עניינו של פסק דין זה הוא, בבקשת המבקש כי בית הדין יבטל את ההסכם שערכו הצדדים, הסכם שקיבל בבית הדין תוקף של פסק דין.

תיאור העובדות
הצדדים נישאו זה לזה בשנת 1985 ומנשואי הצדדים נולדו שלושה ילדים, כיום כולם בגירים. נישואי הצדדים עלו על שרטון והמבקש הגיש לבית הדין ביום 26/6/05 תביעת גרושין. הצדדים הוזמנו והופיעו ביום 22/9/05 ובית הדין החליט כי על הבעל לשקול שוב את עמדתו בענין הגרושין, מאחר והאשה מבקשת שלום בית.

בתאריך 6/1/06 חתמו הצדדים על הסכם שלום בית, לפיו הדירה המשותפת תימכר בסך של 370000 $ ומסכום זה ישולמו כל החובות הרובצים על הדירה. מיתרת הסכום ירכשו הצדדים דירה ברובע הסיטי באשדוד, והאשה תישא בכל הוצאות הרכישה, לרבות מס רכישה, שכר טרחת המתווך ועורך הדין, מוצרי חשמל וריהוט.

בסעיף 7 בהסכם הנזכר נקבע כי הבית החדש ירשם על שם האשה בלבד, כאשר יתרת התמורה תעבור לחשבון נפרד שעל שם הבעל. עוד נקבע בסעיף 12 בהסכם כי האשה מוותרת על חלקה במונית משנת 2004 וכן על זכויותיה במניית תחנת המוניות [...] באשדוד, והכל כנגד ובתמורה לרישום הבית החדש שירכשו הצדדים, על שם האשה בלבד.

בתאריך 30/4/06 הופיעו הצדדים בבית הדין וקבלו בקנין המועיל על האמור בהסכם, ובית הדין נתן תוקף של פסק דין להסכם זה.

והנה, כחמש שנים לאחר אישור ההסכם, בתאריך 22/12/10 הגיש ב"כ המבקש תביעה לביטול הסכם שלום הבית. לדבריו, אחר אישור ההסכם, בית הדין הפנה את הצדדים לעו"ס בית הדין על מנת לחזק את שלום הבית. במכתב שהגישה העו"ס לבית הדין מיום 22/5/06 המליצה לצדדים לפנות לעו"ד מטעמם שיסדיר את עניני הזכויות והבעלות על הדירה בחוזה מסודר, וכן המליצה להזמין את הצדדים לעריכת הסכם שלום בית בהתאם להסכמות שגיבשה.

לדברי ב"כ המבקש, ממכתב העו"ס עולה כי הצדדים הסכימו לשנות ו/או להוסיף על הסכם שלום הבית הראשון שאושר בבית הדין. ובכלל זה הוסכם כי הבית ירשם אף על שם המבקש. לדבריו, המבקש לא רצה לחבל בשלום הבית ולפיכך נמנע מללחוץ על המשיבה לרשום את הבית גם על שמו, דבר שכיום המשיבה מתנגדת לו מכל וכל, ונמצא כי החלק שביד המשיבה גדול בהרבה מהחלק שזכה בו המבקש.

זאת ועוד טען, כי המשיבה ניהלה מערכות יחסים מחוץ לנישואין ולא עמדה בהסכם שלום הבית, ואדרבה מעשיה מלמדים כי הסכם שלום הבית אינו כן ונעשה רק כדי שהמשיבה תשיג את רישום הדירה על שמה.

לחלופין, ביקש ב"כ המבקש לקבוע כי ההסכם היה תקף רק לתקופה בה חיו הצדדים בשלום בית, אך מאחר ושלום הבית לא צלח ההסכם בטל ומבוטל, ולפיכך הצדדים יתגרשו רק על פי הסכם גרושין, שיחלק את המשאבים בחלקים שווים.

המשיבה טענה כי ההסכם הנזכר כולל בתוכו גם את חלוקת הרכוש בעת גרושין, מאחר והמבקש הימר והפסיד כספים רבים במהלך הנישואין, ומתוך דאגתה לקורת גג לה ולילדים נקבע בהסכם כי בתמורה שתתקבל ממכירת דירתם הקודמת תירכש דירה שתרשם על שמה בלבד, להבטחת המדור בכל מצב.

כנגד רישום הדירה על שמה, ויתרה המשיבה על חלקה במונית הרשומה על שם המבקש, וכן ויתרה על זכויותיה במניית תחנת המוניות [...] אשדוד, כמפורט בהסכם.

כמו כן המשיבה הכחישה את המיוחס לה בקיום מערכות יחסים מחוץ לנישואין, ולשאלת בית הדין הצהירה כי אינה תובעת את כתובתה. משכך הם פני הדברים בית הדין לא ירד לדון בטענות הבגידה, שהרי אין בטענות אלו כדי לבטל את ההסכם כמבואר בכתובות (קא:) 'אם היא זינתה, כליה מי זנאי?', ומעתה כל שעל בית הדין הוא רק להכריע בתביעה לביטול הסכם שלום הבית.

דיון והכרעה
הנה בית הדין דידן כבר פסק את פסוקו בתביעה זו בפסק הדין מיום 7/2/11, במותב תלתא כחדא, בהרכב הקודם של בית הדין. אך מאחר שהמבקש וב"כ שבו לבית הדין בהוראת בית הדין הגדול, לאחר שלדבריהם מצאו ראיות וטענות חדשות, לפיכך בית הדין נדרש שוב להכרעה בענין, ומצוה בחזר'ת, בתוספת נופך ש'פיר ויהלום, לעשות בהם משפט כתוב.

א. וזה יצא ראשונה, כאמור הצדדים חתמו על הסכם שלום בית וקבלו זאת על עצמם בקנין בפני בית הדין. בהסכם נקבע כי הדירה תרשם על שם האשה בלבד, והדבר אושר וקיבל תוקף של פסק דין במעמד הצדדים ביום 30/4/06 .

והנה, אף שהעו"ס גיבשה עם הצדדים הסכמות אחרות ו/או נוספות על האמור בהסכם שאושר בבית הדין, אך מאחר והצדדים מעולם לא חתמו על אותם ההסכמות, והסכמות אלו לא קיבלו תוקף של פסק דין, לא בבית הדין ולא בערכאה אחרת, לפיכך ברור הדבר שאין כוחם יפה לבטל את ההסכם שאושר בבית הדין.

ב. ואשר על ידו השנ'י, ב"כ המבקש טען עוד כי הסכם זה כוחו יפה רק לתקופה בה בני הזוג היו מצויים בנסיון לשלום בית, וגיבה את טענתו מהכותרת שבראש ההסכם 'הסכם שלום בית'.

טענה זו יפה היה לה שלא נטענה משנטענה. שהרי הסכם זה נעשה למרות רצונו של המבקש להתגרש וכפי שהצהיר בבית הדין גם ביום עריכת ההסכם, ואף על פי כן לא חשש המבקש לשמור ולעגן את זכויותיו בדירה כחוק. לדבריו שרישום הדירה היה מותנה רק לתקופת הנסיון לשלום הבית, היה למבקש לדאוג שהדירה תרשם על שם שניהם, ומשלא עשה כן הדבר מלמד כי חלוקת הרכוש האמורה בהסכם, לרבות רישום הדירה על שם האשה הינם לכל מקרה ומצב.

ואף מגוף ההסכם יש ללמוד כי ההסכם סובב והולך על כל המצבים. שהרי בסעיף 4 מההסכם הנזכר נקבע:

לשם רכישת הבית החדש נדרש סך כסף נוסף בגובה 10,000 $ אשר ישולמו באמצעות הלואה בגין שיעבוד הבית (משכנתא), ואשר תשולם על ידי הצדדים כל עוד ממשיכים בחייהם המשותפים. במידה ויעלו נישואיהם על שירטון והצדדים יחליטו להיפרד, תשולם המשכנתא על ידי האשה.

