנ"ד סעיף כא "בשם רבינו ברוך נ"ל דכל היכא דקתני יוציא ויתן כתובה נהי דאין כופין אותו אלא בראיה ברורה מכל מקום נפיק ממונא מיניה (ד) כיון דחייבוהו חכמים בממון זה לתת לה הילכך מפקינן מיניה כתובה ויהבינן לה מנה ומאתיים ונדוניא דהנעלת ליה אבל תוספת איכא פלוגתא דרבוותא, רבינו תם כתב בריש פרק אף על פי (בתוספות שאנץ והו"ד בהגהות מרדכי שם סוף סימן רפט) דתוספת נמי אית לה דלכל מילי תנאי כתובה ככתובה דמי (כתובות נד ע"ב), ורבינו חננאל כתב, דווקא להני מילי דמייתינן בפרק אע"פ אמרינן תנאי כתובה ככתובה דמי למידי אחרינא לא, ומספיקא לא מפקינן מיניה התוספת כיון דאיפליגו ביה רבוותא ז"ל עכ"ל.

היוצא לענין התוספת מחלוקת, לדעת ר"ת נותן ולדעת רבינו חננאל לא נותן אך יש לומר שבמקרה דידן אף לדעת רבינו חננאל משלם כתובה וגם תוספת היות וכתב ר"ח "דווקא להני מילי דמייתינן בפרק אע"פ אמרינן תנאי כתובה ככתובה דמי", ולפי מה שכתבנו לעיל שהבעל מורד, ובדין מורד לכו"ע משלם אף את התוספת, אז גם כאן ישלם כתובה ותוספת.

לאור האמור יש לכפות את הבעל ליתן גט לאשתו ואף לשלם כתובה ותוספת כתובה.

תשלום כתובה לפני מתן הגט
ברור שמועד תשלום הכתובה מהבעל לאשה, הוא בזמן הגירושין או אחר מיתת הבעל, וקודם זמן זה אין יכולה האשה לגבות את כתובתה.

יש לדון מה הדין כאשר הבעל עזב את אשתו ואין לו קשר איתה, ועוד כשהבעל גירש את האשה בגירושין אזרחיים בבית המשפט בארצות הברית כמו במקרה דידן, האם יש לראות את האשה כמי שגירשה הבעל, ולחייבו בכתובה מעכשיו. [ודאי שלדידן הגירושין שעשה הבעל בבית המשפט בארצות הברית לא מעלין ולא מורידין].

כתב הבאר היטב סימן צ"ג אות ב' "כתב מהר"י הלוי סימן י"ז אם אנו רואים כוונת הבעל לאכול לה כל הממון, ואח"כ לקום וללכת חוץ מהעיר כדי שתצטרך על כרחה להתרצות ממנו הגט בלבד, נתנה כתובה לגבות מחיים ע"ש. אשת משומד מנהג הוא להגבות כתובתה מיד, אפילו בלא שבועה, אגרת הרמב"ם סימן כ' וש"ג פרק המקבל". גם בהגהות רעק"א בדפי השולחן ערוך בסימן צ"ג אות א' כתב "בתשובת משאת משה סימן ס"ז כתב בשם תשובת מהר"י הלוי סימן ט"ז המרגיל קטטה עם אשתו ודעתו ללכת ממנה ולעזוב ביתו, יכולים הקרובים להוציא הכתובה מידו".

אם כן רואים אנו שקיימת אפשרות שהכתובה תיגבה מחיים קודם מתן הגט, וזאת, כל שניכר שבדעתו לגרשה, ואף שלא גירשה עדיין, כל שמעשיו מוכיחים שרוצה לגרשה אנו רואים כאילו גירשה והגיע זמן גבית הכתובה, וזאת, היות וכל תקנת הכתובה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ואם אנו רואים שהבעל עושה היכי תמצי, בכדי לגרש את אשתו, אז אם לא נחייבו במתן הכתובה ודאי וודאי תהיה קלה בעיניו לגרשו.

עוד יש לומר, שבחיוב הבעל לשלם הכתובה קודם הגט הוא כדי לכוף את הבעל ליתן גט לאשתו, במקרה דידן הבעל אינו יוצר קשר עם בית הדין אף שבית הדין ניסה ליצור קשר עם הבעל בכל הדרכים האפשרויות ואף ניסו להפעיל את הוריו ואף ההורים אינם רוצים לשתף פעולה ובכל זאת "אין קול ואין עונה". לאור מה שכתבנו לעיל שיש לכוף את הבעל ליתן גט, יש לחייבו אף במתן כתובה קודם מתן הגט כמובא ברמ"א סימן קנ"ד סעיף כ"א וז"ל, ובכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין או לא אע"ג דאין כופין לגרש מ"מ כופין אותו ליתן כתובה מיד". עכ"ל, וכתב בביאורי הגר"א אות ס"ט "כיון דחייב להוציא וליתן כתובה נהי דאין יכולין לכופו על הגט כתובה מ"מ חייב לה. ע"כ.

