ב"ה
בית הדין האזורי ירושלים
בפני כבוד הדיינים:
הרב עזרא בצרי
הרב מסעוד אלחדד
הרב בנימין לוי
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 1-63-0235
תאריך: ח ניסן תשס"ד
30.03.2004
מבקשת ד' ס'
משיב
הנדון: היתר עגונה
נושא הדיון: היתר עגונה

פסק דין
בפנינו מקרה עגונה קשה, האשה ד' ס’ פנתה לביה"ד ומבקשת להתירה מעיגונה. העובדות שהובאו לפני ביה"ד הם כדלהלן:

האשה נישאה לבעלה בחו"ק בשנת 1979 ולהם ילד אחד בשם נ' והוא בן 20, וחיו בשלום ביניהם. בתאריך (12.4.2003) בשבת הגדול י' ניסן תשס"ג ביום בצהריים הבעל ר’ ד' צלל בטאבה בים סוף ומאז נעלמו עקבותיו.

ביום כ"ה ניסן תשס"ג ביה"ד קיים ישיבה ראשונה שבה נכחו המבקשת ואחותה וכן הרב ח' מ'. האשה סיפרה לביה"ד כי בעלה נכנס לשחות בים עם משקפת ושנורקל ומאז נעלמו עקבותיו, ואחרי יומיים מצאו אח"כ המשקפת והשנורקל, אך את הבעל או את הגופה לא מצאו.

המשטרה חיפשה אותו וגם נשכרה חברת צלילה ואף מסוק של הכוח הרב לאומי ולא מצאו דבר.

לשאלת ביה"ד האם המשקפת היתה קשורה חזק אליו השיבה: שכן וכי למשקפת ישנה רצועה וכשמצאו המשקפת היתה שבורה ולפי דברי המומחים הוסבר להם כי כשהאדם נמצא במצוקה הוא מושך את המשקפת קדימה ולא כלפי מעלה ולכן היא נקרעה.

היתה עמו עוד אשה שנכנסה איתו לים לשחות ויצאה מיד מהמים כי פחדה להמשיך בגלל תנאי הים הקשים (ראה דו"ח מרינה דיוורס המצויין בהמשך) ועמדה על החוף וראתה אותו שוחה ולאחר מכן נעלם ולא ראתה אותו יותר.

לשאלת ביה"ד מדוע לא מצאו את הגופה אם הוא טבע השיבה אחותו: כי הסבירו להם המומחים, שהיו באותו זמן זרמים חזקים של המים שיכולים להרחיקו וגם יש במקום דגה ושוניות שיכולים לגרום שהגופה תתפרק.

כעבור זמן קצר שהזעיקו עזרה סרקו האזור שעלול להגיע לשם ובמשך יומיים לא מצאו דבר חוץ מהמשקפת שקרועה.

לשאלת ביה"ד לאשה אם חיו בשלום, השיבה: שכל הזמן חיו ב"ה בשלום ובנוסף לילד המשותף שיש להם, גידלו עוד 2 ילדים נוספים כמשפחה אומנת.

ביה"ד קבע תאריך להמשך ליום ד' י"ב אייר תשס"ג והוזמנה לעדות אותה אישה שהייתה יחד איתו בים גב' ר’ל', כמו"כ הזמנו שני חוקרים ממשטרת ישראל מני ברכה ויעקב חיים.

יצויין שהתקבל אישור ממשטרת ישראל על קבלת המשקפת והשנורקל האומר כי ביום 27.4.2003 הובאה למשטרה מסיכת צלילה בצבע כחול תוצרתWBAPRO דגם FUTURAZ, ועליה חרוט המספר 135 וכן שנורקל בצבע כחול. את המסיכה קיבלה מידי קצין חילוץ ארצי פקד מני ברכה באמצעות מר חיים יעקב, ומסיים שהמסיכה סימן אותה באותיות י' פ' (על שם הקצין החתום על המסמך (יוני פולינגר).

כמו"כ צורף לתיק ביה"ד דו"ח חיפושים ממועדון "מרינה דיוורס" עבודות ימיות.

בדו"ח מציינים כי ר’ד' בן 49 נכנס לים ביום שבת 12.4.03 מול מלון מריוט בטאבה יחד עם אשה אחרת ולדבריה היא פחדה בשל תנאי ים קשים וחזרה לחוף, ואכן עמדה ועקבה אחריו במבט עד לנקודה מסויימת כ-150 מטר לנקודה מהחוף ובשלב מסויים איבדה קשר עין ולטענתה ר’ פשוט נעלם.

בדו"ח זה מציינים כי נעשו חיפושים על מימיים, ע"י מספר כלי שיט קטנים סמוך לטביעה באותו יום אולם לא נמצא דבר.

ביום 13.4.2003 מציינים בדו"ח כי קיבלו פניה להשתתף בחיפושים ואכן צוות צוללנים שמנה שמונה צוללים חיפש בשחיה באותו היום.

ביום 14.4.2003 בשעה 5.30 עברו את הגבול לכיוון מצרים ומיד התחילו בסריקה על מימית, וחיכו לאישור לצלילה, ואחר מספר שעות קיבלו הוראה לעזוב את מצרים כתוצאה מחוסר הבנה אצל השלטונות ואכן עזבו.

ביום 15.4.2003 נתקבלה שוב פניה מהמשפחה לשוב ולארגן צוות נוסף וחזרו למקום ואכן צוות זה מצא מסיכה וקנה כ- 150–200 מטר מהחוף באיזור בו נעלם ר’ מעיניה של האשה שהייתה ביחד איתו –אשר לדברי המשפחה בודאות שייכת לר’, ואשר אושר ע"י משכיר המסיכה.

בדו"ח זה מאשרים כי 3 זוגות סרקו עד לעומק של 30-35 מטר עד למרחק כ-300 מטר מהחוף על 400 מטר רוחב, ומאשרים כי ישנם שטחים סלעיים (ריף) ופני השטח מגוון ובעל עומקים משתנים.

ע"פ המלצותיהם, הסיכוי לאתר פריט נוסף נמוך ביותר, ומכל הסיבות שמנה מקשים על הדבר ומצריכים אמצעים רבים.

בדו"ח נוסף ביום 19.4.2003 "ממרינה דיוורס" מציינים שנתבקשו שוב לערוך חיפוש, ושבוע לאחר המקרה המצער יצא צוות מחפשים שמנה 7 אנשי צוות לחיפוש ומפרטים את פרטי החיפוש עם 3 זוגות צוללים, ואכן חיפשו עם ציוד משוכלל באמצעות סקוטרים עד למרחק משוער של 800 מט"ר מהחוף ובעומק של כ-43 מטר. זמן הצלילה של כל זוג כ-74 דקות, וזוג אחד אף הגיע עד לעומק של 55 מטר.

