א) בפנינו זוג שהתגרשו לאחר שבית הדין חייב את האשה בקבלת גיטה.

לצדדים שני ילדים קטינים: ע' יליד 26/04/02 וי' ילידת 23/01/05.

מאז פרידת בני הזוג החלו מאבקים קשים בין בני הזוג. מאבקים אלו, סבבו סביב נושאים כלכליים ומשמורת הילדים.

עתה בפנינו תביעה למשמורת הילדים שמוגשת על ידי שני ההורים. כל אחד תובע לעצמו את משמורת הילדים וכל אחד מתנגד למשמורת משותפת.

נפתח את דברינו בקטע מסיכום שנכתב על ידי המומחים במכון "נעמן התמודדות" אשר הטיבו לתאר את שני ההורים כ"חוטאים בילד", ובלשונם "במאבקם מקריבים את ילדיהם". אמנם אפשר שאינם מודעים לזה. מ"מ שתית רעל גם אם היא בשוגג, הרי היא ממיתה.

וזה תוכן דבריהם:

"ראשית, אפתח בכך שמקרה זה הוא אחד המורכבים אשר ראיתי במהלך שנות עבודתי. מדובר בשני הורים שהם "מלח הארץ", שניהם בעלי מסוגלות הורית תקינה – אשר במאבקם מקריבים את ילדיהם, שהם טוענים שהם כה אוהבים.

אני חושבת על משפט שלמה הידוע בהקשר זה. לצערי, נראה כי אף אחד מההורים אינו מסוגל לשים את צרכי הילדים לפני הצרכים שלו, "לוותר" עליו כדי שהילד ירוויח מכך, ולהניח לו להיות מטופל ברוגע על ידי השני. משפט שלמה במקרה הזה נגמר בקריעת הילדים לשניים – ויש כאן אמירה חמורה מאד כלפי כל אחד מהם.

אמנם, נכון הוא כי כל אחד מההורים מאמין כי ההורה השני מסוכן לילדים (ובזאת שניהם חסרי שיפוט נכון), אך ברור מעבר לכל ספק כי אילו היה רוגע במערכת המשפחתית, הרי שהילדים היו ניזוקים פחות מאשר במצב הזה.

הדבר מעורר מחשבות, האם במקרה כזה, למרות שיש להורים מסוגלות הורית תאורטית, האם להיתפס בכך, למרות שאף אחד מהם אינו מצליח להוכיח את מסוגלותו להיות הורה טוב ולשים את צרכי הילד לפי אלו שלו? האם ילדיהם מרוויחים מכך שהם עם הוריהם הביולוגים, בשעה שהם אינם מקבלים את הטיפול הראוי?

אינני יודעת מי מבין הורים אשם יותר בהתנהלות הזו, שיש בה הסתה ומניפולטיביות מצד שני ההורים, ויש לדבר משמעות. אך נראה לי כי העמקה נוספת בסוגיה זו היא בחזקת "עוד מאותו דבר" – היא ממשיכה את מאבק ההורים על חשבון הילדים. להערכתי, על שני הורים להבין כי אם לא יצליחו להעניק לילדיהם (וכאן המיקוד על ע') טיפול נאות בשיתוף פעולה מינימלי – הרי שקיימת אפשרות שאף אחד מהם אינו הורה טוב מספיק בעבורו. השאלה המרכזית כאן איננה מיהו הורה הטוב יותר בעבור ע', משום שאף אחד מן ההורים, בהתנהלותו הנוכחית, אינו טוב מספיק ואינו משרת את צרכיו של הקטין".

ב) התסקירים והאבחונים שבוצעו בתיק זה:
1) בדיקת מסוגלות הורית במכון "נעמן התמודדות" משנת 2006.
2) הערכת מסוגלות הורית – אוקטובר 2008 ע"י מכון "נעמן התמודדות".
3) תסקיר פקידת סעד מיום 27/02/07.
4) תסקיר פקידת סעד לסדרי דין מיום 05/01/2010.
5) חקירת פקידת סעד הגב' מיכל הדס מתאריך 03/10/2010,

דיון בטענות הצדדים.
ג) בתחילה טוען ב"כ התובע דהיינו ב"כ הבעל, (שהרי עתה הילדים במשמורת זמנית אצל האם) ששני הצדדים הם הורים ביולוגיים של הקטינים ושניהם אפוטרופסיים טבעיים שלהם ולאף אחד מההורים אין עודף של זכויות הוריות על פני רעהו.

