בפנינו בקשה לבירור יהדות.

בתאריך י"ט באלול תשע"א 8.09.2011. התקיים דיון. בית הדין שמע את המבקשת ואמה ועיין במסמכים שהוצגו בפניו על ידי המבקשת כולל חוות הדעת של חוקר היהדות הרב יהודה גורדון הי"ו.

מן המקובץ עולים הנתונים כדלהלן:

המבקשת והוריה עלו ארצה מהעיר קייב שבאוקראינה בשנת 1991.

לפנינו תעודת לידה מקורית של המבקשת משנת 1982, האם [א'] רשומה יהודיה. האב [ס'] רשום קראי.

בתעודת לידה מקורית של אם המבקשת משנת 1950, שני הוריה רשומים יהודים.

בתעודת לידה ישנה של הסבתא [א' מ'] לא רשום לאום.

אחי המבקשת חזר בתשובה ולמד בישיבה של הרב יצחק זילבר בירושלים כיום מתגורר בטורונטו שבקנדה. האח נישא כדת משה וישראל לפני מספר שנים על ידי ראש הישיבה הרב בן ציון זילבר שליט"א (בנו של הרב יצחק זילבר זצ"ל).

בית הדין שוחח טלפונית עם הרב בן ציון זילבר שאישר שאכן אח המבקשת למד בישיבה, התחתן כדת משה וישראל עם אשתו שהתגיירה לאחר שהיה ידוע להם על כך שהאב רשום קראי ולאחר בירור שנערך בבית הדין של הרב לוין מירושלים.

אם המבקשת הצהירה כי אבי המבקשת (בעלה הי"ד נהרג בפיגוע לפני מספר שנים) נולד בעיירה ליד העיר קייב, התייתם מאביו בעודו תינוק, אמו עברה להתגורר בקייב שם גידלה אותו כך שלא היה לו כל קשר עם הקראים וגם לא נהג מנהגי הקראים.

הנישואין אליו היו כדת משה וישראל על ידי רב שאינה זוכרת את שמו. זוכרת שהיה בירור על עניין זה של הקראות של בעלה אצל הוריה והרב שערך להם את הנישואין.

המבקשת ואמה הופיעו אצל חוקר היהדות הרב גורדון שלאחר בדיקת המסמכים וחקירה כנדרש המליץ לאשר את יהדותה.

בית הדין אף הוא חקר ודרש את המבקשת ואמה והגיע למסקנה חיובית שיש לאשר את יהדותה.

לסיכום:
אם המבקשת יהודיה, והשאלה הניצבת בפנינו להכרעה היא שאלת הקראות של אבי המבקשת וההשלכה ההלכתית שיש לכך במקרה דנן בו האם יהודיה.

ועתה לבירור ההלכתי:
בשולחן ערוך אבן העזר סוף סימן ד' סעיף ל"ז פסק הרמ"א בזה הלשון:

"הקראים אסור להתחתן בהם וכולם הם ספק ממזרים, ואין מקבלים אותם אם רוצים לחזור."

המקור לפסיקה זו של הרמ"א נמצאת בתשובת רבינו שמשון הביאה מרן הבית יוסף בסוף הסימן, אשר העלה את החשש לממזרות. וזה לשונו:

"לפי שנשותיהם מקודשות להם בכסף או בביאה ומגרשין נשותיהם שלא כדת ומשנין ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונישאות לאחרים בחיי הבעלים, נמצאו הבנים ממזרים מאשת איש."

הבית יוסף הביא סייעתא לתשובה זו ממסכת קידושין.

ובאמת שכבר נשפכו דיותות ונשתברו קולמוסין רבים בשאלה קשה זו. יש שאסרו באיסור גמור והרחיקום כליל מעדת ישראל, יש שהקלו באופנים שונים, ויש שהתירו בהסתמך על תשובת הרמב"ם וכן על מה שכתוב בפרק ג' מהלכות ממרים (ראה שו"ת זרע אברהם יצחקי יורה דעה סימן כ"ז) ובנו רבינו אברהם. ראה אוצר הפוסקים אות קע"ה, שדי חמד שאסף את דעות הפוסקים בזה, ואחרון הגדיל מרן הראשון לציון הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א במספר תשובות בספרו יביע אומר, ובעיקר כרך ח' אבן העזר סימן י"ב, ובכרך ט' סימן ל"ד שם הוסיף להבהיר את דעתו להתיר גם את הקראים שבאו מרוסיה ולא רק את קראי מצרים.

בפוסקים הובאו עוד חששות בעניין הקראים כמו חשש גויים שהתערבו בהם, וכן תקנה להרחיקם מקהל ישראל בגלל דעותיהם ומנהגיהם.

ברם, בנידון דידן מדובר בבת לאם יהודיה, ואם החשש הוא לספק ממזרות הרי שפסול זה עובר מדור לדור גם כאשר רק צד אחד קראי.

אך עם זאת מצאנו כר הלכתי רחב להתיר בנסיבות מקרה דנן.

