בפנינו תביעת בעל לחיוב האשה בגט ושלילת כתובתה ומזונותיה.

ראשית, נפרט השתלשלות ההליכים בתיק.

דיון ראשון התקיים ביום 11.1.12. מהלך הדיון מפורט בהחלטת בית הדין מאותו יום:

בפנינו תביעת גירושין של הבעל.
הצדדים נשואים 18 שנה, ללא ילדים.

בפתח הדיון בית הדין מנסה לברר עם האשה את עמדתה, אולם היא לא מגיבה לשאלות בית הדין.

בית הדין התרה באשה כי אם היא לא תגיב, יוטלו עליה הוצאות משפט גבוהות, בגין גזילת זמן שיפוטי יקר והטרחת הצד השני. אולם, למרות התראה, האשה לא מגיבה.

הבעל מפרט עמדתו: הוא כבר תשעה חודשים לא בבית, האשה רצה אחריו עם פטיש, האשה רבה אתו כל העת, צועקת עליו כל הזמן. אין כל קשר ביניהם בחודשים האחרונים.

ב"כ הבעל מוסיפה: הבעל פתח תיק בבית המשפט, תביעה רכושית ופירוק שיתוף. נועד דיון ליום ראשון, והשופט כבר מינה שמאי ואקטואר. האשה לא אפשרה לשמאי להיכנס. לאור התנהגות האשה שאינה הגיונית, מבקשת לחייב את האשה בגט.

עוד טוענת כי האשה לא עובדת והבעל עובד. טוענת כי הבעל היה איש מוכה ע"י האשה.

בשלב זה בית הדין מתרה שוב באשה להגיב לשאלות שנשאלת או לדבר בפני בית הדין, ומפרט בפניה את האפשרויות הקבועות בחוק בגין זילות בית הדין ושיבוש מהלכי דיון, הטלת הוצאות משפט או מאסר.

עתה האשה מגיבה.

האשה נשאלת ע"י בית הדין האם היא רוצה שלום בית או גירושין. האשה מתחמקת מתשובה. עונה על דברים שלא נשאלת. לאחר הפצרות רבות של בית הדין, מגיבה האשה כי לאור התביעה של הבעל, אי אפשר לחיות עמו כך. עוד טוענת כי לאחר שיראו את הוכחותיה, בית הדין עצמו יסבור כי היא צריכה להתגרש.

למעשה האשה מבקשת להתגרש רק אחר המצאת ההוכחות שלה כנגד הבעל. טוענת עוד כי הבעל צריך לשלם לה על הגירושין. ברם, לא מוכנה לומר כמה היא תובעת מהבעל.

ב"כ הבעל דורשת הוצאות משפט בסך 5000 ש''ח בעבור הדיון הקודם אליו האשה לא הופיעה. לטענתה, סך זה כולל שכר הבעל ושכר עורך דין.

בית הדין מציין כי בהחלטה הקודמת נקבע כי דרישתה של ב"כ הבעל לתשלום הוצאות משפט תידון בדיון הבא, קרי – דיון זה.

האשה מגיבה כי היא לא הופיעה לדיון הקודם, משום שרצתה שהבעל יאמר את דברו לבד. ועוד הוסיפה: "לא ידעתי שצריך להופיע, בהזמנה היה כתוב שיש צו הבאה, חיכיתי לצו הבאה והוא לא הופיע".

בית הדין אינו מסוגל להבין את תגובתה של האשה, תגובה אשר אינה מצדיקה את אי הופעה לדיון. בית הדין רואה באי הופעתה לדיון הקודם ניסיון להארכת הליכי משפט או חיבול בהליכי משפט. מגמה זו מוכחת בעליל מהתנהגותה של האשה בבית הדין בדיון האחרון.

לאור האמור, בית הדין מחליט כך:
א. בית הדין מאשר את הסכמת הצדדים להתגרש.

ב. בית הדין רואה בחומרה רבה את התנהגותה של האשה בבית הדין, אשר גזלה זמן שיפוטי יקר וביזתה את בית הדין בהתנהגותה. בית הדין נהג באשה במלוא הסבלנות, ולא הטיל עליה סנקציות כלשהן. ברם, בית הדין מתרה באשה כי במידה והתנהגות זו תישנה, בית הדין יטיל על האשה הוצאות משפט כבדות וישקול אף הטלת מאסר על האשה בגין ביזיון בית הדין וחיבול מהלך הדיון.

