תוכן הפרשה:

פרק מד
    סימן א
    סימן ב
    סימן ג
    סימן ד
    סימן ה
פרק מה
פרק מו

    סימן ו
    סימן ז
    סימן ח
    סימן ט
    סימן י
    סימן יא

פרק מד


סימן א
ילמדנו רבנו:
איזה הוא ערב שהוא חייב לשלם?

כך שנו רבותינו ר' שמעון בן ננס אומר:
איזהו ערב שהוא חייב לשלם, האומר: הלוהו ואני נתן לך ונשא ונתן ביד הערב חייב.
ומי היה זה הערב?
זה יהודה, שאמר: תנה אותו ע"י ואני אשיבנו אליך.

ויאמר לא ירד בני עמכם וגו' וקראהו אסון
מכאן את למד,
שהיוצא לדרך השטן מקטרגו.

אמר ר' יוסי בן חנינא:
לפי ששנינו: על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתם.

למה בשעת לידתן?

שהשטן מקטרג בשעת הסכנה.

ירד בנימין עם אחיו ולקחו שבר, ציוה יוסף ונתנו את הגביע בשקו עד שלא הרחיקו שלח אחריהן, אמר להם: הרעותם אשר עשיתם.
אמר: מי שימצא הגביע בידו יהיה לי עבד, כשנמצא בשקו של בנימין, כל אחד ואחד הפך פניו,

ומי עמד כנגדו?
הערב, ויגש אליו יהודה:

סימן ב
ויגש אליו יהודה
זה שאמר הכתוב: בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך (משלי ו).

בשעה שבקש הקב"ה ליתן את התורה לישראל, אמר להן: תקבלו תורתי.
א"ל הן.
א"ל: תנו לי ערב, שתקיימו אותה.
א"ל: אברהם יצחק ויעקב יהיו ערבים.
אמר להן: אבותיכם הן בעצמם צריכים ערבים:
אברהם אמר: במה אדע (בראשית טו).
יצחק אהב את שונאי, דכתיב: ואת עשו שנאתי (מלאכי א).
יעקב אמר: נסתרה דרכי (ישעיה מ).

אמרו לו: בנינו יהיו ערבים שלנו, מיד קבלן הקדוש ברוך הוא ונתן את התורה לישראל, שנאמר: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח), לפיכך כשישראל מבטלין את התורה הקב"ה פורע מן הערבין, שנאמר: ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני (הושע ד).

מהו גם אני?

אמר הקדוש ברוך הוא: אף אני מצטער עליהם שאני מפסידן, שהן אומרים בכל יום ברוך ה' המבורך לעולם ועד, הוי אם ערבת לרעך.
אף יהודה, לפי שהיה ערב של בנימין, לפיכך לא עמד מכל השבטים כנגד יוסף אלא יהודה, שנאמר: ויגש אליו יהודה:

סימן ג
ויגש אליו יהודה
זה שאמר הכתוב: ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל (משלי ל).

מעשה בר' חנינא בן דוסא, שראה את הארי ואמר לו:
אי מלך חלש לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל, מיד ברח.
רץ אחריו רבי חנינא אמר ליה: נעניתי לך שקראתיך חלש, ומי שבראך קראך גיבור, שנאמר: ליש גבור בבהמה.

אמר ר' יהושע בר נחמיה:
מי הוא שרו של שור?
ארי, כך יוסף שור, שנאמר: (דברים לג) בכור שורו הדר לו.
ויהודה ארי, שנאמר: (בראשית מט) גור אריה יהודה.

מי עמד כנגד השור?
הארי, שנאמר: ויגש אליו יהודה.

אמר רבי יודן:
כשהייתה חמתו של יהודה עולה, היו שתי שערות יוצאות מתוך לבו וקורעות את בגדיו, וכשהיה מבקש שתעלה חמתו, היה ממלא אפונדתו אפונין של נחושת ונוטל מהן ומכסכס בשיניו וחמתו עולה.
ראה גבורתו של יהודה, עליו נאמר: חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי טז).
חמת מלך, זה יהודה.
ואיש חכם יכפרנה, זה יוסף, שנאמר: בו אין נבון וחכם כמוך.
כיון שראה יוסף שעלתה חמתו של יהודה, אמר: עכשיו תאבד מצרים.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
משל לשני אתליטין תפושים זה בזה, כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להנצח, אמר: עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל.

מה עשה?

נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול.
אף יוסף, כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתיירא שלא יתבייש לפני המצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם, ולא יכלו לענות אותו:

סימן ד
ויגש אליו יהודה
זה שאמר הכתוב: וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא).

כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה?
לא אמרו, אלא כנגד יהודה ויוסף.

דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן:
בשעה שהיו יהודה ויוסף מתווכחין זה עם זה, אמרו מלאכי השרת זה לזה: בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה.

בנוהג שבעולם שור מתיירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן עד שבא משיח, לפיכך וסרה קנאת אפרים.

והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר (קהלת ז), זה חכמתו של יוסף.
ומה חכמתו של יוסף, שלא רצה להלחם עם אחיו, אלא כיון שראה עשרה גבורין עומדין לפניו, שאחד מהן יכול להחריב עשרה מדינות נזדעזע, וחכמתו הצילתו, שנאמר: והחכמה תעוז לחכם.

מה עשה יוסף?

הושיב שומרין על השערים וכו'. לעיל פ' מקץ.

מה עשה?
ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו מפני שהוא דחפו לבור.
ועוד פירש: אותו מלוי שלא יטלו עליו עצה להרגו, מיד אמר שמעון לאחיו: כך עשיתם ליוסף וכך אתם מבקשין לעשות לי?!
אמרו לו: ומה נעשה?
ימותו אנשי בתינו ברעב.
אמר להם: עשו מה שתראו, עכשיו אראה מי יכניס אותי לבית האסורים.

באותה שעה שלח יוסף אצל פרעה, ואמר ליה: שלח לי שבעים גיבורים מאצלך, שמצאתי לסטים ואני מבקש ליתן עליהם כבלים, באותה שעה שלח לו, והיו מסתכלין אחי יוסף מה היה מבקש לעשות.
אמר יוסף לאותן גיבורים: הכניסו את זה בבית האסורים ותנו כבלים ברגליו.
כיון שקרבו אצלו צווח בהן, כיון ששמעו קולו נפלו על פניהם ונשתברו שיניהם, שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו (איוב ד), והיה מנשה בן יוסף יושב לפניהם.
א"ל אביו: קום אתה, מיד קם מנשה והכהו מכה אחת הכניסו בבית האסורים ונתן עליו כבל. אמר שמעון לאחיו: אתם אומרים מכה של מצרים הוא, זה אינה אלא של בית אבא.
כיון שראו אחי יוסף שהכניס מנשה את שמעון לבית האסורים, ושלח ידו בו ונתן אותו בכבל, נפלה אימה עליהם והלכו אצל אביהם, עד שהביאו את בנימין והעמידוהו לפני יוסף.
אמר להם יוסף: הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי?
אמרו לו: הן.
אמר ליה יוסף לבנימין: יש לך אשה?
א"ל: הן.
א"ל: יש לך בנים?
א"ל: יש לי עשרה.
ומה שמם?
א"ל: בלע, ובכר, ואשבל וגו'.
א"ל יוסף: מי שמע שמות כאלה?
א"ל: כלם על אחי בן אמי, שהיה גדול ממני קראתי להם אלו השמות:
בלע שנבלע בין האומות
ובכר שהיה בכור,
ואשבל שנשבה,
גרה שנעשה גר,
ונעמן שהיה נעים,
אחי על שם שהיה אחי בן אמי,
וראש שהיה ראש וגדול עלי,
מופים שהיה יפה ומיפה,
וחפים שלא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו,
וארד שירד בגולה ושהיו פניו דומה לורד, ומיום שגלה יוסף אחי ירד אבי מעל המטה וישב על גבי קרקע שוכב.

ולא עוד,
אלא בשעה שאני רואה את אחי, כל אחד ואחד יושב לו אצל אחיו ואני יושב לבדי זולגין עיני דמעות.
באותה שעה נתגלגלו רחמי יוסף עליו, שנאמר: וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו.

אמר ר' נחמן בר יצחק:
באותה שעה זמנם לסעודה, היה מבקש להסב לבנימין אצלו ולא היה יודע כיצד לעשות, נטל את הגביע והקיש בו.
אמר להם: הייתי סבור שיהודה הוא הבכור, שהוא מדבר תחילה, אני רואה שראובן הוא הבכור ויהודה הוא פטיט, הסב ראובן בראש המסובין.
שוב נטל את הגביע והקיש בו, אמר: שמעון עלה והסב אצלו שאתה שני לו, וכן ללוי, וכן ליהודה, וכן כולם דרך לידתם.
שוב נטל את הגביע והקיש בו, אמר להם: אני רואה בגביע שכולכם אתם בני אב אחד, אבל אביכם נשים הרבה היה לו, התחיל קורא לדן ולנפתלי, ואמר להן: עלו הסיבו עד שהסבו כולם כסדרן דרך לידתן, נשתייר בנימין.
אמר: רואה אני לזה שהיה לו אח ופירש ממנו ואין לו אם, ואף אני היה לי אח ופירש ממני ואין לי אם, יבא וישב אצלי ישב אצלו, הה"ד: וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו.

וישא משאת
הביא מנות בסעודה נתן לכל אחד ואחד מהן מנה שלו, נתן לבנימן מנה שלו, נטל יוסף מנה שלו ונתנה לבנימן, נטלה אסנת מנה שלה נתנה לבנימן, נטלו אפרים ומנשה מנותיהם ונתנום לבנימין, נמצאו ביד בנימין חמש מנות, לכך כתיב: ותרב משאת בנימין:

סימן ה
דבר אחר:
ויגש אליו יהודה
שניגש בתוכחות.

בי אדוני
אל תעבור עלינו מדת הדין.

ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני
ראוי היה לומר לפני אדוני,
אלא מלמד, שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה.

כי כמוך כפרעה
כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדן, כך אתה ראית לבנימן שהוא יפה תואר ואתה מחמדו להיות לך לעבד.

דבר אחר:
כי כמוך כפרעה
כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם, כך אנו גדולים במקומנו.

אדוני שאל את עבדיו
א"ל: מתחילה בעלילה באת עלינו, מכמה מדינות ירדו למצרים לשבור אוכל ולא שאלת אחד מהן, שמא בתך באנו ליקח, או אחותינו אתה סבור לישא, אעפ"כ לא כסינו ממך דבר.
א"ל יוסף: יהודה, למה אתה דברן מכל אחיך, ואני רואה בגביע שיש באחיך גדולים ממך ואתה פטיט.
א"ל: כל זאת שאתה רואה בשביל הערבות, שערבתי אותו.
א"ל: מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף, וצערת את אביך הזקן, ואמרת לו: טרף טורף יוסף והוא לא חטא לך, אבל זה שחטא וגנב הגביע, אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי.
כיון ששמע יהודה כך, צעק ובכה בקול גדול ובמר נפש, אמר: כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי וגו'.
א"ל יוסף: בא ונתווכח שנינו, אמור מילך וסדור דינך.
מיד אמר יהודה לנפתלי: לך וראה כמה שווקים יש במצרים?
קפץ וחזר, אמר ליה: שנים עשר.
אמר יהודה לאחיו: אני אחריב מהן שלשה וטלו כל אחד אחד ולא נשאיר בהם איש.
אמרו לו אחיו: יהודה, מצרים אינה כשכם, אם אתה מחריב מצרים תחריב את העולם כולו, באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק.

פרק מה


אמר רבי שמואל בר נחמן:
לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם מכירו.

ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי?
אלא כך אמר יוסף בלבו: מוטב שאהרג ולא אבייש את אחי בפני המצרים.
אמר ליה יהודה ליוסף: תדע, שמתחלה לא באת עלינו אלא בעלילות.
בתחילה אמרת לנו מרגלים אתם.
שניה אמרת: לראות את ערות הארץ באתם.
שלישית גביע גנבתם.

אני נשבע בחיי אבי הצדיק ואתה נשבעת בחיי פרעה הרשע, אם אני אוציא חרבי מנרתיקה אמלא כל מצרים הרוגים.
א"ל יוסף: אם תוציא חרב מנרתיקו אני כורכו על צווארך.
אמר ליה יהודה: אם אפתח את פי אבלע אותך.
אמר ליה יוסף: אם תפתח פיך אני סותמו באבן.
אמר יהודה ליוסף: מה נאמר לאבא?
א"ל: אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי.
א"ל יהודה: דין שקר אתה דן אותנו.
א"ל יוסף: אין לך דין שקר כמכירת אחיכם.
א"ל יהודה: נורא דשכם דליק בלבי.
א"ל יוסף: נורא דתמר כלתך אנא מטפי.
א"ל יהודה: רתח אנא ולית דמהימן לי.
א"ל יוסף: רתחא דידך אנא מתבר.
א"ל יהודה: עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרים בדם.
א"ל יוסף: צבעים הייתם מימיכם, שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרף טרף.

כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר יוסף בלבו: מוטב שאתוודע להן ואל יחריבו את מצרים.
אמר להן יוסף: לא כך אמרתם שאחיו של זה מת, אני קניתיו אקראנו ויבא אצלכם.
התחיל קורא יוסף בן יעקב בא אצלי, יוסף בן יעקב בא אצלי ודבר עם אחיך שמכרוך, והיו נושאין עיניהם בארבע פינות הבית.
א"ל יוסף: למה אתם מסתכלין לכאן ולכאן, אני יוסף אחיכם!
מיד פרחה נשמתן ולא יכלו לענות אותו.

אמר ר' יוחנן:

ווי לנו מיום הדין, ווי לנו מיום תוכחה, ומה יוסף כשאמר לאחיו אני יוסף פרחה נשמתן, כשעומד הקב"ה לדין, דכתיב ביה: (מלאכי ג) ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי (שמות לג), על אחת כמה וכמה!
ומה זה נבהלו אחיו מפניו, כשיבוא הקדוש ברוך הוא לתבוע עלבון המצוות ופשעה של תורה על אחת כמה וכמה!
עשה הקב"ה להם נס וחזרה נשמתן.
אמר להם יוסף: הנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי בלשון הקודש אני מדבר, ולא היו מאמינים בו, עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית.

וכל כך למה?

מפני שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו היה עומד למלך בחתימת זקן.
כיון שהכירוהו בקשו להרגו, ירד מלאך ופזרם בארבע פינות הבית.
באותה שעה צווח יהודה בקול גדול ונפלו כל חומות שבמצרים והפילו כל החיות שבמצרים ונפל יוסף מכיסאו וירד פרעה מכיסאו ונפלו שיניהם, וכל הגיבורים שהיו עומדין לפני יוסף נהפכו פניהם לאחוריהם ולא החזירו עד יום מותן, שנאמר: (איוב ד) שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו.
לפיכך הוא אומר: והקול נשמע בית פרעה ואין קול זה, אלא קול יהודה שנאמר: (דברים לג) שמע ה' קול יהודה.

כיון שראה יוסף שהייתה להם בושה גדולה, אמר להן: גשו נא אלי ויגשו וכל אחד ואחד היה מנשקו ובוכה עליו, שנאמר: וינשק לכל אחיו ויבך עליהם, וכשם שלא פייס יוסף את אחיו, אלא מתוך בכיה, כך כשיגאל הקדוש ברוך הוא את ישראל מתוך בכיה הוא גואלם, שנאמר: (ירמיה לא) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא:

פרק מו


סימן ו
ואת יהודה שלח לפניו
ילמדנו רבנו:

אימתי מברכין על הנר במוצאי שבת?

כך שנו רבותינו:
אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו.
ומנין למדו?
מן הקב"ה, שנאמר: (בראשית א) וירא אלהים את האור כי טוב, ואח"כ ויבדל אלהים בין האור ובין החשך.

ר' זעירא בר אבהו אמר:
מכאן שמברכין על הנר במוצאי שבת משיאותו לאורו.

אמר רשב"י:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: היו מכבדין את המצוות, שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו, אם כבדת אותן כאילו לי כבדתני, ואם בזית אותן כאילו לכבודי בזית, אין לך אדם שכבד את המצות ועשה את התורה כיעקב, שנאמר: (שם כה) ויעקב איש תם יושב אהלים ונתייסר בבנו. א"ל הקב"ה: חייך, אבדת אחד תמצא ג': יוסף, מנשה ואפרים.
כיון שבאו בשרו אותו שיוסף חי, שלח יהודה פרוזבטים אצלו, ואת יהודה שלח לפניו, זה שאמר הכתוב: המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כה).
המשל, זה מיכאל.
ופחד, זה גבריאל.
מיכאל מן המים וגבריאל מן האש, והן עומדין לפני השכינה ואינן מזיקין זה את זה, הוי אומר: עושה שלום במרומיו.

אמר ר' שמעון:
כל הרקיע של מים והמלאכים של אש, ומשרתיו אש לוהט, ואין המים מכבין את האש ולא האש שורף את המים.
יהודה ויוסף, זה ארי וזה שור אתמול מתנגחין זה עם זה, ועכשיו הוא משלחו אצלו, שנאמר: ואת יהודה שלח לפניו הוי, עושה שלום במרומיו:

סימן ז
ויאסור יוסף מרכבתו
אמר ר' יודן בשם ר' איבו:

שני בני אדם ראו כבוד גדול, מה שלא ראה בריה בעולם, ואלו הן:
יתרו,
ויעקב.

יתרו כשבא אצל משה, כתיב בו: ויצא משה לקראת חותנו (שמות יח).
מי היה רואה משה יוצא ואינו יוצא?!
שרי אלפים ושרי מאות יוצאין ולא היה יוצא?!
שבעים זקנים יוצאין ולא היה יוצא?!
אהרן כהן גדול יוצא ולא היה יוצא?!
התחילו כל ישראל יוצאין לקראת יתרו.

ואף יעקב כשבא אצל יוסף, מה כתיב בו?
ויאסור יוסף מרכבתו ויעל
מי היה רואה ליוסף יוצא ולא היה יוצא לקראת אביו?!
עבדי פרעה וזקני ביתו יוצאין ולא היה יוצא?!
זקני ארץ מצרים יוצאין ולא היה יוצא?!
לקיים מה שנאמר: (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה חלקתי כבוד לזקנים, ולעתיד לבא נגד זקניו כבוד (ישעיה כח):

סימן ח
ואת יהודה שלח
זה שאמר הכתוב: זאב וטלה ירעו כאחד (שם).

בא וראה,
כל מה שהכה הקב"ה בעולם הזה הוא מרפא אותו לעולם הבא.
העיוורים, שכתוב אז תפקחנה עיני עיוורים ואזני חרשים תפתחנה, ואומר: אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם (ישעיה לה). הכל מתרפאין, וכשם שאדם הולך כך הוא בא.
הולך חגר בא חגר,
חרש ובא חרש,
עיור ובא עיור.
וכך הן חוזרין כולם, כשם שהוא הולך מלובש, כך הוא חוזר, שנאמר: תתהפך כחומר חותם ויתייצבו כמו לבוש (איוב לח).

צא ולמד
משמואל, כשהעלה אותו שאול.
מה שאול אומר לאשה, מה תארו?
ותאמר: איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שמואל א כח).
וכן הוא אומר: ומעיל קטן תעשה לו אמו (שם ג).

ללמדך,
שכשם שהולך כך הוא בא, שלא יאמרו הרשעים אחרים המית ואחרים החיה.
אמר הקדוש ברוך הוא: יעמדו כמו שהלכו ואחר כך אני מרפא אותן.

למה?

שכתוב לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה (ישעיה מג), ואח"כ החיות מתרפאות, שנאמר: (שם סה) זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו שאינו מתרפא.

למה?

שהוא הוריד הבריות לעפר.

דבר אחר:
זאב וטלה
זאב,
זה בנימין, שנאמר (בראשית מט) בנימין זאב יטרף.
וטלה, אלו השבטים, שנאמר: (ירמיה כ) שה פזורה ישראל.
ירעו כאחד.

אימתי?

כשירד בנימין עם אחיו והיה יעקב אומר: לא ירד בני עמכם, כיון שהגיע השעה, וירד עימהם היו ממצעין אותו ומשמרין אותו.
וכן יוסף, וישא את עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו.

ואריה כבקר יאכל תבן,
זה יהודה, שנאמר: גור אריה יהודה.
כבקר, זה יוסף, שנאמר: בכור שורו (דברים לג).
נמצאו אוכלין כאחד, שנאמר: וישבו לפניו הבכור כבכורתו.
כתיב: וישא משאת מאת פניו, הוי אומר: ואריה כבקר יאכל תבן:

סימן ט
ואת יהודה וגו'
זה שאמר הכתוב: וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא).
לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף בשעה שהביאו לו את הכתונת, שנאמר: ויכירה, ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו (בראשית לז), ואין חיה אלא יהודה, שנאמר: (שם מט) גור אריה יהודה, והיה אומר יעקב ליהודה: אתה הוא שטרפת אותו, לפיכך ויקרע יעקב שמלותיו ויקומו כל בניו וכל בנותיו וגו'.

מהו כי ארד אל בני אבל שאולה?

אמר: אני מת עם מיתת הרשעים, לעולם הבא שהבטיחני הקב"ה על שנים עשר שבטים, והרי נטרף אחד מהן, שמא לא זכיתי בהן ואני מת בשני עולמות?!
לכך אמר: כי ארד אל בני אבל שאולה.
רצונך לידע, לך כיון שראה אותו חי, אמר ליה: אמותה הפעם.

למה אמר אמותה הפעם?

אמר: כשבאו בני ואמרו לי יוסף מת, הייתי אומר: שאני מת שני פעמים, עכשיו שראיתי אותך חי, מבושר אני שאיני מת אלא עכשיו בלבד, לכך אמר: אמותה הפעם.

ויבך אותו אביו
מה כתיב אחריו?
והמדנים מכרו וגו'.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא ליהודה: אין לך בנים עד עכשיו, ואין אתה יודע צער בנים, אתה טגנת את אביך והטעית אותו בטרף טרף יוסף, חייך תשא אשה ותקבור את בניך, ותדע צער בנים.

מה כתיב אחריו?

ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו.
מלמד, שנתנדה מאחיו, שבשעה שאמר להם לכו ונמכרנו, אם אמר להם לכו ונחזירנו היו שומעין לו, לפיכך ירד יהודה וגו', שהורידוהו מגדולתו, וירא שם יהודה וגו' וילדה ער ואונן וימת ער ואונן.
וכל אותן השנים שהיה יוסף חוץ לאביו, היה בלבו של יעקב שיהודה הרגו.

מנין אתה למד?

מבנימן, שכך אמר יהודה ליוסף: כי עבדך ערב את הנער.
כיון שנתן נפשו על בנימן ונתוודע יוסף, נמצא יהודה נקי מכל אותן הדברים, הוי וסרה קנאת אפרים, לכך כתיב: ואת יהודה שלח לפניו:

סימן י
ואת יהודה שלח
זה שאמר הכתוב: הנני שולח מלאכי ופנה וגו' (מלאכי ג).

בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון.

ביוסף כתיב: וישראל אהב את יוסף.
בציון כתיב: (תהלים פ) אוהב ה' שערי ציון.

ביוסף כתיב: וישנאו אותו.
בציון, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב).

ביוסף, והנה אנחנו מאלמים אלומים.
בציון, בא יבא ברנה נושא אלמותיו (תהלים קכו).

ביוסף, המלוך תמלוך עלינו.
בציון, אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב).

ביוסף, ויחלום יוסף חלום.
בציון, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו).

ביוסף, הבא נבא אני ואמך וגו'.
בציון, אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט).

ביוסף, ויקנאו בו אחיו.
בציון, קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח).

ביוסף, לך ראה נא את שלום אחיך.
בציון, ודרשו את שלום העיר (ירמיה כט).

ביוסף, ויראו אותו מרחוק.
בציון, זכרו מרחוק את ה' (יחזקאל כג).

ביוסף, ויתנכלו אותו.
בציון, על עמך יערימו סוד (תהלים פג).

ביוסף, ויפשיטו את כתונת הפסים.
בציון, והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג).

ביוסף, וישליכו אותו הבורה.
בציון, צמתו בבור חיי (איכה ג).

ביוסף, והבור רק אין בו מים.
בציון, ובבור אין מים כי אם טיט (ירמיה לח).

ביוסף, וישבו לאכול לחם.
בציון, אשור לשבוע לחם (איכה ה).

ביוסף, וימשכו ויעלו את יוסף.
בציון, וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור (ירמיה לח).

ביוסף, ויקרע יעקב שמלותיו.
בציון, לבכי ומספד (ישעיה כב).

ביוסף, וימאן להתנחם.
ובציון, אל תאיצו לנחמני (שם ).

ביוסף, והמדנים מכרו אותו אל מצרים.
ובציון, ובני יהודה ובני ישראל מכרתם לבני היונים (יואל ד).

ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות
ביוסף, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה.
וציון יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח).

ביוסף, איננו גדול בבית הזה ממני.
בציון, גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב).

ביוסף, ויהי ה' את יוסף.
בציון, והיו עיני ולבי שם (ד"ה ב ז).

ביוסף, ויט אליו חסד.
ובציון, זכרתי לך חסד (ירמיה ב).

ביוסף, ויגלח ויחלף שמלותיו.
ובציון, אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (ישעיה ד).

ביוסף, רק הכסא אגדל ממך.
ובציון, בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג).

ביוסף כתיב: וילבש אותו בגדי שש.
ובציון, עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך (ישעיה נב).

ביוסף כתיב: ואת יהודה שלח לפניו.
ובציון, הנני שולח מלאכי (מלאכי ג):

סימן יא
ואת יהודה שלח לפניו.
להתקין לו בית תלמוד, שיהא מורה שם הוראה שיהא מלמד את השבטים.

תדע לך
שהוא כן, כיון שהלך יוסף מאצלו היה יודע באיזה פרק פירש ממנו שהיה משנה אותו, כיון שבאו אחי יוסף, ואמרו לו: עוד יוסף חי ויפג לבו כי לא האמין לה, נזכר יעקב באיזה פרק פירש ממנו, ואמר בלבו: יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש יוסף ממני, ואמר להן: יתן לכם סימן באיזה פרק פירש ממני, ואני מאמין לכם.
ואף יוסף נזכר באיזה פרק פירש מאביו.

מה עשה יוסף?

נתן להם עגלות.
כיון שראה יעקב את העגלות, מיד ותחי רוח יעקב אביהם.

ללמדך,
שבכל מקום שהיה הולך היה עוסק בתורה כשם שעשו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה התורה?!
והרי כתיב באברהם: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי (בראשית כו).

ומהיכן למד אברהם את התורה?

רשב"י אומר:
נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה, שנאמר: אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז).

ר' לוי אמר:
מעצמו למד את התורה, שנאמר: (משלי יד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב.
והיה מלמד לבניו תורה, שנאמר: (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצווה.
אמר ליה הקב"ה: אתה למדת בניך תורה בעוה"ז, אבל לעוה"ב אני מלמדם תורה, שנאמר: (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך: