"אדוני יודע כי הילדים רכים, והצאן והבקר עלות עלי, ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן. יעבר נא אדוני לפני עבדו, ואני אתנהלה לאטי, לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים, עד אשר אבא אל אדוני שעירה" (ברא' ל"ג, י"ג - י"ד).

חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר מימיו; אפשר יעקב אמיתי היה מרמה בו? אלא אימתי בא אליו, לעתיד לבא: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וגו' (עובדיה א', כ"א)".

אם כיונה בחגוי סלע
ביטנה בהיות חסום כסלע...
הייתה כמו גן נעול...
זעקה ודפקה כפות המנעול
חנון לחננה מבעלה עול.

יה [לאש]ת איתן ציון הישויתה
בניסוי ומסה אשר עליה שיויתה.
נאמר על שרה: "לא ילדה"
ונאמר על שרתי: "לא ילדה".
יושבת עקרת הבית / ישבה בעיקר הבית
כן תושיב בירכתי בית / נעקרת מבית.

טהר נגעי בית חיינו...
וועדך עדיין בניגעו הוא
...וכאמה כן ביתה.

ביתה מיום חרב ברכה אין.

בכל מדה ומדה
בביאה וביציאה
בישיבה ובקימה
בפנים ובחוץ
ערב ובקר וצהרים
וכל עת ורגע
קדשת שמך הגדול
לא תמוש מפיהם
ולא תחשה מלשונם
ולא תפסק משפתם
ולא תדם מגרונם
ולא תשכח מלבם
ולא תעבר מפניהם
ולא תתעלם מעיניהם
בנפשותם ובנשמותם
בלבבם וברוחותם
בקרביהם ובעצמותם
ובגידיהם ובכל קומתם
יקדו ויברכו
וישתחוו ויכרעו
ויקדישו שמך ככ' וקרא.

לשכך חמתך
ולכבש קנאתך
ולטוב מעשיך
יענו כל ויאמרו:
קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגו'