בחינת בגרות בתנ"ך

לבתי ספר דתיים, הנתיב העיוני, 2 יח"ל לנבחנים המשלימים ל-3 יח"ל
שאלון מספר 002214, קיץ תש"ס, 2000


פרק ראשון - פרק שלא נלמד (40 נקודות)


שמות, י"ב, כ"א-כ"ח (נספח א)

שים לב! קטע זה (נספח א') מיועד לתלמידי בתי-הספר התיכוניים בלבד.
תלמידי הישיבות התיכוניות יענו על השאלות הקשורות לקטע מויקרא
פרק י"ט, ט'-י"ח (נספח ב'), לפי ההוראות שיבואו לפני שאלה 6.


עיין בנספח א' ובמפרשיו. עליך לענות על שאלה 1 (חובה) ועל שלוש מהשאלות 5-2.
(לכל שאלה - 10 נקודות)

ענה על שאלה 1 (חובה)

שאלה 1
עיין בפסוקים כ"א-כ"ח.
א. בפסוקים כ"א-כ"ז אפשר להבחין בשני חלקים.
(1) מה הם שני החלקים? תן כותרת לכל אחד מהם.
(2) לאיזה משני החלקים שייך פסוק כ"ח? נמק את תשובתך.
ב. "משכו וקחו לכם צאן.." (פסוק כ"א).
עיין בפירושו של רש"י, בדיבור המתחיל "משכו" ובדיבור המתחיל "וקחו", וכן בדברי המכילתא שלפניך:
מכילתא
:
"ר' יוסי הגלילי אומר: משכו [ידיכם] מעבודה זרה והידבקו במצווה".
מהו הקושי בפסוק שמיישב רש"י?
כיצד אפשר ליישב את הקושי לפי דברי המכילתא?
תשובה


ענה על שלוש מהשאלות 5-2.


שאלה 2
עיין בפסוק כ"א.
א. עיין ברמב"ן בקטע המסומן.
(1) מי אמר לישראל את הציווי "משכו וקחו לכם" לפי ר' יאשיה, ומי אמר אותו לפי ר' יונתן?
(2) מה היו הזקנים צריכים לעשות בהקשר לציווי זה, לפי ר' יאשיה?
ב. עיין בדברי אברבנאל שלפניך, והסבר מדוע לדעתו נאמר הציווי "משכו וקחו לכם"
דווקא לזקנים.
אברבנאל: "... ראה משה לצוות מעצמו לזקנים שהם יזרזו במצווה הזאת מהפסח והם יתחילו ראשונה בלקיחתו ובשחיטתו ובנתינת הדם על המשקוף ועל המזוזות, שהם היו הדברים היותר מסוכנים, ולכך חשש משה אולי יהיה בעיני העם קשה לעשות הדברים האלה, משום 'הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו [שמות, ח', כ"ב]... ויפחדו מעשות המצווה הזאת. ולכן, כדי לתת להם אומץ לב בדבר, ציווה לזקנים 'משכו וקחו לכם', רוצה לומר: אתם ראשי בני ישראל, זקני העם ושוטריו, התחילו ראשונה בעשיית המצווה הזאת...".
תשובה

שאלה 3
עיין בפסוקים כ"א-כ"ד וברמב"ן לפסוק כ"ד.
א. (1) איזו הבנה מוטעית של הציווי בפסוק כ"ד דוחה רמב"ן בפירושו? מה בפסוקים אלה יכול היה להביא לידי הבנה מוטעית זו?
(2) לפי רמב"ן, מהי ההבנה הנכונה של הציווי בפסוק?
ב. עיין בדברי ה"אור החיים" לפסוק כ"ד.
אור החיים: " 'ושמרתם את הדבר הזה' - .. כי ממה שאמר הכתוב 'לחק לך' בפני עצמו וחזר לומר 'ולבניך' .. הרי זה מפרש שאינם שווים בדבר: 'לחק לך' הוא כל האמור בעניין, 'ולבניך עד עולם' - פרטים מהעניין [שחיטת הפסח]..."
על מה בלשון הכתוב מבסס "אור החיים" את ההבחנה בין הציווי לדור יוצאי מצרים לבין הציווי לדורות הבאים?
לפי ה"אור החיים", מהו הדבר שהדורות הבאים מצווים לשמור?
תשובה


