ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב ישראל שחור
הרב יצחק אושינסקי
הרב דניאל אדרי
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 578735/3
תאריך: ב בניסן התשע"א
06/04/2011
צד א פלונית
צד ב פלוני
הנדון: חלוקת רכוש - כריכה
נושא הדיון: חלוקת רכוש לא שוויונית בנסיבות מיוחדות

פסק דין
בפנינו תביעת האשה לכתובתה.

בנוסף, תובעת האשה כי איזון המשאבים לא ייערך באופן שוויוני, זאת על סמך סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון הקובע כי לבית הדין (ובית המשפט) נתונה סמכות לחרוג מחלוקה שוויונית ברכוש הצדדים בנסיבות מיוחדות.

שני הצדדים הגישו סיכומים לבית הדין. בית הדין עיין בסיכומים הצדדים ולהלן הנקודות העיקריות העולות מעמדות שני הצדדים כפי שהוצגו בסיכומים:

עמדת האשה-התובעת:
• חיוב כתובה בסך 42,000 ש''ח (כדמי מחייה לחצי שנה).
• באשר לשאר חיובי כתובה, משאירה את אומדן הסכום לשיקול דעת בית הדין.
• איזון באופן לא שוויוני בזכויות הסוציאליות הרשומות על שם האשה, בהתאם לסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון.
• לשם כך מציגה נסיבות מיוחדות הנותנות יכולת לבית הדין להפעיל סעיף זה, כגון העובדה שהבעל לא פרנס אותה משנת 1993, ורק יצר חובות.
• מבקשת חלוקת איזון משאבים ביחס של 80-20 לטובת האשה.
• תובעת השבת הטופס של מס הכנסה שכבר נחתם ע"י הבעל (יש לציין כי טופס זה כבר הושב לאשה, במסגרת החלטת בית הדין האחרונה – י.א.).

עמדת הבעל-הנתבע (באמצעות בא כוחו):
• טוען שהאשה לא זכאית לכתובתה בגין היותה מורדת (אגב, בענין זה כבר פסק בית הדין בהחלטתו האחרונה כי ברמה העקרונית האשה זכאית לכתובתה, ואין עילה לשלול ממנה כתובתה – י.א.).
• טוען שהבעל לא הסכים להתגרש, ואף שהצהיר כי זהו רצונו, היה זה לאחר שבית הדין הבהיר לו שפני הצדדים לגירושין.
• באשר לתביעת האשה לחלוקת הזכויות בצורה לא שוויונית, כתב כי ע"פ הפסיקה נצרכות נסיבות מיוחדות מאוד כדי לפסוק חלוקת רכוש באופן לא שוויוני, מה שלא קיים בתיק זה.


ועתה ניגש להכרעת הדין.

מחד גיסא, קיימים שיקולים הקובעים כי יש לאשה לאזן את זכויותיה הכספיות עם הבעל, כפי שיובא להלן:

א. בהתאם לחוק, לא בכל מקרה משתמשים בסעיף 8 (2) כדי לפסוק חלוקת זכויות בלתי שוויונית, אלא רק במקרים נדירים (כמובא בסיכומי ב"כ הבעל). וראה פס"ד ביה"ד הרבני ת"א (הדיינים שאנן, בר אור ושטסמן שליט"א) שכתבו: "השימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון נעשה במידה ובמשורה, ובמקרים נדירים בלבד...", וראה גם פס"ד ביבהמ"ש לעניני משפחה (תמ"ש 13630/08, ע"י השופטת אספרצה אלון) שם נאמר: "שיקול זה יופעל רק בקיומן של נסיבות מיוחדות...", וכן בבע"מ 638/04 ח.ר. נ' ח.ר. (לא פורסם) שם נקבע כי השימוש בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון ייעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר.

ב. בנוסף, בנסיבות דידן, גם ע"פ דין תורה יש מקום לומר שיש לחלק את זכויותיה הכספיות של האשה עם הבעל. ע"פ המובא בפוסקים, מעשי ידי אשה אינו לבעלה, כאשר מדובר בהעדפה ע"י הדחק. מקצוע ההוראה הוא בכלל זה וכן הוא בכלל המקצועות שאין אשה חייבת לעשותם. ועי' בית מאיר (סימן פ סעיף א) שכתב: "ואם לא היה דרך נשי העיר כו' האלו אין כופין אלא לטוות הצמר. יראה לע"ד לדייק מלשון זה שמדייק האלו היא אם אין דרכן כלל במלאכות אלו אלא באחרות, כגון חרישה וזריעה, או כמו בזמנינו בעסק מו"מ, ומכ"ש ליסע לשווקים, עכ"ז שמנהגם כך מרצונם הטוב, מ"מ אינו כופה אלא לטוות בצמר, וכדמסיים הר"מ והטויה היא המלאכה וכו'. ואך מדמה לטויה אריגה וריקום, שזה בכלל עושה בצמר, לאפוקי מה שאינו ממלאכות אלו א"י לכופה". והוסיף שם שכך משמע גם מתשובת הרשב"א (מובאת בב"י סימן צה).

הרי שהבית מאיר מפרש בדברי הרמב"ם והשו"ע שרק במלאכות מסוג עבודת הצמר שהן הן המלאכות המיוחדות לנשים, האשה חייבת, אבל לא במלאכה מסוג אחר, אף אם יהיה מנהג המדינה שנשים עובדות במלאכות שאינן מיוחדות להן.

ועי' גם בפסק דינו של הגרי"ב ז'ולטי זצ"ל (מובא בשורת הדין יד, עמוד רצב) שכתב מפורשות שכיום כל מעשי ידיה של האשה הן בגדר העדפה ע"י הדחק.

וראה ב"ש אבהע"ז סימן פ ס"ק ב הקובע (בהתאם לשיטת הב"ח) כי אין מוציאים מהאשה מה שעשתה ע"י הדחק.

ואמנם, למרות האמור, כאשר הבעל זן את האשה, מעשי ידיה שלה, גם כאשר מדובר בהעדפה ע"י הדחק.

ונבאר באמצעות שאלה מעשית; עברה האשה ועשתה מלאכות אלו שאינה חייבת לעשותן מחמת שאינן מלאכות נשים, האם מעשי ידיה לבעלה (אם היא ניזונת ממנו)?

ביחס לכך הסיקו בפד"ר ב (מעמוד 224 והלאה) שהם לבעלה. ולהלן המקורות לכך. מפורש ברבנו ירוחם (מישרים נתיב כג ח"ה) שהבעל זוכה בכל מעשה ידי אשתו מאיזה סוג מלאכה שהוא, וכתב שם: "מציאת האשה ומעשה ידיה וירושתה לבעל וכו', וכן הדין בכל מה שהיא מרווחת באיזה ענין שיהיה".

וכתבו שגם המשנה למלך (אישות כא, א) סבר שאשה הניזונת מבעלה, שמציאתה לבעלה, הבעל זוכה בכל מעשה ידיה, אף כשהן ממלאכות שאינה מחויבת לעשותן.

והוכיחו זאת אף מהגמרא והראשונים בכתובות סו ע"א. וז"ל הגמרא שם: "בעי ר"פ עשתה לו שתים בבת אחת מהו. בעי רבינא ג' או ד' בבת אחת מהו". ופירש"י: "שומרת קשואים וטווה פשתן ומלמדת שיר לנשים בשכר ומחממת ביצים בחיקה או בצי תולעים העושים משי". וכן פירשו שם שאר הראשונים. והרי מלאכות אלו, חוץ מטוית פשתן, אינן ממלאכות שהבעל יכול לחייב אשתו לעשותן, וכל הבעיא בגמרא הוא מפני שעשתה ג' וד' בבת אחת אי הוי כהעדפה ע"י הדחק, אבל בעשתה אחת מהן היה פשוט לגמרא שהבעל זוכה בהן.

הרי מוכח מפורשות שהבעל זוכה במעשה ידי אשתו מכל מלאכה שהיא, על כל פנים כאשר היא ניזונת מבעלה.

בית הדין רואה את תשלומי זכויותיה הכספיות של האשה כולל פנסיה כחלק ממעשי ידי האשה, כאשר לפחות חלק מתשלום זה הינו בגין עבודתה ותוצאה ישירה ממנה.

בנסיבות התיק שלפנינו, באשר לשאלה העובדתית האם הבעל אכן זן את אשתו כל השנים, קיימת הכחשה בין הצדדים. אמנם עבור החודשים האחרונים חויב הבעל ע"י בית הדין במזונות האשה, אך באשר לשנים קודמות, השאלה העובדתית שנויה במחלוקת בין הצדדים, כאמור בסיכומי שני הצדדים.

משכך, באין אפשרות לברר את העובדות לאשורן, כמה מרווחיו של הבעל (מעבודתו כספר) עברו לאשה במשך כל שנות נישואיהם והאם הוא פרנס את האשה בכל השנים בהם עבדה כמורה או שמא לא, יש לפסוק כתשובת הרא"ש הידועה (המובאת בסמ"ע חו"מ סימן יב ס"ק יב) כי דין שאינו יכול להתברר בראיות, אין הדיין רשאי להוציא הדין חלוק מתחת ידו, אלא רשאי לפסוק הדין כעין פשרה ע"פ ראות עיניו אף בעל כרחם של בעלי הדין.

כאמור, גם ההכרעה וההנחה הנ"ל מובילה למסקנה כי גם ע"פ דין תורה, יש מקום לחלוקה מסויימת בזכויותיה הכספיות של האשה בין שני הצדדים.

אולם, מאידך גיסא, בית הדין מוצא סיבה עיקרית שלא לחלק את זכויותיה הכספיות של האשה בחלוקה שוויונית.

בית הדין כבר פסק בהחלטתו האחרונה כי ברמה העקרונית הבעל חייב בכתובת אשתו. סך החיוב עדיין לא נקבע. אמנם יש מקום לומר שאין לקשר בין הדברים, וכן משתמע גם בסעיפי החוק, אולם על כך כבר נאמר בגמרא "הפוכי מטרתא לה לי" – אין טעם לחייב את האשה בתשלום מחצית זכויותיה לבעל ומנגד לחייב את הבעל בדמי כתובתה ופיצוי. יש לערוך הקיזוזים כבר עתה ומראש.

באשר לחיוב הבעל בכתובת האשה, ברמה העקרונית בית הדין כבר אמר את דברו בכך שפסק שהאשה זכאית לכתובתה. אולם, באשר לגובה הכתובה, בית הדין אינו מקבל את תביעת האשה לגביית כתובה בסך 42,000 ש''ח, שהרי בכגון זה נפסק ש"יד בעל השטר על התחתונה", ולשיטת השו"ע (אבן העזר סימן סו סעיף ו) מדובר בסך השווה ל 120 גרם כסף (ע"פ שיטת החזון איש), ואף לשיטת הרמ"א שם מדובר בסך הגבוה פי 8, דהיינו 960 גרם כסף, כאשר אף לשיטה זו מדובר לכל היותר בכמה אלפי שקלים חדשים. באשר ליתרת הכתובה, קרי – תוספת כתובה או פיצוי כתובה, האשה השאירה את ההכרעה לשיקול דעת בית הדין (סעיף ד' לסיכומי האשה), וכך ננהג, וכפי שיוכרע להלן.

ובכן, לאחר שיקול הדעת בין הצדדים והסברות המובאים לעיל, בית הדין קובע כי בנסיבות נידון דידן, יש מקום לקבוע חלוקת זכויות לא שוויונית בין בני זוג, וקובע כי החלוקה בזכויותיה הכספיות של האשה תהיה כדקלמן: 65 אחוז לאשה, 35 אחוז לבעל. חלוקה לא שווה זו היא בגין חיובו של הבעל בכתובת אשתו. חלקה של האשה הנ"ל כולל כאמור את דמי כתובתה של האשה וכן פיצוי, בהתאם לשיקול דעת בית הדין.

(-) יצחק אושינסקי, דיין

א. האשה פתחה תביעת גירושין בתאריך כו ניסן תשס"ח 1.5.08.

בכתב התביעה ציינה:
א. אנו לא מקיימים יחסי אישות מזה שלוש שנים.
ב. איננו מסתדרים כלל, כל אחד חי את עולמו וכל אחד בעיסוקיו ותחביביו.
ג. איננו משוחחים ולא משתפים אחד את השני בדבר.
ד. [פלוני] אינו מפרנס אותי כלל, ולא שותף בהוצאות הבית ואיננו מוכן גם לעשות זאת.

בתיק קיים טופס לאשור גירושין מתאריך כג טבת תשס"ח 1.1.08 ובו כל אחד בכתב ידו כתב את כל פרטיו האישיים. בנימוקי הבקשה האשה כתבה בידה את סעיפים א, ב, ג מילה במילה ואך לא את סעיף ד ועל בקשה זו חתמו שני הצדדים.

ב. הבעל פתח תביעת שלום בית בתאריך ז' אייר תשס"ח 12.5.2008.

בכתב התביעה כותב הבעל: אנו נשואים 25 שנה עם שתי בנות מקסימות (בגיל 23,24) בכל שנות נישואינו אני מפרנס בכבוד רב את כלכלת הבית הויכוח בינינו כמו בכל בית. האשה הולכת לריקודי עם מזה שנים וזה לא מקובל עלי. כל יעודה זה להיות עם חברות שמסיתות אותה ואני מבקש שלום בית.

ג. הדיון הראשון בשתי התביעות התקיים בתאריך כ"א אייר תשס"ח 26.5.2008.

האשה עמדה על תביעתה להתגרש וטענה: אני מורה ואני מכלכלת את הבית ומשלמת את כל ההוצאות בבית וגם את התשלומים של הבת. הבעל מגיע שיכור כל ערב חוזר מפאבים ומועדונים. הבית מלא בדלי סגריות ופחיות וודקה. כל לילה הוא שיכור וכן לא משלם שום דבר בבית. כל ההוצאות הכלכליות עלי.

הבעל טען: אני ספר אני משלם את המשכנתא והלימודים וכלכלת הבית.

לא התחתנתי בשביל להתגרש האשה הולכת לריקודי עם ומועדונים. הבעל נשאל האם הוא שותה תמיד משקאות חריפים הבעל הכחיש טוען שהוא שותה בירה וודקה ושולט בעצמו ולא משתכר.

האשה טענה שהם חיים בחדרים נפרדים כבר ארבע שנים.

הבעל חזר על דרישתו לשלום בית ולא יעזוב את הבית.

בית הדין הבהיר שכל עוד הצדדים גרים באותה דירה לא ניתן להסדיר גט.

שאלה האשה: מה אני צריכה לעשות, האם אני אמשיך להתענות, אין בנק שאנחנו לא חייבים לו כסף באשר למשכנתא אמרה האשה שסיימו לשלם אותה.

הבעל: לקחתי כסף חובות 100,000 ₪ בשביל לכסות את החובות שהיו לי. והאשה לקחה את הכסף ושלמה לה בחשבון.

בית הדין הבהיר לאשה כי לא ניתן להתגרש כשהם יחד בבית ועליה לפתוח תיק לחלוקת רכוש.

הבעל: אני מוכן להתגרש, אם האשה תתן לי מחצית מהפנסיה שלה אני אין לי פנסיה

לקראת סוף הדיון שוב חזר הבעל על רצונו בשלום בית.

בית הדין שאל אותו: אבל חתמת שאתה מוכן להתגרש, זו חתימה שלך.

הבעל: נכון, אם האשה תתן לי מחצית מהפנסיה.

ד. בית הדין נתן עוד באותו יום פסק דין כדלקמן:
בית הדין שמע את הצדדים ומתוך הדברים עולה כי מערכת הנישואין אינה מתקיימת כתקנה כבר 4 שנים ועל כן על הצדדים להתגרש.
אולם לא ניתן להפנותם לסידור גט היות ושניהם גרים תחת קורת גג אחת.
הבעל הצהיר שאין בדעתו לעזוב את הבית, וכיום לא ניתן לקבל את דרישת האשה לחייב את הבעל לעבור לדירת אמו כך שהפתרון יכול להיות אחד משני האופנים.
א. האשה תמצא לעצמה דיור חילופי.
ב. האשה רשאית לדרוש חלוקת הדירה ובית הדין ידון בכך כפוף לפתיחת תיק חלוקת רכוש.

יש לציין כי עד כה הכל התנהל ע"י הצדדים עצמם ללא יצוג משפטי והדברים משקפים נאמנה את עמדות הצדדים ותמונת המצב.

ה. בתאריך א סיון תשס"ח 4.6.2008 פתחה האשה תיק לחלוקת רכוש.

בכתב התביעה כתבה האשה כי יש להם בית ברחוב [...] 110 מ"ר, האשה הציעה כי הבית ימכר ובתמורה ישלמו את כל החובות והנותר יחלקו ביניהם.

לדבריה הבעל הסכים כי התכולה תשאר בידה.

הרכב רובר 1995 ימכר והתמורה תחולק ביניהם.

כמו כן ביקשה כי הבעל ישלם את הוצאות הבית תוך פירוט.

בתאריך 24.9.08 הגישה ב"כ האשה בקשה לפירוק השיתוף בדירת המגורים.

בתאריך 6.10.08 הגיש ב"כ הבעל כתב הגנה ובו פירט את נימוקיו מדוע לדעתו אין לקבל את התביעה לפירוק השיתוף.

ו. דיון ענייני התקיים בתאריך כט בתשרי תשסט 26.10.08. חלקו הראשון של הדיון לא רלוונטי לפסק דין זה.

בחלקו השני טען ב"כ הבעל: אבקש לציין כי הצדדים מישכנו את הדירה תמורת הלוואה בסך 100,000 ₪ והכסף נכנס לחשבון האשה.

האשה השיבה: אני מחזירה את ההלוואה.

ב"כ הבעל: אם דנים בפירוק השיתוף, יש לדון גם בחובות.

ב"כ האשה: יש דירה לתכולה ואת זה נבקש לחלק שווה בשווה. מההלוואה נשאר לשלם 80,000 ₪ והאשה תישא בהלוואה.

בית הדין שאל את האשה: למה לקחתם את ההלוואה.

האשה: היו לנו הרבה חובות והציעו לי לקחת הלוואה כדי לעזור לו. אני נתתי לו 40,000 ₪, 17,000 ₪ שכר לימוד לבת. 10,000 ₪ טיפול שיניים והשאר הלך לצרכים יומיומיים, חובות ארנונה.

הבעל ענה בחיוב כאשר נשאל האם מקובל עליו שהבת למדה מקצוע. כמו כן אישר את נושא טיפול השיניים.

בסוף הדיון אמרה ב"כ האשה: אם הבעל יוכיח שהכסף הלך לתשלומי הבית זה יכנס לחשבון המשותף. אם הכסף הלך לפאבים שישא הבעל בכך.

ז. כמה ימים לאחר מכן בתאריך ו' חשון תשסט 4.11.2008 ניתנה החלטה מפורטת כדלקמן:
בפנינו תיק לחלוקת רכוש ובקשה ספציפית של האשה לפירוק שיתוף בדירת המגורים.
בתאריך כ"א אייר תשס"ח (26.5.08) החליט בית הדין כי על הצדדים להתגרש, זאת על סמך העובדה כי מערכת הנישואין אינה מתקימת כתקנה כבר יותר מ - 4 שנים על כך יש להוסיף כי בפני בית הדין היו ראיות מוצקות שאף הבעל פניו לגירושין על סמך טופס בקשתו של הבעל מתאריך כ"ג טבת תשס"ח בו הוא מבקש אישור גירושין. כן הצהיר הבעל גם בפרוטוקול הדיון מתאריך כ"א אייר תשס"ח (26.5.08) שם טען (שורה 33) שמוכן להתגרש אם יקבל מחצית מהפנסיה של האשה וכן שב וחזר על הדברים בסיומו של הדיון (שורה 43).
לאור האמור, בית הדין מקבל את בקשת האשה לפירוק השיתוף בדירת המגורים.
בדיון היום הציעה ב"כ האשה כי האשה תשכור לעצמה דירה חילופית תוך כדי תהליך מכירת הדירה ועד למכירת הדירה ישהה הבעל בדירה ויחוייב בכל ההוצאות כפוף לתשלום דמי שימוש לאשה בגין חלקה בדירה.
בית הדין מאשר את הבקשה בתוקף של פסק דין.

ח. באותו יום ו' חשון תשס"ט 4.11.2008 ניתן גם פסק דין בו בית הדין קיבל את דרישת האשה לפירוק השיתוף.

בית הדין אף אישר את הצעת ב"כ האשה כי האשה תשכור לעצמה דיור חילופי תוך כדי תהליך מכירת הבית, ועד למכירת הבית הוא ישהה בו ויחוייב בכל ההוצאות ובתשלום דמי שימוש לאשה בגין חלקה בדירה.

בשלב מסויים הבעל טען כי הוא מעונין לרכוש את חלקה של האשה בדירה.

ט. דיון ענייני נוסף ונרחב התקיים בתאריך ו' ניסן תשסט 31.3.2009 בית הדין הציע התמחרות בין הצדדים לקבוע מי מהם יקנה את הדירה.

האשה אמרה שהיא תיקח משכנתא כדי לקנות את חלקו בדירה.

בהחלטה שניתנה באותו יום, בית הדין מינה שמאי וכן מינה רואה חשבון לקביעת הזכויות הממוניות של הצדדים.

י. בתאריך 10.11.2008 העבירה האשה לבית הדין דפי חשבון בנקאיים המראים שהיא העבירה לבעל 42,484 ₪.

יא. השמאי העריך את הדירה בסך 540,000 ₪ ועל כן בא כוחו הודיע כי אין ביכולתו לרכוש את חלקה של האשה במחצית הסכום הנ"ל דהיינו 270,000 ₪.


בתאריך ד סיון תשסט 27.5.2009 ניתנה החלטה כי האשה תרכוש את חלקו הבעל בסך 270,000 ₪ בקיזוז ההלוואה הרובצת על הדירה (מדובר בכשמונים אלף ₪).

יב. התקיימו דיונים נוספים בתאריכים ט' תמוז תשסט 1.7.2000 דיון קטוע בגלל העדרה של ב"כ האשה. וכן דיון נוסף בתאריך יא שבט תשע 26.1.2010. רוב הדיון נסב על הבעיות שהתעוררו להשלמת הרכישה ע"י האשה וכן באשר לקביעת ה"מועד הקובע".

בדיון האחרון הבעל הודה שהוא נפל בעסקים.

הצדדים היו חלוקים באשר לשאלה עד כמה הבעל סייע בפרנסת הבית במשך כל השנים.

כמו כן עלה שוב הנושא של החוב בסך 100,000 ₪. מה נעשה בסכום הנ"ל ועל מי מוטל לפורעו.

יג. האשה הגישה סיכומים מפורטים על פני ארבעה דפים בתאריך 10.2.2010 ובו העלתה את טיעוניה באשר למועד הקובע. וכן את טענותיה מדוע יש להפעיל את סעיף 8(ב) לחלוקה לא שווה באיזון המשאבים. מן הראוי היה לצטט את כל הנאמר בסיכומים אלו. אולם מחמת אורכם לא ניתן לעשות זאת, ויש לראותם כחלק מהחלטה זו, מאחר ויש להם משקל רב באשר להחלטה הסופית עד כמה להפעיל במקרה זה את סעיף 8 (ב) בחוק יחסי ממון.

יד. בתאריך כח באייר תש"ע 12.5.2010 ניתנה החלטה הקובעת כי המועד הקובע הוא יום פתיחת תביעת הגירושין 1.5.2008.

יחד עם זאת בית הדין ציין בהחלטה הנ"ל כי לאחר קבלת חוות דעתו של רואה החשבון מר נתן שטרנפלד, בית הדין יתן דעתו באשר לטיעוני האשה בסיכומיה להפעלת סעיף 8 (ב).

טו. מר נתן שטרנפלד הגיש את חוות דעתו, הנושאת את התאריך 11 באוקטובר 2010.
בחוות דעתו עולה בבירור כי האשה עבדה כמורה באופן קבוע וצברה זכויות כספיות בהיקף רחב מאוד, בסך הכל למעלה מ 600,000 ₪. בעוד הבעל לא צבר פרוטה אחת!!

ולכן באופציה הראשונה קבע מר שטרנפלד כי האשה תעביר לבעל כיום 307,526 ₪.

האופציה השניה מדברת על סכומים קטנים (יחסית) שהאשה תעביר כיום ובמועד פרישתה, אך מיום קבלת הגימלה היא תעביר לבעלה כ – 2,000 ₪ לחודש ועד לאריכות ימים.

טז. באשר לחובות כתב מר שטרנפלד כי הצדדים ישאו שווה בשווה בחובות המשותפים אותם פירט בסעיף 6.

החובות הם כדלהלן:
1. הלוואה מבנק מזרחי יתרה לתאריך 23.11.08 – 14,120 ₪.
2. הלוואה מבנק מרכנתיל דיסקונט: נכון לתאריך 6.12.09 יתרה בסך 22,795 ₪.
3. הלוואות משכנתא מבנק ירושלים שנלקחה בשנת 2004 בסך 100,000 ₪.
4. חוב ארנונה בגין מספרה של הבעל: נכון לתאריך 5.11.08 בסך 43,790 ₪.

יז. דיון אחרון התקיים בתאריך א כסלו תשע"א 8.11.2010.

יש לציין כי קיים חומר רב בתיק שלא נכלל בכל מה שכתבתי עד כה,בפרט בנושא חיוב הבעל בהוצאות הבית. מאחר ולדעתנו הוא אינו רלוונטי להחלטה זו.

בהחלטה זו אנו מתרכזים בנושאים שנותרו:
א. הגירושין.
ב. הזכויות הכספיות של האשה וטענת האשה להפעלת סעיף 8 (ב).
ג. החובות.
ד. תביעת הכתובה.
א. הגירושין: פסק דין לגירושין ניתן לפני כמעט שלש שנים!
בתחילה לא ניתן היה ליישמו מאחר והצדדים התגוררו באותה דירה אם כי בחדרים נפרדים כארבע שנים.ממרץ 2010 הבעל לא גר בבית כאמור במכתב משותף מתאריך 4.3.2010 בו הבעל מודה כי קבל 228,383 ₪ עבור חלקו בדירה ואין לו יותר תביעות בגין הדירה.
אין ספק שכיום יש עילות ברורות לחיוב גט ואם יסרב לתת גט יש להטיל עליו מגבלות שנקבעו בחוק לסרבני גט.
משכך על האשה לפתוח תיק לסידור גט ועל הבעל לתת לאשה גט במועד הראשון שיקבע.
ב. באשר לזכויות הכספיות הבעל עוד בדיון הראשון הסכים לתת גט כפוף לכך שיקבל חצי הפנסיה של האשה.
האשה לכל אורך הדרך טוענת בתוקף שהיא עבדה וצברה זכויות והוא לא צבר אף שקל אחד.
הבעל לכל אורך הדרך טען שהוא ספר צמרת שהשתכר והביא הביתה כסף מזומן וסייע לפרנסת הבית בעין יפה.
האשה לכל אורך הדרך הכחישה זאת.
הבעל הודה כי הוא כשל בעסקיו בפתיחת מספרה וצבר חובות כבדים.
ג. לדעתי מדובר כאן במקרה קיצוני שהאשה עובדת באופן סדיר וצברה זכויות שהגיעו לסך 600,000 ₪, בעוד הבעל לא חסך פרוטה!
גם אם נקבל את טענותיו שהיו שנים שהוא עבד והשתכר, הרי ברור שכבר שנים רבות זה לא המצב, הוא ניסה לפתוח מספרה, וכשל וצבר חובות, אשר אילצו את בני הזוג לקחת הלוואות וכן נשאר חוב גבוה לארנונה בגין מספרה זו.
ד. עבודתה של האשה היא בגדר מעשה ידים ע"י הדחק ויש לה טענת מוחזקות על כך כמבואר בפוסקים.
זאת ועוד, זכות הבעל במעשה ידי אשתו נוגעת רק לכספים הקיימים בעין.
אך באשר לכספים עתידיים שהיא אמורה לקבל עם יציאתה לפנסיה ודאי וודאי שאין לו זכות בכך.
הדיין הרב יועזר אריאל התייחס לסוגיא זו בספרו.
לדעתי זה המקרה אליו כיוון המחוקק להפעיל את שיקול הדעת ולא לקבוע חלוקה שווה.
האשה עמלה קשה כל חייה בעבודתה כמורה וברור לחלוטין כי בעשור האחרון היא כלכלה את הבית ממשכורתה כאשר הבעל ירד מדחי לדחי מבחינה כלכלית. והיא זכאית לחיות בכבוד עם יציאתה לגמלאות כאשר היא צברה סכום לקיום מינימלי. (פחות מארבעת אלפים ₪ לחודש). אין שום הצדקה שהבעל שלא דאג לעצמו לקרן פנסיה, גם לשיטתו שהיו שנים שהרויח יפה, יקח ממנה את כבשת הרש.
לפנים משורת הדין כדי לא להשאיר אותו ערום וחסר כל לעת זקנתו. על האשה להעביר לו 25% מהפנסיה כך שהיא תשאר עם סכום של כשלושת אלפים ₪ למחייתה.
יש לפטור את האשה לשלם לבעל את הסכומים הרשומים בחוות הדעת בסעיפים א – ב בעמוד 9, באשר לתשלום העכשווי והתשלום עם יציאתה לגימלאות בגין קרן ההשתלמות פדיון ימי מחלה וקופת גמל, וזאת בגין קיזוז חלקו של הבעל באשר לחוב של 100,000 ₪ שיפורט לקמן.
באשר לחובות
כפי שציין מר שטרנפלד הצדדים לקחו את החובות במשותף והם שניהם מחוייבים כלפי הבנק.

כל זה נכון לגבי בנק מזרחי ובנק מרכנתיל – דיסקונט ולכן חובות אלו חלים עליהם שווה בשווה.

באשר לחוב הגדול בסך 100,000 ₪ מבנק ירושלים שעליה מישכנו את דירתם כבר קבענו שהאשה תשלם לבעל מחצית שווי הדירה בקיזוז הסכום הזה ואכן קוזזו 41,617 ₪ מהסכום של 270,000 ₪.

בפועל האשה משלמת לבנק כ – 800 ₪ לחודש עבור חוב זה. והיא תמשיך לשלם את החוב הזה כפי שעשתה עד כה. באשר לחוב הארנונה בגין המספרה אין ספק שהוא מוטל על הבעל בלבד ואין לחייב את האשה בגין כך.

תביעת הכתובה
הצדדים נישאו באלול שנת תשמ"ב ספטמבר 1982 כאשר הכתובה נרשמה בשקלים ישנים בסך 500,000 ש'.

הערך הנומינלי הוא בסך 500 ₪ בלבד.

ערך הכתובה צמוד לדולר: 51,800 דולר, לפי שער 0.02875 ביום הנישואין.

הבעל טען כי לאשה לא מגיע כתובה. כי היא מורדת.

לא מצאנו בחומר בתיק שום טענה שיש בה ממש כדי לשלול מהאשה את זכותה לכתובה.

אין ספק כי האשמה להרס הבית לא מוטל על האשה, אלא על הבעל ששנים לא פירנס את הבית והשקיע את שניהם בחובות כבדים.

המהלך של האשה לכיוון של גירושין הוא תוצאה מכך.

אמנם נהגו בתי הדין לפצות את האשה בגין שחיקת ערך הכסף וכך ראוי לעשות במקרה זה.

טענת הבעל כי אין לו כסף אינה ראויה להישמע מאחר והוא קיבל מהאשה מחצית מערך הדירה בסך 270,000 ₪. לצורך כך לקחה על האשה חוב כבד נוסף של משכנתא.

יש לחייב את הבעל בפיצוי בסך 42,000 ש''ח, בהתאם לתביעתה.

מהסכום הזה יש לקזז את מחצית היתרה של החובות בבנק מזרחי ובנק מרכנתיל – דיסקונט. כך שהבעל ימשיך לשאת בתשלומים כפי שעשה עד כה.

את היתרה עליו לשלם לאשה בתוך שלושים יום.

המסקנה האופרטיבית:
א. לאשה מלוא הזכות על כל הכספים הרשומים על שמה כגון קרן השתלמות, קופות גמל, פדיון ימי מחלה.
ב. הבעל זכאי ל 25% מהגימלה שהאשה אמורה לקבל מדי חודש עם פרישתה מהעבודה – אשר לפי חישובו של מר שטרנפלד עומדת על סך 3,835 ₪ לחודש.
על כן חלקו של הבעל יהיה 959 ₪ לחודש.
ג. החובות לבנק מזרחי, בנק מרכנתיל דיסקונט ועבור הארנונה חלים על הבעל.
ד. החוב שנותר מההלוואה ובנק ירושלים בסך 100,000 ₪ חל על האשה.
ה. הבעל חייב לאשה בגין פיצוי בסך: 42,000 ש''ח.
ו. מסכום זה יש לקזז את מחצית החובות לבנק מזרחי ובנק מרכנתיל דיסקונט.
ז. חיובים קודמים בגין הוצאות הבית תקפים. ואם הבעל לא שילם אולם עד כה עליו לשלמם לאלתר.
(-) ישראל שחור – אב"ד


קראתי בעיון את דברי כב' אב"ד הג"ר ישראל שחור שליט"א, שנכתבו בהרחבה ובפירוט רב.

אולם, בנוגע לחלוקת הרכוש, אני בדעתי, כפי שכתבתי בפסק הדין שהובא לעיל. איני מוצא נימוק חוקי לשלילת זכויותיה הכספיות של האשה מהבעל, ובדברי הבאתי הסברא לכך שיתכן וחלק מזכויותיה של האשה שייכות לבעל, מכח זה שזן אותה (לפחות חלקית) במשך שנות נישואיהם.

באשר לגירושין, אני מסכים למסקנת כב' אב"ד כי הבעל חייב לגרש את אשתו. אין לנו ספק כי זה זמן רב הבעל אינו חפץ באשתו, וכפי המתואר בדברי אב"ד הרב שחור. כיום הבעל מעגן את אשתו לחינם וזו עילה מובהקת בהלכה לחיוב בגט. כעת, כשיש פסק דין סופי בשאלת הרכוש וחלוקת הזכויות הסוציאליות, אין שום סיבה שהצדדים לא יתגרשו.

בענין החובות, אני מקבל את עמדתו של כב' אב"ד.

באשר לכתובה, איני מקבל את דבריו. כפי האמור בסיכומי האשה, האשה אינה תובעת הצמדת כתובתה. בסיכומיה, תובעת 42000 ש''ח (אליהם התייחסתי בפסק דין שכתבתי לעיל), וביחס ל"שאר חיובי כתובה", כאמור שם, השאירה הדבר לשיקול דעת בית הדין. משכך, איני סבור כי יש לנו לחפש אחר איזו הצמדה יש ללכת, כאשר אף האשה אינה תובעת זאת. לענ"ד, החלוקת המובאת בדבריי לעיל בזכויותיה הסוציאליות של האשה, משמשת מענה הולם אף לכתובתה של האשה כולל פיצוי.

(-) יצחק אושינסקי, דיין


קראתי בעיון רב את דברי חברי אב"ד הרה"ג הרב ישראל שחור שליט"א וכבוד ידידי הדיין הרב יצחק אושינסקי שליט"א.

אינני מביא את הפרטים מאחר וכבר הביאום חברי ואף נכתבו בהרחבה ובפרוטרוט ע"ש.

לענין תביעת הגירושין הנני מסכים עם מסקנת אב"ד הרב ישראל שחור שהבעל חייב לגרש את אשתו. בית הדין התרשם כבר זמן רב שאין הבעל חפץ באשתו וכל רצונו אחד הוא, כספי האשה וכסף הפנסיה ואף הצהיר זאת הבעל עוד בדיון הראשון כאשר לא היה מיוצג. כמו כן אף הבעל הגיש תביעת גירושין כפי שכתב אב"ד בהרחבה בפסק דינו.

תביעתו לשלום בית אינה תביעה כנה כל רצונו בתביעה זאת היתה אך ורק להשיג תועלת ממונית גדולה יותר, וזו היתה התרשמותו של בית הדין לאורך הדיונים משכך אין ספק שצודקים חברי להרכב שיש לחייב את הבעל במתן הגט וכפי שכתב ידידי הרב יצחק אושינסקי שכיום הבעל מעגן את האשה לחינם וזו עילה מובהקת בהלכה לחיוב בגט.

לענין החובות הנני מסכים עם מה שכתב אב"ד וכפי שכתב ידידי הדיין הרב יצחק אושינסקי.

באשר לכתובה איני מקבל את דברי חברי הרב יצחק אושינסקי, מאחר ובית הדין פסק בהחלטתו שברמה העקרונית כן האשה זכאית לכתובתה ואין כל עילה בכדי לשלול את כתובתה ממנה.
וכי רק בגלל שהאשה לא תבעה הצמדה לכתובה וביחס לשאר חיובי הכתובה, השאירה הדבר לשיקול בית הדין אז נבוא ונפסידה. אמנם כתב חברי בפסק דינו שהחלוקה שעשה בעניין חלוקת הרכוש משמשת מענה הולם אף לכתובתה של האשה כולל פיצוי, לדעתי אין בזה מענה הולם כלל, אלא הפסד לאשה, הרי בחלוקה שעשה חברי נתן 15% מחלקו של הבעל לאשה ואם נתרגם זאת לכסף, יוצא סך של כ 45,000 ₪ (ארבעים וחמשה אלף ₪). כאשר שווי כתובתה הוא כ- 52,000$ (חמישים ושנים אלף דולר) ובאם היינו מצמידים למדד היה מתקבל סכום גבוה יותר בהרבה. אם כן איך רואה חברי שיש כאן פיצוי ומענה הולם לבקשת האשה, מה נעשה עם הדין "פתח פיך לאלם".

מנהג רוב בתי הדין במקרה זה מצמידים לשער הדולר ובסכום זה יש לחייבו, מאחר וכבר פסק בית הדין שהאשה זכאית לכתובתה אם כן מדוע נפסידה.

מאחר ומנהג בתי הדין כאשר האשה תובעת כתובתה וקיים תיק חלוקת רכוש ואיזון משאבים אין בית הדין פוסק לאשה את כתובתה עד שבית הדין ידע מהו הסכום שתקבל מאיזון המשאבים בכדי שלא תהנה משני עולמות, גם כתובה וגם מחצית רכוש, כך גם כאן במקרה דידן כאשר הבעל אין לו ולא דאג לקרן פנסיה ואף לא צבר זכויות ממוניות, ולא רק זאת אלא אף לא פירנס וכילכל את ביתו בשנים האחרונות אלא הפוך, כשל בעבודתו וצבר חובות גדולים שאילצו את הצדדים ליקח הלוואות וכל נטל הפרנסה נפל על האשה. ואילו האשה עמלה ועבדה קשה וצברה חסכונות וקרן פנסיה יבוא הבעל ויהנה משני עולמות גם ממחצית זכויות האשה וגם מאי תשלום הכתובה היעלה על הדעת לעשות כן, ודאי שלא. משכך לדעתי יש לחייבו במלוא סכום הכתובה.

אך לאחר העיון בדברי אב"ד הרה"ג הרב ישראל שחור שליט"א ראיתי שצדק בדבריו ויש בדבריו ובפסק דינו מענה ההולם ביותר למקרה דידן לכתובה ופיצוי.

משכך הנני מסכים ומצטרף לפסק דינו של אב"ד הן בנושא הגירושין והן בנושא כתובה, חובות וחלוקת רכוש.


(-) דניאל אדרי – דיין

מסקנות:
א. לאשה מלוא הזכות על כל הכספים הרשומים על שמה כגון קרן השתלמות, קופות גמל, פדיון ימי מחלה.
ב. הבעל זכאי ל 25% מהגימלה שהאשה אמורה לקבל מדי חודש עם פרישתה מהעבודה – אשר לפי חישובו של מר שטרנפלד עומדת על סך 3,835 ₪ לחודש.
על כן חלקו של הבעל יהיה 959 ₪ לחודש.
ג. החובות לבנק מזרחי, בנק מרכנתיל דיסקונט ועבור הארנונה חלים על הבעל.
ד. החוב שנותר מההלוואה ובנק ירושלים בסך 100,000 ₪ חל על האשה.
ה. הבעל חייב לאשה בגין פיצוי בסך: 42,000 ש''ח.
ו. מסכום זה יש לקזז את מחצית החובות לבנק מזרחי ובנק מרכנתיל דיסקונט.
ז. חיובים קודמים בגין הוצאות הבית תקפים. ואם הבעל לא שילם אולם עד כה עליו לשלמם לאלתר.
ח. הבעל חייב ליתן גט לאשתו באם יסרב ליתן גט בית הדין ידון בהטלת צוי הגבלה על הבעל כפוף לפתיחת תיק מתאים.
ט. על האשה לפתוח תיק לסידור הגט.
י. פסק הדין בנושא חלוקת הרכוש ניתן על דעת הרוב מלבד נושא החובות והגירושין שהינו מוסכם על כולם.

ניתן ביום ב' בניסן התשע"א
(06/04/2011)

הרב ישראל שחור - אב"ד
הרב דניאל אדרי - דיין
הרב יצחק אושינסקי - דיין