בדבריו של ב"כ הבעל על זכויות שיש להורים בילדיהם טעה בזה, כי בכל הקשור לקביעת מי הוא ההורה המשמורן, אין להורים כל זכות רק חובות. והטיב לכתוב זאת הגאון רבי א' גולדשמידט זצ"ל בפד"ר (כרך א' עמוד 157) וז"ל:

"ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן הטבת טובת ההורים אלא הלכות בטובת הילדים. אין הבת או הבן "חפץ" שיש בו זכויות לאב או לאֵם רק חובות עליהם ישנן כאן שמחויבים לגדל ולחנך את ילדיהם...".

(ולקמן יובהרו הדברים בהרחבה יתירה).

כך שאין כאן מקום לטעון על זכויות שיש להורים בילדיהם בנקודה זו של קביעת ההורה המשמורן.
ד) עוד טוען ב"כ הבעל גם להחזקה הזמנית שיש לאם על הקטינים. אין כל משמעות אם הקטינים מצויים בפועל כמחצית הזמן אצל האם וכמחצית הזמן אצל האב - רוצה לומר קביעת משמורת סופית אצל האב לא תגרום לטלטלה כלשהיא אצל הקטינים, כך שלמנטרה החוזרת ונשנית של "עקרון ההתמדה" אין כל משקל בתיק זה.

דבריו של ב"כ הבעל נכתבו כעורך דין המייצג ולא כאיש מקצוע.

שהרי פקידת הסעד בהמלצותיה מתאריך 05/01/10 כתבה מפורשות ההיפך מדבריו בעמוד 2:

"לא ניתן להמליץ על משמורת משותפת כיום. מאחר והילדים חיים בשגרת חיים יציבה אני סבורה כי אין לשנות כעת ולערער את היציבות הקיימת. ובנוסף לכך, לא התרשמתי כי ישנה סיבה מוצדקת להעביר את המשמורת לאב שכן האם הינה מתפקדת ומגדלת את ילדיה באופן משביע רצון, רגישה לקשייהם ולתחושותיהם ומספקת את צרכיהם".

דברים אלו נכתבו על ידי אשת מקצוע שמטפלת במשפחה למעלה משנתיים.

ה) עוד טוען ב"כ הבעל:

"כי היתה תקופה ארוכה ביותר שהאם היתה מתקשרת ללא הרף לאב ושואלת ומתייעצת איתו כיצד לנהוג בסיטואציה כזו או אחרת ... לרוב היתה ניצבת חסרת אונים אל מול התנהגותו הבלתי מרוסנת של הקטין, ע', הסובל מקשיים רגשיים והתנהגותיים חמורים ואף נדחה מהרבה מסגרות חינוכיות מחמת התנהגות זו".

טענה זו אינה מובנת כלל. הרי מדובר בילד בעיתי שנוטל "רטלין", שנזרק מכמה מסגרות חינוכיות כפי שכתב ב"כ הבעל עצמו. אם כן מה הפלא שהאם מתייעצת עם האב. אדרבא, אפשר וזה מראה על קושי של האם, ומ"מ ודאי שזה מראה על התנהגות וחשיבה נכונה לערב את האב כדי לפתור את הבעיות של ילדם המשותף ללא התעלמות מהאב, אף שהיא נמצאת איתו במאבקים כלכליים או אחרים.

ו) וכאן ב"כ הבעל יוצא מגדרו ויוצא נגד כל אנשי המקצוע שעסקו בתיק זה - שירותי הרווחה, פקידת הסעד לסדרי דין, מכון אדם ונעמן, וקובע בניגוד לכל המלצות של מומחים אלו כי מדובר "באשה שאישיותה בעייתית".

