לפנינו תביעת גירושין של הבעל ומנגד תביעת כתובה ופיצוי של האשה.

בתיק זה התקיימו כמה דיונים, ואף הצדדים הופנו לגישור, שלא צלח.

להלן נפרט ונתאר מתוך הדיונים שהתקיימו, מהם מתקבלת תמונה כללית ורחבה בתיק זה.

ראשית, ראה האמור בהחלטת בית הדין בדיון הראשון מיום כ"ה בסיון תשע"ג (3.6.2013):

בפנינו תביעת גירושין של הבעל.

הצדדים התחתנו בישראל. הבעל גר בלונדון והאשה גרה בחיפה.

האשה מגיבה: יש להוציא צו עיכוב יציאה כנגד הבעל. הבעל נטש אותי ביום 2.10.11. ביום הנישואין השני שלנו. היינו נשואים שנתיים. הוא כתב לי מכתב ביום הנישואין השני, וביום למחרת הוא עזב אותי.

לשאלת בית הדין בדבר רצונה העדכני, לשלום־בית או גירושין, האשה מגיבה כי היא מסכימה להתגרש, אך למעשה דורשת מיליון ש''ח בתמורה לגירושין. לדבריה, זה כולל את הכתובה ע"ס 180,000 ש''ח.

ב"כ הבעל מפרטת עילות הבעל לגירושין: הצדדים היו נשואים כשנתיים על הנייר. הצדדים נישאו לאחר היכרות קצרה. הבעל לא קבע את מגוריו בישראל, והגיע לארץ רק לביקורים. הבעל אף עבר ניתוח לצורך טיפולי הפוריות שביקשה האשה. כשהבעל הגיע לישראל הוא ביקר את האשה בדירתה. החים שלהם היו גרועים. האשה זרקה אותו מהבית. משפחתו של הבעל גרה בלונדון גם עבודתו שם. הבעל שלח לאשה הצעה להסכם. האשה הגיבה לבעל כי ההסכם מעליב. אם האשה רוצה להקים משפחה היא צריכה לסיים את הסכסוך. הבעל הציע לאשה שהרכב שהוא קנה לה ישאר שלה ועוד 25 אלף ש''ח. האשה לא יכולה להביא ילדים לעולם.

לאחר מכן, ולאור הבהרת בית הדין אודות עילות גירושין והתחייבות הכתובה, ב"כ הבעל מציעה למעשה כי הרכב יישאר אצל האשה והבעל ישלם לה כפיצוי 50,000 ש''ח. לדבריה, הרכב חדש.

לצדדים אין כל הליכים במקומות אחרים. אין רכוש משותף.

האשה מודה שהיא קבלה מהבעל הסכם גירושין. האשה מודה שהבעל לא חי אצלה כל הזמן. הוא היה גר אצלה מדי פעם, פעם בא לחודש, בא לחודשיים וחצי, בא לחודש ועוד. לטענתה, כל הוצאות הבית כשהוא היה אצלה היו על חשבונה. והוסיפה: הבעל לא רצה להיות עמי שותף בבית חולים בהפריה בהרדמה. הזרע נלקח מהבעל בניתוח. כל בתי המלון שהיינו בארץ היו על חשבוני.

ב"כ הבעל טוענת כי הבעל לקח אותה לחופשות בחו"ל.

האשה מבקשת עיכוב יציאתו של הבעל לארץ. ב"כ הבעל מגיבה: הבעל תושב חוץ. יש להוכיח קיומו של חשש ממשי. הבעל מוכן להשליש כתבו ותנו.

לאור האמור, בשל הסכסוך העמוק בו מצויים הצדדים, בשל העובדה כי הבעל אינו מתגורר בישראל ולשם הבטחת חירותה של האשה במידה והבעל לא ישוב ארצה ולאור הסכמת הבעל, בית הדין ערך לאחר הדיון השלשת גט כתבו ותנו.

לגופו של עניין, בשלב זה בית הדין מצפה כי הצדדים ינהלו משא ומתן באשר לגובה הפיצוי שתקבל האשה.

ברם, בית הדין צופה קושי אובייקטיבי בניהול המשא ומתן כמבוקש, ומפנה את ב"כ הבעל ואת האשה ליחידת הסיוע של בתי הדין, לשם ניהול המשא ומתן בסיועם ובתיווכם.

על יחידת הסיוע לדווח לבית הדין אודות תוצאות המשא ומתן בתוך 30 יום.

לאור הדיווח שיתקבל, בית הדין ישקול מתן החלטתו או קיום דיון נוסף.

האשה רשאית לפתוח תיק תביעה כרצונה.

למעשה המשא ומתן ביחידת הסיעו לא צלח, ואף הופנו הצדדים למגשר פרטי, אשר גם הוא לא הצליח להביא את הצדדים לידי הסכמות.

דיון מהותי נוסף התקיים בתביעת הכתובה, וראה האמור במסגרת החלטת בית הדיון מיום ד' במרחשוון תשע"ד (8.10.2013) לאור הדיון הנ"ל:

בפנינו תביעת גירושין של הבעל.

