בפנינו תביעת האשה למשמורת הבנות.

,span id=koteret1>הימצאות הבנות בבית האם ומשפחתה
טרם ניכנס לטענות העכשוויות של הצדדים, חשוב לציין דבר מה.

בהחלטת בית הדין מיום 6.6.12, התבקשו מספר גורמים לתת חוות דעתם בתיק, כדי לבחון מקרוב את הטענה שעלתה ע"י שירותי הרווחה קרית טבעון באשר לחשש כי אחיה של האם, הדוד [ס'], פוגע מינית בבנות, וזאת לאור תגובת האם.

בהחלטה הנ"ל בית הדין פנה לגב' [מ' ל'], פק"ס משירותי הרווחה קרית טבעון, להמציא הבהרתה, מדוע לא יהיה ניתן להסתפק בהתחייבותה הכתובה של האם מיום 10.5.12. כמו כך התבקשה הבהרה, מדוע במשך החודש הקרוב לא התבצעו הבדיקות הנדרשות על ידי שירותי הרווחה באשר לבדיקת הערכה מינית לבת [א']. בהבהרתם התבקשו להתייחס אף לעובדה כי האם גרה ושוהה עם בנותיה ביחידה נפרדת במשך רוב השבוע.

כן בית הדין פנה בהחלטה הנ"ל לגב' [ח' מ'], עו"ס משירותי הרווחה מבשרת ציון, לקבלת עמדתה באשר לסוגייה העומדת על הפרק אודות קיום הסדרי הראיה באותו בית עם הדוד [ס'], לאור העובדה כי הנושא הועבר לבדיקתם ע"י גורמי הרווחה בקרית טבעון ולאור העובדה כי האם חתמה על כתב ההתחייבות בפניה.

בנוסף נאמר בהחלטה הנ"ל כי טרם מתן תגובתן, מצופה כי השתיים יצרו קשר לתיאום ההליך הצפוי באשר להסדרת סוגיית הסדרי הראיה בכפוף לחשדות שעלו.

תגובתם התבקשה בתוך 14 יום.

כן התבקשה במסגרת ההחלטה הנ"ל חוות דעתה של פק"ס לחוק נוער בלשכת הרווחה מבשרת ציון, הגב' [י' ש'-פ'], בסוגיה הנ"ל, בתוך פרק הזמן הנ"ל. נאמר כי הנ"ל רשאית להגיש תגובתה בשיתוף עם מנהלת מחלקת הרווחה במבשרת ציון, הגב' [ו' ב"ח].

בנוסף, במסגרת ההחלטה הנ"ל התבקשה חוות דעתה של עו"ס לחוק נוער במחלקת הרווחה קרית טבעון, הגב' [ט' א], בסוגיה הנ"ל, בתוך פרק הזמן הנ"ל.

לגופו של ענין נאמר בהחלטה הנ"ל כך:

"בשלב זה ועד למתן החלטה אחרת, לאור האמור בחוות דעת שירותי הרווחה קרית טבעון מיום 23.5.12 אודות התחייבות האם בפני בית הדין על הפרדה מוחלטת, לאור התחייבות האב הכתובה מיום 10.5.12 ולאור התחייבות האם האמורה בבקשה נשוא החלטה זו, סעיף 10 א, להפרדה מוחלטת בין הבנות לדוד [ס'], בשלב זה יימשך המצב הקיים, כל עוד התחייבות האם לא תופר.

לאחר קבלת ההבהרות הנדרשות, בית הדין ישקול מתן החלטתו בשאלת קיום הסדרי הראיה של האם עם בנותיה במתכונת הנוכחית."

ברם, בית הדין מציין בצער כי רוב התגובות שהתבקשו לא התקבלו עד היום, למרות חלוף הזמן שהתבקש לתגובה.

התגובה היחידה שהתקבלה היתה תגובתם המשותפת של הגב' [ו' ב"ח], מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים מבשרת ציון, ושל הגב' [י' ש'-פ'], עו"ס חוק נוער בשירותי הרווחה הנ"ל. בתגובתם מיום 14.6.12 נאמר בין השאר כי הבנות נחקרו לאור תלונת אביהם, סיכום חקירת הבנות הועבר למשטרה והתיק נסגר מחוסר אשמה. עוד נאמר שם כי התקבל דיווח מעו"ס חוק הנוער בקרית טבעון, אודות טענות האב שהבת סיפרה לו שוב שהאח של האם מבקש ממנה לעשות לו מסז', אך לא הוגשה על כך תלונה למשטרה. והוסיפו (סעיף ו): "להערכתנו, במידה ועו"ס חוק נוער סברה כי אין מקום לערוך חקירה נוספת לקטינה (משיקולים טיפוליים), מומלץ כי תפנה אותם להערכה מינית חברתית (אבחון), על מנת להעריך את מצבה הרגשי ולהעריך האם חשופה לתכנים ופגיעה מינית." ועוד כתבו (סעיף ז): "עם קבלת הפנייה של מחלקת הרווחה מטבעון, ערכנו מספר בדיקות והתערבויות במטרה לבחון האם הקטינות שוהות בסביבה פוגענית במהלך ביקורן בבית האם, ובסיכומן התרשמנו כי חשד זה אינו מבוסס דיו". ופרטו את הבדיקות שערכו, והוסיפו (סעיף ט): "לא ניתן להתעלם כי טענות האב על פגיעה מינית של הדוד בבנות מתקבלות סמוך ועל רקע המשבר הזוגי המורכב והקשה בין ההורים". והוסיפו (סעיף י): "תמוהה בעיננו המלצתה של עו"ס חוק הנוער הגב' [ט' א] מיום 6.5.12 'לקבוע הסדרי ראיה במרכז קשר בלבד, תחת פיקוח והשגחה וזאת עד שהאם תעשה שינויים משמעותיים באורחות חייה', מבלי שהוכח כי קיימת פגיעה בנות". וסיכמו הדברים: "לסיכום, אנו מתרשמות כי הבנות בבואן לביקור בבית האם לא נמצאות בסביבה פוגענית. הפגיעה בבנות היא על רקע הסכסוך המתמשך בין הוריהן ועל מנת להסיר ספק, אנו ממליצות על ביצוע הערכה מינית חברתית ולא (מודגש במקור) לטפל בקטינות כנפגעות מינית."

