ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב מנחם חשאי
הרב דוד כהן
הרב מאיר פרימן
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 0849-23-1
תאריך: כ"ו חשון תשס"ה
10.11.2004
תובע פלוני
בא כוח התובע עו"ד אמסטר-מטרי אבי
נתבעת פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד מקסים ליפקין
הנדון: החזקת ילדה
נושא הדיון: החזקת ילדה - פסיקה בניגוד לדעת מומחים

פסק דין
הצדדים התגרשו בגט ביום י"א טבת תש"ס (20.12.99) על פי הסכם מיום 16.11.99 שאושר ע"י ביה"ד וניתן לו תוקף חוקי של פסק דין.

בענין משמורת הקטינה, ילידת חודש אוגוסט 1997, בסעיף 3 א' בהסכם נכתב: "הקטינה תשאר במשמרתה וחזקתה של האשה עד הגיעה לגיל 18 שנה".

ביום י"ג שבט תשס"ג (11.01.03) הגישו הצדדים בקשה לשינוי ההסכם בענין משמורת הקטינה.

ביה"ד אישר את ההסכם המתוקן בענין משמורת הקטינה ונתן לו תוקף של פסק דין.

בסעיף 2 בהסכם נכתב: "הקטינה תסע עם הבעל ביום 17.01.03 למשך תקופה של כחצי שנה ותשהה עמו בחו"ל".

בסעיף 3 נכתב: "הבעל יהא זכאי להוציא את הקטינה יחד למקום מגוריו הקבוע בארה"ב וניתנת בזאת רשות האם לכך על פי כל דין. האם מסכימה כי הקטינה תתגורר עם האב במקום מגוריו הקבוע בארה"ב".

בסעיף 4 נכתב: "הסדרי הבקורים יקבעו בהסכמה בין ההורים לטובת הקטינה למשך תקופה זאת".

ביום כ"ג אייר תשס"ג (25.05.03) הגיש האב לביה"ד בקשה למשמורת הבת או לחילופין להמשך משמורת זמנית.

ביום ב' בתמוז תשס"ג (02.07.03) ביה"ד החליט לדחות את הבקשה להאריך משמורת הבת לאחר חודש יולי 2003 ועל האב להשיב את הבת לאמה ונקבע מועד לדיון. ניתנה הוראה לשירותי הרווחה להמציא תסקיר.

ב"כ האב הגיש לביה"ד הגדול בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

ביום כ' תמוז תשס"ג (20.07.03) החליט ביה"ד הגדול לעכב ביצוע ההחלטה המחייבת את האב להשיב את הבת לאמה.

ביום 17.09.03 התקבל בביה"ד תסקיר שירותי הרווחה שנכתב ע"י פקידת סעד עו"ס חדוה עינב.

ביום כ"ו אלול תשס"ג (23.09.03) החליט ביה"ד:

א. משמורת הבת היא אצל האם ועל האב להשיב את הבת לאמה.

ב. האב רשאי לבקר את הבת בימים ראשון , שלישי וחמישי בין השעות 16.00 - 19.00.

ביום כ"ח אלול תשס"ג (25.09.03) החליט ביה"ד הגדול שלא להיענות לבקשה לביטול עיכוב הביצוע לפני קיום דיון בביה"ד.

ב"כ האם עתר לביהמ"ש העליון נגד החלטת ביה"ד הגדול.

ביום א' חשון תשס"ד (27.10.03) החליט בית המשפט העליון:
"אין ספק בדעתנו כי לא נוכל ליתן צו אופרטיבי לעת הזו. הסכסוך בין העותרת לבין המשיב תלוי עתה ועומד לפני ביה"ד הרבני האזורי בחיפה. וכל עוד לא החליט ביה"ד הרבני האזורי בנושא לא הונחה עילה להתערבותנו. בה בעת ברצוננו להעיר הערות אחדות.

ראשית לכל בהיות הנושא טובתה של הילדה - טובתה כפי שאוצלת היא על נושא הילדה לרבות קבלת חוות דעת מאת פסיכולוג קליני בר - סמכא חייבת להעשות על דעת ביה"ד ועל פי הנחיותיו והוראותיו...

שנית, עיקר הוא לדעתנו בצורך להכריע בעגלא ובזמן קריב בנושא התלוי ועומד עתה לפני ביה"ד הרבני האזורי. נבקש איפוא מביה"ד - הדבר ידוע לי בלאו הכי כי יעשה כמיטבו כדי לסיים במהרה ככל הניתן....

באי כוח בעלי הדין הודיעונו כי קבועה ישיבה ליום 16 בנובמבר 2003 ונבקש כי בסמוך לאחר אותה ישיבה אך לא יאוחר מיום 19 בנובמבר תוגשנה לנו הודעות משלימות מטעם בעלי הדין...נקרא את ההודעות המשלימות ונחליט על דבר המשך ההליכים.
ביום ז' חשון תשס"ד (02.11.03) החליט ביה"ד על מינוי ד"ר ח’ ט’ פסיכולוגית קלינית שתעשה אבחנה לילדה, וכן תבדוק טיב הקשרים עם שני הוריה ע"י תצפית ואבחון ותגיש חוות דעת לביה"ד תוך 30 יום.

הוגשה לביה"ד חוות דעת של ד"ר ח’ ט’ וכן הוגש תסקיר ע"י העו"ס ע’ צ’ שמונתה ע"י ד"ר ח’ ט’ לבדוק טיב הקשרים בין הילדה לשני ההורים, והיכן טובתה ומשמורתה של הילדה להמצא בחזקת מי מההורים.

התקיימו דיונים נשמעו טענות הצדדים ובאי כוחם.

כמו כן נשמעו עדויות של הפסיכולוגית והעו"ס בענין חוות דעת והתסקיר וכן נחקרו ע"י באי כוח הצדדים וכן האב והאם נחקרו ע"י ב"כ הצדדים.

הוגשו סיכומים בכתב.

מעיון בחומר שבתיק עולה כי בקשת האב להעביר את הילדה מושתתת לדבריו על מספר טענות כנגד תיפקוד האם ביחס לילדה.

טענות האב וב"כ:
א. האם גזזה לילדה את שערה כעונש וכהתעללות.

ב. היא כיבתה סיגריה בוערת על מצח הילדה, הדבר נודע לו, רק בהיותם בארה"ב עת סיפרה הילדה את שהתרחש.