יצויין שהבעל ר’ד' ירד לים ביום 12.4.2003 בשעה 11.30 יחד עם אשתו וכן חברה אחרת ובתה של החברה.

בשעה 12.00 ר’ שוכר 2 מסכות ושני שנורקלים, ס’ אשתו של ר’ הבהירה לר’ בעלה כי המים קרים לטעמה ואינה מוכנה להכנס למים, בשלב זה ר’ אומר לחברה השניה "אז תכנסי איתי", ואכן הסכימה וע"פ התיכנון קבעו ס’ ו-ר’ל' להיפגש בשעה 13.30 כשר’ל' אמורה לקחת את בתה לסיור באזור בשעה 13.10.

ואכן ע"פ הדיווח נכנס ר’ והאשה ר’ל' לים ותוך כדי כניסה למים מלמד ר’ את ר’ל' להשתמש בשנורקל ובמסיכה, ואחרי כמה עשרות מטרים מהחוף ר’ל' נעצרה כיון שהים סוחף ואינה מוכנה להמשיך ותוך כדי הליכה פנימה ממשיך ר’ל' עד שהגיעו לו המים עד החזה וזה היה במרחק כ-100 מטר מהחוף ואז התחיל לשחות צפונה במטרה להגיע לריף שזה מרחק כ-100 מטר לכיוון צפון. כשר’ל' מגיעה לחוף היא רואה ממרחק את ר’ בתנועת שחיה ובהמשך נע בתנועה איטית דרומה בכיוון ההפוך מהמטרה, כשהיא רואה את ראשו מעל המים, בשלב זה אינה חושדת בכלום אבל לא ראתה את השנורקל רק את הקרחת של ראש ר’ אבל ללא תנועה של שחיה או גם סימני מצוקה. מה שהתברר אח"כ שאכן באותו מקום היה במצוקה כשנמצאה שם המסיכה שבורה בתפס השמאלי וע"פ המומחים נתלשה המסיכה בעת מצוקה.

בשעה 13.00 מגיעה אשתו של ר’ לר’ל' כ-15 דקות אחרי שנפרדה מר’ וחזרה לחוף, ואז ס’ אשתו של ר’ שואלת אותה מה קורה עם ר’ כי הם כבר צריכים להגיע לאוטובוס ואז ר’ל' עונה לה אני לא יודעת, משהו לא ברור, אני רואה את ראשו בכיוון דרום אבל הוא לא עושה סימנים שהוא חוזר.

ס’ חששה ואז רצה לקרוא לעזרה ור’ל' ממשיכה ללוות את ראשו הנמצא מעל פני המים כשהיא צועדת לכיון דרום, וכשס' חוזרת אליה אחרי כמה דקות אומרת ר’ל' שר’ נעלם לה.
בשעה 13.10 הודיעה ס’ למקום שכירת הציוד על היעדרות בעלה.
בשעה 13.44 מקבל מרכז הצלילה דיווח.
בשעה 14.05 מוציאים סירה של מרכז הצלילה יחד עם עוד בחור ומתחילים לעשות סריקות לכל אורך קו החוף עד לשעה 16.30.
בשעה 14.15 הצטרפו 2 סירות "זודיאק" שחורות של משמר החופים המצרי וסורקות את המים עד לשעה 17.40.
בשעה 15.10 ספינת דבור של חיל הים הישראלי יוצאת לפעילות באזור המדובר.

יצויין שהיה ליל ירח ויחידת חילוץ יוצאת לסיור גם בלילה בשעה 23.00 לוודא אם מישהו יצא מן המים, ולא נמצאו עקבות כל שהן בטווח של 10 ק"מ, דבר שמוכיח שלא יתכן שר’ יצא מן המים, הסיור נמשך עד השעה 1.00 בלילה.

גם ביום ראשון למחרת האירוע בשעה 8.00 בבוקר שני אנשים מיחידת החילוץ "אילות", כשאחד מהם אלוף עולם בצלילה חופשית, ערכו סריקות עד הצהרים ללא ממצאים.

החיפושים נערכו גם בשעות הצהרים וגם למחרת, גם ע"י רכבים שסרקו את החופים עד לטווח של כ-30 ק"מ דרומית. גם בשעות הערב נערכו סיורים ע"י בדואים לאורך החוף.

וכן ביום שני 14.4.2003 נערכו חיפושים ע"י שבעה צוללנים מיחידת החילוץ הארצית בפיקודו של מני ברכה עד לשעה 18.00. ואז בשעה 14.00 בסמוך לשעת הכניסה למים נמצאה מסכת הצלילה של ר’ (שאח"כ זוהתה ע"י משכיר הציוד והמקום שממנו הושכרה ע"י הסימון ומספר קטלוגי שזהה למספר המסיכה שר’ לקח) וזאת במרחק של כ-150 מטר מן החוף 37 מטר צפונית לנקודת הכניסה ובעומק של 2 מטר.

המסכה נמצאה שבורה בתפס השמאלי דבר שמעיד ללא ספק שר’ היה במצוקה באותו אזור ותלש את המסכה מעל פניו, המסיכה נופלת במקום ושוקעת בדיוק במקום בו היא מוסרת מהפנים, דבר שמעיד על השעה והמקום שבו היה הארוע שבגינו ר’ כנראה טבע.

אח"כ גם סירות מצריות ממשטרת מצרים המשיכו לסרוק גם הם את המים והחופים ולא נמצא דבר.

ביום ג' 15.4.2003 הצטרף אף מסוק של האו"ם בחיפושים עד לשעה 16.00 עד לנואיבה לפחות.

גם ביום ד' 16.4.2003 סיירו רוכבי גמלים בדואים וגם משלחת צוללנים "ממרינה דיוורס" שבאילת המתמחים בחיפושים בים סוף וצללו מהבקר עד הצהרים ללא תוצאות.

ביום 19.4.2003 צללו משלחת אחרת של צוללנים עד לעומק של 60 מטר מהבוקר עד הצהרים ולא העלו דבר.

הדבר הובא לידיעת המצריים ואף לידיעת הסעודים, כולל לארץ תימן בקשרים בלתי פורמלים אך ללא שום תוצאות.

לסיכום ע"פ הערכה של בעלי מקצוע הסיכויים למצא את ר’ או ממצאים כל שהם בים סוף הם אפסיים, וזאת גם לאור הזרמים התת ימיים החזקים ביותר בשל העומקים העצומים. וכן בשל הפעילות החזקה של הדגה בים.

ביום י"ב אייר ס"ג ביה"ד קיים עוד ישיבה ושמע עדותה של גב' ר'ל' שהיתה במחיצת ר’, ולדבריה כ-50 דקות אחר שטבע התחילו החיפושים עד לחשיכה. לדבריה נכנסה כ-10 מטר וראתה רוחות חזקות "הרגשתי שהים סוחף ואמרתי לו שהים סוחף ואני פוחדת אפילו שאני יודעת לשחות". אחרי שהתקדם כ-50 מטר קרא לי ואמרתי לו שאני פוחדת ואז אמר לי שאני אחכה לו בחוף. עמדתי כחצי שעה על החוף והסתכלתי עליו היה אמור לשחות לכוון צפון למרחק של כ-100 מטר וראיתי אותו מנסה אך כנראה שהים סחף אותו לכוון דרום אחרי כרבע שעה ששחה וניסה להתקדם אבל ראיתי כאילו נשאר במקום. אחר רבע שעה ראיתי את הראש שלו בלבד, הסתכלתי לשניה אחורה לראות היכן אני עומדת ובאה אשתו ס’ ואמרה שבשעה 13.10 תכננו מסא'ז אמרתי לה שאני רואה אותו ואז התחלתי לראות שהים סוחף אותו לצד דרום אז הבנתי שיש לו בעיה ואמרתי לה רוצי תביאי עזרה בסירה שיבואו להוציא אותו, ואז אשתו רצה ותוך כמה דקות כשאשתו הלכה לקרוא לעזרה הוא נעלם ולא ראיתי אותו יותר.

הסירה הגיעה אחרי חצי שעה והסברתי לבעל הסירה היכן נעלם, והלך לשם וחיפש ולא מצא, ונשאר לחפש שעות באזור עם הסירה ולא מצא כלום.

הים היה מאד סוער, לשאלת ביה"ד מהיכן יודעת השיבה: אחרי שאיבדתי אותו בקשר עין באו איזה זוג מבוגרים והאשה נכנסה לים ובעלה אחריה, היו שם רבע שעה וראיתי שהאשה נאבקה מאוד עם הגלים ויצאה , ניגשתי אליה ואמרה לי שהים נורא ובקושי חזרנו לחוף.

לדבריה הלכו הזוג הזה עד היכן שר’ הגיע ואפילו פחות.

ביה"ד שמע את העד יעקב חיים שהיה במקום החיפושים והוא בעצמו הלך לבחור שממנו שכר ר’ את המסכה וראיתי את המסכה שבורה והרישום זהה למסכה שר’ שכר, ולדבריו המסכה מטבעה שוקעת במקום שטבעה ואינה צפה.

באותה ישיבה הובאו לביה"ד מסמכים על מהירות הרוח באותו יום של הטביעה ובשעה הנקובה-
בשעה 12.33 המהירות היתה של 34 קשר.
בשעה 13.15 המהירות של הרוח היתה של 24 קשר בכיוון משתנה למרכז הים.
בשעה 13.43 הרוח עולה ל-43.9 קשר והיא רוח איומה.
בשעה 2.15 חוזרת הרוח לכיוון מרכז הים, בהתחלה הרוח היתה מכיוון צפון מערב ואח"כ משתנה לכיוונים אחרים.

ר’ אמור היה להגיע כ-100 מטר לכוון צפון כנ"ל היכן שהיה הריף, אבל לא הספיק להגיע אלא כ-37 מטר ששם נמצאה המסכה ואז נסחף בחזרה לכוון דרום.

לשאלת ביה"ד גם אם אדם טובע בים הרי הוא צף אחרי זה במשך כשעתיים ורק לאח"מ הוא שוקע איך זה שהוא לא צף גם בשעתיים הראשונות?

ואז אומר העד שר’ היה אדם ברי ומומחים אמרו לו שיכול לשקוע גם בפחות משעתיים ולכן בעל הסירה לא מצא אותו. עוד הוסיף העד שהמומחים אמרו לו שאם הגופה שקעה במקום עמוק לעולם לא תצוף, ורק אם שוקעת במקום לא עמוק אז אחרי 48 שעות יכולה לצוף שוב בחזרה ואח"כ שוב תשקע.

וכנראה ר’ נסחף לעומק של 60 מטר אחרי מרחק של כ-600 מטר מהחוף.

העד מאשר כי ר’ ואשתו חיו בשלום ביניהם, וזה מתוך ידיעה אישית שלו.

ביום א' סיון תשס"ג קיים ביה"ד עוד ישיבה ושמע את העדים, מני ברכה ממשטרת ישראל, וכן את ל'ד' שחתם על אחד מדו"ח החיפוש.

העד מני ברכה הינו קצין חילוץ ארצי מטעם משטרת ישראל ואחרי שהוזהר העיד, ולדבריו החיפושים נערכו למחרת גם מחוץ לגבולות המדינה והיה צריך לכך אישור מהמטכ"ל. לדבריו הצוות שלו מצא את המסכה השבורה במקום שר’ נעלם להערכתו בגלל שהמסכה נפלה הוא בלע מים ויתכן שצף ונסחף עם הזרם ולדבריו יתכן גם כשראתה אותו החברה ר’ל' צף לא היה בין החיים, ולפחות במצב עילפון ורק אח"כ הגוף התמלא מים ושקע.

לדברי המומחה המסכה בדרך כלל שוקעת במקום אולי זזה בטווח של 2-3 מטר ולא יותר מכך.

לדברי העד הצוות שחיפש שם בעומק של כ-15 מטר עד 30 מטר ואמר שיש שם זרימה חזקה מאוד לכיון דרום מזרח. לדברי העד, הכיוון של הזרימה של המים למטה הוא שונה מאשר פני המים.

לשאלת ביה"ד, שהרי בדרך כלל הים הוא פולט, השיב: שבים סוף ידוע שהדגה שלו טורפת ביחס לים התיכון ולכנרת. יש שם חתולי ים, אנו יודעים שהמקום הזה יש בו טור’ם, וביה"ד ביקש מהעד שיעביר לנו דו"ח ממומחה על הדגה הטורפת בים סוף ואמר שיעשה זאת לביה"ד.

העד השני ד. ל. י. לדבריו 40 שנה עוסק בים מילדות וצוללן מקצועי.

לשאלת ביה"ד מה המרחק לחוף הסעודי משיב כ-10 מייל ז"א כ-18 ק"מ.

