ומוסיף ומסביר הרמב"ם:

אין עושים סחורה בפירות שביעית.
ואם רצה למכור מעט מפירות שביעית - מוכר.
(הלכות שמיטה ויובל פרק שישי, הלכה א')

קראו שנית את שאלותיהם של חנני ויוסי, והשיבו לכל אחד מהם תשובה מלאה.


להפסיד = להוריד מן הכבוד ומהערך.
את הפירות שגדלו בשנה השביעית
חייבים לאכול בכבוד.
אסור לזרוק מהם, או לזלזל בהם.
אסור להוריד את הערך שלהם.

ומסביר הרמב"ם:

פירות המיוחדים למאכל אדם -
אין מאכילין אותן לבהמה, לחיה ולעופות.
(רמב"ם פרק חמישי, הלכה ה')

אלא:

הראוי לאדם - לאדם.
הראוי לבהמה - לבהמה.
(ספרא פרק כ"ה, פסוק ז')

חגי רוצה לתת מן התאנים לכבש שהוא חביב עליו ביותר.
אליעזר עוצר אותו.
כתבו מה אליעזר אומר לחגי.
חגי שואל: - אם כן, מה יאכל הכבש החמוד שלי בשמיטה?
נסו לפתור את הבעיה של חגי ושל כבשתו.


למדנו במשנה:

אין מוצאין שמן שרפה
ופירות שביעית
מהארץ לחוצה לארץ.
(מסכת שביעית פרק ו', משנה ה')

חשבו, מדוע אין מוציאים פירות שביעית לחוץ לארץ.
נוכל ללמוד את ההלכות על קדושת שביעית מתוך המלים של הפסוקים:

פירות שביעית הם
"לאכלה" ולא לסחורה,
"לאכלה" ולא להפסד.
"אשר בארצך", ואין מוציאין אותם לחוץ לארץ.

ציירו במחברותיכם עיגול גדול, חלקו אותו, ושבצו בו את הלכות קדושת שביעית. הוסיפו ציורים.

כאן מסתיים הסיפור על אנשי מודיעין.
הרבה למדנו מהם על השמיטה.
הבה נחזור על ההלכות שלמדנו בהמחזות:
התחלקו לקבוצות, וכל קבוצה תמחיז נושא אחד או פרק אחד מתוך אלה:

1. בבית הכנסת של מודיעין לומדים את הפסוקים על השמיטה מן התורה (ויקרא כ"ה, א'-ז')
2. הספיחין ואיסור הספיחין
3. אליעזר ויהודה בירושלים
4. פירות שביעית הם הפקר
5. אוצר בית דין
6. פירות שביעית מודיעים: אנחנו קדושים, ולכן...
א. מותר להוסיף ולשנות את הסיפורים, אך חייבים לדייק בפסוקים ובהלכות.
ב. רצוי להכין תלבושות וכלים.