ספרות עברית וכללית לבתי ספר דתיים

חורף תשס"ה 9112


פרק ראשון - שירה (34 נקודות)

שים לב! מהפרק הראשון (שאלות 5-1) עליך לענות על שתי שאלות: על שאלה אחת מהפיוט
או משירת ימי -הביניים, ועל שאלה אחת משירת המאה ה-20.
(לכל שאלה - 17 נקודות; סה"כ - 34 נקודות)

ענה על אחת מהשאלות 2-1.

פיוט

שאלה 1
ענה על שני הסעיפים א-ב.
בפיוטים רבים הדובר פונה לאל ומבטא את הקשר המיוחד בינו ובין בוראו.
א. מהי מטרת הפנייה של הדובר לאלוקיו? בסס את דבריך על הפיוט שלמדת. (7 נקודות)
ב. ציין שני ביטויים או דימויים בפיוט שלמדת, והסבר כיצד הם מבטאים את הקשר המיוחד בין הדובר לבוראו. (10 נקודות)
תשובה

שירת ימי הביניים

שאלה 2
קרא את השיר שלפניך, וענה על השאלה שאחריו.



ברבים משירי ימי הביניים יש קשר בין תיאור הטבע ובין המצב הרגשי של הדובר. לעתים יש הרמוניה בין תיאור הטבע ובין רגשות הדובר ולעתים יש ביניהם ניגוד.
כיצד מתואר הטבע בשיר שקראת, וכיצד הוא משפיע על רגשותיו של הדובר ועל התנהגותו?
תשובה

ענה על אחת מהשאלות 5-3.

שירת המאה ה-20

שאלה 3
קרא את הבית האחרון בכל אחד מהשירים שלפניך, וענה על שני הסעיפים א-ב שאחריהם.



א. מהו הנושא המשותף לשני הבתים שקראת? (9 נקודות)
ב. בחר בציור לשון אחד מהבית האחרון בכל שיר, והסבר את תרומתו לעיצוב הנושא בכל אחד מבתים אלה. (8 נקודות)
תשובה

שאלה 4
שאלה כללית - שירת המאה ה-20
כדי לבטא את עולמו הפנימי (רגשות, מחשבות, חוויות), הדובר בשירים רבים נעזר באמצעים אמנותיים שונים.
כתוב איזה רגש (או מחשבה או חוויה) בא לידי ביטוי בשיר אחד שלמדת, והסבר כיצד רגש זה מעוצב.
תשובה

שאלה 5
שיר שלא נלמד
קרא את השיר שלפניך, וענה על שני הסעיפים א-ב שאחריו.



א. הסבר מה מייחד את "האיש ההוא".
בתשובתך התייחס למעשים של האיש ולתכונות (לאופי) שלו. (7 נקודות)
ב. ציין והסבר שני אמצעים אמנותיים התורמים לעיצוב דמותו של "האיש ההוא". (10 נקודות)
תשובה


פרק שני - סיפורת (מעשה חכמים, סיפור קצר) (33 נקודות)

ענה על אחת מהשאלות 8-6.

מעשה חכמים

שאלה 6
קרא את מעשה החכמים "רבי אלעזר והמכוער" שלפניך, וענה על שני הסעיפים א-ב שאחריו.



במעשה החכמים שקראת, אפשר למצוא ביקורת הן על המכוער והן על רבי אלעזר.
א. מה פגום בהתנהגות של המכוער, ומה פגום בהתנהגות של רבי אלעזר? (15 נקודות)
ב. הסבר את הדרשה של רבי אלעזר בסיום מעשה החכמים, ואת הקשר בינה ובין המסופר במדרש. (18 נקודות)
תשובה

ספור קצר

שאלה 7
בחר בסיפור קצר שלמדת, העוסק בצורך של האדם באהבה, בחום או בהבנה.
כיצד צורך זה משפיע על עלילת הסיפור ועל דמות (או דמויות) שבו? הסבר והדגם.
תשובה

שאלה 8
תאר את נקודת השיא (או נקודת המפנה) ואת הסיום בסיפור שלמדת.
הסבר כיצד כל אחד מהם מתקשר לעלילת הסיפור.
תשובה


פרק שלישי - "סיפור פשוט" ורומאן מתורגם (33 נקודות)

ענה על אחת מהשאלות 11-9.