הדיון נפתח בכך שהאשה הופיעה עם ייצוג כפול של שני עו"ד שאינם מאותו משרד. ב"כ הבעל טענה שהגב' עו"ד המייצגת, יערה כרמלי־אילוז, היא חברתה של האשה, אך הגב' כרמלי־אילוז הציגה ייפוי כוח לתיק, ובית הדין אישר את נוכחותה בדיון.

ב"כ הבעל טוענת: נקבע להיום דיון הוכחות לאחר שכשלו הניסיונות להגיע להסכמות. התיק עומד על תביעת כתובה ופיצוי של האשה.

הכתובה בגובה 180,000 ש''ח.

ב"כ הבעל חוקרת את האשה, ואלו תשובותיה: נישאנו ביום 1.11.09. הייתי בגיל 41 בנישואין. אז רציתי להביא ילד לעולם. הבעל עבר שני ניתוחים כי כשהוא התחתן עמי הוא היה עקר. הניתוח הראשון לא הצליח ואח"כ הוא עבר ניתוח לשאיבת זרעים. הבעל לא שילם את הניתוח.

ב"כ הבעל מציגה תשלום לבית חולים א' שבוצע ע"י הבעל.

האשה: יש לי הוכחה ששילמתי לבית החולים את הטיפול. אני עברתי הפריות. נוצרו עוברים מהזרע השאוב של הבעל. ההפריות נכשלו. עברתי את ההפריות בבית חולים א'. אני שלמתי על ההפריות. כשהיינו יחד, במהלך השנתיים, נסענו לחופשות בחו"ל. טסתי לבעל לאנגליה בחגים ובחופש הגדול, ויצאנו לטיולים. היינו גם בחופשה באיי הגלפגוס בדרום אמריקה. אני שילמתי את הטיסות אליו ואת הטיול הבעל שילם. ביולי 2010 יצאנו לשייט באיטליה, גם טיילנו באיטליה, ואף זאת הבעל שילם. כן היינו יחד בטיול בסקוטלנד, הבעל שילם. כן היינו בטיול באירלנד, הבעל שילם. זה היה טיול מחובר. כן היינו בקרוז לספרד, הבעל שילם חלק, וחלק רציני אני שילמתי. הבעל שילם לחברת ספנות וכן את הטיסות לספרד מלונדון. הבעל היה חלק מהזמן בישראל וחלק בחו"ל בכל השנתיים שהיינו יחד. הוא שילם את הטיסות שלו הלוך חזור, יש טיסה שהעברתי נקודות שלי של נוסע מתמיד אליו. במהלך השנתיים נסעתי ללונדון 4 או 5 פעמים. יש לי תאריכים בדרכון. הבעל התחייב לגור אתי, אני מורה בבית ספר והבעל פנסיונר, ולכן הוא בא הרבה לישראל יותר מאשר אני הגעתי אליו, נישאנו בישראל והבעל הבטיח לי שהוא יעשה עלייה. היו לנו ויכוחים כמו כל בני זוג. במרץ 2011 היה ויכוח, הייתי אמורה לעבור הפריה, הבעל אמר שהוא צריך לנסוע לחו"ל לשבדיה, ולא יהיה בהפריה. זה היה לפני השאיבה. היו זרעים שלו, אך הייתי צריכה אותו לתמיכה, אף שהיה ניתן לבצע ההליך אף בלעדיו. הבעל נסע, ושלח לי מייל מאנגליה שהוא אוהב אותי ורוצה לחזור ושהחיים אתי טובים וניסה שכל זמנו יהיה אתי בישראל. בסופו של הוויכוח אמרתי לבעל שילך. זה היה מייל מיום 2.4, לא אמרתי לו שאני לא רוצה לראות אותו יותר בדירתי כשאני חוזרת בדירתי. הוא הלך לבית מלון. הוא שלח לי מסרון שהוא בבית מלון. רכשתי בנישואין רכב חדש, סוזוקי, במחיר 108,000 ש''ח, הבעל העביר לי כסף כי הוא לא תרם בבית כלכלית הוא העביר יותר מ 100,000 ש''ח. ביולי 2010 הוא העביר 20,000 פאונד. הרכב נרכש באוגוסט 2010. בחשבונות בית הוא לא עזר. קצת שילם לסופרמרקט. כשהוא היה בארץ הוא שילם חלק מהחשבונות, אך ארנונה מים חשמל עירייה טלפון נייד, לא שילם. הוא כתב לי במייל שהוא לא תרם כלכלית. הבעל שילם עבור טלוויזיה, לא זוכרת שהוא רכש לי מחשב. הלכנו הרבה פעמים לגרס בנשר, לא זוכרת שהוא שילם. לא הייתה לי ביקורת על הילדים של הבעל. הפריע לי שהוא מממן את ילדיו אך לכלכלת הבית שלנו הוא לא תורם. אני מכירה את סיפור חייו של הבעל, הבעל בגד באשתו עם אחותה. ידוע לי ששתי נשותיו נפטרו. בלונדון התארחתי אצל הבעל. הבעל ניסה להחתים אותי על מסמך שהוא קנה בית עם אחות אשתו. ביקרתי בלונדון מאז שהתחיל ההליך בבית הדין, חיכיתי לו ליד הבית כי רציתי לסיים את העניין בצורה יפה וישלם לי את הכתובה. הייתי שם שבוע, לא רבנו שם. הייתי אצלו בבית כשעה. הוא לא ביקש ממני לעזוב. ראיתי על הבית שלט שהוא עומד למכירה, ופניתי למתווך, ספרתי לו שאנו נשואים, ואמרתי לו שאני רוצה לדעת מה קורה. כדי שיהיה לו כסף לתת לי. הלכתי אז לבית הכנסת של הבעל, רק כדי להתפלל ואמרתי שלום לחבר אחד של הבעל. אין לי נכס בלונדון. התאכסנתי בבית מלון. לא מוכנה לפרט באיזה מלון. הוא במרחק הליכה של 10 דקות מבית הכנסת. אכן שלחתי מכתב לרשויות הפנסיה בלונדון. רציתי לבדוק מהן הכנסותיו. המכתב לא היה בחצי שנה האחרונה.