אמירה זאת שוב נאמרת על ידי עו"ד. עם כל הכבוד, אין זה תחומו. קביעה כזאת צריכה להיות מגובה בחוות דעת מקצועית. ומשלא הוגשה חוות דעת כזו, אין כל משמעות לדברים אלו. ההפוך מדבריו כתבה פק"ס: "האם הינה מתפקדת ומגדלת את ילדיה באופן משביע רצון. רגישה לקשייהם ולתחושותיהם ומספקת את צרכיהם".
ז) טענותיו כי האשה השאירה את הילדים אצל הוריה בקרית ביאליק בזמן מלחמת המפרץ ובכך סיכנה את ילדיה – הרי שליש ממדינת ישראל וילדיהם היו באותו איזור. א"כ נפסול הורים אלו מלגדל את ילדיהם? נכון שהאשה עברה לאזור השרון - מקום שקרוב לעבודתה, ואכן אחרי שבית הדין נתן החלטה בזה, העבירה את ילדיה. וכי ניתן לומר כי בכך שהוריה נשארו בקרית ביאליק אשה זו "הפקירה את הוריה"?

ח) גם הטענות כי האשה ביקשה בתחילה כי האב יראה את ילדיו תחת פיקוח זה או אחר וכן קשיים שהיו מצד האשה (לטענת הבעל) בהסדרי הראיה – תופעות אלו הינם יום יום בביה"ד. תופעות אלו נפתרות בדרך כלל אחרי שניתנה החלטה של ביה"ד (כמו בנידון דידן)

בנידון דידן ודאי שאין להעלות טענות אלו. האב רואה את ילדיו מחצית מכל שבוע וכן בחופשות וכן בחגים וללא כל פיקוח.

ט) עוד חוזר וטוען ב"כ הבעל טענות נגד האשה אשר מקורן לדעתו "בקמצנות פתולוגית".
גם טענה זו דינה להדחות על הסף.

בחוות דעת של מכון נעמן, נכתב במפורש:

"באשר לתלונה על קמצנות פתולוגית של האם. הרי ממצאי האבחון לא העלו תכנים הקשורים בנושא ובמבנה האישות של [פלונית] (קרי האם). לא נמצאו קווים פתולוגים המכוונים באופן ישיר להפרעה מסוג זה. אמנם יש פה רמה של חרדתיות ותלותיות. אך אין מכאן הקשה ישירה לתחום הכספי. לכן מומלץ לבדוק סוגיה זו בדרכים אחרות קונקרטיות".

הנה לך שטענות על קמצנות נדחו. אדרבא, אם הבעל עדיין אוחז בדעתו יתכבד ויממן ויציע מכון אחר שיכול לבצע בדיקה שכזו. מדוע זנח את המלצת מכון נעמן בזה.

י) עוד טוען ב"כ הבעל כי האם עומדת ללדת (לחברה לחיים) ואז היא תהיה עסוקה כל כולה בטיפול ובהשגחה בתינוק שיולד ובאופן טבעי תתן הרבה פחות תשומת לב לקטנים. א"כ זו עוד סיבה להעביר ממנה את המשמורת לאב.

גם כאן טעה ב"כ הבעל בדבריו, וטוב היה עושה אם לא היה מעלה טענה שכזו.

האֵם הינה אֵם של כל ילדיה. כולם שווים בעיניה. אֵם שהיא ברוכת ילדים אין לה שום חסרון במילוי תפקידה כהורה. גידול ילדים וסיפוק כל מחסורם אינה פוקנציה של זמן וכסף בלבד. הורה טוב הינו הורה שיודע להתייחס לילדיו לא רק מבחינה חומרית ומתן זמן רב, אלא צריך ליתן להם את החמימות האמהית או החוסן האבהי לחוש את צורכיהם, להשתתף ברגשותיהם והוא החלק העיקרי. החלק החומרי הוא החלק הקטן יותר בעיצוב דמותו, אישיותו והתפתחותו של הילד.

יא) משמורת משותפת
שני הצדדים מתנגדים למשמורת משותפת. ואכן במצב הקיים צודקים דלא ניתן להחליט על משמורת משותפת.
אמנם בהמלצת מכון "נעמן התמודדות" מתאריך 10/2008, כתבו כי ניתן לשקול הרחבת הסדרי הראיה ואולי אף משמורת משותפת.

אולם סייגו זאת בתנאי ששני הצדדים יגיעו למצב זה בהסכמה, שהרי אחרת הם עלולים להכשיל זה את זה. סידור כזה נראה עדיף לכל הצדדים.

בנידון דידן לא רק שאין תקשורת תקינה בין האם לאב, אלא אפשר שהיא גם עוינת.

