במשך ימי חייו עשוי אדם לקבל שם חדש. במקרא מתועדים כמה מקרים כאלה.
במקרים מסוימים השם הישן נדחה לגמרי מפני השם החדש: אברהם, שרה, בנימין, יהושע, יהויקים, צדקיהו;
יש שמות חדשים המשמשים בצדם של השמות הישנים : ישראל, דניאל וחבריו;
ויש שמות חדשים שאינם תופסים כלל: אין שלמה נקרא ידידה כשמספרים בו.

שמחה קוגוט טוען²⁰ כי העובדה שלשם חדש הבא להמיר שם ישן נסמכת הנמקה, אין בה כשלעצמה כדי להבטיח שהשם החדש יגבר על הישן וידחה אותו משימוש. דחייה כזאת אפשרית לדעתו כשהשם החדש הוא וריאציה של הישן, והדמיון הפונטי והסמנטי שבין שני הפרושים מקיים למעשה בשם החדש את זכרו של השם הישן.

כיוצא בו 'לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם' - בתחילה הרי אתה אב לכל אדם, ולבסוף הרי אתה אב לכל העולם, שנאמר (שם) כי אב המון גוים נתתיך.²¹

בספר בראשית פרק י"ז נאמר בפס' ה':
"וְלא-יִקָּרֵא עוד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם
כִּי אַב-הֲמון גּויִם נְתַתִּיך"

מה המשמעות של שינוי שמו של אברם ?
האטימולוגיה של השם "אברם" לא ברורה דיה. מקובל כי זהו שם מסופוטמי, משום שניתן לו ע"י תרח איש אור כשדים שהיה מסופוטמי.
על כן, אפשר להניח, שלשם "אברם" ישנה זיקה לתרבותו ואמונתו של תרח.²²

שינוי שמו של אברם נעשה ע"י הוספת האות הא. הקב"ה מסביר כי השם החדש בא לבטא הגדרה ותפקיד מחודש לאיש: " כִּי אַב-הֲמון גּויִם נְתַתִּיך".
כמובן שאין הכוונה שזהו הפרוש המילולי לשם "אברהם". על פי גרסיאל, זוהי "אטימולוגיה ספרותית" שאינה מדקדקת בין השינוי הלשוני בשם לבין ההסבר המוצע לו.²³

שינוי השם מוכיח את שהבאנו בהקדמתנו שהשם משמש לא רק כאמצעי לזיהוי האדם, אלא הוא מציין אספקטים תרבותיים-דתיים ומבטא אותם.

הקב"ה בהתגלות הראשונה לאברם דורש ממנו התנתקות מכל המסגרות אליהן השתייך עד כה. הוא מצווה להיפרד מכל עברו: כמובא בבראשית פרק יב א-ג:

"וַיּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּולַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל- הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
וְאֶעֶשְׂךָ לְגוי גָּדול וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאר וְנִבְרְכוּ בְךָ כּל מִשְׁפְּחת הָאֲדָמָה"

משמע, ההיפרדות המוחלטת של אברם מעברו היא שתביא אתו לייעודו. אם שמו מציין משהוא מן התרבות או הדת הקודמת שאחז בה, הרי שלא יוכל למלא את הייעוד.
דהיינו: עד גיל שבעים וחמש משהוא מהקשר לעברו של אברם עוד נשאר לו. אברם עוד לא הגיע להפרדות סופית מהתרבות המסופוטמית.
על ידי ברית המילה (שבאה בהמשך הפרק) וע"י שינוי השם אברם מתנתק לגמרי מעברו ומצטרף בגופו ובשמו לעבר השני של העולם. ²⁴

הציווי על ברית המילה הוא:

"וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאות בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם"²⁵,

אברהם בגיל תשעים ותשע נדרש למול את "בשר עורלתו", דהיינו: להסיר את הערלה שעל אבר מינו.אחרי המילה, ראש איבר המין של אברהם וזרעו לא יהיה מכוסה ע"י הערלה אלא חשוף, בניגוד למצב הטבעי. מעתה ואילך כל זרע אברהם מחוייב במילה ומי נפש שלא תקיים ציווי זה תיכרת.

אם כן, מדובר בסימן באיבר המין שמהווה "אות ברית". מה פשרה של ברית זו?

פליישמן²⁶ מציע את פרושה כך: לפי עדותם של כתובים מקראיים רבים התנהגותם המינית של הכנעניים היתה לזרא בעיני המקרא . לדוגמא:

"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ לא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקּתֵיהֶם לא תֵלֵכו"²⁷ּ

ובסיום הפרק מסביר הכתוב לאלו מעשים הוא מתכוון:

"כִּי אֶת-כָּל-הַתּועֵבת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: וְלא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם"²⁸:

עפ"י פסוקים אלו עמי ארץ כנען בצעו את סוגי המגעים המיניים אשר פורטו באותו הפרק (בפסוקים ז-כג). על התנהגותם המינית המושחתת של הכנעניים למדנו גם מספרות חוץ מקראית . אולברייט כותב:" לא מצינו בשום ספרות מיתולוגית של הקדמונים מידה גדושה כל כך של שפיכות דמים ופריצות מינית כמו בספרות הכנענית "²⁹
אם כן, תוצאותיה של המילה באה לבטא את השוני שבין זרע אברהם לבין הכנעניים ואת הברית המיוחדת המסמלת מחויבות בין זרע אברהם לאלוקיו.
אם כן, בפרק בו הופך אברהם ל"אב המון גויים" הוא נהפך למובדל ומרוחק הן בשמו והן במילתו.

לסיכום: שינוי שמו של אברם הוא כדי לנתקו מעברו-תרבותו, ולהביא אותו לייעוד חדש, להגדרת תפקיד חדש. אם כן, יש כאן שתי סיבות שלובות זו בזו: ניתוק מן העבר והענקת מהות חדשה לאיש.

על פי הסברי זה, יובנו דברי הגמרא בברכות דף י"ב ע"ב:

תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה
שנאמר (בראשית יז) והיה שמך אברהם.
רבי אליעזר אומר עובר בלאו,
שנאמר (בראשית יז) ולא יקרא עוד [את] שמך אברם.

כיוצא בו (בראשית יז) שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה בתחלה היא שרי לאומתה עכשיו היתה שרה לכל האומות שנאמר כי שרה שמה ³⁰

בבראשית י"ז, טו-ט"ז נאמר:
וַיּאמֶר אֱלקים אֶל-אַבְרָהָם
שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:
וּבֵרַכְתִּי אתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ
וְהָיְתָה לְגויִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:

באנציקלופדיה העברית³¹ מובא שהשם שרה משמעו: "גבירה" משורש "שרר" (וכך משתקף גם בתעתיק היווני).
ננסה להסביר על פי פרוש הרמב"ן את השינוי שחל בשרי ושינוי שמה:

בבראשית פרק ט"ז מסופר:
א וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לא יָלְדָה לו וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר:
ב וַתּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת
בּא-נָא אֶל- שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקול שָׂרָי:
ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ
מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן
וַתִּתֵּן אתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לו לְאִשָּׁה:
ד וַיָּבא אֶל-הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:
ה וַתּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ
אָנכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:
ו וַיּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי-לָהּ הַטּוב בְּעֵינָיִךְ
וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ: ...
יא וַיּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְילַדְתְּ בֵּן
וְקָרָאת שְׁמו יִשְׁמָעֵאל כִּי-שָׁמַע ה' אֶל-עָנְיֵךְ: ...
טו וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנו אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל:
טז וְאַבְרָם בֶּן-שְׁמנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם:

ובהמשך בפרק י"ז:
טו וַיּאמֶר אלוקים אֶל-אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:
טז וּבֵרַכְתִּי אתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ
וְהָיְתָה לְגויִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
יז וַיִּפּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק
וַיּאמֶר בְּלִבּו הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:
יח וַיּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאלוקים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:
יט וַיּאמֶר אלוקים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ ילֶדֶת לְךָ בֵּן
וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמו יִצְחָק וַהֲקִמתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּו לִבְרִית עולָם לְזַרְעו אַחֲרָיו:
כ וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אתו וְהִפְרֵיתִי אתו וְהִרְבֵּיתִי אתו בִּמְאד מְאד
שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יולִיד וּנְתַתִּיו לְגוי גָּדול:
כא וְאֶת-בְּרִיתִי אָקִים אֶת-יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּועֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:

הגר הרתה לאברם, והיא רואה עצמה כגבירה בבית, וגבירתה נהיית קלה בעינה.

על פי פירושו של רמב"ן³², יש לבאר את תגובתה של שרי לזלזול הגר בה כך: לא כבודה האישי כשלעצמו גרם לתלונתה, אלא המשך אמונתה בכך שהיא תהיה שותפתו של אברם לייעוד הגדול שייעד ה' לשניהם, ולא לשפחה המצרית. ניתן לומר, כי הריונה של הגר הוא ניסיון נוסף לאברם ושרי (ניסיון שבמידת מה הביאו על עצמם), האם יראו בבנה של הגר תחליף להבטחת הזרע שהבטיח ה' לאברם - האם יפרשו את ההבטחה ביחס לאברם לבדו? אם כך יעשו, יהא זה בבחינת ייאוש מאמונתם בהבטחת ה'. אולם לא כך היה. התגרותה של הגר בשרי מעוררת את שרי לתבוע את עלבונה, ולהכריז בכך כי אין היא מוותרת על היותה גבירה יחידה בבית זה, שותפתו היחידה של אברם להקמת המשפחה והעם העתידיים. לו הייתה מוחלת על עלבונה, מתוך עליבות והשלמה עם גורלה, הייתה משמעות הסיפור כי שרי הפסיקה להאמין בכך שהבטחת ה' נוגעת גם אליה. משמעות הסיפור היא, כי שרי איתנה באמונתה בהבטחת ה', ואף אברם מסכים עמה, כי לא בן השפחה יהא נושא הברית עם ה', אלא בנם המשותף של אברם ושרי.

לאחר שעמדו בניסיון ונאמנו, בא המשך הסיפור (בפרק י"ז) לאשר דבר זה עצמו במילים מפורשות. שינוי שמה של שרי ל'שרה' (שפירושו כפי שהבאנו לעיל הוא: גבירה) מביע את עמידתה על שררתה מול ערעורה של הגר.

שרי האמינה בהבטחת הבן ממנה ואמונתה זו הפכה אותה לשרה שמלכי עמים יצאו ממנה.
שינוי שמה מבטא את עמידתה האיתנה מול הגר, ואת אמונתה בנס. יש כאן שינוי מהותי, מאשה כנועה לאשה הלוקחת את האחריות על מימוש ההבטחה האלוקית.
(את ההסבר הזה לפרשיית שרי-שרה שמעתי ממו"ר הרב א. סמט בשיעור בישיבה).
סיפור החלפת השם יעקב בישראל מובא בספר בראשית פעמיים, ויש המסבירים את הכפילות בשתי מסורות שונות³³.

פעם אחת החלפת השם נעשית ע"י המלאך³⁴:

וַיּאמֶר לא יַעֲקב יֵאָמֵר עוד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל
כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלקִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:

ופעם היא נעשית ע"י הקב"ה:

וַיּאמֶר-לו אלוקים שִׁמְךָ יַעֲקב לא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוד יַעֲקב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ
וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמו יִשְׂרָאֵל:

הנוסחה הבסיסית של החלפת השם דומה בשתי המקומות:

לא יאמר עוד שמך x כי אם y
לא יקרא שמך עוד x כי אם y

לעומת ההחלפה המופיעה ע"י המלאך ובאה עם נימוק "כי שרית", הרי החלפתה שם ע"י הקב"ה באה ללא נימוק והסבר לשם.

היינו יכולים לקבל את ההסבר לשינוי שחל ביעקב בהסבר המלאך: "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים", אך נצטרך להעמיק מה מהות השינוי שחל ביעקב.

על פי רש"י שינוי השם מוסבר כך:

לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה כי אם בשררה וגלוי פנים³⁵.

יעקב הוא שם העריסה, אך הוא נגזר מ"עקב" - האבר הנמוך ביותר בגופו של האדם ומזכיר את "ויעקבני זה פעמיים" ³⁶ מזכיר את הצורך של יעקב להתמודד עם עשו ולבן, לא תמיד בדרך האמת.

אך כעת, השם החדש ניתן ליעקב בעת כניסתו לארץ-זהו שינוי מקום המורה על שינוי מעמד המחייב תכונות חדשות. יעקב חייב לעבור שינוי מהותי כדי להיות ממשיכם של האבות, לא עוד דרך עקלקלה, אלא דרך אמת.

השם ישראל - מלשון שררה, כשרה סבתו, ומעתה הוא יהיה "גביר לאחיו", אך יהיה חייב לעשות זאת בדרך הישרה.
שינוי השם מבטא שינוי מהות, מאיש פרטי לאבי האומה.
השם צפנת פענח הוא יחידאי בתנ"ך. על הקושי בהבנת השם כבר עמדו מפרשי המקרא הראשונים.
רש"י מציין שלמילה "פענח" אין דמיון במקרא.
ראב"ע כתב: אם זו מילה מצרית, לא ידענו פירושה ואם היא מתורגמת לא ידענו שם יוסף ויהיה פירוש פענח כאשר תרגם המתרגם ארמית.
הרמב"ן סבור: "יתכן שקראו לו שם נכבד כלשון ארצו כי שאל לו (כלומר: פרעה שאלו מהו שם נכבד בארץ כנען לאיש המגלה צפונות וכן קראו לו) או שהיה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו, ועניינו: מגלה צפונות.

דומה שלהנחת הראב"ע "אם זו מילה מצרית" נמצא סיוע משני מקורות קדומים:
בתרגום השבעים מובא השם כלשונו ללא תרגום: "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח".
פילון האלכסנדרוני - נפטר שלושים שנה בקירוב לפני חורבן הבית השני-כותב בספרו "על יוסף":

"אף הוא נתן לו שם אחר בשפת הארץ המיוסד על פתרון חלומות".

הכתוב באופן עקבי ממשיך לכנות את יוסף בשם יוסף גם לאחר השינוי, ולפיכך נראה כי שם זה היה ייצוגי בלבד ונועד לשימושם של המצריים ובוודאי לא כונה כך בפי בני יעקב.
אם כן, מדוע קרא לו פרעה כך? כאן נזדקק להסבר הראשון שהבאנו בהקדמתנו לתפקיד השם: בעלות וריבונות. פרעה מוכיח בעלות על האיש החכם במצרים ומשנה שמו, אך כיוון שאין כאן שינוי מהותי החלפת השם אינה "תופסת".

יוסף העברי, נשאר יוסף הזוכר את בית אביו, והיודע להלחם ביצרו. אומנם בעיני פרעה חל שינוי מהותי מנער משרת למשנה למלך, אך לא כך אצל יוסף עצמו.

בראשית ל"ה: ט"ו-כ'
טו וַיִּקְרָא יַעֲקב אֶת-שֵׁם הַמָּקום אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּו שָׁם אלוקים בֵּית-אֵל:
טז וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:
יז וַיְהִי בְהַקְשׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי כִּי גַם-זֶה לָךְ בֵּן:
יח וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמו בֶּן-אונִי וְאָבִיו קָרָא-לו בִנְיָמִין:
יט וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:
כ וַיַּצֵּב יַעֲקב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד- הַיּום:

קריאת שם במקרא מלווה, בדרך כלל, בהסבר לסיבה שבקריאת השם; הדבר בולט במיוחד בקריאת השמות לבניו של יעקב אבינו. בלידתם של השבטים, מסבירות האמהות רחל ולאה, את הטעם שבקביעת שמו של כל בן.

מקרה יוצא דופן במקרא הוא קביעת שמו של בנימין. במקרה זה האם, רחל, קוראת לו בשם - כפי שנהגו האמהות בכל הבנים האחרים - בן אוני. אלא שכאן מתערב האב יעקב וקורא לו בשם משלו: בנימין. אנו צריכים לשים לב לעובדה שזהו המקום היחיד בו יעקב נותן את שם הבן. בכל אחד- עשר הילדים שלו נקבו האמהות בשמות ללא תגובת יעקב.

שלא כמקובל אין הסבר אף לאחד משני השמות הללו, (מתוך הנחה שהדבר מובן ואינו מצריך הסבר?). מאליה עולה, כמובן, השאלה: מדוע זה קראה לו רחל בן אוני, ומה היא הסיבה שיעקב חולק במקרה זה על דעתה של רחל האהובה שבנשותיו - וקורא לו בנימין ומה פירושם של שמות אלו? מובן מאליו שאת הסיבה לשמות שונים אלה יש לחפש אך ורק בפירושם ובמובנם של השמות בנימין ובן אוני. וכבר עסקו בכך ראשונים וגדולים.

רחל קוראת לבנה "בן אוני". פירושו: בן אבלי³⁸ , או בן צערי³⁹, ואילו יעקב הרוצה למנוע מבנו את משא הגורל הטמון בשם המר משנה את שמו לבנימין⁴⁰

מהו השינוי שערך יעקב? האם יעקב שינה לחלוטין את השם שנתנה האם? האם רק עשה "משחק מילים" עם השם? או שמא יש כאן תלות בשם שנתנה רחל?
נסקור את הפרושים השונים:

עפ"י פרוש רש"י התשובה היא: יעקב שינה את השם ואת מהותו, רחל התכוונה לבן צערי, ויעקב שינה את השם לבנימין. בכוונתו לבן ימין, כשימין הוא "מלא".

הוכחתו: עפ"י הכתוב בתהילים (פט יג) "צפון וימין אתה בראתם". דהיינו: כוונת יעקב עפ"י רש"י היא לשנות מ"בן אבלי " ל"בן מלא".

הרמב"ן מפרש שבתת יעקב את השם בנימין הוא משנה רק את משמעות המילה "און", לפרושה השני. דהיינו: המילה "און" סובלת שני פרושים, אֵבֶל או כח.
יעקב שינה את המשמעות של המילה ל"בן כוחי", אך לא ביטל את זכר השם שהאם נתנה. דהיינו:יעקב "שיחק" עם הפרושים השונים של המילה "און".

הוכחתו: און ככח: "ימינך תמצא שונאיך" (תהילים כ"א ט'). דהיינו: כוחך ינצח את אויבך.
און כאבל: "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כ"ו/י"ד).

עפ"י הרד"ק שינוי שמו של בן אוני לבנימין היה שינוי מהשם שניתן ע"י רחל ואף שינוי המהות. רחל התכוונה לבן אבלי ויעקב הפך את המשמעות ל: בן האהוב . וכפי פירושו: "וחביב עלי שנולד בזקנתי".

הוכחתו: מהפסוק בתהילים פ' י"ח "תהי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצת לך", דהיינו: ישנה תקבולת בין "איש ימינך" לבין "בן אדם אמצת לך". עפ"י הקבלה זו מבין הרד"ק כי ימין הוא אהוב.