העיסוק של העד הזה בדיג כרישים. לשאלת ביה"ד אם יש שם טור’ם איך הוא לא מפחד לצלול שם, משיב: אם אני התוקפן הם בורחים יש סוג מסויים שכל דבר שזז במים הם תוקפים אותו, ואמר ע"מ להמחיש לנו יכול להעביר לנו תמונות דרך האינטרנט. ואכן העביר לביה"ד תמונות כאלה, הממחישות טריפת הכרישים בני אדם רח"ל, תמונות שא"א להסתכל עליהם ומזעזעות.

כצייד כרישים, אמר לביה"ד, שמצא רגל אדם או חלק אחר מגוף בני אדם בתוך מעי הכריש. לדבריו, באיזור שקרה המקרה עם ר’ ד. יש מספר רב של כרישים. יש כריש נמר, הוא כריש שחי במים עליונים. יש כרישים כחולים באיזור, שהוא כריש מאד תוקפני, וכן יש בקרקעית הים כל מיני סוגי כרישים ובעלי חיים שמנקרים כל דבר שנמצא בקרקעית הים.

לדבריו, הזרמים החזקים במקום סוחפים ללב ים, וזה בדוק. ולדבריו כרישים יכולים להגיע לחוף, המקום מסוכן ונראה תמים. כאיש מקצוע אני אומר שהאיש הלך לעולמו.

לדבריו אדם בציוד רגיל לא יכול להגיע בשחיה לחוף סעודיה במרחק של 17 ק"מ רק עם ציוד עם ראשי נפץ.

ביה"ד קיבל גם חוו"ד מד"ר שפיגל מהמרכז לחקלאות ימית ביום (27.7.2003) וכותב בכותרתו: "הנדון ר’ ד. ז"ל".

העד הינו חוקר בכיר במרכז הלאומי לחקלאות ימית באילת, ועוסק במחקר ביולוגיה ימית כ-30 שנה וכותב למיטב ידיעתו ונסיונו במערכות אקולוגיות במפרץ אילת: "אין כל סיכוי למצוא שרידי אדם במפרץ אילת, במדה ולא נמצאה הגופה תוך מספר שבועות, וזאת משני טעמים א. טמפרטורת המים במפרץ אילת גבוה יחסית וגורמת לפירוק רקמות במהירות. ב. אוכלוסית הדגים של מפרץ אילת רבה ומגוונת ומכילה פרטים קרניבורים (אוכלי בשר –טור’ם) ואוכלי גוויות רבים. גם אוכלוסיית הכרישים רבה ומגוונת ועמה גם בעלי חיים שוכני קרקעית הניזונים מבשר". אי לכך, מסיים: "במידה והמנוח טבע, קלושים עד אפסיים הסיכויים למצוא אפילו שרידים של גופתו". ומציין שחוו"ד זו ניתנה ללא תמורה.

גם התפרסם הדבר בעיתונות הכתובה, אך לא נשמע דבר ממנו ואבד זכרו.

עד כאן תמצית העובדות והארכתי בהם כי יש חשיבות לכל פרט ע"מ למצוא לה היתר לעגונה שלפנינו.

והנה אחרי העיון בצדדי ההלכה נראה שיש להתיר אשה אומללה זו מעגינותה כדלהלן:

אף שהלכה היא, בטבע במים שאין להם סוף ולא עלה ואבד זכרו וגם נשתכח שמו הרי זו לא תינשא כמו שנפסק בשו"ע באבהע"ז סי' יז' סעיפים לב'-לד' והוא ממשנה ביבמות קכ"א, והוסיף שם בשו"ע שחכם המתיר במים שאין להם סוף מנדין אותו, מ"מ במקרה שלפנינו שאני, כמו שיתבאר.

ובגמ' שם מים שאין להם סוף אמר אביי היינו כל שעומד ואינו רואה מארבע רוחותיו ואף דקוו וקיימי אם יש גלים אימור גלי אשפלו ופי' רש"י אפילו למקום רחוק ומשם יצאו.

ושם אמר רב אשי הא דאמרו רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הני מילי באיניש דעלמא אבל צורבא מרבנן לא, דאי סליק קלא אית ליה ובמסקנא הגמ' חוזרת בה ולא היא דלא שנא צורבא מרבנן ולא שנא איניש דעלמא דיעבד אין, לכתחילה לא.

והנה במים שאין להם סוף שאשתו אסורה דשמא הוא יצא ממקום אחר, ובלא עמד כדי שתצא נפשו גם אין מעידין להשיאה אבל בדיעבד אם נישאת לא תצא. וכמו שכתב הרמ"א בסעיף לד' ועיין בח"מ ס"ק סא'.

והנה בנידון שלנו ודאי עמדו שם כדי שתצא נפשו וע"פ הדין אם נישאת לא תצא אפי' במים שאין להם סוף.

ואחרי מה שביה"ד שמע מעדויות וממוחים, לבי אומר שאפשר לומר עליו דברי הגמ' בדף קכ"א ע"ב אמר רב נחמן האלוקים אכלוהו כוורי לחסא וגם בנדו"ד לאור הכרישים המצויים בים סוף ובאיזור שבו טבע בעלה של עגונה זו.

ואגב יש לשאול לכאורה בגמ' זו איך רב נחמן אמר דבר זה ושעי"ז אשתו הלכה ונישאת והרי במים שאין להם סוף אשתו אסורה.

ואמרתי בדרך אפשר, שרב נחמן לא יכל להתירה כי מים שאין להם סוף אשתו אסורה אך לבו אמר שאכלוהו דגים ולא יכל להתירה, אבל אמר דבר כזה שהגם שידע שאם אשתו תשמע כך תנשא לא חשש כי אם נישאת בדיעבד לא תצא.

ומכאן רואים כמה טצדקי חיפשו חז"ל ע"מ להתיר עגונה מעגינותה. ומי לנו גדול מרב נחמן שהרשה לעצמו לומר כך ולא חשש שאשתו תשמע ותנשא ע"פ דבריו.

וראשית, הנה בהגדרת מים שאין להם סוף כתב הטור דהיינו ראוהו שנפל למים שאין להם סוף והרי הם גדולים כ"כ עד שהעומד על שפתו אינו יכול לראות כל ד' הרוחות, ובזה אין מעידין עליו דשמא יצא ממקום אחר.

ורי"ו בנתיב כ"ג ח"ג כתב: אע"פ שמצד אחד המים קרובים ליבשה, כיוון שמצד אחד רחוקים אינו נקרא שיש להם סוף וכ"כ הגאונים בתשובה.

והנה בנדון שלנו המקרה היה לאור היום בשעה 12.30 בצהריים ולא בלילה או לאור הלבנה והאשה שהייתה איתו בשם ר’ל' עמדה על שפת הים וראתה אותו כל הזמן עד שהוא נעלם מתחת למים במרחק סביר של כ-150 מטר מהחוף שזה לא מרחק גדול ושהעין שולטת. וא"כ הוי כעד שעמד שם ושהה בשיעור של עד שתצא נפשו מתחת למים.

והגם שישנה מחלוקת הריב"ש והמבי"ט בשיעור כדי שתצא נפשו אי בעינן ג' שעות או אפילו שעה קלה, ומובאים דבריהם באוצר הפוסקים באות רפט' סעיף קטן יא' על סעיף לד' בשו"ע. ויש המגבילים שיעור שהייה לרבע שעה ויש לחצי שעה ע"ש, מ"מ בנידון שלנו כו"ע יודו אפילו למחמירים כהריב"ש שמצריכים ג' שעות היו כאן ג' שעות שעמדו מעת הטביעה משעה 12.30 עד הערב, שהרי ר’ ראתה אותו עד שנעלם ראשו ועמדה שם עד שבאה הסירה ונכנסו לחפש אותו עם הסירה באיזור הטביעה עד לשעות הערב באותו יום, שזה לכו"ע שהייה כדי שתצא נפשו גם למחמירים, ועוד כיון שכאן חיפשו אותו בסירות הוי גם עמדו מכל הרוחות שיעור כדי שתצא נפשו, וגם העדה כיוון שעמדה על שפת הים במרחק של כ-150 מטר וראתה מעת הטביעה ועמדה שעות עם אשתו של הבעל הרי גם הם עמדו בשיעור כדי שתצא נפשו מכל צדדיו.

וכיון שכן יש לנו כאן גם שהו עליו בכדי שתצא נפשו שבזה ההלכה לפחות אם נשאת לא תצא דרק בלא עמד כלל שם אמרינן אף אם נשאת תצא דחיישינן שמא יצא מיד, כ"כ המגיד משנה והכ"מ בפי"ג מהלכות גירושין. והב"י בשם תשובת הרמב"ן הביאה הרמ"א ועיין בחלקת מחוקק ס"ק סא'.

וכאן בנידון שלנו שהיתה לא רק ר’ שעקבה אחריו עד שנעלם לה בתוך המים אלא גם אשתו ואחרים שבאו לחפש אחריו בסירה, הוי כרבים שעמדו שם ולא ראו אותו שניצול, וברבים לא אמרינן דמשום בהלה וטרדה לא היה יכול לראות שניצול ומה שאומר עתה שטבע רק בדדמי ביחיד שראה אמרינן סברא זו ולא ברבים, וכמו שכתב שערי דעה ח"ב סי' קיד' מובא באוצר הפוסקים ס"ק רפט' כה', ע"ש.

ובשו"ת משיבת נפש סוף סימן כו' הדן באיש שיצא מהבית, וכעבור שמינית השעה בא גוי מסל"ת ואמר שהנ"ל טבע, ומיד יצאו כמה אנשים ושהו ג' שעות במקום הטביעה וכתב דפשיטא שיש לו דין מים שיש להם סוף שהרי בשמינית השעה אין בו כדי שילך למקום רחוק דמסתמא היו רואים אותו כשהסתכלו אח"כ לכל הצדדים וא"כ הוי שהו כשיעור שתצא נפשו, ע"כ.

הרי בנדון שלנו שיצאו גם עם סירה לחפש אותו ושהו שם עד השעה 16.30 כמו שמצויין בדו"ח ובעדות בפני ביה"ד. ובשעה 14.15 הצטרפו עוד 2 סירות שגם הם סרקו יחד עם הסירה הראשונה ממרכז הצלילה והמשיכו לחפשו עד לשעה 17.40 הרי שעברו יותר משלש שעות מרגע הטביעה שנעלם מהעין.

ובחת"ם סופר ח"א סי' סה' דן באחד שנפל מהספינה לנהר והעד שהה על הספינה, כתב דאע"ג שהספינה הולכת כיון שהעומד בה עומד בגובה וגם רווח ליה עלמא וצופה ומביט מרחוק אפילו עד פרסה ויותר, דהיינו ארבעה מילים ויותר (שזה כ-5 ק"מ) וכמו שמשמע קצת מרש"י ביבמות קכ' ע"ב דחיישינן שמא עלה בריחוק פרסה או יותר, ובמסתמא האיש על הספינה היה לבו ועיניו אל הנטבע ואילו היה יוצא מהמים במקום שליטת עיניו היה רואהו מרחוק. ע"כ.

וא"כ בנדון שלנו שיצאה לא רק סירה אחת אלא ג' סירות למקום שנעלם בו שהוא כ-150 מטר בסך הכל מהחוף והם חיפשו שעות רבות במקום ובודאי עיניהם שלטו בכל המרחב של עד פרסה ויותר, ללא ספק הוי כשהו עליו שיעור כדי שתצא נפשו מכל רוחותיו והוי כמים שיש להם סוף, ולא רק עד אחד כאן שיכול לומר בדדמי בגלל הבהלה אלא רבים היו כאן ששהו שעות רבות עד הערב בלי הפסק שכל מטרתם להצילו או למצוא לו זכר.

ועוד כתב בשו"ת מהר"י בירב סי' טז' בעד שאמר שראה את פלוני נופל לים כשנשברה הספינה ולא ראהו שעולה, כתב דסגי בעדות זו להתירה בדיעבד, וזה ברור ואין צריך לפנים.

ובמהרי"ט ח"א סי' קלט' כתב בעד שאמר שראהו נחנק בתוך המים ואח"כ נטבע ולא ראהו יותר, כתב שבעדות זו יצאה האשה מחזקת א"א מן התורה אלא שלא חקרו את העד אם שהה כדי שתצא נפשו, ומשמע שאם ודאי שהה שם כדי שתצא נפשו אחרי שראהו שטבע ודאי אשתו מותרת.

והנה בנדון שלנו העדה מהרגע שראתה שהוא טבע ונעלם לא ראתה אותו יותר ושהתה שם עם אחרים שיעור כדי שתצא נפשו עד שבאו בעלי הסירות והמשיכו לסרוק ולחפש במקום שנעלם, וא"כ הוי שהו שיעור כדי שתצא נפשו וגם מכל צדדיו, משעת הטביעה ממש ולא יצא, וא"כ לדברי המהר"י בירב והמהרי"ט הנ"ל אין ספק שאשתו מותרת, וכאן בשופי שהרי המתינו וחיפשו אותו רבים במקום הטביעה שעות רבות לאור יום עד הערב כ-4 שעות ברציפות ויותר. גם כאן שבאו אנשים לחפש אותו בתוך המים להצילו ולהוציאו מהמים חי או מת ולשוא עמלו עד שכבר נתיאשו, מכל זה נראה שהרבה שעות יגעו להצילו א"כ הרי יש כאן לכו"ע שיעור שהייה, כי כוונתם היתה לנסות להציל.

גם יש להוסיף שכאן ראו שיש סימני מיתה שהרי זו האשה שראתה אותו כל הזמן שוחה לכיוון צפון ראתה שהפסיק להתקדם לכיוון צפון מקום היעד שלו וראתה אותו עומד בתנועותיו ואף נסחף לכיוון דרום, ואח"כ ראתה אותו צף בלי תנועות, ואח"כ ראתה רק את הראש שלו ואח"כ גם ראשו נעלם, ויותר מזה שמצאו במקום שנעלם מעיניה את המסיכה שלו שבורה ולפי המומחים היה במצוקה והוציא אותה בכח וכך נשברה, הרי הוכחות רבות שהיה במצוקה וסימני מיתה ובכה"ג כתב בדרכי נועם סי' יג' שלא אמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה ואין מתירים אותה אלא משום דאיכא למיחש שמא שט תחת המים או שהגלים הוליכוהו עד ליבשה וכמו שכתב המאירי, אמנם כשהיו סימני מצוקה ומיתה לפני שנכנס מתחת למים שאני, דאין חשש שיצא ממקום אחר או גל העבירו לגל ויצא.

גם יש לצרף שכאן מצאו המסכה שלו שזוהתה בודאות כשהיא שבורה דבר המעיד שהיה במצוקה ושבר אותה ואין חשש שיצא מתחת למים במקום רחוק כששהו זמן רב באיזור והוא לא יצא מעומקים ושחה על פני המים. זאת ועוד שהיו באיזור זרמים חזקים והים היה נורא כפי שהגדירו אותו אותו זוג שבקושי יצא מהים אחרי שנכנס למרחק פחות מהיכן שהגיע זה שעליו אנו דנים. וכמו שכתב בפ"ת ס"ק קלג' באחד שהעידו עליו שטבע במקום שהמים מתעקלים ומתגלגלים כגלגל במקום אחד והספינות מתגלגלות שם ואפילו טובעות א"כ כ"ש גברא דטבע אין ספק שרובא למיתה ואין ספק שהאשה יצאה מאיסור תורה אפילו בלא שהו כדי שתצא נפשו הוי כשהו כשיעור שת"נ – וכ"ש בנידון דידן שגם שהו כדי שתצא נפשו.

גם יש לצרף מה שכתב בפתחי שערים סי' כ' מובא באוצר הפוסקים בס"ק רצב' אות כט' שכתב לחדש דבטבע בנהר שהוא הגבול ויש שם שומרים ע"פ דינא דמלכותא שאסור לילך שם כידוע, א"כ בודאי היו תופסים אותו ולא שכיח שיצא מהמים ולא יתפסהו ואם היו תופסים אותו היה מתפרסם, בכה"ג ודאי אמרינן טבע ומת.

וא"כ בנדון שלנו שטבע בים סוף שהוא שייך רובו למצרים אין חשש שיצא בצד שלהם ובפרט כאן שיצא הבעל הנדון ע"ד לחזור לביתו וקבע עם אשתו בשעה 13.30 לחזור יש לצרף זה לסניף וכמו שכתב בשו"ת משיבת נפש (הראשון) סי' ל' דלהוציאה מאיסור א"א לפי דברי הנו"ב מהד"ת סי' מז' שמי שהולך על דעת לחזור מיד ולא חזר איתרע חזקת א"א וסמכינן על אומדנא זו עיין באוצר הפוסקים רצב' אות לב'.

זאת ועוד יש לצרף לכאן הסברא דבעבר זמן רב אחרי הטביעה ואבד זכרו דעת המקילים כמ"ש בשו"ת מהר"ם בן חביב סי' ה' שיצאה מאיסור א"א דאם יצא ממקום אחר קלא אית לה והיו שומעים על כך ובפרט היום שיש תקשורת מפותחת והביאו לידיעת השלטונות הן של מצרים והן של סעודיה ואחרים על העדרותו של אדם זה ואם היו מוצאים דבר מה ודאי היה נודע הדבר, וע"כ כתב שיצאה מאיסור א"א. וכתב שכן הוא שהרי הרמב"ם בפ"ז מנחלות הלכה ג' פסק במי שטבע במשאל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם ואבד זכרו אע"פ שאין משאין את אשתו לכתחילה הרי היורשים נוחלים על פיהם, וכבר ידוע דהכ"מ דיקדק בדברי הרמב"ם בפי"ג מגירושין הלכה כ' מדקתני טבע "ולא עלה" משמע דבעינן שיעיד ששהה עליו כדי שת"נ אבל בלא"ה אם נישאת תצא וכאן בהלכות נחלות לא הצריך הרמב"ם טבע "ולא עלה" אלא טבע לחוד ואבד זכרו סגי שאם נישאת לא תצא, אלא בטבע בצירוף אבד זכרו דבדיעבד אזלינן בתר אומדנא דמוכח טובא שאילו היה חי היה נודע ונשמע לנו עליו ועיין באוצר הפוסקים ס"ק רצב' בס"ק לג' שורה ארוכה של המקילים באבד שמו, ועיין שם המחמירים גם באבד זכרו באות לד'. מ"מ בנדון דידן שיצא מביתו על דעת לחזור וראו אותו מעת שטבע ונעלם עד שעות רבות לאור יום שחיפשו אותו ע"י סירות מהירות וגם מצאו המסיכה שלו שבורה דבר שמעיד שהיה במצוקה גדולה ועוד שע"פ מומחים ידוע שהיו שם באיזור זרמים חזקים, וסניף גדול יש להוסיף שגם דגה טורפת אדם קיימת במקום ולדבריהם יש להניח שנטרף ע"י הדגה כגון כרישים שמצויים לרוב באיזור הזה, בצירוף כל הנ"ל הוי כמים שיש להם סוף ועמדו עליו כדי שתצא נפשו ואשתו מותרת.

ועוד כאן ראוהו נטבע ומונח בלי תנועות בתוך המים כשיעור שתצא נפשו וכמו שהעידה האשה שהיתה איתו על החוף וראתה אותו בלי תנועות צף לכיוון דרום לכיוון ההפוך ששם לו למטרה להגיע אליה כפי שאמר לה ויודעת שהוא לכיוון "הריף" במרחק של כ-100 מטר לכיוון צפון.

ודומה למש"כ באגודת אזוב סי' נ' אות יד' בנטבע במים שאין להם סוף וראוהו בתוך המים בענין שלא נתעלם מן העין תוך שיעור כדי שתצא נפשו בכה"ג ודאי שריא לכתחילה דכיוון שלא נתעלם מן העין עד זמן שמת במים הו"ל כמת ביבשה דמה לי שמת ע"י מים או ע"י דבר אחר.

ועיין עוד אוצר הפוסקים ס"ק רס' אות ב'. וכשנוסף לטביעה עוד דבר שרובו למיתה הוי תרי רובי ואשתו מותרת לכתחילה וכאן חוץ מרוב אחד של מים שאין להם סוף הטובעים שם רובם למיתה, כאן שהיה ג"כ במצוקה ונמצאה המסכה שלו שבורה דבר המעיד על המצוקה ללא ספק ובכה"ג אדם במצוקה במקום שיש זרמים של מים חזקים ורוח חזקה שהייתה באותה עת וכפי שביה"ד שמע מפי מומחים ועוד היה בלי תנועה לפני שטבע הרי היה באפיסת כוחות וגם בזה רובו למיתה הרי לפחות עוד כמה רובי למיתה חוץ ממים שאין להם סוף.

ועיין באוצר הפוסקים שם אות ב'-ו' חבל פוסקים הסוברים כשיש תרי רובי וכ"ש שלשה רובי למיתה יש לסמוך על המקילים ולהתיר את אשתו.

וידועים דברי הר"א מוורדון שהביאו המרדכי ביבמות פ' האשה בתרא ושהביאו הב"י דדייק שחז"ל אמרו במים שאין להם סוף "אשתו אסורה" ולא אמרו לעולם ודייק מזה שבאבד זכרו אשתו מותרת, והגם שהב"י כתב עליו דהגס לבו בהוראה להתיר אשה ע"פ אותה תשובה עתיד ליתן את הדין ולכן שומר נפשו ירחק ממנה וגם הראבי"ה כתב על דברי ר"א מוורדון שאין לנו לבדות דברים בלא ראיה ולתת אמתלאות, כיון שהמרדכי בעצמו אחרי שהביא ר"א מוורדון הביא החולקים עליו הרי דוחה סברתו בשתי ידים ולא כתבה אלא שאם יעלה על דעת שום מורה הוראה אותה סברא יאמרו לו שדברי ר"א מוורדון היא וכבר דחויה ואין לסמוך עליה אפילו לסניף וכ"ש לעיקר.

ועיין במבי"ט שבשו"ת הב"י בדיני מים שאין להם סוף שהשיב על דברי הב"י ומה שהקשה על ר"א מוורדון. ובאוצר הפוסקים ס"ק רס' מאות טו' עד אות כב' .

ועיין בשו"ת חיים ושלום ח"ב סי' ב' שכתב דבתשובת המבי"ט ח"א סי' קיג' בירר דבריו כמה פעמים וכתב דכל שנתאחר ולא בא למועד אשר היה רגיל לשוב לביתו ואמרו עליו שמת סגי וכ"כ בעדות ביהוסף לר"י אלמושנינו סוס"י כה'. אומנם כתב המבי"ט בסי' שכ' שלא תנשא עד מלאת י"ב חודש מיום העלמותו אם לא ישמע עליו שהוא קיים נ"ל שהוי נשתכח שמו בין החיים, וכ"כ מהר"ם בן חביב בספרו עזרת נשים ובתשובתו שבגינת ורדים סי' ז'.

אמנם במהר"ם גאלנטי בתשובה סי' יא' כתב על דברי המבי"ט שהם דברים התלויים בשערה אך סיים דבריו שנ"ל לסמוך ע"ז אם יעבור עליו ב' או ג' שנים רצופות כדין החזקה שישמע שמתיאשים ממנו.

מ"מ הרבה פוסקים כתבו לא יותר מי"ב חודש. ועכ"פ כל זה היה בזמנם שהתקשורת לא היתה מפותחת אבל היום שישנה תקשורת מפותחת מאוד ובתוך זמן קצר מאוד אם לא בתוך דקות כל העולם יודע דרך התקשורת האלקטרונית מה קורה מסוף העולם ועד סופו באותו רגע, א"כ אין צורך זמן רב שיגיעו הדברים עד שיעור עד שישמע ויתיאש ויכתוב מכתב להודיע. שהיום אין צורך לכל זה, ואם היה יוצא ממקום אחר וחי ודאי היו יודעים עליו, שהוא גם היה טורח להודיע לאשתו שעמדה לידו באותו יום וקבע איתה להפגש איתה ע"מ ללכת למקום מסויים ובשעה מסויימת וגם חיו בשלום כפי שנתברר לביה"ד מפי עדים וא"כ ודאי שאין חשש זה שיצא ממקום אחר וחי במדינה אחרת.

ועיין במה שכתבתי בענין דומה בספרי ביכורי אשר ח"א סי' י' ועוד שמצאו סימן מובהק בבגדיו שכאן המסיכה שלו היתה מהודקת מאוד לפניו וכיוון שראוהו טבע בבגדים אלו, ואפילו בבגדים עליונים שקל לפושטם מעליו. ובסימן מובהק יש שכתבו דלא מהני כמו שמובא בלבוש בסי' יז' סעיף לב' וז"ל: שלא אמר הרמ"א דגם סימן מובהק בבגדיו דמהני אלא בבגד שלא היה לו פנאי במים לפושטו כדי להקל מעליו כגון חלקו או בתי רגלים דהיינו גרבים וכ"ש שאם היו בו קרסים שאז אנו צריכים לומר שבודאי טבע ומת ואח"כ ע"י בילבול המים נתפשטו ממנו, אבל בגד שיוכל לקורעו ממנו אפילו שיש בהם קרסים ולהשליכם מעליו כדי להקל עליו שיוכל לשוט במים, אין סומכין אפילו בסי' מובהק ע"כ.

