א. הירושלמי (ערלה פ"א ה"ב) מסתפק האם דיני שמיטה חלים על הצומח בבית, דהיינו על הגדל בקרקע הבית. צדדי הספק הם משום שבציווי התורה למצות שמיטה שנכתב בתחילת פרשת בהר:

... ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה, ב). ונאמר: ... שדך לא תזרע (שם ד).

"שדך" לא תזרע, מורה על שדה ובית - מקום מקורה, אינו שדה, ולכן יש לומר שלא חלים בו דיני שמיטה. אך נאמר גם ושבתה "הארץ", וקרקע הבית נחשבת לארץ ואם כן צריכים לחול בו כל דיני שמיטה. הירושלמי אינו מכריע בספק זה, ופסק החזו"א שיש להחמיר ולדון את קרקע הבית כדין שדה (הפאת השלחן סי' כ ס"ק נב, כתב שכיון ששמיטה בזמן הזה דרבנן, פוסקים להקל בספק זה. אך החזו"א סי' כב ס"ק א דחה דבריו ופסק שיש להחמיר). לכן, אסור לזרוע או לשתול בקרקע הבית או בקרקע של כל מבנה אחר, ומותר לטפל בצמחים הגדלים בו מלפני שמיטה רק כפי הכללים שנתבארו בפרקים ג, ד. דין זה אמור גם באדניות הקבועות בבנין, שכיון שאינן מיטלטלות, דינן כקרקע הבית (ראה פרק ז סעיף ה- 6). דין עציצים בבית ראה להלן.

ב. עציצים שדינם ההלכתי כעציצים "שאינם נקובים", דהיינו שיש חציצה בין אדמת העציץ והצמח הגדל בו לבין הקרקע, כך שהצמח לא יונק לחות מהקרקע (החציצה יכולה להיות על ידי העציץ עצמו אם אין בו נקב או על ידי דבר אחר הנמצא תחת העציץ וחוצץ בינו לקרקע. פרטים נוספים הנחוצים כדי שהעציץ יחשב לאינו נקוב יתבארו בפרק ז סעיף ה), מכיון שאינם מחוברים לקרקע וניתן לטלטלם ממקום למקום, והצמח שבתוכם לא יונק לחות מהקרקע, חלים עליהם דיני שמיטה רק מדרבנן (ראה פרק ז סעיף ב). לכן כאשר העציצים עומדים תחת כיפת השמים אסור לטפל בהם אלא כפי הכללים של טיפול בצמחים הגדלים בגינה שנתבארו בפרקים ג, ד. אך כאשר הם עומדים בתוך בית, פסק החזו"א שהמיקל לזרוע או לשתול בהם, יש לו על מה לסמוך, ושאר מלאכות דרבנן נראה שאפשר לעשות בהם ללא הגבלה (חזו"א סי' כב ס"ק א וסי' כו ס"ק ד, שאחרי שהורה הפאת השלחן שמותר לזרוע בתוך בית - אף על פי שבזה לא פוסקים כמותו - מכל מקום המיקל לזרוע בעציץ שאינו נקוב בתוך בית יש לו על מה לסמוך). גדר בית לענין זה יתבאר בסעיפים הבאים.

ג. בית האמור בסעיף הקודם אינו דוקא בנין העשוי למגורים, אלא כל מבנה בעל גג נחשב כבית, ויש להסתפק אם צריך שיהיו למבנה קירות בגובה 89 ס"מ (עשרה טפחים) מארבע צדדין (חזו"א סי' כב ס"ק א). גג זמני שנעשה על מנת להסירו קודם גמר הגידול, אינו נחשב כבית לענין זה (החזו"א שם).

ד. חממה הואיל ונבנתה לגידול צמחים והדרך לגדל בה, יש אומרים שאינה נחשבת כבית ואסור לזרוע ולעבוד בה גם בעציץ שאינו נקוב, (כן הורו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ שליט"א. ונחלקו בטעם הדבר, הגר"נ קרליץ סובר שחממה אינה כבית, משום שבית שאנו ממעטים שאינו כשדה הוא בית שאינו מקום גידול. אבל בית שנעשה כדי להועיל לגידול אינו מבטל שם שדה, והגדל בתוכו כגדל בשדה. דעת הגרי"ש אלישיב שאפילו אם נאמר שגם חממה מבטלת מדאורייתא שם שדה, מכל מקום מדרבנן אסרו כל דבר שזהו דרך גידולו ולכן חממה אסורה עכ"פ מדרבנן.) ויש אומרים שמכל מקום דינה כבית (הגרש"ז אויערבאך והגר"ש וואזנר וכתב הגר"ש וואזנר שאע"פ שמעיקר הדין מותר לגדל בעציץ שאינו נקוב בחממה, מכל מקום נראה שאין זה רצון חז"ל לגדל בשמיטה כדרך שמגדלים כל שנה).