בפנינו תביעת הבעל לגירושין ומנגד תביעת האשה לשלום בית.

הצדדים נישאו ביוני 2004. לשניהם אלו נישואין ראשונים. לצדדים ילדה אחת.

הבעל עזב את דירת הצדדים בתאריך 30.8.2008 ומאז חיים הצדדים בנפרד.

בתאריך 11.9.2008 פתח הבעל תביעה לגירושין בכתב התביעה כותב הבעל בסעיפים 3,4 "...הובהר לתובע כי הנתבעת אשה תלותית תחת הסינר של אמה השתלטנית, כי אמה מהווה את הצלע השלישית בחיי הנשואין וכי בפועל נשוי הוא הן לתובעת והן לאמה...אם הנתבעת אילצה את הצדדים לגור ביחידת דיור סמוך לדירתה...והתערבות יתר בזוגיות. בסעיף 6 כתב "התנהגות הנתבעת בלתי נסבלת בלשון המעטה, הנתבעת סובלת מהתפרצויות של חרדה דכאון והיסטריה, נוהגת בשתלטנות, איומים, צעקות, נוהגת ליצור פרובוקציות מריבות וכד'". בסעיף 7 "...הנתבעת היא שהודיעה לו שבדעתה להתגרש...תתלונן תלונת סרק על איומים של התובע וכך יורחק מדירתו, יכנס למעצר ויאבד את מקום עבודתו..." בסעיף 10 כתב ".. הנתבעת מאוסה עליו לאור התנהגותה החמורה והאלימה כלפיו, כי כלו כל הקיצין ואין מנוס מגירושין...".

בתאריך 14.9.2008 פתחה האשה תביעה לשלום בית בסעיף 5 כתבה "עד מאי 2008 החיים הזוגיים היו טובים יחסית (למרות שכל נטל של גידול הילדה, היה על האשה) ובשיתוף. מאותו חודש, הבעל כמעט ולא קיים יחסי אישות, היה אדיש כלפיה, והיעדרויותיו מהבית גברו. לא היה סכסוך או ריב כלשהו, שגרמו לבעל לעזוב". בסעיפים 6,7 כותבת "...האשה פנתה לבעל וביקשה ממנו לנסות שלום בית, וללכת לייעוץ זוגי. הבעל סרב ועזב את הבית ללא התראה נוספת... האשה חוששת שבעלה בוגד בה וזוהי סיבתו לעזיבת הבית".

דיון ראשון התקיים בתאריך ד' כסלו תשס"ט 1.12.2008 בפני הרכב אחר. הבעל מעוניין להתגרש, האשה מעוניינת בשלום בית. הסיבות לעזיבת הבעל שנויות במחלוקת בין הצדדים. בהחלטה נשלחו הצדדים ליועצת הנישואין הגב' שרי עוז מקרית מוצקין. עוד נאמר בהחלטה כי "בשלב זה כל עוד אין לביה"ד תמונת מצב אוביקטיבית באשר למערכת היחסים בין בני הזוג והגורם לעזיבת הבעל את הבית, קובע ביה"ד כי תביעת הבעל כנה וכל התביעות שכרך בתביעתו זו כנות. עם זאת האשה וב"כ רשאים להמציא לביה"ד סיכומים מגובים באסמכתאות משפטיות לפיהן לביהמ"ש הסמכות לדון במזונות אשה עם עותק לתגובת הצד השני וזאת בתוך 30 יום".

התובעת הגישה תביעה למזונות אשה והקטינה לבית המשפט על סך של 17000 ש''ח לחדש, התביעה למזונות האשה נדחתה מחוסר סמכות.

דיון שני התקיים בתאריך ח' שבט תשס"ט 2.2.2009 אעתיק חלק מהפרוטוקול:

ביה"ד: מה עשית למען ש"ב מאז הדיון האחרון.

האשה: פניתי לעו"ס ובקשתי ממנו שיחזור הביתה והוא לא רוצה, לא פניתי לשרי אלא היינו בטיפול ביחידת הסיוע אצל שוש בן מאיר.

ב"כ הבעל: התרשמתי משוש בן מאיר שאין מקום לש"ב.

האשה: נתתי לו מפתח והזמנתי אותו לבית כל זמן שהיה מביא את הילדה אבל הוא לא מוכן להשאר...

הבעל: הדרישה לש"ב לא כנה, לפני חדשיים פנה אלי אביה ובקש שנדבר על הסכם, אני משלם 3,300 ש"ח מזונות וגן לילדה ואני מובטל ויש לי חובות אני משלם את חובות כרטיסי האשראי כ-1,400 ש"ח.

האשה: ב-1.9 הוא עזב ובנובמבר חוייב לשלם אבל אינו משלם. אני זו שמשלמת את המשכנתא ולא הוא למרות החלטתכם הוא לא משלם את חשבונות הבית אלא אני משלמת.

בהחלטה נאמר:

הצדדים לא היו בייעוץ אצל הגב' שרי עוז כאמור בהחלטת ביה"ד מיום ד' כסלו תשס"ט 1.12.08 וכמו כן הבעל לא כיבד החלטת ביה"ד המחייבת אותו בתשלום מחצית המשכנתא כאמור בהחלטת ביה"ד הנ"ל ולא התקבלה תגובה מפורטת באשר להוצאות השוטפות של הבית.

לאור האמור מחליט ביה"ד כדלהלן. ביה"ד מפנה את הצדדים ליועצת הנישואין גב' שרי עוז מקרית מוצקין לבדוק את מערכת היחסים בין בני הזוג לראות האם ניתן לשקמה ובמידת הצורך לסייע בידם להחליט באשר לעתידם המשותף... באשר לתביעת מזונות אשה והשתתפות במחצית תשלום המשכנתא וההלוואה שנלקחה מבנק מסד, ביה"ד חייב את הבעל לשלם לידי האשה מחצית מתשלומי המשכנתא החל מתאריך 1.9.08 בסך 1,800 ש"ח לחודש, וכן מחצית תשלום חוב ההלוואה מבנק מסד בסך 850 ש"ח לחודש החל מתאריך 1.5.08...כמו כן ביה"ד מחייב את הבעל בתשלום מחצית ההוצאות השוטפות של הבית כדלהלן: מחצית תשלום ארנונה. מחצית תשלום ועד בית, החל מתאריך 1.9.08 ועד היום וזאת בתוך 14 יום, כמו"כ ביה"ד מחייב אותו להמשיך ולשלם את התשלומים הנ"ל עד להודעה אחרת של ביה"ד.

בשלב זה ביה"ד לא מחייב את הבעל בתשלום מזונות חדשיים לאשה וזאת לאור השתכרותה החודשית, וביה"ד יתן דעתו עם ההתפתחויות שתהיינה בתיק.

בהחלטת בית המשפט מיום 12.3.2009 חוייב הבעל במזונות הילדה סך של 2800 ש''ח החל מיום 10/03, בנוסף ישלם מחצית מעלויות המעון של הקטינה.

דיון נוסף התקיים בתאריך יח' אייר תשס"ט 12.5.2009 הופיעה האשה וב"כ, הבעל לא הופיע. נאמר בפרוטוקול:

ביה"ד: בתאריך 6.5 הגיש ב"כ הבעל בקשה לקבוע מועד וכנראה הוא לא יודע על המועד שנקבע להיום.

ב"כ האשה: הגיע הזמן לסיים את התיק ואני מבקש החלטה בענין המזונות.

בתאריך 23.4.2009 התקבל מהגב' שרי עוז דו"ח מפגשים עם הצדדים וכך כתבה:

"...נפגשתי עם [פלוני] פעם אחת בתאריך 11.3.09 ועם [פלונית] פעם אחת בתאריך 22.3.2009 הבעל הצהיר שהוא מעוניין בגירושין ואף האשה הצהירה שהיא מעוניינת בשלום בית. התכוונתי להיפגש עם בני הזוג ביחד כדי להמשיך ולהתרשם מהם ולקבוע האם ישנו סיכוי למהלך טיפולי בכדי לשמור על הקשר הזוגי וכן להימנע מגירושין.

[פלונית] ביטלה את הפגישה הזוגית שנקבעה לתאריך 7.4.2009 ולכן נקבע תאריך חלופי לאחר חג הפסח 20.4.2009. גם את הפגישה הזו [פלונית] ביטלה, עכשיו בטענה כי לא יכולה לעמוד בעלות של הפגישה בגלל שלא קיבלה מזונות מ[פלוני]. החלטתי לא לקבוע פגישה נוספת כי אני לא רואה טעם בכך. אדם שרוצה לשמור על מסגרת הבית ועל הזוגיות עושה מאמצים בכדי לאפשר לכך כאשר מציעים לו פתרון לסיכון פירוקם. [פלונית] לא התייחסה להזדמנות הזו באופן שצפוי אילו הייתה רוצה להישאר עם [פלוני]. לאור ההכרות השטחית ביותר שיש לי איתה, אני לא שוללת את האמירה שלה שרוצה להישאר נשואה ל[פלוני], אבל אני מעלה בסימן שאלה את היכולת שלה להתחייב לתהליך טיפולי (דבר לא קל) הנדרש בכדי להציל את הזוגיות.

לפי הבדיקה הראשונית שעשיתי עם כל אחד בנפרד, נראה לי שגם אם שני בני הזוג היו מעוניינים לעבוד על הקשר הזוגי שלהם. זה היה תהליך קשה וכואב. התרשמתי שישנם פערים לא קטנים ביניהם, בצרכים הרגשיים שלהם ובגישה לחיים. כדוגמא, במקרה הזה, [פלוני], באופן מוחלט, לא רוצה לעבוד על הקשר, ולא קיבלתי את הרושם ש[פלונית] עצמה מאוד רוצה, למרות שהיא אומרת שרוצה לשמור על הבית.

בסיכום, אני לא ממליצה על המשך ניסיון לשלום בית.

דיון נוסף התקיים בתאריך ח' תמוז תשס"ט 30.6.2009 הופיעו הצדדים וב"כ :

האשה: הייתי אצל המטפלת ואין לי כסף לשלם לה היא רוצה 300 ש"ח לכל פגישה ואני משלמת גם חובות שלו ועוד הוצאות והוא לא משלם מזונות.

ב"כ הבעל: סכמנו שהכספים יהיו בקרן ומשם ישולם הכל אבל היא פנתה להוצל"פ וכל זה כדי לקלקל לו גם את העבודה החדשה.

הבעל: אין טעם להמשיך בחיים האלו וצריך להתגרש עם הסכם הוגן כולם קבעו שאין סיכוי.

ב"כ האשה: עד לרגע זה העו"ד שמטפל בכסף עושה לנו בעיות ולא מוכן לבצע את החלטת ביה"ד, האשה נשארה בלי פת לחם הבעל עובד ויש לו רכב ופלאפון ואני מבקש שתפסקו מזונות אשה, זה לא פתרון ללכת להוצל"פ, אני רוצה פס"ד.

בתאריך כ' תמוז תשס"ט 12.7.2009 הוציא בית הדין בהרכבו של אב"ד הרב מימון נהרי, הרב יוסף יגודה, והרב אברהם מייזלס, החלטה ארוכה ומנומקת בתביעת הבעל לגירושין ומנגד תביעת האשה לשלום בית, וכן בבקשת האשה לפסיקת מזונות בעבורה. בית הדין האריך בפסק הדין.

ובמסקנה כתב לאור האמור מחליט ביה"ד כדלהלן:
א. תביעת האשה לשלום בית נדחית.
ב. על הצדדים להתגרש ויפה שעה אחת קודם.
ג. על הצדדים וב"כ לנהל מו"מ ענייני ואינטנסיבי להסכם גירושין הוגן, הכולל את המרכיבים לתיק זה.
ד. הצדדים וב"כ רשאים להופיע בכל יום בין השעות 8.30-9.00 או 12.00-1.00 לאישור ההסכם למעט ימי הפגרה.
ה. בהיעדר הסכם כל צד יעביר לביה"ד הצעתו להסכם עם עותק לתגובת הצד השני וזאת בתוך שלושים יום.
ו. הצד המעוניין רשאי לפתוח תיק לסידור גט.
ז. בשלב זה ביה"ד חוזר על החלטתו לפיה על הבעל לשלם לידי האשה מחצית מחוב המשכנתא ומחצית מחוב ההלוואה המשותפת שנלקחה.
ח. התשלום הנ"ל יועבר החל מתאריך 1.07.09 מחשבון משכורתו ישירות לחשבון הבנק האשה. עד לתאריך הנ"ל על האשה וב"כ לפעול בהתאם להחלטת ביה"ד קודמת.
ט. על הבעל וב"כ להמציא לביה"ד תלושי שכר אחרונים בתוך 14 יום.
י. על האשה וב"כ להמציא לביה"ד תלושי שכר אחרונים החל מחודש אפריל 2009 בתוך 14 יום.
יא. על האשה וב"כ להמציא לביה"ד בתוך 14 יום תשובה מדוע חלה ירידה במשכורתה בחדשים האחרונים, עם עותק לתגובת הצד השני.
יב. עם קבלת החומר הנ"ל ישוב ביה"ד ויבחן את חיובו של הבעל במזונות האשה בהתאם להתפתחויות שבתיק.

בתאריך 27.7.2009 התקבלה הודעה מב"כ האשה לבית הדין בעניין החלטת בית הדין הנ"ל, וכל הקורא את הודעת ב"כ האשה "יעמוד נדהם", כל ההודעה סובבת אך ורק סביב מזונות האשה והכסף. בסעיף 5 לסכום כותב ב"כ האשה "ראיתי לנכון להגיש...ע"מ שכבוד בית הדין ישתכנע כי האשה באמצעותי עשתה הכל לקבל מזונותיה שלא קבלה במשך חודשים ארוכים...". ואילו הערה או איזה איזכור של מילה אחת לגבי התביעה העיקרית שהיא שלום בית לא מוזכרת ואפילו ברמז הקטן ביותר, על אף שבית הדין כתב בסעיף א' להחלטה הנ"ל, תביעת האשה לשלום בית נידחת. עניין השלום בית נשכח לפתע אך נושא הממון לא נישכח - "הכסף יענה את הכל".

על החלטת בית הדין הגישה האשה וב"כ ערעור לבית הדין הגדול בירושלים וניתנה על ידו החלטה בתאריך: ו' שבט תש"ע 21.1.10. בהחלטה הנ"ל נאמר:

"יש מקום לקבל ולו באופן חלקי את הערעור בכל הנוגע לבקשת שלום בית של האשה.

"לאור הצהרתה של האשה...ניתנת האפשרות שענין בקשת שלום בית שלה יבדק בבדיקה מקצועית. לאור האמור מאחר ובית הדין האזורי השתית את החלטתו על התרשמותו שבקשת האשה לשלום בית איננה כנה, ובפנינו נשמעה הצהרתה של האשה ורצונה בשלום בית כבקשה כנה, ומוכנה לעשות הכל ולשמירת שלמות המשפחה לפיכך מצאנו לנכון להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת לתת לאשה הזדמנות נוספת".

על פי החלטת ראב"ד בתי הדין בחיפה, הרה"ג הרב שלמה שלוש שליט"א, הועבר התיק להרכב דידן לדון בתיק זה בהתאם להחלטת בית הדין הגדול.

בתאריך ד' חשון תשע"א 12.10.2010 התקיים דיון במותב הרכב זה, כאשר בפתח הדיון טען ב"כ האשה שיש לחייב את הבעל בשלום בית ולדחות את תביעתו לגירושין. אך גם בדיון זה פתח ב"כ האשה בשלום בית, המשיך וסיים בענין הכספים המגיעים לאשה ומזונותיה, כאשר כמעט כל הדיון נסוב סביב הכסף ואך ורק הכסף. בהחלטת בית הדין הופנו הצדדים ליועצת הנישואין הגב' אורה קפלן.

בתאריך 18.1.2011 התקבלה חוות דעתה של יועצת הנישואין הגב' אורה קפלן וכך כתבה:

"בשיחות הנפרדות עמם הביע כל אחד מבני הזוג רצון שונה לגבי עתיד החיים המשותפים, [פלוני] לגירושין [פלונית] לש"ב. בשיחה המשותפת עמד [פלוני] על רצונו להתגרש. [פלוני] התייחס למערכת היחסים ביניהם והסביר את החלטתו להתגרש, ביקש להיפרד בכבוד.

[פלונית] עמדה על רצונה לש"ב, קיבלה קשה את דבריו של [פלוני] הביעה זאת במילים "חלום שהתנפץ".

מהשיחה עם בני הזוג התרשמתי ממערכת יחסים לא תקינה, נראה שבני הזוג חוו בצורה שונה את הקשר ביניהם. כיום מערכת יחסים טעונה ומנוכרת, הפער ביניהם גדול ואינו ניתן לגישור. לא ניתן להגיע להסכמות.

לגבי הילדה יש הסכמה בין בני הזוג והסדרי הראיה מתקיימים כסדרם.

כאמור מדובר בזוג שמערכת היחסים ביניהם אינה תקינה.

במצב זה, כאשר אחד הצדדים - במקרה זה הבעל, מבקש להתגרש וכאשר הצד השני האשה מבקשת ש"ב, אינני רואה מקום לתהליך של שלום בית".

דיון נוסף התקיים בתאריך יד' שבט התשע"א 19.1.2011 גם בדיון זה פתח ב"כ האשה בתביעה לשלום בית, ומיד כל הדיון נסוב סביב הכסף ומזונות האשה. ולא פנה בבקשה לבית הדין שיסייע בידה להשכין שלום בית והיא לא נשמעה כלל. וכאשר בית הדין ניסה להציע יועץ חיצוני בעל שם, דחה זאת ב"כ האשה בהינף יד ואצטט קטע מהפרוטוקול

בית הדין: אם נשלח אותם ליועץ חיצוני בכיר כגון ד"ר אלמגור, האם תקבל את מסקנתו?

ב"כ האשה: על ד"ר אלמגור אין מה לדבר. אני רק שואל מהיכן נקח כסף ליועץ, כאשר האיש מזלזל בכל החלטה של מזונות, ולכן אין מקום לשלוח בכלל.

עד כאן השתלשלות העניינים בתיק זה.

מכאן התרשמותנו ומסקנותיו.

האשה מבקשת שלום בית ואינה מעוניינת בגירושין, לדעת בית הדין כיום שבקשת האשה לשלום בית אינה כנה והיא יודעת היטב שאין שום סיכוי לכך, כל מטרתה היא להשיג תועלת ממונית ולקבל כספים יותר מאשר הוצע לה.

מאז שנפתחה התביעה הוגשו בקשות ע"י האשה וב"כ לחיוב הבעל במזונות האשה והוצאות הבית, יותר מ-25 בקשות, ואף לא אחד מהבקשות היה נשוא בקשה לסייע בידם בשלום בית, אך לבקש לחייב את הבעל שישלם, האשה וב"כ לא שכחו. האם דבר זה לא נראה כתמוה? האשה וב"כ מדברים "שלום בית", מדוע לא רואים זאת בשטח למה לא הוגשה בקשה לעזרה מבית הדין להשכין שלום ביניהם. אבל מאידך 25 בקשות לחיוב הבעל ולהטיל עליו סנקציות בכדי שישלם את מזונות האשה והוצאות הבית מכירים את הכתובת, אבל בקשה לסייע בשלום הבית האשה וב"כ שכחו את הכתובת.

היעלה על הדעת, אשה אשר מעוניינת בשלום בית וזה כל רצונה וכל מאודה, לא תשלח אף לא בקשה אחת מתוך ה- 25 בקשות ששלחה האשה וב"כ, האם אין זה אומר דרשני שכל רצונה של האשה הוא, כסף ועוד כסף. "הכסף יענה את הכל".

ואם לא די בכך, בדיון שהתקיים בתאריך יח' אייר התשס"ט 12.5.2009 טען ב"כ האשה: הגיע הזמן לסיים את התיק ואני מבקש החלטה בענין המזונות. לא ביקש פסק דין בתיק שלום הבית, אלא בתיק המזונות. מדוע?

גם בדיון מתאריך ח' תמוז התשס"ט 30.6.2009 ביקש ב"כ האשה פסק דין למזונות ולא לעניין שלום הבית.

הבעל: אין טעם להמשיך בחיים האלו וצריך להתגרש עם הסכם הוגן כולם קבעו שאין סיכוי.

ב"כ האשה: עד לרגע זה העו"ד שמטפל בכסף עושה לנו בעיות ולא מוכן לבצע את החלטת ביה"ד, האשה נשארה בלי פת לחם הבעל עובד ויש לו רכב ופלפון ואני מבקש שתפסקו מזונות אשה, זה לא פתרון ללכת להוצל"פ, אני רוצה פס"ד.

ביה"ד: נכון לעכשיו לדעתנו נשאר לה כדי לקיים את עצמה.

ב"כ האשה: החשבון שעשיתם לא נכון.

ביה"ד: שלחנו את זה לרו"ח.

ב"כ האשה: אני מבקש פס"ד מנומק.

מדוע גם כאן לא ביקש פסק דין מנומק לחיוב הבעל לשלום בית, אך למען הכסף כן מבוקש פס"ד מנומק. הכל תמוה, אחד בפה ואחד בלב. עיין תהילים פרק יב' פסוק ג' "שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו". וכתב רש"י : בשני לבבות, לי מראים שלום ויש שנאה טמונה בלבבם.

וכן העלו בהחלטת בית הדין בהרכב הקודם בראשותו של אב"ד הרה"ג הרב מימון נהרי, הרב אברהם מיזליס והרב יוסף יגודה "לא פחות משתים עשרה בקשות דחופות הפנתה האשה וב"כ לבית הדין במשך שלושת החדשים שחלפו, אף לא אחת מהן עוסקת בבקשה מביה"ד שיסייע בידה להשכין שלום בית, כולן עוסקות במשאלה אחת ויחידה לחייב את הבעל בכסף, כסף ושוב כסף. הגדילה עשה בבקשותיה האחרונות מביה"ד לכוף את הבעל בקנסות ואף במאסר בפועל עד שישלם את הכסף. וכאן ביה"ד תוהה, לאיזה שלום בית מייחלת ומצפה אשה המבקשת מביה"ד פעם אחר פעם שיקנוס ויאסור את בעלה "האהוב" עליה בבית הסוהר, בגין אי יכולתו לשלם את החוב שהשית עליו ביה"ד, לאחר שפוטר מעבודתו ולאחר שביה"ד הורה בצו למקום עבודתו להעביר את הכסף שחוייב לידי האשה וב"כ, צו שניתן בזמנו לבקשה משותפת של ב"כ הצדדים.

עוד תגדל התימה, ב"כ המלומד של האשה בבקשתו מיום 19.05.09 מבקש מביה"ד לכוף את הבעל במאסר, ע"פ ההלכה כמבואר בטושו"ע אה"ע סימן קנ"ד וסימן ע', בדבריו הביא קושית האחרונים בסתירה בדברי השו"ע ויישבם בטוב טעם ודעת. כמו כן ציטט מדברי מרן הגרע"י שליט"א בספרו יבי"א.

והנה המעיין במקורות ההלכתיים שציטט יראה נכוחה שאם אין הבעל יכול לזון כופין אותו לתת גט, אם האשה תרצה בכך. וכאן "יצא המרצע מן השק" שכן אם זו מטרת האשה להתגרש הרי שביה"ד מצטרף בכל לב לבקשתה ובהתאם למקורות שצוטטו יחייב את הבעל בגירושין. שכן ביה"ד עשה כל אשר לאל ידו ע"מ להעביר את הכספים שבהן חוייב הבעל לידי האשה, וזאת באמצעות הצו שנתן, ואם יש לבא כחה של האשה טענות על כך שהכסף לא הועבר מסיבה כזו או אחרת, לא עלינו תלונותיו. עליו להפנותן לכתובת הנכונה, ולא לאמלל את הצדדים בהתדיינות אין קץ ללא תכלית". עכ"ל ההחלטה.

מסקנת הדברים, האשה אינה רוצה ואינה מעוניינת בבעל כלל וכלל, וכל מטרתה היא לעגן את הבעל, עד שיסכים הבעל לתנאים שהיא רוצה בהסכם הגירושין. ועיין בשורת הדין ח"ו עמוד קמ' מאמרו של הרב אטלס זצ"ל שכתב "בתביעות לשלום בית חובה על בית הדין לבדוק ולבחון האם אין בה משום הערמה ומרמה. הדרך היחידה לעמוד על כנות התביעה האם היא הוגשה בתום לב אם לאו היא רק בדרך "אומדנא". שהרי בתביעות לשלום בית אין בידי בעלי הדין האמצעים והכלים להוכיח ולבסס את תביעותיהם וטענותיהם, שהרי הטענות שביניהם הם בתחום שבינו לבינה, ולכן הדרך של ה"אומדנא" היא הכלי היחיד להגיע לבירור התביעות. על מנת להגיע לאומדנות מוכיחות חייב בית הדין להכנס לפני ולפנים של חיי בני הזוג והחיים המשותפים, וכיצד התנהלו לפני הגשת התביעות. אין לבית הדין להתייחס אך ורק לעובדות ולהתנהגות הצדדים כפי שהן בעת הדיונים, היות ולתביעה לשלום בית עלולות להיות מגמות פסולות והכותרת שלום בית יכולה להיות מסך עשן וכסות עיניים להסתרת הכוונה האמיתית להפיק תועלת ממונית".

דברים אלו ממש נכונים ומתאימים למקרה דידן. כל מטרת האשה בהגשת התביעה לשלום בית היא אך ורק להשיג תנאים והשגים ממונים טובים יותר.

במקרה דידן כאשר הזוג בפירוד מוחלט וכל אחד חי בדירה אחרת כבר יותר מ-30 חודשים אין בית הדין רואה סיכוי לשלום בית. הבית הוא הבסיס שיכול ומסוגל להביא לחיים משותפים, בית המגורים אינו מדור בלבד אלא הוא ליבו ומהותו של השלום בית. בו גרים יחד אוכלים יחד והכל נעשה ביחד, דברים אלו יכולים רק לקרב ואולי להשכין את השלום ולהוריד את המתחים בין בני הזוג, כאשר הצדדים אינם חיים באותו הבית וכל אחד חי לעצמו ובנפרד כבר יותר מ-30 חודשים, פעולה זאת של היפרדות וכל אחד חי בדירה אחרת הורידה את הסיכויים להשיג שלום בית לטמיון. וודאי שאם היה איזה סיכוי לשלום הרי סיכוי זה אבד, שהרי הדברים המשותפים שהיו ומחברים בין בני הזוג פורקו וכל אחד לקח את חלקו ונפרדו דרכיהם והרי זה כאומר אחד לשני "הפרד נא מעלי", לכן אין שום סיכוי שיחזרו לשלום, זה רק ירחיק יותר ויותר ביניהם, "אם תעזבני יום יומיים אעזבך".

עוד יש לומר, האשה עצמה אינה מעוניינת כלל וכלל ביעוץ ובנסיון לשלום בית, וגם הבעל עצמו אינו מעוניין בשלום בית כלשון היועצת הגב' שרי עוז: "התרשמתי שישנם פערים לא קטנים ביניהם, בצרכים הרגשיים שלהם ובגישה לחיים. כדוגמא, במקרה הזה, [פלוני], באופן מוחלט, לא רוצה לעבוד על הקשר, ולא קיבלתי את הרושם ש[פלונית] עצמה מאוד רוצה, למרות שהיא אומרת שרוצה לשמור על הבית".

אשה שמעוניינת בשלום בית תעשה הכל מצידה למען השלום בית, גם אם אין לה כסף לטיפול כדבריה היה עליה ללוות בכדי לנסות להשכין את השלום בביתה. הרי לדבריה "שלום הבית" יותר חשוב מהכסף, אם כן מדוע לא הלכה למפגשים עם היועצת וזאת בטענה שאין לה כסף לשלם ליועצת כפי שכתבה היועצת גב' שרי עוז: "[פלונית] ביטלה את הפגישה הזוגית שנקבעה לתאריך 7.4.2009 ולכן נקבע תאריך חלופי לאחר חג הפסח 20.4.2009. גם את הפגישה הזו [פלונית] ביטלה, עכשיו בטענה כי לא יכולה לעמוד בעלות של הפגישה בגלל שלא קיבלה מזונות מ[פלוני]. החלטתי לא לקבוע פגישה נוספת כי אני לא רואה טעם בכך. אדם שרוצה לשמור על מסגרת הבית ועל הזוגיות עושה מאמצים בכדי לאפשר לכך כאשר מציעים לו פתרון לסיכון פירוקם. [פלונית] לא התייחסה להזדמנות הזו באופן שצפוי אילו הייתה רוצה להישאר עם [פלוני]".

גם יועצת בית הדין הגב' אורה קפלן, העובדת כעשרים שנה בבית הדין ואשר צברה נסיון רב בתחום זה, וחזקה עליה שעשתה עבודה מקצועית ויסודית בעניין בקשת האשה לשלום בית כתבה "מהשיחה עם בני הזוג התרשמתי ממערכת יחסים לא תקינה, נראה שבני הזוג חוו בצורה שונה את הקשר ביניהם. כיום מערכת יחסים טעונה ומנוכרת, הפער ביניהם גדול ואינו ניתן לגישור. לא ניתן להגיע להסכמות. כאמור מדובר בזוג שמערכת היחסים ביניהם אינה תקינה. במצב זה, כאשר אחד הצדדים - במקרה זה הבעל, מבקש להתגרש וכאשר הצד השני האשה מבקשת ש"ב, אינני רואה מקום לתהליך של שלום בית".

האשה הגיבה על דברי היועצת הגב' אורה קפלן וכך כתבה "בפגישה הרגשתי מותקפת ויצאתי בהרגשה קשה מאוד... אורה בתגובה אומרת לי זה קצת ילדותי לבקש שלום בית, היית המומה איך אשה דתיה בבית הדין אומרת לי שזה ילדותי לבקש שלום בית..." אין ספק לבית הדין שלכל יועץ אשר תישלח האשה ויתן חוות דעת שאין סיכוי לשלום, יהיה לה מה לומר.

ואם לא די בכך גם ב"כ האשה בתגובתו מיום 14.5.2009 כתב בסעיפים 10,12 בענין חוות דעתה של הגב' שרי עוז "זו חוצפה ומסקנה לא ראויה, האם מסקנת היועצת היא לפי אמת מידה הלכתית?". "היועצת דואגת לשכרה ולא מעניין אותה מהיכן תביא האשה את שכרה". ובתגובה מתאריך 27.5.2009 סעיף 12 "הגשתי בקשה לדחות ולגנות את גב' עוז ואני עומד מאחרי בקשתי זו, באשר לא ייתכן ליתן חוו"ד שהוגשה ע"י גב' עוז שכולה חוצפה ועזות מצח, מהיכן תקח האשה מאות שקלים למפגש אחד כשאין לה במה לחיות?"

ולגבי חוות דעתה של הגב' אורה קפלן אמר בדיון מיום יד' שבט תשע"א 19.1.2011

ב"כ האשה: אני לא מקבל את התסקיר. המסקנה היא איומה ואני לא מוכן לקבל את זה. עם כל הכבוד וההערכה. לא יתכן שבעל בוגד באשה וחי עם אחרת, והיא תכתוב שלא ניתן לגשר. למה צריך את בית הדין? הצדדים הרי היו כאן ואח"כ בירושלים, ובית הדין הגדול העביר להרכב זה לבחון האם טענת האשה כנה. כתבה הגב' קפלן תסקיר ראשון, והיא ענתה לבית הדין דברים חמורים. לפי זה אין גישור יותר. לא ניתן לייחס לכך אפילו פרומיל אחד של החלטה. זו לא צורת עבודה, ואני מבקש לא להתייחס כלל וכלל לחוות הדעת"

וגם כאשר בית הדין ניסה להציע יועץ אחר דחה זאת ב"כ האשה בשני ידיים.

בית הדין: אם נשלח אותם ליועץ חיצוני בכיר כגון ד"ר אלמגור, האם תקבל את מסקנתו?

ב"כ האשה: על ד"ר אלמגור אין מה לדבר. אני רק שואל מהיכן ניקח כסף ליועץ, כאשר האיש מזלזל בכל החלטה של מזונות, ולכן אין מקום לשלוח בכלל. אנחנו נמצאים היום בפני שוקת שבורה. האשה נרמסת.

האם בדרך זאת כאשר האשה וב"כ פוסלים כל יועץ בהטחת והאשמות שוא וחסרות שחר, יהיה ניתן לעזור לצדדים להגיע לשלום בית, וודאי שלא. אלא כל רצונם לדחות ולדחות בכדי לאמלל את הבעל ובכך אולי להשיג תועלת ממונית גדולה יותר. הרי מדובר באנשים מקצועיים אשר עושים מלאכתם נאמנה. וכי יעלה על הדעת שיועצים מקצועיים אלה כל אחד לבד וכולם יחד, כולם טועים ומטים את הכף לטובת הבעל. הרי נאמן הוא בעל מלאכתו אשר עושה עבודתו נאמנה, ואינו מעוניין או שרוצה שיצא שם רע עליו, הרי זו פרנסתו ויותר מאשר אחד הצדדים רוצה את ההצלחה, היועץ/היועצת מעוניינים יותר בהצלחה.

אם כן מה יתן ומה יוסיף היעוץ הרי האשה והבעל לא ישתפו פעולה כלל וכלל, כלשונה של היועצת ואז תעלה טענה חדשה, האשה לא משתפת פעולה נא לחייבה... או הבעל אינו משתף פעולה נא לחייבו... והרי זה ככדור המתגלגל לכאן ולכאן.

אמנם מתוך טענות האשה וב"כ עולה שישנו חשש כבד שכל סיבת עזיבתו של הבעל את בית הצדדים הוא לטובת אשה אחרת, שאיתה יצר קשר. וזו הסיבה שהבעל מעוניין בגירושין. ואם לא היתה סיבה זאת לא היה עוזב את הבית. חשש זה לא הוכח בבית הדין וגם לא הובאו ראיות כלל מלבד מסמך של חברת בזק המראה שהטלפון רשום על שמו ועל שם אשה אחרת. גם אם נקבל ראיה זאת אין בה בכדי להצביע ולהאשים את הבעל שזו הסיבה שעזב את הבית וישנה אשה אחרת, ואפשר שהוא עזב את הבית מהסיבות שהעלה בתחילת הדרך בכתב התביעה, ורק לאחר מכן יצר קשר עם אשה אחרת. יש להוסיף ולומר שהצדדים גרו ליד בית אמה, ובמקרים רבים זו כשלעצמה סיבה לערעור היציבות ושלום הבית. כך שגם אם במקרים אחרים, בהם בעל עוזב את הבית בלי סיבה ניכרת, יש חשש שעינו נתן באחרת, כאן יש לפנינו סיבה מוכחת שיכולה להיות העילה לעזיבת הבית. מה עוד שהאשה לא הכחישה זאת והעדיפה להתעלם מכך. אמנם האשה טענה שאין לה כסף לשכור חוקר פרטי ולהוכיח את חששה, ואין ספק שבמקרה זה חובת ההוכחה שלבעל יש אשה אחרת ולטובתה עזב את אשת נעוריו מוטלת על האשה. מה עוד האשה עצמה מעלה זאת רק כחשש ולא אמירה ודאית גרידא. משכך אין מקום להאשימו באשמה זו. מה עוד הבעל מכחיש את טענות האשה וב"כ, ולדבריו האשה סובלת מהתפרצויות זעם, ואין הוא מעוניין לחזור אליה, אף הצהיר שהוא לא יחזור ולא ניתן להכריחו לחזור לאשתו.

וכן כתבו בפסק של ביה"ד הגדול בערעור בראשות הגר"מ אליהו, הרב דיכובסקי והרב נדב משנת תשנ"ה (לא פורסם), בהיעדר סיכוי לשלום בית אין לבית הדין ברירה אלא להטיל על שני הצדדים להתגרש, אין כאן אשמה חד צדדית אלא קביעת עובדה שחיי הנשואין הגיעו לקיצן וכו'... זכותו וחובתו של בית הדין להוציא פסק דין לגירושין כאשר כלו כל הקיצין, גם אם לא ניתן להאשים ספציפית צד זה או אחר.

התיק נישלח לבית דין זה על ידי בית הדין הגדול לבדוק שוב אם הכנות בתביעת שלום הבית של האשה, ומשכך בית דין זה לאחר שבדק היטב ולאחר עיון גדול בכל החומר שבתיק ובחוות הדעת של היועצים, הגיע לאותה מסקנה שאליה הגיע בית דין קמא לדחות את תביעת האשה לשלום בית.

משכך בית הדין דוחה את תביעת האשה לשלום בית.

וידועים דברי רבינו חיים פאלג'י שבכגון זה, יש לכפות על גירושין כמבואר בספרו חיים ושלום ח"ב סימן קי"ב:

"בדרך כלל אני אומר, כל שנראה לבית דין שזמן רב נפרדים ואין להם תקנה, אדרבה צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט, כדי שלא יהיו חוטאים חטאים רבים וכו', וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב מלתת גט בענין זה כדי להנקם זה מזה מחמת קנאה שנאה ותחרות, פעמים שהאיש רוצה לגרש והאשה אינה רוצה, וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לשם שמים עתידין ליתן את הדין, וכמו כן להיפך כשהאשה רוצה וכו' וכדי להנקם מהאשה מעכבים מלתת גט שלא לשם שמים, גם בזה לא בחר ד' ויש עונש מהשמים וכו'...והנני נותן קצבה וזמן לדבר הזה, דאם יארע איזה מחלוקת בין איש לאשתו, וכבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה ימתינו עד שמונה עשר חודשים, ואם בינם לשמים נראה לבית הדין שלא יש תקוה לשום שלום ביניהם יפרידו הזוג ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני כדבר האמור". עכ"ל.

ובמקרה דידן הצדדים חיים בנפרד כבר יותר מ-30 חודשים בדירות נפרדות ללא קשר ביניהם.

אמנם בתי הדין לא נהגו לכפות גט אך צירפו את דבריו באשר לחיוב גט, ועיין בפסקי דין רבנים ח"ט עמוד 200 ערעור בביה"ד הרבני הגדול מה שכתבו בענין זה.

עיין עוד בפסק דין ביה"ד הגדול דעת הרוב הגר"א שרמן והגר"ח איזירר שליט"א (לא התפרסם) מובא שאין הכוונה בדברי הגר"ח פלאג'י לכוף את בני הזוג לתת גט אלא זו עצה טובה לדיינים שכאשר קיים מצב של פירוד, למנוע מצב של חטא אצל בני הזוג, כופין על המצוות לעשות הכל כדי להציל את הזוג מאיסור ואולי גם חובה על בני הזוג להשמע לביה"ד בכך, אולם מובאת שם דעת המיעוט של הגר"צ בוארון שליט"א אשר לא הסכים עמם בכך וסבר שזו פרשנות שאינה נכונה בדברי הגר"ח פלאג'י שהרי שם נאמר היפך מכך שכן כופין את הזוג ליתן גט ודבריו צוטטו פעמים רבות בפדרי"ם ובפסקי דין רבים.

ועיין עוד בפד"ר חלק י"א עמודים 362-364 ערעור בבית הדין הרבני הגדול בירושלים בפני כבוד הדיינים הראשל"צ הרב עובדיה יוסף שליט"א נשיא הרבנים י.קאפח והרב מ. אליהו שליט"א בענין חיוב הגט וכתבו במסקנות "כשמתברר לבית הדין כי לזוג אין כל סיכוי לחזור לשלום בית, פוסקים גירושין אף לפי תביעת הצד האשם בהפרת שלום הבית וכו'... אחרי העיון בכל החומר שבכל התיקים כולל תיקי בי"ד זה נראה אמנם שאין האשה אשמה במצב האומלל שנוצר, וכל כולה, ואם תרצה אמור רוב רובה של האשמה רובצת על שכם הבעל, אך לעולם תאכל חרב, ברור שאין להניח מצב זה להמשיך ללא סוף, וכיון שברור שאין עוד תקנה וזוג זה לא ישובו לחיות בשלום, יש לשים קץ ולהפריד בין הזוג".

בית הדין קמא כתב בהחלטתו מיום כ' תמוז תשס"ט 12.7.09 סעיף ב' "על הצדדים להתגרש ויפה שעה אחת קודם". החלטה זו ניתנה לפני כ- 20 חודשים, והצדדים היו פרודים רק כ- 10 חודשים, אך היום מאחר והצדדים פרודים יותר מ- 30 חודשים וחיים בדירות נפרדות ואין ביניהם כל קשר, הלעולם תאכל חרב, ברור שאין להניח מצב זה להמשיך ללא סוף, וכיון שברור שאין עוד תקנה וזוג זה לא ישובו לחיות בשלום, יש לשים קץ ולהפריד בין הזוג.

משכך בית הדין מחליט שהצדדים חייבים להתגרש.

תביעת האשה לשלום בית נידחת.
ב. הצדדים חייבים להתגרש.
ג. כל צד רשאי לפתוח תיק לסידור הגט.
ד. באם יש לאשה תביעה כספית כנגד הבעל כתובה/פיצוי רשאית להגישה לבית הדין ובית הדין ידון בעניינם.
ה. בית הדין ממליץ לצדדים לשאת וליתן ביניהם ולגבש הסכם גירושין כולל המקובל על שניהם.
ו. עד יום 1.3.2011 הבעל ימשיך לשלם את החיובים שבית דין קמא חייבו, מכאן ואילך חייב הבעל להמשיך לשלם את חיובי המשכנתא בלבד.

(-) הרב דניאל אדרי - דיין

אני מצטרף.

(-) הרב ישראל שחור - אב"ד

לאור החומר שבתיק ולאור הדיונים שנערכו בפני הרכב זה, אני מצטרף להתרשמותו של עמיתי הג"ר דניאל אדרי שליט"א, כי תביעת האשה לשלום בית אינה כנה.

אמנם בהופעותיה בפני בית הדין מעמידה האשה פנים כאילו רצונה בשלום בית, ואף משתדלת ליצור רושם משכנע לשם קבלת עמדתה, אך כל הנסיבות שסביב, אותם רגעים בהם האשה אינה מדברת בפני בית הדין, מוכיחים שלא כדבריה.

האשה לא הצליחה להוכיח את טענתה כי פירוק המשפחה נגרם עקב בגידת הבעל עם אשה זרה.

אף אם היה אי פעם ניצוץ או סיכוי לשלום בית אמיתי, האשה דאגה היטב לגנוז סיכוי זה, בעצם מעשיה והתנהגותה, כמתואר בהרחבה בדברי עמיתי.

קשה להאמין לאדם המביע רצון לשלום בית, כאשר הוא מאשים את הצד השני בטענות כה קשות וכן נלחם בו מלחמת חורמה משפטית כדי להוציא ממנו כמה שיותר כספים.

טענת שלום בית, ראוי לה להותיר פתח, ולו אף קטן וצר, להבנה ואהבה, ולא לרצף ולרפד אותה בניכור ושנאה תהומית.

תביעת המזונות המופרזת שהגישה האשה בבית המשפט כנגד הבעל (בסך 17,000 ש''ח), אי שיתוף פעולה מצד האשה אצל היועצת שרי עוז, דו"ח היועצת הנ"ל וכן דו"ח יועצת הנישואין של בית הדין, התרשמותו הנחרצת של הרכב בית הדין הקודם שדן בתיק זה, תביעות כספיות כה רבות כנגד הבעל; כל הנ"ל יחדיו וכל אחד לחוד, אינם מותירים ברירה אלא לקבוע כי אין פני האשה לשלום, ולמסקנה המתבקשת מכך כי יש לדחות את תביעת האשה לשלום בית, וכפועל יוצא מכך, אין לחייב את הבעל במזונותיה.

לאור הנ"ל ולאור הפירוד הארוך (שנתיים וחצי), יש מקום לחיוב האשה בגט, כדין בן זוג המעגן את זולתו ללא סיבה מוצדקת המקובלת על בית הדין.

בית הדין פונה לאשה לקיים החלטה זו לאלתר, ללא שהיות או עיכובים נוספים.

(-) הרב יצחק אושינסקי - דיין

תביעת האשה לשלום בית נידחת.
ב. הצדדים חייבים להתגרש.
ג. כל צד רשאי לפתוח תיק לסידור הגט.
ד. באם יש לאשה תביעה כספית כנגד הבעל כתובה/פיצוי רשאית להגישה לבית הדין ובית הדין ידון בעניינם.
ה. בית הדין ממליץ לצדדים לשאת וליתן ביניהם ולגבש הסכם גירושין כולל המקובל על שניהם.
ו. עד יום 1.3.2011 הבעל ימשיך לשלם את החיובים שבית דין קמא חייבו, מכאן ואילך חייב הבעל להמשיך לשלם את חיובי המשכנתא בלבד.

ניתן ביום כ' באדר א התשע"א
(24/02/2011)

הרב ישראל שחור - אב"ד
הרב דניאל אדרי - דיין
הרב יצחק אושינסקי - דיין