ב"ה
בית הדין הרבני האזורי טבריה
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב אוריאל לביא הרב חיים בזק הרב יועזר אריאל |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 867976-1 | |
תאריך: |
כ"ה אדר תשע"ג
07/03/2013 | |||
תובעת |
פלונית
| |||
נתבע |
פלוני
| |||
הנדון: | גירושין | |||
נושא הדיון: | חיוב בעל בגט עקב ליקוי בכוח גברא |
"האשה: אני מכירה אותו [...] שנים, אין לי אמון להבטחות יותר, הוא לא בעלי בשום תחום, כל מה שקשור בתחום הזוגיות, מתקשורת ועד חיי אישות – אין בינינו שום קשר.
ביה"ד: מה גרם לכך?
האשה: אני לא יודעת להגדיר. ניסיתי ליצור איתו קשר, אבל אלו דברים שפיזית מוטטו אותי. אני מרגישה ששילמתי בבריאות שלי. לאחרונה קורה שאני עוזבת לא פעם את הבית כדי להיות בודדת, אני חיה חיים לא נורמליים, זה גורם שאני לא מתפקדת כאימא, במשמעות של לתת לילדים את מה שמגיע להם, בצורת יחס ובישולים. הגעתי למצב לא בדיוק של דיכאון, אבל אני מגיעה לבית מהעבודה ונכנסת למיטה, אני משלמת מחיר יקר, אין לי פרטנר.
ביה"ד: האם כך המצב כל השנים?
האשה: כן.
ביה"ד: והבעל הוא הגורם לכל זה?
האשה: אך ורק הוא.
ביה"ד: האם זה דפוס התנהגות שהיה מתחילת חיי הנישואין?
האשה: אני חזרתי בתשובה לפני הנישואין. חייתי באמונה וקיבלתי את כל הדברים בצורה הזאת, ולאט לאט הבנתי שזה לא צורת חיים. אני אשה פעילה, בהתחלה היה לי היסח הדעת, בשנתיים האחרונות זה בא לידי קריסה.
ביה"ד: הייתם אצל יועץ נישואין?
האשה: לפני שלושה חודשים כשהחלטתי שאני רוצה גירושין. כי לאורך כל השנים אנחנו בהתייעצויות. והייתה מעורבות של הילדים הנשואים שלי שביקשו שלא נתגרש, בגלל טובת הילדים, הסכמתי ללכת ליועץ נישואין, הלכנו פעמיים לייעוץ.
ביה"ד: מה יצא מזה?
האשה: בעלי במשך כל השנים ער בלילות וישן בבוקר, ככה זה במשך [...] שנים. ככה הוא חי ... אני ישנה בלילה כל השנים לבד. היו הרבה פעמים שלא הלכתי למקווה כי לא היה לכך טעם – הוא לא היה מעוניין ...
ביה"ד: את מתכוונת לשיחות שהיו אצל היועץ?
האשה: לא, שיחות שדיברנו בינינו ביחד.
ביה"ד: איך את רוצה להסיק מסקנות משני מפגשים? הרי את רואה שהוא יכול להשתנות, מה עיקר הבעיה שיש היום?
האשה: אני לא מסוגלת יותר. כמשל, אני מרגישה שהוא לקח תרנגולת ומרט אותה ושחט אותה, אני באפיסת כוחות, ואפיסת אמון. יש לו בעיה בגישה הוא חושב שאין בעיה בכלל, הוא יכול לומר מה את רוצה, ומה את צריכה ואני אעשה מה שתבקשי, אבל הוא לא מבין שיש בעיה.
הבעל: אני אוהב את אשתי, פנַי לשלום בית. יש הרבה דברים שצריך לתקן, אני אומנם במצב שגם אצל היועץ בגלל המצב רק אני צריך לעשות שינוי".
"האשה תובעת להתגרש ובדיון שהתקיים היא הבהירה את הרקע לכך. לדבריה, כעת ובהתחשב בבעיות ובקשיים שהיו מנת חלקם כל השנים, כבר אינה מוצאת מקום שיתאפשר להחזירם לשלום בית. מאידך גיסא, הבעל מבקש כי יינתן לו פרק זמן נוסף שבו יוכיח לאשתו שחל שינוי מהותי ויסודי, וכי הוא משקיע את תשומת הלב הראויה על מנת להביא לתיקון הנחוץ.
בסיום הדיון, בית הדין הודיע לצדדים כדלהלן: בשלב הנוכחי ולאחר הדיון הראשון, עדיין לא יינתן פסק דין לגופה של תביעת הגירושין. מומלץ לשני הצדדים לשוב ליועץ הנישואין ששמע את שניהם לאחרונה, וזאת במגמה לבחון האם עדיין ניתן להביא להסכמה על חזרה לשלום בית, תוך ליווי ההליך והדרכה צמודה לשני בני הזוג.
הבעל הסכים להמלצה זו, ואילו האשה הודיעה שכעת לאחר כל שעבר עליה בתקופת הנישואין, היא אינה מסוגלת להסכים להמלצה זו, אם לאחר שיקול דעת נוסף, האשה תישאר בעמדתה זו, עליה לבקש לקיים דיון נוסף בתביעה, במגמה שההליך יושלם בפסק דין."
"ב"כ האשה: האשה עשתה כמה וכמה ניסיונות לשלום בית, אך אחרי הכול אני לא רואה שיש אצל האשה אפשרות לשלום בית, לא נפשית ולא מנטאלית. זה נמצא במקום קיצוני ומאוד אבוד. זה כל כך קיצוני עד כדי כך שאת סעודות השבת וסעודת החג היא אוכלת לבד. היא לא נמצאת במקום שהוא נוכח, זה "מאיס עלי" בצורה הכי קיצונית שקיימת.
ביה"ד: אתה סבור שיש לחייב את הבעל בגירושין גם מעבר לטענת "מאיס עלי"?
ב"כ האשה: כן, במשך שנים רבות הם קיימו יחסי אישות אולי 20 פעם, בעשר השנים האחרונות או בשמונה השנים אחרונות, חוץ מפעמים ספורות – פעמיים או שלוש – היו הפסקות של פעם בשנה, האשה השתדלה מאוד–מאוד לבוא לקראתו ... זה בן אדם שלא מסוגל לישון בלילות, זה כך כבר שנים רבות.
ביה"ד: לא קורה מידי פעם שהוא ישן בלילה?
ב"כ האשה: לא, מעולם, אף פעם. גם לי זה היה נשמע הזוי לחלוטין אבל זאת המציאות. ...
ביה"ד: נבקש לשמוע את העובדות מהאשה עצמה, האם המציאות שהוא החל לתאר זה מציאות חד–פעמית או חולשה, או שזאת בעיה שחזרה על עצמה?
האשה: דווקא בפעם האחרונה היה ניסיון, הבעיה התפקודית קיימת בכל העשר שנים, אצלנו כל פעם זה קורה אחת לשמונה חודשים, לחצי שנה, הבעיה שקיימת אצלו זה שאי אפשר לקיים את המצווה, ביקשתי ממנו בזמנו, לפני מעל עשר שנים שילך לטיפול. הצגתי את הבעיה הזאת גם בפני רב. אמרתי, אולי יש בעיה, בעיה שלא צריכה לקרות, ורק אחרי תחנונים שהוא יפנה לרופא, וכל זה כמובן בזמן שאנחנו לא מסתדרים בינינו, ורק אח"כ הוא קנה תרסיס שגם בקושי עזר. זה היה לפני עשר שנים.
ביה"ד: וכשאתם יחד מתקיימים יחסים או שלא מתקיים כלום?
האשה: זה לא רק עניין של זמן, אין תפקוד כפשוטו, הוא טוען שזה בגלל שיש משהו שבמשהו ולכן זה כך צריך להיות.
יש אצלו פליטת זרע לבטלה, זה עם השתדלות... הבעל הזה הרס אותי לא רק נפשית ולא רק רוחנית... אני חזרתי בתשובה לא בשביל ליפול,... מה שקורה כיום זה שאני לא מסוגלת להיות במחיצתו...
ביה"ד: את טוענת א. שיש בעיות ביניכם. ב. שהוא לא נמצא בבית. ג. שאין ביניכם יחסי אישות תקינים.
ביה"ד: האם בזמן שקיימתם יחסים הבעת נגדו יחס שלילי?
האשה: בשנים האלו ממש לא.
ביה"ד לבעל: מה עמדתך, האשה מבקשת להתגרש – אתה מתנגד או מסכים?
הבעל: אני בטוח שעם השתדלות אמתית משני הצדדים אפשר להסתדר ... אני לא ער בלילות, אני בבית בלילה כל החיים ולומד תורה. היו שנים שהיה שלום בית ויחסים מאוד טובים. לא היו בעיות של חדירה, יש לנו ילדים, אם אני לא באתי לאשתי או שלא היו יחסים זה בגלל דברים שקרו באותו יום ... אין לי בעיות של זקפה.
ביה"ד: בשנים האחרונות היו ביניכם יחסי אישות?
הבעל: עקב התקררות היחסים אז יכול להיות שהיה משהו, לפני כן, לא קיים דבר בעולם שאפשר לעשות עם אשה ולא עשיתי.
ביה"ד: לטענתה את הדבר העיקרי לא עשית.
הבעל: עשיתי הכול לפי מה שה' אומר.
ביה"ד: היא תיארה קודם משהו, היא דוברת אמת?
הבעל: אם הבעל רצה להאריך כדי שלאשה יהיה סיפוק אז לטובת האשה אז אולי פעם או פעמיים זה קרה. ... אין אצלי שום בעיה, וגם אחרי כן קניתי תרסיס".
"אבל בנותנת אמתלא לדבריה... אז דיינינן לה כדינא שתקנו הגאונים ונקרא דינא דמתיבתא... ואין כופין אותו לגרש, ולא אותה להיות אצלו."
"כל שמשלחה מביתו הרי הוא כמורד מתשמיש, ואם רצתה מוסיף לה וכו' ואם רוצה יוציא ויתן כתובה, כל שפירש ממנה מתוך הכעס יותר מן הזמנים שנאמרו בפרק אעפ"י, כל אחד ואחד לפי מה שהוא אדם."
"לענין תשמיש אינו רשאי לגרוע עונתה כלל. שאפילו בחמר ונעשה גמל, אמרינן בגמ' דרוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות, כ"ש למנעה מתשמיש. ואם עושה, כן בין בתשמיש בין להשרותה ע"י שליש שלא ברצונה, דנין להם כדין מורד על אשתו."
"טעמא דמסתבר הוא דכיון דאינו מקיים מצות עונה יוציא ויתן כתובה. ואפילו אי טענה ישען על ביתו ויעמוד ויפרוץ הגדר ונכנס, ומיד סר כחו ומשמש באבר מת, מהימנא לפום האי שיטתא. דאי משום דמשקרא הא ידע בעלה בהאי מילתא ואמרינן דבמלתא דקים ליה לא משקרא, ואי משום דלא מפקדא אפריה ורביה הא אתיא מחמת טענה ואמרה בעינא חוטרא לידה ומרא לקבורה, ואפילו לא אתיא מחמת טענה מהימנא, ויוציא ויתן כתובה, דאין זה קיום עונה, דאדרבה מצטערת היא יותר. ואע"ג דהעראה כביאה לכל הדברים, לקיום עונה לא מקריא ביאה... דליכא חיבה כלל, ואפילו הערה והעראה כביאה, ומכל מקום משום חיבת ביאה הוא וליכא... דהאי אתתא דקאמרה אינו יכול לשמש עמה כדרך כל הארץ, ולימא אינו יכול לשמש עמי ותו לא. אלא משמש הוא אלא שאינו כדרך כל הארץ, משמע שזו היא טענתה."
"בנידון דידן יש טענה נוספת של ענין עינוי נפש בעונה גופה, שגם כשחי אתה אינו חי בדרך הרגילה, והרי זה בחינת על מנת שתתהפך לאחר התשמיש ולא תתעבר, שפסק מרן בסי' ע"ו סי"ב יוציא מיד ויתן כתובה, ומכ"ש כאן דאין לה הנאה של תשמיש כלל... יש צער גדול לאשה בזה, שאינו שוהה על הבטן כראוי ואינו מרוה צמאונה הרי זה בגדר מורד מתשמיש, שאינו מקיים העונה הזקוקה לאשה כראוי", עכ"ל.
"הן אמת שהתוס' במס' יבמות ס"ח ע"א בד"ה שבינו לבינה כתבו דשמא אין לה הנאת תשמיש כל כך כשאינו יורה כחץ ע"ש בדבריהם, וא"כ שפיר הוא מעיקר הזיווג. ואמנם התוס' כתבו רק דרך אפשר לומר, והרא"ש שם ביבמות מעתיק רוב דבור התוס' ההוא ודבר זה לא הביא ע"ש."
"מפורש בדברי הריב"ש שאמנם מבקשים כן מן האשה, אבל אם היא מתעקשת אין חוסמין אותה ומחייבים אותו לתת לה גט. ועיין בפס"ד מבי"ד הגדול (כרך ג' עמ' פ"ד ואילך), שכתבו שגם התשב"ץ שהובא בבית יוסף סי' קנ"ד אינו חולק על הריב"ש הנזכר, אלא שהוא מדבר לענין כפייה לגט ובזה כל שיש לו סיכויים להרפא אין כופין אותו, אבל לענין לחייבו לגט כולי עלמא לא פליגי דאם מתעקשת ומסרבת להשלים עמו מחייבים אותו בגט ואינה חייבת לגלגל עמו שמא יתרפא, וכמו שכתב הריב"ש. (וע"ע פסה"ד כרך ה' מעמ' ר"מ וכרך ט' מעמ' צ"ה). ועיי"ש עוד (כרך ג' עמ' פ"ט) שכתבו וז"ל: ולכן במקרה שלפנינו מצד אחד יש להעמיד את המערער על חזקתו שעוד לא שב לאיתנו וכו' ומצד שני, אין האשה יכולה להתגבר על רגשי שנאה שהתפתחו אצלה, אשר זה כשלעצמו גורם מפריע להחלמתו של הבעל, ועי"ז הסיכויים להבראתו עם אשה זו יותר קלושים הרי בנידון זה אין הבעל זכאי לטעון איזיל ואבדוק נפשאי, לכן נראה שמן הדין יש מקום לחייב את הבעל לגרש את אשתו ולחייבו במזונות כל זמן שלא יפטרנה בגט. ועיי"ש שהביאו דברי הרמב"ם שאינה כשבויה שתיבעל לשנוא לה, ואין איפוא לחייבה לחיות עמו ולעזור לו להבראתו. ולפי"ז הוא הדין בנידוננו שאמרה שהבעל שנוא עליה ואינה יכולה להסתכל עליו, אין לחייבה לעשות ניסיון לשלום ולעזור לו להבריא וממילא הוא עומד בחיובו לתת גט. לאור כל המבואר פסקנו – הבעל חייב לתת לאשתו גט פיטורין כד"ת."
"מה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות... ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת."
"ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים יישנו בסוכה לפעמים הוי מצטער ולא מקרי כעין תדורו וכבר אמרו (בעירובין סג ב) נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה (מיכה ב ט) זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישנים שם ואפילו אשתו נדה."
"אמר רב ברונא אמר רב כל הישן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר דנשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. ואמר רב יוסף אפילו באשתו נדה."
"בכמה מקומות הזהירו חכמים שלא לסבב או לגרום שום ריחוק בין אדם לאשתו. אף בסוגיא זו אמרו כל הלן בקילעה שאיש ואשתו שרויין בתוכה עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה, כלומר שגורם לו לפרוש, ולא עוד אלא אף באשתו נדה כן שהרי מ"מ גורם לו להתרחק ממנה."
"איתא התם, אמר רב ברונא אמר רב כל הישן בקלעא שאיש ואשתו ישנים בה עליו הכתוב אומר [מיכה ב, ט] נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. ואמר רב יוסף אפילו באשתו נדה כלומר, שאסורים בתשמיש, מכל מקום מדברים זה עם זה והוא להם לתענוג, וכשאחר ישן שם הם בושים מפניו."
"מדברי מרן נראה דיכול שלא לדור עמה ולהניחה לבדה בלילה, מ"מ כיון דרגילים בזה, אדעתא דמנהג המדינה נשאה. וכן הוא בכל דבר שרגילים רוב בני העיר."
הרב אוריאל לביא – אב"ד | הרב חיים בזק – דיין | הרב יועזר אריאל – דיין |