שאלה 4
א.
פתיחה דומה נמצאת גם בדברים, פרק י"ז, י"ד וגם בדברים פרק כ"ו, א'.
מהי המשמעות ההלכתית המשותפת של פתיחות אלה בשלושת המקומות, ובמה שונה המשמעות ההלכתית של הפתיחה בדברים, בפרק י"ז ובפרק כ"ו מזו שבפרקנו?
ב. עיין בפירושו של ראב"ע לפסוק כ"ה.
כיצד ראב"ע מסביר את העובדה שישראל לא נצטוו לעשות פסח במדבר (חוץ מפסח אחד)?
היעזר בשמות י"ב ח'.
תשובה


שאלה 5
א.
עיין ברש"י לפסוק כ"ח, בדיבור המתחיל "כאשר צוה ה' את משה ואת אהרון", וברמב"ן
לפסוק זה בקטע המסומן.
מהי הבעיה הסגנונית בפסוק שמיישבים רש"י ורמב"ן?
לפי יישוב הקושי על-ידי רמב"ן, מה אפשר ללמוד על מעלתם של ישראל?
ב. עיין ברש"י לפסוק כ"ז, בדיבור המתחיל "ויקד העם".
מהי תכלית המעשה של העם, לפי רש"י?
היכן רמוזה בפסוקים כ"א-כ"ח כל אחת משלוש הבשורות שמזכיר רש"י? (צטט את לשון
הכתוב).


ויקרא י"ט, ט'-י"ח (נספח ב')
שאלות אלו מיועדות לתלמידי הישיבות התיכוניות בלבד


עיין בנספח ב' ובמפרשיו. עליך לענות על שאלה 6 (חובה) ועל שלוש מהשאלות 10-7.
(לכל שאלה - 10 נקודות)
ענה על שאלה 6 (חובה).

שאלה 6
א.
רוב המצוות הנזכרות בקטע זה מופיעות בלשון יחיד.
ראב"ע בפירושו לפסוקים י"א, ט"ו מנסה להסביר את השימוש בלשון רבים בציווים האלה:
"לא תגנבו", "ולא תכחשו" (פסוק י"א).
"ולא תשבעו" (פסוק י"ב).
"לא תעשו עון במשפט" (פסוק ט"ו).
כיצד מסביר ראב"ע את השימוש בלשון רבים בכל אחד מהציוויים האלה, ומהו הרעיון
המשותף לכל הציוויים לפי פירושו?
ב. "ולא תשבעו... וחללת את שם אלקיך..." (פסוק י"ב).
עיין בראב"ע לפסוק י"א, בדיבור המתחיל "וטעם וחללת", וכן בדברי ראב"ע [בשמות]
שלפניך:
ראב"ע: "והנה טעם לזכור ה' [בשבועה], כי כאשר (=כמו] הוא השם אמת, כן יהיה דברו אמת. והנה אם לא יקיים דברו, כאילו מכחיש את השם".
לפי ראב"ע, מהי התכלית של הזכרת שם ה' בשבועה? מדוע, לדעת ראב"ע, יש בהתנהגותו של הנשבע לשקר משום חילול ה'?

ענה על שלוש מהשאלות 10-7.


שאלה 7
"לא תגנבו" (פסוק י"א).
א. הספרא ורש"י עוסקים בבעיות שונות של כפילות בעניין "לא תגנבו".
(1) עיין בדברי הספרא שלפניך:
ספרא: " 'לא תגנבו' - מה תלמוד לומר, לפי שנאמר 'הגנבה... שנים ישלם' (שמות,
כ"ב, ג'), למדנו עונש, אזהרה מניין, תלמוד לומר 'לא תגנבו' ".
כיצד הספרא מיישב את בעיית הכפילות שהעלה?
(2) עיין בפירושו של רש"י, בדיבור המתחיל "לא תגנבו".
באר את המידה (מי"ג מידות) שבה משתמש רש"י בפירושו.
ב. עיין בפסוק י"א ובדברי הגמרא שלפניך:
"לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו" (פסוק י"א).
גמרא : "אמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים"
(חולין, צ"ד, א').
הסמ"ג (ספר מצוות גדול) מעיר שאין להקשות על דברי הגמרא האלה מדברי הפסוק, משום ש"לא תגנבו" אינו מתייחס ל"איש בעמיתו".
ראיה מביא הסמ"ג מפיסוק הטעמים.
מה בפסוק נוגד לכאורה את דברי הגמרא?
הסבר כיצד טעמי המקרא בפסוקנו מסייעים לסמ"ג ליישב את הקושיה.