ואולי במקרה דידן יכולים אנו להעמיד את הדין בעיקר התקנה של הכתובה, שהכתובה תהיה מושלשת אצל האשה עוד בזמן הנישואים, כמובא בגמרא כתובות דף פ"ב עמוד ב' סוף פרק האשה שנפלו, שבתחילה תקנו שיהיו מניחים את הכתובה בבית אביה או שהיו עושים מהכתובה קלתות של כסף וזהב, ורק שמא עקב כך תהיה האשה קלה בעיניו לגרשה וכשיכעס על אשתו יאמר לה טלי כתובתך וצאי, תיקן שמעון בן שטח שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתה.

לאור כל האמור יש לחייב את הבעל בתשלום הכתובה עוד לפני מתן הגט.

מזונות מעוכבת להנשא מחמתו
בגמרא כתובות דף צ"ז עמוד ב' "לאתויי מגורשת ואינה מגורשת כדרבי זירא דאמר ר' זירא כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעל חייב במזונותיה" ופירש רש"י שם "כדברי זירא ואשמעינן מתניתין דדווקא בחייו משום שמעוכבת בשבילו להנשא אבל לאחר מיתה לא דדלמא גרושין הוו ואין לה מזונות דמספיקא לא מפקינן ממונא" ע.כ. וכ"כ הרי"ף שם וז"ל "כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה וה"מ בחיי בעלה אבל אחר מיתת בעלה לא" ופירש הר"ן שם והני מילי בחיי בעלה משום שמעוכבת בשבילו להנשא. גם הריטב"א שם כתב ואשמועינן מתניתין דדווקא בחייו איתא לדרבי זירא לפי שמעוכבת בשבילו מלהנשא.

וכן בגמרא בבא בתרא דף מ"ז עמוד ב' כתב הרשב"ם מגורשת ואינה מגורשת חייב במזונותיה דאכתי אגידא גביה.

מכל הראשונים שהבאנו לעיל רואים אנו כל זמן שהאשה עדיין אגידה גביה ומעוכבת להנשא, ודווקא שמעוכבת מחמתו להנשא חייב במזונותיה. מזונות אלו שחייב הבעל לשלם, אינם מצד תנאי כתובה כמו לגבי אלמנה שניזונית רק מכח תנאי הכתובה, אלא היות והבעל מעכב את האשה להנשא, ועדיין קשורה אליו ואינה יכולה להנשא לאדם אחר שהיה יכול לפרנס אותה, לכן חייב הבעל לזון את "אשתו".

המהרי"ט בח"א סימן קי"ג כתב כאשר האשה תובעת גירושין בטענה שבעלה נכפה, לענין כפיה על הגט יש לחוש שמא אין כופין לגרש על פי הדין והוי גט מעושה אבל לענין מזונות כתב לחייבו וז"ל "ומזונות נמי נראה דיש לה כל זמן שאינו מוציאה בגט, שהרי גדולה מזו אמרו בפ"ק דמציעא כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה אע"פ שנתן לה כתובתה, כל זמן שהיא מעוכבת מלינשא מחמתו".

ובשו"ת פרי צדיק סימן י"א בענין איש שנסתמא בשתי עיניו והאשה מרדה בו וטענה מאיס עלי, אם כופין אותו להוציא, והביא מ"ש הטור סימן קנ"ד, האיש שנולדו בו מומין גדולים כגון נסמית עינו וכו' אין כופין אותו להוציא בד"א בעין אחת אבל בשתי עיניו כופין אותו להוציא וליתן כתובה וכתב הב"י שכ"פ הראש בפסקיו כתובות ע"ז ע"א וכו'... וסיים ולכן נלע"ד שאין להקל בזה כלל, כי מאוד החמירו הפוסקים בדין כפיה לגט ושומר נפשו ירחק ממנה כבורח מן הנחש וח"ו להעלות על הדעת לכופו בכל שום צד ואופן של כפייה כלל, אפילו בנסתמו ב' עיניו כי מי יקל ראשו בענין חמור כזה. ומיהו לענין עיקר כתובה כופין אותו ליתן לה, שלא החמירו אלא שלא לכופו לתת גט, וכן לענין המזונות חייב להעלות לה מזונות כל זמן שאינו פוטרה בגט שהרי מצידו מעוכבת היא מלהנשא לאחר, לפיכך צריך להעלות לה מזונות ואפשר שמתוך כך יתרצה ליתן לה גט. עכת"ד.

