מעמד הר סיני - לקט מקורות

שמות יט, דברים ה

תוכן המאמר:
שמות י"ט, ז'-י"א
דברים ה', ד', כ'-כ"א
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ח' א'-ג'
ספר הכוזרי, מאמר ראשון פ"ז
רס"ג - אמונות ודעות הקדמה - אות ו
כוזרי מאמר ראשון אות מ"ח
אבן עזרא שמות י"ט,ט'
רמב"ן שמות י"ט,ט'
ספר העקרים מאמר שלישי פרק י"א
משך חכמה שמות ל"ב,כ"ו

תקציר:
לקט דברי פרשנים על מעמד סיני כמקור האמונה.

מילות מפתח:
מעמד סיני, התגלות, אמונה



שמות י"ט, ז'-י"א
וַיָּבא משֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעולָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּום וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלתָם: וְהָיוּ נְכנִים לַיּום הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּום הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי:


דברים ה'/ ד', כ'-כ"א
פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוךְ הָאֵשׁ:...וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּול מִתּוךְ הַחשֶׁךְ וְהָהָר בּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם: וַתּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלהֵינוּ אֶת כְּבדו וְאֶת גָּדְלו וְאֶת קלו שָׁמַעְנוּ מִתּוךְ הָאֵשׁ הַיּום הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלהִים אֶת הָאָדָם וָחָי"



רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ח' א'-ג'

משה רבנו - לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות, יש בליבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלט וכישוף, אלא כל האותות שעשה במדבר, לפי הצורך עשאן - לא להביא ראיה על הנבואה.
צרך להשקיע את המצריים, קרע את הים והצלילן בו.
צרכנו למזון, הוריד לנו את המן.
צמאו, בקע להן את האבן.
כפרו בו עדת קורח, בלעה אותן הארץ.
וכן שאר כל האותות:

ובמה האמינו בו, במעמד הר סיני, שעינינו ראו, ולא זר; ואוזנינו שמעו, ולא אחר, האש והקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו; ואנו שומעים, משה, משה, לך אמור להן כך וכך.

וכן הוא אומר "פנים בפנים דיבר ה' עימכם" (דברים ה, ד), ונאמר "לא את אבותינו, כרת ה' את הברית הזאת" (דברים ה, ג):

ומניין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו, שהיא אמת שאין בו דופי, שנאמר
"הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט, ט)
- מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה:


ספר הכוזרי, מאמר ראשון פ"ז

אמר החבר:...אם כי האמין העם אחר המופתים האלה בכל אשר הודיעם משה ע"ה עוד נשאר ספק בלבם האמנם ידבר האלוה עם בשר ודם. אולי אין התורה באה בראשיתה כי אם מדעתו של אדם וממחשבתו, ורק אחר כך באים ההארה והסיוע מאת האלוה.

האמונה כי הרוחני שאינו בשר ודם יכול לדבר לא נתקבלה על דעתם, שהרי הדבור גשמי הוא. אולם האלוה רצה להסיר ספק זה מלבם, ולכן צווה אותם להתקדש בקדושה הפנימית והחיצונית ובייחוד לפרוש מן האישה ולהתכונן ולכוון את הלב לקראת שמיעת דבר האלוהים.

והם התקדשו וזימנו עצמם למדרגה אשר בה ימצאו ראויים למעמד הנבואה. גדולה מזאת, לשמוע בדבר האלוה אל כולם פנים בפנים. והדבר בא לאחר שלשה ימים בהם קדמו להתגלות אותות עצומים, ברקים ורעמים, רעש אדמה ואש שהקיפה את הר סיני ונראתה עוד ארבעים יום על ההר לעיני כל העם, אשר ראה את משה נכנס בתוכה ויוצא מתוכה.

והנה שמע העם דבור אלוהי מפורש בעשרת הדברות שהן אמות המצוות ושרשיהן, בין אלה גם אזהרה על שמירת השבת שכבר נצטוו עליה לפני זה בסמוך להורדת המן.

