|
תקציר: מעקב במקרא אחר ההבטחה למלכות בית דוד כי לא תיכרת המלוכה מזרעו עד עולם. מילות מפתח: מלכות בית דוד; דוד המלך; שמואל ב, ז; מלכים א, ח-ט. |
|
|
כיוון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם. שנאמר "כסאך יהיה נכון עד עולם". ולא זכה אלא לכשרים, שנאמר "אם ישמרו בניך בריתי". אע"פ שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם. הקב"ה הבטיחו בכך, שנאמר: "אם יעזבו בניו תורתו... ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם, וחסדי לא אפיר מעמו" (רמב"ם, הלכות מלכים א').
|
|
גלגולים שונים נתגלגלה ההבטחה למלכות בית דוד. משאנו עוקבים אחר הניסוחים השונים של ההבטחה במקרא, אנו רואים כי כל דור גילה לבא אחריו רק את הנחוץ לו לדעת מהבטחה זו.
ההבטחה מופיעה לראשונה בדברי נתן לדוד, שמואל א' ז יב-טו בהבטחה זו מפורש גורל מלך צדיק מבית דוד, וגורלו של מלך רשע: מלך צדיק - |
והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך
והכינותי את כסא ממלכתו עד עולם... ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם כסאך יהיה נכון עד עולם. |
|
מלך רשע - |
אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם.
וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול... |
|
בהבטחה זו מפורש כי לא תסור מלוכה מבית דוד גם במקרה של חטא המלך. וכך הבינו הפרשנים. |
רד"ק: "ועל כל זרע דוד אמר, לא על שלמה לבד, אלא על רחבעם ועל היוצאים ממנו".
|
אברבנאל: "לנצח נצחים, בהיות מלוכה בישראל, יהיו מלכים מזרעך".
|
|
כאשר דוד מצווה לשלמה לפני מותו, מזכיר הוא את ההבטחה. במ"א ב, ד: מלך צדיק - |
למען יקים ה' את דברו... אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת בכל לבבם ובכל נפשם. לאמור: לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל.
|
|
מלך רשע - |
- - - - - - - - - - -
|
|
אנו מבחינים מיד כי דוד הסתיר את מחצית ההבטחה: גורל המלך אם ירשיע נשאר נסתר משלמה. ואולי חפץ דוד כי שלמה יבין את המילים "אם ישמרו - לא יכרת" כתנאי. ומשמעותו המלאה: "לא ישמרו - יכרת!" ואכן, כך הבין שלמה. ודבריו במלכים א' ח, כד-כה: מלך צדיק - |
ועתה ה' אלקי ישראל, שמר לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר
לא יכרת לך איש מלפני יושב על כסא ישראל, רק אם ישמרו בניך את דרכם... |
|
מלך רשע - |
- - - - - - - - - - -
|
|
דברי דוד "אם ישמרו... לא יכרת" הפכו בפי שלמה להיות "לא יכרת... רק אם ישמרו". דהיינו, המשכת המלוכה תלויה בשמירת המצוות. בתשובת ה' לשלמה ממשיך גורלו של המלך הרשע להיות מעורפל. אין ה' מגלה לשלמה את הדברים שהסתיר מפיו דוד. מלכים א' ט ג-ט: מלך צדיק - |
אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר... חקי ומשפטי תשמור - והקימותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם, כאשר דברתי על דוד אביך לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל.
|
|
מלך רשע - |
אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמרו מצוותי חקתי אשר נתתי לפניכם... והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם, ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים.
|
|
בתשובה זו יש שינוי מפתיע: במקום לענות לדברי שלמה המדבר על הכרתת המלוכה - מדבר ה' על הכרתת ישראל מארצו. ויש להבין: הכרתת מלוכה פרושה הפסקה עולמית של השושלת. כך הדבר ביחס למלכי ישראל שהוכרתו: "הנני מביא אליך רעה ובערתי אחריך והכרתי לאחאב משתין בקיר" (מ"א כא, כא) וכן: "והכרתי לירבעם משתין בקיר" (מ"א יד, י). עד כה דובר על אי הכרתת בית דוד. שלמה, בגלל דברי דוד שהשתמעו לשני פנים, הבין כי יש אפשרות של הכרתת מלכות בית דוד. תתכנה שתי סיבות לעובדה שה' לא גילה לשלמה את האפשרות של מלך רשע. אולי לא רצה ה' להבדות את דוד, ועל כן המשיך להסתיר את ההבטחה. ואולי רצונו של דוד לאיים על שלמה בהכרתת המלוכה היה כאן גם רצון ה'. אם נזכור כי בשעת הנבואה היה שלמה נשוי לבת פרעה שברבות הימים הסתה את לבבו - נבין את הדבר יותר. בגלל סיבות אלה מדבר ה' על הכרתת ישראל, שפרושה האמיתי הפסקת מלכות בית דוד. ואמנם: מעולם לא הובטח לדוד שלא תפסק ממלכתו. (כפי שבאמת קרה: הממלכה הופסקה). ההבטחה הייתה "וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול" ובשאול נאמר: "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם" (ש"א טו כח-כט). דהיינו: המלכות ניתנת למלך אחר, ובנתינה זו לא תהיה חרטה - המלכות לא תשוב לעולם לבית שאול. לעומת זאת ההבטחה לבית דוד היא שגם לאחר הפסקה תשוב המלוכה לדוד. כאשר מדבר הנביא אל אויבי בית דוד, שוב אין הוא מסתיר את מחצית הנבואה. שם מפורשת זכותם של בית דוד, גם בשעת חטאם: בדברי אחיה השלוני לירבעם בן נבט, מלכים א' יא לא-לו: מלך צדיק - - - - - - - - - - - - מלך רשע - |
הנני קורע אם הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרה השבטים. והשבט האחד יהיה לו למען עבדי דוד... יען אשר עזבוני וישתחוו לעשתורת אלהי צידונין... ולא הלכו בדרכי לעשות הישר בעיני... ולא אקח את כל הממלכה מידו... ולקחתי המלוכה מיד בנו... ולבנו אתן שבט אחד, למען היות ניר לדויד עבדי כל הימים לפני בירושלים.
|
|
הנה כי כן מפרש הנביא לירבעם כי זכות בית דוד למלוכה גם בשעת חטאם. הסיבה שאין הנביא מזכיר אפשרות של מלך צדיק ברורה: הנבואה נאמרת כתגובה על חטאי בית דוד, ואין כאן מקום להזכרת זכותם. תפיסה שונה לחלוטין של ההבטחה מצויה בתהילים פט. הפרק דן בהבטחה, ואומר: |
"מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו. אשר ידי תכון עמו אף זרועי תאמצנו... הוא יקראני אבי אתה א-לי וצור ישועתי... ושמתי לעד זרעו וכסאו בימי שמים. אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון, אם חקותי יחללו ומצוותי לא ישמורו, ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם, וחסדי לא אפיר מעמו ולא אשקר באמונתי... זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי".
|
|
הפרק בתהילים מסתמך באופן ברור על שמואל ב' ז'. גם הביטויים זהים: שמואל ב' ז' - |
אני אהיה לו לאב הוא יהיה לי לבן
והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם וחסדי לא אסור מעמו. |
|
תהילים פט - |
הוא יקראני אבי אף אני בכור אתנהו
ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם. וחסדי לא אפיר מעמו. |
|
והנה, למרות העובדה שהמזמור בתהילים מסתמך על שמואל ב', מבין הוא את ההבטחה לבית דוד גם ביחס לאי הפסקת המלוכה: |
"השבת מטהרו, וכסאו לארץ מגרת... איה חסדיך הראשונים ה', נשבעת לדוד באמונתך".
|
|
והרי מעולם לא הבטח לבית דוד שמלכותו לא תפסק, אלא שלא תכרת, ומדוע מתלונן בעל המזמור "הרימות ימין צריו, השמחת כל אויביו..."?
ייתכן כי ההבדל בין ההבטחה המדויקת בשמואל א' ובין הפרק בתהילים נובע מהמישורים השונים בהם נמצאים הפרקים. בספר שמואל מובאת ההבטחה בפרטיה ובדיוקה, ומפורטים התנאים השונים ותוצאותיהם לבית דוד. בספר תהילים מתפלל בעל המזמור להקמת מלכות בית דוד, ותפילה מעצם מהותה, מבקשת להוסיף על ההבטחה המוגדרת והמדויקת: |
"אחת נשבעתי בקדשי, אם לדוד אכזב: זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם, ועד בשחק נאמן סלה".
|
|
ואף אנו נצטרף בתפילתנו לבעל המזמור ונבקש: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קוינו כל היום!" |