ג. האם היכתה את הבת וסטירות היו לכלי נפוץ מאוד אצלה.

ד. התנהגות האם והתפרצויותיה בבית הדין מלמדות על אישיותה כי אינה יכולה לקבל משמורת על בתה.

ה. חוסר יציבות כלכלית של האם וחובות לבנק.

ו. מערכת משפחתית מסובכת אצל האם ונסיון התאבדות בגיל 16.

ז. האם עברה דירות רבות במהלך השנים שהיתה הבת אצלה.

ח. האב המציא תמלילי שיחות של אחות האם ועם חברתה גלית. מהתמלילים עולה לטענת האב שהאם לא מסוגלת לטפל בילדה.

מאידך מבקשת האם להעביר את הילדה לחזקתה. היא מבססת בקשה זו על מספר טענות כנגד תיפקוד האב ביחס לילדה.

טענות האם וב"כ:
א. האם מאשימה את האב בסרבנות קשר עם הבת. סרבנות בקשר של הילדה עם ההורה השני יכולה להצביע על בעיה ביכולת ההורה הסרבן לדאוג לטובת הילדה.

ב. האם טוענת שהאב עובד שעות רבות ואין לו זמן להתמסר לילדה.

ג. האם הציגה תמלילי שיחה שלה עם הילדה. מעיון בתמלילים עולה כי הילדה אוהבת את אמה ומצפה לחזרתה לאמה.

ד. טוענת האם כי משפחת האב מחייבת את הילדה לקרוא לאם החורגת "אמא".

ה. פסילת מינוי הפסיכולוגית ופקידת הסעד. האם הציגה דרישה לפסול את מינוי הפסיכולוגית מטעמים של חריגה בסמכות שימוש בחומר מארה"ב לפני בדיקה עצמית וחוסר מקצועיות וכן לפסול את מינוי פקידת הסעד מטעמים דומים.

עקרון טובת הילד
בבואנו להכריע את הדין עלינו לשקול בראש ובראשונה מהי טובתה של הילדה - הקטינה. ובראש מעיינינו תהיה הקטינה. לא בזכויות הוריה או בהסכמיהם אנו עסוקים אלא בטובת הילדה. הכללים בהלכה בענין החזקת ילדים לא דיברו בזכויות ההורים על ילדיהם. בהלכה נקבע מהי טובתו האמיתית של הילד מתוך ראיה כוללת של מצבו. לכן ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן קבועות ובכל מקרה יש לדון אחר טובתו של הילד.

בשולחן ערוך אבן העזר סימן פ"ב סעיף ז:
... "והבת אצל אמה לעולם, ואפילו לאחר שש."
ובהגהות הרמ"א:
"ודוקא שנראה לב"ד שטוב לבת להיות עם אמה, אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה.
הרי שבצד ההלכה שהבת אצל אמה לעולם מובא ברמ"א שהמבחן האמיתי הוא טובת הילדה.

יסוד ההלכה מובא בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן לח:
"ולעולם צריך לדקדק ... אחר מה שיראה בעיני ב"ד בכל מקום ומקום, שיש בו יותר תיקון ליתומים. שב"ד אביהם של יתומים, לחזור אחר תקונן"
התשובה המיוחסת לרמב"ן מתבארת בשו"ת דרכי נועם חלק אה"ע סימן כו:
"כי חכמי התלמוד אמרו על הסתם דסתמא דמלתא הבת אצל האם והבן גם כן בקטנותו ואחר כך עם האב... שכל זה תיקון הולד על הסתם אבל אם ראו ב"ד שאין בזה תיקון אלא אדרבה קלקול מחזרין אחר תקנתן כפי ראות עיני הדיינין וכל הפוסקים הסכימו בזה שהכל תלוי כפי ראות עיני ב"ד מה שהוא תיקון לולד."
וכך מובא בפסקי דין רבניים חלק א בעמוד 61 :
"שאין כלל יציב בדבר מקום הילדים, אלא רק כלל של סתמא, אם אין הכרעה אחרת."
כך נהגו בתי הדין בישראל.

וכן מובא שם עמוד 157 :
"כי ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן הלכות בטובת ההורים, אלא הלכות בטובת הילדים, אין הבן או הבת חפץ לזכויות אב או אם. אין כאן זכויות לאב או לאם, רק חובות עליהם ישנן כאן, שמחוייבים הם לגדל ולחנך את ילדיהם. ובבוא ביה"ד לקבוע בדבר מקומו של הילד, בדבר המגע בינו ובין הוריו, רק שיקול אחד נגד עיניו והוא, טובתו של הילד אצל מי תהיה ובאיזו אופן תהיה, אבל זכויות אב ואם, זכויות כאלו לא קיימות כלל. "
מאחר והקובע בהלכות אלו הוא טובת הילד, הרי שיש להבין את גוף ההלכה שהבת אצל אמה לעולם, כקביעת טובת הילדה המרבית. ההלכה כאן באה מתוך הבנה מעמיקה בנפש הילדה ומתוך התחשבות בצרכיה החומריים והרוחניים של הילדה ומיכולות אביה ואמה לספק צרכיה.

בשו"ת המבי"ט חלק ב' סימן ס"ב עמד על כך שההלכה באה מתוך קביעת טובת הילדה:
"מה שאמרו הבת אצל אמה לא בשביל קירוב ואהבת האם לבת יותר מן האב נגעו בה אלא לתיקון הבת תלמוד דרך ארץ עם אמה..."
וכן כתב בשו"ת מהרשד"ם חלק אה"ע סימן קכ"ג.
"וכללא דמלתא כי כל זכות שאמרו ז"ל בדבורם הבת אצל האם לעולם... ובזכותה דברו לא בזכות האם... וכן בבן בזכות הבן דברו"
לאור האמור נראה,יש ספק בהכרעת טובת הילדה יש להשען אחר הכללים שקבעה ההלכה מתוך הבנה שטובת הילדים נשקלה בהם עד תום, ההלכה באה כאן מתוך הבנת עומק נפש הילד. אימוץ כלל זה יתן מענה הולם לבחינת טובת הילד לכל צרכיו.

