נצטווינו בתורה על מצוות השמיטה. אחרי שש שנות עבודה, עלינו לשבות ממלאכת השדה בשנה השביעית:

והשביעית תשמטנה ונטשתה.
(שמות כ"ג, י"א)

עלינו לשמוט ולהפקיר את השדות, וכן לנטוש ולעזוב את עבודות האדמה. שנת השבע היא "שבת" לאדמה ו"שבת" לעובד האדמה:

ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ...
(ויקרא כ"ה, ד')

"ובשנה השביעית" - ממתי? "שנה" - ממתי עד מתי?
בפסוקי התורה הדנים במצוות השמיטה לא נאמר מתי ראשיתה של שנת השמיטה. לא פורט מתי "ראש השנה" לשמיטה. פרט זה מצוי בתורה שבעל פה, במשנה.
בפתיחה למסכת "ראש השנה" המשנה מפרטת ארבעה ראשי שנה לכמה ממצוות התורה, וביניהם גם ראש השנה לשמיטה.

ארבעה ראשי שנה הם:
- באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים.
- באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי.
- באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.
- באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו. (משנה, ראש השנה א', א')

העתק למחברתך את קטע המשנה הדן בראש השנה לשמיטה.
השג מסכת "ראש השנה" עם פירושים (רבי עובדיה מברטנורא, ר' פ' קהתי וכדו'). עיין בפירושים, והסבר כל אחד מארבעת ראשי השנה.
אילו ראשי שנה קשורים לעולם הצומח?

אין מתחילין למנות לשנים ולשמיטין...אלא מתשרי.
(תוספתא, ראש השנה א', ז')

מא' בתשרי עד כ"ט באלול של השנה השביעית שמיטה.
החקלאי שומט ומפקיר את שדהו ונוטש את עבודות השדה,
כאמור בפסוקי ספר שמות:

ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה,
והשביעית - תשמטנה ונטשתה,
ואכלו אביוני עמך,
ויתרם תאכל חית השדה.
כן תעשה לכרמך, לזיתך.
(שמות כ"ג, י'-י"א)

שני הפסוקים הנזכרים הם מועט המחזיק את המרובה.
העתק את הפסוקים למחברתך כפי שנרשמו לעיל.
הדגש את הקטע שהוא עיקרה ולבה של מצוות השמיטה.
איזה קטע הוא מבוא והקדמה למצוות השמיטה? רשום כותרת זאת בצדי הקטע שבמחברתך. חשוב: מה מטרתו של קטע המבוא?
איזה קטע מפסוקי התורה מביא את המטרה, את התכלית ואת הטעם של מצוות השמיטה? ציין זאת בצדי הקטע המתאים.
בשמיטה חייבים הן יבולי השדה והן יבולי המטע. הוכח זאת מהפסוקים.

אחד התלמידים קרא: יש בתוך פסוקי התורה מספר שמות ניגודים או מקבילות, זוגות של זה מול זה. והתלמיד החל לפרט:

"שש שנים" - " _____ "
"תזרע" - _____ .
השלם במחברתך את הרשימה, והוסף לה מן הפסוקים.

מהפסוקים בספר שמות למדנו את עיקריה של מצוות השמיטה. פרטים נוספים בעניין מצוות השמיטה מצויים בספר ויקרא, בפתיחת פרשת "בהר" (כ"ה, א'-ז'):

א. וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור:
ב. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם:
כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם,
ושבתה הארץ שבת לה'.
ג. שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמור כרמך
ואספת את תבואתה.
ד. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'.
שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמור.
ה. את ספיח קצירך לא תקצור
ואת ענבי נזירך לא תבצור.
שנת שבתון יהיה לארץ.
ו. והייתה שבת הארץ לכם לאכלה,
לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך.
ז. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך
תהיה כל תבואתה לאכול.

חזור ועיין בפסוקי התורה המובאים לעיל מספר שמות ומספר ויקרא. באיזה משני המקורות נצטוו ישראל על השמיטה כמצוות "עשה", ובאיזה כמצוות "לא תעשה"?
רשום במחברתך את קטעי ה"עשה" לעומת קטעי ה"לא תעשה".
כאן פרץ ויכוח בכיתה:
לשבות - "ושבתה הארץ", "שבת שבתון", "שנת שבתון" - זה "עשה" או "לא תעשה"?
יהושע אמר: לשבות משמעו לא לעשות, לא לעבוד, לא לפעול. לכן לשבות זה "לא תעשה".
בנימין חשב אחרת: "תשבות" משמעו תעשה שביתה. זהו "עשה". ואם המלה "לא" אינה כתובה, ברור שזה איננו "לא תעשה".
מה דעתך?
עיין להלן בדברי הרמב"ם, בספרו "הי"ד החזקה", והשב ליהושע ולבנימין המתווכחים ביניהם:

