עובדות והליכים
א. לפנינו תביעת גירושין של הבעל אשר הוגשה לפני קרוב לשנה.

בני הזוג הינם יהודים אזרחי ישראל אשר נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1989.

היו אלה נישואין ראשונים לשני בני הזוג. מנישואין אלו נולדו לבני הזוג שני בנים, כיום בני 21 ו-15. בשנת 1995 ניסו בני הזוג את מזלם ונסעו לארה"ב שם התגוררו במשך 10 שנים כאשר מעמדם המשפטי אינו מוסדר. בשנת 2005 גורש הבעל מארה"ב בעוד אשתו נשארת שם.

אין מחלוקת שהחל מיום גירושו של הבעל מארה"ב – לפני למעלה משש וחצי שנים - הצדדים פרודים זמ"ז.

האם הפירוד בין הצדדים בשל גירושו של הבעל מארה"ב הוא ה"סיבה" לקרע בין הצדדים או שמא אינו אלא "סימן" למשבר ששורשיו עמוקים יותר - אין אנו יודעים, לפחות בשלב זה.

בכתבי בית דין מטיחים שני הצדדים זה בזה, מי במפורש ומי ברמיזה, האשמות הדדיות בדבר קיום כביכול של מערכות יחסים עם בני זוג אחרים.

ב. עד היום קבע בית הדין חמישה דיונים בתביעת הגירושין של הבעל. לאף אחד מהדיונים לא התייצבה האישה, אשר הסתפקה בכל פעם בשליחת מכתב ובו בקשה – כל פעם בעילה אחרת – לדחיית מועד הדיון לתקופה קצרה בצירוף התחייבות להתייצבות לדיון הבא.

בית הדין גילה סבלנות ורגישות רבה – במבט לאחור אולי רבה מדי – ונענה פעם אחר פעם לבקשותיה. לפחות שלוש פעמים התרה בית הדין באישה שבמידה ולא תתייצב לדיון הבא שנקבע לבקשתה יינתן פס"ד אף בהיעדרה.
אנו מוצאים לנכון להביא במלואה את החלטת בית הדין מיום כ"א אייר תשע"א (25.5.2011):

"א. לפנינו תביעת גירושין של הבעל.

עד היום קיים ביה"ד מספר דיונים בתביעה, לאף אחד מהם לא התייצבה האישה.

בהחלטה מיום כ"ו חשוון תשע"א (3.11.2010) בקש ביה"ד מהאישה להודיע באופן מיידי את עמדתה בעניין תביעת הגירושין. במענה להחלטה זו כתבה האישה לביה"ד שהיא עתידה לחזור ארצה בעוד 3 חודשים ובקשה לקבוע מועד דיון בו תהיה נוכחת.

בהחלטה מיום י"א כסלו תשע"א (18.11.2010) נעתר ביה"ד לבקשת האישה וקבע דיון ליום כ"ו אדר תשע"א (2.3.2011).

בסמוך למועד זה הגישה האישה בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון בחודש נוסף. ביה"ד נעתר גם לבקשה זו וקבע מועד לדיון ליום כ"ט ניסן תשע"א (3.5.2011).

אתמול – יום לפני מועד הדיון, הגיע לביה"ד מכתב נוסף של האישה בו היא מודיעה שלא תתייצב למועד הדיון. במכתב זה, בשונה מהמכתבים הקודמים, אף לא מבקשת האישה קביעת מועד נוסף.

בנסיבות אלו, בשל הדחיות הרבות והתמשכות ההליכים קובע ביה"ד מועד נוסף ליום כ"ו אייר תשע"א (30.5.2011) בשעה 9:30.

ביה"ד מבהיר שאם האישה לא תתייצב לדיון, יינתן במועד זה פסק דין שיתיר לבעל לשאת אישה על אשתו.

ביה"ד מורה לבעל לפעול לשליחת החלטה זו כמו גם את ההזמנה לדיון בדואר מהיר רשום לכתובתה של האישה ולהמציא אסמכתא מתאימה לבית הדין. "

ב. לפנינו בקשה - תחינה של האישה לדחייה נוספת ואחרונה של הדיון לסוף חודש יוני 2011.

לפנים משורת הדין נעתר בית הדין לבקשה. מזכיר בית הדין יקבע מועד לדיון.

בית מבהיר שלא ייעתר לכל בקשת דחייה נוספת ושאם האישה לא תתייצב לדיון שיקבע יינתן פסק דין אף שלא בפניה ואף תישקל האפשרות לפסוק כנגדה הוצאות משפט גבוהות".

כשבועיים לפני מועד הדיון שנקבע ליום כ"ו סיוון תשע"א (28.6.2011) הגישה האישה בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון. הפעם אף לא הציעה האישה מועד חילופי. בהחלטה מיום י"ח סיוון תשע"א (20.6.2011) דחה בית הדין את בקשת האישה.

האישה עשתה דין לעצמה ולא התייצבה לדיון.

דיון והכרעה
ג. לצערנו, אנו נאלצים לקבוע שהאישה ניצלה את סבלנותנו ורגישותנו והתלה בבית הדין.
בנסיבות אלו, אנו קובעים שהאישה הינה בגדר מסרבת לעמוד לדין.

ד. על פי דין תורה רשאי בעל לגרש את אשתו בעל כורחה או לשאת אישה אחרת עליה.

לפני למעלה מאלף שנה גזר רבנו גרשון מאור הגולה (להלן: "רגמ"ה") שתי תקנות אשר שינו באופן דרמאטי את דיני המשפחה בישראל (להלן:"תקנות חדר"ג"). הראשונה, שאין בעל רשאי לגרש אשתו בעל כורחה (כמבואר ברמ"א שו"ע אבן העזר סימן קיט). השנייה, המשלימה אותה, שאין בעל רשאי לשאת אישה על אשתו (כמבואר ברמ"א שו"ע אבן העזר סימן א').

עתה עלינו לדון האם לעובדה שאישה מסרבת לעמוד לדין תורה ישנה משמעות לעניין תקנות רגמ"ה.

בתשובות "ספר יהושע" (לר' יהושע העשל אב"ד טארנפול ) פסק שאישה המסרבת לציית לדין תורה כאשר אין בידינו לכפותה בשום כפיה, הרי היא בגדר עוברת על דת ואם אינה רוצה לשמוע שום דברי בית דין כשרים, הרי היא אישה רעה בדעותיה אשר מבואר בסימן קי"ט סעיף ד' שמצווה לגרשה.

גם בשו"ת "דברי חיים" (סימן נ"א) כתב על אישה שסירבה לבית דין אשר חייבה לקבל גט שהיא בגדר עוברת על דת שעליה לא תיקן רבנו גרשום. וביאר דבריו, שאפילו לפי המבואר בב"ש ובח"מ (סימן קט"ו ס"ק ח') דבעינן דווקא עוברת על דת במה שנוגע לבעל, מכל מקום, מה שעוברת על צווי בית הדין לקבל גט הרי זה נוגע לבעל, דהא על ידי זה לא יוכל לקיים מצוות פריה ורביה כיון דאגיד בה. בשו"ת מהר"ש ענגיל הרחיב וכתב שבזה שאישה מעכבת לקבל גט הרי היא מכשלת את הבעל בהרהורי עבירה בתמידות ובוודאי יש להחשיבה כעובדת על דת ויש להתיר את החדר"ג.

מצינו בפוסקים שהרחיבו היתר זה מאישה המסרבת לציית לדין גם לאישה המסרבת לעמוד לדין.

בשו"ת "אבני צדק" (סימן מ' הובאו דבריו באוצה"פ ס' ע"ז ס"ק נ"ד אות ג') הביא שגיסו הר"י אשכנזי אב"ד זלאטשוב העיד שבעל "חוות דעת" עשה מעשה באשה שסירבה לעמוד עם בעלה לדין תורה והתיר לבעל יחד עם עוד מגדולי הדור לשאת אשה על אשתו.

גם בספר "פרדס רימונים" לר"י כץ אב"ד ערדער (דף ל"א) כתב שראה היתר מויזניץ משנת תרע"ב בו כתב המתיר שראה מעשה להגאון ר"ש מטארנופול שעשה מעשה בעצמו וסידר קידושין לבעל מסרבת וכן העיד בשם אביו "המנחת חינוך".

בשו"ת חת"ם סופר (חלק ב' סימן קס"ז) דן באשה המסרבת לבוא לבית דין והבעל נתרצה לכל מה שיורו המורים וכתב שפשוט הוא שיכולים להתיר לו לישא אישה על אשתו על פי מאה רבנים כנהוג.

גם המהרש"ם מבארזען בשתי תשובות (חלק ה' סימן מ"ח וחלק ז' סימן קצ"ג) פסק שיש להתיר חרם רבנו גרשום באשה המסרבת לעמוד לדין תורה.

הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת "יביע אומר" (חלק ז' אה"ע סימן ג') דן באריכות בדינה של מסרבת לדין תורה והעלה לדינא כדברי הפוסקים שהמסרבת לבוא לדין תורה נקראת עוברת על דת ומתירים לבעל לישא אישה אחרת עליה.

ה. יש מהפוסקים האחרונים (מנחת יחיאל חלק ג' סימן פ"ד, תשורת שי מהדורה קמא סוף סימן ר"ט, שו"ת מהרש"ג חלק ג' סימן ע"ט) שסייגו היתר זה בכך שבית הדין השתכנע, לפחות לכאורה, שיש מקום להתיר את חדר"ג, או לפחות שהבעל טוען טענות אשר יכול ויביאו לכך שיזכה בדין על פי טענותיו עד כדי כך שנתיר לו לישא אישה אחרת, ושלח בית הדין אחר האישה שתבוא עמו לדין תורה והיא מסרבת, ומשכך, אי אפשר לבית הדין לפסוק - שהרי אין פוסקים בלי שמיעת שני הצדדים, במקרה כזה יש מקום להתיר חדר"ג בגין סירובה של האישה לעמוד לדין תורה.

אולם, במקום שלא שמענו את טענות הבעל או ששמענו את טענותיו, אך על פניו, אי אפשר על בסיס טענותיו להתיר את חדר"ג אין מקום להתיר חדר"ג רק בשל סרבנות האישה לעמוד לדין תורה.

אנו סבורים שדברי פוסקים אלו מסתברים בטעמם. אין כאן המקום להאריך, אך דעתנו שמסתבר שגם הפוסקים שהזכרנו לעיל, המתירים חדר"ג במסרבת לדין, מודים לדבריהם.

ו. סדרי הדיון בבתי הדין הרבניים שינו את דרך הדיון המסורתית בבתי הדין בבקשת בעל להתיר את חדר"ג - אם בדרך כפית גט אם בדרך היתר נישואין.

בעוד שלאורך הדורות הדיון בבית הדין התמקד מייד האם יש מקום להתיר את חדר"ג, על פי הפרוצדורה המקובלת בבתי הדין - שיש לה ביטוי גם בתקנות הדיון וגם בחקיקה - בשלב ראשון, דן בית הדין בתביעת גירושין של הבעל. רק לאחר שקבל בית הדין את תביעת הגירושין ובמידה והוגשה בקשה מתאימה, פותח בית הדין בדיון על התרת חדר"ג אם בדרך כפיית גט ואם בדרך של היתר נישואין.

ז. במקרה אשר לפנינו אנו דנים בתביעת גירושין של בעל. בשלב זה אין אנו דנים בהתרת חרם דרבנו גרשום.

אנו סבורים שגם הפוסקים המתנים את התרת חדר"ג במסרבת לעמוד לדין בכך שבית הדין השתכנע שיש ממש בתביעת הבעל, יודו שיש מקום לקבל תביעת גירושין של בעל ולקבוע באופן הצהרתי שהאישה חייבת בקבלת גטה, כשבני הזוג פרודים קרוב לשבע שנים וכשהאישה מסרבת להתייצב לדין במשך חודשים רבים, שכן טרם שנשקול אם יש מקום להתיר לבעל לישא על אשתו נקיים בירור מקיף עובדתי והלכתי.

ח. סוף דבר, אם יסכימו חבריי לדבריי, אני סבור שיש לקבל את תביעת הגירושין של הבעל ולחייב את האישה בקבלת גט.

במידה ותוגש בקשה מתאימה ע"י הבעל יקיים בית הדין דיון בהיתר נישואין.

האישה תוזמן לדיון זה ואנו מקווים שהפעם תתייצב ותשמיע את טענותיה וטיעוניה.

בית הדין ישמע את דבריה בלב פתוח ובנפש חפצה.

הרב שלמה שטסמן – דיין

אנו מצטרפים לפסק דינו של חברינו הרה"ג שלמה שטסמן שליט"א.
הרב חיים שלמה שאנן – אב"ד הרב מרדכי מזרחי בר אור – דיין


ניתן ביום ג' תמוז התשע"א
(05/07/2011)
הרב חיים שלמה שאנן - אב"ד
הרב מרדכי מזרחי בר אור - דיין
הרב שלמה שטסמן - דיין