הצדדים נשואים זה לזה כחמש עשרה שנים ולהם שני ילדים ושמותיהם [א'], יליד 12.10.1999, ו[נ'], ילידת 6.11.2001.

לפני בית הדין עומדת תביעת הבעל לגירושין. בתביעת הגירושין כרך הבעל את נושא מזונות האישה, רכוש הצדדים, משמורת הילדים, מזונותיהם, חינוכם והסדרי ראייתם – הכול כמפורט בכתב התביעה.

בדיון שהתקיים בפני בית הדין בנוכחות הבעל וב"כ הבעל וכן ב"כ האישה (האישה נמצאת בגרמניה עם הילדים) הודיעו ב"כ הצדדים כי יש הסכם להתגרש ללא כל קשר להמשך ההליכים והם מסכימים להתגרש באופן מידי.

המחלוקת בין באי כוח הצדדים היא אם בית הדין מוסמך לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין. תמצית טענות האישה מופיעות בבקשה שהגיש בא־כוחה בכתב, בלשון זו:

"א. כת"ר אינו מוסמך לדון בכלל העניינים הכרוכים בתביעת הגירושין שכן הצדדים הסכימו על סמכות שיפוט ייחודית ובלעדית לבית המשפט לענייני משפחה.

ב. כת"ר אינו מוסמך לדון בעניינים כאמור, גם בשל פסק דין אשר אישר את ההסכמה לעיל שהינו בתוקף ומעולם לא בוטל.

ג. כת"ר אינו מוסמך לדון בעניינים הנ"ל גם משום שקודם להגשת התביעה, הוגשה בקשה ליישוב סכסוך בעניינים הנ"ל לבית המשפט לענייני משפחה.

ד. כת"ר אינו מוסמך לדון בעניינים הנ"ל גם משום שחלק מהנושאים, כמפורט להלן, נדונים, כל עוד הצדדים שוהים בגרמניה ועד חזרתם לישראל, אם וכאשר, על ידי בית המשפט המוסמך במקום מגוריהם הרגיל של הילדים."

ב"כ האישה טען בדיון לפנינו כי הסמכות לדון בנושא משמורת הילדים, הסדרי ראייתם וכן רכוש הצדדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. לטענתו, הצדדים ערכו הסכם ביום 2.10.2007 שאושר וקיבל תוקף של פס"ד בבית המשפט לענייני משפחה ביום 14.10.2007. ב"כ האישה מסתמך על סעיפים 23–24 להסכם, ושם נאמר:

23. הצדדים מסכימים ומתחייבים כי סמכות השיפוט הייחודית והבלעדית לדון בכל העניינים הכרוכים בנישואיהם ו/או בגירושיהם (למעט הגירושין עצמם) לרבות ענייני האפוטרופסות, המשמורת, הרכוש והמזונות תהיה לביהמ"ש לענייני משפחה בישראל, וכי אין ולא תהא בשהותם מחוץ לישראל, כדי לפגוע בהסכמתם זו.

24. מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל ולמען הסר ספק, הצדדים מסכימים ומתחייבים כי הערכאה המשפטית המוסמכת באופן בלעדי וייחודי לדון בכל עניין מענייני הילדים, הינה בית המשפט לענייני משפחה בישראל – והוא בלבד."

כמו כן טען ב"כ האישה כי האישה הגישה לבית המשפט בקשה ליישוב סכסוך טרם שהוגשה התביעה של הבעל לבית הדין, והבקשה בעינה עומדת.

עוד טען ב"כ האישה כי בית הדין אינו מוסמך לדון גם משום שהסמכות נתונה לבית המשפט בגרמניה כל עוד שהילדים לא חזרו לישראל, והאישה הגישה שם תביעות למזונות אישה וילדים וכן תביעה למשמורת זמנית על הילדים וצו עיכוב יציאה מגרמניה בעניין הילדים.

מאידך גיסא, ב"כ הבעל טען כי בסעיף 27 להסכם הנ"ל מופיע כדלהלן:

"27. מוסכם כי היה ובתום שנת הלימודים הזו יסכימו שני הצדדים, בכתב על המשך השהיה בגרמניה, יוארך תוקפו של הסכם זה, באופן אוטומטי, למשך שנת לימודים נוספת (קרי – עד יולי 2009) ובאותם תנאים ניתן יהיה להאריך את המשך השהיה ותוקף ההסכם – גם לגבי שנת הלימודים שלאחר מכן (קרי עד יולי 2010). למען הסר ספק – כל ההסכמות האמורות לעיל בהסכם זה – המתייחסות לשנת הלימודים הנוכחית, תחולנה אף על המועדים המוארכים האמורים כאמור."

דהיינו, כי כל תוקפו של ההסכם היה למשך שנה או לשנה נוספת בלבד ועל כן אינו בתוקף.

באשר לטענה בדבר הבקשה ליישוב סכסוך שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בישראל טען ב"כ הבעל כי היא הוגשה בחוסר תום לב ועל כן אין היא מונעת את סמכות בית הדין. ביחס לתביעות האישה בגרמניה טען ב"כ הבעל כי עצם הגשת התביעות שם מלמדת אליבא דשיטת האישה שאין סמכות לבית המשפט לענייני משפחה בישראל, אך למעשה הפורום הנאות לדיון בעניין הוא בישראל ובפרט שהתביעות בגרמניה הוגשו לאחר שהוגשו התביעות לבית הדין הרבני.

בית הדין מבהיר בזה כדלהלן:

מבדיקת ההסכם מתחילתו ועד סופו נראה כי כל תוקף ההסכם היה לאותה שנה או לשנה נוספת כמופיע בסעיף 27 להסכם הנ"ל.

ע"פ הדברים גם מסעיף 31א להסכם הנ"ל המשמעות היא כי ההסכם כולו בנוי על התקופה שהצדדים יהיו בגרמניה. וזאת כמופיע בסעיף 31 וסעיף 31א להסכם הנ"ל, כדלהלן:

"31. במידה ויבחר אחד מהצדדים להפסיק את החיים המשותפים שביניהם, ישתפו הצדדים פעולה, בתום לב, לשם הסדרת מלוא העניינים התלויים ביניהם (לרבות נושא הגירושין, נושא המזונות, נושא חלוקת הרכוש ונושא משמורת הילדים בישראל והסדרי ראייתם).

31א. הצדדים מסכימים כי באם תפר האישה את הסכמתה לשוב לגרמניה עם הקטינים כאמור בהסכם זה (למעט בשל סיבות שאינן תלויות בה ו/או כוח עליון), כי או הסכם זה יהא בטל ומבוטל על כל סעיפיו ולרבות כל ההצהרות הכלולות בו, לרבות לעניין מקום המגורים של הקטינים."

הצדדים האריכו את שהותם בגרמניה מעבר לתקופת ההסכם, אולם לא הוצגו בפנינו ראיות כי הוארך תוקפו של ההסכם באשר לתניות השיפוט שבו, וב"כ האישה אף לא טען זאת.

לפיכך, ההסכם עצמו אינו יכול להיות מקור בר־סמכא להעדפת סמכות השיפוט של בית המשפט לענייני משפחה בישראל על פני סמכות השיפוט של בית הדין הרבני.

למעלה מן הצורך נציין כי ספק הוא אם בעלי דין יכולים בהסכם ביניהם להתנות על סמכות השיפוט הייחודית של בית הדין הרבני בישראל לדון בעניינים הכרוכים בגירושין לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. ראו לעניין זה תיק (רבני גדול) 834826/2 פלונית נ' פלוני (י"ח בתמוז התשע"א / 20/07/2011), שם קבע בית הדין הגדול כי אין בכוחו של הסכם מוקדם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, לפיו ביהמ"ש לענייני משפחה הוא שידון בסכסוך עתידי בענייני מזונות ורכוש הכרוכים בגירושין, לשלול את סמכות ביה"ד הרבני לדון בסכסוך מאוחר בעניינים שנכרכו בכנות וכדין בתביעת גירושין כנה שהוגשה לביה"ד הרבני. והשוו להחלטה מן הימים האחרונים בתיק (רבני פ"ת) 939635/1 פלוני נ' פלונית (י"ט בתמוז התשע"ג / 27/06/2013).

במקרה דנן הבקשה ליישוב סכסוך שהגישה האישה לבית המשפט לענייני משפחה קודם להגשת התביעות לבית הדין אינה יכולה לשלול את סמכות בית הדין הרבני. בית המשפט העליון פסק בהרכב מורחב של שבעה שופטים כי –

"...על בן־זוג המגיש בקשה ליישוב סכסוך להיות מעוניין ביישוב הסכסוך עם בן־זוגו בדרכי שלום, ללא צורך בהכרעה שיפוטית. עליו להגיש את הבקשה מתוך רצון כן לחיפוש אחר פתרונות מוסכמים, ועליו להיות נכון לשתף פעולה לשם כך עם הגורמים הטיפוליים והמקצועיים ביחידת הסיוע (או בהליך הייעוץ או הפישור החיצוני אליו הופנו בני־הזוג בהסכמתם). אין להסכין עם מצב בו הבקשה ליישוב סכסוך מוגשת ככסות עיניים בלבד, כשמטרתה העיקרית אינה ניסיון כן ליישב את הסכסוך הזוגי בדרכי שלום, אלא תכליתה הדומיננטית היא לרכוש סמכות שיפוט בפני בית־המשפט לענייני משפחה בדרך קלה ומהירה, תוך ייתור הצורך בהגשת כתבי טענות ערוכים כדבעי. לשון אחר; אין לאפשר ניצול לרעה של הליך הבקשה ליישוב סכסוך רק כדי להשיג יתרון טקטי במסגרת "מרוץ הסמכויות."

...חוסר תום־הלב בהגשת הבקשה ליישוב סכסוך עשוי להביא לכך שלא יהיה בבקשה האמורה כדי למנוע מבית־הדין הרבני לרכוש סמכות שיפוט בעניינים שנכרכו בפניו בכנות וכדין בתקופת הביניים שלאחר הגשת הבקשה ליישוב סכסוך וטרם הגשת כתבי־תביעה בפני בית־המשפט לענייני משפחה כאמור בתקנה 258כא."

מתוך המסמכים שבתיק עולה כי האישה מודה כי בטרם הגשת הבקשה ליישוב סכסוך התנהלו הליכי גישור בין הצדדים אך הם לא צלחו. האישה לא סיפקה כל הסבר מדוע סברה כי להליך גישור ביחידת הסיוע של בית המשפט יש סיכויי הצלחה גדולים יותר מאלה שכשלו. מאז שהגישה האישה את הבקשה ליישוב סכסוך עברו חודשים רבים והיא לא עשתה דבר כדי לקדם את ההליך. אילו לפחות הייתה האישה מתייצבת לדיון לפנינו – וב"כ הבעל הלין על אי־התייצבותה ללא היתר ובניגוד לתקנות הדיון – יכולה הייתה להישאל על כך ועשויים היינו להתרשם שמא תשובה שתיתן תשכנע אותנו בכנותה. משלא התייצבה לדיון, משאין היא מקדמת את הליך יישוב הסכסוך, משאין לפנינו הסבר משכנע לכך, משאין הסבר מה רבותא יש בבקשה ליישוב סכסוך לאחר כשלון הליכי הגישור – באים אנו למסקנה כי היא הוגשה בחוסר תום לב "ככסות עיניים בלבד, כשמטרתה העיקרית אינה ניסיון כן ליישב את הסכסוך הזוגי בדרכי שלום, אלא תכליתה הדומיננטית היא לרכוש סמכות שיפוט בפני בית־המשפט לענייני משפחה בדרך קלה ומהירה, תוך ייתור הצורך בהגשת כתבי טענות ערוכים כדבעי."

כמו כן אין לקבל את הטענה כי על התביעות שלפנינו להימחק מטעמי סמכות בין־לאומית – מן הטעם שכביכול בית הדין אינו הפורום הנאות לדון בעניין. בית הדין הרבני הוא חלק בלתי נפרד מן המערכת המשפטית של מדינת ישראל. טענת "פורום בלתי נאות" עשויה להתקבל כשהיא מופנית אל מדינת הפורום על כל הערכאות המשפטיות שבה. ברם, במקרה דנן האישה בעצמה נקטה הליך משפטי בדמות בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה בישראל. עובדה זו שומטת את הקרקע מכול וכול מתחת הטענה ל"פורום בלתי נאות". האישה לא סיפקה כל הסבר – ואיננו סבורים שיש לה כזה – הכיצד בית המשפט לענייני משפחה הוא פורום נאות מבחינת מישור המשפט הבין־לאומי אך בית הדין הרבני אינו כזה – ויודגש: בעניינים הכרוכים בגירושין – מזונות, חלוקת רכוש והחזקת ילדים – פוסקים בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לפי אותו דין.

בנוסף, ההסכם שנערך בין הצדדים – אף שפג תוקפו – מלמד כי הצדדים ראו את עצמם וילדיהם כבעלי זיקה מוחלטת לישראל והדגישו חזור והדגש כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בענייניהם בכלל ובענייני הילדים בפרט. מסעיף 31א להסכם אף ניתן להתרשם כי האישה היא שביקשה במיוחד להדגיש את הזיקות לישראל. על כך יש להוסיף כי בא־כוחה, עו"ד שמואל מורן, ראה לציין בדיון לפנינו כי הוא שניסח את ההסכם.

נכון הוא שכשעוסקים בענייני ילדים עשויה להיות עדיפות לפורום במדינה שבה הם מתגוררים בדרך קבע. אולם במקרה דנן, תוכנו של ההסכם המפורט שערכו הצדדים – אף שפג תוקפו – בצירוף הבקשה ליישוב סכסוך שהגישה האישה בישראל מלמד שזיקתם של האישה והילדים לישראל כמדינת הפורום הנאות חזקה היא כבעבר ועדיפה בהרבה מזיקתם לגרמניה.

לא למותר לציין בהקשר זה כי פניית האישה לבית המשפט בגרמניה נעשתה לאחר פתיחת ההליכים בבית הדין הרבני, ואין לשלול את הסברה כי הפנייה נעשתה כ"מקצה שיפורים" ורק למקרה שיתברר לאישה כי לא היה בבקשה ליישוב סכסוך שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בישראל כדי לשלול את סמכות בית הדין הרבני.

אכן, אין זה פשוט לנהל הליכי משמורת והסדרי ראייה ב"שלט־רחוק" אך אין מדובר במשימה בלתי־אפשרית. לשם כך קיימת יחידה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים – יחידת השירות הסוציאלי הבין־לאומי – שתפקידה להמציא לבתי המשפט ובתי הדין הדתיים תסקיר סוציאלי בשיתוף עם שירותי הרווחה במדינות־חוץ בדומה לתסקירים סוציאליים המוגשים כאשר כל המעורבים גרים במדינת הפורום.

למותר לציין, כי לא עלתה לפנינו טענות כי תביעת הגירושין אינה כנה, או שהעניינים שנכרכו בה נכרכו שלא בכנות או שלא כדין.

לאור האמור בית הדין מחליט ומצווה:

א. תביעת הגירושין כנה, והעניינים שנכרכו בה נכרכו כדין ובכנות.

ב. הצדדים יתגרשו זמ"ז כדמו"י בהתאם להסכמתכם במועד שייקבע בהרכב בית הדין לגיטין. ייפתח תיק לסידור גט, והצדדים רשאים לתאם ביניהם מועד מוסכם.

ג. בנסיבות העניין דנן, מדינת ישראל היא הפורום הנאות לדיון בתביעת הגירושין ובכל התביעות שנכרכו בה, ובית הדין הרבני הוא הערכאה המשפטית המוסמכת לעניין זה בישראל.

ד. קובעים מועד לדיון כ"ז טבת תשע"ד (30/12/2013) שעה 12:00.

ה. לנוכח פגרת בתי הדין מובהר כי אם יעלה צורך דחוף בהליך ביניים כלשהו, ידון בו דיין תורן של בית הדין.

ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת שמות הצדדים.

ניתן ביום ז' באב התשע"ג (14/07/2013).