וכתב "החלקת מחוקק" אבן העזר סימן פ"ב ס"ק י'.
"...אף שלב"ד נראה שטוב לה אצל בית אביה מ"מ יש להתיישב בדבר למעשה אם לעקור מה שאמרו חכמים הבת אצל האם בשביל אומדנא של הב"ד."
ודבריו הובאו שם בבית שמואל בס"ק י'. ההבנה שטובת הבת היא כשהיא אצל אמה היא כה מבוססת וחזקה עד שכדי לעקור קביעה זו יש להתיישב בדבר דהיינו הדבר צריך להיות בגדר ודאי בפני בית הדין ולא באומדנא של ספק. כל עוד לא ברור אחרת הרי שבחינת טובת הילדה תעשה על פי אמות מידה אלו.

וכן קבענו בפסק דיננו מיום כ"ו אלול תשס"ג כי ההלכה קובעת טובת הילדה להיות אצל אמה.

עתה נבוא לענין טענות האב וב"כ להעביר את הילדה לחזקתו.

האב מעלה מספר טענות בקשר לתיפקוד האם והתנהגותה כלפי הבת.

א. גזיזת שיער הילדה - האם הסבירה בביה"ד שהיתה מקפידה לשלוח את הילדה לגן עם שיער אסוף כדי שלא תדבק בכינים, אך הילדה נהגה להוריד את הקוקיות בגן, בכך שערה התפזר והיה חשוף להתדבקות בכינים, האם אמרה לבת שאם היא תמשיך להוריד את הקוקיות בגן היא תצטרך לספר אותה וזה מה שקרה בסופו של דבר. ביה"ד התרשם מהסבר האם למעשה גזיזת השיער ולא רואה בו מעשה התעללות אם בבתה, אלא דאגת אם לנקיון וסדר.

יש לציין כי ארוע זה התרחש לפני חתימת האב על הסכם הגרושין המתוקן, ולמרות הארוע הסכים האב להמשך המשמורת הקבועה אצל האם. ראיה לכך שהאב הבין שלא היתה כאן התעללות.

ב. כיבוי סיגריה - האם טענה שהארוע היה כתוצאה מתאונה שהבת רצה אל אמה ונתקלה בסיגריה הבוערת. לטענת האם נודע לאב על הארוע מיידית והבת קבלה טיפול רפואי מתאים. גם כאן ביה"ד התרשם מהסבר האם ולא מצא כאן מעשה התעללות.

ביה"ד כבר עמד על כך בפסק דין מיום כ"ו אלול תשס"ג (23.09.03) כי טענת האב שלא ידע מהכויה אלא לאחר שנסע עם הבת לחו"ל לא עומדת במבחן המציאות שהרי האב נפגש עם הילדה באותה תקופה וראה את פניה. ואם אכן לא שם לב למראה פני בתו כדבריו, הוא לא יוכל להיות הורה משמורן דואג ואחראי. לטענת האב, המידע על כיבוי הסיגריה התקבל מהבת, אולם בקריאת תמליל השיחה שבין הבת לבין היועצת החינוכית, מוצאים בדברי הבת גרסאות סותרות למעשה.
לאור האמור, ההסבר שהארוע אכן היה תאונה, מתקבל על הדעת.

ג. טענה בדבר מכות וסטירות - האם טענה שלא הרבתה להכות, אך הודתה שהיו מספר מקרים בודדים בהם הכתה את בתה לצרכי חינוך. במהלך הדיונים לא הצליח האב להוכיח קיום מסוכנות לילדה. עלינו להתייחס איפוא להכאת הילדה לפי הודאת האם לצרכי חינוך.

אין לראות בהתנהגות זו של האם, משום התעללות בבת כאשר לפי דבריה היא הכתה את הבת לצרכי חינוך. גם אם נאמר שראוי לכל הורה לשדל ולחנך בדברים בנחת ובנועם, כל עוד, לא מדובר בהתעללות, קשה לשלול מהאם את המשמורת על הבת.

ד. טענה בדבר יציבות כלכלית וחובות לבנק, האם טענה שהיא עובדת ומשתכרת ויכולה לשאת בגידול הילדה, גם אם נקבל את העובדה שמצבו הכלכלי של האב טוב משל האם. קשה לקבוע את טובת הילדה רק לפי שיקול מצבו הכלכלי של האב כל עוד צרכי הילדה הבסיסיים מתמלאים וקיימת חובה על האב לזון את בתו.

ה. טענה בדבר מערכת משפחתית מסובכת אצל האם, ונסיון התאבדות בגיל 16, הטענות היו ידועות לאב לפני שחתם על הסכם הגרושין הראשון למרות זאת בהסכם נקבע שהמשמורת הקבועה של הבת תהיה אצל האם, וכן היו ידועות גם לפני שחתם על ההסכם המתוקן ובכל אופן הוסכם בו שלאחר חצי שנה הבת תחזור לאמה.

מכל זה אנו למדים שגם האב מבין שאין בטענות אלו ממש ביחס לקביעת טובתה של הילדה, שאם היה בהם ממש, הרי חובתו של האב היה לדאוג לטובת הבת ולא להסכים מראש למשמורת הבת אצל האם.

ו. טענה כי האם עברה דירות רבות במהלך השנים שהיתה הבת אצלה, טענה זו דינה להדחות מאותו נימוק. כי הדבר התרחש לפני חתימה על ההסכם המתוקן ועוד שהאם מכחישה דבריו.

ז. טענה בדבר תמליל שיחה עם אחות האם והחברה גלית, האם הציגה תצהירים מאחותה ומהחברה גלית המפריכים טענות האב.

לדעת ביה"ד, קשה להתרשם מהחומר שהוצג לענין טובת הילדה.

מאידך טוענת האם להעביר את המשמורת של הבת לחזקתה. טענה זו לדבריה מבוססת על מספר טענות.

א. טענה בדבר סרבנות קשר עם הבת, האב אמנם הכחיש את דבר היותו הורה סרבן קשר. אולם ביה"ד התרשם שהאב הערים קשיים על האם בענין סדרי ראיה.

ב. טענה בדבר התמסרות לילדה, האב הודה שאשתו לוקחת את הילדה לבית הספר. עובדה זו קבלה משקל בפסק הדין מיום כ"ו אלול תשס"ג (23.09.03).

ג. רצון הילדה, האם הציגה תמלילי שיחה שלה עם הילדה. לפי האמור בתמלילים עולה כי הילדה אוהבת את אמה ומצפה לחזרתה לאמה. ביה"ד התרשם מקשר טוב בתקשורת שבין הבת לאם.

ד. הילדה מוכרחת לקרוא לאם החורגת "אמא", האם טענה שמשפחת האב מחייבת את הילדה לקרוא לאם החורגת "אמא". האב הכחיש טענה זו והיות וטענה זו לא הוכחה. ביה"ד לא נתן משקל לטענה זו.

ה. טענה בדבר פסילת מינוי הפסיכולוגית ופקידת הסעד, האם הציגה דרישה לפסול את מינוי הפסיכולוגית מטעמים של חריגה בסמכות שימוש בחומר מארה"ב לפני בדיקה עצמית וחוסר מקצועיות, וכן לפסול מינוי פקידת הסעד מטעמים דומים. ביה"ד לא נענה לבקשת הפסילה.

טובת הילד בערכאות השונות
עקרונות ההלכה, הרואה את טובת הילד כבסיס לקביעת מקום המצאותו, נתקבלו גם בחקיקה במדינת ישראל ומחייבות גם את בתי המשפט בישראל. וכך נקבע בחוק שיווי זכויות האשה, תשי"א-1951 בסעיף 3:
"(א) האם והאב כאחד הם האפוטרופסים הטבעיים על... (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לפגוע בכוחו של בית משפט או בית דין מוסמך לנהוג בעניני אפוטרופסות על ילדים, הן על גופם והן על רכושם, בהתחשב עם טובת הילדים בלבד".
וכן בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 בסעיף 25:
"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
אמנם על אף העקרונות המשותפים להלכה ולחקיקה, לא מן הנמנע שערכאות שונות יבחנו את טובת הילד בצורה שונה ולפי הדיין יקבע הדין.

עמד על כך נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק בפסק בבג"צ 1000/92 - חוה בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול:
"אכן, מקובל עלי כי לעתים "הדין מהווה כביכול... 'פונקציה' של הדיין". כך הוא כאשר בית משפט אזרחי דן על-פי הדין הדתי. למקרה זה כוונו דבריו של השופט זילברג כי "לא הרי דיני ישראל הנידונים בבית-המשפט האזרחי, כהרי דיני ישראל הנידונים בבית-הדין הדתי" (ע"א 238/53 הנ"ל, בעמ' 19). כך הוא גם כאשר בית הדין הדתי דן על-פי המשפט האזרחי.
בהתייחסו לעקרון "טובת הילד" שבית הדין הדתי חייב לדון על-פיו (מכוח סעיף 3 לחוק שיווי זכויות האשה, תשי"א- 1951), ציין המשנה לנשיא, השופט אלון:
"מתוך מציאותם של שיקולים ערכיים אלה ביישום עקרון טובת הילד יכול וההכרעה בו תהא שונה, אף באותה מסכת עובדתית עצמה, בבית המשפט האזרחי מאשר בבית הדין הרבני. מתוצאה זו אין מנוס, ומוכרחת היא מעצם קיומן של שתי מערכות שיפוטיות בנושאים שבדיני משפחה, שבמהותן טעונים הם ערכים והשקפות עולם שונות".
על כן בחינת טובת הילד תעשה לפי ראות עיני הדיין בבחינת אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. יחד עם זאת על אף שיתכנו חילוקי דעות בשקלול כולל בדבר טובתו של ילד, חייבת להיות הסכמה על מספר עקרונות שקיומם יהיה תנאי הכרחי לקביעת טובת הילד, כמו הדאגה לשלומו, לבריאותו, לסיפוק צרכיו הגופניים והנפשיים של הילד. לעמדה זו שותף גם השופט חשין בבג"ץ 5227/97 - מיכל דויד נ' בית-הדין הרבני:
"ולמרות שטובתו של ילד ... עשויה להיות שנויה במחלוקת בתום-לב, דומה כי נוכל להתאחד כולנו סביב נוסחה כללית ולפיה הליבה של טובת הילד, הלוז של טובת הילד, היא זכותו של הילד כי תישמר בריאותו הגופנית והנפשית, כי יסופקו כראוי צרכיו הנפשיים, הגופניים והחומריים."
חוות דעת של מומחים
בבואנו להכריע בשאלה כה גורלית וסבוכה, הנראית בחומרתה כדיני נפשות, עלינו להועץ בכל כלי שיוכל להאיר עינינו בבדיקת טובת הילדה. לכן נוהג בית הדין בדרך כלל להעזר בחוות דעת של מומחים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים. במקרה דנן בית הדין מינה פסיכולוגית, הד"ר ח’ ט’, להאיר את עיני בית הדין בענין טובת הילדה. והפסיכולוגית מינתה עובדת סוציאלית הגב' ע’ צ’ לבדיקת הנושא.

על הצורך במינוי מומחים ככלי עזר לדיינים נכתב בפסקי דין רבניים חלק י"א עמוד 161.
"בדרך כלל, ההחלטה על טובת הבן צריכה בירור מקיף בתסקירים מהעו"ס =מהעובדת סוציאלית= של לשכת הסעד ובמקרים מיוחדים שהניגודים על החזקת ילד בין בני הזוג חריפים, בית הדין נעזר גם בעזרת חוות דעת רופא פסיכולוג שעורך פגישות בין ההורים והילד בנפרד ובצוותא, שרק אז יוכל למסור לבית הדין את הדו"ח המבוקש ממנו על גורל הבן וטובתו אם אצל אחד ההורים, או מחוץ לבית הוריו במוסד. וזו אינה צריכה לפנים, כי בית הדין אף על פי שהוא הפוסק האחרון בזה, מכל מקום צריך להודות כי אין הוא מומחה להחליט על טובת הילד בעצמו בלי בירורים קודמים ע"י מומחים לדבר כמו באותה מידה שאין בית הדין מומחה להחליט איזה חולה מותר לחלל עליו את השבת ואיזה מותר להאכילו ביום הכיפורים מפני פיקוח נפש בלי עצת רופא או מומחה לדבר, כן גם בטובת הבן. אשר על כן, מטעם זה לא יתכן שבית הדין יחליט על טובת הבן אם אצל אביו, או אצל אמו או במוסד בו הוא שוהה היום רק על סמך הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק - דין, שבו החליטו ההורים ביניהם על החזקתו, מבלי שיוועץ במומחים לדבר תחילה, כי הדבר עשוי להשתנות תמיד."
קיים דמיון בין הלכות פיקוח נפש בשבת או ביום הכיפורים, שם עצת הרופא תקבע את ההלכה, לבין קביעת טובת הילד שתעשה בסיוע מומחים. אמנם הדמיון לא מוחלט. בהלכות פיקוח נפש ההלכה קבועה שפקוח נפש דוחה את השבת או את יום הכיפורים, ותפקיד הרופא לקבוע את מצב החולה האם הוא מסוכן או לא ולכן ההלכה תקבל בצורה מוחלטת את קביעת הרופא. בעוד שבנדון החזקת הילד ההחלטה על טובתו היא החלטה שיפוטית בעלת מכלול שלם של שיקולים והמומחים רק מסייעים ונותנים כלים לבית הדין לבחינת טובת הילד. על כן לא מן הנמנע שבית הדין לא יאמץ את חוות דעת המומחים או שיעזר רק בחלקים ממנה ולא בכולה, אם אכן בחן אחרת את המכלול של טובת הילדים.

העמדה, שבחינת טובת הילד היא הליך שיפוטי ותפקיד ההכרעה נתון למערכת השופטת ולא למומחים, באה לידי ביטוי גם בפסקי בית המשפט העליון. כך קבע השופט ד. לוין בבג"צ 1842/92 - נעמי בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול:
"בית הדין או בית המשפט, לפי הענין, לא יתעלם מעמדותיהם של העובדים הסוציאליים והיועצים המשפטיים המסייעים לערכאה השיפוטית לגבש את עמדתה, אולם עדיין יש לזכור כי ההכרעה השיפוטית היא בסופו של דבר באחריות בית המשפט או בית הדין, הצריכים לשקול את מכלול הדברים ולראות מה ביניהם הוא לטובת הקטין על רקע התשתית העובדתית כולה. כך נהגו בתי הדין הרבניים במקרה דנן ואין כל מקום שנתערב בהכרעתם."
ובאותו פסק דין קבע השופט מ. חשין:
"הכרעה בענין טובתם של ילדים - ובמקום שההורים אינם דרים תחת קורת גג אחת, ההכרעה אם יחזיק בהם האב או אם תחזיק בהם האם - הינה קשה מכל קשה, והרי לא תחת אלהים הוא השופט. קשיים אלה בהכרעה, דווקא הם, חייבים להוליך למסקנה שבית משפט יבקש לשמוע עוד ועוד אודות טובתו של ילד, מפי מומחים לדבר ואחרת. אכן, בית משפט אינו קשור בחוות דעתם של מומחים - האחריות להכרעה בית המשפט נושא בה, והיא בצד סמכות ההכרעה שבידיו - ואולם כמי שאמור להכריע בסמכות ובאחריות, יבקש בית משפט לאסוף חומר רקע ככל הניתן כדי להזין את שיקול דעתו."
עוד כתב השופט חשין בבג"ץ 5227/97 - מיכל דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול:
"כולנו נסכים כי בית-המשפט - או בית -הדין - הוא שיכריע מה היא טובתו של ילד פלוני, ובהכריעו כך יוסיף ויחליט לאן ילך הקטן, מה חינוך יזכה לו, היכן יגור ומה תהא דרכו. ואולם, על דרך הכלל - וברובא-דרובא של המקרים - לא יקבע בית-משפט טובת הילד מהי עד אשר יונחו לפניו חוות דעתם של מומחים - מומחים לבריאות הגוף ובעיקר מומחים לבריאות הנפש, קרי: רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים - בשאלה מה היא טובת הילד ומה היא רעתו, מה ייטיב לילד ומה ירע לו. טובתו של ילד אינה מושג תיאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת מימצאים-שבעובדה. מימצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקובעם - על דרך הכלל - אלא אם יובאו לפניו ראיות; וראיות לענייננו פירושן הינו - בעיקרם של דברים - חוות-דעת של מומחים... אכן, יש שהכרעה בשאלת טובתו של ילד אינה נדרשת למומחיות יתירה. כך, למשל, לא נתקשה לקבוע כי אין זו טובתו של ילד להמשיך ולהתגורר בביתם של הורים מכורים לסמים קשים. ואולם למעט במקרים קיצוניים מעין זה, איבחון מצבו הנפשי והגופני של אדם - לרבות השפעת סביבתו הקרובה על מצבו הנפשי והגופני - הינו עניין לאנשי המקצוע לענות בו; ואני מתקשה לראות כיצד יוכל בית-משפט להכריע בשאלת הטובה והאינטרס של קטין בלא שייעזר בחוות דעתם של מומחים לדבר. המומחים יאספו את הנתונים שלעניין, ינתחו ויעבדו אותם, ויציגו לפני בית-המשפט, או בית-הדין, את כל אלה לרבות את חוות דעתם המיקצועית.
כאמור, חוות-דעתו של מומחה אינה כופה עצמה על בית-המשפט. האחריות מוטלת כולה על שיכמו של השופט היושב לדין, והסמכות היא סמכותו. ואולם הכרעתו של בית-המשפט חייבת שתהא הכרעה מושכלת ורציונאלית. כפי שנאמר בפרשת פלונית (דנ"א 7015/94, לעיל, שם, 122):
"אכן, שרביט ההכרעה ניתן לעולם לבית-המשפט - לו ולא לכל מומחה המופיע בפניו - אך חזקה עליו על בית-משפט כי ישתמש בשרביטו כמלך נאור, באורח מושכל וראציונאלי."

רק לעיתים נדירות, ובנסיבות יוצאות-דופן, נמצא בית-משפט פוסק - בעניינים של בריאותו הנפשית והגופנית של ילד - בניגוד לחוות-דעת מומחים...
יתר-על-כן: באותם מקרים נדירים וחריגים, נצפה לשמוע מן השופט שהכריע בניגוד לחוות-הדעת - ובאורח מפורט ומדוקדק - מה טעם הכריע כפי שהכריע, ומדוע ראה לדחות את המלצת המומחים. חובה זו חובה כבדה היא."
בפסקו האחרון נותן השופט חשין משקל רב יותר לעמדת המומחים אך נשאר נאמן לעמדתו שבסופו של דבר ההחלטה אם לקבל חוות דעת או לא היא בגדר ההליך השיפוטי שעליו נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אלא שהטיל חובה כבדה על השופט לנמק את שראו עיניו אחרת מהמומחים בדבר.

השופטת ד' דורנר נתנה משקל חזק יותר לחוות דעת מקצועיות אך גם מדבריה עולה שבקיומן של ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות דעת המומחים אל לו לבית המשפט לאמץ את ממצאי חוות הדעת ומסקנותיהן. ואלו דבריה ברע"א 4575/00 - פלונית נ' אלמוני:
"במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים, על בית-המשפט לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המירבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ויחד עם זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר... בחינה זו צריכה להתבסס על תשתית עובדתית נאותה. חשיבות רבה במיוחד יש לחוות-דעת של מומחים. זאת הן בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית, והן בשל היותם גורם נייטרלי לעומת ההורים היריבים... על כן, בהעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות-דעת המומחים, ייטה בית-המשפט לאמץ את ממצאי חוות-הדעת ומסקנותיהן."
נמצאנו למדים שבבואנו להחליט על החזקת הילדה עלינו לשקול בכובד ראש היכן תהיה טובתה שלמה. לצורך כך עלינו להעזר בכישוריהם של מומחים בנושא אך דברי המומחים לא יהיו כדברי אורים ותומים עבור בית הדין. מחובתנו לערוך מכלול שלם של כל הנתונים העומדים לנגד עינינו ובאם ימצאו ראיות בעלות משקל נוספות נתחשב גם בהם.

מן הכלל אל הפרט, לתביעת האב נגד האם לקבלת משמורת קבועה על הבת הקטינה. לצורך קביעת טובת הילדה, בית הדין מינה, כאמור, פסיכולוגית שהמליצה על העברת המשמורת לאב. הפסיכולוגית מינתה עובדת סוציאלית שבדקה גם היא את הענין והגיע למסקנה דומה. בית הדין בקש ללמוד את חוות הדעת של המומחיות לעומקן. לצורך כך התנהלו דיונים ארוכים מאד בהם נחקרו הפסיכולוגית והעו"ס הן על ידי בית הדין והן על ידי ב"כ האם ולאחר מכן בחקירה נגדית על ידי ב"כ האב. לאחר לימוד והבנת חוות הדעת ושקילת נימוקיהן בית הדין הגיע למסקנה שלא לקבל הפעם את ההמלצות המובאות בחוות הדעת. לאחר שקילת מכלול הנתונים העוסקים בטובת הילדה בית הדין מכריע שטובתה להשאר במשמורת אמה. בית הדין מצא ראיות בעלות משקל כדי לסתור האמור בחוות דעת המומחיות. עתה עלינו לשאת בחובה הכבדה, להשמיע באורח מפורט ומדוקדק מה טעם הכרענו כפי שהכרענו ומדוע ראינו לדחות המלצת המומחים. על מה ראינו שיש בקביעה שבסתם טובת הבת אצל אמה כדי לחול גם בילדה הקטינה.

דו"ח הפסיכולוגית
ביחס לחוות הדעת של הפסיכולוגית ד"ר ח’ ט’ נמצאו הממצאים הבאים:

א. על אף האמור בדו"ח, בעדות בפנינו העידה הפסיכולוגית שאין חשש לאלימות או התעללות בילדה, התרשמנו שאכן שלומה של הבת יהיה יציב ובטוח אצל אמה.

ב. חוות הדעת ומבדק האישיות של הפסיכולוגית נעשו בהווה תוך כדי התייחסות להתנהגותה ולתגובותיה של האם בהווה סביב מצוקתה של האם המנהלת מאבק משפטי ארוך מיגע ויקר להחזרת בתה שנלקחה ממנה. הפסיכולוגית עצמה העידה בפנינו שלא יכלה לחוות דעה ביחס לתקופות אחרות, לא לעבר לתקופה בת 3 שנים בהם הבת היתה אצל האם. וממילא גם לא לעתיד, לתקופה רגועה יותר עבור האם עת תקבל לידיה את בתה. הפסיכולוגית נתנה משקל רב מדי להתפרצות האם בשעה שהתבשרה על ידי הפסיכולוגית שעליה לממן בדיקה נוספת של עובדת סוציאלית, הפסיכולוגית הגיעה לקביעה גורלית על סמך התפרצות זעם רגעית. בית הדין נוטה להבין לרגשות האם הקשורה לבתה ורוצה בקרבתה ומרגישה שבבת עיניה נגזלה ממנה. ניתן להבין כאב אם והתפרצות זעם של אם השומעת שההליך להחזרת בתה יתארך ויעלה במחיר יקר יותר. אל לנו להסיק מהתנהגות חד פעמית מסקנות מרחיקות לכת על מבנה אישיותה של האם ויכולתה לתפקד כאם טובה. חוות הדעת היא רגעית ללא משקל מספיק לטווח רחוק.

ג. בחקירתה לא הצליחה הפסיכולוגית להמציא אף לא עובדה אחת או התייחסות כלשהי לתקופה ארוכה מאד בה שהתה הבת אצל אמה. פרט לתלונות שעלו לאחרונה על ידי האב לא ידעה לספר על תקופת העבר מאומה. לא חקרה אצל גננות כיצד התנהגה הילדה באותן השנים לא חיפשה ממצאים אחרים לבחינת טובת הילדה בתקופה בה שהתה אצל אמה. ואף לא הצליחה להצביע על השלכת התנהגות האם בהווה על העתיד.

ד. לא נבדקו לעומק תנאי המחיה של האם ומסוגלותה הפיזית. הפסיכולוגית הסתפקה בכך שראתה תנאי מחיה נוחים אצל האב ולא בדקה לעומק את יכולות האם לספק תנאים מתאימים. מצאנו שניתן בחוות הדעת דגש גדול מדי לתנאים חומריים שאצל האב, בעוד שבית הדין התרשם שגם אצל האם קיימים תנאים מתאימים. בפני בית הדין הונחה חוות דעת של עובדת סוציאלית ממחלקת הרווחה במקום מגורי האם בתל אביב המאשרת קיום תנאי מחיה נוחים ובטוחים אצל האם. חוות דעת זו לא היתה בפני הפסיכולוגית.