סיפור פשוט / ש"י עגנון

שאלה 9
קרא את הקטע שלפניך מתוך "סיפור פשוט", וענה על השאלה שאחריו.
"סוף סוף נתפקחו עיניו של הירשל וראה מה שלא ראה תחילה. ועדיין היה הירשל משעשע עצמו במיני דמיונות. מעשה מרת מזל שהלכה אחר המורה של אמה ונישאה לו, נתן מעין זיו רומנטי על אותו בית שבלומה דרה בו. יש שהירשל היה מצייר לעצמו שהיא ומרת מזל משיחות זו עם זו, זו מספרת מה שעשתה עד שזכתה ונישאה לעקביה מזל וזו מספרת לה ענייניה עם הירשל, אינן פורשות זו מזו עד שבלומה יודעת שהכול בידי האישה. וכבר היה הירשל מצפה שבלומה תעשה מעשה."
בקטע שקראת מתוארת ההתמודדות של הירשל עם עזיבת בלומה את בית הורביץ.
מה אפשר ללמוד מקטע זה על האופן שבו הירשל מתמודד עם קונפליקטים?
הבא שתי דוגמאות נוספות מן הרומאן. המלמדות על ההתמודדות של הירשל עם מצבים שונים או עט בעיות.
תשובה

"סיפור פשוט" ורומאן מתורגם

שאלה 10
יצירות ספרות רבות מתארות התנגשות כואבת בין תשוקותיהם ושאיפותיהם של הגיבורים ובין המציאות.
תאר התנגשות כזו ברומאן "סיפור פשוט" או ברומאן המתורגם שלמדת.
בתשובתך תאר את ההשפעה של התנגשות זו על דמות מרכזית ברומאן, וכתוב כיצד סיום הרומאן מחדד את תוצאות ההתנגשות.
תשובה

רומאן מתורגם

שאלה 11
"סופר טוב הוא מישהו שאתה רוצה להרים אליו טלפון כשאתה מסיים לקרוא ספר שלו". (על פי ג"ד סלינג'ר) אילו שאלות היית שואל סופר שאת ספרו למדת? מה הם דברי הביקורת או ההתפעלות שהיית אומר לו?
בסס את דבריך על הרומאן המתורגם שלמדת, והבהר אותם באמצעות דוגמאות.


ת ש ו ב ו ת


תשובה 1
א. ידיד נפש / ר' אלעזר אזיכרי -
הדובר מבקש את קרבת הקב"ה, הוא מבקש מה' לעזור לו להתקרב אליו: "משוך עבדך אל רצונך". נוסף על כך הוא מבקש לבטא את אהבתו לבורא וזאת באמצעות כינויים מלאי חיבה: "ידיד נפש", "אהוב", "נאה", "זיו העולם" וכן באמירה הברורה: "נפשי חולת אהבתך".
הדובר חש חולה ללא קרבת ה', וגם רפואתו תהיה בעזרת ה': "רפא נא לה... אז תתחזק ותתרפא". מטרה נוספת היא בקשת גאולה: "מהר, אהוב, כי בא מועד, / וחנני כימי עולם".
ב. - הכינויים הרבים בפיוט מבטאים את רצון הדובר להיות בקרבת אלוקים. הדובר מדמה את עצמו לבן הרוצה להיות בקרבת אביו: "בן אוהבך" או לאישה הרוצה בקרבת אהובה - "מחמד לבי", אהוב".
- הדימוי "כמו איל" מביע את הטבעיות שבגעגועי הדובר לאלוקים. כמו אייל הזקוק למים, כך הנפש זקוקה לקרבת ה'.
השאלה הבאה

תשובה 2
מת אב ומת אלול / שמואל הנגיד
הטבע בשיר מתואר באופן קודר, מדכא ומבשר קץ: "מת אב ומת אלול / גם נאסף תשרי ומת עמם...". "נאסף", כלומר "נאסף אל עמו" או "נאסף אל אבותיו".
בימי הגשם והקור יש פוטנציאל של איום על מצב רוחו של הדובר: סגריר בחוץ עלול לגרום לסגריר בנפש. אולם הדובר אינו "נכנע" לתכתיבי עונת השנה והוא מוצא דרך להתגבר על הדיכאון שהיא טומנת בחובה: על ידי שתיית יין. הדובר מוצא בחורף את נקודת האור. הוא מציין בעליצות שדווקא בתקופה זו סיים היין את תסיסתו: "... והתירוש / אדם וקולו בכלי דמם". הדובר מזמין את רעיו למסיבה שבה הם יתחממו וישמחו על ידי שתיית יין, על אף הגשמים והרעמים: "... חזה עבים בהגשימם / ושמע שמי מרום בהרעימם...". יש אפוא ניגוד בין הסגריר והכפור שבחוץ לבין רגשותיו של הדובר. קריאת התיגר של הדובר על החורף ניכרת גם בכך שהוא קורא לרעיו לפעול בקיצוניות. להגזים בשתייה ולשתות ללא הפסקה "ושוב ושתה בכד, ובליל וגם יומם".
השאלה הבאה