את עשרת הדברות האלה קבלו המוני העם לא מיחידים, ולא מנביא יחיד, כי אם מפי האלוה.
אמנם לא היה בו בעם כוח ככוחו של משה לראות את המראה הגדול ההוא פנים בפנים, אך מן היום ההוא והלאה האמין העם, כי משה ע"ה יבואהו הדבור מעם האלוה בלא שקדמה לזה אצל משה מחשבה או דעה...


רס"ג-אמונות ודעות הקדמה - אות ו

...ביאת עשר המכות וקריעת הים ומעמד הר סיני, הרי לדעתי ענין אות המן המופלאה שבכל האותות, לפי שהדבר המתמיד הוא יותר מפליא מן הדבר שאינו מתמיד, כי אז לא תעלה על הדעת תחבולה שבה יתכלכל עם שמספרם קרוב לשני מליון אדם, במשך ארבעים שנה, מלא דבר, כי אם ממזון מחודש שחידשו הבורא להם באוויר.
ואלו היתה כאן איזו אפשרות של תחבולה, ואפילו במקצת הדבר, כי אז היו משתמשים בה הפילוסופים הקדמונים, והיו מכלכלים בה את תלמידיהם ומלמדים אותם את החכמה ולא יזדקקו לעבודה ולא לסעד.

ולא יתכן שקדמוני בני ישראל הסכימו על עניין זה לשקר בו, ומספיק לכך התנאי שיש לכל מסורת אמתית.

ולא עוד, אלא כאשר יאמרו לבניהם אנחנו היינו במדבר ארבעים שנה אוכלים את המן, ואם לא היה לכך יסוד, הרי היו אומרים להם בניהם הנכם משקרים: אתה פלוני האם אין זו שדך, ואתה פלוני האם אין זה כרמך, אשר לא חדלתם מלהתכלכל מהם, וזה דבר שלא היו הבנים מקבלים אותו מהם בשום אופן ובשום סבה.


כוזרי מאמר ראשון אות מ"ח

אמר הכוזרי: פרוט כזה מרחיק מן הלב את הספק הרע, פן יש בזה כזב או קנוניה, דבר אשר כזה לא יתכן כי יסכימו עליו אפילו עשרה אנשים בלא שיתבלבלו ויגלו בזה סוד קנוניתם.

בדרך כלל דוחים אנשים דברי מי שמביא לפניהם ראשונה מנין זה, ומבקש מהם להודות בו, על אחת כמה וכמה לא יתכן כי יסכימו עליו המונים רבים, בייחוד שהמניין שלכם עודנו קרוב למאורעות, ואין הכזב והבדות יכולים לחול בו.


אבן עזרא שמות י"ט,ט'

וישראל היו במצרים, והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת. והייתה נבואת משה בספק אצלם, ואין טענה ממילת ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי כתוב וירא ישראל ולא כל ישראל. ואילו היה כתוב כל ישראל ידבר על הרוב כמשפט הלשון. כמו וימת כל מקנה מצרים. ואחר כך כתוב שלח העז את מקנך.

והנה טעם אנכי בא אליך - תשובה על דברי משה שהגיד לו כן.
וטעם בעב הענן - ברדת השם על ההר.
ובדברי עמך - עשרת הדברים.
אז יאמינו כי נכון הוא שידבר השם עם אדם וחי.



רמב"ן שמות י"ט,ט'

והנכון בעיני שאמר, אני בא אליך בעב הענן, שתיגש אתה אל הערפל בעבור ישמע העם דברי, ויהיו הם עצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים.


כמו שנאמר באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ילמדון ליראה אותי כל הימים (דברים ד י), וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות.

ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באוזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר להם ממך מה שכתוב
(במדבר יב ו -ח) אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו.

ולכך אמר בעבור ישמע העם בדברי עמך, כי ישמע דברי מתוך האש, וידעו שאני ה' מדבר עמך, ויאמינו בדברי, וגם בך לעולם.