אמור מעתה, כי הצדדים צפו בהסכם זה גם את הפרידה העתידית, אם וכאשר תהיה. פרידה זו תבוא לידי ביטוי בתשלום המשכנתא שעל הדירה, שתשולם מאותו המועד ואילך על ידי האשה בלבד. אמנם הצדדים לא התייחסו בהסכם זה לגבי הדירה עצמה, מי יזכה בה במקרה של פרידה, ובאלו חלקים.

הדבר מלמד, כי הדירה הנזכרת אינה שנויה במחלוקת, וכי בכל מצב הדירה היתה ונשארה למשיבה. ומשכך, אין בסיס לטענת ב"כ המבקש כי ההסכם הסדיר את עניני הרכוש רק לתקופת נסיון שלום הבית, ולא לתקופת הגרושין.

ג. ועוד בה שלישיה, ב"כ המבקש הגיש לבית הדין לראשונה את תביעתו לביטול הסכם שלום הבית רק ביום 22/12/10 , וזאת רק כחמש שנים לאחר חתימת ההסכם שאושר בבית הדין. אף שלדבריו כבר בשנת 2007 ובשנת 2009 גילה המבקש כי למשיבה מערכת יחסים נוספת, וכפי שצוין בכתב התביעה, ולמרות האמור, המבקש השהה את טענתו לביטול הסכם שלום הבית.

נמצא כי אף המבקש הבין שאין לערב ולכרוך את פרשת ההסכם בשלום הבית, וההסכם הנזכר כוחו יפה בין למצב של שלום בית ובין למצב הפוך משלום בית, ולפיכך נמנע מלתבוע את ביטול ההסכם, אף שכבר בסמוך לחתימת ההסכם ידע כי אין בבית שלום בית.

ד. ועל ארבעה ל'ו אשיבנו, שהרי בסעיף 6 להסכם נקבע כי האשה תישא בכל הוצאות רכישת הדירה לרבות מס רכישה, שכר טרחת המתווך ועורך הדין, מוצרי חשמל וריהוט. התחייבות זאת מלמדת כי אכן הדירה שייכת לאשה לבדה ולפיכך הוצאות רכישת הבית הושתו עליה, וכפי שנקבע בסמוך בסעיף 7 להסכם, כי הבית החדש ירשם על שם האשה בלבד.

הן אמת כי ב"כ המבקש צרף מסמכים המלמדים כי אף המבקש נשא בהוצאות הבית, ובכללם תשלומי מיסים לרשות המקומית. אך אין זה סותר להסכם הנזכר, שהרי בסעיף 9 מההסכם נקבע כי הוצאות הבית ישולמו על ידי הצדדים בחלקים שווים, ובסעיף 13ב' נקבע כי במידה והאשה לא תעבוד ישא הבעל לבדו בהוצאות.

ובפרט שאף הקבלות שהגיש ב"כ המבקש כתשלומים ששולמו על ידי המבקש, חלקם נרשמו על שם המשיבה לבדה (ראה לדוגמא נספח 13, 15) וחלקם נרשמו על שם שני בני הזוג (ראה לדוגמא נספח 10,11,12).

ה. וחמישתו יוסף עליו, ב"כ המבקש הוסיף וטען כי חלקה של המשיבה גדול בהרבה מהחלק שזכה בו המבקש, ומשכך יש לבטל את הסכם זה שאינו הסכם הוגן.

אמנם מדברי הצדדים נמצא כי דירת המגורים נמכרה בסך של 370,000 $ ולאחר תשלומי החובות הרובצים על הדירה נותרו בידי הצדדים סך של 270,000 $. הצדדים שילמו עבור הדירה שנרכשה ונרשמה על שם האשה סך של 205,000 $ , ועל פי האמור בסעיף 8 להסכם, יתרת הסכום בסך של 65,000 $ הועברה לחשבון בנק נפרד שעל שם המבקש בלבד.

מעבר לסכום זה שקיבל המבקש , נקבע בסעיף 12 להסכם מיום 6/1/06 כי האשה מותרת על חלקה במונית משנת 2004, וכן על זכויותיה במניית תחנת מוניות [...] באשדוד. האשה אף טענה כי הבעל זכה גם בשני מספרי מוניות אך הפסיד את כספו כתוצאה מהימורים.

משכך הם פני הדברים, אפשר שהצדדים הסכימו כי חלוקה זו הינה האיזון הנכון, המקיף והכללי, של כלל הנכסים שהיו בידי הצדדים. ואף לטענת ב"כ המבקש כי ניתן יתרון בהסכם זה לטובת המשיבה, מה שלא מוכרח, מכל מקום יתכן שלאור הנסיבות וטענות האשה על נכסים נוספים שחלקם אבדו כתוצאה מהימורי המבקש, לפיכך הוסכם בין הצדדים כי המשיבה תזכה בהעדפה מתקנת, ברישום הדירה על שמה, וכפי שטענה בדיון ביום 27/3/12 (שורה 106 מהפרוטוקול).

ובכל אופן, מאחר והצדדים הסכימו לחלוקה זאת וקבלו זאת בקנין, והדבר אושר בבית הדין, אין עיסקא זו שעשו הצדדים תלויה ועומדת בשלום הבית ו/או הגרושין והצדדים הסכימו בשעתו, כי חלוקה זו הינה החלוקה הנכונה, שבנסיבות הענין גם שומרת על איזון הנכסים בחלקים דומים.

ומעתה מה מאד תמוהה טענת ב"כ המבקש שטען בדיון מיום 5/2/12 כי לא יתכן שהמשיבה נשארת עם בית שערכו 1.8 מליון ₪ והמבקש נשאר רק עם מספר המונית.

טענה זו אינה ממין הטענה, שהרי המשיבה מעולם לא קבלה בחלוקת הרכוש 1.8 מליון ₪ כנגד מספר המונית של המבקש. כל שקיבלה המשיבה הינו רק את הדירה שנרכשה בסך של 205,000 $ בלבד וזאת כנגד מספר המונית והמניה בתחנת המוניות שזכה בהם המבקש, וכנגד יתרת התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה בסך של 65,000 $ שהועברה למבקש. וכאמור, הצדדים הסכימו בשעתו, לאור הנסיבות, כי חלוקה זו הינה האיזון הנכון והראוי שביניהם.

הן אמת שכיום לאחר חמש שנים השביחה הדירה, באופן שערכה של הדירה עולה כיום על שווים של מספר המונית והמניה שזכה בהם המבקש, אך ברור הדבר שאין בכך כל טענה לטעון על חלוקת רכוש מחודשת, שהרי דירת המשיבה השביחה לה.

ו. וי'ו מוסיף על ענין ראשון, כבר נפסק בשולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות (סימן רכז סעיף ז):

עד מתי יכול לחזור ולתבוע אונאתו בשתות, ולבטל המקח ביותר משתות, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו, ואם שהה יותר אינו יכול לחזור ולא לתבוע אונאתו. (וראה עוד בסימן סא סעיף ט וסימן צח סעיף ב ע"ש.)

ודון מינה ואוקי באתרין, שמאחר והמבקש לא ערער על חלוקת הרכוש שבהסכם, ולא טען עד כה שהחלוקה שנקבעה בהסכם אינה חלוקה הוגנת, ורק כעת לאחר למעלה מחמש שנים התעורר לטעון כן, וודאי שכעת חלף הזמן כדי שיראה לתגר, ואף זמן שיראה לקרובו חלף הלך לו, ומשכך ברור הדבר שלאחר תקופה כה ארוכה אין לקבל את טענת ב"כ המבקש כי החלוקה אינה הוגנת.

ז. סיכומם של דברים, כל כתב התביעה שלפנינו, מתחילתו לסופו, אינו אלא מקש'ה אחת. ואחרי ככלות הכל, מכל זווית אפשרית, אין מקום לקבל את טענות ב"כ המבקש וכדבר האמור, ולפיכך הסכם שלום הבית שקיבל בבית הדין תוקף של פסק דין, שריר בריר נכון וקיים.

לאור האמור, דירת המגורים ברחוב [...] אשדוד שייכת למשיבה בלבד, ולמבקש אין כל חלק ונחלה בדירה.

ניתן ביום כ"ה בניסן התשע"ב
(17/04/2012)