שאלה 8
"לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר" (פסוק י"ג).
א. עיין ברש"י, בדיבור המתחיל "עד בקר", ובדברי הכתוב בדברים, כ"ד, ט"ו.
לפי רש"י, מה ההבדל בין הנאמר בפרקנו לבין הנאמר באותו עניין בספר דברים, בעניין סוג השכיר ובענין זמן הפירעון בעבור עבודתו? הסבר על מה בלשון הכתוב רש"י מבסס את דבריו.
ב. רמב"ן בספר דברים כותב:
רמב"ן: "וטעם 'ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש' - על דרך הפשט ביאור ממה שנאמר בתורה (ויקרא, י"ט, י"ג) 'לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר', כי דרך הכתובים לדבר בהווה, והמנהג לשכור הפועל ביום אחד, ולערב הוא יוצא טרם בוא השמש. ויצווה הכתוב לפרעו ביומו בהשלים מלאכתו מיד, ושלא תבוא עליו השמש.. ילמד אותנו בכאן, כי מה שאמרה בתורה 'לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר' הכוונה בו שתפרענו ביומו, שאם לא תפרענו בצאתו ממלאכתו מיד, הנה ילך לביתו ויישאר שכרו אתך עד בוקר וימות הוא ברעב בלילה..".
במה שונה פירושו של רמב"ן מפירושו של רש"י בעניין זמן הפירעון הנזכר בפסוק בויקרא?

שאלה 9
עיין בפסוק י"ד.
א. "לא תקלל חרש".
עיין ברש"י, בדיבור המתחיל "לא תקלל חרש", וברמב"ן בקטע המסומן 1.
גם רש"י וגם רמב"ן קובעים שאסור לקלל כל אדם.
מה בלשון הכתוב מביא את רש"י למסקנה זו? (ענה לאחר עיון בשמות, כ"ב, כ"ז).
באיזו דרך מגיע רמב"ן (על פי הגמרא) לאותה מסקנה? הסבר.
ב. "ויראת מאלקיך".
עיין ברש"י, בדיבור המתחיל "ולפני עור לא תתן מכשול" ובדיבור המתחיל "ויראת מאלקיך", וכן ברמב"ן בקטע המסומן 2.
לפי ביאורו של רש"י את האזהרה "ויראת מאלקיך", על איזה מהציוויים בפסוק מוסבת אזהרה זו? נמק את תשובתך.
האם גם רמב"ן סבור כמו רש"י? הסבר את דבריך.

שאלה 10
א.
"בצדק תשפט עמיתך" (פסוק ט"ו)
עיין ברש"י לפסוק ט"ו, בדיבור המתחיל "בצדק תשפט עמיתך".
מהו ההבדל בין שני פירושיו של רש"י?
לאיזה משני הפירושים אפשר להביא חיזוק מהציווים האחרים שבפסוק?
הסבר מדוע.
ב. "ולא תשא עליו חטא" (פסוק י"ז).
עיין ברמב"ן בקטע המסומן.
מהי המשמעות של "ולא תשא עליו חטא", לפי פירוש אונקלוס המובא ברמב"ן, ומהי
המשמעות לפי פירושו של רמב"ן עצמו (מהמילים "והנכון בעיני") ?
תשובה


פרק שני - יחידה א' (30 נקודות)


עליך לענות על ארבע שאלות: על שתיים מהשאלות 13-11 ועל שתיים מהשאלות 16-14.

ענה על שתיים מהשאלות 13-11. (לכל שאלה - 8 נקודות).


שאלה 11
עיין בבראשית, ט', א'-ז'.
א. עיין בפסוקים א'-ג'.
מה נאמר על היחסים בין האדם לבעלי-החיים בקטע זה, ובמה שונים יחסים אלה ממה שנאמר לאדם בפרק א', פסוקים כ"ח-ל'?
ב. עיין בפסוקים ה'-ו'.
במה שונה העונש לרוצח בפסוק ה' מהעונש לרוצח בפסוק ו'? בסס את דבריך על לשון הכתוב.
תשובה


שאלה 12
א.
עין בבראשית , פרק י"ב, א'-ג' ובבראשית פרק י"ח, י"ז-י"ח.
"ואעשך לגוי גדול... ונברכו בך כל משפחת האדמה" (פרק י"ב, ב'-ג').
"ואברהם היו יהיה לגוי גדול.. ונברכו בו כל גויי הארץ" (פרק י"ח, י"ח).
לשם מה נאמרים הדברים בפרק י"ב, ולשם מה נאמרים הדברים בפרק י"ח?
ב. עיין בפרק י"ח, כ"א.
רש"י: " 'ארדה נא' - לימד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראייה... דבר אחר, 'ארדה נא' - לסוף מעשיהם".
מהי הבעיה בפסוק שרש"י בא ליישב בפירושיו? כיצד רש"י מיישב את הבעיה בפירושו השני?
תשובה


שאלה 13
עיין בבראשית, פרק מ"ט.
א. עיין בברכת יעקב ליוסף (פסוקים כ"ב-כ"ו).
ציין אירוע אחד מעברו של יוסף, שיעקב מזכיר בברכתו ליוסף. כתוב את לשון הכתוב הרומז על אירוע זה.
ב. "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו..." (פסוק י').
(1) למה הכוונה במילה "שבט"?
(2) הר"ן: "...אבל הודיע [יעקב ליהודה] שמעת שהתחיל מלכותם [של בית דוד] לא תסור ולא תיפסק לגמרי".
איזו בעיה מתעוררת בעניין מלכות שאול (ששהיה משבט בנימין), וכיצד הר"ן מיישב אותה בדבריו?
תשובה


ענה על שתיים מהשאלות 16-14. (לכל שאלה - 7 נקודות).


שאלה 14
עיין במלכים א, פרק כ"ב, פסוקים ו'-כ"ג.
א. מדוע לא קיבל אחאב את דברי מיכיהו הראשונים (בפסוק ט"ו), ובמה שינה מיכיהו את תוכן נבואתו לאחר שאחאב סירב לקבל את דבריו?
ב. עיין בפסוק ז'.
כיצד יכול היה יהושפט לדעת שדברי הנביאים הם דברי שקר?
תשובה


שאלה 15
עיין בישעיה, ה', א'-ז'.
א. "... ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה" (פסוק ז').
מי הוא המקווה ל"משפט", ומהו ה"משפט"? לאיזו אמירה במשל הדברים האלה הם נמשל?
ב. בפסוק ב' ובפסוקים ה'-ו' נזכרות פעולות של בעל הכרם.
(1) מהי התכלית של הפעולות בפסוק ב', ומהי התכלית של הפעולות בפסוקים ה'-ו'?
(2) מאיזו פעולה שנזכרת בפסוקים ה'-ו' אפשר להוכיח שבעל הכרם הוא משל לקב"ה?
נמק את תשובתך.

שאלה 16
עיין בתהילים, מזמור נ"א.
א. ציין שלושה פסוקים שבהם המשורר מבטא את הרגשה של טומאה.
לפי המזמור, במה משפיעה הרגשה זו על דוד?
ב. "אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו" (פסוק ט"ו).
מצודת דוד : " 'אלמדה' - אז אוכל ללמד את דרכיך את הפושעים ולהזהירם על התשובה...".
הסבר מדוע מוסיף מצודת דוד את המילה "אז".


פרק שלישי - יחידה ב' (30 נקודות)


עליך לענות על ארבע שאלות: על שתיים מהשאלות 20-17 ועל שתיים מהשאלות 23-21.
שים לב: שאלה 20 מיועדת לתלמידים בכיתות הניסוי, שלמדו את הסוגיה "הקריאה
לשלום במלחמה".

ענה על שתיים מהשאלות 20-17. (לכל שאלה - 8 נקודות).


שאלה 17
עיין בדברים, י"ב, א'-ו'.
א. "לא תעשון כן לה' אלקיכם" (פסוק ד').
יש פרשנים שקושרים פסוק זה לעניין שלפניו, ויש פרשנים שקושרים פסוק זה לעניין שלאחריו.
מהו הציווי שבפסוק אם נפרש שהוא קשור לעניין שלפניו, ומהו הציווי שבפסוק אם נפרש שהוא קשור לעניין שלאחריו?
ב. גם בסוף הפרק נאמר "לא ת עשה כן לה' אלקיך" (פסוק ל"א).
על פסוק זה כותב רמב"ן:
"...ועתה בפרשה הזאת הזהיר 'לא תעשה כן לה' אלקיך' - לעבדו במקדשו [=בבית המקדש] בעבודות שלהם".
עיין בפסוקים ל'-ל"א והסבר כיצד לומד רמב"ן את דבריו מהכתוב, ומהו הנימוק שנותנת
התורה לציווי "לא תעשה כן.." (פסוק ל"א).

שאלה 18
עיין בדברים, ט"ז, י"ח-כ'.
בקטע זה יש ציוויים המופנים אל הדיינים, אל הממנים את הדיינים ואל בעלי הדין.
א. "צדק צדק תרדף" (פסוק כ').
רש"י : "הלוך אחר בית דין יפה".
ספורנו: "כשתיתן לך שופטים... בחר את היותר שופטי צדק..."
למי מופנה הציווי לפי רש"י?
כתוב למי מופנה הציווי לפי ספורנו, וציין ציווי נוסף בקטע, המופנה אל אותם אנשים.
ב. "ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (פסוק י"ט).
רש"י : "'לא תקח שחד' - אפילו לשפוט צדק"
הסבר מה מביא את רש"י לפרש כך.

שאלה 19
עיין בדברים, י"ט, א'-י"ג.
א. "... ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ..." (פסוק ה').
באר את המקרה המתואר בפסוק זה, וציין מהו הדבר ש"מצא את רעהו", לפי המקרה
שתיארת.
ב. עיין בפסוק י' ובפסוק י"ג.
את מי מכנה הכתוב במילים "דם נקי" בפסוק י', ואת מי מכנה הכתוב במילים "דם הנקי"
בפסוק י"ג? נמק את תשובתך.

שאלה 20 מיועדת לתלמידים בכיתות הניסוי, שלמדו את הסוגיה "הקריאה לשלום במלחמה"


שאלה 20
עיין בדברים, כ', י'-י"ח.
רש"י ורמב"ן חלוקים בעניין הקריאה לשלום במלחמה.
א. כתוב בקיצור שתי ראיות מהתנ"ך שמביא רמב"ן לשיטתו, ובאר כיצד מיישב אותן
הרא"ם לפי שיטת רש"י.
ב. עיין במלכים א, פרק ט', ט"ו-כ"ב.
על מעשיו של שלמה, המתוארים בפסוקים כ'-כ"ב, כותב רמב"ן (בדברים):
"והעניין הזה כתורה עשאו".
לאיזו בעיה הלכתית רומז רמב"ן בדבריו? האם בעיה זו קיימת גם לפי שיטת רש"י?
נמק את תשובתך.
תשובה


ענה על שתיים מהשאלות 23-21. (לכל שאלה - 7 נקודות)


שאלה 21
עיין בשמואל ב, פרק י"ט.
א. עיין בפסוקים ג'-ד' ובפסוקים י'-י"א.
מיהו "העם" הנזכר בפסוק ג'?
האם זהו אותו "העם" שבפסוק י'? הוכח את תשובתך מדברי העם שבפסוקים י'-י"א.
ב. בפסוקים מ"ב-מ"ד מוזכר ויכוח בין איש ישראל לאיש יהודה.
(1) הסבר מהי הטענה של ישראל "עשר ידות לי במלך" (פסוק מ"ד).
(2) הסבר מהי הטענה של ישראל "ומדוע הקלתני ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי"
(פסוק מ"ד).
תשובה


שאלה 22
א.
"זכר אלה יעקב..." (פסוק כ"א).
מה נדרש עם ישראל לזכור, וכיצד מנמק הנביא את דרישתו זו?
ב. בפסוקים כ"ה-כ"ח הנביא מתאר את כוחו של ה' בעולם.
לפי פסוקים אלה, הסבר כיצד כוחו של ה' בא לידי ביטוי בקשר לנביאי ישראל, וכיצד כוחו
בא לידי ביטוי בקשר לעובדי עבודה זרה.
תשובה


