מן הדמיון ומהקשר שבין "שבת בראשית" ל"שבת הארץ" עולה גם אחד מהטעמים השונים של מצוות השמיטה. על יום השבת, "שבת בראשית", נאמר בתורה: "אות היא לעולם" (שמות ל"א). השבת היא אות וסימן. אות למה? על מה מעיד יום השבת?
את התשובה לשאלה זו תמצא בפסוקי השבת בספר שמות (ל"א, י"ג-י"ז).

כאשר היהודי מדי שבוע, אחרי ששת ימי עבודה, שובת ביום השביעי - הוא מכריז "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת ויינפש" (שם). הוא מכריז ומזכיר, כי ה' הוא בורא העולם. הכרזה דומה מכריזה, כביכול, הארץ מדי שבע שנים, בשמיטה. ובלשון ה"אברבנאל":

וכאילו הארץ...עם היותה בלתי מדברת - תעיד
מה שיעיד העם הישראלי בשבתותיהם.
(אברבנאל, "נחלת אבות" ה', י"א)

על מה מעיד העם הישראלי בשבתותיו?
העדות שה' הוא בורא העולם עולה גם ממצוות השמיטה.
כדברי התלמוד:

אמר הקב"ה לישראל:
זרעו שש והשמיטו (בשנת) שבע,
כדי שתדעו שהארץ שלי היא.
(גמרא, "סנהדרין" ל"ט, ע"א)

הרי לנו עוד אחד מטעמיה של מצוות השמיטה, "כדי שתדעו שהארץ שלי היא".
הסבר כיצד מצוות השמיטה תורמת להכרה שהארץ היא של ה'.
הוסף את טעם המצווה הנוכחי לרשימת טעמי המצווה שבמחברתך.