ב"ה
בית הדין הגדול
בפני כבוד הדיינים:
הרב שלמה משה עמאר
נשיא
תיק מספר: 812944/7
תאריך: י"ח במרחשון התשע"ב
15/11/2011
צד א פלוני
צד ב פלונית
הנדון: שונות מבקש/משיב, גירושין, חלוקת רכוש – כריכה, צווים אחרים, עיכוב ביצוע
נושא הדיון: החלטה בעניין סרבן גט

החלטה
בפָנַי בקשת הבעל, יעקב אליה, לקיים דיון חוזר בפסקי דין שניתנו ע"י בית הדין הגדול בענייני גירושין וחלוקת רכוש של הצדדים.

בפסק הדין בעניין הגירושין דחה ביה"ד הגדול את ערעורו של הבעל על פסק דין של בית הדין האזורי בתל אביב, שבו חייב אותו בית הדין ליתן גט לאשתו. בהחלטה בעניין חלוקת הרכוש, שהיא למעשה פסק דין לכל דבר ועניין, נידחה ערעורו של הבעל על פסק דין נוסף של בית הדין האזורי, שבו נפסק כי דירת הצדדים ב[...] תימכר וכי התמורה תחולק בשוה בין הצדדים לאחר ניכוי המשכנתא.

מאז מתן פסקי הדין הנ"ל פנה הבעל פעמים רבות בבקשות ובתלונות שונות, חוזרות ונשנות, אל בית הדין הגדול ואל גורמים שונים במערכת בתי הדין. ביום ט' באלול התשע"א (08/09/2011) החלטתי בהאי לישנא:
"בפני מכתבו של מר יעקב אליה שנמסר בלשכתי ברבנות הראשית לישראל, וכותרתו: 'בקשה לטיפול דחוף בפרשה שהנה בעלת השלכות ציבוריות חסרות תקדים'.

מעיון במכתב עולה כי עניינו הוא תיקי הערעור שבין הפונה לבין אשתו שנדונו בבית הדין הרבני הגדול.

משכך, לא היה מקום לפנות במכתב אישי אלי.

ככל שהפונה סבור כי קיים בסיס בדין לבקשתו, עליו לפנות למזכירות בית הדין הגדול ולהגיש שם בקשה, תוך פתיחת תיק ותשלום אגרה, וציון שמה של אשתו וכתובתה כמשיבה.

בבקשה יוסיף המבקש ויפרט את הבסיס המשפטי, אשר על פיו הנני מוסמך להידרש לבקשתו.

אציין כי מכתב המבקש הוא בהמשך ועל רקע פניות קודמות שלו ללשכתי ולגורמים בהנהלת בתי הדין הרבניים. המשיבה זכאית על פי הדין לגילוי מלא של פניות אלו והיא רשאית להתייחס אליהן בתשובתה. לפיכך, על המבקש לצרף לבקשתו כנספחים את כל הפניות שלו ללשכתי ולגורמי הנהלת בתי הדין, ללא יוצא מן הכלל.

המבקש ימציא בהמצאה אישית למשיבה את הבקשה שתוגש על ידו, על כל נספחיה.

המשיבה תגיב לבקשה תוך 15 ימים מעת המצאת הבקשה אליה, עם העתק למבקש שיומצא ישירות על ידה.

החלטה זו תועבר גם אל המשיבה, ותתוייק בתיקי הערעור הנוגעים לעניין."

המבקש פעל בהתאם להחלטתי, ועתה הגיעה עת ההכרעה.

עניין הגירושין
בפסק הדין של בית הדין הרבני האזורי מיום כ' בשבט תש"ע (4.2.2010), חייב בית הדין את המבקש לתת גט לאשתו לאחר שבית הדין הגיע למסקנה, בהסתמך על הראיות שהיו בפניו, כי הבעל – המודה כי הוא חי בנפרד מאשתו כארבע שנים – אינו מעוניין כלל באשתו. בית הדין האזורי קבע כי הבעל מעכב את מתן הגט עקב רצונו לקבל כספים מהורי האשה, ודחה את הסברי המבקש לעיכוב מתן הגט כנובע, כביכול, מרצונו שהאשה תקבל טיפול על מנת שיהיה לה קשר עם הילדים.

ערעור של הבעל על פסק הדין המחייבו בגט נדחה על ידי בית הדין הגדול. בית הדין הגדול קיבל למעשה את טענת האשה שהיא נוכחה לדעת שהילדים מאוימים באופן קשה על ידי המבקש אם יהיו בקשר איתה, ולכן עזבה את הבית. כבוד הדיין הרה"ג חגי איזירר שליט"א כתב, בין היתר, בפסק הדין:
"כאשר האב מצהיר בפנינו שכל חפצו בחידוש הקשר, ומאידך הוא מסכל את שיתוף הפעולה עם שירותי הרווחה אין לנו אלא לקבל את מה שהאב הוסיף בפנינו. התוספת של האב היא שאחרי שיבדקו את הקשר שלה עם הילדים ואחר שיקבל מזונות ילדים, יסכים להתגרש. פרוש הדבר – הוא מעוניין שהגירושין יוטלו עליו שלא מרצונו וכן שיקבע שהמשמורת הילדים חייבת להיות אצלו כי האם אינה ראויה לכך ולפיכך עליה לשלם לו מזונות הילדים.

אכן כך טוענת האשה שהוא רוצה לאלץ את הוריה לשלם לו כספים רבים עבור הגירושין ועבור גידול הילדים. [...] הבעל סתר עצמו בפנינו פעמים אחדות. הטיעונים שלו לשלום-בית לא כללו ולו מילה אחת שהוא רוצה באשה. [...] מזה עולה שכל מהלכיו של הבעל אינם נובעים מרצון לשלום-בית כלל אלא להישגים כלכליים או אחרים שהוא עצמו חשף אותם בפנינו."