ג. בית הדין ממליץ לאשה להיעזר באיש מקצוע כדי להגיש תביעותיה הכספיות, אם ישנם. האשה רשאית לפנות לשם כך ללשכה לסיוע משפטי.

ד. יש לקבוע דיון נוסף.

ה. במידה והאשה לא תופיע לדיון הבא, כפי שארע בדיון הקודם, בית הדין ישקול להוציא כנגדה צו הבאה בתנאים מחמירים.

ו. במועד הבא לא תישמע כל טענה באשר לחוסר ייצוג משפטי.

ז. לאור אי הופעתה לדיון הקודם, בית הדין מחליט להטיל על האשה הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 500 ש''ח. בשלב זה מושתות הוצאות משפט סמליות, במטרה שהאשה תפנים את המסר שיש להתייחס בכל הרצינות לרשויות המשפט במדינת ישראל, אף אם מצב הדברים אינו מתאים לרוחה.

ח. יש להעביר העתק החלטה זו למרכז לגביית קנסות, רחוב יפו 224 ירושלים.

דיון שני נקבע ליום 20.3.12. האשה הופיעה אך הבעל לא הופיע.

דיון נוסף התקיים ביום 11.6.12, ולהלן מהלכו כאמור בהחלטה מיום זה:

בפנינו תביעת גירושין של הבעל.

טענות הצדדים מובאות בהחלטת בית הדין מיום 11.1.12.

במסגרת ההחלטה הנ"ל, אושרה הסכמת הצדדים להתגרש.

ב"כ הבעל פותחת בפירוט התביעה כיום: הצדדים פרודים כבר מעל שנה. הרכוש נידון בבית המשפט. מונה כונס נכסים. למעשה מציעה לאשה להתגרש עתה, כאשר שאר הרכוש ידון בבית המשפט.

האשה מגיבה: הבעל לא קיים עמי יחסי אישות תקינים כל ה-18 שנה. הוא רוצה רק את זכויותיי. בגללו אין לנו ילדים. אף סכום גבוה לא יכול לפצות אותי על כך שאיני אם ונשללה ממני האמהות. היו לי טיפולים לשם הֵריון. לא ידעתי שהבעל לא מקיים יחסים. היו לי טיפולי הפרייה בבית חולים.

ב"כ הבעל מגיבה: האשה צירפה תיק רפואי משנת 2001 ויש פרוטוקולים של טיפולים והורמונים שהיא לקחה. הרופא ד"ר ישי כתב בשנת 2002 כי האשה הגיבה נגדו בתוקפנות ובכעס, וכתב שאף אם יימשך הטיפול יש לערב עו"ס ואין לוותר לאשה בשל תוקפנותה. הרופא ודאי בדק אם היא לא בתולה כטענתה, לפני טיפול ההורמונאלי.

בית הדין הציע בדיון כי בית הדין יפסוק בשאלת הפיצוי לאחר קיום דיון, ואז הם יתגרשו. האשה תובעת לדעת מהו הפיצוי שייפסק, וטוענת כי אם הפיצוי לא ימצא חן בעיניה, היא לא תתגרש. למעשה האשה תובעת פיצוי בגין כתובתה בסך מיליארד דולר.

בית הדין חקר את הבעל באשר לקיום יחסי אישות ביניהם. הבעל טוען כי הם קיימו יחסי אישות רגילים. עוד טוען שלאחר שנה מהנישואין הם הלכו לרופא נשים לבדוק את סיבת אי הריון, והרופא נתן טיפול, ואכן היה בשלב מסויים הריון מחוץ לרחם.

האשה מודה שהיה הריון מחוץ לרחם שבע שנים לאחר הנישואין, לאחר טיפולי פוריות. ההריון היה מכח יחסים עם הבעל. טוענת כי הבעל היה מוציא אתה מהריכוז במהלך יחסי אישות.

בית הדין הבהיר לאשה כי עוד לא הוכח כטענתה שבגלל הבעל אין להם ילדים, והבהיר לה שיתכן ובשל בעיה רפואית אצלה לא נקלט ההריון, ויתכן והיא לא זכאית לכתובה ופיצוי בנסיבות מסוימות. בית הדין הבהיר לאשה כי אם היא לא תוכיח שבגלל הבעל אין להם ילדים, יתכן והיא לא תקבל לא פיצוי ולא כתובה.

הבעל מצהיר כי בבדיקת זרע שערך, הזרע היה תקין. אף האשה מאשרת שהרופא אמר שזרעו תקין. האשה מצהירה כי עשתה טיפולי IVF, עשתה כמה החזרות לאחר השאיבות, אך ההריון לא נקלט.

בית הדין עבר על החומר הרפואי שהגישה האשה, ולא מצא שם רמז לכך שבגלל הבעל ההריון לא נקלט. מהחומר עולה בין השאר כי האשה סבלה מכאבים וצריבה בנרתיק. כן עולה כי סבלה מציסטות. עוד נאמר באישור הרפואי מיום 22.8.11 כי אין הפרעה גניקולוגית המונעת פעילות מינית.

בית הדין נותן לאשה 30 יום להגשת הצעת פיצוי ריאלי לשם סיום ההליך והליכה לגירושין. לחילופין, היא רשאית להמציא ראיות בפרק זמן זה לטענתה כי אכן הסיבה שלא היו להם ילדים היתה בגינו של הבעל.

אם לא תתקבל תגובתה במועד ולא תמציא ראיותיה כאמור, בית הדין יסיק כי אין הדבר בגינו של הבעל אלא בשל בעיה בריאותית אצל האשה, ובית הדין ישקול לפסוק גירושין ללא פיצוי או כתובה בנסיבות מסוימות שיבדקו. אם אכן אין הדבר בגינו של הבעל, הרי יתברר כי הבעל מסר כל שנותיו לשם הניסיון להרות עם האשה, אף שאצלו לא היתה כל בעיית הולדה, והאשה אמורה להוקיר לו טובה על כך ולא לגנות אותו בדרך שעשתה בדיון האחרון.

במקביל, על ב"כ הבעל לדווח אודות ההליך הרכושי המתקיים בבית המשפט, האם אוזנו הזכויות בין הצדדים, האם התקבל דו"ח אקטואר, והיכן עומדת סוגייה זו. יש לדווח בתוך 10 ימים.

למעשה עד היום האשה לא הגיבה לבית הדין.

ביום 19.9.12 נתנה החלטת בית הדין נוספת –

הודעת ב"כ הבעל הוקראה.
לפנים משורת הדין, בית הדין נותן לאשה פרק זמן נוסף לתגובה, כפי שהתבקשה במסגרת החלטת בית הדין מיום 11.6.12. יש להגיב בתוך 14 יום.

העדר תגובה אף הפעם, בית הדין ישקול לפרשה כהסכמה לאמור בסיומה של החלטה זו, וישקול חיובה של האשה בגט, על כל המשתמע מכך, כולל שקילת האפשרות להטלת הוצאות משפט על האשה בגין אי התייחסות להחלטות בית הדין.

ברם, למרות האמור, תגובת האשה לא התקבלה.

ביום 16.10.12, לאור בקשת הבעל לחיוב האשה בגט ושלילת כתובתה בגין חוסר תגובתה (כן טען שהיא אינה משתפת פעולה אף עם בית המשפט), יצאה החלטה נוספת בה נאמר:

הודעת ב"כ הבעל הוקראה.

לאחר שהבעל יקיים את החלטת בית הדין מיום 11.6.12 באשר לתגובתו שנדרשה, בית הדין יאות לעסוק אף בבקשה זו לגופה.

בית הדין מתרה באשה פעם נוספת להגיב, לאור האמור בהחלטה הנ"ל.

ברם, למרות כל האמור, תגובתה לא התקבלה עד היום.

במקביל, ביום 28.10.12 התקבלה תגובת הבעל בה נאמר כי ההליך בבית המשפט טרם הסתיים. כן טוען שלא התקבל עדיין דו"ח אקטואר, משום שהאשה לא משתפת פעולה עם הכנת הדו"ח. למעשה מבקש שוב לחייב את האשה בגט וכן לקבוע כי האשה אינה זכאית למזונות ולכתובה.