שאלה 23
עיין בישעיה, נ"ח, א'-י'.
א. בנבואה זו מופיעות דרישות מהעם שכוללות הן תיקון עוולות והן עשיית חסד.
ציין שתי דרישות של הנביא לתיקון עוולות, ושתי דרישות של הנביא לעשיית חסד כתוב
את הפסוק מתאים לכל אחת מהדרישות.
ב. עיין בפסוקים א'-ג'.
רש"י: " ודעת דרכי יחפצון' - חפצים לשאול הוראות לחכמים כאילו רוצים לקיימם".
מה מביא את רש"י להוסיף את המילה "כאילו" בפירושו?
לפי פירושו של רש"י, האם יש להוסיף את המילה "כאילו" גם בביטוי "קרבת אלקים
יחפצון"? נמק את דבריך.
תשובה

תשובות לדוגמא לשאלון מס' 002214, קיץ תש"ס


תשובה 1
א.
(1) חלוקה: פסוקים כ"א-כ"ד - פסח מצרים; פסוקים כ"ה-כ"ז - פסח דורות.
(2) לפסח מצרים. נימוק: הפסוק עוסק בפסח שנעשה כבר, והוא פסח מצרים.
ב. הקושי הוא בכפל "משכו" ו"וקחו".
יישוב הקושי: לפי המכילתא אין כפילות. "משכו" - להתרחק מעבודה זרה; "וקחו" - לדבוק בה' ובקיום מצוות הפסח.
השאלה הבאה


תשובה 2
א.
(1) לדעת ר' יאשיה הציווי "משכו וקחו" נאמר על-ידי משה, ולדעת ר' יונתן נאמר על-ידי הזקנים.
(2) לאסוף את העם אל משה.
ב. הזקנים יהוו דוגמה אישית לעם, משום שבציוויים אלה יש סיכון לישראל מצד המצרים; חשש שישראל יפחדו לקיימם.
השאלה הבאה


תשובה 3
א.
(1) ההבנה המוטעית היא שהציווי לתת דם על המשקוף ועל שתי המזוזות הוא לדורות. הבנה זו יכולה לבוא בגלל הסמיכות של פסוק כ"ד לשני הפסוקים שלפניו, העוסקים בנתינת הדם.
(2) פירוש הפסוק לדעת רמב"ן הוא שהציווי לדורות הוא על לקיחת קרבן הפסה ושחיטתו ולא זריקת דמו על המשקוף.
ב. הביסוס של "אור החיים" הוא שהתורה מוסיפה וכופלת "לך" ו"לבניך". כדי לחייב את הדורות הבאים לשחוט את הפסח.
השאלה הבאה


תשובה 4
א.
המשותף לשלוש המצוות הוא שחובה לקיימם בכניסתם לארץ.
השונה הוא, שבשני הפרקים בדברים החיוב אינו מיד בכניסה לארץ, אלא לאחר כיבוש וחלוקה.
ב. לדעה ראב"ע ישראל לא נצטוו להקריב קרבן פסח במדבר כי צריך לאכלו עם מצות, ובמדבר היה להם מן, ולא מצות.
השאלה הבאה

תשובה 5
א.
הבעיה בכפילות - "ויעשו בני ישראל" ו"כן עשו".
מעלתם של ישראל היא שיקיימו את מצוות ה' בדקדקנות.
ב. לפי רש"י, תכלית הקידה להודות לה' על הבשורות הטובות.
גאולה - "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם"; "בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל"; בשורת ביאת הארץ - "והיה כי תבאו אל הארץ".
בנים - "לך ולבניך", "כי יאמרו אליכם בניכם".
השאלה הבאה


תשובה 10
א.
לפי פירוש א: לשופט, לפי פירוש ב' לכל אדם. חיזוק לפירוש הראשון, כי שכר הציוויים האחרים מתייחס לשופט ולא לכל אדם.
ב. לפי פירוש אונקלוס - עליך להוכיח את חבריך כדי שלא תיענש.
לפי רמב"ן - אל תשמור את חטא חברך ושנאתך אליו בלבך.
השאלה הבאה


תשובה 11
א.
בקטע זה נאמר שבעלי-חיים יפחדו מהאדם, ושמותר לאכול אותם. השוני הוא שבפרק זה מותר לאכול בשר, ואילו בפרק א' מותר לאכול רק מהצומח.
ב. בפסוק ה' העונש הוא בידי שמים - כי כתוב "אדרש את נפש האדם".
בפסוק ו' העונש הוא בבית-דין - שנאמר: "באדם דמו ישפך".
השאלה הבאה


תשובה 12
א.
בפרק י"ב - כדי לחזק את אברהם בצאתו מחרן לארץ-ישראל.
בפרק י"ח כדי לנמק מדוע צריך לספר לאברהם מראש על הפיכת סדום.
ב. הבעיה - מדוע הקב"ה צריך לרדת ולראות את מעשיהם, הרי הוא יודע אותם! היישוב לפי הפירוש השני הוא, שירידה וראייה פירושה התבוננות בחומרת מעשיהם.
השאלה הבאה


תשובה 13
א.
ריב בין יוסף לאחיו.
הפסוק - "וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים" (פסוק כ"ג).
ב. (1) "שבט" - שלטון או מלכות.
(2) הבעיה - יעקב הבטיח מלוכה לשבט יהודה, וכיצד הומלך שאול משבט בנימין!
תשובת הר"ן: ההבטחה הייתה שהמלכות לא תסור מיהודה לאחר שתתחיל מלכות דוד. קודם לכן יתכן מלך משבט אחר.
השאלה הבאה


תשובה 14
א.
אחאב לא קיבל את דברי מיכיהו מפני שניבא "עלה והצלח" - בדיוק כמו נביאי השקר. מיכיהו שינה את תוכן נבואתו וניבא נבואות רעות על מפלת ישראל.
ב. כל הנביאים התנבאו באותו סגנון, ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אוחד.
השאלה הבאה


תשובה 20
א.
ראיות רמב"ן:
1. - משה קרא לסיחון לשלום למרות שהיה אמורי.
2. מהגבעונים - ה' חיזק את לבם שלא ישלימו עם ישראל. מכאן שאם היו משלימים כמו הגבעונים - לא היו נלחמים בם.
רא"ם:
1. בסיחון: רצו לעבור ולא לכבוש, ובמקרה כזה מותר לקרוא לשלום גם לדעת רש"י.
2. כוונת התורה שה' נתן בלבם לא להסכים להפסיק לעבוד ע"ז ולקבל מצוות בני נח. לו היו מסכימים, מותר לקרוא להם לשלום גם לדעת רש"י.
ב. הבעיה - לשלמה היו עבדים אמורים ויבוסים. כיצד קיימם?
הבעיה קיימת גם לפי רש"י, שהרי לדעתו אסור להחיות כל נשמה.
השאלה הבאה


תשובה 21
א.
אנשי דוד שהלכו עמו במרד.
אין זה "העם" שבפסוק י'. שם הם עשרת השבטים שהיו עם אבשלום בזמן המרד. ההוכחה היא מפסוק י"א שם נזכר במפורש שמשחו את אבשלום למלך עליהם.
ב. (1) ישראל הם עשרה שבטים, ולכן יש להם עשרה חלקים בדוד.
(2) ישראל היו הראשונים לבקש מדוד לשוב עוד לפני שבט יהודה.
השאלה הבאה


תשובה 22
א.
לזכור את אפסות אלילי הגויים. נימוק: ישראל הם עבדי ה'.
ב. בקשר לנביאי ישראל - שה' יכול לקיים את דברי הנביאים.
לגבי עבודה זרה, ה' מבטל את מחשבות האדם.
השאלה הבאה


תשובה 23

א.
תיקון עוולות: - לשחרר עבדים - "ושלח רצוצים חופשים" (פסוק ו'); - לבטל עיוות הדין; לבטל שעבוד הכבושים תחתיך - "וכל מוטה תנתקו" (פסוק ו'); - לא לריב ולא להכות - "הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרף רשע" (פסוק ד').
חסד: - סיוע וצדקה - "פרוס לרעב לחמך" (פסוק ז') "והפק לרעב נפשך" (פסוק י')
תמיכה בעניים - "כי תראה ערום וכסיתו" (פסוק ז'); "ומבשרך לא תתעלם" (פסוק ז').
ב. רש"י מוסיף את המילה "כאילו" כיוון שנראה שהם חוטאים, וכיצד אומר הנביא שהם דורשים את ה'? לדעת רש"י הם מעמידים פנים כאילו רוצים לדעת את מצוות ה'.
יש לפרש עם המילה "כאילו" גם את הביטוי "קרבת חלקים יחפצון", כי מפני שהוא מכוון לאותם האנשים.



            תוכן תנך             תוכן מבחנים בתנך