תשובה 3
לא זכיתי באור מן ההפקר / ח"נ ביאליק; ספר שירי / רחל
א. הבית האחרון בשיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" והבית האחרון בשיר "ספר שירי" מוקדשים לתיאור גורלו של השיר עם יציאתו משולחן הכתיבה של היוצר. בבתים אלה בא לידי ביטוי הרעיון שעל פיו יצירת ספרות שייכת לקורא מרגע שיצאה לאור. הקורא למעשה יכול לעשות ביצירה כבשלו והוא יכול להבין אותה בדרכו. השפעת השיר על הקורא תלויה בעצם בקורא עצמו, עובדה שמסבה ליוצרים (הדוברים בשני השירים) כאב רב. השירים, פרי עטם של הדוברים, הופכים אותם חשופים לקהל הקוראים, שכן הם נכתבו בכאב ומתוך צרותיהם ומצוקותיהם של המשוררים. וחוויות אלה מועברות לקוראים, והם יכולים לעשות בהן ככל העולה על רוחם: לגעת בכאב המשורר, לפרש אותו כרצונם ולשכוח כאב זה במהרה. מחד גיסא - היוצרים זקוקים לקוראים לשם השלמת תהליך היצירה, מאידך גיסא - הפיכת השיר לנחלת הכלל גורמת לכאב רב.
ב. "לא זכיתי באור מן ההפקר":
(1) "ומחרוזי יתמלט ללבבכם" - הניצוץ, שהשתחרר מלבו של הדובר, נמלט ללב הקורא.
החרוז, השיר הגמור, אינו נשאר ברשות המשורר, אלא עובר ללב הקורא.
(2) "ובאור אשכם הצתיו, יתעלם" - השיר מצית את לב הקוראים, אך עובדה זו אינה גורמת למשורר נחת, כיוון שההצתה גורמת לשיר להיעלם, כלומר מכבה את ניצוצו של המשורר.
(3) "ואנכי בחלבי ובדמי / את הבערה אשלם" - הבערה שניצתת בלב הקוראים נוכח השיר, "עולה" למשורר בחלבו ובדמו, השיר כלה עם התלהבות הקורא שגורמת ליוצר "לשלם" בנבכי נפשו, בחלקים היקרים ביותר שבתוכו, לבו שהוא מקור שירתו.
"ספר שירי":
(1) "נגלו חביונות לא גיליתי לרע / נחשף החתום בי באש" - עם צאתו של השיר לקהל הקוראים, נחשפים סודותיו וצפונות לבו הכמוסים ביותר של היוצר, גם אלה שביקש לשמור עמו ואשר צרבו בבשרו.
(2) "ואת תוגתו של הלב הכורע / יד כל במנוחה תמשש" - הקוראים נחשפים לכאבים העמוקים ביותר של הדוברת באמצעות השיר השלם והם יכולים לעשות בכאבים אלה ככל העולה על רוחם. המכאובים והעצב של היוצרת נעשים לנחלת הכלל. הקוראים אינם יכולים לחוש את עצמת הכאב שממנה נולד השיר, אלא ל"משש" את עצבונה ב"מנוחה". המפגש של הקוראים עם השיר מפקיע אותו מבעליו המקוריים - מן היוצרת. קיים פער רגשי בין היוצרת לבין הקוראים. המשוררת סוערת ומתייסרת, אך הקהל אינו שותף לכאבה, אלא קורא את היצירה בשאננות ונינוחות.
השאלה הבאה

תשובה 4
ציפור / יונה וולך
השיר מבטא את תחושת הדוברת ואת הגיגיה בדבר מצב אנושי שהיא שרויה בו. החוויה המתוארת בשיר נובעת ממצב של איבוד הזהות העצמית. לרגע נדמה כי הציפור עומדת במרכז העניינים: כותרת השיר מבליטה אותה, והמילה "ציפור" חוזרת שלוש פעמים בתחילת השיר. בהמשך נעלמת הציפור, ואת מקומה תופסות מילות גוף סתמיות: "מישהו", "היא", "הוא".
הציפור אינה שרה "את השיר שלה" ו"מישהו אחר מדבר מגרונה". לציפור אין "קול שלה", היא נעדרת נוכחות, אדישה וחסרת ערך ומשקל "נעשתה לא אכפתית / קלת דעת ולא רצינית". היא "בלי זהות לגמרי" ומתוך בדידות והיעדר הזהות היא משדרת פיתוי ארוטי לאנשים מזדמנים. היא מנסה למצוא חן בעיניהם, ללא יכולת ליצור קשר אנושי אמתי: "כאילו שזה שהיא / עשתה עיניים לכל עובר ושב... אבל לא התקשרה לאף אחד...".
בשיר זה תחושת האבסורד מתפתחת לצד התרחבות התופעה של אבדן הקול האישי וצמצום הערך העצמי בשל אבדן המבע המיוחד ליחיד, והשיר מסתיים בדיבור סתמי וזר. אמצעים אלה לעיצוב החוויה של אבדן זהות מדגישים את תחושת חוסר הערך העצמי ו"ההימחקות" של הדוברת.

לתמונת אמא / לאה גלדברג
השיר מבטא את תחושותיה ואת מחשבותיה של הבת הבוגרת בנוגע למערכת היחסים שלה עם אמה. לפי שורת הפתיחה אפשר להבין שהמשוררת מתבוננת בתמונת האם. ההסתכלות בתמונה מעוררת זיכרונות ורגשות, והאם נתפסת כנוכחות חיה ונושמת. הדוברת/המשוררת "הבת הבוגרת" חווה באופן תמציתי את מערכת היחסים שלה עם אמה, ותוך כדי כך היא מגלה את הייחוד של אהבת אם - אהבה ללא מצרים והענקה ללא תנאי, שנותנות לבת כוח להתמודד עם הקשיים שבחייה. שני הבתים הראשונים של השיר מתארים מצב כללי: לא ברור מדוע האם "גאה ונבוכה", ומה גורם לה לוותר לבת "בדמעה ובחיוך" ולא לשאול לעולם "מי!" ולהתערב בחייה האישיים של הבת. שני הבתים האחרונים מתארים באופן מפורט יותר את חיי הבת ואת מעורבותה של האם בחיים אלה. הדוברת רושפת את הצער בעולמה: היגון והייאוש המלווים אותה עוד מילדותה (בית שלישי) והתוגה של "הבת הבוגרת", שאהובה נטש אותה. האם יודעת מראש שהעצב ילווה את הבת בחייה, והבת מבינה את היסוד הוותרני של אמה ואת סוד "הדמעה והחיוך" של האם. בשיר בולט השימוש במילת השלילה "לא" ("לא תמהת, לא רגזת", "לא אבכה בחיקך..." ועוד.) ושימוש זה מוביל אל "הבאת לי" כביטוי למסירות האם המבינה את נפש הבת.
השימוש המקביל במילים "לא" ו"לי" מדגיש את אנוכיותה של הבת נוכח מסירותה של האם.
השאלה הבאה

תשובה 5
האיש ההוא / נתן יונתן
א. המייחד את "האיש ההוא" הוא השילוב בין היותו איש המעשה (בניית ביתו, הקמת הטחנה, זריעת השדות) ובין היותו איש הרוח והרגש (שירתו, היותו "איש אחר", נודד "פזור נפש"). נוסף על כך אפשר לראות ייחוד בקשר בין "האיש ההוא" ובין הטבע. מחד גיסא - האיש מסגל את הטבע לצרכיו ומאידך גיסא - הוא התאים את עצמו אל הטבע, חי עמו בהרמוניה, תרם לו והסתפק ב"נוכחותו" של הטבע, ללא בני אדם נוספים.
"האיש ההוא" נולד בטבע: "למרגלות ההר / ליד הנחל" ועוד לפני "שהיה לאיש", ביטא את רגשותיו בין הצמחים שלגדות הנחל, שעשע את עצמו באמצעות השפע שהציע לו הטבע "מקני הסוף כרת לו עפיפון".
"וכשהיה לאיש" היה לאיש עמל, ובאמצעות מתנות הטבע, בנה את ביתו והפיק את פרנסתו ואת מזונו.
"אך יש אשר יניח כלי מלאכתו" - כאשר "האיש ההוא" אינו עובד מתגלה בו פן נוסף: הוא אינו רק איש עמל שמשתמש בטבע לצרכיו, אלא גם "איש אחר", הוא האיש ש"שר בין ערבות בוכיות". איש רגיש, פיוטי ובודד החי בהרמוניה עם הטבע ומתמזג עמו. הייחוד של "האיש ההוא" ניכר בקרבה ובדמיון בינו לבין הטבע.
ב. "אשר היה כערבות הבוכיות" - האיש מדומה לצמחים שעל גדות הנחל. דימוי זה מדגיש את הפן הרגשי שב"איש ההוא". כערבות הוא "נטוע" בגופו וכמוהן ובינותן הוא מביע את העצב שלו.
"הערבות הבוכיות" משמשות בשיר גם מוטיב. החזרה על הביטוי "הערבות הבוכיות" מדגישה את הזהות בין "האיש ההוא" ובינן. הן מטונימיות לו.
בתחילה האיש "שר בין ערבות בוכיות" - ייתכן שהוא חש כאב או מזדהה עם כאביהן. או ייתכן שהן משקפות את תחושתו / בכייתו.
בהמשך "הערבות הבוכיות" משמשות לו לבניית ביתו - קשייו וסבלו מתורגמים למעשים והוא מתמודד באמצעותן. וכמובן בסיום השיר, הוא מדומה ל"ערבות בוכיות", שכמותן הוא נולד ליד הנחל, גדל לידו ונקבר לידו.
"כמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך" - דימוי המחדד את ייחודו של "האיש ההוא": ביטוי לשורשיות, לנצחיות וליציבות של "האיש ההוא". נוסף על כך הוא מדומה ל"מבצר עתיק", כלומר "האיש ההוא" הותיר אחריו חותם בל יימחה.
אפשר גם להתייחס למשמעות של "נחל" ו"ים", לסמליות הגלומה במים: זרימה, נביעה, רעננות, חיים וכו'.
השאלה הבאה

תשובה 6
מעשה חכמים - "רבי אלעזר והמכוער"
א. - הפגם בהתנהגות של המכוער הוא סירובו למחול לרבי אלעזר שעלב בו. המכוער מציב לרבי אלעזר תנאי בלתי אפשרי: "... תלך / ותאמר לאמן שעשני כמה מכוער כלי שעשית", ובכך הוא מוכיח עד כמה קשה עורף הוא. נדמה כי מטרתו של המכוער אינה הבהרת כלל מוסרי, כי אם הקנטתו והשפלתו של רבי אלעזר. נטייה זו של המכוער באה לידי ביטוי בכך שאילץ את רבי אלעזר לטייל עד עירו ובהלבנת פניו של רבי אלעזר ברבים: "... אם זה רבי - כמותו אל ירבו בישראל... אמר להם: כך עשה וכך עשה לי".
- הפגם בהתנהגות של רבי אלעזר הוא התנהגות בלתי הולמת מבחינת היחסים שבין אדם לחברו. רבי אלעזר עולב במכוער ובאנשי עירו: "ריקה, שמא כל בני עירך מכערין כמותך?" נוסף על כך שגה רבי אלעזר בכך שהלך שבי אחרי צורתו החיצונית של המכוער וממנה הסיק על נפש "מכוערת", היינו, "ריקה" - אדם שאין בו מידות טובות, אין בו דרך ארץ ואין בו תלמוד תורה.
ב. הדרשה: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז", כלומר רבי אלעזר מבקש מהאדם להיות גמיש עם זולתו ולדעת "להתכופף", כמו הקנה אשר אינו נשבר אלא מתכופף בשעת הסערה. אל לו לאדם להיות "קשה כארז" ביחסים הבין-אישיים, אל לו לאדם להיות נוקשה, גאוותן או עקשן ביחסיו עם הזולת אלא להיות סובלני, סלחן, פתוח ומבין.
דרשה זו מתקשרת לשתי הדמויות הראשיות במעשה החכמים ולהתנהגותן: רבי אלעזר היה תוקפן ו"קשה כארז" כשעלב במכוער, ואילו המכוער היה "רך כקנה" כאשר ניאות למחול לרבי אלעזר. עם זאת אף המכוער היה "קשה כארז", עקשן וגאוותן בסירובו למחול לרבי אלעזר, ואילו רבי אלעזר היה "רך כקנה" בענוותנות ובמחילה על כבודו, כאשר סירב המכוער למחול לו.
השאלה הבאה

תשובה 7
- שברירים / דבורה בארון
גיבורת הסיפור, חיה-פרומה מוצגת כדמות דחויה על ידי החברה כבר מקטנות. היא הובאה לעיירה מ"כפר ביכוב" כיתומה בת חמש ואינה מוצאת בית שיהיה מוכן לאמץ אותה. בבגרותה היא נעשית לאישה פשוטה, בת כפר המשמשת כמשרתת בבתי התושבים. היא אינה זוכה לחיבה: "... שערה המדובלל, הדהוי, כשפניה אין למצוא בהן שום קו של חן...". האנשים בעיירה מסתייגים מדמותה בגלל מראה החיצוני המוזנח, המגושם והדוחה. שיא ההתנכרות וההסתייגות מחיה-פרומה בא לידי ביטוי במפגשה עם בתו של שמש בית הכנסת. ילדה זו מעוררת בחיה-פרומה רגשות חיבה, אך רגשותיה מעוררים תגובה גסה - אשת השמש נוזפת בה על כי ליטפה את שערותיה הזהובות של הילדה.
גם נישואיה של חיה-פרומה אינם מחלצים אותה מבדידותה ואינם מזכים אותה באהבה או בחום. יחסו של בעלה אליה מאופיין בהתעלמות ובהיעדר כל רגש. לפיכך, נאלצת חיה-פרומה לוותר על רגשות חיוביים מצד בני האדם והיא מוצאת קרבה ביחסיה עם הפרה. היא נקשרת אל הפרה, מעניקה לה חום ואהבה ומקבלת ממנה אהבה בחזרה: "נפנתה אליה הפרה בתנועת חיבה וליקקה את ידה... היא אשר לא ידעה לצחוק, ולבה השמם, הסגור על מסגר כמו נמלא המון שברירי אור".
הצורך באהבה ובקרבה גורם לחיה-פרומה לעבור תהליך של התבגרות והתחסנות ושל חיפוש אחר אור ואהבה במקום אחר, מקום שבו תזכה לקבלם. לאורך כל העלילה חיה-פרומה רוצה שיפרסו עליה חסות, אך היא נדחית על ידי הסובבים אותה ובהם בעלה. לאחר שאשת השמש דוחה אותה באכזריות, היא מתרחקת מבני אדם ועל ידי קבלת הפרה והטיפול בה, היא מקבלת את הקשר הנפשי שאליו נכספה כל ימי חייה.

יגון / צ'כוב
הסיפור מורכב מ"תמונות" שהמכנה המשותף ביניהן הוא הרצון של יונה העגלון לחלוק עם מישהו את צערו בשל מות בנו. יונה מחפש אוזן קשבת, אהדה ותמיכה: כל אחת מהתמונות בסיפור זה (יונה ואיש הצבא, יונה והשיכורים, יונה והחצרן, יונה והעגלון) מתארת מצב שבו יונה פוגש בני אדם, אך הם אינם ממלאים אחר כמיהתו להבנה ולאמפתיה. יונה מנסה לשתף את הנקרים בדרכו בתחושותיו, הצורך שלו בהקשבה ובהבנה הוא כה עז עד שלא משנה לו מי יהא זה שיאזין. אולם האנשים שיונה פוגש אינם מוכנים לשמוע את מצוקת היחיד ואפילו דוחים אותו מהם (למשל השיכורים). תמונת המצב המתוארת במפגשיו של יונה עם אנשים בעיר וחיפושו הנואש אחר נפש מבינה ותומכת היא של ניכור ובדידות: כל שנותר ליונה הוא לחלוק את מצוקתו עם סוסתו.
השאלה הבאה

תשובה 8
- פראדל / דבורה בארון
השיא ביצירה הוא הפרידה של פראדל מאברהם-נוח, על ידי גט. לאחר שנים של נישואים, בבדידות מעליבה, ולאחר שנים שזיווג בלתי מתאים זה בין אברהם-נוח המשכיל ובין פראדל היתומה בת הטובים, הוליד תינוק שמת בטרם מלאו לו שלושים יום, עוברת פראדל משבר. מקרה המקווה היה נקודת מפנה: פראדל אצה למקווה כדי להיטהר למען בעלה, שהגיע לעיירה באופן מפתיע. אך כשם שהגיע בהפתעה, כך עזב אותה בחיפזון לעיני כל הקהילה. לאחר זאת, נמלאה פראדל כוח, ודאגה לסיום הנישואים על ידי גט.
סיום הסיפור מתאר את תיקון העוול בחייה של פראדל. לאחר הגירושים פראדל נישאת לשכנה, חיים-רפאל, אשר ציפה לה כל השנים, והם מולידים בן חסון וחינני, העומד בראש ילדי ישראל במאבקם בגויים.

- המפתח / יצחק בשביס-זינגר
נקודת המפנה בסיפור היא שבירת המפתח: המפתח השבור, שאילץ את בסי פופקין לשהות ברחוב, פתח במוחה דלת שננעלה מאז מותו של סם. הימצאותה ברחוב בניו-יורק בלילה, ללא הגנה של דלתות, וילונות, סורגים ובריחים גורמת לנקודת מפנה בראייה של בסי את העולם.
בסי פופקין, הדמות הראשית בסיפור רואה את הירח הבהיר עולה מעל בנייני ניו-יורק ומעל נהר ההאדסון. נוכח המראה בסי פוערת את פיה בתדהמה, מכיוון ש"שכחה" שקיימים ירח, שמים וכוכבים. מרגע זה ואילך מבינה בסי שהסתגרותה הייתה טעות ובתום הלילה הארוך של חשבון נפש, היא חוזרת לביתה, שם היא מגלה את דאגתם של שכניה כלפיה ועוינותה כלפי הזולת מתפוגגת.
סיום הסיפור, כמו נקודת המפנה, חוזר לעיקר הגילוי של בסי - שביחסים בין בני אדם אין צורך בהסתגרות. דווקא היעדר המפתח מקרב ומגן, ומאפשר תמיכה הדדית. הסיפור מסתיים בחלום של בסי (כנראה על סף מותה), שבו היא ובעלה סם נמצאים בירח הדבש שלהם ובעל בית המלון, שמזמין אותם להיכנס במאור פנים ובברכת מזל טוב, אומר כי אין בבית המלון שום צורך במפתח, עליהם פשוט להיכנס.
השאלה הבאה

תשובה 9
סיפור פשוט / ש"י עגנון
הקטע מאפיין את התמודדותו של הירשל בכל קונפליקט או בעיה הניצבים בפניו. לאחר הופעת בלומה בבית משפחתו חל מפנה בחייו, הוא נמשך אחריה ורואה בה את תאומתו. אף על פי כן, כאשר בלומה עוזבת את בית הורביץ ועוברת לגור ולעבוד בבית משפחת מזל, הוא נותר חסר אונים. הירשל נותר פאסיבי, אינו מרהיב עוז לומר את אשר על לבו, הוא חסר יוזמה ויש פער עצום בין פנימיותו ובין מעשיו. בקטע מתוארים מחשבותיו והרהוריו, שבהם הוא מעז לקוות ולחלום חלומות מרחיקי לכת, אך במעשיו הוא נרפה. כאשר בלומה אינה בקרבתו, הוא נתון לדמיונות ושוגה באשליות, אך חלומות אלה המשקפים את כמיהתו לבלומה ואת רצונותיו אינם באים לידי ביטוי מעשי. לא רק זאת, הדמיונות עצמם אינם מתארים מצב שבו הירשל אקטיבי, נוקט יוזמה ופועל למען רצונותיו. אפילו בדמיונותיו הירשל פסיבי והוזה שבלומה היא זו שעושה מעשה.
דוגמאות נוספות מן הרומאן, המלמדות על ההתמודדות של הירשל עם מצבים שונים או עם בעיות:
- הירשל, למרות תמימותו ונטייתו לציית, חש בשתלטנותה הקיצונית של אמו ומנסה להתייצב מולה: בסעודת "מלווה מלכה" אצל המחותנים, הוא מנסה להימנע מאכילה ובכך למרוד בסמכות אמו. לבסוף, הירשל נכנע ואוכל, וכך מוכיח כי אינו יכול להתנגד לאמו השתלטנית ואינו עומד על רצונו.
- הירשל בוחר להתמודד עם אירוסיו הכפויים בבית גילדנהורן על ידי חוסר התמודדות. בעיצומה של מסיבה, מוצא עצמו הירשל מאורס למינה בלי שירצה בכך. שתיקה והכנעה מאפיינים את הסיטואציה. בבית גילדנהורן, הירשל אינו שולט בקורה בחייו ו"נגרר" לסיטואציה. הוא מקווה ש"יבוא דבר" וייחלץ אותו מצרתו אך הוא אינו יוזם את ביטול האירוסין.
- הירשל נכנע לתכתיבים חברתיים גם בכך שהוא מעשן, אף שאינו נהנה מכך.
- לקראת סיום הרומאן ניכרת התמודדות של הירשל עם זיכרונותיו מתקופת השיגעון. כאשר הירשל ומינה עומדים בשלג מול המנגן הסומא, הניגון העצוב מזכיר להירשל את תהומות נפשו ואת כאביו. הירשל מבקש ממינה בקול קשה: "נלך" והוא "סוגר את החשבון" עם העבר על ידי השלכת מטבע לעיוור. סיטואציה זו מעידה על נקיטת עמדה ועל נקיטת יוזמה של הירשל, הירשל פועל ובכך מונע מעצמו שיבה לכאביו וצלילה לתהומות הנשייה.
השאלה הבאה

תשובה 10
- סיפור פשוט / ש"י עגנון
התנגשות בין רצונו של הירשל לשאת לאישה את בלומה קרובתו הענייה, משרתת ב"מקצועה" ובין מעמדו החברתי, המחייב אותו להיכנע לתכתיבי החברה היהודית הבורגנית ולרצונה של אמו, ולשאת לאישה בת עשירים, כיאה למעמדו.
התנגשות כואבת זו גורמת להתפרצות מחלת נפש אצל הירשל והוא מידרדר לשיגעון.
העלילה כולה מתארת את היטלטלותו של הירשל בין מחויבותו למעמדו, להוריו ולמינה ובין תשוקתו לבלומה. מחד גיסא - נדמה לעתים כי הירשל מצליח להתשתלב בחברה באופן המצופה ממנו (הנוגד את רצונו) - הוא סוחר בחנות של הוריו, את ביתו פוקדים אורחים רבים והוא סועד את לבו היטב (כחלק מהחומרנות המאפיינת את מעמדו).
מאידך גיסא - יש ברומאן דוגמאות רבות יותר לכמיהתו ולתשוקתו של הירשל לבלומה, ולרצונו לפרוץ את המסגרת החברתית הנוקשה שבה הוא נתון. למרות כניעתו לתכתיבי החברה ולשתלטנות של אמו ולמרות נישואיו למינה, הירשל שב ומטייל לבית מזל, שם מתגוררת בלומה והוא פורץ בבכי "על כפות המנעול", כאשר הוא מבין שאהבתם לעולם לא תתממש, ולבסוף הוא משתגע. סיום הרומאן מעיד, כי ריפויו של הירשל משיגעונו ושובו למעגל החברתי שאליו הוא שייך מתרחשים על פני השטח בלבד.
לכאורה, ההתנגשות הכואבת בין התשוקות של הירשל ובין המציאות עומעמה, אולם סיום הסיפור, שבו הירשל טוען שיש מי שחוצץ בינו ובין מינה מוכיח כי לעד יתייסר ברצונו לממש את אהבתו לבלומה והוא יוסיף להיות חצוי בין המציאות שנכפתה עליו ובין תשוקתו.

- הקפות ביער / דלין מתיה
שאול ברנארד, בן למשפחת חוטבים הולנדית בדרום אפריקה, מתמרד נגד גורלו כחוטב עצים, נגד חיים של אכילת לחם רמוץ, בטטות וקפה ושל עבודה מפרכת. שאיפותיו להיחלץ מאורח החיים של אבותיו מוביל אותו למרוד בתפיסת עולמם ולפרוץ לעצמו נתיבים חדשים (כריית יהלומים, הקמת מפעל לרהיטים). בחירתו במימוש שאיפותיו כרוכה בלבטים רבים והוא "נקרע" בין משפחתו ובין תשוקותיו לשנות את העתיד שמשפחתו מתווה לו. שאול אוהב את משפחתו ודואג לבני משפחתו. מכיוון שמרד ונלחם בבני משפחתו, גורש שאול כבר בנערותו מצוות החוטבים של אביו ונאלץ לעזוב את היער ולחפש פרנסה בעיירה, אצל מקדונלדס, סוחר העץ העשיר והאכזר.
בעיירה חש שאול לכוד, על אף העובדה שמימש את שאיפתו לקחת את גורלו בידיו: בעיני בני משפחתו החוטבים הוא נתפס כבוגד, ובעיני אנשי העיירה הוא נחשב לפרא ובור, נוסף על כך, הוא מתגעגע אל היער.
סיום היצירה מעיד על צדקת דרכו של שאול: הוא מצליח במאבקו ונושא לאישה את קייט, בתו של מקדונלד העשיר, שאצלו עבד עבודת פרך. הוא מצליח גם לחדש את הקשר עם בני משפחתו ולגרום להם להבין שמאבקיו היו מוצדקים.
השאלה הבאה