י' זקוביץ מביא במאמרו⁴¹ את האפשרות כי פרוש המילה "און" היא "מזל", שהרי בימי קדם נחשב הימין לצד בר-המזל, וניתן אף להביא הוכחה לדבריו מברכת יעקב לאפרים ומנשה.⁴²
זקוביץ מסיים את דבריו כך⁴³:

"נדמה לי שאין אנו רשאים לשער את כוונותיו של יעקב כאשר אלו לא נמסרו בכתוב בפרוש. יעקב אומנם משנה את השם הנורא שבו נקרא הרך הנולד, אך אין השם החדש נדרש לא מלשון חוזק וגבורה ולא מלשון מזל."

את הפרוש המעניין ביותר בעיני מצאתי במאמרו של דוד בן רפאל חיים הכהן⁴⁴.

בתחילה הוא חולק על הפרשנים המסורתיים:
על הפירוש הניתן ע"י הרמב"ן לשם בנימין-בן הכוח, שהוא מקובל על רוב פרשנינו בכל התקופות, הוא טוען כי זהו פרוש שאינו יכול להתקבל על הדעת לאור הנסיבות שבהן נקרא. אדם שהאהובה בנשותיו מתה בשעת לידתה, לא יקרא לבן הנולד לו בנסיבות אלה "בן הכוח" וזאת בניגוד לדעת אשתו המתה שקרא לו "בן הצער".

הצעתו היא לנסות ולהבין את פירושם של שני השמות כפשוטם, וזאת נעשה ע"י הניסיון להגיע למובנן הראשוני של המילים שנבחרו כשמות למלה "אוני".

אצטט את הרעיון כפי שכתב אותו המחבר:

למילה זו יש בין יתר המשמעויות, גם משמעות של מעשה און מרמה, רשע, עוול. ובנטיה לגוף ראשון אוני ומכאן הביטוי "פועלי און" בתהילים(ה/ו), או בישעיה ( ל"ב, ו) "ולבו יעשה און לעשות חונף". או בישעיה (י', א): "הוי החוקקים חקקי און". ובנטייה לגוף שלישי רבים אנו מוצאים בתהלים צ"ד, כג: "וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם".
ובאשר לשם בנימין: לעומת רחל הקוראת לבנה בן און, קורא לו אביו בן ימין. בין יתר המשמעויות שיש למלה ימין (כוח, צד, דרום ועוד) יש למלה זו כמו בערבית משמעות של שבועה. כמו בתהילים (קמ"ד, ח): "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר". במקביל לפיהם המדבר שוא, גם ימינם- שבועתם, היא שבועת שקר. ובהקשר ברור אנו קוראים בישעיה ס"ה, ח: "נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו". או בישעיה מ"ד, כ: "ולא יאמר הלא שקר בימיני" ועוד.
לאור פירוש זה של המילים ננסה להבין את הטעם שבקריאתם על רקע המאורעות שקדמו לכך.לבן רודף אחרי יעקב ובין היתר הוא מתלונן בפניו: "למה גנבת את אלהי". יעקב, הבטוח בצדקתו, מתגונן ומכריז באלה ובשבועה (=שבועה שליתר תוקף יש בה גם קללה): "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" והכתוב אף מוסיף: "ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם" (בראשית ל"א, לב). יעקב כאילו נשבע ללבן שהוא או אנשיו לא גנבו את אלהיו. וכשלבן מחפש באהל רחל היא עושה מעשה און כפול: בנוסף למעשה של גניבת התרפים היא משקרת לאביה.
שבועתו- קללתו של יעקב רדפה את זוג האוהבים יעקב ורחל. ברור שלשבועתו- קללתו של יעקב, הם ייחסו כוח רב.
וכך, שעה שנפשה של רחל יוצאת בשעת לידתה - יודעים שניהם, גם יעקב וגם רחל, כי שבועתו- קללתו של יעקב היא שגרמה למיתה זו טרם זמנה. אך רחל האוהבת את יעקב, אינה רוצה להאשים את אהובה בכך "ובצאת נפשה כי מתה", היא נוטלת את האחריות לתוצאה הנוראה של הקללה על עצמה, וקוראת לבנה בשם "מעין המאורע" בן האון שלי, זכר למעשה האון שעשתה כאשר גנבה את התרפים של אביה ושיקרה לו.
אך יעקב יודע, שהוא אחראי לתוצאה הנוראה הזאת, ואינו רוצה להאשים את רחל ולהטיל עליה את האחריות. כאוהב אמיתי הוא נוטל על עצמו את האחריות למעשה הנמהר שעשה ואף הוא קורא לבנו בשם "מעין המאורע" בן ימין- בן השבועה שנשבעתי ("עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה").

אם כך ואם כפרושים השונים שהבאנו, הרי מוכח שחילוף השם הוא מהותי ועקרוני, ומבטא שינוי מהות.
שינוי שמו של יהושע נעשה ע"י משה רבנו. מפני מה שינה משה את שמו של משרתו?
במפרשים יש על כך כמה תשובות, רובם קושרים זאת לסיפור שליחת התרים את הארץ שם מוחלף שמו של הושע.
רש"י: התפלל עליו (משה) "י-ה יושיעך מעצת מרגלים"⁴⁵ . דהיינו: הוסיף אות לשמו המבטאת תפילה זו.
אם נלך בכיוונו של פרוש רש"י נסביר, כי לפני היציאה לתור את הארץ משתנה שמו של הושע. פרוש השם :"הושע" הוא אתה בכוחך תושיע, לעומת השם החדש "יהושע" שפרושו: ה' הוא יושיע. התשועה לא תבוא מכוחך אלא מכוח ה'.

כאחד משנים- עשר התרים את הארץ, יהושע היה "תחת לחץ" גדול מצד עשרת התרים ומצד העם להביא את דיבת הארץ רעה. משה בכוחו הנבואי ראה כי יהושע לא יוכל לעמוד בלחץ זה בכוחותיו הוא ונדרש לשינוי שמו המבטא שינוי מהותו כמקבל כח אלוקי שיוכל לסייע לו בהתמודדות זו. כלב למשל, לא נצרך לכוחות אלו ואכן הקב"ה מציין אותו לשבח בתיאור הסיפור בדברים⁴⁶:

זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלו-אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ.

יהושע אינו מוזכר בפסוק זה, כי לא עמדו לו כוחותיו בלבד, אלא נעזר בברכה מיוחדת.
השם החדש נלקט, ולמעט פעם אחת (דברים ל"ב מ"ד) הוא נקרא לעולם יהושע.

הוכחנו כי יהושע עבר שינוי מהותי כשבפך מאיש פשוט לבעל כח אלוקי שהכשיר אותו לעמוד בעצת התרים ועל כן שונה שמו.
מקרה מיוחד מהווה שינוי שמו של שלמה בשמואל ב' פרק י"ב מסופר לנו:

כד וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת-שֶׁבַע אִשְׁתּו וַיָּבא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן (ויקרא כתיב)
וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמו שְׁלמה וַה' אֲהֵבו:
כה וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמו יְדִידְיָה בַּעֲבוּר ה':

מיהו הנותן את השם שלמה? על פי הקרי -בת שבע וכך מפרש גם הרד"ק שם, אך עפ"י הכתיב זהו דוד וכך מפרש האברבנל כיון שהוא הנושא הראשון בפסוק.
המשך הפסוקים מראים כי מתוך אהבה שאהב ה' את שלמה שלח עם נתן להחליף את שמו לידידיה.

על פי הגמרא במנחות ⁴⁷ יש בשם זה ייעוד:

יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים.
יבא ידיד - זה שלמה המלך.

מעניין כי שם זה שניתן מהקב"ה ומבטא ייעוד כה נשגב של בניית בית ה', לא נשמר ונותר יחידאי בתנ"ך, וזאת נסביר ע"י שינוי גדול מידי פונטית מהשם המקורי⁴⁸.
כפי שהראנו, בשניהם ננקטת לשון מיוחדת לחילוף השם והיא "ויסב"שמשמעותה: תפנית, שינוי כיוון.
ואמנם כשפרעה נכה המליך את אליקים, הוא התכוון למלך עושה דברו ולא למלוכה אמיתית, אלא התכוון לשלוט ביהודה דרכו (מעין: ואסל).
עפ"י הסברנו לעיל, הרי כשמלך רוצה להראות את מלכותו הוא משנה את שמו, אם כן, עש כאן שינוי במעמדו ל אליקים ושינוי במעמדו של עם ישראל, המבוטא בחילוף השם.

הוא הדין גם במלך בבל המסב את שמו של מתניה.
אך תמוהה היא הבחירה של אותם מלכים נוכריים בשמות החדשים, הרי לשיטתם מה טעם להסב את השם ליהויקים? ומה טעם ממתניה לצדקיהו? הרי אלו שני שמות יהודיים?
ניתן לשער שישנה כאן מגמה של צמצום מאלוקים - שם אוניברסלי, לעומת שם הוויה, שהוא לאומי. אלוהות - זהו המלך פרעה עצמו, ושם ה' מיוחד לישראל.⁴⁹

לשמו של צדקיהו התייחסו המפרשים:
רש"י:

ה' יצדיק עליך את הדין אם תמרד"⁵⁰

ניתן אולי להבין את פרוש רש"י על רקע נבואתו של יחזקאל (בפרק י"ז) על צדקיהו:

יב. אֱמר הִנֵּה-בָא מֶלֶךְ-בָּבֶל יְרוּשָׁלַם וַיִּקַּח אֶת- מַלְכָּהּ וְאֶת-שָׂרֶיהָ וַיָּבֵא אותָם אֵלָיו בָּבֶלָה:
יג. וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַיִּכְרת אִתּו בְּרִית וַיָּבֵא אתו בְּאָלָה וְאֶת-אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח:
יד. לִהְיות מַמְלָכָה שְׁפָלָה לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא לִשְׁמר אֶת-בְּרִיתו לְעָמְדָה

מחויבותו של צדקיהו למלך בבל עוגנה בשבועה ואלה והייתה אם כן לא רק מחויבות פוליטית אלא ברית "מטעם" הקב"ה.

יתכן לפרש שמות אלו באופן פשוט יותר: מטרת החלפת השם היא, כפי שהסברנו להראות בעלות וריבונות ויתכן והמלכים הגויים נתנו למלכים החדשים לבחור את שמם החדש. אחת היא להם מה יהיה שם זה, העיקר שיוחלף.
על פי "דעת מקרא" הסבר השם "פשחור" אינו ידוע.⁵¹

רש"י בפרושו לפסוק ג' מחלק את השם לשתי מילים, ומפרש שמדובר בבן חורין:

"שלשון פשחור משמע אדם גדול ובן חורין פש חור"

השם שונה ע"י הקב"ה ביד נביאו ירמיהו. פשחור בן אמר היה פקיד נגיד בבית ה' וירמיהו משנה את שמו. מבנה נוסח החילוף מזכיר מאוד את המבנה אצל יעקב "לא .שמך.כי אם."
השם החדש לא נלקט, כנראה מהטעם הפונטי שהזכרנו לעיל, והמפתיע הוא כי גם ירמיהו בעצמו ממשיך לקוראו פשחור באותו פרק בפס' ו':

"וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכל ישְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי".

אפשר לפרש כי חילוף שמו אינו אלא סמלי ולכן לא משתמש בו אף ירמיהו עצמו. בדומה להושע⁵² שנותן שמות לילדיו כסמל, אף ירמיהו עושה זאת כאן.

השם שונה ל"מגור מסביב", דהיינו החילוף מורה על שינוי שיהיה בך: עד עתה חשת עצמך כבן חורין וכגדול ומעתה אתה תפחד מהאויבים סביב.
אשפנז רב הסריסים נצטווה לבחור ילדים מבנ"י כדי שיעברו "תקופת הכשרה" על מנת שמקצתם יעמדו לפני המלך. הכתוב משתמש לחילוף השם במילה "וישם".

יתכן וביטוי זה בא לומר כי אין כאן חילוף כלל אלא רק תרגום שמם העברי ללשון הכשדיים, וכך פירש ה"מצודת דוד⁵³":

בלטשאצר. אולי המלה ההיא יורה בלשון כשדים כמו דניאל בלשון הקודש וכן יתר השמות.

פרוש זה קשה מאוד, כיוון שידוע לנו מספר דניאל כי בלטשאצר היה שם אלוהי נבוכדנאצר (ד, ה).
יתכן, אם כן, כי חילופי השמות הם שינוי מעמד-היהודים מקבלים שמות של אלוהי הכשדיים כהוכחה לעליה במעמדם.⁵⁴
נעמי חוזרת עם רות משדה מואב. נעמי מוכת גורל -

יט. וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד-בּואָנָה בֵּית לָחֶם
וַיְהִי כְּבאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהם כָּל-הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתּאמַרְנָה הֲזאת נָעֳמִי:
כ. וַתּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאד:
כא. אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'
לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַה' עָנָה בִי וְשַׁ-דַּי הֵרַע- לִי⁵⁵. :

היא איבדה בעל ובנים, ומרגישה שאינה יכולה להישאר עם שם העריסה. בפרוש דעת מקרא למגילת רות מפורשים השם הישן והחדש⁵⁶:

"נעמי- משמעו: מתוקה ונעימה כמו: "צוף דבש אמרי נעם" (משלי, טז, כד).
מרא-מלשון מרירות כלומר אשה שמר לה או אשה מרירת נפש".

דהיינו: נעמי מרגישה כי חל בה שינוי מהותי: מהאשה המלאה במשפחה ובממון, חזרתי לבדי ומחוסרת כל.
נעמי מרגישה בעצמה (זז הפעם היחידה בתנ"ך בה אדם משנה לעצמו את השם) כי פרוש שם העריסה שלה, נוגד את מהותה, נוגד את מצבה ולכן היא מחליפה את שמה.

השם מרא לא נקלט: לא את כותב המגילה הממשיך לכנותה בשם נעמי ולא את נשות בית לחם הממשיכות אף הם לקרוא בשמה.

מעניין לציין כי למרות השינוי לטובה בחייה בסוף המגילה והיא כבר חובקת נכד, היא אינה משנה את שמה חזרה לשם העריסה ויתכן שוב ששינוי השם מהווה מעשה סמלי בלבד, אך נעמי לא התכוונה שכך יהיה שמה, אלא רצתה לבטא את השינוי שחל בחייה.
ממילא למדנו, כי בשינוי מעמד או מצב-משתנה השם.

בעבודה זו ניסיתי להוכיח כי קיימת תופעה במקרא של חילופי שמות, משמות העריסה, לשמות אחרים.
הראנו כי החילוף יכול להתבצע ע"י הא-ל, ע"י נביא בשם הא-ל, ע"י האדם עצמו וע"י אדם אחר.
ניסינו להוכיח כי כל חילוף שם במקרא מבטא שינוי שחל באדם ששמו שונה. לעיתים מדובר בשינוי גדול: כיוון חדש לחיים, ולעיתים מדובר בשינוי מעמד או בשינוי מצב, אך תמיד יש שינוי כל שהוא.

הערות:

1. מ"ד קאסוטו, "מאדם עד נח", מאגנס, ירושלים תשל"ה עמ' 15 .
2. ' פליישמן, למשמעותם של שינויי השם ומצוות המילה, בית מקרא 46 ( תשס"א), ירושלים עמ' 310
3. בראשית ב, כ
4. בראשית ל"ה יח
5. דברי הימים א', ד י
6. בראשית י"ז ה
7. שם, טו
8. שם, ל"ב כח-ל ובשניה: שם, ל"ה י
9. ועוד נרחיב על כך בהמשך.
10. רות א', כ
11. פרשת נח סימן א'
12. לכתיבת פרק זה נעזרתי בעבודת הדוקטורט של ד"ר נהרי יחיאל
13. ערך "שם", אנציקלופדיה מקראית, כרך ה, עמוד 34 .
14. וכך מפרש שם המיוחס לרש"י
15. וכך מפרש שם הרשב"ם.
16. י' זקוביץ, כפל מדרשי שם, עבודת גמר בחוג למקרא, ירושלים תשל"א עמ' 99
17. בערך "שם" טור 1007
18. הוא מופיע עוד לפני כן בבראשית לב, כט מפי המלאך ונרחיב על כך בפרק שייוחד לו.
19. ערך "שם", מוסד ביאליק ירושלים, שנה, עמודות 38-37
20. ש' קוגוט, מדרשי השם ליעקב ולישראל ותפיסת המרת השם בפרשנות היהודית המסורתית, תהלה למשה, עורכים: אליהו דב אייכלר, עמ' 219
21. תוספתא ברכות א, יד
22. ' פליישמן, למשמעותם של שינויי השם ומצוות המילה, בית מקרא 46 ( תשס"א), ירושלים עמ' 311
23. מדרשי שמות במקרא, הוצאת רביבים רמת גן, תשמ"ח עמ' 18.
24. מדרש בראשית רבה פרשה מ"ב:" עברי-אמר ר' יהודה: כל העולם כלו מעבר אחד והוא מעבר אחר"
25. בראשית י"ז יא
26. ' פליישמן, למשמעותם של שינויי השם ומצוות המילה, בית מקרא 46 ( תשס"א), ירושלים עמ' 315-320
27. ויקרא י"ח, ג
28. שם, כז-כח
29. אנציקלופדיה מקראית "כנען" טורים 200-201 .
30. תוספתא ברכות א, יד
31. בערך "שרה" עמודה 342-341
32. בפרושו על פס' ב' בפרק ט"ז ד"ה "וישמע אברם"
33. ש' קוגוט, מדרשי השם ליעקב ולישראל ותפיסת המרת השם בפרשנות היהודית המסורתית, תהלה למשה, עורכים: אליהו
דב אייכלר עמ' 219
34. בראשית לב, ה
35. רש"י בראשית לב, כט
36. בראשית כ"ז לו
37. פרק זה נכתב עפ"י מאמרו של י' אופנהיימר, השם צפנת פענח-פרושו וגלגוליו, סיני כרך קט"ז(תשנ"ה) עמ' עו-פ
38. עפ"י פרוש הרד"ק לפס' י"ח.
39. עפ"י פרוש הרמב"ן שם
40. ואה גם: נהרי יחיאל באגרון בשם "בן אוני" עמ' 89
41. עמ' 108
42. בראשית מ"ח
43. עמ' 108
44. בית מקרא, ע"ג, (טבת תשל"ח), עמ' 241-239
45. רש"י במדבר י"ג, ט"ז
46. פרק א' פס' לו
47. דף נג ע"א
48. עיין לעיל בדעתו של שמחה קוגוט ובהערה 20
49. נ' אריאל, לכל איש יש שם, שמעתין 100 (תש"ן), עמ' 138.
50. בפרושו למלכים ב', כ"ד, יז
51. פרוש דעת מקרא לירמיהו פרק כ' פס' ו הערה 1
52. פרק א פס' ג-ו
53. בפרושו לדניאל א, ז
54. נ' אריאל, לכל איש יש שם, שמעתין 100 (תש"ן), עמ'138.
55. שם, א' כ-כא
56. א, כ