דוד ושאול- אהבה קנאה ופחד

יהודה איזנברג

שיחה בשמואל א כד


תקציר:
תיאור השלבים השונים במאבק בין שאול לבין דוד.


מערכת היחסים שבין דוד ושאול סבוכה ומלאה סתירות, עד כי הסתום בה מרובה על המובן והגלוי. בדיקה של השתלשלות יחסים אלה תעמיד אותנו על הפרשה המורכבת של העברת המלוכה משאול לדוד.

לאחר כשלונו של שאול במלחמה עם עמלק נאמר לו כי
''קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך''. (טו,כח)

שאול בודאי הפך וחזר והפך במחשבתו לגלות מיהו רעו הטוב ממנו - אבל ללא הצלחה, שכן בשעת הנבואה עוד לא הכיר את דוד, גם לא ידע על קיומו.

שמואל מושח את דוד למלך. שאול אינו יודע כי הומלך דוד, אבל אנו, הקוראים בספר שמואל יודעים זאת.

כאשר מבעתת רוח רעה את שאול מציעים לו עבדיו לקחת מנגן, וכמו במקרה מגיע המנגן לבית שאול. שמו מוכר לנו ממקום כל שהוא: דוד בן ישי.

בין השנים נקשרים קשרי אהבה:
''ויעמוד לפניו ויאהבהו מאוד'' (טז כא).
דוד מצליח להסיר את הרוח הרעה מעל שאול. ועדיין מחפש שאול בין רעיו את יורשו - מחפש ואינו מוצא.

מגיעה מלחמת דוד וגולית. דוד מציל את ישראל. חשדו של שאול גובר: האמנם דוד הוא רעו הטוב ממנו? שאול מנסה לחקור יותר על מוצאו של דוד:
''בן מי אתה הנער'' (יז, נח)
ודוד עונה כלפי תומו:
''בן עבדך ישי בית הלחמי''. (שם)

זאת ידע שאול מאז; הוא חוקר מעבר לזה, אם ראוי דוד למלוכה. ושוב אין ביד שאול הפתרון, והתעלומה ממשיכה לדכא את רוחו.

האהבה לדוד מתחזקת:
''ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, ויאהבה יהונתן כנפשו'' (יח א).

גם הצבא נוטה לו חסד:
''וייטב בעיני כל העם, וגם בעיני עבדי שאול''. (יח ה)

ועדיין אין שאול חושד. ורק שירם של הנשים מעורר את חשדו:
''הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו'' (יח ז).

המהפך חל:
''ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה'' (יח ט).

הוא מנסה להרגו; ודרכיהם מתרחקות:
"ויירא שאול מלפני דוד'' (יח, יב)
"וירא שאול אשר הוא משכיל מאוד, ויגר מפניו'' (יחת טו)

ואילו העם:
''וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד''. (יח טז)

המאבק הגלוי מסתיים, והשניים נכנסים לעימות מוסווה: כלפי חוץ מקרב שאול את דוד; בתוך תוכו הוא ירא ממנו. שאול מסלק את דוד מעמו, ונותן לו תפקיד של פיקוד צבאי
"וישמהו לו שר אלף'' (יח ט).

אבל נסיונו נכשל: עכשיו הוא בא במגע הדוק יותר עם העם, ואהבת העם אליו גדלה והולכת. שאול מנסה בדרכי עקיפין: הוא מציע לדוד את בתו הבכירה מרב, ואחר כך, כאשר מיכל אוהבת את דוד מציע את מיכל לדוד לאישה- וכל זאת כדי שיפול ביד פלשתים. כמה נורא! המלך בוחר חתן לבתו, לא כדי לקבלו אל משפחתו, אלא כדי להביא לידי מותו; ולהביא אלמנות לבתו.

התכסיס לא מצליח. שאול רוצה לאבד את דוד והוא מאבד את מיכל: מיכל מעדיפה את דוד על פני אביה.

שאול מנסה למשוך את יהונתן לצדו. והוא מאבד גם את אמונו של יהונתן. בנו מעדיף את דוד על פני שאול; בנו מעדיף ידידות על פני אהבת אב.

הקרב נערך עכשיו בגלוי. שאול מתחיל לרדוף את דוד. אבל הספק ממשיך לענות את נפשו: האמנם דוד הוא ''רעו הטוב ממנו''? אם כן-יומת אם לא- למה יהרגנו ויהרוס עמו את שני ילדיו?!

ספק זה, האוכל את נפשו של שאול, מסביר לנו את התנהגותו כלפיו, שהיא כל כך מוזרה ומלאת סתירות. שאול מנסה לשכנע את יהונתן להרוג את דוד. כאשר יהונתן מדבר בעד דוד, הופך שאול את עורו,
''וישבע שאול, חי ה' אם יומת'' (יט ו).

זמן קצר מאוד הוא שומר את שבועתו, ומיד שולח מלאכים לקחתו מביתו- הוא בית מיכל ביתו. כאשר מתברר לו בוודאות כי מיכל מעדיפה את דוד על פניו, מנסה שאול עצמו להרוג את דוד; ושוב: ברגע שהוא עומד מולו, ועמם שמואל, מתנבא שאול, ושוכח את מטרת בואו לניות.

המאבק עם דוד הופך להיות בעיה לאומית. שאול בטוח כי דוד קשר קשר נגדו, יחד עם כל עבדיו. הוא מכה את נוב עיר הכהנים, על כי נתנו לדוד עזרה. וזמן קצר לאחר מכן כאשר דוד נמנע מלהרוג את שאול בהיותו במערה- אומר שאול
"צדיק אתה ממני''(כד יח).

ושוב רודף שאול את שאול את דוד, ושוב יכול דוד להרגו ואינו עושה כן, ושוב נשבע שאול
"חטאתי, שוב בני דוד. כי לא ארע לך עוד'' (כו כא).

והספק ממשיך להציק; ושאול ממשיך לענות את נפשו: האמנם דוד הוא רעו הטוב ממנו? ואולי, אם לא יזכה לבן שיירש את כסאו, יזכה לפחות לנכד שיירשנו?

והספק נפתר יום אחד לפני מותו. כאשר מעלה שאול את שמואל באוב, אומר לו שמואל:
'"ויקרע ה' את הממלכה מידך, ויתנה לרעך לדוד" (כח, יז).

יום המוות הוא יום פתרון הספקות. עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה.