"ביה"ד רואה בחומרה את מניעת סדרי ראיה ע"י האשה כאמצעי ענישה של האב. גם אם סיבתה נכונה היא איננה ערכאה שיפוטית. זאת ועוד כי התנהלותה זאת פוגעת בראש ובראשונה בילדיה. הקשר בין האב ובין ילדיו כמו האֵם עם ילדיה, חשוב בחשיבות עליונה לטובתם הנפשית.

בית הדין מצווה את האשה על חידוש המפגשים בין הילדים באופן מיידי במסגרת מרכז הקשר. כל הפרה תישא קנס כבד. על הצדדים ליידע את בית הדין על חידוש הקשר בתוך 72 שעות!".

"בית הדין חוזר ומבהיר: בכל במקרה שבו אין האב רואה את ילדיו, ללא סיבה מוצדקת ומוכחת שתיראה לנו – אנו נשקול לחייב בהוצאות משפט. באם הדבר יהפוך לנורמה, לא נהסס לקבוע דיון באפשרות של העברת המשמורת לאב.
. . . . . . . . .
על האשה להגיש לבית הדין אישורים רפואיים הקבילים לערכאה משפטית המעידים על נכונות טענותיה שבכל המועדים הנ"ל היא או אחד הילדים היו חולים.
באם לא יוגשו, תנתן החלטה בנושא זה על הפרת החלטות שיפוטיות.
אנו חוזרים ומבהירים, בשנית, שיש לקיים את המלצות לשכת הרווחה לקיום המפגשים בין האב לילדיו כמפורט בחוות הדעת שלהם". (ההדגשה שלי: ע'מ).

"ביה"ד קיבל ביום 11/11/10 בקשה בעניין הפרת הסדרי הראיה ע"י האשה.

בתאריך הנ"ל הוציא ביה"ד החלטה כי על הצד השני להגיב על הבקשה.

חלפו שבועיים ימים ולא הגיעה לשולחננו תגובתה של האם.

יצוין ויוער כי זו לא הפעם הראשונה שהאישה לא מגיבה לבקשות, וכבר ביה"ד נזף בה על כך.

בבקשה הנוכחית מבקש הבעל וב"כ לקנוס את האשה בהעדר תגובה, בדרך קיזוז ממזונותיה של האשה.

ביה"ד רואה בחומרה רבה וזאת בלשון המעטה את התנהלותה של האשה. ביה"ד אף הזהיר אותה פעמים רבות על כך ואף ציין את עניין הקנסות. האשה עושה דין לעצמה ומבזה בכך את ביה"ד.

לפיכך ביה"ד פוסק:
הבעל יפחית באופן חד פעמי סך 2000 ₪ ממזונותיה של האשה, כקנס כנזכר.
בעניין בדיקה למסוגלות הורית, ביה"ד יחליט לאחר הדיון הקרוב בו תחקר העו"ס".

"גורמי הטיפול במרכז הקשר סוברים כי בשלב בזה מפגש בין האב לקטינים מחוץ לחדר סגור יהווה הזדמנות עבור הקטינים לחות חוויה מהנה עם אביהם וכי לא התרשמו כי האב מהווה סכנה לילדיו. טענת האם כי עלול לחוות איום כפי שמהווה כלפיה, נראה כי נובעת מעולמה וחוויתה הסובייקטיבית וכי לא ניכרת התנהגות זו כלפי הקטינים עפ"י התרשמות עו"סי המרכז.

התרשמות אנשי המקצוע
ההתרשמות חברי וועדת תסקירים היא שמדובר בהורים אשר אוהבים את ילדיהם, אך ניכר כי הקונפליקט ההורי אינו מאפשר להם לבטא את יכולתם ההורית באופן מיטיב ובונה. ההתרשמות הינה מרמת קונפליקט גבוהה ביותר מאופיינת בעוינת והכפשות הדדיות קשות. אין יכולת לתקשורת הכי בסיסית ותיאום ביניהם כהורים. הסכסוך והנושאים הבלתי פתורים ביניהם מעצימים את האווירה והקונפליקט ההורי.

הילדים הרכים נחשפים לסכסוך וגם מרכז קשר מהווה במה להמשך ההתנצחות וההאשמות ההדדיות. בולט חוסר אמון ופסילה טוטאלית של יכולותיו ההוריות של האב מצד האם.

בולט הקושי של האב לראות ולחזק את החלקים החיוביים בתפקיד האימהי של האם.

הבת, נ', בת ה-3 וחצי, חשופה למסרים ולתכנים שאינם תואמים את גילה והשלב ההתפתחותי שלה, לכן ישנן השלכות על יכולתה ליהנות מהקשר שנבנה עם אביה.

חברי הועדה מתרשמים מיכולות הוריות טובות של האב ויכולת למידה, קבלת הדרכה והפנמה של ההדרכה שניתנה.

האב אינו מוותר על הקשר עם ילדיו ונלחם על המשך הקשר עימם. חברי הוועדה לא התרשמו, מכל החומר שהוצג מאב פוגע בילדיו ועל כל ההמלצה הינה הרחבת ההסדרים.

המלצות
הקשר הקיים כיום בין האב והילדים אינו מאפשר ביסוס ובניה של הקשר הורי טבעי. על כן מומלץ על הרחבה כדלקמן:
א ) האב ייקח את שני ילדיו פעמיים בשבוע דרך מרכז הקשר ויחזיר אותם כעבור 3 שעות (שעות המעבר יתואמו בהתאם לתוכנית מרכז הקשר).
ב ) מומלץ על עריכת מבחני מסוגלות הורית לשני ההורים זאת מאחר ומאד מודאגים מהתכנים אליהם נחשפים הקטינים וכן מודאגים מהסימפטומים של הבת הגדולה, נ', שהגיבה בהרטבה נוכח הקונפליקט ההורי אליו הייתה חשופה.
ג ) המכונים האפשריים לעריכת מסוגלות הורית:
מכון וגנר – 09-7441116.
מכון שלם – 03-9642623.
הדרה בר- 03-6114400.
אסתר אפק- 09-8997231.
מכון שריג- 03-6483102 (אחראית אבחון מירב וינשטיין).
מומלץ כי העלות לעריכת המבחנים למסוגלות הורית תתחלק באופן שווה בין ההורים.

במידה ותוך 3 חודשים יתברר כי לא נערכה מסוגלות הורית, נשקול המלצה להרחבת הסדרי ראיה.

נציין כי ההורים שותפו בהמלצות לעיל. האב הביע הסכמה מלאה לעומת האם שהביעה התנגדות מוחלטת ולדבריה לא מתכוונת ליישם את ההמלצות".

"ביום ג' 07/12/10, ש' הביאה למרכז את נ' בלבד, לדבריה ר' היה חולה. נ' סירבה להתקרב לאביה ונצמדה ל[פלונית]. לאחר ש[פלוני] שכנע אותם להצטרף אליו כמוסכם, החלה [פלונית] לעורר מהומה וצעקות וגידופים על עובדי המרכז ועל [פלוני], ודרשה כי נתלווה לרכב לוודא שיש כיסא בטיחות.


משסמדר הגיעה לרכב, מצאה כי קיים כיסא בטיחות ראוי. נ' סירבה להיכנס לרכב, החלה לבכות ולאחוז בחוזקה ברגלי אימה ובבכי קורע לב אמרה: "אמא, את לא מרשה לי להיכנס לאוטו כי זה מסוכן...., אני פוחדת מהאוטו ... ועוד". [פלוני] ניסה לקחת את נ' באסרטיביות ואז החלה [פלונית] לצעוק ולהטיח ב[פלוני] אמירות בדבר היותו לוקח את נ' בכוח וכאב.

נ' לא הצטרפה לאביה אך לראשונה שוחחו ביניהם ההורים פנים מול פנים הם סיכמו שביום ה' 09/12/10, נ' תכנס לאוטו ואמה תחגור אותה. גם בסיום פעילות מרכז הקשר [פלונית] ו[פלוני] נותרו לשוחח על דעת עצמם מחוץ למרכז הקשר.

ביום ה' 09/12/10, ר' שוב לא הגיע למפגש. נ' אמרה כי "ר' קטן ומפחד מאבא ולכן לא הגיע". נ' סירבה לשתף פעולה עם אביה. [פלוני] עלה עם נ' למרכז כשהיא צועקת שהיא מפחדת ממנו ואימא לא מרשה לה להיות איתו. [פלונית] עלתה למרכז בניגוד למה שהוסכם. [פלוני] ניסה לקחת את נ' מידי [פלונית] אך נ' לא הרפתה. לאחר מספר דקות נ' נרגעה, שתתה והסכימה לשוחח עמנו לבדה, ללא האם, [פלונית]. נ' שוב חזרה ואמרה: "אימא אומרת שאסור לי לנסוע עם אבא, הוא ייקח אותי ולא יחזיר אותי...".

בהמשך, נ' הסכימה לרדת למטה עם אביה- [פלוני] ולשהות מחוץ למרכז הקשר. [פלונית] נותרה להמתין במרכז הקשר. לאחר מספר דקות [פלוני] התקשר והסתבר כי לקח עמו את נ' שנעתרה לנסוע עימו ברכב בלוית אחותו. [פלונית] החלה לצעוק ולגדף ולאיים בפני עובדי המרכז והורים אחרים על מאיה וסמדר.

היא דרשה כי נ' תגיע מיד למרכז הקשר ואף הזמינה משטרה וטענה כי נ' נחטפה על ידי אביה, [פלוני]. הוסבר שוב ל[פלונית] כי על פי החלטת בית-המשפט [פלוני] רשאי לצאת עם נ' ור' ממרכז הקשר ועליו להחזירם למרכז הקשר עד לשעה 18:45. לאחר מספר דעות [פלונית] הזעיקה את אמה שסייעה לה בגידופים על צוות מרכז הקשר וזאת בפני משפחות נוספות שנכחו במקום.

בהמשך [פלונית] ואמה יצאו ממרכז הקשר. לאחר מספר דקות סמדר ירדה לחדר ההמתנה ו[פלונית] ואמה שהסתבר כי חזרו למרכז הקשר, המשיכו לקלל. [פלונית] אף דחפה כיסא לעבר סמדר, התקרבה ואיימה להכותה וזאת, בנוכחות השומר ומתנדבת המרכז, גב' יונה ר' –מנשות הדסה ומשפחות נוספות.

תלונה הוגשה למשטרה על יד מאיה וסמדר.
בשל התנהגותה של [פלונית] במרכז הקשר, לא נוכל לאפשר את המשך הגעתה למקום וזאת, לשם שמירה על ביטחונם של צוות המרכז ולשם קיום הסדר התקין והאווירה הרגועה הנדרשים למהלך קיום מפגשים במרכז.

. . . . . . . . . . . . . . . .
אחת ההאשמות המרכזיות בהן מאשימה האם את האב הינה בעיית השתייה שלדבריה יש לה השלכות מזיקות בתפקודו הכללי. נציין כי במהלך הכרותינו את האב התרשמנו מאדם מתפקד ובעל מוטיבציה להצליח ולהתקדם וניכר כי משקיע מאמץ להעתיק מוטיבציה זו גם בהתייחס לקשר עם ילדיו. ניכר כי הילדים מאד חשובים לו וההתרשמות היא שמשקיע מאמצים רבים כדי לבסס את הקשר עימם. מגיע בזמן למרכז הקשר, משתף פעולה ותמיד מצויד בהפעלה ובמשחקים עבורם. עובד באופן יציב וקבע כבר 10 שנים בחברת [...] לאחר שעזב את צבא קבע, נוסע מדי יום למקום עבודתו מרעננה לצריפין ואף מעסיקיו מעידים כי הינו מתפקד באחריות וברמה טובה. נציין כי במפגשים שלנו עם האב לא היה אף פעם אחת שתוי ולא הריח מאלכוהול.
לעניין הוורטיגן שלדבריה סובל ממנו. [פלוני] הציג מסמך רפואי בו נכתב כי הייתה זו אפיזודה אחת ויחידה בחייו בשנת 2007.

באשר להאשמות האם להתנהגות מינית מצד האב כלפי הקטינה בעבר ואף כיום. אנו מבינים כי ישנם סגנונות שונים בתוך המשפחה וכשבני הזוג חיים ביחד העניין מקבל לגיטימציה בעוד שבמצבים קונפליקטואלים סיטואציות מעין אלו מקבלות פרשנות שלילית ונתונות לחילוקי דעות. האב מציג כי החליף בגדים לבת, נ'. לעומתו האם מציגה את העניין כהפשטת הבת ונותנת לכך ביטוי של הטרדה מינית. מתוך דיווח מעו"ס המרכז עולה כי: "בתהליך המפגשים בתוך מרכז הקשר היו סיטואציות בהן החליף לבתו תחתונים על רקע ההרטבה. המפגשים בין האב והילדים שהתקיימו מחוץ לחדר המפגש, עו"ס המרכז לא היית הנוכחת".

קיימת תחושה כי האם מוצפת בחרדה נוכח החלטת כבוד ביה"ד כי האב יקח את ילדיו פעמיים בשבוע למשך 3 שעות. אנו סבורים כי למרות העבודה המקצועית שהושקעה במשפחה לא הופחתה תחושת החרדה אצל האם ותחושה זו משפיעה עליה מאד וגורמת לתגובות שאינן מתאימות לצורכי הילדים".

"למדנו מכאן שתגדל הבת אצל אמה שתלמד לה אומנות נשים וצניעות דרך נשים ... כי מה שאמרו הבת אצל אמה, לא בשביל קירוב ואהבת אם לבת יותר מן האב נגעו בה, אלא תיקון הבת".

"ודוקא שנראה לב"ד שטוב לבת להיות עם אמה אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה".

"הדבר ברור שהבן אצל אמו אמרו ולא אצל אם אמו. ואף על פי כן אם ראו בית דין שתקנת הילד שיעמוד אצל אם אמו, אעפ"י שיאמר ראובן (אביו) תנו לי בני ואני אעשה מה שארצה, אין שומעין לו ... כללא דמילתא הכל תלוי בראית בית הדין באיזה מקום תקנה לולד יותר".