וכן מה שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה כא), לומר הנה נתקיים הדבר אצלנו בראיית עינינו, כאשר היה חפץ אלוהים, ומעתה קרב אתה שידענו בך שהגעת למעלה הגדולה, ושמע כל אשר אמר ה' אלהינו ושמענו מפיך ועשינו, שכבר נאמנה נבואתך כי היא העליונה על כל הנביאים.


ספר העקרים מאמר שלישי פרק י"א

אבל למדרגת פנים בפנים, שהיא המדרגה האחרונה ממדרגות הנבואה, שאי אפשר שיגיע האדם אליה אלא בחסד אלהי, והיא היתה מדרגת מרע"ה, אמר הכתוב עליו "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים" (שמות ל"ג).


ונאמר גם כן במדרגות כל ישראל בשעת מתן תורה פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש (דברים ה'). והוא מבואר כי שש מאות אלף רגלי שיצאו ממצרים, מורגלים בעבודה קשה בחומר ובלבנים, לא היו ראויין למדרגה גדולה כזו, ואע"פ כן הגיעו אליה באמצעות משה רבנו עליו השלום. אמר השם יתברך, הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך (שמות י"ח). כלומר: אני רוצה לבוא עליך ולהגלות לך במדרגה גדולה שהיא מדרגת פנים בפנים, אע"פ שאתה בעובי ועכירות החומר הנקרא עב הענן, ואינך ראוי אליה. וכל זה אני עושה בעבור ישמע העם בדברי עמך, וזו היא המדרגה היותר גבוהה שאפשר, והוא שישמע האדם בהקיץ קול מדבר אליו בזולת ראיית שום תמונה.
אמר הכתוב (דברים ד') קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים זולתי קול. והגיעו אליה בחסד אלהי ובאמצעות משה, וזה כדי שיסתלק מלבם הספק שהיו מסופקין באפשרות הגעת הנבואה אל האדם. שע"ז היו תמהין אחר מתן תורה, ואומרים "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים" וגו' (שם כ"ו), שיראה שישראל היו מסופקין באפשרות הגעת הנבואה אל האדם עד היום ההוא.

אבל משה לא היה תמה על הגעת הנבואה לאיש אחד, אלא על הגעתם לעם בכללו, ועל כן אמר "השמע עם קול" וגו' (שם ד').

ואחר המעמד ההוא הודו באפשרות הגעתה. אמר הכתוב "היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי" (שם ה'), שיראה שבאותו מעמד הוסר מלבם הספק הזה.


משך חכמה שמות ל"ב,כ"ו

כי הדור הזה הם היו המקבלים התורה במעמד הנורא שראו כבוד ה', ושמעו איך היה מצווה שישמעו למשה. והמה המנחילים המסורה לבניהם עד דור אחרון.

והנה ידוע שכל המופתים אינם אמיתיים רק למי שראם. אך לעתיד, ישוב זכרם סיפור (לשון רבינו במורה ח"ג פרק נו"ן).

ולכן, להראות כי לא היה למקבלי התורה מסיני שום ספק במה שראו במעמד הנורא, אחרי כי ירד משה וצווה ללוויים לעבור משער לשער ולהרוג.

הלא הלוויים היו רק אחד ממאה נגד רבבות אלפי ישראל חלוצי צבא, כי המה היו כשמונת אלפים, ובכל זה הניחו אותם אלפי בני ישראל, ולא עמדו נגדם. אילו היה אצלם שום ספק במעמד הנבחר הזה, לא עמדו על נפשם ונקהלו להשמיד הלוויים לבלי יכלו להרוג בהם מספר גדול כשלושת אלפי איש?!

ומזה הוא נראה לדור יולד אחריהם, כי לא היה להם שום ספק במעמד הנורא, רק כיון שירד משה מההר, ידעו שהן חייבים מיתה, וימיתם משה עפ"י צווי ללוויים, ושתו מימי העגל אף כי ראו שהמוות כרוך בזה, שרצו שתהא מיתתן כפרה על חטאיהם, ולכך זכו לחיי העוה"ב.