ב"כ הבעל מציגה מכתב מיום 6.5.13, שנכתב פחות מחצי שנה, לרשויות המס באנגליה.

האשה מוסיפה ומשיבה: היה עוד מכתב ששלחתי, לרכבת באנגליה. הבעל סיפר לי בנישואין שהוא משקר את הרשויות באנגליה ומקבל את הפנסיה של אשתו, מקבל הטבות של אשתו לשעבר, ולא מספר להם שהוא התחתן אתי. ולכן הסתיר מהם. ושלחתי להם מכתב שהוא נישא לי. מה יכולתי לעשות? עשיתי זאת רק בגלל שהוא גרם לי סבל ונזק. הוא רימה אותי הוא היה עקר.

ומוסיפה האשה ומשיבה: באוקטובר 2011 היה עוד ויכוח, הייתה יום הולדת 90 לאם שתי נשותיו. רציתי שהבעל יהיה אתי ביום הנישואין וראש השנה ולכן לא רציתי שהוא ייסע. אז הוא עזב. עשיתי הפריה אף לאחר שהוא עזב, אך אין לי מייל שהוא ביקש זאת. היו שיחות טלפון לאחר שהוא עזב. לא כיניתי את הבת של הבעל מיס פיגי. אני כבר שנתיים לא מוכנה לקבל את הגט, בגלל הסבל והנזק שנגרם לי, אני מוכנה להתגרש בתנאי שהבעל ישלם כתובתי ושכר טרחת עו"ד.

ב"כ האשה חוקר את האשה, ואלו תשובותיה: במהלך השנתיים של הנישואין רוב הזמן היינו בישראל, בבית שלי בחיפה. בוויכוח של מרץ 2011 הוא נסע לכנס, אני עברתי הפריה, הבעל טס ללונדון וכתב לי מייל מרגש שהוא אוהב אותי, מייל מיום 2.4.11.

ועוד מוסיפה: ביום הנישואין לא ידעתי שיש לבעל בעיה רפואית להוליד, אחרת לא הייתי מתחתנת אתו.

לאחר הפסקה קצרה, נכנסו הצדדים לאולם הדיונים וב"כ האשה חוקר את הבעל, ואלו תשובותיו: אני עומד מאחורי כתב התביעה שהגשתי לבית הדין. כן, אני טוען שהנישואין היו רק על הנייר. הייתי רוב הזמן בישראל, אך נסעתי הלוך חזור לאנגליה, בגלל משפחה עבודה ועוד שיקולים. הרגשתי רק תייר בישראל. היה לי רק מדף אחד קטן בארון הבגדים. רוב הזמן חייתי מתוך המזוודה שלי. בילינו הרבה במהלך הנישואין. היינו בשלוש חופשות קרוז, וכן חופשות קצרות באירלנד וסקוטלנד. בישראל היינו בחופשות סופי שבוע. היינו לפחות ב־12 חופשות במהלך השנתיים. אני מתכוון לומר שהנישואין על הנייר, קל לי לצאת לחופשה אך חיי היום יום קשים. כשהאשה באה ללונדון היא אמרה שהיא תיירת. אין לי טענה שיש בעיה חוקית בנישואין. למרות שהחיים לא היו טובים, ניסיתי להביא ילד משותף לעולם, רציתי שהנישואין יצליחו כדי שלשנינו יהיה טוב, רציתי ילדים עמה, עשיתי מה שיכולתי כולל ניתוחים, אך ככל שהזמן עבר הרגשתי שהנישואין לא מוצלחים ובלתי אפשריים, הרגשתי לחוץ והתחלתי להבין שאלו נישואין שלא היו צריכים לקרות. כולל המחויבויות שלי לילדים שלי, לעבודה ועוד. הבנתי שהאשה לא האדם שחשבתי, היו לנו הרבה ויכוחים ולא התאמנו. אני מכיר את האשה התחלנו לצאת בשנת 2008, אני מכיר אותה לפני. אכן כתבתי שהחיים עמה טובים ושמח לבלות אתה כי האמנתי שאני אוהב אותה, והאהבה עשתה מסך על הכול. שכחתי מה שלא אהבתי אצלה, אך בסוף הדברים התפתחו. רציתי שזה יעבוד. לפני שעזבתי היינו בחופש וחזרתי לישראל, היינו בקרוז במזרח התיכון, היינו במלון ממילא בירושלים לפני שעזבתי. קיוויתי שהדברים ישתפרו ובמלון הכול התפוצץ. והחלטתי לחזור לאנגליה. האשה לקחה אותי לתחנה ואמרנו שלום. כתבתי המכתב המוצג, אך לא זוכר מתי כתבתי. אך בדרך כלל אני כותב ארוך, וזה קצר. בחגים היינו לעתים יחד ולעתים לא. לא יכול לזכור בדיוק מתי לא חגגנו יחד. האשה שילמה על החופשות הקטנות בישראל, זה היה דרך הסתדרות המורים, וחלק מהמסעדות אני שילמתי. לא שומר קבלות. האשה שילמה על החתונה בישראל, אך כל המתנות כיסו זאת, וכן שילמתי לה 5000 פאונד במזומן קודם לכן. שילמתי בערך 100 פאונד לבית חולים א', אך לא יודע על מה. אם היא שילמה, אז על מה אני שילמתי. האשה נתנה לי מכשיר טלפון שהיה לה. האשה ידעה שיש לי בעיה בהולדה כשנישאנו. חודשים לפני הנישואין סיפרתי לה שאני לא מסוגל להוליד כי היה לי קשירת צינוריות, אך אעבור שחזור צינוריות, אך לצערי הניתוח לא הצליח. אכן המייל מיום 13.10.11 נכתב על ידי.

בית הדין הקציב לדיון זה כשעתיים בליבון העניין ככל שניתן, כדי שלא נזדקק להביא את הבעל מחו״ל לדיון נוסף.

החלטה

על הבעל להגיש תרגום מקצועי של המכתב שכתבה האשה לרשויות המס, בתוך 7 ימים. ככל שהאשה חפצה להגיש מכתבים או מסמכים, עליהם להיות מוגשים בתרגום מקצועי ובתוך 7 ימים כנ״ל.

האשה רשאית להגיש את המייל הנ"ל מיום 2.4.11 בתרגום מקצועי, וזאת בתוך פרק זמן זה.

הבעל רשאי להגיש מסמכי האשראי בתוך פרק זמן זה, ורשאי למחוק רכישות אישיות.

בשלב זה מתבקש הליך הגשת סיכומים כמקובל, אולם לאחר בחינת טובתם של שני הצדדים, בית הדין מחליט להקדים לכך צעד נוסף, ומחליט לזמן את הצדדים לישיבת גישור שייתכן ותתקיים אף בפני דיין יחיד, אשר במסגרתה ישאף בית הדין להביא את הצדדים לידי הסכמה מכובדת.

המזכירות תקבע מועד לגישור בעוד כשבועיים. הבעל אינו חייב להופיע למפגש הגישור, ברם, רצוי כי יהיה תיאום מוקדם בינו לבין באת כוחו, כדי שבמידה ותושג הסכמה, תוכל לתאם זאת עם הבעל בזמן אמת.

למעשה, אף הליך הגישור הנ"ל בפני דיין יחיד לא צלח, הצדדים התבצרו בעמדתם, ולא היה ניתן להגיע עמם להסכמות.

לאור זאת, שני הצדדים התבקשו להציג סיכומים בשאלת הכתובה, לשם מתן פסק דין בעניין.

נציין כי באשר לגירושין אין מחלוקת, שני הצדדים מעוניינים להתגרש, כך שלאחר החלטה על הכתובה, נוציא החלטה אף בשאלת הגירושין.

ובכן, לאור החלטה הנ"ל, התקבלו סיכומי שני הצדדים.

להלן תמצית טענות הבעל כפי האמור בסיכומיו:

• טרם נישואיו לתובעת עבר הבעל ניתוח לקשירת צינוריות הזרע כך שלא היה יכול להוליד ילדים נוספים.

• הנישואין היו בטעות. הם שונים זה מזה. הבעל התייחס לאשה בכבוד.

• הצדדים נפרדו בחודש 10.2011. שנתיים לאחר חתונתם. הבעל לא עבר להתגורר בישראל.

• הבעל לא הבין את האמור בכתובה ולא הסבירו לו. הוא לא דובר עברית ולא קורא עברית. האשה לא תבעה תוספת כתובה.

• האשה הוא האשמה בגירושי הצדדים. כך ניתן ללמוד מהמכתב ששלח הבעל לאשה, כמתואר שם.

• העילה לפרידה הייתה דרישת האשה מהבעל להיות נוכח בשאיבת ביציות עמה, והוא היה צריך להשתתף בכנס בעניין חידושים בהוראה בחו״ל.

• למרות האמור, הבעל עוד ניסה לשקם את יחסי הצדדים.

• הבעל נרתם לרצונה של האשה בהבאת ילד לעולם ועבר ניתוחים לשם כך, למטרת שאיבת זרע. נוצרו עוברים, אך עם לא נקלטו אצל האשה.

• הבעל סיפר לאשה טרם הנישואין על בעיית הפוריות שלו.

• הבעל שילם עבור חופשות הצדדים היקרות בחו״ל.

• לאחר תחילת הליכי הגירושין, האשה הגיעה ללונדון כדי להכפיש את הבעל. הכפישה אותו בפני המתווך, פנתה לרשויות הפנסיה והלשינה על הבעל כאילו הוא מעלים הכנסות ומבריח כספים מהרשויות. כן פנתה לרשות הרכבות באנגליה בו טענה להם שהבעל משקר להם ומקבל הטבות שלא מגיעות לו. האשה הודתה כי בקשה לנקום בבעל.

• הנישואין היו קצרי טווח, והבעל שהה תקופות ארוכות בחו״ל. בישראל התארח בדירת אשתו.

• הבעל רכש מיטלטלין יקרי ערך מכונית חדשה ומוצרי חשמל לבית שנשארו אצל האשה. כך שהושגה מטרת הכתובה להבטחת עתידה של האשה.

• האשה היא הסיבה לגירושין, ולכן היא מפסידה תוספת כתובתה. כי אז לא התחייב לה בתוספת.

• היא זו שסיכלה במעשיה את ניסיונות הבעל לשלום־בית. ולהצלחת הנישואין.

• הצדדים הם מורדים זה בזה והאשה מפסידה כתובתה.

• יש לפסוק כי הבעל פטור בתוספת כתובה ופיצוי, ואם תיפסק עיקר כתובה, יש לקזז מכך את הרכב ומוצרי החשמל שקנה הבעל.

להלן תמצית טענות האשה כפי האמור בסיכומיה:

• הבעל עזב את אשתו לאחר בילוי עמה בבית מלון.

• הצדדים נישאו בחודש 10.09 לאחר היכרות של 7 שנים.

• הבעל גר עמה בביתה עוד טרם שנישאו.

• הצדדים נישאו רק לאחר תיאום ציפיות. הבעל אישר סיבת הנישואין בהבאת ילד לעולם.

• רק לאחר הנישואין נודע לאשה שהבעל שיקר לה והוא אינו יכול להביא ילד לעולם.

• בגללו נאלצה האשה לעבור טיפולי הפריעה קשים.

• במהלך הנישואין הצדדים חיו ברמת חיים טובה ובאהבה גדולה ובילו יחד.

• הבעל גר עם האשה בביתה ועל חשבונה בישראל.

• הבעל נטש את אשתו ללא סיבה.

• אין עילה להפסיד לאשה את כתובתה.

• הבעל הכיר היטב את האשה ובכל זאת בחר להינשא לה.

• הבעל שיקר בבית הדין, כפי המפורט שם

• בכתב התביעה הבעל מודה כי הוא לא רוצה להיות הורה לילד נוסף.

• במידה ולבעל תביעה נוספת, יש להתמודד עמה בנפרד. אך אין בכך כדי לגרוע מזכאותה לכתובה.

עד כאן תמצית טענות הצדדים ההדדיות.

עתה נעבור להכרעת הדין.

ובכן, בבואנו להכריע בתביעת הכתובה והפיצוי, עלינו לבחון האם יש מקום להפקיע מהאשה את החיוב הבסיסי של הכתובה בהתאם לכללי ההלכה ובעיקר אלו המופיעים בשו"ע אבן העזר סימן קטו. לאחר העיון בכל טענות הבעל, לא נמצא עד כה עילה הלכתית מובהקת לשלילת כתובתה של האשה או תוספת כתובתה.

בית הדין דוחה את טענת הבעל כי לא הבין על מה חתם, שהרי אדם בר דעת, בחתימתו על כל מסמך, מתחייב בכל האמור בו, וכך דעתו של החותם, וידוע המובא בהלכה אודות כך, שלא נאמן אדם לומר שלא הבין על מה חתם (ראה רמ"א אבן העזר סוף סימן סו, וכן שו"ע חו"מ, מה, ב). כן עי' בחושן משפט (סימן סא סעיף יג) שם כתב השו"ע:

"מי שטען על כתובת אשתו שהיה עם הארץ ולא הבין כשקרא החזן הכתובה והתנאים, אין שומעין לו."

כפי הידוע, אף פסיקת בית המשפט המקובלת היא כנ"ל, שאדם שחתם במודע ובהיותו ברי בנפשו ובגופו, לא תישמע ממנו טענה שלא הבין על מה חתם, כך שאף ע"פ מנהג המדינה כך הוא הדין. וראה האמור בפס"ד בית המשפט לענייני משפחה, תע 31549־03־10, שם נכתב:

הפסיקה קבעה עוד כי ממילא אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו "לא ישמע בטענה כי לא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם... חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהיה תוכן המסמך אשר יהיה". ראה בעניין זה: ע"א 467/64 שוייץ נ' סנדור, פ"ד י"ט 113.

באשר לטענת הבעל כי הצדדים מורדים זה בזה ולכן נשללת מהאשה זכאות לתוספת כתובה, ראה פס"ד בית הדין הגדול (תיק 5456־21־1) המציינים את הגישה המקובלת כי כל עוד האשה לא תובעת את הגירושין, אזי אף הסכמתה להתגרש, ואפי' אם רצונה כך אינה שוללת ממנה זכאותה לתוספת כתובה, אף אם היא רוצה כיום להתגרש. והדגישו כי דברי רבנו ירוחם בדין מורדים זה בזה, עוסקים רק באשה התובעת גט.

באשר לטענת הבעל כי האשה היא הסיבה לגירושין, ולכן היא מפסידה תוספת כתובתה כי בכגון זה לא התחייב לה בתוספת; בית הדין דוחה טענה זו, שהרי כיום הבעל לא רוצה באשתו, פתח תביעת גירושין, ובית הדין לא מצא בנסיבות חייהם, עד למועד הפירוד, עילה מספקת לכך שהאשה גרמה לבעל במעשיה עילות כה רציניות, עד כדי שלילת כתובתה. כאמור, ע"פ גדרי ההלכה, רק עילות מאוד מצומצמות הן עילה לשלילה כתובה או תוספת, ולא סתם מצב שהאשה היא הסיבה שבגינה הבעל פתח תביעת גירושין.

באשר לתביעה לפיצויי גירושין, בית הדין דוחה תביעה זו. לתשלום פיצויים אלו אין מקור בגמרא ובשו"ע אלא תשובות אחרונים, כאשר מטרת הפיצוי הוא לשכנע את האשה להתגרש, או לעתים כפיצוי לאשה טובה שבעלה מחליט לגרשה תוך כדי פגיעה בה במסגרת הנישואין שבין הצדדים. ברם, פיצויים אלו ייקבעו רק לאשה טובה שבעלה מעוניין לגרשה. אולם בנסיבות דידן, שלא עסקינן באשה טובה אלא באשה שהלשינה על בעלה בפני רשויות המס והרכבת ועוד כדי לחייבו ממון, ללא כל הנאה מצדה (בגמרא מובאת הגדרה ״אשה רעה״), כפי המתואר לעיל אינה זכאית לפיצוי כתובה.

וראה האמור במסגרת החלטת בית הדין המצוטטת לעיל בעניין הצקותיה של האשה לבעל בעת שהותה בלונדון לאחר שהבינה שהבעל מבקש להתגרש ממנה:

בלונדון התארחתי אצל הבעל. הבעל ניסה להחתים אותי על מסמך שהוא קנה בית עם אחות אשתו. בקרתי בלונדון מאז שהתחיל ההליך בבית הדין, חיכיתי לו ליד הבית כי רציתי לסיים את העניין בצורה יפה וישלם לי את הכתובה. הייתי שם שבוע, לא רבנו שם. הייתי אצלו בבית כשעה הוא לא ביקש ממני לעזוב. ראיתי על הבית שלט שהוא עומד למכירה, ופניתי למתווך, סיפרתי לו שאנו נשואים, ואמרתי לו שאני רוצה לדעת מה קורה. כדי שיהיה לו כסף לתת לי. הלכתי אז לבית הכנסת של הבעל, רק כדי להתפלל ואמרתי שלום לחבר אחד של הבעל. אין לי נכס בלונדון. התאכסנתי בבית מלון. לא מוכנה לפרט באיזה מלון הוא במרחק הליכה של 10 דקות מבית הכנסת. אכן שלחתי מכתב לרשויות הפנסיה בלונדון. רציתי לבדוק מהן הכנסותיו. המכתב לא היה בחצי שנה האחרונה.

ב"כ הבעל מציגה מכתב מיום 6.5.13, שנכתב פחות מחצי שנה, לרשויות המס באנגליה.

האשה מוסיפה ומשיבה: היה עוד מכתב ששלחתי, לרכבת באנגליה. הבעל סיפר לי בנישואין שהוא משקר את הרשויות באנגליה ומקבל את הפנסיה של אשתו, מקבל הטבות של אשתו לשעבר, ולא מספר להם שהוא התחתן אתי. ולכן הסתיר מהם. ושלחתי להם מכתב שהואר נישא לי. מה יכולתי לעשות? עשיתי זאת רק בגלל שהוא גרם לי סבל ונזק. הוא רימה אותי הוא היה עקר.

והדברים מדברים בעד עצמם, ובייחוד כאשר רואים את המכתב לרשויות המס שהוכנס מתורגם לתיק.

ואמנם אין בדין זה כדי להפקיע מאשה כתובתה (כאמור בגמרא יבמות סג ע"ב "אשה רעה, וכתובתה מרובה". ויובא המקור להלן) אך ודאי שאינה זכאית לכל פיצוי, ויבואר עוד להלן.

נציין עוד – בתיק זה אין חיוב כתובה בפני עצמו, שהרי בעיון בכתובה עולה שסך התוספת הנקוב שם (180,000 ש''ח) הוא סך כולל, המכיל אף את עיקר כתובתה. כל השאלה היא רק אודות סך תוספת כתובתה בסך הנ"ל.

באשר לתוספת כתובתה בסך 180,000 ש״ח, בית הדין אינו מוצא מקום לשלול סך זה מהאשה. התמונה המצטיירת בין הצדדים היא כדלהלן: הצדדים נישאו לאחר היכרות בת תקופה לא מבוטלת, הבעל הכיר את תכונותיה של אשתו והיא הכירה את אלו של בעלה. ואכן, בית הדין מתרשם כי שני הצדדים אינם דומים בתכונותיהם ובאישיותם. ברם, נראה כי הבעל חי עם אשתו בעיקר רק לצרכי הנאתו, נסע עמה לטיולי תענוגות בישראל ובעולם, ואת החיים השגרתיים שלו חי באנגליה בלעדיה. אף הבעל עצמו הגדיר בכתב התביעה וכן בדיון את החיים עמה כ"נישואין על הנייר", ובדיון הסביר שהם לא חיו כזוג נשוי לכל דבר. הבעל טוען כי החיים במחיצתה לא היו קלים, אך למעשה המשיך לחיות עמה כך כשנתיים.

ונציין עוד מתוך טענות הבעל עצמו, כמובא לעיל מתוך החלטת בית הדין:

בילינו הרבה במהלך הנישואין. היינו בשלוש חופשות קרוז, וכן חופשות קצרות באירלנד וסקוטלנד. בישראל היינו בחופשות סופי שבוע. היינו לפחות ב-12 חופשות במהלך השנתיים. אני מתכוון לומר שהנישואין על הנייר, קל לי לצאת לחופשה אך חיי היום יום קשים.

ועוד מהאמור שם:

אני מכיר את האשה התחלנו לצאת בשנת 2008, אני מכיר אותה לפני. אכן כתבתי שהחיים עמה טובים ושמח לבלות אתה כי האמנתי שאני אוהב אותה, והאהבה עשתה מסך על הכול. שכחתי מה שלא אהבתי אצלה, אך בסוף הדברים התפתחו. רציתי שזה יעבוד. לפני שעזבתי היינו בחופש וחזרתי לישראל, היינו בקרוז במזרח התיכון, היינו במלון ממילא בירושלים לפני שעזבתי. קיוויתי שהדברים ישתפרו ובמלון הכול התפוצץ. והחלטתי לחזור לאנגליה.

והדברים מוכיחים את האמור לעיל כי הבעל חי עם אשתו בעיקר לצרכי הנאתם המשותפת.

בנוסף, בית הדין אינו מוצא בהתנהגותה של האשה מול השלטונות באנגליה עילה להפסידה תוספת כתובתה, ואין זה בדין "מגזמת עליו להרגו", האמור בראשונים וברמ"א אבן עזר סימן קטו סעיף ד, שהוא עילה לשלילת כתובה (שהרי אין פה חשש הריגה, ועי' פת"ש שם ס"ק יז בשם שו"ת נו"ב), וכל שכן שהדבר נעשה לאחר פרוץ הסכסוך ותביעת הגירושין שהוגשה ע"י הבעל.

ונבאר. אף אם נניח שאכן יש כאן דין של "מגזמת על בעלה", עדיין לא יהיה ניתן להסיק מכך שהיא עוברת על דת, אם מעשיה הנ"ל לא גרמו לפירוק הבית.

ביחס לכך, ראה מש"כ בפסקי דין רבניים (חלק א עמוד 336, בבית הדין ירושלים בפני כב' הדיינים: הרבנים יעקב עדס, יוסף שלום אלישיב, בצלאל זולטי):

"ועוד דכל עיקר הטעם שעוברת על דת יוצאת בלא כתובה, זה אינו משום מעשה עבירה שעשתה האשה, כמש"כ הרא"ש בפרק המדיר בכתובות דעוברת הדת לא מקרי אלא במכשלת את בעלה, אבל אם הייתה עוברת בשאר עבירות כגון שהיא עצמה אכלה דבר איסור לא הפסידה כתובתה ועיי' במל"מ בפ"ב מהלכות סוטה ה"א, והיינו דעיקר הטעם של עוברת על דת הוא לא משום מעשה העבירה, אלא משום דבמעשיה היא גורמת להפרעה ולקלקול בחיי המשפחה התקינים בינה לבין בעלה. ולפי זה במקרה אשר לפנינו שהדבר ברור שלולא התנהגותו של הבעל כלפי האשה לא היו מגיעים לדבר כזה שקרה ביניהם, וא"כ אף שעצם המעשה הוא עוון פלילי ועבירה חמורה, אבל מצדה אין זה גורם להפרעה בחיי המשפחה שלהם בעתיד, כיוון שהאשה טוענת שהיא בכל לבה רוצה בשלום, ואנו משוכנעים שבכנות היא אומרת שהיא רוצה בשלום, והדבר תלוי רק בבעל להשלים אתה ואז מובטחים לו חיי שלום בלי שום פגיעה והפרעה מצד האשה, לכן אין דינה כעוברת על דת."