על דברים אלו הוסיף הדיין הרה"ג בנימין בארי שליט"א:
"אני מסכים לכל דבריו של עמיתי הגר"ח איזירר שליט"א ואני סבור שיש לדחות את הערעור מכל וכל. דבריו של הבעל על רצונו בשלום-בית מקוממים. כל התנהלותו ביחס לאשתו, ההאשמות על הבגידות, הוצאת שם רע עליה והסבריו המפולפלים על חשד בלבד, העובדה שהיא חיה שנים במרתף, חוסר שיתוף הפעולה בנושא הילדים, ההודאה שלו שהם אינם מקיימים יחסי אישות כבר 4 שנים ודברים נוספים שעלו במהלך השנים והדיונים, מוכיחים בצורה חד משמעית שכל דבריו על שלום-בית נובעים ממניעים זרים ואין בהם שום כנות. קשה להאמין איך אדם שמתייחס בצורה כזאת לאשתו מעיז לדבר על שלום-בית."

עניין חלוקת הרכוש
בעניין רכוש הצדדים החליט בית הדין הרבני האזורי בפסק דין נפרד כי יש לקבל את תביעת האשה לפירוק שיתוף בדירת הצדדים הנמצאת בבית דגן ומושכרת לצד שלישי, וכי האשה זכאית לקבל את מחצית דמי השכירות עד למכירתה. בהתאם לכך, פסק בית הדין האזורי כי אם הצדדים לא יצליחו למכור את הדירה בכוחות עצמם בתוך ארבע חודשים, ימונה כונס נכסים למכירתה. הבעל הגיש ערעור גם על פסק דין זה והערעור נדחה פה אחד בהחלטה מיום ב' בניסן התשע"א (06/04/2011). יצויין כי בפסק הדין הובעה גם דעת מיעוט של הרב איזירר לפיה יש לעכב את הפירוק עד לבירור אם הוגשה תביעה לחלוקת רכוש מלבד דירת המגורים ואז להחליט אם יש הצדקה לעיכוב הפירוק עד לקבלת החלטה במכלול ענייני הרכוש של הצדדים. כאמור, הערעור לגופו נדחה פה אחד.
טענות המבקש
לטענת המבקש, חתימתו של הרה"ג חגי איזירר שליט"א על פסק דין בעניין הגירושין הנושא תאריך 1.12.10 זויפה, וכן זויפה חתימת הרב איזירר על ההחלטה בנושא הרכוש מיום 6.4.2011, ובגין אלו הגיש תלונה פלילית למשטרת ישראל. לדבריו, תיק המשטרה נמצא כעת בבדיקה בפרקליטות מחוז ירושלים. בתמיכה לטענת הזיוף צירף המבקש חוות דעת גרפולוג הקובע כי הגיע למסקנה "בסבירות גבוהה ביותר (דרגה מס' 1)", כי החתימה על פסק הדין שניתן ביום 1.12.10 בנושא הגירושין וכן החתימה על ההחלטה מיום 6.4.11 בנושא הרכוש, אינן החתימות המקוריות של הרב חגי איזירר ולא נחתמו על ידו. כמו כן טוען המבקש כי מצויות שתי החלטות סותרות בעניין הרכוש הנושאות אותו תאריך – 6.4.11 – ויש בכך כדי להראות כי החתימה של הרב איזירר בהחלטה הדוחה את הערעור זויפה. זאת ועוד, תאריך פסק הדין בנושא הגירושין הוא 1.12.10 ואילו מסירתו לצדדים הייתה 96 ימים מאוחר יותר, ביום 7.3.11. המבקש מציין בהקשר זה, כי כבוד הרב איזירר מכיר היטב את תקנות הדיון בהם נרשם כי תאריך ההחלטה או הפסק הוא יום הכרזתם בביה"ד ותאריך זה צריך להירשם בהחלטה או בפסק, ולכן לא יכול להיות שהרב איזירר חתם על ההחלטה ביום 7.3.11 כאשר התאריך הרשום בו קודם לו בכשלושה חודשים. זאת ועוד, במסמך שבו נכתב פסק הדין נרשם: "מסמך טרם נחתם דיגיטלית". רק הדיינים הדנים בעניין מורשים לבצע חתימה דיגיטלית ופסק דין שאינו חתום דיגיטלית חייב להיות חתום בחותמת נאמן למקור וכן לכלול חתימה של מזכיר ראשי המאשר אותו.

כמו כן מפרט המבקש סידרה של נסיבות עובדתיות, שאינני רואה צורך לפרט אותם כאן, ובהן רואה המבקש "ראיות נסיבתיות" התומכות בטענתו כי פסקי הדין של ביה"ד הגדול בענייניו זויפו. המבקש מאשים את סגן המזכיר הראשי בביה"ד הגדול בזיוף פסקי הדין וטוען כי הוא הושפע מ"שתדלנות" של נציגי משפחת האם. הוא מזכיר בהקשר זה, אם כי בצורה סתמית ביותר, אף אפשרות ל"שתדלנות" של מתווכים ממסדיים ואף דיינים.

לטענת המבקש, די בקיומן של הראיות שהוזכרו לעיל כדי לאשר דיון חוזר ועיכוב ביצוע מיידי בתיק הגירושין ובתיק חלוקת הרכוש. יחד עם זאת, מוסיף המבקש, כי הוא רואה לנכון לפרט, כלשונו: "א. מבחר רחב של סיבות ענייניות לקבלת החלטות על דיון חוזר ועיכוב ביצוע. ב. גילוי נאות לגבי ההשלכות הציבוריות של הפרשה המהוות על פי ההלכה והשכל הישר עילה משפטית העומדת בפני עצמה. ג. הבסיס המשפטי למעורבות הנשיא הנכבד בתיק זה".

באשר ל"סיבות הענייניות" שבגינן יש להורות על דיון חוזר ועיכוב ביצוע טוען המבקש כי קיימות "סתירות דין בולטות" ביחס לטיוטת פסק הדין בערעור הגירושין שנשלחה לצדדים והוא מפרט סתירות אלו מנקודת מבטו. כמו כן טוען המבקש כי אין זכר בפסק הדין, לא בצורה ישירה ולא בצורה עקיפה, למכתבו של הבן הקטין של הצדדים שהועבר לעיון הדיינים, ומכך יש להסיק כי מדובר בטיוטת פסק דין חסרת משמעות. כמו כן, קיימות לטענת המבקש "סתירות דין בתיק חלוקת הרכוש". למשל, קיימות שתי החלטות חתומות של ביה"ד הגדול מאותו תאריך 6.4.11. לטענתו, החלטה אחת מאפשרת למבקש להשלים מידע לביה"ד הרבני הגדול לפני מתן פסק הדין והחלטה שניה אינה מאפשרת זאת. המבקש מזכיר בהקשר זה את חוות דעת הגרפולוג כי חתימתו של הרב איזירר בהחלטה הסותרת הדוחה מידית את הערעור זויפה וכי העניין מטופל כעת באמצעות הפרקליטות הפלילית. עוד מציין המבקש כי קיים פסק דין חלוט המזכה את האישה במזונות וכי תלויה ועומדת בביה"ד האזורי תביעת האישה לכתובתה, וכי ביה"ד האזורי מטפל גם בנושא הילדים ודיון בעניינם אמור להתקיים ביום 21.2.2012, וכי עד אז לא נקבעו שום הסדרי ראיה בין האם לבין הילדים הנמצאים בהחזקתו. מצב עובדתי זה משמש לטעמו של המבקש – ואודה כי לא הצלחתי להבין את הגיונו של טעם זה – ראיה למהימנות טענותיו שגט יוביל בהכרח לניתוק לצמיתות בין האם לילדיה. לפיכך, כדי לשקם את הקשר בין האם לילדיה כנקודת מוצא, חייבים תחילה לבטל את החיוב בגט.

תחת הכותרת "גילוי נאות לגבי ההשלכות הציבוריות של עיוותי דין בפרשה", טוען המבקש כי אף שבאופן טבעי הוא מעדיף שלא לחשוף את כל הפרשה האישית שלו לתקשורת, אך אם לא ייעשה עמו צדק הוא יחשוף את כל הפרשה לציבור הרחב. השילוב של פרסום הפעילות הציבורית של המבקש כ"מבקר מערכות שלטון" יחד עם פרסום הפרשה האישית, כולל הפעילות הפלילית שהתלוותה אליה, יעוררו ככל הנראה התעניינות חסרת תקדים. חשיפה כזו תוביל ככל הנראה לביקורת ציבורית מהותית על דרכי ההתנהלות של בתי הדין הרבניים. פרסום כזה יסייע לו לעשיית צדק בפרשה והוא יוביל בהכרח למיצוי הדין כנגד כל הגורמים המעורבים בפעילות פלילית בפרשה.

באשר לבסיס המשפטי למעורבות של נשיא ביה"ד הגדול דווקא בבקשה לדיון חוזר, מפנה המבקש לפרק י"ד לתקנות הדיון העוסק ב"סתירת הדין ודיון מחדש" ולסעיף 19א(א) לחוק הדיינים העוסק בפסלות דיין.

לאור האמור לעיל מבקש הבעל כי הצדדים יזומנו לדיון חוזר בעניין הגירושין ובעניין הרכוש, ובינתיים יינתן צו לעיכוב הביצוע של החלטות אופרטיביות בתיקים אלה עד למתן פסק דין סופי.

הבקשה על נספחיה הועברה על ידי המבקש, בהתאם להחלטתי, לתגובה למשרד עורך דינה של האישה. בביה"ד הגדול התקבל מסמך הנושא חותמת מיום 24.10.11 של משרד עורך הדין של האשה ומסמך זה גם צורף לבקשות מאוחרות יותר של המבקש למתן החלטה בבקשתו, ובו נאמר – לכאורה ע"י האישה המשיבה, אך ללא חתימתה או חתימת בא-כוחה: "הסיבות של האדון אליה הם לצורך עיכוב ההליכים המשפטיים ודחיית המועד של מכירת הבית. בתי הדין דנו בטענות שלו, דנו בכל הנושאים, חייבו את מר אליה בגט בכפייה, ובבקשה זו אין שום רעיות [צ"ל: ראיות] או רעיונות חדשים. לכן אני מבקשת במהרה להוציא כבר את הבית למכירה".

דיון והכרעה
כללי
עקב אילוצי תוכנת המחשב של בתי הדין הרבניים, מקבלים כל פסקי הדין וההחלטות של בתי הדין הרבניים באופן אוטומטי, כברירת מחדל, תאריך של היום בו החלה לראשונה הקלדת טיוטת פסק הדין במערכת המחשב של ביה"ד. בהתאם לכך, נושאת כל טיוטה מוקלדת של החלטה או פסק דין תאריך כאמור. בשלב ראשון אין מדובר בפסק דין אלא בטיוטה שהיא הצעת פסק דין, אשר עשויה להתגבש לפסק דין לאחר חתימתה בידי כל דייני ההרכב. לאחר הקלדת הטיוטה היא מועברת לבדיקה של הדיין שכתב את הצעת פסק הדין, והוא מתקנה או חותם עליה. בשלב הבא מועברת טיוטת פסק הדין לעיונם של הדיינים האחרים שישבו בדין, והם מצרפים את חתימותיהם או מציעים תיקונים או כותבים חוות דעת נפרדת. פסק הדין נכנס לתוקף רק לאחר גיבושו הסופי וחתימת שלושה דיינים על פסק הדין. עקב העומס הבלתי-אפשרי על דייני בית הדין הגדול, עשויים לעתים לחלוף ימים רבים, ואפילו חודשים, בין מועד הקלדת טיוטת פסק הדין לבין חתימתו הסופית. למרבה הצער, עקב קשיים מינהליים, אין בדרך כלל הקפדה על עדכון מועד פסק הדין במחשב בית הדין, ומזכיר בית הדין רושם בדרך כלל בכתב יד על פני פסק הדין את התאריך שבו שוחרר פסק הדין, ע"י הדיין שחתם אחרון, למסירה לצדדים. לצערי הרב, אין זו הבעיה היחידה במערכת המחשב של בית הדין שאיתה מוטל עלינו להתמודד, וכבר ביקשתי ממנהל בתי הדין לפני חודשים רבים ובלי קשר לפרשה זו, לפעול לתיקון הליקויים. למעשה, על הבעייתיות בתאריכים הנקובים לעיתים בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים, עמד הגר"ש דיכובסקי שליט"א בעצמו עוד ביושבו כדיין בבית הדין הגדול, בפסק דין שבו קיבל ערעור על החלטה של בית דין אזורי. אין מזרזין אלא למזורזין, והנני חוזר ומבקש מן המנהל לתת דעתו לפתרון ליקוי זה יחד עם הליקויים האחרים של מערכת המחשב.