ובשו"ת ויאמר יצחק להרה"ג מהרי בן וואליד זצ"ל חאהע"ז סימן קכ"ו כתב שאפילו נתנה אמתלא לדבריה כל שעמדה בדין ונפסק דינה שאיבדה כתובתה, איבדה ג"כ המזונות מאחר שנפסק חבל האישות שביניהם... וההיא דהרב פרי צדיק בבעל שנסתתמו ב' עיניו שחייב במזונות התם ה"ט משום שלסברת הרא"ש וסיעתו כופין להוציא אלא דלחומרא חשש הרב בדין כפייה משום חשש גט מעושה, ולפיכך חייבו בכתובה וכו'.. ומש"ה כתב שכל עוד שלא גירש והיא מעוכבת מצדו חייב במזונותיה דלא מורדא מקרייא משא"כ במורדת דמאיס עלי אפילו באה מחמת טענה יודה הרב שאין לה מזונות. ע"ש. ועיין עוד בעניין זה בשו"ת יביע אומר ח"ה סימן י"ד למורינו הרב הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א מה שכתב והאריך כיד ה' הטובה עליו בענין זה אמנם שם העלה שאין ליתן לה מזונות אבל זה מצד שכל העיכוב הוא מחמתה. עיי"ש.

המורם מכל שחיוב המזונות הוא מכח זה דאגידה בה והאשה מעוכבת מלהנשא, וזאת דווקא כאשר הבעל הוא העילה למצב זה, משא"כ כאשר האשה מעכבת אין לחייב את הבעל במזונות, ועיין עוד בשורת הדין ח"ד עמוד ע"ג במאמרו של הרה"ג אוריאל לביא.

ולכן בנידון דידן שהבעל הוא המעכב את הגירושין, יש לכוף את הבעל ליתן גט לכן יש לחייב את הבעל במזונות האשה מדין מעוכבת בסך של 2,000 ש"ח לחודש החל מתאריך 1.1.2008

אמנם יש לדון אם מזונות אשה מעוכבת להנשא זה מהדין או מצד קנס ומה הדין כאשר האשה עובדת ומרוויחה שהרי מעשי ידיה כנגד מזונותיה ועיין בפד"ר ח"י עמוד 306 מה שכתב בזה.

מסקנות:

א. יש לכוף את הבעל ליתן גט לאשתו.
ב. הבעל חייב לשלם לאשה את כתובתה ותוספת הכתובה עוד קודם מתן הגט. בשלב זה בית הדין לא קובע עדיין את גובה דמי הפיצוי והכתובה. ובמידה והבעל לא ישתף פעולה עם בית הדין בתוך 60 יום, בית הדין יוציא החלטה על גובה דמי הפיצוי וכתובה, וחלק זה יקוזז מתוך תמורת חלקו של הבעל בדירה.
ג. הבעל חייב לשלם לאשה סך של 2000 ש"ח לחודש מזונות אשה, מדין מעוכבת להנשא מחמתו. מתאריך 1.1.2008. תשלום מזונות אלו יקוזז מתוך תמורת חלקו של הבעל בדירה.
(-) הרב דניאל אדרי – דיין

לאור החומר שבתיק מחליט בית הדין כדלקמן:
א. יש לכוף את הבעל ליתן גט לאשתו.
ב. הבעל חייב לשלם לאשה את כתובתה ותוספת הכתובה עוד קודם מתן הגט. בשלב זה בית הדין לא קובע עדיין את גובה דמי הפיצוי והכתובה. ובמידה והבעל לא ישתף פעולה עם בית הדין בתוך 60 יום, בית הדין יוציא החלטה על גובה דמי הפיצוי וכתובה, וחלק זה יקוזז מתוך תמורת חלקו של הבעל בדירה.
ג. הבעל חייב לשלם לאשה סך של 2000 ש"ח לחודש מזונות אשה, מדין מעוכבת להנשא מחמתו. מתאריך 1.1.2008. תשלום מזונות אלו יקוזז מתוך תמורת חלקו של הבעל בדירה.

ניתן ביום ה' בניסן התשס"ח
(10.4.08)

הרב ישראל שחור - אב"ד
הרב דניאל אדרי - דיין
הרב יצחק אושינסקי - דיין