ונראה שגם בנסיבות התיק שלפנינו, שההלשנות של האשה על בעלה מול הרשויות היו לאחר פרוץ הסכסוך הרשמי, דהיינו לאחר פתיחת תיק הגירושין שפתח הבעל, לא נוכל לטעון כי עניין זה היא שגרם לפירוק המשפחה.

כאמור, אף אם האשה מוגדרת כאשה רעה בהתאם למעשיה האמורים ומצווה לגרשה, הרי אף אשה רעה לא הפסידה כתובתה.

וראה מה שפסק הרמב"ם (הלכות גירושין, פרק י הלכה כב) וכן נפסק בשו"ע אבן העזר ס' קיט:

"אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצווה לגרשה."

בהגדרת "אשה רעה", רוב הפוסקים סברו כשיטת רש"י, שהכוונה לאשה המצערת את בעלה. אולם יש מהראשונים שסברו שהכוונה היא לאשה שאינה נוהגת מנהגי צניעות (מאירי, שו"ת הרדב"ז והרשב"ש). למעשה השו"ע (אבהע"ז, סימן קיט סעיף ד) כתב: "אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה", והב"ש (שם ס"ק ה) והח"מ (שם ס"ק ד) כבר כתבו שכוונת השו"ע במילים "אשה רעה בדעותיה" היא לגמרא ביבמות הנ"ל אודות אשה רעה, והכוונה היא לאשה שהיא בעלת מריבה (דהיינו, שמצערת את בעלה). וכן מבואר גם בלחם משנה על הרמב"ם שם. ביחס לדין "אינה צנועה" שבשו"ע, פירש הח"מ שהכוונה לדין אחר, לעוברת על דת יהודית (ועי' בעניין זה בספרו של הג"ר יקותיאל כהן שליט"א, אב"ד אשדוד בין שלום וגירושין).

אם היינו דנים רק בשאלת "אשה רעה", ע"פ הגדרתה בגמרא, כפי המבואר לעיל, היה נראה שהבעל אינו נפטר מכתובתה. זאת בהתאם למובא בגמרא ביבמות דף סג:

"'הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה' (ירמיה יא) – אמר רב נחמן וכו', זו אשה רעה וכתובתה מרובה. 'נתנני ה' בידי לא אוכל קום' (איכה א), אמר רב חסדא וכו', זו אשה רעה וכתובתה מרובה. 'בגוי נבל אכעיסם' (דברים לב), אמר רב חנן בר רבא, זו אשה רעה וכתובתה מרובה."

הרי שלא קל להיפטר מחיוב כתובתה של אשה רעה, ובהתאם להגדרת הגמרא – בעל החי עם אשה כזו, ייתכן והוא סובל, אך לעתים אינו יכול לגרשה מחמת כתובתה המרובה.

לאור האמור בית הדין קובע כי הבעל מחויב במלא סך תוספת כתובת אשתו בסך 180,000 ש''ח.

לאור פסיקת הכתובה, בית הדין קובע כי על הצדדים להתגרש, לאור הסכמתם לכך והעובדה כי אין כל עילה כעת לעיכוב הגירושין.

יש לפתוח תיק לסידור גט והצדדים יוזמנו לסידור גט כמקובל. לא יהיה ניתן להסתמך על הגט שהושלש בבית הדין, שהרי ע"פ דין גט זה משמש בד"כ רק כערבון לעיגון במקרה שהבעל לא שב ארצה, אך לא נעשה בו שימוש לשם גירושין בפועל, מחמת כמה סיבות הלכתיות.

הבעל יפרע לאשה סך כתובתה בתוך 60 יום.

בכל מקרה, הבעל לא יפרע לאשה כתובתה טרם סידור הגט בפועל, שהרי מועד פירעון כתובה הוא רק לאחר הגירושין, כאמור בהלכה. כן הדבר יבטיח את סידור הגט במועדו. במידה והדבר יתבקש, ניתן יהיה להסדיר את הגט ואת תשלום הכתובה יחדיו, במסגרת מעמד סידור הגט.

בתיק זה אין כל תביעה-שכנגד של הבעל בעניין הרכוש, לכן אין מניעה לפסוק הכתובה כבר עתה, לתשלום בהתאם למועדי הזמן שהוגדרו.

ניתן ביום י"ט בטבת התשע"ד (22/12/2013).