דין מרומה באישות וערווה
בפתח הדברים נקדים: בית הדין רואה בהתחמקויותיה ובחוסר תגובותיה של האשה דין מרומה, ורואה בכך הודאה מצידה לטענה כי אי-ההולדה לא נבעה מסיבתו של הבעל, כאמור בהחלטה מיום 11.6.12.

ידועים דברי הרא"ש באשר לשותק בעת הדין ואינו משיב לטענות הדיין. הרא"ש בתשובותיו (כלל קז סימן ו) הדגיש כי השותק בעת דרישותיו וחקירותיו של הדיין במקום שידבר, שיסביר ושיצדיק את דבריו, אין שתיקתו מתקבלת. שתיקתו בעת הזאת מעוררת חשד בלב בית הדין שמא רמאי ניצב לפנינו.

בדבריו שם דן הרא"ש בדין תורה שהיה בין שני בעלי דין, בין ר' שלמה לר' ישראל, וכך כותב הרא"ש בתוך דבריו לאחר שמביא כל הדין ודברים שהיה בין הצדדים:

"ואחר טענות הללו התחילו הדיינים לדרוש ולחקור כדי לעמוד על אמתת הדבר וכו' השיב רבי ישראל שאין לו להשיב על התביעה זו כי כבר השיב עליה, ועל התביעות הבטלות שתבע לו אין לו מה להשיבו יותר. עוד שאלוהו הדיינים וכו' והשיב רבי ישראל שאינו חייב להשיב על זה וכו'. עוד שאלוהו שיאמר להם אם פרע לר' שלמה זה המעות וכו' והשיב רבי ישראל ואמר שאינו חייב להשיב על זה. עוד שאלוהו וכו' והשיב שאין לו להשיב יותר ממה שהשיב."

עוד כמה שאלות מובאות שם ברא"ש ששאלו הדיינים את ר' ישראל ולא חפץ להשיב להם תשובה.

וכך התייחס הרא"ש לשתיקתו זו:

"וצריך הנתבע להשיב על כל מה שישאל הדיין, ואם אינו רוצה להשיב לדיין ומכסה ומעלים דבריו ומשיב תשובות גנובות כדי שלא יוכל הדיין לעמוד על אמתת הדין, מה יעשה הדיין – לזכותו אי אפשר מאחר שנראה לו דין מרומה וכו', ואם יסתלק מן הדין היינו זכות וכו', על זה ועל כיוצא בזה נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכיון שנראה לדיין שאם היה זה משיב על שאלתו היה הדבר מתברר, ומחמת שלא יתברר הוא כובש את דבריו, יעשה הדיין כאילו השיב ונתברר שקרו ויחייבנו באומד הדעת, אע"פ שאינו יכול לברר שקרו בבירור ובפירוש, מאחר שהעדר הביאור בא מחמת רמאותו שאינו רוצה להשיב על חקירות ודרישות כדי שיתברר שקרו, אומדנא דמוכח היא ורשאי דיין מומחה לדון באומדנא דמוכח כזה וכו'."

מדברי הרא"ש נמצאנו למדים שבעל דין השותק בעת שנשאל שאלות ע"י בית הדין, על הדיינים להתייחס לעניין כאילו השיב הבעל דין על שאלותיהם ונמצא שקרן בטענותיו, ויכולים לחייבו בדין ע"פ אומדן דעתם, למרות שחסר בעצם הבירור.

דברי הרא"ש הנ"ל נפסקו להלכה גם בסמ"ע (חו"מ, סימן טו ס"ק יג) ובש"ך (שם, ס"ק ה), ושם לא ציינו את התנאי שיהיה דיין מומחה.

בסגנון דומה התבטא גם המרדכי (בבא מציעא, רכב), וכתב:

"כיון שאומר 'איני רוצה לפרש', ניכר שהוא רמאי, ודין מרומה הוא, וצריך דרישה וחקירה וכו', הלכך יש לו לשמעון לפרש דבריו, ואם לא יפרש דבריו, יפסיד."

וראה גם ברמ"א בחו"מ (ריש סימן עה) שכתב שאדם שאינו רוצה לברר דבריו, אם נראה לדיין שיש כאן רמאות, הוא יפסיד.