תגובה נוספת התקבלה מאת הגב' [מ' ל'], עו"ס ע"פ חוק סדרי דין, מיום 1.7.12 (לאחר בקשה מוקדמת לדחיית הגשת תסקיר עד ליום 1.7.12), בה ציינה כי בשל מורכבות המקרה ומעורבות שני מחוזות, בית הדין נעתר לבקשה לדחיית התסקיר עד ליום 1.7.12. לטענתה, בתקופה זו הם פעלו לאיסוף חומר מגורמי מקצוע שונים בקרית טבעון ובמבשרת ציון. במשך ההליך עורבו גם העובדים הסוציאליים לחוק נוער בקרית טבעון ובמבשרת ציון, וכן העובדות הסוציאליות המחוזיות לסדרי דין. וסיימה: "עקב מורכבות המקרה, אלה הגיעו להחלטה שיש צורך דחוף לקיום דיון מקצועי רחב של כל גורמי המקצוע וגורמי הפיקוח הרלוונטיים בשני המחוזות, טרם הגשת התסקיר. מועד הדיון ייקבע בימים הקרובים ואנו ניידע על כך את בית הדין. לאחר הדיון יוגש התסקיר."

באשר לכך, בית הדין אינו רואה בעין יפה את האיחור בהכנת התסקיר מאחר שהתסקיר המבוקש נדרש כבר בהחלטת בית הדין מיום 23.11.11. שם נאמר כי בית הדין פונה לגב' [מ' ל'] משירותי הרווחה קרית טבעון להכנת תסקיר משלים שיתקבל בבית הדין לאחר הפסח בענין המשמורת.

עוד נציין בצער כי במסגרת ההחלטה הנ"ל התבקשה חוות דעתה של עו"ס לחוק נוער במחלקת הרווחה קרית טבעון, הגב' [ט' א], אך היא לא התקבלה עד היום.

בהחלטה הנ"ל, בית הדין פנה אף לגב' [ח' מ'], עו"ס משירותי הרווחה מבשרת ציון, לקבלת עמדתה באשר לסוגייה העומדת על הפרק אודות קיום הסדרי הראיה באותו בית עם הדוד [ס'], ברם בתגובתה לבית הדין כתבה כי מחמת העובדה שלא ניתן להוציא שני תסקירים שונים ע"י אותו גוף, היא תעביר את המלצותיה ורשמיה לשירותי הרווחה בקרית טבעון, אשר הם יוציאו את הדו"ח. ברם, כאמור, הדו"ח המיוחל לא הומצא עד היום.

ובכן, באשר לטענות אודות הפרדת האם מבית הוריה בשל החששות מפגיעה מינית ע"י האח של האם, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ומכיון שהתסקיר היחיד העומד לפנינו הוא של הגב' [ו' ב"ח], מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים מבשרת ציון, ושל הגב' [י' ש'-פ'], עו"ס חוק נוער בשירותי הרווחה הנ"ל, כאשר לשיטתן "הבנות בבואן לביקור בבית האם לא נמצאות בסביבה פוגענית", בית הדין אינו רואה לשנות מהחלטתו מיום 6.6.12 כי – "בשלב זה ועד למתן החלטה אחרת, לאור האמור בחוות דעת שירותי הרווחה קרית טבעון מיום 23.5.12 אודות התחייבות האם בפני בית הדין על הפרדה מוחלטת, לאור התחייבות האב הכתובה מיום 10.5.12 ולאור התחייבות האם האמורה בבקשה נשוא החלטה זו, סעיף 10 א, להפרדה מוחלטת בין הבנות לדוד [ס'], בשלב זה יימשך המצב הקיים, כל עוד התחייבות האם לא תופר."

באשר לטיפול בבנות, בית הדין מקבל בשלב זה את המלצתן כי אין לטפל בקטינות כנפגעות מינית.

משמורת הבנות
באשר למשמורת, בית הדין הציע לצדדים קביעת משמורת משותפת. בית הדין הבהיר להם את המשמעות של הצעה זו ע"פ תפיסת עולמנו, וכפי שיתואר להלן.

ב"כ האב מסכים לכך, אך ב"כ האם לא מסכימה, ודורשת משמורת מלאה לאם.

להלן נפרט את טענות הצדדים שעלו בדיון האחרון.

ב"כ האב טוען: השאלה האם ראוי לקיים דיון טרם קבלת התסקיר.

ב"כ האשה טוענת: רק שני גופים הגיבו להחלטת בית הדין להכנת חומר. הגב' [ח' מ'] הכינה תסקיר בן 4 עמודים, אך טרם הגשת התסקיר יצאה הנחייה כי התסקיר הזה לא יוגש. התסקיר קיים. יש להורות לגב' [ח' מ'] להמציא זאת. בלשכת הרווחה בטבעון מונעים הגשת התסקיר הנ"ל. לשכת הרווחה בטבעון לא רוצה שהתסקיר ייראה.

ב"כ הבעל מגיב: בית הדין מטפל בתיק זה ב"דחילו ורחימו". בית הדין מאפשר קבלת תסקירים של לשכת רווחה נוספת. היא לא מודעת למצב האב והקטינות. יש מחלוקות בין המחלקות השונות. כגון באשר לדוד [ס'], חוק הנוער קובע שהלשכה המטפלת היא במקום הקטינים. תוצאות המשטרה מצויות אצל הגב' [ט' א]. הגב' [ח' מ'] לא נפגשה עם האב ועם הקטינות, לכן התבקשה ישיבה של כולם בוועדת תסקירים. הגב' [ח' מ'] אמרה שצריך להוציא את הילדים משני ההורים. יש לבדוק את טובת הקטינות ע"פ חוק הכשרות המשפטית. התובע לא מסכים להחיל את דיני ההלכה בשאלת משמורת הבנות אלא את טובת הילד. יש לבדוק את טובת הילד הספציפי. לא מספיק לומר ש"בנות אצל האם". התובע מתנגד לקביעת משמורת ע"פ עקרונות. קרוב לשנתיים שהבנות במשמורת האב, מצבן הולך ומשתפר. הבנות משולבות טוב במערכת החינוכית ושתיהן כבר לא מרטיבות. אמנם מצבן לא אידיאלי, אך ביחס לעבר, המצב משתפר. הסדרי הראיה מתקיימים על יד האב כסדרן. יש לנו חוות דעת מיוני 2010. כל שנה לא השיבה האם את הילדות לחצי השני של פסח. כל שנה האם תירצה את המעשה שהיא לא משיבה את הבנות בפסח. הפרמטר החשוב הוא ההכרה במקומו של ההורה האחר. אם המשמורת תעבור לאם, מצבו של האב בקשר עם הילדות הוא אבוד. האמא גורמת לאב לחכות שעות עד שהיא מביאה את הבנות. יש לנו תמליל מיום פברואר 2012, בהעברת הקטינות, שם אומרת האם בנוכחות הבנות "מטומטם, אני קוברת אותך, אלוקים עוד ישלם לו, זבל, ועוד."

ב"כ האשה מגיבה: היתה רק פעם אחת שהאח הסיע את הבנות, אין בתמליל התאריך של השיחה. אני רוצה לחקור את הנוגעים בדבר.

ב"כ הבעל ממשיך: בענין הדוד [ס'], קיימת חקירת חוקרת נוער משטרתית. מבקשים שבית הדין יראה את החקירה. הבנות ציינו שהן יושבות על הדוד והן עושות לו מסג'. הדלת של החדר סגורה. זה על סמך דברי האב ועל סמך דברי הבנות. יש להזמין את חקירת הנוער של הבנות.

לשאלת בית הדין, לא ידוע לבעל האם התיק נסגר.

האם מתארת כי הדוד [ס'] עדיין גר בבית. הוא עומד להינשא. אין תאריך לנישואיו. ומוסיפה: התהליך הזה קשה לבנות, כל זה נעשה רק לשם קבלת המשמורת של האב, שלא תהיה להן נוכחות האם. אני לא עוזבת לרגע את הבנות בזמן שהן אצלי. זה רק עלילות. הייתי נוכחת בעת המס'ג לכאורה. אחי לא היה ערום, זה היה בסעודה, אחי היה עם גופיה, והבת עשתה לו לחיצות בכתפיים, ואז עלינו ליחידה שלנו. מאז אני מזהירה את הבנות ואת אחי. אנחנו גרות ביחידה נפרדת. לא אתן לאף אחד לפגוע בבנותי.

ב"כ האם מוסיפה: מאז העברת המשמורת לאב בשנת 2011, האם עברה כברת דרך. בית הדין שלח את האם למשימה. בהחלטת בית הדין מיום 16.1.11 נאמר כי אם האשה תוכיח שינוי, בית הדין יבחן עמדתו. בנימוקים מיום 28.12.10 נאמר כי אם האשה תפעל בדרך הראויה, יבחן בית הדין עמדתו מחדש. מאז החלה האם בטיפול פסיכולוגי, ויש חו"ד חיובית. האם הצטרפה אף להליך אימון אישי, היא עובדת בשתי עבודות, סייעת מחליפה בגן וקוסמטיקאית עצמאית. יש המלצות על התהליך שעברה האם, כולל המאמנת האישית שלה, שכתבנה שהיא השתפרה מאוד. יש גם המלצות ממקומות העבודה של האם. גם בסיכום של המומחה [א'] נקבע ששניהם כשירים להורות, אך יש לאב 8 יתרונות, ולאם 3. טוענת כי כיום היתרונות השתנו. כגון הפרנסה. הגב' [ח' מ'] פגשה את הבנות, כ-4 פעמים, בימי ששי ושבת. הבנות לא רוצות לחזור במוצ"ש. האם הרחיבה את המעגל החברתי שלה. היתרון הבולט היה מצבו הנפשי אל האב. נכון שאז האם היתה במצב נמוך, אך כיום היא השתפרה. האב מסכל את הקשר של הבנות עם האם. האם מתחננת לדבר עם הבנות. הבנות לא יכולות להתקשר לאמא.

האב מגיב: אם הבנות רוצות הן מתקשרות מהנייח.

האם מגיבה: הבנות לא בבית לפני שעות הערב. הבנות לא מתקשרות אלי. הן טוענות שהאב לא מאפשר זאת.

האב מגיב: הקטנה בצהרון וכן הגדולה, עד שעה 5. בצהרון יש טלפון.

האם מגיבה: התקשרתי כמה פעמים לצהרון.

האב ממשיך: משעה 6 בדרך כלל הן בבית.

האם מגיבה: אני מנסה להתקשר בכל ערב אחרי 6 אך הן לא בבית.

בענין זה, בית הדין קובע כי בשעה 6.30 האם תוכל להתקשר לבנות כל יום ולשוחח עמן, ואם האב והבנות אינן בבית בשעה זו, האב ידאג להתקשר לאם כדי שתוכל לשוחח עם הבנות.

ומוסיפה ב"כ האם: הסכסוך בין ההורים עבר לסכסוך בין לשכות רווחה. ב 9.5.12 היתה חתונה במשפחת האם, האב הסכים שיחזרו למחרת, אך פקידת הסעד בטבעון כתבה שהאב לא מסכים שהבנות יפסידו ימי בית ספר, ובקשה להשיב את הבנות בתום האירוע. האב חשב שהוא אמור לאסוף אותן רק למחרת. ועוד, האב הציע לאם באי-מייל חלוקת ימי החופש, הצעה טובה, האם הסכימה. ואז כתב האב שע"פ המלצת שירותי הרווחה קרית טבעון, יש לאפשר לבנות להיות במסגרות גם בחודש יולי. בוועדת תסקירים הגב' [מ' ל'] נרתמה להגן על האב באמרה שהבת הגדולה לא הולכת לבד אלא בליווי. כן טוענת שהילדה לא מטופלת בהשמנה שלה, בבעיות קשב וריכוז. והוסיפה: לא אומר שהאב לא טוב, אך הבנות לא מטופלות מספיק.

ב"כ האב מגיב: אגיש סיכומים. טובת הבנות במרכז ולא האם. עלו טענות מתחילת התיק נגד הגורמים בתיק.

קבלת סיכומי הצדדים
בהתאם לבקשת הצדדים, קבע בית הדין בהחלטתו מיום 3.7.12 כי על שני הצדדים להגיש סיכומיהם, בתוך 14 יום, ולא יעלו הסיכומים על 8 עמודים.

ואכן, התקבלו סיכומי שני הצדדים.

יש להעיר כי למרות הוראת בית הדין כי הסיכומים לא יעלו על 8 עמודים, ב"כ האם בחרה להפר הוראה זו, והגישה סיכומים הפרושים על פני 14 עמודים. ואכן ב"כ האב הלין על כך.

על פניו היה מקום לקבל את טענתו, שהרי בית הדין שומר באדיקות על השוואת בעלי הדין, כפי האמור בהלכה, ואכן אין זה מן ההגינות שאכן יקצר ואחד יאריך, כפי האמור בשו"ע חושן משפט סימן יז סעיף א ("שלא יהיה אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך"), ברם, לאחר עיון בסיכומי ב"כ הבעל, נמצא כי אמנם הוא הקפיד שלא להגיש מעבר ל-8 עמודי סיכום, אך סיכומיו נכתבו בצפיפות מירבית, כאשר כל עמוד בסיכומיו מכיל כ-10 שורות מעבר למספר השורות המובאות בעמוד רגיל בסיכומי האשה, כך שלמעשה נראה כי אכן שני הסיכומים של שני הצדדים הינם פחות או יותר באורך דומה ולפחות אין ההפרש ביניהם כה רב אף אם סיכומי האשה ארוכים יותר (מלבד נספחים שצורפו ע"י שניהם), הלכך לא מצאנו מקום להורות לב"כ האשה לקצר סיכומיה, אף שלא נימנע מלהעיר לב"כ האם כי יש לקיים את החלטות בית הדין בדקדקנות, אף כאשר מדובר על מספר עמודי הסיכום (הוראה הניתנת בד"כ לשם תמצות הטענות, ללא גלישה מיותרת, דבר המקשה על מיקוד הסוגיה הנידונה). ב"כ הבעל לפחות ניסה להיצמד להחלטת בית הדין באשר למספר עמודים, אך נראה כי ב"כ האם ראתה הוראה זו כהמלצה בעלמא, במקרה הטוב. ונסתפק בהערה זו בשלב זה.

עתה נעבור לדון לגופו של ענין.

ואלו תקציר הטענות העולות בסיכומיהם של הצדדים:

עמדת האשה
היתרונות שייחס המומחה [א'] לטובת האב על פני האם (לפני יותר משנתיים), כבר אינם קיימים לאור התמורות החיוביות שחלו בחייה של האם. האם עובדת בעבודות יציבות. מצבה הנפשי השתפר. האב אינו מעודד את הקשר של הבנות עם האם. האב לא מאפשר לבנות להתקשר את האם, וכן אינו עונה לשיחותיה של האם הטלפוניות. האב לא משתף את האם בקבלת החלטות משמעותיות באשר לבנות. לטענתה, אב המחבל בקשר עם ההורה הלא משמורן, אינו ראוי להיות הורה משמורן. לבנות יהיה קל להסתגל למעבר למקום מגורי אמן. האם ומשפחתה שומרים דת ומצוות. קיים חיסרון בכך שהאב לא אוסף את הבנות מוצאי שבתות ממבשרת אלא רק מת"א, בעוד הבנות עייפות מאוד בנסיעה מהראל לת"א. האב עובד עד מאוחר ולכן הבנות נמצאות במסגרות אלטרנטביות כמעט כל יום. האם לא רגועה עם מסגרות אלו. כן אינה רגועה מהבחינה הבטיחותית של הבנות. לבנות בעיות בריאות, והן אינן מטופלות היטב אצל האב. האם זמינה לגדל את הבנות, וקשה לה עם העובדה שהן לא גרות עמה. אף הבנות שואפות לגור עמה. האם מתגוררת ביחידת דיור נפרדת בבית אביה.

עמדת הבעל
האב מוכן להכרעה ע"פ הצעת בית הדין באשר למשמורת משותפת, והאם אינו מוכנה להתפשר ורוצה את כל המשמורת. אין לקרוע את הבנות מהמסגרת אליה הן מורגלות. האם אינה מקיימת את הסדרי הראיה באמצע השבוע. האם אינה מכבדת את מיקומו של האב כהורה. המומחים קבעו כי טובת הבנות להיות אצל אביהן, ואין חו"ד נוגדת לכך. האם היא זו שבחרה לעזוב את מקום המגורים מאזור הצפון למבשרת ציון. ענין "הדוד [ס']" טרם בא על פתרונו. האם אינה רואה באב אדם כלל, ומתבטאת כלפיו בדרך לא ראויה. אם המשמורת תהיה אצל האם, היא תיצור נתק בין הבנות לאב. האב כן מכבד את מקומה של האם בחיי הבנות. האב דואג היטב למלא את מחסורן של הבנות. הבנות במצב טוב כיום, בריאותית וחברתית. האם פגעה פיזית בילדות ואף השפילה אותן. הבנות זקוקות ליציבות ולא לטלטלה נוספת. יתרונות האב גדולים מיתרונות האם. במבחן המציאות, מצב הבנות משתפר אצל האב.

דיון והכרעה
לצדדים שתי בנות, [מ'] (5), [א'] (9). הילדות במשמורת האב כבר מ 16.1.11, מאז שהצדדים נפרדו סופית.

כיום הבנות במשמורת האב, כאשר האם פוגשת בבנותיה שלושה סופ"ש מתוך ארבעה. ההחלטות בהתאם לנסיבות קביעת המשמורת אצל האב, מפורטות באריכות בהחלטות בית הדין הקודמות, ע"י הרכב בית דין זה וכן ע"י הרכב בית הדין הקודם.

טענות הצדדים העדכניות מפורטות לעיל במסגרת הדיון האחרון וכן במסגרת סיכומי הצדדים.

בנסיבות שלפנינו, כולל עיון החומר שבתיק והתרשמות מהצדדים, בית הדין סבור כי יש להורות על משמורת משותפת של שני ההורים על הבנות. ונבאר.

בעת האחרונה הולכת ורווחת התפישה כי קיימת מעלה גדולה בקביעת משמורת משותפת, אשר מטילה אחריות הורית על שני ההורים גם יחד. ואמנם, בדרך כלל מקובל להציב תנאי סף לקביעה זו, ראו לדוגמה מתוך החלטתו של השופט אסף זגורי, בית המשפט לעניני משפחה בטבריה, תמ"ש 12148-04-10 ס.ג. נ' ע.ג, שם כתב כך אודות משמורת משותפת (סעי 57):

"בפסקי הדין לעיל נקבע ונחזר ונקבע, כי על פי הספרות המקצועית, המחקרים וחוות דעתם של המומחים אלה הם התנאים המרכזיים למשמורת משותפת (אשר אינם מהווים רשימה סגורה):

א. מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים ;

ב. רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם;

ג. רצון הילד;

ד. מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים ;

ה. קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים;

ו. מגורי ההורים בסמיכות זה לזו, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם."
ברם, כמדומני שלמעשה הדבר לא נצרך בכל מקרה, ואבאר הדברים.

מהותה של ה"משמורת"
התפיסה הוותיקה גרסה כי עניין המשמורת הינו בעל משקל רב, ולכן התחבטה רבות בשאלת ההורה המשמורן. ברם, בהתאם לתפיסה המתחדשת מעמד המשמורת הינו סמלי בעיקר. תפישה זו ניתן למצוא בעקרונות ועדת שניט וכן ראה מאמרו של ד"ר יואב מאז״ה (מרצה לדיני משפחה, הקריה האקדמית אונו, ועמית במכון ון ליר בירושלים. המאמר "אכיפה של הסדרי ראיה" חולק לדיינים ושופטים במסגרת ימי השתלמות משותפים במסגרת הרצאתו בנושא: "הפונקציה של המשמורת בדין הישראלי: מושג יסוד או מונח חלול", ומבוסס על הרצאה שנתן ד"ר יואב מאז"ה בכנס "הסדרי הורות בהליכי גירושין, בעקבות דו"ח ביניים של ועדת שניט", מכללת נתניה, 25.11.08).

להלן יובא ציטוט מתוך מאמרו זה באשר לתפיסת עולמו בענין משמורת הילדים:

"עם זאת, קביעת המשמרות היא קביעה של סטטוס, אשר אינה נושאת עמה תוכן רב. עיקר מעמד ההורים נובע מאפוטרופסותם, ולא משאלת המשמורת. למעשה, חובות וזכויות ההורים בנוגד לילדיהם נקבעו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר מפרט בהרחבה את חובות וזכויות ההורים (ס' 15 לחוק הכשרות המשפטית). חוק זה קובע במפורש כי שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, דבר שאינו מושפע משאלת המשמורת (ס' 14 לחוק הכשרות המשפטית).

ההורה המשמורן אמנם זכאי להטבות סוציאליות שונות בגין היותו הורה משמורן (כדוגמת הנחה בארנונה, קצבה מהביטוח לאומי וכדומה), אך מבחינת חלוקת האחריות ההורית בין שני ההורים, העובדה שהורה אחד הוא משמורן וההורה השני אינו משמורן, אינה נושאת עמה השלכות משפטיות, בדמות סמכויות יתר של ההורה המשמורן בנוגע לטיפול בילד. לפיכך אין למעשה משמעות מהותית לעובדה כי הורה אחד הוא משמורן וההורה השני אינו משמורן.

דברים ברוח דומה קבעה אף ועדת שניט בדו"ח הביניים שלה, שם נקבע כי יש לדאוג כי שני ההורים ימלאו את אחריותם ההורית (בלי קשר לשאלת המשמורת). למעשה הועדה ביטלה את מושג המשמורת כליל."

אף אם נקבל את דבריו (דבר שאינו מוכרע אצלי עדיין באופן מוחלט, ויש עוד לבדוק עיקרון זה והנחה זו ברבות השנים ולגבש עמדה מוחלטת יותר), ברם, בנקודה אחת הנני חלוק על האמור בדבריו. אף אם נצא מנקודת הנחה כי המשמורת הינה בעיקר מושג ״חלול״, עדיין אין בכך כדי להסיק כי יש לבטל מושג זה ולדבר אך ורק על החזקת והימצאות הילדים, אלא אדרבא, יש למנף סטטוס זה של "משמורת" לצרכים מעשיים חיוביים. יש לאתגר את ההורים (אלו השואפים לקבל משמורת) להוכיח את היכולות שלהם באשר לטיפולם בילדים ובאשר לנרמול הקשר הבסיסי עם הצד השני בעניני הילדים, כדי שיזכו לקבלת משמורת משותפת. תואר זה של "הורה משמורן" חשוב אף בצד הסמלי שלו. גם ההורים וגם הילדים צריכים להרגיש שוויון בקשר ההורי ובנטל ההורי, ללא קבלת מסר או תחושה שהורה זה שווה יותר או פחות.

לענ"ד אם נקבל עיקרון זה, סוגיית המשמורת תהיה בעיקר סמלית, כאשר ענין החזקת הילדים בפועל נמדד בהתאם לטובת הילד ובהתאם לכללי ההלכה בענין זה, הנמדדים בעיקר לפי טובת הילד.

משמורת ילדים – בהתאם להלכה
נציין כי בהלכה אין מושג של "משמורת" אלא רק החזקת הילדים בפועל, ענין שנקבע בכללים מסודרים, אשר מהותם הינה טובתם של הילדים. ונבאר ביתר פירוט.

כידוע, הדיון ההלכתי בדבר החזקת ילדים אינו נסוב סביב זכות האב או זכות האם, אלא סביב טובת הילדים.

טובת ההורים או טובת הילד? (וכן ביחס למקום הימצאות הבת)
כך כתב המהרשד"ם (חלק אה"ע, סימן קכג): "כללא דמילתא, כי כל זכות שאמרו 'הבת אצל האם לעולם', בזכותה דברו ולא בזכות האם, וכן בבן עד שש, בזכות הבן דברו ולא בזכות האם, דבן עד שש בצוותא דאימיה ניחא ליה. א"כ כל שיראה לאב או לאפוטרופוס שהוא חוב לבן או לבת, הרשות בידם, שיכולם לומר לאם 'מה שאמרו שהבת אצלך לא אמרו אלא בזכות הבת, והנה אנו רואים שחוב הוא לה שתעמוד אצלך'". הרי שהסיק באופן ברור כי מה שעומד לנגד עינינו היא טובת הילד בלבד, ולא טובת הוריו של הילד.

ועוד הוסיף שם המהרשד"ם: "אלא ע"כ יש לך לומר שחכמים דברו על הסתם. אמנם אם יראה בעין שתקנת הבת אינה להניחה אצל אמה, ודאי ואין ספק שיש כח לביה"ד לראות על תקנתה."

וכן כתב המבי"ט (בשו"ת, ח"ב סימן סב): "למדנו מכאן שתגדל הבת אצל אמה שתלמד לה אומנות נשים וצניעות דרך נשים, וא"כ אפי' נתרצית האם לתתן לאב חייב להחזירן כשתרצה היא להחזירן לביתה, כי מה שאמרו הבת אצל אמה, לא בשביל קירוב ואהבת האם לבת יותר מן האב נגעו בה, אלא לתיקון הבת שתלמוד דרך נשים עם אמה כדאמר, וא"כ מה לי שנתרצית לתתה לו אז וחזרה ונתרצית לקחתה אצלה, או שהיתה אצלה מקודם". משמורת הילדים אינה נקבעת ע"פ הקשר שבין הילד להורה, אלא טובת הילד גרידא היא המנחה בקבלת ההחלטה (ועי' שורת הדין, כרך ט עמודים צד-קג, מאמרו של הגר"י גולדברג שליט"א, שדין זה של בת אצל אמה הוא רק תקנה ולא מעיקר הדין, ואחר ההשלכות מכך היא שאחר הגירושין האב זכאי להחליט בדבר חינוכה של הבת, ולא האם, אף שהבת בפועל אצל אמה. עי"ש ראיותיו בהרחבה).

כן מצויין להלכה גם בפסקי דין רבניים (חלק א עמוד 66), שם הדגישו: "החזקת הילדים איננה שאלה של זכות האב או זכות האם, כי אם טובת הילדים והיא הקובעת, ולכן אם ביה"ד רואה שטובת הבן הוא שיהיה אצל האם גם לאחר גיל שש, משאירים אותו ברשות האם והאב חייב במזונותיו."

