לפנינו עומדת להכרעה שאלת המועד הקובע לאיזון המשאבים, השנויה במחלוקת בין הצדדים וב"כ.

להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן פסק הדין:

א. הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בשנת 1976 ולהם שלושה ילדים משותפים.

ב. הצדדים פרודים זה מזה משנת 2001.

ג. הבעל עזב את הבית המשותף וחי עם אשה אחרת ממנה יש לו שלושה ילדים, הבת הגדולה כבת שבע.

ד. האשה מתגוררת בבית המשותף ומקבלת מהבעל מזונות בסך 1,500 ₪ לחודש וכן הוצאות שוטפות ע"פ פסיקת ביהמ"ש.

ה. בתאריך 12/9/02 הגישה האשה לביהמ"ש תביעה רכושית שמהותה סעד הצהרתי למתן חשבונות, חלוקה וסעדים לשמירת זכויות.

ו. בתאריך 10/10/03 החליט ביהמ"ש למנות שמאי להערכת דירה בני הזוג.

ז. הצדדים וב"כ ניהלו במשך כארבע שנים את ההליכים הרכושיים בבית המשפט ללא הכרעה סופית.

ח. במסגרת הליכים אלו קיבלה האשה בפועל חלק מזכויותיה בהתאם לחוק יחסי ממון באיזון המשאבים ממקום עבודתו של הבעל: מחצית מקרן הפיצויים של הבעל בסך שמונים אלף ₪; מחצית מקרן ההשתלמות של הבעל בסך חמשים אלף ₪; שתים עשרה אלף ₪ חלקה בפדיון מניית קואופ של הבעל.

ט. בתאריך 9/07/06 הוציא ביהמ"ש החלטה ובה נתבקש הבעל וב"כ להודיע לבית המשפט על עמדתו בשאלות שנותרו במחלוקת נוכח ההסכמות שהגיעו אליהן.

י. בתאריך 31/12/09 הגיש הבעל לבית הדין תביעה לגירושין ובכרוך לה חלוקת רכוש ופירוק שיתוף.

ע"כ תקציר עובדתי.

להלן טיעוני הצדדים וב"כ כפי המשתקף מהחומר שבתיק הכולל סיכומים והחומר המצורף.

טיעוני הבעל
לטענת ב"כ הבעל, המועד הקובע לאיזון המשאבים בין בני הזוג הינו המועד בו הגישה האשה לביהמ"ש את תביעתה הרכושית, קרי 12/09/02.

את עמדתו הוא מבסס, עובדתית, על כך שזהו המועד שבו החל הקרע בין הצדדים בעקבותיו בו נפרדה דרכם לחלוטין. לדבריו, מאותה העת הבעל פתח פרק חדש בחייו עם אשה אחרת, ומן הצד השני, האשה פתחה תיק תביעה רכושית.

יתירה מכך, לדבריו, האשה וב"כ הסכימו למינוי שמאי לבית בכדי שאקטואר יאזן את משאביהם.

במסגרת זו קיבלה האשה בפועל את חלקה באיזון רוב המשאבים, שהם בעיקר זכויות הבעל, ומה שנותר עתה לאיזון הן זכויות הפנסיה של הבעל וחלק מהבית המשותף של הצדדים.

לדבריו, יש לראות בהתנהגות זו של האשה כהסכמה והשלמה להליך גירושין בעקבות הקרע שנוצר ביניהם.

עוד הוא טוען, שלאחר שהצדדים וב"כ הגיעו להסכמות והבנות ברוב בנושאים השנויים במחלוקת, הפסיקה האשה בעצת בא כחה את השלמת האיזון ופירוק השיתוף, מטעמי נוחות גרידא.

לאשה היה נוח להמשיך ולהתגורר בגפה בדירת הצדדים, ולקבל מזונות והוצאות הבית מהבעל, וזאת לאחר שקיבלה בפועל סכום נכבד מזכויות הבעל.

טיעוני האשה
לטענת ב"כ האשה, המועד הקובע הינו 31/12/09, בו הגיש הבעל את תביעתו לגירושין.

את עמדתו מבסס ב"כ האשה עובדתית ומשפטית.

א. במועד זה גילתה האשה את רצונו של הבעל להתגרש.

ב. אין משמעות לתאריך שבו הגישה האשה תביעתה לחלוקת רכוש, בשנת 2002, מאחר וחזרה בה מתביעתה ובכך גילתה כי אין היא מעוניינת בקרע בין הצדדים.

ג. פועל היוצא מכך, הוא שרק במועד בו פתח הבעל בבית הדין תיק תביעה לגירושין הבשיל אצל האשה עניין הגירושין.

כאסמכתא לטיעון זה, בו מועד הבשלת הצדדים להתגרש מהווה את המועד הקובע מצרף הוא פסק דין מבית הדין הרבני ת"א וכן פסק דין של בית הדין הרבני הגדול.

ע"כ תקציר טיעוני הצדדים.

דיון
בתאריך ט"ו תמוז תש"ע 27/04/010 התקיים דיון בבית הדין בו השמיעו הצדדים עמדתם, הן בסוגיה זו והן בתביעת הבעל וב"כ לסידור גט לאלתר.

בית הדין בהחלטתו מאותו יום הציע לצדדים הצעת פשרה, לפיה המועד הקובע יהיה בסוף שנת 2006, ושהצדדים יתגרשו לאלתר ויותירו את הסוגיה הרכושית לדיון לאחר סידור גט.

הצדדים לא קיבלו את הצעת בית הדין בעניין המועד הקובע, ובאשר להצעה לסידור הגט לאלתר, הבעל וב"כ קיבלו את הצעת בית הדין ואילו האשה וב"כ התנגדו.

הצדדים התבקשו להגיש סיכומים ובהן אסמכתאות משפטיות לביסוס עמדותיהם.

לאחר העיון בחומר שבתיקים, הכולל סיכומי הצדדים והחומר שצורף להם, עמדת בית הדין היא שהמועד לאיזון המשאבים הקובע, הינו המועד בו הגישו הצדדים וב"כ בקשה משותפת לבית המשפט למינוי אקטואר לאיזון משאבים ע"פ חוק יחסי ממון, קרי 25.02.2004.

בית הדין מתרשם שבקשה זו שבאה לאחר תכתובת ארוכה בין הצדדים וב"כ בעניין ביטול עיקולים הנדרשים על מנת לשחרר את הכספים, כאשר באותה העת הצדדים היו פרודים כבר כארבע שנים. הבעל פתח פרק חדש בחייו עם אשה אחרת, והאשה קיבלה באופן חלקי את זכויותיה בהתאם לחוק יחסי ממון. על כן קיימת סבירות גבוהה שמאותה העת האשה השלימה עם הליך הגירושין.

חיזוק לכך ניתן לראות בבקשה המוסכמת של הצדדים וב"כ שהוגשה לבית המשפט ביום 31.05.2005, שהינה המשך לבקשה למינוי אקטואר הנ"ל, ובה הם מבקשים לחלק את הזכויות של הבעל ממקום עבודתו באופן שווה, בהתאם להסכמתם.

בית הדין לא מקבל את עמדת האשה וב"כ שהיא חזרה בה מתביעתה לחלוקת רכוש, ובכך גילתה כי אין היא מעוניינת בקרע שבין הצדדים כלשונה.

טיעון זה אינו מתקבל על הדעת, שכן אם אכן לא היתה האשה מעוניינת בקרע בין הצדדים, היא לא היתה אמורה לבקש את הכספים מחלקו של הבעל ולדרוש מינוי אקטואר להמשך קבלת יתרת זכויותיה. מה גם שבאותה תקופה כבר נולדה לבעל בת מאשה אחרת והאשה לא טרחה לחזר אחריו שיחזור לביתם המשותף.

סביר יותר להניח שהאשה בחרה להפסיק את ההליך של פירוק השיתוף בו החלה, מטעמים טקטיים של נוחות בלבד, כאשר מחצית תאוותה בידה, ולא בגלל שגילתה כי אין היא מעוניינת בקרע שבין הצדדים.

ההבשלה לגירושין עליה מדברת האשה וב"כ התבצעה בפועל עם קבלתה את סכומי הכסף מחלקו של הבעל ובקשתה למינוי אקטואר להשלמת קבלת זכויותיה, בתקופה זו ראתה האשה כי אפסו הסיכויים לשלום בית מאחר והבעל כבר פתח פרק חדש בחייו ונולדה לו בת.

כמו כן בית הדין אינו מקבל את עמדת הבעל וב"כ שיש לראות במועד פתיחת האשה את תיק התביעה הרכושית 12/09/02 כמועד הקובע לאיזון המשאבים. שכן מהות התביעה הרכושית שהוגשה הייתה סעד לשמירת זכויות הצדדים. לא אחת מצוי שבני זוג אינם נחושים בדעתם להתגרש ומגישים תביעה רכושית על מנת לשמור על זכויותיהם בלבד, ולא מתוך נחישות או השלמה להליך גירושין שהוא הליך אל חזור ביחסים בין בני זוג.

מאידך, לא ניתן להתעלם מההליכים המתמשכים המראים על השלמה ובשלות להגיע לגירושין, ובפרט כאשר הם מלווים בעובדות המצביעות על ניתוק הקשר הזוגי, כמו במקרה דנן, בו הבעל הביא בת לעולם מאשה אחרת לאחר נתק של כארבע שנים מאשתו הראשונה.

צודק ב"כ האשה המלומד באופן עקרוני, שיש להמתין עד שהצדדים יבשילו להליך גירושין בהיעדר החלטה שיפוטית המחייבת גירושין. כמו כן הפנה לפסק דין בית הדין הרבני לתל אביב, תיק (אזורי) 361291/1, לנימוקי אב"ד הגר"א עמרני שליט"א, אולם המעיין בפסק הדין יראה בבירור שאב"ד כתב בנימוקיו: "אך לא ניתן לקבוע מסמרות במועד מסוים לפי שכל עניין ועניין נידון בפני עצמו ולא הרי קרע זה כהרי קרע זה".

יפים הם הדברים בנדון שהיה שם, אולם בבואנו לבחון במקרה דנן את מועד ההבשלה של האשה להליך הגירושין, יתכן ויש להצביע אף על מועד מוקדם יותר של פתיחת האשה את תיק התביעה, במועד זה כבר הצדדים היו פרודים.

כחיזוק לכך ניתן לראות במכתבו של בא כח האשה לשעבר עוה"ד ממשרד עורכי הדין שייצג את האשה, ובה בקש מב"כ הבעל לשעבר שיגישו מועד מוסכם לאקטואר, שהוא מועד פתיחת תיק התביעה של האשה. (מכתב זה מיום 29.11.2004 מצורף בתיק).

אלא שמספק לא היינו קובעים זאת באופן חד משמעי, וממתינים להצטברות של עובדות נוספות המראות על בשלות לגירושין בתקופה זו.

וכמו שציין אב"ד הגר"א עמרני שליט"א בנימוקי פסק הדין:
"אך הואיל ואין חוק זה עוסק בקשר שבין איש לאשתו ובהתרת הקשר, אלא שלהיפך חוק זה ניזון מן הקשר שבין איש לאשתו, ע"כ באופן כללי ברירת המחדל היא שמועד הקרע הינו במועד סידור הגט. אלא שיש חריגים היוצאים מן הכלל. טיבו של קרע שקודם לו החלשת וניתוק המיתרים היוצרים את הקשר עד ליצירת הקרע, לעתים עולה ארוכה ומרפא לניוון זה ואינו מגיע לכלל ואף אם החל הקרע יכול שמתאחה. לעתים הניוון הינו סופני ולא ניתן לריפוי והקרע אינו ניתן לאיחוי. ופעמים הינו מיידי באופן שלא ניתן להשבה ואיחוי."
גם מפס"ד של בית הדין הגדול בראשות נשיא בית הדין הרבני הגדול הגרש"מ עמאר שליט"א מתבקשת מסקנה זו למעיין בנידון שם.

בסעיף 3 לחוק יחסי ממון, עליו הסכימו הצדדים, ניתנה לערכאה המשפטית שיקול הדעת "לקבוע שאיזון שווי הנכסים כולם או מקצתם לא יהיה לפי שווים בשעת פקיעת הנישואין אלא לפי שווים במועד מוקדם יותר שיקבע".

בית הדין בתוך עמו יושב ואינו יכול לקבל את ההסבר שהאשה הפסיקה את ההליכים הרכושיים שפתחה בגלל שחזרה בה, וגילתה רצון להתגרש רק כאשר הבעל הגיש את תביעתו להתגרש בבית הדין. הסבר זה אינו עומד במבחן המציאות של נסיבות מקרה זה, בו לבעל היו שלושה ילדים, ואילו האשה במהלך תקופה ארוכה זו של נתק לא טרחה להראות רצון כלשהו להחזיר את מערכת היחסים בינה לבין בעלה לתיקונה.

בנסיבות המורכבות בתיק זה אין מנוס מקביעת מועד בהתאם לשיקול דעת רחב, בו הסבירות גבוהה שהאשה הבשילה עם הליך הגירושין והקרע הינו סופי.

הכרעה

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:
א. המועד הקובע הינו 25.02.2004.
ב. על הצדדים וב"כ להמציא לבית הדין שם של אקטואר המקובל עליהם, וזאת בתוך 14 יום.
ג. בהיעדר הסכמה לזהות האקטואר, על הצדדים להמציא לבית הדין את הצעתם לזהות האקטואר.
ד. לקבוע מועד בתביעת הגירושין ובו יקבע בית הדין עמדתו בשאלה האם יש לסדר את הגט ללא קשר עם חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים.
ה. לאור חילופי ההרכב ידון בשאלה זו הרכב אחר.

ניתן ביום א' בכסלו התשע"ב
(27/11/2011)

הרב מימון נהרי – אב"ד

הרב יוסף יגודה – דיין

הרב אברהם מייזלס – דיין

---

---