דין זה נאמר בעיקרו בדיני ממונות אך לכאורה ניתן להחילו אף בעניני אישות. כאסמכתא לדבר שניתן להסתמך על דין מרומה אף בעניני אישות, עי' בפסקים וכתבים לגרי"א הרצוג זצ"ל, שו"ת אבהע"ז (עמוד תרסח), שם דן אודות אשה האומרת "נטמאתי" ונתנה אמתלא, ובסוף הדברים כתב כך:

"מתוך המסיבות וההסתכלות בענין נקבע בדעתי שאשה זו עשתה הרע, ועתה בעצת וכו' מצאה לה דרך לבלבל את המוחות, וגם תרקבא דדינרי באה להוציא. לדעתי אין לך דין מרומה מזה, וגאוני קשישאי (כמדומה לי כבר הר"ן ז"ל) השתמשו ביסוד של דין מרומה גם במשפטי אישות, ודי בזה."

וראה אף בשו"ת אמרי יושר (להגר"מ אריק זצ"ל, סימן עו) בענין המסרבת לבוא לדין, כתב כך: "כיון דבעלה טוען עליה כמה טענות מעוברת על דת, והיא מסרבת לבוא, הרי כמבורר שכן הוא כאמירת הבעל". הרי שסבר שהתחמקות מלבוא לדין, גורמת לכך שבית הדין יתייחסו לענין כאילו האשה מודה בטענות. זהו ממש כדינו של הרא"ש בתשובתו אודות הדין הממוני – המתחמק מלשתף פעולה בדיון, דנים אותו באומד הדעת כאילו התבררה אשמתו.

הרי שמצינו כמה פסקי דין מפורשים שגם לעניני אישות מיוחסת הלכה זו (וראה עוד מקורות לכך בספרי אורות המשפט ח"ג).

פסיקת גירושין
לאור כל האמור, כולל התעלמות האשה מהחלטות בית הדין ולאור אישור הסכמת הצדדים להתגרש כאמור בהחלטות קודמות, בית הדין מממש את האמור בהחלטתו מיום 11.1.12 ומחייב את האשה בקבלת הגט. במסגרת קביעה זו בית הדין מאמץ את טענות הבעל כי הסיבה שהצדדים ללא ילדים אינה מחמת סיבה התלויה בבעל, ומשכך, לאור העובדה כי הבעל לא הוליד עד היום, לאחר שנות נישואין ארוכות של 18 שנה, האשה חייבת לקבל גיטה, כמובא ברמ"א אבן העזר (סימן קיט סעיף א) שלא תיקן רבנו גרשום במקום מצווה.

לאור האמור, יש לפתוח תיק לסידור גט.

בית הדין מתרה באשה כי אם לא תופיע לסידור הגט שייקבע, בית הדין ישקול להזמינה בצו הבאה ע"י משטרת ישראל בתנאים מחמירים.

כתובה
על פניו היה מקום לומר כי מחמת עילה זו, האשה לא זכאית לכתובתה, כאמור בשו"ע אבן העזר (סימן קנד סעיף י) ובב"ש שם (ס"ק כב), בנסיבות בהם הסיבה לאי ההולדה אינה בגינו של הבעל אלא בסיבתה הרפואית של האשה. ועי' ברכת שלמה (לגר"ש טנא; סימן כה), שהסיק בשיטת הבית שמואל:

"גם הבית שמואל סובר בדעת הרמב"ם שהיא צריכה לטון ברי שאינו יורה כחץ, אז יש לה כתובה, אבל אם לא טוענת ברי שאינו יורה כחץ, אין לה כתובה. ואפשר אף אם הבעל ג"כ אינו טוען ברי, אין לה כתובה, שמעמידין ממון על חזקתו ודינו כאומר איני יודע אם נתחייבתי."

באשר לעובדות בנסיבות דידן, ראה האמור בהחלטה מיום 11.6.12 באשר לנסיבות אי קליטת ההיריון:

בית הדין הבהיר לאשה כי עוד לא הוכח כטענתה שבגלל הבעל אין להם ילדים, והבהיר לה שיתכן ובשל בעיה רפואית אצלה לא נקלט ההריון, ויתכן והיא לא זכאית לכתובה ופיצוי בנסיבות מסוימות. בית הדין הבהיר לאשה כי אם היא לא תוכיח שבגלל הבעל אין להם ילדים, יתכן והיא לא תקבל לא פיצוי ולא כתובה.

הבעל מצהיר כי בבדיקת זרע שערך, הזרע היה תקין. אף האשה מאשרת שהרופא אמר שזרעו תקין. האשה מצהירה כי עשתה טיפולי IVF, עשתה כמה החזרות לאחר השאיבות, אך ההריון לא נקלט.

בית הדין עבר על החומר הרפואי שהגישה האשה, ולא מצא שם רמז לכך שבגלל הבעל ההריון לא נקלט. מהחומר עולה בין השאר כי האשה סבלה מכאבים וצריבה בנרתיק. כן עולה כי סבלה מציסטות. עוד נאמר באישור הרפואי מיום 22.8.11 כי אין הפרעה גניקולוגית המונעת פעילות מינית.

כך שקיימת הודאה שהבעיה לא מהבעל. משכך, היה מקום לומר כי האשה לא זכאית לכתובתה לאור הנימוק שמובא לעיל.

ואולם, לאחר העיון נראה כי עדיין יש מקום לומר שלא איבדה כתובתה. וראה שו"ע אבהע"ז (סימן קטז) ובבית שמואל (שם ס"ק ג), וכן חלקת מחוקק (סימן קיז ס"ק א), כאשר העולה ממכלול הדברים כי אף ביחס למומין או לנישואין באיסור, אם האשה עצמה לא ידעה מכך מראש ולא הסתירה דבר מה מהבעל בעת הנישואין, אינה מפסידה תוספת כתובתה (כגון בנמצאה איילונית). אף בנידון דידן כך מסתבר, שאף אם קיימת בעיית פוריות אצל האשה, הבעיה לא היתה ידועה לאשה מראש, ומשכך אין להפסידה תוספת כתובתה.

ואולם ע"פ תירוצו השני של החלקת מחוקק שם, שהחילוק בין מומים לאיילונית הוא שאת האיילונית יכלו לבדוק קודם בסימניה, ולכן ישלם כתובתה, א"כ ביחס למום של אי הולדה לא יהיה ניתן לומר כך, ויתכן שיש בסיס להפסידה כתובתה, כדוגמת מומין שידעה עליהם טרם נישואיה.

בענין זה, עי' בספר ברכת שלמה (סימן כה), שם האריך בשאלת זכאותה של אשה שלא הולידה בדמי כתובתה. למעשה מציין מחלוקת ראשונים, מחלוקת הרמב"ם והראב"ד, האם איילונית זכאית לתוספת כתובה, ובאות יד שם מביא בשם הרש"ש כי אשה שלא הולידה לא זכאית לתוספת כתובה, וציין שהסיק בשו"ת לחם רב (לבעל לחם משנה; סימן נד), שיכול הבעל לומר קים ליה כראב"ד שאין לה תוספת בכהאי גוונא, ומסיק בשו"ת ברכת שלמה: "לפי כל המבואר שיש פוסקים שלא מגיע לה תוספת כתובה, הרי הבעל יכול לטעון קים לי". הרי שברמה העקרונית הסיק כי רשאי הבעל לטעון קים לי כשיטה הפוטרת אותו מעיקר כתובה ותוספת כתובה, אלא שבמקרה שהיה לפניו לא פטר את הבעל מכך, משום שנשא אותה בסמוך לגיל ארבעים, והיה עליו לקחת בחשבון שהתחייבותו לכתובתה היא אף אם האשה לא תוכל להוליד.

ברם, למרות כל האמור, בית הדין מחליט שלא להכריע בסוגיית הכתובה כבר עתה. בית הדין קובע כי לאור חיובה של האשה בגט, כאמור לעיל, הצדדים יתגרשו בראשונה, ורק לאחר הגט בית הדין יכריע בשאלת הכתובה, לאחר דיון נוסף או בלעדיו, ואולי אף בדרך של פשרה, בהתאם לשיקול דעת בית הדין, ולאור דרישה מתאימה בענין הכתובה שתתקבל לאחר הגט והצגת הכתובה ע"י האשה. באשר לפסיקת הכתובה, בית הדין ישקול לפסוק בשאלה זו אף לאור החומר שבתיקים הקודמים שבין הצדדים, עיון בחומר הרפואי המצורף לתיק והחלטות בית המשפט אם יתקבלו.

ניתן ביום כ"ט במרחשון התשע"ג (14/11/2012)