ועוד ראיתי בפד"ר אחר (חלק א עמודים 177-176), שם עסקו בענין אב, בעל המשמורת על הילד, המעוניין לצאת לחו"ל לתקופה מוגבלת והאם מסרבת לכך בטענה שזה מרחיק ממנה את הילד למשך אותה תקופה, והזכירו בין השאר את טובת הילד מול טובת ההורה, וכך כתבו: "ועוד, בשעה שעומדת לפנינו השאלה מה להעדיף, את זכויות האם או טובת הילד, ודאי שטובת הילד קודמת. ובעובדה שלפנינו יש מקום לחשוש שהעברת הילד מטפול האב לטפול האם ואח"כ שוב לטפול האב, ישפיע לרעה על יציבותו הנפשית של הילד, דבר זה משמש איפוא נמוק נוסף לא להוציא את הילד מידי האב למשך חדשי העדרו מן הארץ."

וכך ביאורו את הדברים בפד"ר (חלק א עמוד 157): "והסבר הדברים הוא, כי ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן הלכות בטובת ההורים, אלא הלכות בטובת הילדים, אין הבן או הבת חפץ לזכויות אב או אם. אין כאן זכויות לאב או לאם, רק חובות עליהם ישנן כאן, שמחוייבים הם לגדל ולחנך את ילדיהם. ובבוא ביה"ד לקבוע בדבר מקומו של הילד, בדבר המגע בינו ובין הוריו, רק שיקול אחד נגד עיניו והוא, טובתו של הילד אצל מי תהיה ובאיזו אופן תהיה, אבל זכויות אב ואם, זכויות כאלו לא קיימות כלל."

ועי' גם בפד"ר ג (עמוד 358) שם כתבו כך: "אולם לפי האמת אין כאן כלל מקום לטענת אונס על הסכמתה וכו', דכל הנדון הוא אך ורק מה שהוא לטובת הבת, ואם בנדון דידן טובת הבת היא שתהיה זמן של ששת החדשים הנזכרים לעיל אצל האב, כפי שקבע ביה"ד בפסה"ד המעורער, לא צריכים כלל להסכמת האם, ויכול ביה"ד הדן בדבר לקבוע כך אף נגד הסכמתה. ולהיפך, אם טובת הבת היתה דורשת שתהא אצל האם אף בששת החדשים האלה, לא היה משנה הדבר אף אם היתה מודה שנתנה הסכמתה מרצון שתהא אצל האב אם אח"כ מסכימה לקבלה לרשותה, שכל דין מקום החזקת הילדים איננה שאלה של זכות האם או זכות האב אלא טובת הילד קובעת."

ועוד, עי' בפסקים וכתבים לגרי"א הרצוג זצ"ל, שו"ת אבהע"ז (עמוד תקכב), שכתב כך: "צדק הטוען מצד הבעל שלא מצינו בפוסקים שבענינים הללו מתחשבים ברחמנות על ההורים וכו'."

ועי' עוד בפד"ר יא (עמוד 368) שם סכמו את הדברים, וכתבו בין השאר: "כעת נחזי אנן אם יש ממש בנימוקים אלו של המערערת. כלל גדול הוא בהלכה היהודית מדור דור, ויסוד מוסד הוא בבתי הדין בארץ ישראל כי כל שיקול והחלטה בנוגע לקביעת מקום החזקת הילדים חייב להתבסס על מה שהוא טוב יותר לילדים, כמו שהביא הרמ"א באבן העזר סי' פ"ב סעיף ז' בשם מהר"ם פאדוואה: דווקא שנראה לבי"ד שטוב לבת להיות עם אמה. אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכוף שתהי' עמה."

"כל זה מתבסס על שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן שכתב בסוף סי' ל"ח: ולעולם צריך לדקדק בכלל הדברים אלו אחר מה שיראה בעיני בי"ד בכל מקום ומקום שיש בו יותר תקון ליתומים, שבי"ד אביהם של יתומים לחזור אחר תקונן."

"וכן הוא דעת הרא"ש בתשובות כלל פ"ב סי' ג' כשיטת הרמב"ן. והוא כלל גדול בהלכה ובפוסקים שונים כגון הרדב"ז בח"א סי' קנ"ו שכתב: כללא דמלתא הכל תלוי בראות בי"ד באיזה מקום יש תקנה לילד יותר, וכמו שהביא דבריו בפתחי תשובה באבן העזר סי' פ"ב ס"ק ז' וכו'"

"וכלל גדול זה כבר קבע המהר"מ פאדוואה כנ"ל, וכן כתב בשו"ת משפטי שמואל סי' צ' בה סומך על דבריו המיוחסות להרמב"ן, שיש כח ביד בי"ד להוציא ולתת היתום למי שימצאו שזה לטובת הילד, וזהו מה שאמרו מה כח בי"ד יפה וכו'."

וסיכמו ביחס לנידון שלפניהם: "ברור איפוא שגם ביה"ד האזורי בת"א כל שיקוליו הוחלטותיו בקביעת מקום ההחזקה של הילדים מבוססים על מה שנראה בעיניהם שזהו טובתם של הילדים, ללא כל שיקול אחר, באשר זוהי ההלכה של תורת ישראל, וכן נהגו בתי הדין ומורי הוראה בכל דור ודור, לשקוד על תקנת הילדים וטובתם בלבד, וזהו שעומד תמיד לנגד עיני בתיה"ד בישראל."

הרי שכל הדיון בשאלת החזקת הילדים אינו סביב ההטבות של ההורה המשמורן וכד', אלא אך ורק סביב טובת הילד עצמו.

בית הדין קובע מהי טובת הילד
בענין השאלה מהי אכן טובת הילד, אין כללים קבועים, ומתפקידו של בית הדין לתת מענה לכל מקרה לגופו.

עיקרון זה של טובת הילד ותפקיד ביה"ד בקביעת טובתו זו, מובא מפורשות גם ברמ"א באבה"ע סימן פב סעיף ז (בשם המהר"ם פדוואה סימן צג, אודות דין בת אצל האם): "ודוקא שנראה לב"ד שטוב לבת להיות עם אמה, אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה."

כן מובא מפורשות גם בפתחי תשובה (שם ס"ק ז) בשם הרדב"ז, שהכלל בזה הוא שהכל תלוי בראות בי"ד באיזה מקום טוב יותר לילד.

ענין טובת הילד מובא גם ברמב"ן (תשובות המיוחסות, סימן לח), שם כתב בנידון מקומם של הילדים (בן ובת אצל מי): "לעולם צריך לדקדק בדברים אלו אחר מה שיראה בעיני בית דין בכל מקום ומקום שיש בו יותר תיקון וכו' לחזור אחר תיקונן."