בתי הדין הרבניים מתמודדים מדי יום ביומו עם קשיים רבים הנובעים מעומס העבודה המוטל על כוח אדם מצומצם בהיקפו וכן עם קשיים תקציביים שאינם נותנים מענה מספק לחובה המוטלת על המדינה לספק שירות נאות לציבור הנזקק לשירותי בתי הדין הרבניים. אציין כי אין כל פרופורציה בין משאבי כוח האדם והתקציב שהמדינה מעמידה לרשות מערכת בתי המשפט לבין אלו המועמדים לרשות מערכת בתי הדין הרבניים. לא זה המקום ולא זו השעה להיכנס לכך.

יחד עם כל אלו, ולאחר שעיינתי בתיקי בית הדין ובחנתי את טענות המבקש, יש לומר באופן הברור ביותר כי מקשיים מינהליים גרידא ועד לטענות בדבר זיוף פסקי דין, רחוקה הדרך כרחוק שמים מארץ. אסביר את הדברים.

פסק הגירושין
ביה"ד הגדול קיים דיון ביום ז' בכסלו התשע"א (14/11/2010) בתיק ערעור 812944/1, ובו עסק בנושא הגירושין. הדיון התקיים לפני הרכב הדיינים: הרב חגי איזירר, הרב ציון אלגרבלי והרב בנימין בארי. הטיוטה המקורית של פסק הדין בעניין הגירושין נכתבה ע"י הרב חגי איזירר בכתב ידו והיא מצויה בתיקי העזר של ביה"ד הגדול. אציין כי לא תמיד נשמרות הטיוטות המוקדמות לאחר חתימת הדיינים על פסק הדין המוקלד ואין חובה לכך, אך בפרשה דנא הטיוטות קיימות.

טיוטת כתב היד של הרב איזירר, הנושאת את חתימתו, הוקלדה במסמך הנושא תאריך כ"ד בכסלו התשע"א (01/12/10). על פני המסמך המוקלד, שהוא עצמו טיוטה שניה, כתב הדיין הרב ציון אלגרבלי בכתב ידו את המילים "מצטרף למסקנה" וחתם על הצעת פסק הדין. לעומת זאת, רשם הדיין הרב בנימין בארי בכתב ידו על פני המסמך המוקלד הנ"ל (הטיוטה השניה): "הוספתי דברים וחתמתי". ואכן ליד מסמך זה מצוי מסמך נוסף ממנו עולה כי דבריו הנוספים של הרב בארי הוקלדו בהמשך לדברי הרב איזירר ודברי הרב אלגרבלי, ולאחר מכן נחתמה טיוטת פסק הדין באופן דיגיטלי ע"י הרב ציון אלגרבלי והרב בנימין בארי. בשלב זה הופק ממחשב בית הדין נוסח פסק הדין כשהוא חתום דיגיטלית בידי שני הדיינים הנ"ל, והובא בפני הרב חגי איזירר אשר חתם עליו באופן ידני, כעולה מחתימה מקורית המצויה לצד שתי חתימות דיגיטליות של הדיינים האחרים שהופקו ממחשב בית הדין. וזאת לדעת, כי לא כל דייני ביה"ד הגדול עושים שימוש בחתימות דיגיטליות, ולפעמים פסק הדין ניתן ע"י צירוף של חתימות ידניות ודיגיטליות כאחד.

אציין כי על מסמך פסק הדין הנושא את חתימתו המקורית בכתב יד של הרב חגי איזירר, קיים בשולי הדף רישום בכתב יד של תאריך "23.2.2011" ומתחתיו חתימת סגן המזכיר הראשי של בית הדין. ניתן להסיק מכך כי ביום זה שוחרר פסק הדין למסירה לצדדים (אך אין בכך ללמד כי בפועל נמסרו פסקי הדין לצדדים באותו מועד), וכי החתימה הפיזית המקורית של הרב איזירר לאחר שתי החתימות הדיגיטליות של חבריו הדיינים המוטבעות על נוסח פסק הדין, נעשתה ביום זה או בסמוך לפני כן.

ביום 23.2.11 עצמו, הוגשה ע"י המבקש "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע להשלמת פסק הדין" ולגביה ניתנה החלטה ע"י הרב איזירר שהוקלדה ביום 6.3.11. בשולי מסמך הטיוטה של החלטה זו שנכתבה בכתב יד של הרב איזירר, הוסיף הוא בכתב ידו עוד שתי הנחיות למזכירות: "I. את הפס"ד יש לשלוח לצדדים. II. את הפס"ד בעניין הרכוש יש להביא לח"מ להשלמת כתיבתו". אציין כי בהחלטת הרב איזירר לדחיית הבקשה הנ"ל נכתב:
"ביה"ד עיין בבקשת הבעל ואינו מוצא קשר משפטי או הלכתי בין רצונו של האב לשעבד את האם לילדיה, לבין פסקי דין לחיוב בגט או למכירת דירת בני הזוג. בפס"ד נתייחס להתניות הללו של הבעל. לאור הנ"ל הבקשה לעיכוב ההליכים נדחית".

מתברר שלא נחה דעתו של המבקש, וביום 27.3.11 הגיש שוב בקשה שכותרתה: "בקשה בהולה לקביעת דיון המשך בתיק הגירושין להצגת ראיות מהותיות". בבקשה זו כבר טוען המבקש כי פסק הדין שהועבר אליו איננו פסק דין וכי הוא בגדר של טיוטה וכי סגן המזכיר הראשי העביר אליו את טיוטת פסק הדין בנושא הגירושין "באופן חסר כל סמכות והרשאה". על פני בקשה זו רשם הרב חגי איזירר החלטה בכתב ידו ובחתימתו, וזו לשונה:
"בית הדין כבר החליט שאין מקום לעיכוב ההליכים. פסק הדין בתביעת הגירושין כבר ניתן. בבקשה להמשך הדיון שהיא בעצם בקשה לסתירת דין לא צוין מה הם [הן] הראיות. באם הראיות הן חוות דעת בקשר למשמורת הילדים, כבר קבענו שאין זה רלוונטי לנושא הגירושין."

כמו כן מצויה בתיק החלטה של הרב איזירר מיום כ"ד באדר ב התשע"א (30/03/2011), שבה נאמר:
"הבקשה לקביעת דיון המשך בתיק הגירושין להצגת ראיות מהותיות, מתוך הבקשה אנו למדים שהראיות הן חוות דעת של עו"ס בעניין התרחקות האם מהילדים. כבר נכתב בפס"ד שאין קשר כלל בין נושא משמורת הילדים לבין חיוב הבעל בגט או אי חיובו.

אם הבעל מעוניין בסתירת דין או דיון מחדש, עליו לפרט בדיוק מה הם הראיות החדשות שיש בידו ומדוע לא הביא אותן עד כה. הפס"ד לגירושין ניתן ואינו כלל בבחינת טיוטא."

בהחלטה נפרדת שניתנה באותו יום, כותב הרב איזירר:
"ראיתי את התלונה שהוגשה לנשיא ביה"ד. אני מניח שנשיא ביה"ד יעמוד על הרקע של הגשת התלונה ועל טיב התלונה. אם יראה צורך יפנה לח"מ."

הנה כי כן, הטענה כי זויפה חתימתו של הרב איזירר על פסק הדין שהועבר לצדדים, נטולה כל בסיס ותלושה מן המציאות. כתב ידו של הרב איזירר וחתימותיו מוכרים לי היטב. בתיקי העזר של ביה"ד מצויות טיוטות בכתב ידו של הרב איזירר והם נושאות את חתימתו – פעמים חתימה מלאה ופעמים חתימה בראשי תיבות. כמו כן פסקי הדין וההחלטות שהוקלדו נושאים את חתימתו המקורית של הרב איזירר, ופסקי הדין וההחלטות שהוקלדו תואמים במדויק לטיוטות שנכתבו בכתב ידו.

חוות הדעת לעניין "זיוף" החתימות שהגיש המבקש תמוהה ביותר. היא מעוררת סימני שאלה על מקצועיותו של הגרפולוג שכתב את חוות הדעת ועל המניעים העומדים ביסוד צירופה ע"י המבקש. אדגיש כי לא נאמר בחוות הדעת כי בפני הגרפולוג עמדו חתימות מקוריות של הרב איזירר. מכך יש להסיק כי הגרפולוג עשה שימוש במסמכי צילום שנמסרו ע"י המבקש, וכידוע אין זו דרך מקובלת ונכונה לקביעת מהימנות של חתימות וכתבי יד, ובודאי לא באותה דרגת מהימנות עליונה שייחס לכך הגרפולוג. לא זו בלבד, אלא שצורפו אל חוות הדעת צילומים של חתימות הרב איזירר שחלקן גדול בקנה מידה משמעותי מן הגודל הרגיל והמקורי של חתימות הרב איזירר. כן לא ברור מכוח מה קבע הגרפולוג איזוהי החתימה המקורית האוטנטית "שאינה שנויה במחלוקת" ששימשה אותו כבסיס להשוואה. מכל מקום, כאמור, כתבי היד המקוריים של ההחלטות וכן החתימות המקוריות של הרב איזירר מצויות בפָנַי עובר למתן החלטה זו ומתוייקות בתיקי העזר של בית הדין הגדול, ולא מצאתי שמץ של בסיס לשלילת מקוריותם. מה גם שבהחלטות מאוחרות ומפורשות של הרב איזירר, נדחית הטענה כי מדובר בטיוטה של פסק דין. לפיכך, אף לא ראיתי להטריח את הרב איזירר – שעומד לצאת לגמלאות בימים הקרובים ועסוק מאד בהשלמת פסקי דין בתיקים בהם טיפל – להתייחס לטענות המבקש.

עפ"י תקנה קכט(1) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל – התשנ"ג, "בעל-דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית-הדין שדן בעניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם". לא מצאתי בטענות המבקש כל טענה חדשה או כל ראיה חדשה אשר מצדיקה עפ"י הדין דיון מחדש בעניין הגירושין. ביה"ד האזורי פסק על פי הראיות שהיו בפניו ובעיקר ע"פ התרשמותו הישירה מדברי הבעל כי הוא אינה חפץ באשתו, ועל כן חייב אותו במתן גט. טענות המבקש נשמעו בערעור לפני ביה"ד הרבני הגדול, ואלו נדחו בפסק דין מנומק היטב של ביה"ד הגדול. בית הדין הגדול ביסס את פסק הדין גם על התרשמותו האישית הישירה מדברי המבקש עצמו בדיון. בקשות לעיון מחדש הוגשו בעבר ע"י המבקש ואילו נדחו ע"י הרב איזירר מתוקף סמכותו כיושב ראש הרכב ביה"ד הגדול שדן בעניין. מבלי להיכנס לשאלה האם הנני מוסמך להעביר תחת שבט ביקורתי החלטה שניתנה בידי יושב ראש הרכב בביה"ד הגדול ובפרט שהאשה בתגובתה לא טענה בשאלת סמכותי, ואף בהתייחס לבקשות חדשות וחוזרות שהגיש המבקש לאחר החלטת הרב איזירר, ובהן התיימר המבקש להציג טענות וראיות חדשות, נחה דעתי כי אין עילה מהותית בטענות "החדשות" ובראיות "החדשות" של המבקש אשר תצדיק עיון מחדש בפסק הדין של ביה"ד הגדול בעניין הגירושין.

פסק חלוקת הרכוש
עתה נעבור לדון בעניינו של פסק הדין בעניין חלוקת הרכוש, שנדון בתיק ערעור 812944/2. הדיון בעניין זה נערך במועד נפרד – ביום י"ט בטבת התשע"א (26/12/2010) – וישבו בדין הדיינים: הרב חגי איזירר, הרב ציון בוארון והרב ציון אלגרבלי. פסק דין שניתן בתיק ערעור זה נושא בראשו תאריך ב' בניסן התשע"א (06/04/2011). כאמור לעיל, עקב מגבלות של מערכת המחשב שאותן יש לתקן באופן מערכתי ובמבט הצופה פני עתיד, ככלל, תאריך הנקוב בהחלטות ובפסקי דין, הינו התאריך שבו נפתח קובץ במחשב בית הדין לצורך הקלדת פסק הדין, ואינו בהכרח התאריך בו נחתם פסק הדין באופן סופי. גם במקרה זה מצויה בתיק העזר של בית הדין הגדול טיוטת פסק דין בכתב ידו של הרב איזירר אשר נושאת גם את חתימתו. כמו כן קיימת בתיק בית הדין הגדול טיוטה מאוחרת יותר שבה מודפסת טיוטת כתב היד האמורה ועליה הוסיף הרב איזירר ארבע שורות ומתחתיהן חתימתו. על גבי טיוטה שלישית הנושאת כבר תוספת מוקלדת של הדיין הרב ציון אלגרבלי ונושאת את חתימתו הדיגיטלית, מצויות 4 שורות בכתב ידו של הדיין הרב ציון בוארון ומתחתיהן חתימתו המקורית. על גבי ההחלטה הסופית שצילומה הוא זה שנמסר לצדדים, מצויות חתימות דיגיטליות של הדיינים הרב ציון בוארון והרב ציון אלגרבלי וכן מצויה עליה חתימה מקורית של הרב איזירר. מתחת לחתימות מצויה שורה בכתב יד "ניתן ביום 26/05/2011". תוכן ההחלטה שנמסרה לצדדים זהה לתוכן של צירוף הטיוטות המוקדמות. מסמך זה חתום בשתי חתימות דיגיטליות של הדיינים הרב ציון בוארון והרב ציון אלגרבלי וכן בחתימה מקורית בכתב ידו של הרב חגי איזירר. לפיכך, נעלה מכל ספק כי ניתן בתיק הערעור בעניין חלוקת הרכוש פסק דין כדין ע"י בית הדין הגדול אשר מועד כניסתו לתוקף הוא יום 26/05/2011 שהינו, כעולה מן הדברים, התאריך שבו הרב איזירר חתם על הנוסח הסופי של ההחלטה. כפי הנראה, בדרך-לא-דרך שלא הובררה, מחזיק המבקש בידיו צילום של אחת או יותר מן הטיוטות המוקדמות שלא נועדו למסירה לצדדים, אשר באופן טבעי שונה מן הנוסח הסופי שהתגבש ושנחתם על ידי מותב תלתא של הדיינים שישבו בדין. על שינויים בין הטיוטה שלא היתה אמורה להגיע לידי המבקש לבין ההחלטה בנוסחה הסופי והמחייב, בונה המבקש תִּלֵי תִּלים של קונספירציות ותיאוריות שונות הבדויות מלב.

בהחלטה הנ"ל דחה בית הדין הגדול את ערעורו של הבעל על פסק הדין של בית הדין האזורי, שפסק כי יש לפרק את השיתוף בדירת הצדדים. בין היתר, מציין הרב איזירר בהחלטה, כי "ערעור הבעל מכיל טענות סרק שאין צורך להשיב עליהם, כגון [כי] יש לעכב את פירוק השיתוף כדי שחלק האישה ישמש בטוחה לכך שהאם תבקר את הילדים ותשמור קשר איתם גם כשתעבור להתגורר בחו"ל". באשר לנקודות החשובות והרציניות בערעור, שגם לגביהן התייחס בית הדין הגדול, נקבע בדעת מיעוט של הרב איזירר שעל המערער להשיב לבית הדין האם מעבר לענינה של דירת המגורים קיימת תביעה לחלוקת הרכוש של הצדדים, ואם כן על המערער לצרף העתק ממנה. זוהי אותה החלטה מיום 6.4.2011 אשר לטענת המבקש אפשרה לו השלמת פרטים על ידו בעניין הרכוש ובסתירה כביכול להחלטה מאותו תאריך, שאינה מאפשרת לו זאת. ואולם זו היתה דעת מיעוט של הרב איזירר, והמבקש מחזיק שלא כדין, כנראה, נוסח מוקדם של הצעתו שהופקה עוד בטרם הוקלדה דעתם של יתר חברי הרכב. כאמור, דעת הרוב היתה כי יש לדחות את הערעור ללא קשר לשאלת חלוקת יתרת הרכוש, וכך נפסק.

לאחר העיון בטענות הבעל בבקשתו לדיון מחדש, לא מצאתי בהן טענות חדשות או ראיות חדשות אשר מכוחן יש הצדקה לסתירת הדין ודיון מחדש בנושא פרוק השיתוף בדירת הצדדים. למותר לומר בהקשר זה – והדבר נכון גם לעניין הגירושין שבו דנתי לעיל – כי עובדות חדשות או ראיות חדשות, צריכות להיות רלבנטיות לנושא שבו מבקשים לדון מחדש, ואין די בכך שהמבקש מביא "מן הגורן ומן היקב" טענות עובדתיות וראיות חדשות שאינן ממין העניין ואין בהן – גם אם הן נכונות, ואינני קובע כי כך הוא – להשפיע על תוכנו של פסק הדין. דיון בבקשה לסתירת הדין ודיון מחדש אינו בגדר ערעור שבו בית הדין בודק האם נפלה טעות בפסיקה, על בסיס הטענות והראיות שהיו ידועות בטרם מתן פסק הדין. סתירת הדין על פי בקשת בעל-דין (בשונה מסתירת הדין ביוזמת בית הדין עצמו; ראו: תקנה קכח לתקנות הדיון) יכולה להתבסס רק על עובדות חדשות וראיות חדשות שלא היו ידועות למבקש קודם למתן פסק הדין שאותו מבקשים לפתוח ושהינן רלבנטיות לסתירת הדין שנפסק.

בטרם חתימה
בטרם חתימה לא אוכל שלא להתייחס לדרך שבה מנסה המבקש זה חודשים ארוכים להשפיע על שיקול הדעת השיפוטי של הדיינים שדנו בענייניו של המבקש בבתי הדין הרבניים. ביום 27/02/11 – יום אחד לאחר ששוחררה למסירה לצדדים החלטת בית הדין הגדול, בה נדחה ערעור המבקש בעניין הרכוש, וערב המצאתה הרשמית לבעלי הדין – פנה המבקש אל מנהל בתי הדין הרבניים ואל גורמים אחרים בהנהלת בתי הדין הרבניים במכתב שבו הוא מציע את "שירותיו הטובים" לתועלתה של מערכת בתי הדין הרבניים. במכתבו הנושא כותרת "דו"ח בקורתי – תחלואי מערכת המשפט בישראל" מציג המבקש את עצמו כרואה-חשבון ו"מבקר מערכות שלטון". למכתבו הוא מצרף מסמך הנושא כותרת "תחלואי מערכת המשפט בישראל" ושם הוא מפרט ליקויים רבים שמצא לטענתו בהתנהלות מערכת המשפט הכללית בישראל. הוא מבקש להיפגש עם מנהל בתי הדין וגורמי הנהלה אחרים "כדי לדון ביכולת שלכם לנצל את הכישורים שלי בהתנדבות לשיפור המערכת לטובת עם ישראל וחיזוק התא המשפחתי", כלשונו. בדף האחרון לדו"ח שצורף מפרט המבקש עשרה נושאים אשר לגביהם הוא מסוגל, לשיטתו, לסייע לבתי הדין הרבניים ובהם בין היתר – מרוץ הסמכויות ("... בתי הדין רשאים לטעמי בצדק לטעון שלב הבעיה במרוץ הסמכויות דווקא בדין האזרחי ולא בהם"); האפליה לרעה של בתי הדין בתחום תשתית המבנים ("...קיימת אפליה בוטה כנגד בתי הדין הרבניים בתחום הקצאת משאבים לתשתית מבנים"); ניפוח תופעת מסורבות הגט ("...מדובר בנתונים מצוצים מן האצבע"); היקף הבעיות בקשר בין הערכאה האזרחית לרבנית ("... הקמת בתי המשפט למשפחה היתה טעות שכן היא רק סיבכה יותר את הבעיות"); ועוד ועוד. בשום מקום במכתבו ובדו"ח שצורף על "תחלואי מערכת המשפט", לא ציין המבקש במסגרת "גילוי נאות" – ביטוי שהוא טורח להדגיש בפניות מאוחרות יותר הנושאות באופן ברור אופי של איומים, חלקם מרומזים וחלקם מפורשים – כי הוא מנהל הליכי גירושין ורכוש בבתי הדין הרבניים. כעולה מן החומר שבפני, עובדה זו לא הייתה ידועה בזמנו לגורמי הנהלת בתי הדין הרבניים. במענה למכתבו האמור, קיבל המבקש מכתב מנומס מעוזר מנהל בתי הדין הרבניים, שבו נאמר כי על פי הוראות נציבות שירות המדינה, לא ניתן לקבל שירותים בהתנדבות וכן מובעת שם תודה על פנייתו.

בשלבים מאוחרים יותר החל המבקש בסדרה של פניות לבית הדין הרבני הגדול, ללשכתי ואל מנהל בתי הדין הרבניים. בפניות טורח המבקש להדגיש במסגרת אותה הוא מכנה "גילוי נאות", כי אם פניותיו לא ייענו בחיוב, יש בידו להביא לדיון ציבורי בנושאים שונים הקשורים למערכת בתי הדין, ואשר עלולים להזיק לענייניה. כאמור, פניותיו של המבקש נעשו בין היתר במכתבים שהופנו אישית אל גורמי המערכת ולאו דווקא באמצעות בקשות אשר המשיבה הייתה צד להם. פניות אלו וכן הבקשות החוזרות של המבקש מעלות, על פני הדברים, חשד לעבירות פליליות לכאורה, ובכללן עבירה לכאורה על סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז: "המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין... בשמם הטוב... או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר... כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים". כן עולה חשד לעבירה לכאורה על סעיף 250 לחוק העונשין, לפיו "המבקש להשפיע שלא כהוגן על תוצאותיו של הליך שיפוטי, בדברי שידול או בקשה הנשלחים אל שופט או אל פקיד בית-המשפט, דינו – מאסר שנה אחת".

בסופו של דבר מימש המבקש את איומיו והפיץ לגורמים שונים, ובכללם כלי תקשורת ואתרי אינטרנט, מסמך שכותרתו "הריקבון במערכת בתי הדין הרבניים". עיון במסמך מגלה כי כל כולו הינו מיחזור של דברים שפורסמו בעבר נגד בתי הדין הרבניים במאגרי מידע הגלויים לציבור באתרי אינטרנט שונים, וריכוזם באופן סלקטיבי תוך סיכומם ומיונם לכותרות וכותרות משנה. במסמך שהינו כתב פלסתר, הקפיד המבקש באופן שיטתי להביא – וחלק מן הדברים נעשה בדרך של "גזור והדבק" – טענות שליליות רבות שהועלו נגד בתי הדין הרבניים בבמות שונות על ידי גורמים בעלי עניין, אך משום מה "נעלמו מעיניו" התשובות שניתנו. המסמך רחוק מלהיות מסמך מחקרי בעל ערך אמיתי, וברי שאין הוא משקף מחקר מכלי ראשון על הנעשה בבתי הדין. לא למותר לציין, כי המבקש שהכתיר עצמו במו ידיו בתואר מקצועי חדש ומקורי כ"מבקר מערכות שלטון", לא טרח לבקש את תגובת "המערכת המבוקרת" לגופן של הטענות בטרם פרסום המסמך לציבור. ועל כולנה: המבקש לא הדיר עצמו ולא ראה פסול בעריכת "ביקורת מקצועית" כביכול על "מערכת שלטונית" שעניינו האישי נתון להכרעתה, והוא לא ציין במסמך שהפיץ בציבור, במסגרת "גילוי נאות" כלשונו, כי הוא בעל עניין בסכסוך משפחה קשה שמתנהל בבית הדין הרבני וכי הוא, הלכה למעשה, סרבן גט המעגן את אשתו.

מהחומר שבפָנַי, ניתן להתרשם כי המבקש שהוא בעל כושר ביטוי מרשים, ניחן ביכולת מניפולטיבית גבוהה ביותר, והוא עושה שימוש לרעה בהליכי משפט בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת. תפקידו של בית הדין הוא לעשות דין וצדק ולהציל עשוק מידי עושקו. אסור שבית הדין יושפע מניסיונות נואלים להלך עליו אימים. הנני דוחה ללא סייג את נסיונותיו של המבקש להביא שלא כדין להטיית משפט.

סיכומם של דברים
פסק הדין של בית הדין הגדול המאשר את חיובו של הבעל במתן גט לאשתו, הינו סופי ואין מקום לדון בו מחדש. גם החלטת בית הדין הגדול שבה נדחה הערעור בעניין הרכוש, הינה סופית. לאור זאת, נדחית בקשת הבעל לעכב את ביצוע החלטת בית הדין האזורי בה מינה כונס נכסים למכירת דירת הצדדים.

מעיון בתיקי בית הדין עולה כי בית הדין האזורי כבר נתן צווי הגבלה בכדי להביא למתן הגט על ידי המבקש. דיון בערעור על צווי ההגבלה יתקיים בבית הדין הגדול בתאריך ב' בטבת התשע"ב (28/12/2011). אדגיש כי עובדת היות ערעור על צווי הגבלה תלוי ועומד, אינה משחררת את הבעל מחיובו על פי דין לתת גט בהתאם לפסק דין סופי לגירושין.

מעבר לאמור בהחלטה זו, לא ראיתי צורך להוסיף ולדון בטענות שונות שפרט הבעל בבקשתו, כמו גם בבקשות אחרות שהגיש לבית הדין הגדול, והחלטתי זו חותמת את הטיפול בכל בקשות הביניים של המבקש שהוגשו על ידו לבית הדין הגדול וטרם הוכרעו, והן נדחות בזה. מזכירות בית הדין הגדול תסגור את כל התיקים, חוץ מתיק הערעור בנושא צווי ההגבלה.

אבהיר בזאת, כי במסגרת הדיון בערעור על צווי ההגבלה, לא ישמע בית הדין הגדול טענות הנוגעות לעצם חיובו של הבעל בגט או לעניין חלוקת הרכוש, לרבות כל טענה שכבר נדונה והוכרעה בעבר. מאחר וכתב הערעור של הבעל בעניין צווי ההגבלה כולל טענות רבות מספור שכבר נדונו והוכרעו, ולנוכח סיכויי הערעור, אני מורה בהתאם לסמכות על פי תקנה קלד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, כי על הבעל להפקיד בקופת בית הדין הרבני הגדול סך של 15,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות שעלולות להיפסק לחובתו – בין לטובת המשיבה ובין לטובת המדינה – אם הערעור יידחה. אם לא יופקד הסכום כאמור תוך 15 יום, יובא תיק הערעור באופן מיידי בפני מותב תלתא, לצורך שקילת דחיה על הסף של הערעור בעניין צווי ההגבלה.

לנוכח דחיית הערעור על החיוב בגט ומאחר שבקשות הבעל לעיכוב ביצוע נדחו בהחלטתי זו, אבקש כי הרכב בית הדין לגיטין בתל אביב בראשות הרה"ג צבי בן יעקב שליט"א, יזמן את הצדדים לסידור גט בהתאם ליומנו. אם המבקש יעמוד בסרובו לתת גט, יבחן בית הדין את הפעלתם של צווי ההגבלה שהוטלו על הבעל, ויבדוק כמו כן אם לנוכח התמשכות סרוב הבעל לתת גט, יש הצדקה להחמיר את צווי ההגבלה. אדגיש כי אין בהפעלת צווי ההגבלה ובאמור לעיל כדי לחרוץ את גורל הערעור בנושא צווי ההגבלה, אך מאחר וכבר ניתן פסק דין סופי המחייב גט, ברור כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, ועל הבעל לכלכל את צעדיו בהתאם.

מזכירות בית הדין לא תקבל מן המבקש כל מסמך נוסף לעיון בית הדין, חוץ מבקשות ביניים חדשות בכפוף לתשלום אגרה כדין על כל בקשה.

לעניות דעתי יש מקום לחייב את המבקש בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪ לטובת אוצר המדינה בגין הטיפול וההכרעה בבקשה שבפני. אני מעביר את ההכרעה בנקודה זו למותב תלתא כדי לשקול את ההיבט ההלכתי.

העתק החלטה זו יועבר למנהל בתי הדין כדי שיתן דעתו להערותי בעניין תוכנת המחשב, וכן אל המשנה לפרקליט המדינה (עניינים מיוחדים), על מנת שיבדוק אם יש מקום לפתיחת חקירת משטרה נגד הבעל בגין נסיונותיו החוזרים להביא להטיית משפט שלא כדין.

בנסיבות, החלטה זו מותרת לפרסום. הפרסום יעוכב על מנת לאפשר למבקש להתעשת ולתת גט לאשתו במועד שיקבע הרכב הגיטין בבית הדין האזורי. אם לא יינתן גט במועד, תפורסם ההחלטה תוך השמטת שם המשיבה בלבד.

ניתן ביום י"ח במרחשון התשע"ב
(15/11/2011)



הרב שלמה משה עמאר – נשיא



במותב תלתא כחדא ישבנו לדון בהצעת הנשיא שהציע בסיכומם של הדברים לחייב את המבקש מר יעקב אליה בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בגין הטיפול וההכרעה בבקשות שהיו לפניו.

לאחר ששקלנו בענין כראוי, החלטנו לחייב את המבקש בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 15,000 ₪.

ההחלטה תועבר לביצוע אל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות משפט.

ניתן ביום י"ח במרחשון התשע"ב
(15/11/2011)


הרב שלמה משה עמאר – נשיא הרב ציון בוארון – דיין הרב ציון אלגרבלי - דיין