ה. נוכחנו לדעת שהפסיכולוגית לא שקלה את מידת מעורבותו של האב בטיפול היום יומי בבתו. לפי הודאתו של האב בפנינו הוא עובד שעות רבות ביום ואשתו מטפלת בילדה בשעות אלו. האם החורגת לוקחת את הילדה מבית הספר. מעדותה של הפסיכולוגית עולה שנתונים אלו לא נשקלו כראוי.

ו. באישיות האב נתגלו ממצאים של חוסר יכולת בתקשורת רגשית. וכך כתבה הפסיכולוגית בסיכום הבדיקות הפסיכודיאגנוסטית:
"פלוני הוא גבר מסוגר בד"כ. אוהב הפרטיות שלו ומרגיש נוח בחברת מספר מצומצם של חבריו. אינו אוהב להתעמק במצבי מציאות מורכבים נוטה להכחיש מצוקות רגשיות שלו ואינו משקיע מחשבה רבה בנתוח ובבדיקה עצמית. הוא עלול לנהוג באופן סמכותי ונוקשה כאשר נראה לו כי הינו מבין טוב יותר מהאחר את הנדרש במצב נתון. הבטוי הרגשי הינו מצומצם ומותאם לנסיבות הינו בד"כ אדם מאופק וקשה לו להיות ספונטני ופתוח."
הפסיכולוגית התעלמה ממצאים קשים אלו בתקשורת הרגשית של האב תוך שהיא משלימה החסרונות באישיות האב באמצעות אשתו הנוכחית. ביה"ד התרשם מדברי הפסיכולוגית שאלמלא האב היה נשוי היתה ממליצה שהמשמורת תהיה אצל האם ולא אצל האב. נמצא שלאשת האב - האם החורגת, תפקיד חשוב בחוות הדעת. למרות זאת הפסיכולוגית לא בדקה לעומק מערכת היחסים והקשרים עם האם החורגת, לא ערכה מבחן אישיות לאם החורגת ורק צפתה במשחק משותף של הילדה עם האם החורגת.

במקום בו הפסיכולוגית לא בדקה, נבדוק אנו את טיב מערכת הקשרים של ילדה עם אם חורגת, על פי המובא בתשובות הגאונים שהובאו בפסק דין של הרב הראשי לשעבר, הרב אברהם שפירא שליט"א בפסקי דין רבניים חלק ז פס"ד בעמוד 19:
"בקובץ גנזי קדם (כרך ג' עמ' /ששים ושלוש/ חיפה תרפ"ה) בתשובה המיוחסת לר' יוסף גאון מתא מחסיא... כתב חידוש גדול... אבל אם הוא נשוי לאשה אחרת וכ"ש כשיש לו בנים עם האשה האחרת, אין מקבלין דבריו שתהי' בביתו, דקים להו לרבנן דבת לא מתוקם לה בהדי אשת הבעל, וכן אנו שונין: הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה. ר' יהודה מוסיף אף אשת אביו והכלה. אמרו ליה אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל וכו' ואמרינן בניך ובנותיך נתונים לעם אחר זו אשת אב ולא דמיא אם בהדי בעל לאב בהדי אשה דאמרינן בעירובין (פ"ו) נבח בך כלבא עול גורייתא פוק."
על פי תשובת הגאונים, טענת אב להחזקת בתו לא תתקבל אם הוא נשא אשה אחרת ובמיוחד אם יש לו ילדים מאותה אשה. הקביעה מתבססת על הבנת העומק של מערכת היחסים שבין אשה לבין בת בעלה, ועל ראייתה כמערכת מורכבת ומסובכת הטעונה איבה שנאה וקנאה. השנאה העלולה להתפתח ביניהן מביאה לפסול עדות מיוחד ביניהן. חז"ל הפליגו בדמוי תאור היחס שביניהן לאמור בפרשת התוכחה: "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר" - זו אשת אב. בתשובת הגאונים מיישמים, את עומק בינתם של חז"ל בחכמת הנפש, כדי לקבוע מסמרות בענין טובת הילדה, שלא טוב לה להיות עם אם חורגת, במיוחד כשלצד הילדה מצויים ילדיה של האם החורגת. בתשובה האמורה נתנו את הדעת להבדל שבין אם חורגת לבין אב חורג, והסבירו לפי משל להבדל שבין נביחת הכלב לנביחת הגורים, הגבר משול לכלב שניתן להסתדר עם נביחתו ולהכנס לבית בו נמצא הכלב הנובח. בעוד האשה משולה לגורים שלא ניתן להסתדר עם נביחותם וצריך לצאת מבית בו נמצאים גורים נובחים. יש לשקול נתונים אלו ביחס לטובת הילדה.

ז. לגבי האם כתבה בסיכום הבדיקות הפסיכודיאגנוסטית:
"פלונית ... היא בעלת יכולת פוטנציאלית טובה של הבנת האחר. "
באחד המבחנים שעשתה, ציון האם היה גבוה יותר משל האב. בבדיקת האם נמצאו 25 נקודות ואצל האב רק 14. בעדותה הפסיכולוגית הדגישה עד כמה חשוב לילדה הקשר עם האם. נראה שהדברים לא באו לכלל שיקול בהחלטה הסופית, בה ניתנה העדפה לאם חורגת, מבלי צפייה לטווח רחוק במשמעות הקשר עם אם חורגת המגדלת גם את תינוקה, לעמת אם ביולוגית אוהבת בעלת פוטנציאל להבנת האחר.

ח. בעדותה סיפרה הפסיכולוגית שכשהילדה באה עם אמה לפגישה הילדה הביעה רצון להשאר אצל אמה. בעוד שהיא באה עם אביה הביעה רצון להשאר אצל אביה. נראה שלא נשקלה לעומק המשמעות של הסתירה ברצון הילדה.

ט. האב המציא לפסיכולוגית סיכום מפגשים של היועצת החינוכית הגב' ל’ א’-ס’ שבדקה את הילדה בארצות הברית. על אף שהגב' רק יועצת חינוכית וידידת משפחת האב, היא הוצגה כפסיכולוגית. היה אסור לפסיכולוגית לעשות שימוש בחומר זה. בית הדין התרשם שנעשה שימוש במסמכים אלו.