ביאור בדברי הרמב"ן הנ"ל מובא גם בתשובות דרכי נועם (שאלה כו), וכך כתב: "כי חכמי התלמוד אמרו על הסתם, דסתם דמילתא הבת אצל האם והבן גם כן בקטנותו ואחר כך עם האב וכו' שכל זה תיקון הולד על הסתם, אבל אם ראו ב"ד שאין בזה תיקון אלא אדרבא קלקול, מחזירין אחר תקנתן כפי ראות עיני הדיינים. וכל הפוסקים הסכימו לזה שהכל תלוי כפי ראות עיני ב"ד מה שהוא תיקון לולד."

הרי שאין כלל קבוע בדבר מקום הילדים, אלא ישנו רק כלל סתמי (זה המובא בגמרא ובשו"ע) התקף רק בהעדר הכרעה אחרת ע"י בית הדין.

עולה א"כ מכל האמור שזהו אכן תפקידו של בית הדין לקבוע היכן היא טובת הילד בענין משמורתו וחזקתו.

לעיתים קובע בית הדין כי הבת אצל האב – בהתאם לטובת הבת
עי' בפד"ר ג (עמוד 359, ערעור בבית דין הגדול) שם סיכמו השיטות בזה הלכה למעשה, וכתבו כך: "אולם לאחר העיון במה שלפנינו אין לבוא גם מטעם זה לשנות הפס"ד המעורער, כיון שכל הדין בנוי על מה שהוא לטובת הבת ואין זה כלל מזכותה של האם, וממילא גם אין מזכותה לקבוע מה שהוא לטובה הבת, ואין לבוא בטענה שבאם פעם קבע ביה"ד שטובת הילדה אצל האם, וכפי שנקבע בגמ' על סתם, אי אפשר שמחמת השתלשלות ענינים שונים במשך הזמן ישתנה המצב וראות עיני בה"ד בזה מה שהוא לטובת הבת, והלכה פסוקה היא שהסמכות לקבוע בזה תלוי בראות עיני ביה"ד שמטפל בדבר, ככתוב ברמ"א אה"ע סי' פ"ב סעי' ז' מדברי מהר"מ פאדוואה: ודוקא שנראה לביה"ד שטוב לבת להיות עם אמה אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה אין האם יכולה לכוף שתהי' עמה, וראה בשו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' ל"ח שכותב: ולעולם צריך לדקדק בכלל לדברים אלו אחר מה שנראה בעיני ביה"ד בכל מקום ומקום שיש בו יותר תקון. וברדב"ז ח"א סי' ס"ד כותב כללא דמילתא הכל תלוי בראות ביה"ד באיזה מקום יש תקנה לולד יותר, ובמבי"ט שם בסוף דבריו מסיק וסומך על דברי התשובות המיוחסות לרמב"ן, וכותב:,,, כי בזה יש תקון יותר לבנות לפי ראות עיני ביה"ד וכמ"ש בתשובות הרשב"א. ובמהרשד"ם שם כותב: אלא ע"כ יש לך לומר שחכמים דברו על הסתם. אמנם אם יראה בעין שתקנת הבת אינה להניחה אצל אמה, ודאי ואין ספק שיש כח לביה"ד לראות על תקנתה."

והסיקו ביחס לנידון שלפניהם: "ויוצא א"כ אחר שביה"ד בפסה"ד המעורער כותב שאחר ששמע את טענות הצדדים ועיין היטב בנדון מצא שמטובת הילדה היא שתמצא אצל האב ב' בהתאם להסכם מתחילת חופש הלמודים וכו', למשך ששה חדשים, היינו עד טבת תש"ך, ואז על האב להחזירה לאמה ואח"כ יתקיים הדיון על מקום המצאה של הילדה, אין לנו לפי הנ"ל שום יסוד לשנות את הפס"ד, כיון שביה"ד אחר שטפל שנים בנדון וברור לו מצב הענינים לאשורו, קבע כך אחרי שעיין היטב בדבר."

מסקנת הדברים בתפיסה ההלכתית
נמצאנו למדים מכל האמור כי עיקר הענין בהלכה הוא מקום הימצאם של הילדים, המקום הפיזי, האם יש להעדיף שימצאו אצל האב או אצל האם, והחילוק בין בנים ובנות, הכל בהתאם לטובת הילד ושיקול דעת של בית הדין. ברם, סוגיית ההגדרה של "משמורת" אינה בכלל זה, כל עוד וזו הגדרה רשמית, המכילה בתוכה אפשרות לקבלת זכויות וכד' לטובת ההורה המשמורן, אך אינה מעניקה שום משמעות לטובתו של הילד עצמו מעבר למקום הימצאותו הפיזית.

מן הכלל את הפרט – ביחס לנידון שלפנינו
לאור תפיסה זו של מושג המשמורת, שאין במבחן המציאות משמעות למושג זה, כמתואר לעיל מאת ד"ר יואב מאז"ה (תפיסה שעדיין צריכה עיון ובחינה מדוקדקת, כאמור), קל להבין כי יהיה ניתן להחילה אף ללא תנאי הסף המקובלים המצוינים לעיל, כגון קשר עניני בין ההורים באשר לצרכי הילדים, שהרי ממילא אין כל משמעות מהותית להגדרה זו, ואדרבא, קביעת משמורת משותפת תאלץ את שני ההורים לקיום קשר בסיסי סביר בשאלת צרכי הילדים, ביודעם כי אילולא זה הגדרתם כהורה משמורן מוטלת בספק. ההכרה של שני ההורים וכן של הבנות שקיים שוויון סמלי בין ההורים, עשויה רק לעשות טוב למשפחה זו.

נסכם ונאמר כי בניגוד למקובל, לא הקשר הבסיסי הסביר בין ההורים בעניני הילדים הוא המוביל לקביעת המשמורת, אלא הפוך, קביעת המשמורת היא זו שעשויה להוביל לקשר בסיסי זה.

לאור האמור, בית הדין קובע כי משמורת שתי הבנות [מ'] ו[א'] תהיה משותפת לשני ההורים.

הוראות אופרטיביות
בשלב זה, וכל עוד לא מוצתה הבדיקה עד תומה באשר לטובתן של הבנות, בית הדין לא יגרום לבנות זעזוע בשינוי מקום מגורים ושינוי מערכת חינוכית.

במידה והאם תשוב להתגורר בצפון באזור מגורי הבנות, בית הדין ישקול חלוקת זמנים שווה בין ההורים או חלוקת זמנים שונה, בהתאם לטובת הבנות.

בנוסף, לאור העובדה כי הילדים עדיין גרים עם האב ומתחנכים באזור מגוריו, לאור העובדה כי בית הדין לא מוצא סיכון בשהיית הילדות בחברת אמן ולאור הדין הבסיסי כי בת אצל האם בדרך כלל (משום שזו טובתה של הבת, כפי המבואר בהלכה וע"פ המובא לעיל), בית הדין קובע כי יש להרחיב את הסדרי הראייה של האם עם בנותיה, במידה ותחפוץ האם בכך.

האם רשאית להגיש בקשה מסודרת ומפורטת בענין הרחבת הסדרי ראיה, ובית הדין יעבירה לתגובת הצד השני, ולאור שתי העמדות ישקול החלטתו.

באשר לדרישת האם שעלתה בדיון כי האב יבוא במוצ"ש לאסוף את הבנות ממבשרת, בגין עייפותן בחזרתן בקו 480 לכוון תחנת הרכבת בת"א, בית הדין מחליט להיענות חלקית אף לבקשה זו, וקובע כי בחודשי הקיץ, עת השבת יוצאת בשעה מאוחרת, האב והאם יחלקו בהסעת הבנות לכוון ת"א (באותן שבתות בהן הבנות אצל האם), כך שבשבת אחת האב יאספם מבית האם במבשרת ציון במוצ"ש, ובשבת לאחריה האם תסיעם לתחנת הרכבת בת"א במוצ"ש, וכן הלאה לסירוגין. מצופה כי הוראה זו תקוים בדייקנות ע"י שני הצדדים ללא חריגות וסטיות. באשר לחודשי החורף, תינתן הוראה נוספת, שונה או זהה, לאור דרישה מתאימה.

יש לציין דבר נוסף. בעבר עמדה בפני בית הדין אינדיקציה לכך שהאם אינה בשלה דיה לקבלת המשמורת, ולכן הוחלט כפי שהוחלט ע"י ההרכב הקודם שישב לפנינו באשר למשמורת הבנות. ברם, כיום, האינדיקציה היחידה שלפנינו היא שמצבה של האם הולך ומשתפר. אף מבלי להיכנס לגופן של חוות הדעת המקצועיות שהונחו בפנינו ואלו שטרם הוגשו. עצם העובדה שהאם רואה צורך לטפל בעצמה, כולל טיפול פסיכולוגי וטיפול ע"י מאמנת אישית, מוכיח כי אכן האם מבינה שישנם דברים שעליה לשפר כדי לקדם את יכולותיה ההוריות, ודבר זה כשלעצמו ראוי להערכה.

בתיק זה נתקדם בזהירות ובמתינות, עקב בצד אגודל. מעבר הבנות לחזקת האם, כרוך בהעתקת מקום מגורי הבנות לאזור אחר בארץ, צעד שלא ננקוט בטרם נהיה בטוחים כי אכן בשקלול הנסיבות הכללי הדבר ישרת את טובת הילדות. ברם, כבר ציינו לעיל כי אם האם תבחר לשוב ולגור באזורן של הבנות, הרי שנשקול בחיוב משמורת משותפת הכוללת אף חלוקת זמנים שווה בין שני ההורים או חלוקה שונה ע"פ טובת הבנות.

נוסיף ונאמר. ברמה העקרונית, אין ספק כי טובתן של בנות בכלל ובנות בפתח שנות התבגרותן בפרט, לחיות עם אמן. כן נאמר אף בהחלטות קודמות של בית הדין ע"י המותב הקודם. אך כל זה כמובן בהנחה שהאם מסוגלת להעניק לבנותיה את כל צרכן בעת ההיא. בנסיבות תיק זה, כל עוד לצערנו לא זכינו לקבל את חוות הדעת המקצועית מהגורמים המטפלים באם, ובייחוד מעו״ס שרותי הרווחה במבשרת ציון שהיא הקרובה לאם ביותר מבין הגורמים המטפלים והבוחנים, לא נוכל לקבוע בוודאות כי אכן האם כבר עשתה את כברת הדרך הנדרשת, ולכן לא נוכל עדיין לקבוע כי יש להעתיק את הילדות ממקומן הטבעי, על כל הקושי המשתמע מכך, ולהעבירן לחזקת האם.

לאור הנתונים שכן מצויים בפנינו, קשה לקבוע בוודאות היכן טובתן המוחלטת של הבנות, כאשר מחד גיסא עדיין חסרה אינדיקציה מדויקת אודות מצבה של האם, ומאידך, נראה כי אף אצל האב אין מדובר במצב אידיאלי של הבנות, בין השאר משום הסיבה שהאב נוטה להותירן שעות מרובות בחברת חברות ושמרטפיות, ולעיתים תכופות רק בשעות הערב מתאחדת המשפחה, קרי – הבנות עם אביהן. בנוסף, בית הדין עדיין לא השתכנע כי האב מעודד את הקשר של הבנות עם אמן, ממריץ את הבנות ליצור עמה קשר או מסייע לאם לשוחח מידי יום עם בנותיה בשעות קבועות.

בעניין זה, כבר ניתנה הוראה מתאימה המובאת לעיל, כי על האב לדאוג כי בכל יום בשעות הערב, בשעה 6.30, הבנות ישוחחו עם אמן, כפי המפורט לעיל.

באשר לחומרים שעדיין לא הומצאו ע"י גומי הרווחה, נאמר, כי אי קבלת החומרים אמנם מעכבת מתן החלטה סופית, אך אין בכך כדי לעכב החלטה זמנית, כאשר החיים נמשכים והמצב בו האם כמהה לבנותיה דורש מענה עכשווי.

החלטה זו אודות משמורת משותפת על המשתמע מכך הינה זמנית, עד לקבלת החומרים המקצועיים המבוקשים או עד לקבל אינדיקציה נוספת שתונח בפני בית הדין או שתגרום לבית הדין להתרשם באופן מסוים.

לאחר קבלת החומרים שהתבקשו, בית הדין ישוב ויבחן את המצב לאשורו וישקול את צעדיו, כאשר בין השאר נשקול מתן החלטה מיידית, קיום דיון נוסף או הפניית הצדדים לבדיקה נוספת, אם נסבור שיש צורך בכך.

כאמור, במידה ותתעכב חוות הדעת שהתבקשה מאת שירותי הרווחה ולאור ההתפתחויות, בית הדין ישקול אף ביצוע בדיקה נוספת ע"י גורם חוץ.

עד לבדיקת הגורם החיצוני או עד לתסקיר שירותי הרווחה קרית טבעון, תהיה בתוקפה החלטה זו על משמורת משותפת, כולל בדיקת אפשרות להסדרי ראיה נרחבים.

בעוד 90 יום, בית הדין ישוב וישקול את הענין לגופו.

(-) יצחק אושינסקי, דיין

מצטרף למסקנות

(-) הרב מיכאל בלייכר, אב"ד

מצטרף למסקנות

(-) הרב ישראל דב רוזנטל, דיין

ניתן ביום ו' באב התשע"ב
(25/07/2012)

הרב מיכאל בלייכר – אב"ד

הרב יצחק אושינסקי – דיין

הרב ישראל דב רוזנטל – דיין

---

---