והנה גם לדעת הלבוש בבגד שתולש אותו ע"מ להקל מעליו שיוכל לשוט אף ביש בו קרסים אין לסמוך על סימן מובהק שבו אבל בנידון שלנו שהמסכה עשויה לסייע לאדם לשוט ולא להיפך להקל מעליו והיתה קשורה אליו ודאי שאם הוריד אותה זה מכח מצוקה גדולה שהיה בה ולא ע"מ להקל מעליו לשוט יותר בקלות ואז גם הלבוש יודה שסימן מובהק בה ע"י מספר הזיהוי שהיה רשום עליה שזה שלו, וגם שבירה בתפסן הוי סימן מובהק לסמוך עליו שהרי ידעו שהיה לבוש בבגדים אלו קודם שטבע.

העולה מכל הנ"ל:

מכל הסניפים האלו שניתן לצרפם יראה, שיש לסמוך להתיר אשה זו מעגינותה ולקבוע שמותר לה להנשא.

א. הגם שטבע במים שאין להם סוף שאשתו אסורה מ"מ אם שהו כדי שתצא נפשו אם נישאת לא תצא וכאן הרי שהו כדי שתצא נפשו לכו"ע כולל המחפשים אותו על הסירות שרואים למרחוק ולכל הדעות גם אלה שמצריכים כמה שעות לשיעור שתצא נפשו היה שיעור זה. כך שעלה בידנו שאם נישאת עגונה זו לא תצא. ולפי מה ששמענו מפי ממוחים שיש כרישים רבים שטור’ם באזור זה במיוחד של ים סוף אפשר לומר דברי רב נחמן שאכלוהו כוורי ואם האשה תלך ותנשא לא תצא.

ב. כאן כיוון שראוהו באפיסת כוחות עוד לפני שטבע ונעלם מהעין הוי כשהו כדי שתצא נפשו עוד לפני שנעלם מהעין ובכה"ג גם בטבע אח"כ במים שאין להם סוף אין חשש שיצא ממקום אחר אחרי שגלים העבירו אותו למקום אחר.

ג. בנידון שלנו הרי מצאו את המסכה שלו שבורה שהיתה מהודקת בפניו ונמצאת במקום שהיה במצוקה וזו הוכחה ברורה שרק אחרי שהיה במצוקה הסירה מעל פניו בחזקה ונשברה וכמו שאמרו המומחים בפנינו, הרי הוכחה שהיה כבר במצוקה לפני שטבע במים שאין להם סוף.

זאת ועוד, נסחף לכיוון דרום הפוך ממה שהיה מתוכנן אצלו כפי שהתברר לנו ונודע בבירור שרצה לשחות לכיוון הריף לכיוון צפון מרחק של 100 מטר ואחרי כ-35 מטר נסחף לכיוון דרום זמן מה ואח"כ ראתה אותו בלי תנועה בכלל ורק אח"כ נעלם וטבע. הרי א"כ שלא מת ע"י טביעה במים שאין להם סוף אלא יש סבירות גדולה שכבר מת עוד לפני שטבע ונעלם מן העין ועכ"פ היה במצב של עלפון וזה התברר ובמצב כזה אין החשש שאולי יצא מתחת למים במקום רחוק שהרי היה במצב של עלפון ואי תנועה בטרם טבע לגמרי.

ד. גם יש לצרף את דברי הרב אליעזר מוורדון שמביא הב"י דבאבד זכרו אשתו מותרת גם במים שאין להם סוף ודייק שלא אמרו חז"ל אשתו אסורה "לעולם" והגם שהב"י כתב דהמתירה ע"פ סברת ר"א מוורדון עתיד ליתן את הדין מ"מ כבר המהרי"ט ישב דברי הר"א מוורדון והגם שאין לפסוק הלכה כמותו מ"מ כסניף ודאי אפשר לצרף את דבריו. ובפרט בימינו שהתקשורת מפותחת שתוך דקות יודעים מה נעשה בקצה השני של העולם וכאן הרי הודיעו לשלטונות מצרים וסעודיה וגם תימן הגובלים מצד השני של ים סוף ואילו היה עולה אצלם היה נודע הדבר. וע"כ באבד שמו וזכרו ובפרט כשחיו בשלום ורעות ביניהם ואף אימצו עוד בנים, ונכנס רק לזמן קצר מאוד ולא שב מאז ולא נשמע עליו אין חשש שיצא ממקום אחר אם באיזה אי נדח וחי שם, ואינו יכול לחזור לאשתו.

ה. ובעיקר בזה שטבע ביום בצהריים ויצאו בסמוך לטביעתו סירות לחפשו במקום הטביעה ובכל המקום הקיפו אותו למרחקים מספר פעמים ולא ראו ולא מצאו דבר ואם היה יוצא היו רואים אותו. הרי בכה"ג הוי טבע במים שיש להם סוף שרואים אותו מכל צדדיו ולא עלה.

ולחשש שמא יצא מתחת למים, גם זה עד מרחק וזמן מסוים אדם יכול להחזיק מתחת למים ואח"כ עולה, שאם לא כן אינו יכול להתקיים, וכאן הרי חיפשו ברדיוס של כמה פרסאות שלא עלה ולא יצא מן המים, וא"כ הוי כמים שיש להם סוף וראו אותו טבע ובאפיסת כוחות עוד לפני הטביעה, וע"כ אשתו מותרת.

והנראה לענ"ד כתבתי, באם יסכימו איתי חברי הגאונים שליט"א, וכן מרן הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א.

וה' יצילנו משגיאות ויראנו נפלאות אמן.

ניתן היום בירושלים ה' אב תשס"ג
(-) הרב מסעוד אלחדד

אחר שקראתי מ"ש מעלת הרבנים הגדולים הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א והרה"ג מסעוד אלחדד שליט"א, אני מצטרף להיתר, מהטעמים שכתבו בפסק דינם בצירוף כל הטעמים שכתבו.
(-) הרב עזרא בצרי

על סמך החומר שבתיק, פוסק בית הדין, ברוב דעות:

א. מתירים למבקשת ס' ד' בת ש' להינשא, מאחר שבעלה ר' ד' נפטר כשטבע בים ביום י' ניסן תשס"ג (12.4.2003) והשאיר אחריו זרע של קיימא.

ב. מורים למשרד הפנים לשנות בתעודת הזהות את מעמדה האישי של המבקשת ד' ס' מ"נשואה" ל"אלמנה".

ג. על משפחת המנוח ד' ר' ז"ל לנהוג בכל דיני אבילות מיום שתקבל את פסק הדין.

ניתן היום, ח' ניסן תשס"ד (30.3.2004).

(-) עזרא בצרי - אב"ד        (-) מסעוד אלחדד - דיין        (-) בנימין לוי - דיין
העתק מתאים למקור

הרב ב.צ. נהוראי

המזכיר הראשי