מצוות עשה לשבות מעבודת הארץ ומעבודת האילן בשנה השביעית, שנאמר: "ושבתה הארץ שבת לה' " (ויקרא כ"ה, ב').
ונאמר: "בחריש ובקציר תשבות" (שמות ל"ד, כ"א).
וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו,
ביטל מצוות "עשה", ועבר על "לא תעשה", שנאמר (ויקרא כ"ה, ד'): "שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמור".
(הלכות שמיטה א', א')

בסוף אותו שיעור אמר ראובן: עיינו חזור ועיין בפסוקי ספר שמות ובפסוקי ספר ויקרא, ואני שמתי לב לדבר נוסף: בפסוקים שישה שמות למצווה שאנו לומדים. חלקם בני מלה אחת וחלקם בני שתי מלים. אך המשותף לכולם הוא שהם מתחילים באות ש'.
ועוד הוסיף ראובן: ואנחנו נוהגים דווקא להשתמש בכינוי שביעי, שאיננו כתוב בצורתו זו בתורה...
רשום במחברת את השמות ואת הכינויים של השמיטה בפסוקי התורה.

טעם השמיטה בפסוקי התורה
בפסוקים הדנים במצוות השמיטה התורה רומזת על טעמה ועל תכליתה של מצוות השמיטה.
עיין בפסוקי התורה, ומצא את הטעם לשמיטה.
התורה מייעדת את יבולי שנת השבע לשתי קבוצות. מה הן?
רשום אותן במחברתך בלשונך, וכן בלשון התורה בספר שמות ובספר ויקרא.

הטעם החינוכי למצוות השמיטה
מעבר לדאגת ה' לאביונים ולבעלי החיים רואה רבי אהרן הלוי, בעל "ספר החינוך", בטעם הנזכר בתורה מטרה חינוכית חשובה: להרגיל ולחנך אותנו במידות טובות.
עיין בדברי "החינוך", ומצא לאיזו מידה טובה מרגילה ומחנכת אותנו מצוות השמיטה:

ועוד יש תועלת נמצא בדבר -
לקנות בזה מידת הוותרנות...
("החינוך" מצווה ס"ט)

מהי מידת הוותרנות?
מה חשיבותה לאדם ולחברה?
כיצד מצוות השמיטה מחנכת אותנו לוותרנות?
על אילו מצוות נוספות אפשר לומר, שהן מרגילות אותנו לוותרנות?
הקדש את שני העמודים האחרונים שבמחברתך לטעמי מצוות השמיטה.
רשום בהם את שני הטעמים שלמדת עד כה (האחד מפסוקי התורה והשני מדברי "החינוך").
בהמשך נתוודע לטעמים נוספים, ותוכל לרשום אותם במחברתך.

בפסוקי התורה למדנו:

"והייתה שבת הארץ לכם לאכלה."

"לכם" - למי?
הפסוק מפרט:

"לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" (ויקרא כ"ה, ו').

בשנת השמיטה אתה, בעל השדה, מלקט ביחד עם העבד, עם האמה, עם השכיר ועם התושב. זה לצד זה אוספים את היבולים הבעלים והעניים. איש אינו מבחין מי בעל השדה ומי עני, מי אדון ומי עבד. יש מפרשני התורה שראו בכך טעם נוסף למצוות השמיטה: יצירת שוויון. בשמיטה שווים זה לזה אתה, בעל השדה, עבדך, אמתך, שכירך וגרך.
וכך כותב הרב צבי קאלישר בפירושו לפרשת "בהר":

שלא יתנשא העשיר על העני,
אמרה תורה,
שבשנה השביעית כולם שווים.
יחד עשיר ואביון
יש להם רשות בגנות ובשדות לאכול לשבעה...

בחר לך אחת משתי המטלות:
א. אתה נמצא בכרם ענבים בשנת השבע. זה לצד זה מלקטים עשיר ועני, בעל השדה ואחד הנצרכים. מבטיהם נפגשים, והם פותחים בשיחה...
רשום את השיחה בין השניים.
ב. עליך להכין כתבה עיתונאית, ריאיון עם אחד המלקטים בשדה בשמיטה - עשיר או עני. כתוב במחברתך את הריאיון הדמיוני.