לאחרונה ניתן צו הגנה במעמד צד אחד (האשה) ואח"כ ניתן צו הגנה במעמד שני הצדדים. צו זה אוסר על הצדדים ליצור קשר טלפוני/מייל ביניהם, אפילו לא בענין הקטינים.

משכך, כאשר קיים צו שיפוטי האוסר על הצדדים כל קשר ביניהם, גם לא בענין הקטינים, שוב לא ניתן לבצע הלכה למעשה משמורת משותפת.

גם בהמלצות שנכתבו על ידי מכון נעמן ב-10/2008, בהמלצה מספר 1 ניתן ביטוי לחוסר התקשורת בין הצדדים בלשון המעטה.

וכך נכתב בהמלצה מס' 1:

"ראשית מומלץ באופן מודגש לכל צד לראות את הנוסח של האבחון אשר המכון ייעד לאותו צד, העברת מידע של הורה אחד אל השני מפרה את הזכות של כל אחד מהם לפרטיות, אינה מועילה במאבק המתמשך ביניהם זאת עקב השימוש של כל אחד במידע 'מפליל' על השני כדי 'לנצח' אותו במאבק המשמורת וכל זאת על גב הילדים".

היוצא דלא רק שאין הצדדים משתפים פעולה, אלא כל אחד מחפש את נקודת התורפה של השני כדי לתוקפו.

התנהגות זאת נכתבה במגילת איכה "היו שריה כאילים", אומר המדרש שעדר אילים כשהולכים, הרי ראש של זה בזנבו של זה. כך היו ראשי העם קודם החורבן, שהרי הזנב מסמל את החלק החלש והטפל, כך היו שריה שהם הראשים, שמים את ראשיהם בזנבם של חברם, דהיינו מקום הטפל, מקום התורפה והפחות של חבירו כדי שידע היכן להעליבו ולבזותו.

סוף דבר. במצב הקיים בין הצדדים לא ניתן להמליץ על משמורת משותפת מפני שלא ניתן לקיימה הלכה למעשה.

יב) עקרון המנחה את בית הדין בקביעת מי ההורה המשמורן.
כתב רמב"ן בתשובות המיוחסות (סימן לח):

"ולעולם צריך לדקדק בדברים אלו אחר מה שיראה בעיני בית הדין בכל מקום ומקום שיש בו יותר תיקון ... לחזור אחר תיקונן.

ופירושם של דברים כי ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן הלכות טובת ההורים אלא הלכות בטובות הילדים. אין הבת או הבן "חפץ" שיש בו זכויות לאב או לאם רק חובות עליהם ישנם כאן שמחויבים הם לגדל ולחנך את ילדיהם. ובבוא בית הדין לקבוע בדבר מקומו של הילד ובדבר הסדרי הראיה בין הילד להוריו, רק שיקול אחד נגד עיניו והוא טובתו של הילד אצל מי תהיה ובאיזה אופן תהיה. אבל זכויות אב ואם – זכויות כאלו לא קיימות כלל".

וכ"כ המבי"ט בתשובה (חלק ב' סימן ס"ב):

"למדנו מכאן שתגדל הבת אצל אמה שתלמד לה אומנות נשים וצניעות דרך נשים ... כי מה שאמרו הבת אצל אמה, לא בשביל קירוב ואהבת אם לבת יותר מן האב נגעו בה, אלא תיקון הבת".

גם בתשובת מהרשד"ם (סימן קכ"ג חלק אבהע"ז) כתב:

"לעולם הולכים אחר טובת הבת והבן ואע"פ שאמרו שטוב לבת אצל האם לעולם, היינו כשגם טובת הבת. אבל בלאו הכי לא וכללה דמילתא כי כל זכות שאמרו ז"ל בדיבורם ... הבת אצל האם לעולם ... ובזכותה דברו ולא בזכות האם דברו. וכן בזכות הבן דברו..."

כל זה הובא בפד"ר כרך א' עמוד 157 לגאונים א.גולדשמידט, ש.ש. קרליץ ו-י' בבליקי זצ"ל.
וברמ"א אבה"ע (סימן פ"ב) כתב בשם תשובת מהר"מ פדואה סימן צג (על מ"ש מר"ן והבת אצל אמה לעולם ואפליו לאחר שש שנים):

"ודוקא שנראה לב"ד שטוב לבת להיות עם אמה אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה".

וב"פתחי תשובה" (ס"ק ז') כתב בשם הרדב"ז (חלק א סימן קכז):

"הדבר ברור שהבן אצל אמו אמרו ולא אצל אם אמו. ואף על פי כן אם ראו בית דין שתקנת הילד שיעמוד אצל אם אמו, אעפ"י שיאמר ראובן (אביו) תנו לי בני ואני אעשה מה שארצה, אין שומעין לו ... כללא דמילתא הכל תלוי בראית בית הדין באיזה מקום תקנה לולד יותר".

יג) מדוע יש לקבוע את המשמורת הזמנית שביד האם למשמורת קבועה.
חדא – כל האבחונים והתסקירים שניתנו בתיק זה המליצו או שהעדיפו את האם על האב להיות הורה משמורן. באבחון שנעשה על ידי מכון נעמן בשנת 2006 נכתב בעמוד 17:

"היא (דהיינו האם) רגישה לצרכי הילדים ומסוגלת לספק להם בסיס ענין ומקור תמיכה".

ובעמוד 9 נכתב:

"כמו כן, בציר המשפחה האם היא העומדת קרובה לילדיה, כלומר ברובד לא מודע התפיסה היא כי דמות האם היא הקרובה לילדיה לא האב".

ובעמוד 27:

"כלומר לא נראית סיבה לשלול מן האם את המשמורת על ילידה ע"פ הממצאים אשר בידינו".

שנית – על תסקיר זה נחקרה כותבת התסקיר הגב מיכל אוסין, פסיכולוגית ורכזת תיק משולם. והיא ענתה לב"כ הבעל:

"אני רוצה לומר שאין הורה טוב מהורה השני באלפי מונים .... לדעתי יש עדיפות קטנה".

וכן אמרה: "לגבי הילדים שיהיו במשמורת האם, לזה אני מסכימה כי זו היתה המלצתי".

שלישית – גם באבחון שנעשה בשנית בשנת 2008 על ידי מכון "נעמן התמודדות" בעקבות טענות האב כי הילד ע' מתדרדר בגלל האם. גם שם בהמלצותיו לא הומלץ להוציא את המשמורת מן האם, אלא כתב שהיה ממליץ על משמורת משותפת לוּ היה שיתוף פעולה בין הצדדים, דבר שכזה לא רק שאינו קיים אלא ההיפך, ישנו צו הרחקה ואף לא קשר טלפוני בין ההורים.

רביעית – גם בתסקיר מיום 27/02/07, ניתנה המלצה לתת את המשמורת לאם. גם בתסקיר מתאריך 05/01/10, הומלץ שהילדים יהיו במשמורת האם. וז"ל:

"לא ניתן להמליץ על משמורת משותפת כיום מאחר והילדים חיים בשגרת חיים יציבה, אני סבורה כי אין לשנותה כעת ולערער את היציבות הקיימת. ובנוסף לכך, לא התרשמתי כי ישנה סיבה מוצדקת להעביר את המשמורת לאב, שכן האם הינה מתפקדת ומגדלת את ילדיה באופן משביע רצון. רגישה לקשייהם ולתחושותיהם ומספקת את צרכיהם".

חמישית- ביום 05/01/10, נחקרה פקידת הסעד הגב' מיכל הדס ע"י ב"כ הבעל ובחקירתה אמרה: "אין כל סיבה להורות על משמורת האב. האם הינה מתפקדת היטב, נמצאת בקשר עם מוסדות חינוך. משמורת האם הינה נהדרת היום עבור הילדים".

שישית - יש לציין כי רובם ככולם של טענות האב כנגד האם הינם בנוגע לבן ע'. אולם על הבת לא טען דבר שיש בו ממש (מלבד הטענות על קמצנותה שנבדקה ע"י מכון "נעמן התמודדות" ונמצא שאין בטענה זו דבר, והמליצו על בדיקה יסודית יותר במקום אחר. אם הבעל מלין על כך שלא נעשתה בדיקה שכזו הרי שהאם לא תסרב לבדיקה ובלבד שיממן בדיקה שכזו).

והרי לך מ"ש מרן (סימן פ"ב סעיף ז'):

" ... והבת אצל אמה לעולם ואפילו לאחר שש. כיצד היה האב ראוי לצדקה מוציאין ממנו הראוי לו בעל כרחה וזנין אותו והיא אצל אמה ואפילו נישאה האם לאחר בתה אצלה, ואביה זן אותה משום צדקה עד שימות האב ותיזון אח"כ מנכסיו בתנאי כתובתה והיא אצל אמה".

הוסיף רמ"א:

"ודוקא שנראה לבית הדין שטוב לבת להית עם אמה. אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכוף שתהיה עם אמה".

א"כ בנידון דידן שלא הועלו טענות בדבר משמורת הבת אצל האם, א"כ לוּ היינו צריכים להעביר את הקטין ע', הרי שבזה היינו גורמים עוול לחלק ולהפריד בין שני הילדים, דבר שלא עושים רק במקרים חריגים, ק"ו בנידון דידן שכל ההמלצות כי הבן ע' ישאר במשמורת האם.

יד) הטענות בדבר האלימות נגד הבן, ע'.
כאן מלין ב"כ האב כנגד האֵם ובן זוגה כי הם הפעילו אלימות נגד הבן, ע' ואף הוגשו תלונות במשטרה.

אירוע ראשון מיום 19/10/09, בו תקף בן זוגה של האם את הקטין ע' באופן חמור כאשר אחז בגרונו והניף אותו באוויר וכך גרר אותו למיטתו. לקטין נגרמו מלבד הלם וחרדה, חבלות ושריטות בצווארו – ומנגד האם ביקשה לחפות על בן זוגה לבל יודעו מעשיו לרשויות ולמחרת האם איפרה את החבלות והשריטות בחומרי איפור שהיו ברשותה ובכך הפכה לשותפה מלאה למעשיו של בן זוגה. הוגשה תלונה נגד האם בן זוגה ואף נחקרו במשטרה.

אירוע זה נתגלה ממש במקרה על ידי אמו של האב בזמן שקילחה את הקטין וגילתה את סימני החבלה על צווארו. על זה טוען ב"כ האם- כי על אירוע זה האם דיווחה לפקידת הסעד כפי שכתבה פקידת הסעד במכתבה:

"באותו יום ערכתי ביקור בית שתוכנן עוד קודם לכן אצל [פלונית] והיא שיתפה אותי בפרטי האירוע עוד בטרם ידעה כי הענין דווח לי על יד בית הספר באותו יום".

על אירוע זה היתה גם התייחסות של הגב' הדס, פק"ס, בחקירתה על ידי ב"כ הבעל.
וכך היא אמרה:

"ש: לאחר מרץ 2009 קרו דברים חשובים, דווחתם על אירוע אלים שהתרחש שהבן זוג של האם הרים אותו בצווארו, והיא הסוותה את הסימנים בצוואר עם חומר צביעה.
ת: בתיק מעורבת חוקרת נוער, המקרה דווח, אני לא יכולה לפעול ולהתייחס עד שהדברים לא נבדקים במשטרה,
ש: את כותבת לא התרשמתי כי ישנה סיבה להעביר למשמורת של הקטין של האב, אי עמידת האשה לשמור על בנה, האם זו סיבה להעביר קטין לאב.
ת: בודקים הכל, אנו לא התרשמנו שישנה סיבה מוצדקת שצריך להעביר את המשמורת לאב, אמא שמתפקדת כאם, בקשר עם בי"ס, אני חושבת שאם היה שיתוף בין ההורים, ואם היחסים היו רגועים יכלה להיות הורות תקינה, וזה לא כך, זה שאנו נמצאים כאן היום, שהתיק מתנהל שנים זה אומר הכל, שההורים לא יכולים להתפנות לטיפול הילדים.
ש: צריך לקבוע משמורת, ואנו שואלים שוב, במקרה שבן זוגה של אם שמכה קטין, והאם מגינה על חברה בכך שמסבה את האלימות.
ת: שכתבתי את התסקיר, זה היה בחקירת משטרה, אני אמרתי שצריך להפגש עם בן זוגה של האם ונתברר לי שהם נפרדו, אין לי סמכויות לפעול.
ש: האם דיווחה לך על האירוע.
ת: לא הכחישה.
ש: כל מה שאמרתי זה נכון. היא סיפרה שאכן הדברים התרחשו.
ת: לא בדיוק כפי שתיארת, היא הבהירה לו שהיא לא מוכנה, והוא התנצל והיא התנצלה.
ש: היא איפרה אותו באיפור.
ת: לא אישרה זאת.
ש: [פלוני] ביקש לדווח למשטרה ואמרת שאינך מטפלת.
ת: כי המשטרה מטפלת בזה.
ש: האם אתם לא צריכים לפנות למשטרה.
ת: יש חוקרת נוער, העברתי הכל, היא מודעת לכל,
ש: היא הגישה תלונה.
ת: יש חקירה.
ש: יש כתב אישום.
ת: לא יודעת.
ש: אם היא תורשע, האם זה ישנה את המשמורת.
ת: אני לא יכולה לענות, צריך לחשוב.
ביה"ד: כמה זה משפיע.
ת: אנו בוחנים את הכל, לא בגלל אלימות אנו מוצאים את הילדים.
ש: זה לא אלימות מצד הורה, אלא מצד אדם אחר.
ת: קשה לי לענות עכשיו, וצריך להתייחס בכובד ראש.
ש: לפי הוראת סעיף 323 חלה חובה על הורה שאחראי על קטין, מצב שהוא יחובל או יוכה ע"י אחר. את מודעת לזה.
ת: כן.
ש: האם זה שהאשה לא התערבה וגם טשטשה זאת, האם האשה הזו מעורבת בזה,
ת: היא לא ראתה את המקרה שהתרחש, לא נכחה, כך נמסר לי, כל מקרה שנשאלה עליו [פלונית], לא הכחישה, היא אמרה מה היה בדיוק, לא היה מקרה שהאשה לא.
ש: היא טשטשה זאת באמצעות איפור, האם זה עולה בקנה אחד.
ת: תשאל אותה, לא הכחישה זאת את האירוע.
ש: האירוע נתגלה במקרה ע"י אמו של האב שקלחה את הקטין, וכך גילתה זאת.
ת: ביה"ס דיווח לנו".

אירוע שני של אלימות כנגד ע' היה ב-07/2010 בו תקפה האם את הקטין, ע', במכות נמרצות כגבר לאחר שהחליקה בחדר האמבטיה על מים שהשאיר הקטין לאחר המקלחת (כל זה לשון ב"כ האב). גם על אירוע זה הוגשה תלונה והאֵם נחקרה במשטרה.

ומנגד טוען ב"כ האשה כי בתיק זה אכן נחקרה האשה, תיק זה נסגר וצירף מסמך של משטרת ישראל אשר מעיד כי תיק זה נסגר בגלל שנסיבות הענין אינן מצדיקות העמדה לדין.

הנה תלונות אלו נחקרו על ידי משטרת ישראל ותלונה אחת עדיין נחקרת. מכל מקום בית הדין מבהיר בזה כי אלימות כנגד קטינים גובלת באכזריות לשמה. אלימות נגד קטינים שאין ביכולתם להתגונן וכלשון החוק "קטין חסר ישע", ודאי שזה מדליק נורות אדומות ומזהירות שלא להשאיר קטינים אלו במחיצתו של אותו אחד שהנהיג כנגדם אלימות ואף אם הוא אב או אם של קטינים אלו.

מאחר ובנידון דידן המשטרה עדיין לא גמרה את החקירה ועדיין אין אנו יודעים מה הן המלצות המשטרה ומה ינתן בפס"ד אם יוגש כתב אישום. מה עוד שמדובר כאן באלימות שהופעלה על ידי בן זוגה של האשה שלטענת האשה היא לא יודעת אם תמשיך לחיות איתו או כלשונה "יש לי תנאים".

על כן בית הדין, משאיר נקודה זו פתוחה עד מתן תוצאות חקירת המשטרה. אולם עד קבלת תוצאות אלו, בית הדין מטיל על האם לדווח מיידית לאב, לפקידת הסעד ולמשטרת ישראל על הכאה או תקיפה של בן זוגה כנגד הילדים.

מכל מקום ביה"ד מבהיר בפס"ד זה לבן זוגה של האשה, לעת עתה הוא אף לא אביהם החורג של הילדים, אלא הינו אדם זר לחלוטין ולא מוטל עליו כל חיוב או זכות כלפי הילדים. על כן אַל לו לעזור בחינוכם או הפחדתם אפילו אם יתבקש על ידי בת זוגתו, עד גמר החקירה המתנהלת נגדו.

על האם לדעת כי אי דיווח ואי הגנה על הילדים הינה עבירה על החוק וסיבה מספקת כזו להוציאם מחזקתה.

סוף דבר.
1) משמורת הקטנים תמשיך להיות בידי האם למשך שנה אחת בלבד. וזאת בכפוף למה שנכתב בסעיף יד, בסופו.
2) לאחר קבלת תוצאות החקירה, יבחן בית הדין את החלטתו בענין המשמורת, גם אם זה יהיה תוך שנה.
3) בית הדין מאמץ בשלמות את כל ההמלצות שניתנו על ידי מכון "נעמן התמודדות" בסעיפים 3-7 ועל הצדדים לפעול על פיהם.
המלצות הינן כדלהלן:
1) [...]
2) [...]
3) הייתי ממליצה על מסגרת יותר אינטנסיבית בעבור ע'- מסגרת בה יוכל לשהות עד שעות הערב. כך יהיה רוב היום "מנוטרל" יותר מהוריו, ויזכה ליציבות ולטיפול שהוא זקוק לו בתוך אותה מסגרת.
4) ע' זקוק למסגרת חינוכית המתאימה לצרכיו, אני מבינה שהוא הותאם למסגרת חינוך מיוחד.הוא זקוק לעזרה מקצועית אינטנסיבית שכוללת:
א) טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי שמלווה בהדרת הורים (על ידי שני אנשי מקצוע שונים).
ב) התייעצות פסיכיאטרית בנוגע להתנהגותו של ע'.
ג) התייחסות הולמת לקשים הגרפו-מוטוריים (בשלב הראשון מומלצת הפנייה לאבחון של מרפאה בריפוי ועיסוק.
5) מומלץ כי איש מקצוע "מגשר" יהיה בקשר עם שני ההורים, על מנת לדאוג כי יעילות הטיפול בצרכיו השונים של ע' (הגעה לבדיקות, קבלת הטיפול רצוי וכדומה) יתפקדו.
6) בתנאים אלו, ניתן לשקול הרחבה של הסדרי הראיה של האב, ואולי אף משמורת משותפת (בתנאי ששני הצדדים יגיעו למצב זה בהסכמה, שהרי אחרת הם עלולים להכשיל זה את זה). סידור כזה נראה כעדיף לכל הצדדים. נראה שאם [פלוני] יחוש שהוא מצליח לראות את בנו יותר ואם יש לו לגיטימציה והשפעה על חינוכו, הדבר עשוי לרכך אותו ולמתן במשהו את המאבק הבלתי פוסק בינו לבין [פלונית].
כמו כן, נראה כי [פלונית] תתקשה לגייס כוחות להלחם ב[פלוני], לפרנס ולגדל את ילדיה. אם היא תרפה ותיתן ל[פלוני] יותר מקום – גם לה ירווח וגם לה ייטב.
ולבסוף הילדים, הם עשויים לזכות בזמן איכות טוב יותר עם הורים פחות טעונים ויותר משתפי פעולה זה עם זה - ואין דבר נכון יותר ששני הצדדים יכולים לעשות למענם.
7) מומלץ לשני ההורים לווי של טיפול, מעבר להדרכה ההורית – בה יוכלו לעבד את הקשיים שהם עוברים, ואת האפשרות לשתף פעולה למען הילדים".


אחרית דבר.
בית הדין קורא לשני הצדדים: "אל תחטאו בילד". על ההורים לידע כי להם חובות כלפי הילדים ואין הילדים בחזקת נכס שיש להורים זכויות בו.

על כן עליהם להתגמש ולנהוג בתבונה ולא תמיד צריכים להיות צודקים, יש להיות חכמים כדי שילדיהם לא יינזקו על מנת להגיע למצב שבו בית הדין יוכל לתת בתיק זה משמורת משותפת שהוא טובת הילדים וממילא גם ההורים ירוויחו מזה.

הנלע"ד כתבתי, וצור יצילנו משגיאות אמן.

(-)מיכאל עמוס- אב"ד

גם אנו מצטרפים לפסק דינו המנומק של כבוד האב"ד הגר"מ עמוס.


(-)שניאור פרדס - דיין

(-)אריאל ינאי - דיין


אנו פוסקים כאמור.

ניתן ביום כ"ח בשבט התשע"א
(02/02/2011)

הרב מיכאל עמוס - אב"ד
הרב שניאור פרדס - דיין
הרב אריאל ינאי - דיין