י. הפסיכולוגית הגיע למסקנות על חוסר זהות מינית של האם רק על סמך פענוח תמונה על ידי האם. ודאי שהקביעה לא מדעית. מה גם שהאב מעולם לא העלה בעיה בנדון.

יא. מדברי הפסיכולוגית בעדותה עולה שבפסיכולוגיה אין מסקנות ברורות בבחינת חד וחלק. ולכן הרבתה להשתמש בביטוי "נראה לי". כמו כן ציינה שבנושאים שונים ישנם חילוקי דעות בין מומחים.

יב. הפסיכולוגית המליצה לבית הדין לא לראיין את הילדה עצמה מפאת חשש להשפעת הדבר על הילדה. בית הדין קיבל את עמדתה, והסתפק בדווח על רצונותיה הסותרים של הילדה.

יג. לדעת הפסיכולוגית הסדרי ראיה עם האם היו צריכים להיות רק במרכז קשר. אכן כך התנהלו הביקורים משך תקופה. רק לאחר שבית הדין שמע בעדותה של הפסיכולוגית שלא קיים חשש לאלימות או להתעללות מצד האם בילדה בית הדין קבע הסדרי ראיה רגילים ללא מרכז קשר ודחינו את המלצת הפסיכולוגית. מבחן התוצאה הראה שלא שגינו כשלא קיבלנו את חוות דעת הפסיכולוגית. הביקורים היו מוצלחים לא נרשמה בהם שום תקלה. בשיחה של האב והאם בבית הדין בנסיון למצוא הסדר מוסכם לחדשי הקיץ הודה האב: "מרכז הקשר היה טעות".

דו"ח העובדת הסוציאלית
ביחס לחוות הדעת של העובדת הסוציאלית הגב' ע’ צ’ נמצאו הממצאים הבאים:

א. עריכת הדו"ח נעשתה בחופזה בתקופה קצרה. היא היתה צריכה לבקש ארכה כדי לסיים את הבדיקה לעומק.

ב. לא בדקה ממצאים מתקופת העבר עת שהתה הילדה אצל אמה. לא ראיינה גננות או בני משפחה שיסיעו לה לפענח את שהתרחש באותן שנים, למרות שהעידה בפנינו שהיתה שמחה לעשות כן.

ג. לא ידעה שהילדה ביטאה רצונות סותרים בשאלת המשמורת והיה ברור לה שהבת מעדיפה את אביה.

ד. לא בדקה תנאי מגורי האם בתל אביב אך כן הגיע למסקנות על תנאים אלו מבלי לבדקן.

ה. לא בדקה את טיב הקשר של הילדה עם האם חורגת.

ו. נתנה דגש גדול מדי לעובדה שכשהילדה היתה אצל אמה היא עברה הרבה מקומות. בעוד שישנה הכחשה בין האב לאם בנושא והדבר לא הוכח.

ז. לא מצאה פגמים באישיות האם בתקופה בה שהתה הבת אצלה.

ח. בית הדין התרשם שנעשה שימוש בחומר של היועצת החינוכית מארה"ב. דבר שהיה אסור להיעשות.

ט. בית הדין לא מינה את העובדת הסוציאלית. המינוי היה של הפסיכולוגית. התברר שהעובדת הסוציאלית היתה מתמחה של הפסיכולוגית.

י. בית הדין התרשם שהיה תאום עם הפסיכולוגית ושמסקנות הפסיכולוגית היו ידועות לעובדת הסוציאלית עוד בטרם גיבוש המלצה סופית.

דו"ח היועצת החינוכית
ביחס לסיכום מפגשים של היועצת החינוכית הגב' ל’ א’-ס’ בארצות הברית נמצאו הממצאים הבאים:

היועצת הוצגה כפסיכולוגית למרות שאינה כזו.

מקריאת תמליל של השיחות היועצת לבין הילדה מתקבל הרושם שהיועצת שמה לה למטרה להפליל את האם. כשהילדה הציגה שתי גרסאות סותרות לסיבת הכויה מהסיגריה היועצת דחקה בה לאמת את הגרסה שהאם אשמה.

היועצת לא היתה נטרלית. היא אשת חבר קרוב של אב ונראה שניסתה לעזור לו.

כאמור לעיל, מסמכי היועצת הגיעו לפסיכולוגית ולעובדת הסוציאלית ובית הדין התרשם שהן עשו שימוש בחומר בטרם קיבלו עמדה עצמאית. בעוד מסמכים אלו מוצגים כמסמכים של פסיכולוגית נטרלית מארה"ב, הרי שבפועל הם רק של יועצת הקרובה למשפחת האב.

לאחר שמיעת טו"מ הצדדים וב"כ, ואחר עיון בכתבי הסיכום ההדדיים ובחומר שבתיק ולאחר שקילת מכלול הנתונים שהיו לנגד עינינו בדבר טובתה של הילדה, הן טובתה החומרית והן טובתה הנפשית ולפי כל האמור לעיל מחליט ביה"ד לדחות תביעת האב לקבלת משמורת על הבת ועל האב להשיב את הבת למשמורתה וחזקתה של האם.

משמורת הבת אצל האם תהא מלווה במעקב של שירותי הרווחה במקום מגורי האם. האב זכאי לבקר את הבת אצל האם ולקחתה לשבתות ומחצית החגים והחופשות

לאור כך אנו פוסקים:

א. דוחים תביעת האב לקבלת משמורת על הבת. ועל האב להשיב את הבת למשמורתה וחזקתה של האם וזה תוך שבוע ימים מהיום.

ב. ביה"ד פונה לשירותי הרווחה במקום מגורי האם ללוות את המשמורת של הבת אצל האם במעקב צמוד בטיפול ובקשר של האם בילדה ועליהם להמציא לביה"ד תסקיר בעוד 3 חודשים מהיום.

ג. האב יבקר את הבת בימים ראשון שלישי וחמישי בין השעות 16.00 - 19.00.
וכן בימי שישי אחת לשבועיים יקח האב את הבת שעתיים לפני כניסת השבת ויחזירה לאמה במוצאי שבת שעתיים לאחר צאת השבת וכן זכאי לקבל את הבת מחצית החגים והחופשות.

ניתן היום, כ"ו חשון תשס"ה (10.11.2004).

(-) מנחם חשאי - אב"ד        (-) דוד כהן - דיין        (-) מאיר פרימן - דיין