בראש ובראשונה תשובתו של הנודע ביהודה (מהדורה קמא אבן העזר סימן ה'), מדבריו הובאו בפתחי תשובה סעיף קטן מ"ה.

בפני הנודע ביהודה עלתה השאלה בקראי ואשתו שעזבו את מקום הקביעות של הקראים ועברו להתגורר במקום שאין בו קראים ושם נולדה בתם והבת נישאה ליהודי.

הנודע ביהודה פסק לאחר משא ומתן שהיא רשאית להישאר תחת בעלה.

יחד עם זאת הוסיף שאם הבת היתה בגדלותה במקום הקביעות של הקראים והיא עצמה היתה נוסעת משם, הרי הוא לא היה מן המתירים ולא מהאוסרים. כיון שכמה קדמונים התירו לקבלם אף במקום קביעותם ולכן הוא לא אומר בזה לא איסור ולא היתר.

המעיין בדברי הנודע ביהודה יראה בבירור שחשש ממזרות אינו על כל אחד מהקראים, אדרבא הרוב אינם בחשש של ממזרות, ורק כאשר יש תערובת ומקצתם ממזרים הרי כל אחד מהתערובת אסור כדין דבר חשוב שמתערב בהיתר ואז לא מהני רוב.

הלכה זו איננה מדין דאורייתא של "כל קבוע כמחצה על מחצה", אלא דין קבוע מדרבנן כמבואר ביורה דעה סימן ק"י. ולכן כאשר אחד פרש ממקום הקביעות ונולדו לו ילדים מחוץ למקום הקביעות, הרי הם אינם נכללים באיסור זה.

מה שאין כן אם אדם גדול יצא ממקום הקביעות, הוא עדיין נכלל באיסור של "קבוע מדרבנן", ועם כל זאת אף בכהאי גוונא כתב הנודע ביהודה שהוא לא מהאוסרים, מאחר שכמה קדמונים התירו לקבלם אף במקום קביעותם, ולכן נראה שיש יסוד לסמוך על המתירים באיסור זה שיסודו באיסור דרבנן.

אך יחד עם זאת הדגיש הנודע ביהודה שהוא לא מהמתירים.

בנידון שלפנינו, הסבא של המבקשת מצד אביה עזב את מקום מגוריו הקבוע בקטנותו, ועבר להתגורר בקייב מקום מגורי אמו היהודייה. יתירה מכך, הוא נישא לה בחופה וקידושין כפי שאמרה לנו אם המבקשת, כך שהרב שהשיא אותם כבר עשה מעשה להתירו בקהל, כך שיש צד גדול לומר שגם לפי הנודע ביהודה, ילדיו ודאי מותרים לבוא בקהל לכתחילה.

לזאת יש לצרף את העובדה שאבי המבקשת לא הכיר את אביו מאחר ונפטר בעודו תינוק ולכן לא הכיר ולא נהג במנהגי הקראים כלל, כך שקשה לומר שגם בכהאי גוונא תיקנו להרחיק מעדת ישראל.

והנה מקרה זהה למקרה דנן עלה על שולחן מלכים בבית הדין בתל אביב לפני שנים רבות כאשר נחלקו בדבר שניים מחשובי הדיינים –הרה"ג אליעזרוב שליט"א (לימים, אב"ד ירושלים) שצידד להתיר והרה"ג אברהם שרמן שליט"א (לימים, דיין ביה"ד הגדול) שצידד להחמיר. שניהם הסכימו להעביר את ההכרעה בשאלה זו לרב הראשי הראשון לציון הרה"ג אליהו בקשי דורון שליט"א שהיה נשיא בית הדין הגדול באותה עת.

הרה"ג בקשי דורון שליט"א בשבתו בבית הדין הגדול נכנס לעובי הקורה ופסק להתיר להלכה ולמעשה לאחר שפלפל באורך רב בשאלה זו. דיין ביה"ד הגדול הרה"ג שלמה דיכובסקי שליט"א הצטרף אליו. פסק זה פורסם בספרו בנין אב חלק ד' סימן ע"א והובא בפסקי דין רבניים כרך י"ז, עמ' 97-111 ובתחומין כרך י"ח (תשנ"ח), שם האריך בנימוקיו להתיר.

נימוקי הרה"ג אברהם שרמן שליט"א ותגובתו לפסק הדין המתיר הובאו בתחומין כרך כ' באריכות. שם עמד בתוקף על דעתו לאסור בעיקר מהטעם שהקראים דינם ככותים שאיסורם איסור ודאי ולא מספק, כך שלדבריו אין להקל על פי סברת הנודע ביהודה, מה גם שבמקרה שדנו בו מדובר שהתגוררו בשכונה בה התגוררו קראים ושיש לדון בהם כדין קבוע גם אם פרשו ממקומם ברוסיה.

עוד טוען שחז"ל הקפידו להרחיקם מעדת ישראל בכלל, והביא ראיות מדברי הפוסקים שאסרו להינשא להם. כמו כן הובא בכרך הנ"ל תשובתו של הרה"ג שלום משאש שליט"א רבה של ירושלים בענין קראי מרוסיה ואף הוא פסק להיתר.

הרה"ג בקשי דורון הגיב על דברי הגר"א שרמן שליט"א בתשובה נוספת בספרו בנין אב ח"ד סימן ע"ב. בתשובה זו התייחס באריכות לכל צדדי ההיתר הנוספים שיש במקרה זה של בת לאם יהודייה ואב קראי, ולאחר שחקר בעניין הקראים שברוסיה הגיע למסקנה להתיר במקרה זה מכמה וכמה טעמים.

בין הטעמים שמנה שם, יש ספק אם הקראים שברוסיה הם אכן קראים מכיון שהיתה שם התבוללות גדולה והם לא שמרו על המסגרת שלהם בנישואיהם. בפרט כאשר מדובר שהאב אינו בפנינו, וגם אם היה בפנינו לא היה יכול לומר בברור שאכן הוא קראי רק על פי מה שרשום בתעודות.

כך שלכל היותר לפנינו ספק קראי כאשר גם הקראים עצמם נידונים כספק ממזרות. כמו כן את העובדה שפרשו ממקומם שלזאת יש לצרף דברי הנודע ביהודה, וכן אין להרחיקם מאחר ולא נהגו כלל במנהגי הקראים.

את עמדתו מחזק בכך שמצוי מאד בין העולים לארץ מרוסיה שבתעודות שלהם רשום לאום יהודי והם לא יהודים וכן להיפך, כך שהרישום של האב כקראי אינו יוצר ודאות שאכן הוא משתייך בוודאות לעדת הקראים מדורי דורות ומכלל ספק לא יצאנו.

עוד טען שבמקרה זה יש לדון כמצב של דיעבד שכן מדובר בבת לאם יהודיה שנישאה לקראי מחוסר ברירה בגלות המרה וילדה בת ישראל שמצווים אנו לקרבה ולהחיותה ובודאי להצילה מעגינות עולמית.

נציין שלדעת מרן הראשון לציון הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א, יש להתיר לכתחילה לאחר קבלת דברי חברות גם את הקראים מרוסיה. לדבריו, הטעמים שכתבו הפוסקים המתירים את קראי מצרים שייכים גם לקראי רוסיה ובזה דחה את החילוק של אב"ד הגר"א שרמן שליט"א שלדבריו התיר רק את קראי מצרים. דעתו זו של מרן הובאה בספרו יביע אומר חלק ט' אבן העזר, כך שהיא לא היתה ידועה לגר"א שרמן בעת שפסק לאיסור.

ומאחר והדברים התלבנו באריכות רבה אין אנו זקוקים לחזור על כל הדברים שנאמרו על ידי גדולי הפוסקים בספרים הנ"ל, וראוי לסמוך על דעת המתירים בנידון שלפנינו ובפרט שכבר נעשה מעשה בקדושי הוריה – אביה ממוצא קראי (לפי התעודה) ואמה היהודיה. וכן נעשה מעשה על ידי נישואי אחיה. ואומנם כבר העלינו שאחיה התחתן עם גיורת, אך גם לגיורת היה צריך לאסור לדעות האוסרות, ובכל זאת מצאו לנכון להתירם להינשא על פי רבנים חשובים שהורו כך לאחר התייעצות, כך שגם לטיעונים שהעלה הרה"ג אברהם שרמן שליט"א שהקראים הורחקו בתקנת חכמים ומשכך לדבריו אין להתירם כלל ואף לא בגיורת, הרי משנעשה מעשה במשפחה זו על פי רבנים גדולים יש לצרף זאת כסניף להתיר גם המבקשת.

זאת ועוד. המבקשת אף היא פרשה מרוסיה בקטנותה, כך שאף אם יבוא מאן דהו ויטען שבעיירה זו שנולד אביה ברוסיה היה מקום קביעות לקראים, הרי שבנידון דידן היתה פרישה אחר פרישה, פרישה של אביה קודם נישואיו ופרישה של המבקשת לארץ הקודש, וברור שגם לדעת האוסרים את הקראים, בנידוננו יש צד גדול לומר שהיו מתירים.

עוד יש לצרף שהמבקשת אינה מתגוררת במקום של קראים בארץ, כך שאין להחיל עליה את החומרה של הגר"א שרמן שכאשר חוזרים למקום קביעות כמו בנידון שלו שיש לאסור.

בית הדין קיבל ממנה הצהרה על כך שתשמור כשרות, טהרת משפחה וכן תקפיד יותר על שמירת מצוות, דברי חברות הנדרשים מהבאים להינשא מעדת הקראים על פי הפוסקים המקֵלים, ובית הדין התרשם שאכן כוונתה לעמוד בהצהרתה.

לאור האמור פוסק בית הדין:

המבקשת מותרת להינשא כדת משה וישראל.

ניתן ביום ד' בכסלו התשע"ב
(30/11/2011)